היי יעל,

חוויות דומות אצלנו עם בת שנה ושבעה חודשים, אבל (טפו) נראה שממש לאחרונה יש שיפור.
אין לי הרבה תבנות. אני בעיקר משתדלת לקחת את זה בפרופורציות ולדעת שזה לא יימשך לנצח על אף הקושי העכשווי ( אני קצת מותשת... צריכה טיפה זמן לעצמי, מתגעגעת לזמן עם בעלי... ).
כיוון אחד שרוצה להציע לך לחשוב עליו הוא ארוחת הערב שלו: האם היא משביעה דיה? האם היא נעימה לו בבטן?

שלום לכולן! אני זקוקה לעצה טובה, ואשמח אם מישהי תדע לענות...
המתוקי שלנו בן שני וחצי ילד שובב עם המון כוחות חיים ומתוק במיוחד... מגיל 4 חודשים הוא לא ישן בצורה רציפה ומתעורר כל תקופה- או כל 40 דקות, או כל שעה, או שעתיים, או שאני לא יודעת כי אני ישנה, אבל הוא בטוח מתעורר...
בכל מקרה, הוא ישן איתנו במיטה מאז שנולד (בבית) והוא יונק המון המון....אני איתו בבית ואנחנו מאוד נהנים...
הבעיה היא שקודם כל לפעמים הוא בוחר ללכת לישון אך ורק איתנו, זאת אומרת, 11-12 בלילה. זה קורה בד"כ בערב שבעלי איתנו בבית והוא כל כך נהנה מזה עד שהוא בוחר להמשיך ולשחק (והוא נראה עייף בטירוף אך לא רוצה ללכת לישון).
מה שמעניין שבצהריים הוא יכול לישון שעתיים שלוש ברצף בלי כל הפרעה...
חוץ מזה, הרבה פעמים לוקח לו המווווון זמן להרדם. למשל לפעמים עם השקיעה הוא נהיה עייף מאוד ורוצה לינוק ולישון, אני לוקחת אותו לחדר ומניקה עד שהוא נרדם, זה יכול לקחת אפילו 40 דקות ויותר...
התסכול הגדול שלפעמים הוא מחליט שהוא לא הולך לישון ואני מרגישה ש"ביזבזתי" את הזמן של שנינו.

הבעיה הכי מתסכלת היא שגם אם הוא נרדם ב7- 8 בערב, הוא מתעורר הרבה עד שאני ובעלי הולכים לישון, ז"א יש מצב שערב אחד הוא נרדם, ועד שאני הלכתי לישון הלכתי אליו 5 פעמים כדי להניק ולהרדים אותו שוב. זה לא נראה שמציק לו משהו בלילה, הוא כן קם מתוך בקשה לינוק ואולי בכי, אבל לא נראה שכואב לו משהו, גם אין לו כאבי בטן במהלך היום וכו'
חשבתי שאולי יש לו תולעים, אבל חיפשנו ולא ראינו כלום, אני לא מוכנה להשתמש בוורמוקס, ואין מצב שיש לו התקפי תולעים במשך למעלה משנה...
קראתי על הרבה אימהות שישנות עם התינוק וזה פותר להן את ההתעורריות של התינוק כל הזמן, ואני מרגישה שכאן זה הפוך, שאני ישנה לידו הוא יכול גם לישון שעות תוך כדי הנקה וזה לפעמים מאוד קשה לי ולא נוח...
בכלל נורא קשה לי בתקופה האחרונה, אולי כי יוצאות לו כל השיניים הטוחנות בבת אחת, כבר כמה חודשים הוא קם בזמן שאני קמה בבוקר, ובלילה הולך לישון איתי או שנרדם מוקד אבל קורא לי כל שעה... במהלך היום רוצה שאשחק איתו המון... וזה כיף לי אבל אני קצת מותשת... צריכה טיפה זמן לעצמי, מתגעגעת לזמן עם בעלי...

אשמח לעצות טובות(: תודה!

הי! זו אני! (מההודעה על הבעל המפליץ...)
בכלל שכחתי שכתבתי את הפוסט הזה, וגם אני די גיחכתי כשקראתי אותו עכשיו, עד שהבנתי שאני זו שכתבה אותו (אז הפסקתי לגחך ועברתי לרחמים עצמיים)...
לא במקרה ישר נכנסתי לפה כשראיתי את הדף ב מה חדש . השמנמנה בת ה 5 חודשים הפכה לילדונת בת שנה וחודשיים, שעדיין מתעוררת 10 פעמים בלילה (וגם קיבלה בירושה מאבא שלה את ההפלצות).
אז קנינו מזרון חדש ומעולה, ואת המפליצן גם אי אפשר להאשים, כי כבר בילינו לא מעט לילות בלעדיו (עבודה ונסיעות), אך המצב רע ומר.
אבל! אני כבר לא מודאגת! מרוב עייפות אין לי כוח לדאוג.
נו, זה יעבור. מתישהו זה פשוט יעבור.

