דף סיפור לידת בית
סיפור הלידה השניה שלי
שלושה וחצי חודשים אחרי לידת הבית של דרור, בנינו השני, אח לתומר הבכור, אני מגיעה לכתוב את סיפור הלידה המרגשת!
כמובן שזה התחיל בלידה הראשונה שהיתה מאד מרגשת
לידת העכוז של בני הראשון תומר
כבר אז תכננו על לידת בית אבל תומר רצה להיוולד בלידת עכוז שלא מיילדים בבית...
ולאחר הלידה בבית חולים החלטתי שהלידה הבאה תהיה רק בבית!
כשהתחלנו להרגיש שאנו רוצים עוד ילד, החלטנו שהפרש גילאים של שנתיים וחצי ביניהם הוא הפרש טוב וגם הפעם נכנסנו להריון בניסיון הראשון לשמחתנו הרבה!
מתחילת ההריון הרגשתי קושי רב יותר מההריון הראשון שעבר בקלות. לא יכולתי לנוח מספיק כי טיפלתי בתומר רוב הזמן כיוון שבעלי היקר ניב עבד במרץ על התזה שלו.
כשהייתי בשבוע 8 הלכנו לראות דופק באולטרסאונד, אבל לא היה. הנמכתי ציפיות ולבקשת הרופא קבעתי תור חוזר לאחר שבועיים. אז כבר ראו דופק והתרגשתי בטירוף!!! בקרוב אהיה אמא לשניים!!! אבל זה גם היה מאד מלחיץ ושמחתי שיש לי עוד כמה חודשים טובים להתכונן ולעכל את העובדה הזו...
כשהיינו בשבוע 11 להריון נפטרה חמותי היקרה והאהובה ועבורנו העולם התערער. ברגע אחד, במשפחה המושלמת שלנו נפער בור. עצב כבד מילא אותי. גם פחד וחרדה. אבל הייתי צריכה להיות חזקה נפשית למען בעלי, למען תומר ולמען דרתניאן, השם שבחרנו לעובר, שיצטרף בקרוב אלינו, שלושת המוסקטרים...
הרגשתי שחמותי, שתמיד חשבה עלינו ודאגה לנו, תמשיך לדאוג ולשמור עלינו מלמעלה, ולאורך כל ההריון לא הפסקתי לדבר אליה, לשתף אותה ולחשוב מה היא היתה עושה וחושבת...ידעתי שגם בלידה היא תהיה לידי ברוחה ואכן כך היה.
השבועות עברו, העצב לא עבר, אבל הייתי בריאה
וכל הבדיקות היו תקינות למרות שהייתי ממש תשושה!
תמיד תרגלתי יוגה, וכמו בהריון הראשון, תרגלתי יוגה להריון מההתחלה אצל זהבה בסטודיו mommy&me במכבים...אין לתאר כמה זה תמך ותרם לתחושה הטובה, לבריאות ולנוחות!
באמצע תקופת ההריון התקשרתי לשיין ברגנר, שהייתה אמורה להיות המיילדת שלי בלידה הראשונה ובגלל הנסיבות בסוף לא יילדה אותי. ידעתי שאני סומכת עליה, בזכות החוכמה והנסיון הרב שלה וגם כבר ידעתי שאני באותו הראש שלה.
המגבלה העיקרית בליווי ההריון אצל שיין היה המרחק הגיאוגרפי שכן שיין מתגוררת בעומר, מרחק של שעה וחצי נסיעה מלפיד. מכיוון שטיפלתי בתומר בן השנתיים לא יצא לי לבוא לליווי ההריון, ובטמת היה חבל שפיספסתי את זה! הרי בהריון עם תומר שיין ליוותה אותי וכל כך תמכה בי!!
בשבוע 25 שיין עדכנה אותי שלא אוכל ללדת בבית אם בדיקת GBS תצא חיובית כיוון שמשרד הבריאות פרסם הנחיה כזו. כעסתי מאד על ההנחייה, כיוון שהרגשתי שלא תהיה זו לידת עכוז וכי כל התנאים מתאימים ללידת בית מוצלחת ואף זכרתי כי שיין תצטרך וגם תוכל לתת לי אנטיביוטיקה בלידה מכיוון שבהריון הראשון נבדקתי ל GBS והבדיקה היתה חיובית.
