מזל טוב |תינוק| |מתנה| |בלונים|
משמח לקרוא שכך היה @}
מאחלת שימשיך כך גם הלאה, אושר, מנוחה, שמחה ובריאות לרוב |L|
איזה כיף להתחיל כך את השנה החדשה!

(חלוקית ממחשב אחר)

מזל טוב!!!
שימשיך כך!
נראה שעשית מלאכה ממש טובה...

ואוו, נפלא לשמוע! איזה יופי!
מזל טוב!!! |בלונים| |עוגה| |מתנה| |תינוק|

[u]מאז שהילד המדהים נולד הוא ממש חזר להיות הגבר הרגיש והמתוק שאני מכירה וממש כייף איתו ואיתם.[/u]
הייתה לי כל הזמן הרגשה שכך יהיה :-)

מזל טוב!! @}
את כבר [po]אחרי לידה[/po] :-)
שתהיה התאוששות קלה, ושימשיך ככה |Y|

איזה יופי, מזל טוב...

[u]מאז שהילד המדהים נולד הוא ממש חזר להיות הגבר הרגיש והמתוק שאני מכירה וממש כייף איתו ואיתם.[/u]
מרגש כל כל לשמוע
מאחלים לכם כל טוב ושנה של אושר צרוף

מזל טוב !!!
כייף לקרוא את החדשות ועל האיש שלך,
תהני, תנוחי ותהיו בטוב כולכם.
שנה טובה טובה.

היה מדהים.בהתחלה הנוכחות שלו קצת הפריע לי ,אבל נכנסתי לתוך בועה של עצמי ובשלב מסויים זה הפסיק להפריע.
בהמשך -הוא דאג לכל הצד הטכני וזה מאוד הקל עליי, והוא הקל על הכאבים כמו שביקשתי.
מאז שהילד המדהים נולד הוא ממש חזר להיות הגבר הרגיש והמתוק שאני מכירה וממש כייף איתו ואיתם.
הלידההייתה מדהימה מדהימה.חלומית ובבית. כמו שרציתי.
כשיהיה פחות אינטנסיבי אעדכן.

איזה מתחחחחחח. עדכני... :-D

יש עידכונים?
חושבת עלייך

????.
@}@}@}@}

http://patiphon.co.il/music/pqv6489PQV[u]%D7%97%D7%95%D7%94_%D7%90%D7%9C%D7%91%D7%A8%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F_-_%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A[/u]%D7%94%D7%91%D7%90
התכוונתי להקדיש את השיר הזה בימים הקרובים לכל הנשים באתר... אבל עכשיו הכי הייתי רוצה שיגיע לאוזנייך,
מקדישה אותו לך במיוחד ברגע מרגש זה (גם אני בשרות...בלינק מופיע גם סרטון בצד שמאל למטה, ואולי תצפי בו כשאת כבר חובקת את הקטן :-) השיר נקרא "ברוך הבא לעולם")

_הגוף שלך יודע ללדת
יש לך עוצמות מדהימות
ל ה פ ת ח ל הש ת ח ר ר
את יכולה לעשות את זה
את אישה מדהימה ויש לך את עצמך!!!!!!
ואותנו כאן הנשים סביבך שולחות לך אהבה וכוחות
ללידה טובה ועוצמתית ומעצימה
מתרגשות איתך ומאמינות בך
זאת ההזדמנות שלך לריפוי
ולחיבור עצמי עמוק_

ידעתי כשאמרתי ששבת זה זמן טוב :-)
שבת טובה,
אחשוב עליך ועל הלידה ואשלח אליך הרבה טוב,
ובכל זאת - כל הטוב הזה ויותר ממנו כבר נמצאים אצלך ואיתך...
חבקי אותך בהם.

[u]מאחלת לך לידה נפלאה[/u]

מאחלת לך לידה נפלאה.
(())

שיהיה בהצלחה!!
מרגש מאוד.
שבת שלום.

_הגוף שלך יודע ללדת
יש לך עוצמות מדהימות_
ל ה פ ת ח ל הש ת ח ר ר
[b]את יכולה לעשות את זה[/b]
את אישה מדהימה ויש לך את עצמך!!!!!!
ואותנו כאן הנשים סביבך שולחות לך אהבה וכוחות
ללידה טובה ועוצמתית ומעצימה
מתרגשות איתך ומאמינות בך
זאת ההזדמנות שלך לריפוי
ולחיבור עצמי עמוק
@}@}@}@}

וואו, איזו התרגשות... (())

נפלא לשמוע!

תיזכרי- התכנסות
שחרור התלותיות מהסובבים ומהחוץ

הגוף שלך יודע ללדת

יש לך עוצמות מדהימות

תתרכזי בהם


את נפלאה ומדהימה יקירתי

מדהים.
התחילו צירים והדבר הראשון שהרגשתי צורך לעשות זה "לנעול" את בעלי ואת הילד בחדרים שלהם עם מזגנים ,לאטום את כל הבית,אני כבר שעה מסתובבת בכל הבית החשוך ומפזרת לי נרות.
אני כבר צריכה לקרוא למיילדת ולסבא-סבתא ולהעיר את בעלי אבל אני כל הזמן דוחה את זה ,רוצה עוד ציר אחד לבד ורק עוד ציר אחד לבד.ואחרון ודי ואחרון ודי בהחלט :)

[u]אני נחשבת לאישה סופר עצמאית (מטיילת לבד בעולם מגיל צעיר וכדומה)אבל פתאום הבנתי שיש עצמאות אחרת ושבאמת מצבי רוח של בעלי מנהלים אותי .[/u]
כן, על זה אני מדברת... אני שמחה שהבנת את כוונתי וחושבת שאת בתחילתו של תהליך אישי מופלא בעקבות מה שקורה סביב הלידה הזו.

[u]זה קורה לי בעיקר לפני לידות,אז אני הכי חלשה שמה, הכי מנוהלת ומעורערת על ידי אחרים[/u]

_אני לא אוכל לשנות אותם עכשיו,אני צריכה ללמוד אייך לחזק את המרכז שלי כאן עכשיו, למרות המצב הרגיש וההורמונאלי.
אייך לעזאזל עושים את זה?!_

ובכן, זה נכון שבתקופה שלפני ואחרי לידה אנחנו מוצפות בהורמונים ונוחות להשפעה מן החוץ.
אבל ההורמונים הללו גם יכולים לכוון אותנו למקום בו העצמיות שלנו שולטת יותר מאשר בימים רגילים,
לכך שהאינסטינקטים שלנו פועלים בשיא העוצמה, כמו אינסטינקטים של חיה...
ואז בזמן הזה אנחנו יכולות להיות במקום בו אנחנו דווקא הכי מכונסות פנימה וכלל לא מכוונות החוצה,
במקום בו הדבר שאנחנו הכי רוצות וצריכות זה להיות לבד!