פלוני אלמונית הרבה זמן לא צחקתי , כמו שצחקתי מהתאור שלך על הנפיחות של אישך היקר (-:
אצלנו זה הפוך (-:
מכירה את עניין המיטה החורקת, גם אצלנו הקטן הן ה-11 חודש מץעורר מכל תזוזה חריקה של הקפיצים..
יש מזרנים שאפשר לרקוד עליהם והם לא חורקים-תחפשו בחנויות
ולגבי שחרור הגזים.. כדאי לא לאכול לפחות שעתיים לפני השינה..
שיהיה לכם בהצלחה... מנסיון של בת שנה ושמונה שקמה כל שעתיים -זה עובר.. לבד...

טוב, אז זה הדף שבחרתי לי מ מדור מיטה משפחתית. אני רק צריכה לפרוק קצת, ואם למישהו גם יש עיצה, מה טוב.

שנתה של התינוקת השמנמנה (5 חודשים) נעשית קלילה מלילה ללילה (את שלושת חודשיה הראשונים העבירה בשינה, אולי הספיק לה?).
אבא שלה הוא איש גדול מאוד, וכל פעם שהוא מתהפך או מסתובב בשנתו, כל המיטה זזה, נעה וחורקת.
בנוסף לזאת, הוא גם מפליץ. פלוצים עצומים, שאתמול העירו את שתינו בבהלה.
אולי סתם אני מאוד עייפה ובא לי להאשים אותו (כי את מי אני יאשים??), אבל יש לי תחושה שהיא תישן יותר טוב בלעדינו.
מה עושים?? אין מצב שאני מוציאה אותה מהמיטה, כי אני לא יכולה לישון בלעדיה (חוצמזה, אף אחד לא הבטיח שאז היא לא תתעורר כל שעה...), אבל אני מודאגת. כמה זמן ימשכו הלילות חסרי השינה האלה?
לתומי חשבתי שזו תהיה תקופה קצרה כזאת, שתעבור, אבל הנה המצב רק מחמיר....
האם יש כאן עוד נשים שסבלו מבעלים שמפליצים בשנתם??
עיצות יתקבלו בברכה!

אה, וגם מה עושים עם השעון המעורר?

הי,
גם אצלינו המצב דומה,אנחנו ישנים במיטה משפחתית, קטני בן 8 חודשים וכבר 4 חודשים בערך שמתעורר כל שעה או שעה וחצי לינוק. לפעמים מוצץ מרגיע אבל זה רק לכמה דקות ואז מתעורר ובוכה. בבוקר קטני מעיר אותי כאילו היה לילה נפלא ואני ממש עייפה.....
כולם אומריםלהרחיק אותו ממני/חדר נפרד/להפסיק להניק/זה יעבור מעצמו....
קשה לי עם המצב ובעיקר קשה לי שאני לא יודעת מה מפריע לו.
מישהו שמע על אייפק?

הי,
אני אבא של איתי, חמוד בן שמונה וחצי חודשים. לפני כשלושה חודשים חלה הרעה משמעותית בהרגלי השינה שלו. קשה להרדים אותו בערב, והוא גם מתעורר כל שעה-שעתיים וקשה להחזיר אותו לישון. עד אז אשתי הייתה אחראית לקימות בלילה (הנקה), אבל המצב נהיה כל-כך רע שגם אני הצטרפתי למאמץ. שיטת ההרדמה שלי הייתה הייתה סיבוב במנשא, והתחלפה בסיבוב בעגלה בחוץ (החום, החום). לפעמים סיבוב קצר של 5 דקות מספיק, ולפעמים צריך חצי שעה. לפני כשלושה שבועות, בדחיפתה של אשתי (שגם הפנתה אותי לאתר הזה) עברנו למיטה משפחתית - מזרון גדול על הרצפה. יתכן שהיה שיפור מסוים, אבל המצב עדיין לא היה משהו. מזה כשבוע אשתי ישנה בחדר נפרד. ההנחה שלה הייתה שנוכחותה מגרה את איתי לציצי, והוא מתעורר ודורש. ואכן, מאז שאני והוא ישנים בלי אשתי, הוא מתעורר הרבה פחות, וחוזר לישון הרבה יותר מהר. אבל... זה לא פתרון סביר לאורך זמן. חוצמזה, יש את עניין ההרדמות הראשונית שלפעמים קשה מאוד (שוב, לי קל יותר מלאשתי, אבל גם לי לא תמיד קל להרדים בערב ואני מוצא את עצמי מסתובב ברחוב עם איתי בעגלה).