שיין עודדה אותי ואמרה שיש דרך שבה אוכל לצמצם את נוכחות החיידק ולקבל בדיקה שלילית. היא המליצה על שטיפות פעמיים ביום בג'ל כלורהקסידין, אשר משמש לחיטוי וגינלי.
ואכן, לאחר שבועיים של שטיפות הבדיקה שעשיתי יצאה שלילית!!!
שמחתי בהרגשתי של שלווה פנימית כי אלד בבית ושהעובר יתמיד במצג הראש עד הלידה...
הגעתי לחודש תשיעי ונראיתי טוב ואפילו עשינו צילומי הריון אצל אתי מהגר שמופיעים גם באתר שלה.
אבל בפועל כבר הייתי תשושה, ניבי עדיין עבד על פינישים של התזה ואני רציתי לחגוג לו יומולדת 30 והוא אפילו היה עסוק מדי בשביל זה!
מתחילת חודש שביעי הרגשתי צירונים והתקשויות. אבל בשבוע 35 הרגשתי צירים סדירים וכואבים ואחרי מוניטור שהראה זאת ובדיקת פתיחה של 3.5 ס"מ הרופא אמר שאני ממש יכולה ללדת בכל רגע. סיכמנו שאני אנוח כדי לבדוק אם הצירים עוברים, אך שבמידה והם לא עוברים, עלי לנסוע לחדר לידה!
מיד חזרתי הביתה והחלטתי שאיני יולדת!
דיברתי עם דרתניאן וביקשתי שינוח איתי ויתן לנו לפחות עד פסח זמן להבשיל ולהתארגן עוד קצת!
ואכן התכיפות ירדה, אך הצירונים המשיכו עד לסוף ההריון...
בשבוע 37 להריון ניב הגיש את התזה! ואני הזמנתי לשלושתנו צימר בדרום לסופ"ש כדי לחגוג לניב יומולדת 30!
ניצלנו את הנסיעה כדי לעשות ביקור ראשון להריון זה אצל שיין בקליניקה שלה שבעומר.שיין שמחה לראותנו וגם את תומר הגדול, הרי חלפו שנתיים וחצי מאז שהתראנו לאחרונה!
היא אמרה שרק לאחר הפגישה הזו נוכל ללדת איתה בבית כיוון שחייבים לעשות מעקב לפני הלידה בבית.
הסופ"ש האביבי בצימר היה נהדר! ג'קוזי ללא בועות עם מים בטמפרטורה של 35 מעלות בהנחיית שיין, כמו אמבטיה גדולה בה יכולתי לצוף עם תומר לאחר החורף היה כל כך נעים!
טיילנו, אכלנו, נהננו, חגגנו ולבסוף חזרנו הביתה לשבוע חדש.
יום ראשון בשבוע היה יום לפני ליל הסדר וחופש מהגן לתומר, אז לקחתי אותו איתי לעבודה! סחבנו צעצועים, ארוחת צהריים בריאה ואפילו ציוד לשנ"צ עבור תומר ומזל שחבריי לעבודה עזרו לי להגיע עם כל הציוד למשרד!
היה ממש נחמד יחד, כולם החמיאו לתומר על הרכבת הפאזלים, הנימוס והחיוכים....ברור שלא הצלחתי לעבוד הרבה, אך הצהרתי שזה היום האחרון בו אבוא לעבודה בהריון כיוון שכבר הרגשתי שעלי לקחת הפסקה מהעבודה ולנוח לפני הלידה....
ציינתי לעצמי שמחר אהיה בשבוע 38+3 שזה בדיוק היום שבו ילדתי את תומר בהריון איתו! מעניין!
יום שני בבוקר, חופש פסח, ערב חג ליל הסדר!
קמנו מאושרים, אכלנו ארוחת בוקר טובה, אני התחלתי להרגיש צירונים קצת יותר כואבים מבדרך כלל והתחלנו את היום כמשפחה, מתארגנים ארגונים אחרונים לפני החג: ניב לקח את תומר לסידורים וקניות אוכל, דואר, קניית בריכת לידה ועוד כמה דברים שהיו חסרים ללידת הבית. ואני נשארתי בבית למשימות כגון סדר, בישול ותזמון צירים....
וגם התקשרתי לעדכן את שיין. מכיוון שהצירונים לא היו כואבים או סדירים במיוחד, כל 10-15 דקות, סיכמנו כי אעדכן אותה מדי שעה על ההתפתחויות.