תחשבי על בעלי חיים, כאשר הנקבה הולכת ללדת היא מחפשת את הלבד שלה, מחפשת מקום מסתור שאליו תפרוש בכדי ללדת...
אז אולי בעצם המחשבה שאנחנו חייבות תמיכה בלידה <ועוד מהבעל...> היא בכלל התכחשות לטבע האמיתי שלנו?
אולי יש בנו מקום שצריך דווקא "לבד" כדי ללדת במיטבנו?

אני כמובן שמחה על התמיכה שזכיתי בה בלידות שלי - מבנזוגי, אמי, הדולה והמיילדת
אבל במקביל גם זוכרת היטב את החוויה המאוד חזקה של התכנסות פנימה למקום שבו אני "לבד",
מקום שבו עם כל התמיכה מסביב [b]אני[/b] זו שיולדת וכל האחרים (פרט לעובר כמובן) הם מלווים בדרך,
אנשים שמתוקף מקומם בחיים שלי או תפקידם המקצועי מקבלים את הפריווילגיה להיות שם, אבל אני לא עסוקה בהם...
אני עוברת דרך הכאב והפחד ושאר העניינים שלי ושל התינוק שבתוכי, וזה כל כך חזק שאין מקום ל"מה יגידו" ו"מה יחשבו" וכל אלה.
זו חוויה של עצמיות שאני לא יודעת באילו עוד מקומות בחיים חוויתי בכזו עוצמה. וזה היה לגמרי מושפע מההורמונים!

בקיצור, תני להורמונים לקחת אותך למקום של עוצמה :-)
את לא צריכה להתכחש לרגישות הגבוהה שלך בתקופה הזו, רק לנתב אותה למקום המדויק שלשמו הטבע יצר אותה.

_כשאני מנסה לבדוק מה תוקע את הלידה,ישר עולה לי שאני מאוד רוצה ללדת והילד בשל להיוולד אך אני תוקעת את הלידה בגלל בעלי ושכנתי.
בגלל בעלי- רצון לא לבאס את בעלי (שלא מתאים לו עכשיו...),לא לדפוק לו את התוכניות,לא לשבש לו את הלו"ז.
בגלל השכנה שלי -חטטנית,קרצייה, ורכלנית ,דופקת בדלת כל שעתיים בתירוץ אחר מתוך סקרנות אישית לגבי אייך נראות ונשמעות לידות בית, ברור לי שאני יכולה ללדת רק בליילה כל עוד היא ישנה.מרגע שהיא קמה האני מרגישה את הרחם שלי פשוט נסגר._

אני מציעה לנסות ולבדוק מה הם משקפים לך, שקיים בתוכך ואולי לא מקבל מספיק תשומת לב.
אולי גם את פוחדת עד מוות משיבוש הלו"ז הכרוך בלידה, ומהשינוי, ומהמאמץ הנוסף שמביא עוד תינוק לחייכם כרגע?
אני בטוחה שאם לא היית מפחדת כלל בעלך היה רגוע, כי שלוות הנפש שלך היתה משכנעת ומקרינה על כל הסביבה...
אם תתחברי לחלק בתוכך שמרגיש כמו בעלך זה ייקל עלייך... להודות על האמת זה דבר משחרר, ולדעת שאפשר ומותר ללדת גם אם פוחדים.
הפחד בלתי נמנע וכמוהו הלידה, מתקיימים זה לצד זה, זו המורכבות של החיים!

והשכנה... יאללה שתהיה סקרנית, זה בעצם די הגיוני, לא?
בזכותך היא תלמד משהו חיובי על לידות, משהו שהיא לא האמינה שקיים, ושישנה את חייה לעד...
תחשבי איזו זכות נפלה בחלקך להיות זו שדרכה עובר כזה אור וכזה ידע חשוב לעולם!
חוץ מזה לילה זה זמן מעולה ללדת בו... הכל שקט וחשוך, כמו במערה שבה החיות הולכות ללדת... לבד ZZZ

הי [po]לפני לידה[/po] יקרה,
גם אני במצב דומה מבחינות מסויימות, אמורה ללדת בשבועות הקרובים בבית, ובן הזוג לא ממש היה נוכח בהריון.
גם לגבי הלידה הוא לא מביע עניין גדול.
הוא אב נפלא ומסור, היה מעט יותר נוכח בהריון הקודם, אבל גם אחרי הלידה לקח לו די הרבה זמן "להתחבר" לתינוק (כמה וכמה חודשים טובים), אבל ברור לי שגם כלפי התינוק החדש לא אמצא אב מסור יותר.
אין לי ספר שההריון הזה אפילו יותר מקודמו הוא שלי.
והלידה על אחת כמה וכמה. אבל אני מתייחסת לכך כדבר טוב, כאיזה תהליך פנימי שאני עוברת עם עצמי (בנוסף לתהליך ההתקשרות לתינוק).
כמשהו שעם יותר מדי מעורבות מבחוץ אולי יפריע למה שעובר בפנים (ואולי לא, בכל זאת לפנמים חסרה לי קצת מעורבות והתעניינות...).
הוא יהיה שם, ויתמוך כמה שיכול, אבל למעשה הוא לא יכול הרבה כנראה ואני גם לא מצפה.
לכן היה חשוב לי מאד שתהיה לי דולה, ומסתבר שיש רבות ששמחות ללוות לידת בית ללא תשלום. ממליצה מאד.
מבחינתי אם היה אומר שלא מתאים לו להיות נוכח, הייתי מקבלת לחלוטין. ולא בגלל מצב זוגיות מעורער, אלא מפני שבניגוד לבעבר ברור לי שלא כל אדם רוצה/ יכול/ להתמודד עם הסיטואציה. גם כשמדובר בבת זוגו. וזה לגיטימי. ואמרתי לו זאת.