מה עושים? חשבנו לקחת יועצת שינה, אבל לא מצאנו מישהי שלא עושה פרצוף כששומעת על מיטה משפחתית.
יש עצה?
תודה!

מעלה גם כאן כתבה על שינה של תינוקות... בלי שום התייחסות אחרת, ללינה משותפת או לצורה אחרת להרדמת התינוק...
http://onlife.co.il/משפחה/תינוקות/14253 ... רדים-תינוק

מקפיצה שוב למה חדש...
אשמח אם למישהו יש עצות לגבי לילות לא שקטים במיטה משפחתית, אחים שמעירים אחד את השני וכו'.
פרטתי למעלה את הבעיה.
תודה! @}

שני מזרונים זוגיים בדרוג קל (מבחינת הגובה). מרווח אם כל אחד ישן ב"חלק" שלו אבל כפי שאמרתי - כולם עלי... אז צפוף...
נרדמים לחוד. קודם הקטן עם בקבוק חלב. נרדם בלי בעיות כשעייף, אם לא עייף לא נרדם. אח"כ הגדול נרדם איתי, עם אבא רק כשאני לא נמצאת. נרדם כששוכבים לידו ועסוקים במשהו אחר ולא בו.
לפעמים אבא מצליח להרדים. עם הקטן יותר הצלחה, למרות שלאחרונה גם זה פחות.
אשמח לשמוע עוד

שאלות רקע -
מרווח אצלכם?
איך הילדים נרדמים?
מה אבא מצליח לעשות? להרדים ביום? בערב? בלילה? לקחת ילד שמתעורר מוקדם בבוקר?

הייתי מנסה להרדים את הילדים [אני שולחת שלא ילך לאיבוד, אמשיך אח"כ.]

אנחנו זוג הורים + ילד בן 3 וילד בן 1.5 . ישנים יחד. כבר לא יונקים. ו...כל הלילה מתעוררים.
הילדים מתעוררים, רוצים לישון ממש עלי (אני לא מצליחה להרדם ככה...). מעירים אחד את השני. שניהם רוצים כל הזמן להיות צמודים.
יש להם מקום משני הצדדים שלי, אבל ברגע שהאחד רואה שגם השני ישן לידי מתחיל בכי. רוצים את אמא כל אחד לעצמו.
אני עייפה. כל הלילה תזוזות - זה ישן לידי ואח"כ עובר ליד אבא, אח"כ השני ישן עלי, הראשון שוב לידי, שוב זזים.

הייתי שמחה לשמוע עצות -
איך אפשר להגיע ללילה שקט יותר. הציפיות שלי לא גבוהות, אבל כן הייתי רוצה שלא נפריע כלכך הרבה אחד לשני, ושהילדים פשוט ירדמו לידנו גם אם הם מתעוררים.

למישהו יש רעיון? נסיון שלכם?

תודה...

רגע לפני שאני מתחרפת לגמרי....

הקטנה בת שנה וחודשיים ישנה איתנו, יונקת. מתמיד לא הלכתי יד ביד עם השינה ותמיד היו קשיים להירדם, אבל לפני הלידה, כשהייתי נרדמת, הייתי ישנה כל הלילה וכשהתאפשר בסופי שבוע אז גם ממשיכה אל תוך הבוקר (שזו השינה הכי טובה שזכורה לי). אבל היום, הנקות, הפישפושים, גורמים למעגל של התעוררויות שפשוט קשה לי לעמוד בו. כל התעוררות אני שוב עומדת בפני הצורך "להרדים" את עצמי מחדש ולפעמים אני שוכבת ערה במיטה מעל לשעה וחצי בניסיונות כושלים ומתסכלים להירדם.
נראה לי שגם הגעתי לאחרונה למעגל סגור של עייפות, שלמרבה הפרדוקס, ככל שאני עיפה, עוד יותר קשה לי לישון.
בימים האחרונים אני עושה מדיטציה לפני השינה ומצליחה כך להרגיע קצת את שטף המחשבות (לפעמים אפילו מאוד), אבל בכל זאת, אני שוכבת במיטה והשינה המיוחלת לא מגיעה...
מהפישפושים כבר זמן מה שהורדתי לחץ, המיטה ממוגנת מצויים ולא ממש איכפת לי שהיא עושה במיטה כי זה לא רטוב לנו ולא רטוב לה, כך שלעיתים רחוקות אני קמה לפשפש.
שלא לדבר על הימים שבהם אנ יכולה (תאורטית) לישון איתה צהריים, או בוקר, או שאבא לוקח אותה לפעמים בבוקר (אם היה לילה ממש קשה) ושיא התיסכול הוא שבהזדמנויות האלה אני לא נרדמת וקמה מיואשת ועצבנית עוד יותר מקודם לכן.

מה עושים?!?