אולי תחשבי על לידה מחוץ לבית, למשל למיילדת אילנה שמש, יש צימר כך שיוצאים מהסיטואציה של הבית עם המתחיםאך עדיין לא נמצאים בבית החולים, אולי גם למיילדות אחרות יש משהו כזה.
מצטרפת להולכת, תתכנסי אל עצמך, ויפה ששמת לב שתופסים עלייך טרמפ בחולשה, פעם הבאה תגידי לא!!!
זה הזמן להפרד מהישן הלא רצוי ולהתחבר לחדש שרוצה לבוא

[po]ההולכת בדרכים[/po]
את מביאה לפה ראייה מאוד עמוקה של הדברים.
אהבתי בעיקר את ההגדרה שלך לעצמאות, כי אני נחשבת לאישה סופר עצמאית (מטיילת לבד בעולם מגיל צעיר וכדומה)אבל פתאום הבנתי שיש עצמאות אחרת ושבאמת מצבי רוח של בעלי מנהלים אותי .
זה קורה לי בעיקר לפני לידות,אז אני הכי חלשה שמה, הכי מנוהלת ומעורערת על ידי אחרים, זה קורה לי בתקופה הנוכחית במקביל ביחסים עם חמותי, בעלי ושכנתי.
בלידה הקודמת הרגשתי שחמותי (שהיא אישה חסרת גבולות באופן כללי) ממש ניצלה את השבוע שלפני ואחרי לידה ראשונה כדי לערער את המרכז שלי,זה משהו שהיא נוהגת לעשות לאחרים באופן שוטף ואיתי היא בדרך כלל לא מצליחה אז הרגשתי שהיא פשוט "תפסה טרמפ" על המצב ההורמונאלי ועד היום אני מתקשה לסלוח לה על כך.
כשאני מנסה לבדוק מה תוקע את הלידה,ישר עולה לי שאני מאוד רוצה ללדת והילד בשל להיוולד אך אני תוקעת את הלידה בגלל בעלי ושכנתי.
בגלל בעלי- רצון לא לבאס את בעלי (שלא מתאים לו עכשיו...),לא לדפוק לו את התוכניות,לא לשבש לו את הלו"ז.
בגלל השכנה שלי -חטטנית,קרצייה, ורכלנית ,דופקת בדלת כל שעתיים בתירוץ אחר מתוך סקרנות אישית לגבי אייך נראות ונשמעות לידות בית, ברור לי שאני יכולה ללדת רק בליילה כל עוד היא ישנה.מרגע שהיא קמה האני מרגישה את הרחם שלי פשוט נסגר.
זה נשמע ילדותי מצידי ואני מודה שזו גישה שמתנערת מאחראיות אישית ,אני מבינה עכשיו שזה לא בגללם אלא בגלל שהאופן שבו אני מתערערת מהם,האופן שבו משפיעה עליי המחשבה על מה הם יגידו/יאמרו.
אני לא אוכל לשנות אותם עכשיו,אני צריכה ללמוד אייך לחזק את המרכז שלי כאן עכשיו, למרות המצב הרגיש וההורמונאלי.
אייך לעזאזל עושים את זה?!

באמת אוף |אוף|

אני מאוד מזדהה עם התחושות שלך, ולמרות זאת מנסה להתבונן מהצד ולהסב את תשומת לבך
לכך שעדיין את לגמרי מרגישה תלויה בו, וזה כנראה רק מגביר את ההתנגדות שלו.
אני חושבת שכדאי לך להוציא את עצמך מה"משחק" הזה ובאמת לדאוג ללידה שלך בעצמך,
לשחרר אותו מהאחריות למרות שזה באמת מעצבן ו"לא פייר" לבקש את זה ממך...

אבל אני מאמינה שכל דבר הוא לטובה ולכל דבר יש סיבה נסתרת, ואולי כרגע זה השיעור הכי חשוב שהתינוק החדש מביא עימו בשבילך-
להצליח להיות יותר עצמאית (בחוויה הפנימית שלך, זה לא קשור למראית עין ולפעולות שאת עושה אלא לתחושה עמוקה של עצמיות שבה את במרכז, לא מבוטלת ולא מנוהלת על פי מצבי רוח של אחרים). נראה שזה מה שהעובר מבקש ממך וזו הגדילה שהלידה הזו מזמנת לך.
יכול להיות שתפגשי את האישו הזה גם במהלך הלידה עצמה, בהקשר של הכאב ושל קצב פתיחת צוואר הרחם... שימי לב!

אז אני אומרת - "קחי את עצמך בידיים", צאי מהעצבות, ברכי את עצמך ללדת, ארגני לך ברכה מחברות (מעגל לידה אולי?),
היעזרי בברכות הנשלחות לך מכל הלב בדף הזה מנשים שאכפת להן ממך! תקנני, סדרי לך מקום נעים ללידה...

ככל שתהיי מחוברת יותר למה שאת רוצה וצריכה, ותדעי שאת יוצרת את זה ללא תלות בו, ככל שתרגישי יותר מלאה מבפנים, שאת מספיקה לעצמך,
שאת בעלת נוכחות משפיעה וחשובה בעולם לא משנה מה - כך תעזרי ללידה שלך להגיע ולהתקדם, וגם תתעצמי מזה מאוד בלי קשר ללידה!

שולחת לך אנרגיה טובה, חיזוקים, ברכות ללידה טובה, לשחרור מירבי בנסיבות הקיימות, לחוויה מופלאה, קסומה, מיוחדת ובריאה (())

[u]שבת זה יום מצוין ללדת בו happy שיהיה בהצלחה ובכיף, מאחלת לך חיבור עמוק לעצמך, לתינוק ולבנזוגך, שתהיה לכולכם, כל אחד מהמקום שלו, חוויה של עוצמה והתעלות, וכמובן שתהיה לידה קלה, בריאה, נעימה וטובה flower[/u]
כל מילה של ההולכת ..
שתהיה שבת טובה, שלוה, שבת משפחתית מלאת אהבה ושמחה על היותכם כרגע אתם ביחד, ועל כך שבעוד רגע אחד פלאי יצטרף עוד אחד.

סומכת עליך שתלדי נפלא והשער יפתח לכם לרווחה..!
אם אפשר לבקש בבקשה בזמן פתיחת שערים של צירי הלחץ להתפלל לי ולאחרות שמתפללות לילדים.
מאד עוזר לכולן..
תודה מעומק הלב.
מזכירה לך לנשום
שולחת לך שפע ברכות ואהבה.
שבת שלמה ומבורכת

טוב לשמוע ממך, ממש מרגישים את ההתרגשות של שניכם לקראת האירוע החגיגי המתקרב |יש|
שוב יצא לי המרגיעון [u]הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי[/u] ומה מתאים יותר מזה ללידה?
שבת זה יום מצוין ללדת בו :-) שיהיה בהצלחה ובכיף, מאחלת לך חיבור עמוק לעצמך, לתינוק ולבנזוגך, שתהיה לכולכם, כל אחד מהמקום שלו, חוויה של עוצמה והתעלות, וכמובן שתהיה לידה קלה, בריאה, נעימה וטובה @}

תודה.אני בסדר, אנחנו ממש רוצים ללדת היום. הוא הלך לישון מוקדם כדי שיהיה לו כוח וגם אני בדרך.
מקווה מאוד שהעדכון הבא שלי יהיה אחרי הלידה.
אני בטוחה שיהיה לנו טוב ,שלי ולתינוק יהיה טוב מבחינה אישית ושיהיהה לנו גם טוב מבחינה זוגית.
יש לי מצב רוח מעולה, הולכת לעיין במאמר של [po]ההולכת בדרכים[/po]....

מה שלומך [po]לפני לידה[/po]? חושבת עלייך ומקווה שאת בטוב @}
תוך כדי מחשבות עלייך נזכרתי פתאום במאמר שכתבתי מזמן על [url=http://www.leida.co.il/tamarinbar/show.asp?art=4&t=l]גברים, זוגיות, הריון ולידה[/url]
את כבר עשית את התהליך שלך נראה לי, אבל יש מצב שמתישהו בעתיד זה יהיה רלוונטי למישהי אחרת במצב דומה למה שתיארת בפתיחת הדף...

[u]אני שמחה שהמשבר קרה כי זה יצר אצלי שינוי בתפיסה, אני יותר ויותר מבינה שהלידה הזו היא יותר שלי (ושלי ושל העובר) מאשר שלו[/u]
טוב לשמוע! אני דווקא מתחברת מאוד לאמירה הזו |Y| וגם שמחה לשמוע שיש לך יותר תחושה של עוצמה ועצמיות @}

_יש בי היום יותר ביטחון בכך שאצליח לעשות זאת לבד ,למרות שכבר בטוח לשנינו שהוא יהיה שם איתי ושנעבור את זה ביחד.
הביחד זה סוג של צופר, לו,לנו ולכל המשפחה._
לדעתי זה מקום מאוד בריא להיות בו, ביחד מתוך בחירה ולא מתוך כורח.

[u]לפני זה זה לא היה אופציה אפילו שהבן שלנו (שכבר מזמן ישן לילות שלמים מבלי להתעורר) יהיה בבית בשעות הלידה זה היה ברור שמוציאים אותו מהבית בשביל הסיכוי הקטנטן שיתעורר ולא יהיה מי שיוכל להיות איתו מחוץ לחדר הלידה[/u]
וואלה, זה באמת מהפך! איזה כיף לשחרר את הלחץ מהמקום הזה... אולי כל הסיפור היה מין השתקפות של הצורך של המשפחה המתרחבת שלכם ביותר גמישות וביותר בטחון שתוכלו להסתדר בכל מצב... אפילו במרגיעון עכשיו כתוב לי [u]שמיכת ההווה, לא רק שתעטוף את פחדיך, אלא שבהציצך אל מתחת לשמיכה את עשויה לגלות שהם פשוט התפוגגו[/u]
<אצלנו הבכור היה נוכח בחלק מהלידה... זרמנו עם הסיטואציה :-)>

שתהיה לידה מצוינת, תעדכני אותנו :-)

טוב, עכשיו אני רואה שזה לא דף של לימור או עדי כאלמוניות, בנוסף ממליצה לקרוא סיפורי לידה, יש פה בשפע, זה עוזר

ממליצה לך לקרוא את מיילדת רוחנית ספר מדהים בנושא, אני לא מסכימה איתך במה שכתבת היום
החוויה היא רוחנית לשניכם וגם למי שסובב אותכם,
הכאב שלך אך יכול גם לא להיות, ויש סובבים שממש חוווים את הכאב כמו היולדת.
שמחה שמינפת את המשבר למסקנות מעצימות
מנסיון, ילדים לא מפריעים ואפילו עוזרים... מנסיונם של אחרים הילד מתעורר בלידה למה שמתאים לא לראות...
בהצלחה

תודה,בנות.
אני בסדר, היחסים שלנו בסדר ,אבל כנראה שגם לעובר יותר מידיי בסדר בבטן :)
אני שמח שהמשבר קרה כי זה יצר אצלי שינוי בתפיסה, אני יותר ויותר מבינה שהלידה הזו היא יותר שלי (ושלי ושל העובר) מאשר שלו.
לטוב ולרע, אני ארגיש יותר ממנו את הכאבים הפיזיים אך גם אחווה חוויה עוצמתית יותר כי החוויה תתרחש בתוכי.
יש בי היום יותר ביטחון בכך שאצליח לעשות זאת לבד ,למרות שכבר בטוח לשנינו שהוא יהיה שם איתי ושנעבור את זה ביחד.
הביחד זה סוג של צופר, לו,לנו ולכל המשפחה.
עוד יתרון - אם אראה שהלידה מתרחשת באמצע הליילה ומתפתחת יחסית מהר ובשקט (בלידה הקודמת צרחתי כמו חיה פצועה)אז לא יהיה צורך להעיר את הבן ולהעביר אותו באמצע הליילה לבית אחר.
אם במקרה הוא יתעורר באמצע בעלי יוכל להיות איתו או לקחת אוטו לטיול באוטו בזמן שאמשיך ללדת (אם כמובן בעלי יסכים לכך ,יסכים לקחת סיכון שיפספס חלק מהלידה/את הלידה).
לפני זה זה לא היה אופציה אפילו שהבן שלנו (שכבר מזמן ישן לילות שלמים מבלי להתעורר) יהיה בבית בשעות הלידה זה היה ברור שמוציאים אותו מהבית בשביל הסיכוי הקטנטן שיתעורר ולא יהיה מי שיוכל להיות איתו מחוץ לחדר הלידה.
(אז בכלל לא חשבנו שזה אפשרי שאלד ללא נוכחות הבעל).
זהו,אני רוצה כבר ללדת ומחכה שגם העובר ירצה כבר.

[po]לפני לידה[/po],
מעניין שהמילים שלך דווקא מקרבות אותי לעובר להריון וללידה הקרבה שלי
תודה לך
ובהצלחה
מחכה לקרוא איך את?