שלום
רק בעקבות מעבר דירה בגיל 5 חודשים נפתח אצלנו משהו כדי לאפשר לבננו להכנס לרוב הלילה למיטתנו- ייתכן שרק אז גם עלה אצלו הצורך...
עד גיל זה הוא ישן במיטתו וקם כל שעתיים להנקה ורק בסביבות 4 (שעה שממנה השינה שלו פחותעמוקה ולעיתים שעת קקי) היה נכנס למיטתנו עד 6.
כעת כבר כחודש אנחנו בתוך השינה המשותפת כאשר מ3 וחצי הוא לא שקט. אני מכירה בזה שאלה השעות שכבר ישן פחות עמוק אך למעשה הוא כן עייף.
איך ניתן לתת מענה לחוסר שקט במיטה- שלא רק דרך הציצי? אני שואלת כי נראה לי שגם לינוק כל חצי שעה בניסיון לחזור לישון עושה לו בלאגן בקיבה....
אגב אופציה נוספת שאנו שוקלים כבר הרבה זמן זה להגדיל את המיטה כדי שלא נזיז אותו בטעות ונעירו משנתו הקלה בשעות האלה אך אין מזרון קינג סייז כרגע ביד שניה...

יש דף על גמילה מהנקה בלילה - את יכולה לקרוא גם שם.

הוא היה בן 11 חודשים כשהתחלנו.
היה לו בקבוק עם חלב אם הוא היה רעב. לפעמים הוא שתה ממנו אבל למד לקחת לבד. לפעמים רק מים הספיקו. הוא בחר.
בהצלחה!!
דרך אגב - היום הוא בן שנתיים+ וגם עכשיו אנחנו צריכים להמשיך עם העניין הזה. כלומר, זה הופך להיות אופן ההתנהלות בהתעוררויות בלילה. זה לא שיטה של זבנג וגמרנו... אבל זה עוזר לו להרדם בעצמו. כשיש תקופות יותר סוערות בחייו (אח חדש, עכשיו התחילו החלומות וכו') אז יש שוב יותר התעוררויות.
אני חושבת שזה גם עניין של אופי של הילד, כי הוא מאוד "עירני" בלילה כלומר לא מתמרכז לתוך השינה בקלות (בניגוד לאחיו ולילדים אחרים).

תודה על התגובה.בן כמה היה הבן שלך כשהתחלת עם זה? אני גם מתלבטת האם לאחר גיל שנה אני יכולה להפסיק את ההאכלות בלילה. עושה לי הרושם שהוא פחות ופחות זקוק לכך ורק מנשנש כי זה נעים לו.