גם אני באתי לשאול , מה שלומך?

נו, ילדת בשלווה ובנחת??

אוי, מזדהה עם חלק מהדברים שרשמת, זה תחושה טבעית לפני לידה מתוך פחד של הבאות, אני מציעה שתשאלי את בנזוגך אם הוא מעוניין להיות בלידה, מתוך שאלה והצגה שאת רוצה שהוא יהיה, תצייני, איך הוא עזר לך בפעם שעברה.
לאחר הלידה אם הוא לא יהיה, הוא ירגיש פיספוס (מניסיון, מסיבות אחרות), וגם את, זו חוויה רוחנית שלא חוזרת הרבה פעמים בחיים.
אם הוא לא מעוניין (סיכוי קלוש), אז תבחרי לך חברה/ קרוב משפחה שאת מרגישה אלהם קרובה.
הרבה פעמים גברים מתחפרים בתוך השבלול שלהם במקום לדבר, גם אם הוא לא קרא את החוברת , הוא ידע בדיוק מה לעשות, איך ומתי! אל חשש, וכמובן זו הלידה שלך, תבקשי מה שתרצי שיעשה.
מאחלת לך לידה מהירה ורוחנית בדיוק כמו מה שאת רוצה ואף יותר

_אני רק רוצה להגיד לך, שאני באמת באמת ממש מאמינה שברגע האמת בעלך יפתיע בגדול.
אין לי ספק שהוא יתמוך בך כמו שצריך גם אם כרגע הוא נשמע קצת אחרת...
אין סיכוי שהוא יתן לך לעבור את זה לבד!_
גם אני חושבת כך. ב ה צ ל ח ה

ממש לא נעים המצב הזה בו את נמצאת בימים אלה מול בעלך... עצוב לי לקרוא אותך ככה.

אני רק רוצה להגיד לך, שאני באמת באמת ממש מאמינה שברגע האמת בעלך יפתיע בגדול.
אין לי ספק שהוא יתמוך בך כמו שצריך גם אם כרגע הוא נשמע קצת אחרת...
אין סיכוי שהוא יתן לך לעבור את זה לבד!
צריך להיות אדם ממש אכזרי בשביל להתעלם או להתנהג בחוסר רגישות לאישה יולדת!!

אני מאמינה שהוא יהיה שם בשבילך וזה דווקא יכול להחזיר את השלום לביתכם, ואת האהבה הקיימת שנמצאת שם בשקט בינכם!

מאחלת לך לידה טובה ומעצימה! ותשתדלי לשחרר את הפחד הזה ממך (הפחד שהוא לא יהיה שם, כי הוא כן יהיה!!!) באמת חבל לבוא בתחושות כאלה קשות ללידה של פרי אהבתכם...

כל הנאמר מעלה אכן מחזק ולך הריונית יקרה יש את היכולת ללדת על פי בחירתך ובקשתך, התרכזי בנשימות ומלאי את חלל הבטן עד להרפיה מלאה ומיקוד. השתמשי בדמיון מודרך, האמנם ההורמונים משתוללים בגופך ואת מקשה על עצמך. ישנם כל מיני סיבות שבגינם אישך מגיב כפי שהוא מגיב ובכל זאת קחי עצמך בידים והכיני עצמך לחוויה הקרבה אליך התענגי והתרפקי עליה,שחררי היכן שתוכלי והשקיטי את נפשך ואת עוברך.
אם תרגישי שבכל זאת תרצי אשה בלידתך הודיעי לנו, אני באופן אישי אוכל ללוות ולתמוך להשארת פרטים במייל [email protected]
מברכת אותך ללידה קלה וזורמת

[u]מצד שני, גם התעסקות טכנית במילוי בריכת לידה ,בתזמן צירים, בכיבוי והדלקה של המזגן ,בחיבור צינורות למילוי בריכת לידה וכדומה יכול לגרום לחלק הלא נכון במוח לפעול ולהקשות על מהלך הלידה.[/u]
ככה הרדשת בלידה הקודמת.
ואולי הפעם דווקא ההפוגה הטכנית הזו בין ציר לציר תעזור לך? תמלא את ההמתנה בעיסוק משמעותי ותתן לך תחושה שהכל בידיים שלך ושאת עושה פיזית, להטבת המצב?
כל לידה שונה וכל פעם אנחנו באות אליה אחרת, כי אנחנו כבר אמהות עוד יותר ועוד יותר בשלות.

זו לידה שניה, נכון?
נדמה לי שסטטיסטית, לידה מס' 2 היא הקלה ביותר. אז אם יש לידה שמתאים לך לעבור ללא עזרתו - זאת זו (())

מאחלת לך לידה טובה , בריאה, נעימה ומאושרת.

[u]קמתי היום עם מצב רוח טוב יותר[/u]
משמח מאוד לקרוא את מילותייך,
תזכרי שיש כאן כמה וכמה נשים שחושבות עליך ומחזקות ותומכות, גם אם מרחוק, ואם תרצי תמיכה אחרת את תמיד יכולה לפנות באתר ולבקש.
בהצלחה לשניכם - לעובר ולך.
ולשלושתכם - בכל דרך בה תעברו את זה. לכל דבר יהיו השלכות ומקום להבהרות וונטילציה ועבודה... וזה יחכה לאחרי הלידה.
[u]זה זמן מאד מיוחד זמן ההמתנה הזה[/u]
מאוד מאוד מיוחד. אני מתרגשת איתך.

שלום לך אישה יקרה,
נכון שאת מתארת מצב לא אידאלי אבל...
זו הלידה שלך, הגוף שלך והבחירה שלך.
תאמיני בעצמך וביכולת שלך לעבור לידה טובה ומעצימה. הכוחות הללו נמצאים בך פנימה.
תקראי להם לבוא אלייך כבר עכשיו ובזמן הלידה. תהיה לך חוויה נפלאה.
המון חיזוקים וחיבוק גדול.

[u]אני אוהבת ללדת,[/u]
בהצלחה!!!

[u]אך מעבר לכך החלטתי לקחת אחריות על הלידה הזו[/u]
נפלא! |Y|
אומרים שכל לידה מביאה איתה שיעור לחיים, יכול להיות שזה השיעור שלך הפעם :-)
אני בטוחה שעם הלך רוח כזה תהיה לך לידה מצוינת ולבנזוגך יהיה קל יותר לצאת מהקונכיה שלו ולשתף פעולה.
תזכרי שאת במרכז כרגע, לא הוא. את יולדת כמו שאת רוצה ובוראת לך מציאות תומכת סביבך ללא תלות בו.
לדעתי הוא יצטרף אלייך, אבל גם אם לא - את בשלך (-8

[u]אני מחזיקה לך אצבעות ושולחת מחשבות טובות.[/u]
גם אני!

רציתי להגיד שגם אני לפני לידה (שבוע 41 כבר) וממש מרגש לקרוא אותך ומחזק. מאחלת לך לידה בדיוק כמו שאת רוצה. בהצלחה.

[po]ההולכת בדרכים[/po] [po]ועדי ל[/po] הדברים שלכם מאוד נגעו לי וחיזקו אותי .
קמתי היום עם מצב רוח טוב יותר.
כנראה שהוא גם הרגיש שהוא הגזים וחל שיפור ביחס שלו וזה גם עוזר לשיפור המצב רוח.
אך מעבר לכך החלטתי לקחת אחראיות על הלידה הזו, זו חוויה עוצמתית נדירה שאני לא רוצה לפספס,לפני הכל זו חוייה אישית,גם אם בעבר זה גם חיזק מבחינה זוגית.
זה זמן מאד מיוחד זמן ההמתנה הזה, כל לילה אני הולכת לישון בידיעה שאולי בבוקר אקום עם תינוק בידיים (טוב, לא ממש ככה :) צריכים לקרוא כמה דברים באמצע כדי שאקום עם תינוק).
אני אוהבת ללדת, זה יכול להיות יותר או פחות כואב,יותר או פחות אינטימי אבל בכל מקרה זה תמיד מדהים.

_רציתי גם לומר שהתינוק אמנם של שניכם וברור שהוא אמור לתמוך
אבל זו באמת הלידה שלך ומתרחשת בגוף שלך, ועלייך האחריות שהיא תהיה כמו שאת רוצה, טבעית ובבית, עם או בלי תמיכתו.
אל תוותרי על מה ששלך..._

כבר שעות שאני רוצה להגיב כאן ולא מצליחה.
נהייתי עצובה מלקרוא את דבריך וגם התמלאתי ברצון עז לומר לך "אל תוותרי"..
והנה, באה [po]ההולכת בדרכים[/po] ומדייקת בשבילי במילים את התחושות.


[u]והבטן שלי ירדה מאוד ואני מרגישה שהלידה ממש קרובה[/u]
מרגש.
תנסי להתחיל להתכנס ולפרגן לעצמך כרגע מחשבות טובות ומדוייקות על הלידה שלך. תעשי דברים שנעימים לך למרות הקושי להתעלם מאיך שהוא מתנהל כרגע. זה שלו.
אולי תעשי מהלך מלאכותי בניגוד לתחושותייך ותשבי לכתוב את הלידה, תדמייני ותעבירי לדף. אפשר גם לצייר, להקשיב למוסיקה שאוהבת, לרקוד, לדבר עם חברה/מישהי שנעים לך לדבר איתה ולבקש גם ממנה התמקדות במחשבות חיוביות וטובות. תדברי אל העובר, אל הגוף שלך, תכיני לך אוכל טעים גם לאחרי, תעשי כל מה שמתחבר לך לחגיגיות הזו של רגע לפני הלידה.
אני מחזיקה לך אצבעות ושולחת מחשבות טובות.

רציתי גם לומר שהתינוק אמנם של שניכם וברור שהוא אמור לתמוך
אבל זו באמת הלידה [b]שלך[/b] ומתרחשת בגוף שלך, ועלייך האחריות שהיא תהיה כמו שאת רוצה, טבעית ובבית, עם או בלי תמיכתו.
אל תוותרי על מה ששלך...

[u]דווקא חשבתי גם על האופציה הזו(בית חולים,אפידורל וקיסרי) חשבתי לעצמי שאם בכל מקרה זה הולך להתחיל בבית ולהגמר בבית חולים בגלל האווירה שתיווצר, אז אולי כבר עדיף להתחיל שם וזהו.[/u]
יש לך סיכוי ללדת בבית בטוב אם תשחררי אותו מהעניין וגם את הציפיה הרגשית. חבל שתהיי תלויה בו עד כדי כך שהיחסים יקבעו לך ללדת בבית חולים.

[u]אני יודעת שהכי טוב לדבר איתו וגם ניסיתי כמה פעמים ביומיים האחרוניםאבל כרגע הכל כל כך טעון אצל שנינו (וזה בטח מתבטא גם באופן שבו אני מציגה מולו את הדברים)ששום דבר לא מביא אותנו למקום אפקטיבי.[/u]
במקרה כזה שווה שתכתבי לו מכתב או תפני אותו לדף הזה.

_ואני אוהבת ללדת ומתגעגעת ללדת ומבאס אותי אייך שהכל עומד להתחרבש.
אני כבר מתחילה להרגיש החמצה על הלידה הזו._
זה בידיים שלך ותהיה לך לידה נפלאה. שחררי גם את תחושת ההחמצה ותעשי את הטוב ביותר עם מה שיש.
יש פה מרגיעון במיוחד בשבילך - הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי

גם עצוב לי כי אני יודעת שסביר להניח שזו תהייה הלידה האחרונה שלי
(לאור היחסים בנינו וגם ככה תכננתי רק עוד ילד אחד,אז גם אם זו האחת לפני האחורנה...זה מאורע יקר ונדיר).
ואני אוהבת ללדת ומתגעגעת ללדת ומבאס אותי אייך שהכל עומד להתחרבש.
אני כבר מתחילה להרגיש החמצה על הלידה הזו.

דווקא חשבתי גם על האופציה הזו(בית חולים,אפידורל וקיסרי) חשבתי לעצמי שאם בכל מקרה זה הולך להתחיל בבית ולהגמר בבית חולים בגלל האווירה שתיווצר, אז אולי כבר עדיף להתחיל שם וזהו.
אבל אני משתדלת לא לקבל החלטה דרסטית כזאת עכשיו בגלל שאני יודעת שאני סוערת והורמונלית וזה לא זמן טוב לקבל החלטה.
אני יודעת שהכי טוב לדבר איתו וגם ניסיתי כמה פעמים ביומיים האחרוניםאבל כרגע הכל כל כך טעון אצל שנינו (וזה בטח מתבטא גם באופן שבו אני מציגה מולו את הדברים)ששום דבר לא מביא אותנו למקום אפקטיבי.
והבטן שלי ירדה מאוד ואני מרגישה שהלידה ממש קרובה.