אור שלום. נשמע שאת מתארת בדיוק את הבית שלנו לפני כשנה וקצת...
אז קודם כל כל הכבוד לך שאת מחזיקה מעמד כבר 11 חודשים! וגם כל הכבוד שאת מחפשת עזרה, אני יודעת כמה המחסור בשינה קשה, ומתוך הקושי הזה ממש קשה לחשוב שאפשר לשנות.
אני אספר לך מה היה אצלנו ותקחי מזה מה שמתאים לך.
גם הבכור שלי היה מתעורר המון וידעתי שזה לא לאוכל, וגם אצלנו אבא לא היה פתרון מקובל עליו. הוא היה יונק אבל לא תמיד היה נרדם אלא גם מתקשה לחזור לישון. יש לזה קשר לחרדת נטישה (מאמא) כי ההבנה שאחרי הלילה יבוא יום עדיין לא מגובשת בגיל כלכך צעיר. לפעמים לא נתקלים בתופעות של חרדת נטישה ביום אלא רק בלילה.
הייתי חייבת שינוי. הלכתי להתייעץ עם דיאנה אידלמן שאני מאוד מעריכה את הקו שלה לגבי הורות מודעת ונוכחת.
השינוי שעשינו היה קודם כל שהוא למד לאכול מבקבוק. (אצלנו זה היה מטרנה כי לא היה לי חשק לשאוב אבל זה ממש לא משנה, אם יותר קל לך אז גם אפשר לשאוב ולתת מבקבוק). היו כמה לילות שבהתעוררויות נתתי לו בקבוק עם חלב וגם בקבוק עם מים כדי להתרגל לעניין.
הסברתי לו שהולך להיות שינוי בלילות כי אני מאוד עייפה וצריכה לישון יותר. הם מבינים הרבה יותר ממה שאנחנו נותנים להם קרדיט... אמרתי לו שאני סומכת עליו שהוא ידע להתמודד עם השינוי. אמרתי את זה גם לעצמי - הייתי צריכה לתת תוקף לזה שאני קצת משחררת אותו...
ואחרי כמה לילות של הכנה ושל התכוננות שלי לעמוד איתנה - התחלנו בשינוי. העיקרון היה שאני ישנה לידו אבל ישנה ולא קמה לשומדבר. שומדבר. הוא ניסה לפתוח לי את העיניים, הוא ניסה להצחיק אותי, לזחול עלי וכו' אבל אני "ישנתי". באמת עשיתי הרפיה בעיניים עצומות. המיטה המשפחתית שלנו היתה מזרונים על הרצפה כך שלא דאגתי שמא יפול ולכן באמת יכולתי להרפות.
הוא ידע שהוא יכול לקחת לבד מים או חלב שהיו מונחים ליד המיטה ואני ידעתי שהוא יודע לעשות את זה. (זה היה חלק ממה שעשינו בימי ההתרגלות).
אחרי כמה זמן הוא בכה מתסכול. רקע - אני ממש ממש לא יודעת לשמוע בכי ומאוד קשה לי עם הבכי שלו. (עכשיו כשהוא מדבר קצת פחות אבל זה לא קשור לדף הזה...). היה לו קשה שאני לא משעשעת או מחזיקה אותו או מרגיעה אותו. לקחתי אותו לידי בחיבוק איטי כדי להראות לו שהוא יכול לבוא אלי. הוא זז כמובן והמשיך לבכות. אני נשארתי בשכיבה עם עיניים עצומות והוא בכה לידי. כשהיה לי קשה לשמוע את הבכי ולהתעלם הנחתי עליו יד ואמרתי ששששש חלש ובעדינות תוך נשימות עמוקות שלי. אבל נתתי לו לבכות.
לתפיסתי זה גיל מספיק גדול בשביל להבין שאני לידו גם אם אני לא ערה ולהבין שאינו נטוש ושהוא יכול לבד לבוא אלי או לקחת לשתות ובעצם לעזור לעצמו להרדם לבד.
היה בכי אבל לא צרחות אימים. זה היה בכי של תסכול ושל התמודדות עם השינוי. ולמדתי יחד איתו להתמודד עם תסכולים. גם שלי...
זה היה הדרגתי כי כבר בלילה שלאחר מכן הוא פחות ניסה להפעיל אותי ושכב לידי יותר (עם מגע) אבל עדיין בכה.
אחרי כמה לילות באמת היו פחות סצנות ליליות. הוא התעורר ואני נשארתי בעיניים עצומות והוא נרדם חזרה לבד.
צריך להיות מאוד עקביים עם העניין הזה. אני הרגשתי שזה נכון וטוב בשבילו ולכן יכולתי להתמיד.
מה שכן - כשהוא חולה כמובן שזה לא הזמן לעשות את זה. ולפעמים אחרי מחלה הוא חזר לדפוס הקודם והייתי צריכה שוב לעשות לילה כזה איתו כדי להזכר, אבל זה היה יותר מינורי. בעצם זה שינוי לתמיד שאומר "בלילה אי אפשר להפעיל אותי, אני ישנה". (כמובן לא אם הוא חולה או עם איזה קריסיס אחר...)
ועוד משהו - גם את תצטרכי ללמוד לחזור לישון. אני הייתי ערה הרבה ומתעוררת מכל פיפס וקצת הייתי צריכה להרפות ולדעת שלא כל תזוזה צריכה את אמא. בשבילי זה היה גם שלב של שחרור ושל letting go שהייתי צריכה לעבור בעצמי.

טוב, זה יצא ארוך.
אני מקווה שזה יעזור לך קצת ומאחלת לך לילות יותר קלים.
בהצלחה!!

הבן שלי בן 11 חודשים. בן ראשון. במהלך היום הוא מלאך מקסים ושובב עם שמחת חיים מפה ועד להודעה חדשה. לעומת זאת בלילה הוא הופך את חיי לסיוט. הוא ישן איתנו במיטה ויונק במהלך הלילה מספר פעמים. כל זה לא היה מפריע לי אילו הוא היה יונק וממשיך לישון (כמו שקורה לעיתים נדירות), אבל ברוב הלילות (זה בא בתקופות) הוא מרבה לבכות ורק הציצי מספק אותו, למרות שברור לי שזה לא מרעב. לכן רק אני יכולה להרגיע אותו ואם אבא שלו "מעיז" לנסות להרגיע אותו אנחנו זוכים לצרחות כעס היסטריות. אני מותשת ועייפה ומוצאת את עצמי מאוד כועסת עליו בלילות (משתדלת לא להוציא את זה עליו אבל עדיין - כועסת ובדרך כלל מוציאה את זה על האבא המסכן שלו )-: ). אני מניחה שזה שיניים או חלומות או חרדת נטישה או השד יודע מה וזה יעבור פעם. השאלה מתי??? הייתי שמחה לשמוע מאמהות מנוסות יותר שעברו זאת גם.