אבל למי שרוצה ללדת בבית זו בכלל לא אופציה... שם יהיו הרבה זרים...
וגם במקרה כזה היא תזכור לו לנצח שבגללו היא היתה צריכה ללדת בבית חולים...
בקיצור לא נראה לי שיש מצב, וממילא יש פתרונות חלופיים גם בבית.

אני אציע משהו פרובוקטיבי: אם הוא לא יכול לתמוך ואין מישהו אחר. אולי ללדת בבית חולים?

[u]לא קל לי להתחבר לנשים חדשות ,לא רוצה דולה זרה בלידה שלי.[/u]
אולי אם תחשבי על האישה הזרה כממלאת בריכה בלבד יהיה לך יותר קל? היא יכולה להיות נוכחת רק למען העזרה הטכנית.
הרבה פעמים המיילדת עצמה מבקשת להביא איתה מישהי כזו כי ארבע ידיים בלבד (שלה ושל הבעל) לא תמיד מספיקות.
בכל מקרה נראה לי שקשה לך לשחרר אותו כי את מצפה שהוא יהיה שם בשבילך וזה די בבסיס היחסים מבחינתך.
אני מבינה אותך לגמרי... וחושבת שאם כך באמת עזרה טכנית היא סבבה כשלעצמה, אבל לא תפתור לך את הקושי הרגשי האדיר.

נראה לי שלמען לידה שלא נתקעת את אולי באמת חייבת לפתוח איתו הכל גם אם זה דרך פיצוץ שאיננו נמנע...
כי אחרת הגוף שלך ימשיך להחזיק, והלידה תתעכב... ואם בכל זאת תתחיל יכולים להיות עיכובים גם במהלכה... וחבל!
<אני מאסכולת [po]את יולדת כמו שאת חיה[/po], מאמינה שקושי רגשי כזה יכול בהחלט לשבש את התהליך הטבעי של הלידה>

אולי תנסי לדבר איתו בלי ריב על כך שאת מבינה את החששות שלו, אבל להתעכב גם ההיבט של המחיר הגבוה שכולכם תשלמו אם תימשך העוינות אל תוך הלידה - מחיר בריאותי ממשי שגם יכולות להיות לו השפעות כלכליות מרחיקות לכת... אולי זה כיוון שידבר אליו ויגרום לו להבין ולהתגייס לשינוי האווירה.
בכל מקרה בעיני לטאטא מתחת לשטיח לא יועיל לך כרגע... דברי איתו, יהיה אשר יהיה, נסי להיות באמונה שזה ייצא לטובה, זה הלך הרוח שגם דרוש לך בלידה - שחרור וטראסט, מוכנות ללכת על כל הקופה... בהצלחה ותעדכני איך הולך!

אני מתארת לעצמי שזה קשור לפחדים ולחצים שלו,הוא בסך הכל בתוך תוכו גבר רגיש מאוד, לא יכול להיות שזה נעלם אצלו לגמרי.
ואני בטוחה שזה קשור לחששות ואמביוולנטיות לגבי ילד נוסף שתמיד קיימת לפני הלידה, גם אצלי. אבל וואלה אנחנו אנשים בוגרים "אם נתעלם מזה זה לא יעלם".
מה הוא מצפה ממני שאסגור רגליים חזק?!?! אני לא עשיתי את הילד הזה לבד והוא היה מתוכנן.
אך זה כבר דורש עבודה מעמיקה וארוכת טווח ,כל הזוגיות שלנו כנראה דורשת עבודה מעמיקה, אבל זה לא לעכשיו, עכשיו יש לידה בפתח.
ולא קל לי להתחבר לנשים חדשות ,לא רוצה דולה זרה בלידה שלי. ואין לי אף חברה/אמא שרוצה או יכולה לעמוד בלידת מים,נראה לי שזה יהיה או לבד או איתו.
יכול באמת להיות שבזמן הלידה הוא יתעשת ויחזור להיות גבר תומך ורגיש. אבל זה קצת מלחיץ לחכות לזה ולבדוק את זה רק בזמן אמת ,גם ככה יש כל כך הרבה חוסר שליטה בתהליך הזה ,זה רק מכניס עוד אי שקט וחרדה וחוסר שליטה למצב.
(מה שבטוח זה שאם במהלך הלידה הוא יהיה לא רגיש, או מקבל או אמפטי,זה הסוף שלנו, אם הוא ינצל את העובדה שאני במצב רגיש וחלש , זה ייצור אצלי י אימון גדול ובילתי ניתן לגישור ! ).
בנתיים ההתלבטות שלי היא בין להתחיל מראש לבד את הלידה לבין לתת לו להיות חלק ממנה ואם זה לא יהיה מתאים פשוט להעיף אותו מהבית ולהמשיך לבד. (אני משתמשת בביטוי קשה "להעיף" כי אני רותחת מכעס רק על מחשבה על אופציה כזאת).
יש בי גם אייזשהוא צורך לפוצץ הכל לפני שתתיל הלידה ,לפרק הכל, לריב עד הסוף ,להוציא הכל,לטב ולרע.
כי בנתייםכבר כמה ימים אנחנו די מטאטאים את הנושא מתחת לשטיח עם כל מיני ניסיונות שיחה שהופכות לחילופי קטילות קצרים.


מעודד אותי המשפט הכל כך נכון שלפני שינוי מפחדים יותר מאשר לאחריו.

מה שאת כותבת ממש מבאס, אז קודם כל קבלי (()) גדול ומכיל ממני.

מה שאני שומעת כאן זה גבר שאכן השתנה מאז הלידה הראשונה, שכבר נושא עליו עייפות ומרמור שכנראה לא היו שם בעוצמות כאלה לפני שהיו לכם ילדים.
סדרי העדיפויות שלו השתנו כי מצבו הנפשי אחר והלחצים עליו אחרים. יש מצב שהוא מרגיש ממש מבוהל מהרעיון של עוד תינוק עכשיו ולכן לא יכול לקדם בברכה את הלידה הזו. זה באמת קשה :-(

אני בעד לשחרר אותו, המיילדת יכולה להביא איתה מישהי שתשמח ללוות ולהתעסק עם הבריכה והכל ללא תשלום נוסף. ויש גם מלא נשים שישמחו להתנדב לעזור לך במצב הזה ולהיות איתך ועבורך שם. תכתבי באיזה איזור את בארץ, ואני בטוחה שתמצאי מישהי מתאימה בקלי קלות ממש (אני הייתי עושה את זה בשיא הכיף :-))

אני חושבת שבאמת נוכחות לא תומכת עלולה לפגוע במהלך הלידה.
תמיד ישנה אפשרות סבירה שברגע שהכל יתחיל באמת הוא יתעשת ויחזור להיות הגבר התומך שקיים בתוכו,
לכן את יכולה לומר לו שאת משאירה לו דלת פתוחה להצטרף בזמן אמת אם כי בוחרת להקיף את עצמך בתמיכה אלטרנטיבית מבעוד מועד.
אולי כדאי להתייעץ עם המיילדת בעניין ולשתף אותה בסיפור. בטח יהיו לה תובנות (אפשר לשאול מי המיילדת?)