תודה על ההתיחסות המהירה!
הוא תמיד ישן איתנו, במיטה כזאת נצמדת שבנינו לו. ולא, זה לא כ"כ עוזר...
אני חושבת שהמותשות שלי היא בעיקר תוצאה של דאגה.
אם הייתי יודעת שהכל אצלו בסדר והוא פשוט לא אוהב/יודע עדיין לישון- הייתי הרבה יותר רגועה ועם כוחות.
אני פשוט מרגישה (חוששת?) שמשהו מטריד אותו.
מתלבטת אם לסחוב אותו לכל מיני מטפלים שיבדקו אותו אנרגטית, אבל אין לזה סוף... וגם היינו כבר אצל הרבה כאלה בגלל ההנקה...
כיף לשתף/לקטר את עצמי קצת....

מסכימה אתך - בגיל 4 חודשים תינוק בהחלט צריך (להחליט בעצמו אם הוא רוצה) לאכול בלילה.

ענייני השינה נשמעים קשים. דיברו על זה לא מזמן אבל אני לא זוכרת באיזה דף...
האם כשהוא ישן אתכם המצב משתפר?

אני רואה שכבר כמעט שנה לא כתבו כאן... אבל בכ"ז...
אני צריכה עזרה/ תמיכה/ הבנה...
הבן המתוק שלי, בן 4 חודשים, לא הצליח לינוק,ואוכל מטרנה (למה??? שאלת מליון הדולר... כל יועצת הנקה והתובנה שלה... אחרי 3 חודשי שאיבות,2 שחרורי לשון 4 מטפלים הוליסטים 4יועצות הנקה ויתרנו...)
בקיצור, הוא לא ישן טוב כלל... מתעורר כל שעה וחצי, בבכי, אוכל טיפה ונרדם שוב. לפעמים כל שעה. לפעמים כל חצי שעה. הוא ישן איתנו. אני מותשת מותשת. אמא שלי כל פעם מנסה להבין "למה את נותנת לו לאכול??? הוא צריך להבין שבלילה אין אוכל!!!" ונמאס לי להסביר לה שהוא יחליט לבד אם הוא לא רוצה לאכול בלילה. אבל אני נשברת. גם ביום הוא לא ישן. ישן חצי שעה 40 דקות ומתעורר עייף גמור משפשף עיניים, ולא מצליח לחזור לישון... אני מרגישה שאולי זה קשור לאוכל, שבחודש הראשון של חייו הוא היה רעב (לפני שהבנו שהוא לא יונק...). ואולי זה סתם הרגשות אשמה שלי?...
הלואי ואקבל כאן עזרה...

לגבי אחרי הלידה - כדאי שיהיה מספיק מקום לכולם לישון בנוחיות. אפשר לשקול תקופת ביניים שבה האבא יישן עם הגדול בחדר נפרד, ואת עם התינוק/ת.

ראיתי במקרה בבית מרקחת צמיד (או טבעת? לא זוכרת...) שיאצו שאמור לעזור לנחירות. אולי תחפשי על זה קצת מידע/המלצות ברשת.
אני חושבת שיש גם מרפאות לנושא, אולי בתה"ש? ירידה במשקל עוזרת, ושינה על הבטן.

חשוב מאוד שתישני טוב לקראת הלידה. מאוד מאוד. גם אם זה אומר הפרדת חדרים זמנית.

בהצלחה ובשעה טובה!

עדי יותם

לא קשור לציצי אבל בקרוב יהיה.
הבעל נוחר מאוד בעיקר לאחרונה שהלילות כבדים וקשים.(אני בשבוע 38) - אז כבר עכשיו אני ישנה גרוע מאוד ולא צוברת כוחות ללידה ולאחרי.....
מעירה אותו המון שיסתובב על הצד, הוא גם קם עצבני מזה בבוקר כי השינה שלו ניפגמת........... ה"גדול" (שנתיים פלוס) ישן איתנו ולא מתעורר מכלום בינתיים.....מזל.....
מה יהיה עוד מעט אחרי הלידה עם הלילות?
והשאלה העיקרית - מה עושים עם הנחירות? מישהו מכיר/יודע על פיתרון אלטרנטיבי ונגיש ומיידי?
תודה. אפשר לענות כאן.

נוהר יקרה - מתי זה קורה?? שנה ו8, צמודים במיטה, יונקים המון ואני לא מתכוונת להכנע לסדרות חינוך למיניהן. אז מתי זה עובר לבד??

תתפלאו אבל גם אצלנו.
כיוון שזה לא ילד ראשון ולא שני ולא שלישי אז אני יודעת ובטוחה שזה עובר והרבה יותר מהר משמדמיינים ולכן אני כלל לא נלחמת בתופעה פשוט נמצאת איתו מניקה אותו כל הלילה נכון שלא תמיד נוח ,ולוקחת אותו לכל מקום אבל שוב זה ילד רביעי ..חבל שלא היו לי את התובנות האלו בילד הראשון.
.

אוףףף!!!! גם אצלנו.

אז אתם בעצם אומרים שאין פתרון? נח, בן תשעה חודשים, מתעורר מזה כמה חודשים כל שעה בבכי ורוצה ציצי. אחרי שאני באה לישון זו לא בעיה מבחינתי, כי אנחנו ישנים יחד, אבל עד שאני באה לישון, זה מפריע למעט זמן שאני צריכה בכל זאת לעצמי. וחוץ מזה, אני עצובה שהוא לא מצליח לישון כמו שצריך. אני מרגישה קצת כמו קוטרית, אבל אולי כאן אמצא פיתרון. אבא לא יכול לעזור לו כי מרגע שהוא הולך לישון, הוא רוצה רק את אמא.

גפן, יש רגעים כאלה שאת שוכבת והמחשבות רצות? כל המה-לא-הספקתי-היום, והמה-אני-צריכה-להספיק-מחר? ברגעים כאלה אני אומרת לעצמי, רגע, פוס. כמה נשימות עמוקות. אני מזכירה לעצמי שמהמחשבות הרצות האלה שום דבר לא יצמח, ממילא עכשיו לא אעשה כלום. אז זה הזמן (אולי היחידי שיש ביום/ביממה) לנסות להאט את קצב המחשבות, לסלק קצת עננים בתוך הראש, לנשום כמו שצריך...
אני משתדלת לראות את זמני ההנקה ה"כפויים" האלה כברכה, למרות שלעתים אני נסחפת לתחושת מירמור ושאר מיני עצבים...
אז שיהיה בהצלחה, ולילה טוב.

תודה לכן גילה ויונת שעניתן לי, הדברים אצלנו הם מאוד מורכבים לגבי כל דרך גידול הילדים, עם לגבי הלינה המשותפת או החינוך בבית. לכן כל הנושאים הללו "נופלים" אליי, ההנקה התכופה בלילה גם לא מאפשרת לנו לצאת לבלות אם לפעמים צצה האפשרות אלא רק בשעות היום או שילדתי הקטנה נשארת ערה לעיתים גם בלילה. בכל מקרה אני אנסה לעשות הרפיה ולראות איך זה עובד עבור שתינו.

אז זהו, שהייאוש הזה הוא מה שהכי מעייף. תנסי להסתכל עליו טוב טוב עד שתוכלי לתת לו להתפוגג ולעצמך להרפות.
לגבי השאלה הטכנית מתי לעשות הרפיה: ברגע שאת מודעת מספיק (כלומר כבר לא חצי ישנה) זה הזמן להרפיה. תוך כדי, לפני, אחרי, מה שיוצא.

אפשר טיפה הסבר בבקשה בנוגע להרפייה בהנקות הליליות? תוך כדי? בינהן? ואיך?
ההירדמות חזרה היא לא כל כך הבעיה, כמו היאוש שבלהתעורר כל פעם. (ולא, אני לא מצליחה להסתובב ולהניק מתוך שינה כי היא מחליפה צדדים במשך אותה הנקה כמה פעמים.)

גפן - שבת בבוקר, אחרי הנקת בוקר, אבא לוקח את הילדים לסיבוב בשכונה, ואת ישנה. זו שינה טובה.

גפן, את יודעת לעשות הרפיה? אני ממליצה מאוד לתרגל הרפיה בהנקות הליליות. בדרך כלל מה שחסר לנו זה לא בדיוק השינה, אלא המנוחה. הרפיה בלילה משפרת את זה פלאים, וגם עוזרת להירדם חזרה יותר בקלות.

אנחנו ישנים ארבעה במיטה המשפחתית, רועי בן השלוש (וקצת) וגילי בת השנה (וקצת).גילי כמובן יונקת ומתעוררת אן ספור פעמים, אני כלל לא יכולה לזכור, מאז לידת רועי מתי ישנתי טוב בלילה וקמתי רעננה(אולי זאת בקשה גדולה מדי). הייתי רוצה לשנות את המצב איך אינני יודעת כיצד! וכמובן הפסקת ההנקה אינה באה בחשבון.

תות, ג'ינקס!

אני ממליצה בחום על מדור מיטה משפחתית.

מרחיבים את המיטה של אמא ואבא ו.....................מתחילים לישון טוב!

נראה לי שהתינוק שלכם אומר לכם מה לעשות...
אולי תנסו להקשיב לו, במקום לחפש תשובות מבחוץ?

נעם בן 6 ח' תינוק מדהים ומצחיק
אבל בלילה הוא מסרב בכל תוקף לישון במיטה שלו הוא נרדם בידיים של אבא שלו תמיד רחרי משחק ואמבטיה
אנחנו מניחים אותו במיטה שלו עם מוסיקה שקטה אחרי שעה הוא מתעורר בצרחות אימה ..מניחים אותו במיטה שלנו
הוא מחייך ונרדם עד הבוקר (05:30) בערך מתעורר ונרדם שוב..
מה עושים ?

כן. זאת אומרת, לא בטוח תולעים אבל בהחלט פרזיטים. אני כבר כמה לילות ממלמלת "צריך ללכת לדפנה". אבל לא רק. הלילה נורי ביקש ללכת לחדר "שלו" לישון ככה באמצע הלילה. הוא אמר לג'ימס שהלל מעצבן אותו. אני מתחילה לחשוב שאולי הוא קם לפעמים בלילה לרגע, מתיישב במיטה ורואה אותי מיניקה. זה בטח מעצבן אותו.

תולעים?

הקדמה; נורי בן שנתיים, הלל בן 6 שבועות. אמאבא. ישנים יחד. לנורי יד קשיים משלו עם השינויים במשפחה וזה מתבטא בעיקר בבכי, התפרצויות, כעס... הרבה פעמים הוא עושה את זה בלילה. מחפש טיזר ואז בוכה וצועק. לתינוק זה לא מפריע אבל לי כן. אני עייפה ומותשת. אבא שלו מאד עוזר והוא מתמודד איתו בלילה בדרך כלל. אתמול זה שוב קרה ודווקא שנינו היינו איתו במיטה והלל ישן. כשעה הוא ניג'ס ועשה מין יללות ואנחות מעצבנות ובעיטות ברגליים. גם אחרי שביקשתי יפה שיפסיק ויתן לי יד.
בעלי חושב שזה קשור אליי וזו מין מחאה כ"נגדי" ונגד ההתעסקות שלי עם הלל. הוא חושב שאנחנו צריכים להפסיק לישון יחד בלילות כאילו. מין הפרדה- הוא ונורי ואני והלל. הוא רוצה לפרק את המיטה המשפחתית ולהעביר מחצית לחדר השני כדי שתהיה אופצית מילוט ללילות קשים.
אני מבולבלת ולא מבינה באמת מה נשיג בזה. האם זה מה שיפסיק את הבכי והקושי? אולי זה רק יחריף אותו! מצד שני, כשאני עייפה ומפריעים לי לישון- אני כועסת. וכרגע הכעס הזה מופנה כלפי נורי. אז אולי ההפרדה היא הרע במיעוטו?

ואולי יוצאות לו שיניים?

המשך ההשערות:

אולי באמת חם לו.
הוא באמת מנער ממנו את השמיכה ולפעמים גם את המכנסיים.
אני חושבת שאולי קצת צפוף לו במיטה (או שאני משליכה עליו את תחושותיי?) שלושתינו במיטה, ואין ממש מקום להשתרע בחופשיות. נראה לי שננסה את המזרון הנוסף.

הוא עם חיתול בלילה, ועושה המון פיפי. מן הסתם הוא צריך להתעורר קצת בשביל לעשות. אני לא בטוחה שיש לי כוח לנסות לקחת אותו באמצע הלילה לפיפי.

<ענת לא זוכרת איך קוראים לה באמצע הלילה>

אצל הינוקא זה קורה:
א. כשחם לו.
ב. כשהוא צריך פיפי בלילה. זה מתבטא במליון יניקות קצרות מופרעות, התפתלויות וחוסר שקט כללי. אבל הוא ישן מדי, ולא עושה מתוך שינה. זה אופייני לתינוק שכבר שולט בצרכיו. אני בסוף לוקחת אותו למקום שיעשה פיפי (לסיר, לאמבטיה), אומרת לו באוזן שהוא צריך פיפי ושיעשה, והוא עושה. לפעמים מתעצבן ומסרב, ובפעם הבאה מסכים.

כמובן שזה יכול להיות מליון דברים אחרים, אבל התפתלות ובעיטות היא אחד הסימנים לתולעים. והן מציקות בעיקר בלילה, אפשר לחפש אותן בפי הטבעת עם פנס.
אולי חם לו והוא צמא?

בלילות האחרונים יותם ישן שינה קלה מאוד: כל הזמן רוצה ציצי (שתי מציצות וזהו) והוא מתפתל ובועט (מוריד בבעיטות את המכנסיים ואת השמיכה). אנחנו ישנים צמודים כי הוא כל הזמן על הציצי, אבל יוצא שאני חוטפת בעיטות וחבטות
מה קורה? (הוא בן 5.5 חודשים)
אני חושבת אולי דווקא להרחיק אותו קצת למזרון הנוסף שצמוד למיטה (באותו הגובה) ואז אולי זה לא יפריע לי, ואולי הוא יצטרך קצת פחות ציצי.
המצב מוכר?