אני אומרת - קודם תעברי בטוב ובצורה בריאה ומעצימה את הלידה עצמה, שימי בצד את היחסים כרגע...
אני מאמינה שלאחריה הכל יסתדר לכם, ידוע שלפני שינוי מפחדים יותר מאשר לאחריו :-P
שיהיה לך המון בהצלחה! @} @} @}

[u]מצד שני, גם התעסקות טכנית במילוי בריכת לידה ,בתזמן צירים, בכיבוי והדלקה של המזגן ,בחיבור צינורות למילוי בריכת לידה וכדומה יכול לגרום לחלק הלא נכון במוח לפעול ולהקשות על מהלך הלידה.[/u]

אם את מכירה את הדפים של ימימה
היא טוענת שבין ציר לציר חשוב להמשיך בפעולות הטכניות וכשמגיע ציר חדש להתרכז בקבלה שלו ולהשתמש בו לקידום הלידה.

אני מזדהה איתך חלקית. תנסי אולי להפריד בינך לבינו ולמצוא בתוכך את הכוחות.

אויי... אני שולחת לך חיבוקים ונשיקות גם בלי להכיר אותך.
זה לא פשוט להיות לבד. (ואת לא, יש לך גור או גורה בבטן, הכי קרוב אליך :))

מבלי להכיר כלל, זה מרגיש לי שהוא בעיקר חושש ומפחד. לא יודעת למה זה מה שאני מרגישה כשאני קוראת את דברייך.
הלידות מזכירות, לי לפחות, שאין לנו באמת שליטה. שגם אם ארשום רשימות אקסל מכאן עד אוסטרליה של כל מה שאני רוצה וצריכה ויודעת- בסופו של דבר, הדברים יקרו והם לא יהיו בשליטתי. בגדול "הכל צפוי והרשות נתונה", אבל לא אכנס לזה עכשיו.

ואולי תחושת ה"הולכים אל הלא נודע הזה", תחושה שהשליטה נשמטת מהידיים, החששות והפחדים לקראת הרחבת המשפחה, הידיעה שצריך לפרנס עוד פה- כל אלה יחד עם הכביכול ידיעה של מה זה לגדל ילד- השמחות והקשיים שכרוכים בכך (למיטב הבנתי יש לכם כבר ילד/ה אחד/ת?) עושים את שלהם.

[u]"להיות בלידה אין לי בעייה,אבל אני לא יודע מה לעשות שם".[/u]

ואולי הלידה הראשונה הייתה לו טראומטית במובן מסויים? יכול להיות שהוא חווה אותה באופן כזה שקשה לו לראות אותך כואבת? יכול להיות שהוא מרגיש חסר אונים?
לא יודעת. בעיקר מנסה לתת לך מילים שיעודדו אותך וייתנו לך את התחושה שאת לא לבד.

אני מאוד מתחברת למה [po]ששלולית י[/po] כתבה.
[u]יכול להיות שיהיה טוב יותר "לשחרר" אותו (אפילו בתרוץ שמירה על הילד הבכור), להיות רק את והמיילדת. ומתוך זה שהוא לא יהיה חייב להיות נוכח - הוא יבוא מתוך רוגע ופתאום ירצה להיות. מה דעתך?[/u]

ואני גם מאוד מתחברת לרצון לעשות את הדברים או לא לעשות אותם (בהתאם לחוויה שנחוותה) כמו בפעם הראשונה. זה נותן וודאות מסויימת.

יצא לי קצת מבולבל, מקווה שהבנת את רוח הדברים. מקווה שהדמעות ניקו קצת את הנפש.
חיבוק ושבת שלום.

מזכירה לעצמי שמה שהכי עוזר בלידה זה ההפרשה של האוקסיטוצין ואי הפרשה של אדרנלין .
שמה שהכי חשוב זה לא ממסאג' ולחיצות במקומות הנכונים אלא תחושה של מוגנות ואינטימיות וקבלה ורוגע.
לפי זה, לי שכרגע יהיה לי ללדת בלעדיו. כי כרגע אין בנינו תקשורת,אינטימיות ורגע יש שיפוטיות ואי קבלה וכעס והאשמה וחוסר אימון.
כל אחד מאיתנו חושב כרגע רק על עצמו ובזמן הלידה עצמה אני צריכה שיחשבו עליי ויהיו מכווננים אליי.

מצד שני, גם התעסקות טכנית במילוי בריכת לידה ,בתזמן צירים, בכיבוי והדלקה של המזגן ,בחיבור צינורות למילוי בריכת לידה וכדומה יכול לגרום לחלק הלא נכון במוח לפעול ולהקשות על מהלך הלידה.

יש פה מישהי שילדה לבד לבד ? האם ההתעסקות בחלקים הטכניים תוך כדי הצירים הפריעו לה ?

אז למה שהוא יהיה בלידה?
אני באמת שואלת.
זה הוא שרוצה או את שרוצה עזרה, והוא העזרה הכי זמינה?

כן,נראה לי שזה זה.
בלידה הראשונה הייתה לו חוויה משמעותית,וזה עזר לו מאוד להתחבר לילד ואם הוא רוצה להיות בלידה אני לא בטוחה שזה הוגן לא לאפשר לו ולילד שיוולד,גם ככה הוא בסוג של הכחשה שלו ולא הייתי רוצה לפגוע עוד יותר בקשר שלהם.
וגם לי יש פה אינטרס,הוא באמת הכי זמין, אין לי כוח (וכסף)להתחבר פתאום לדולה חדשה,שרדתי את הכאב הפיזי בלידה הקודמת בעיקר בזכות העזרה הטכנית-פיזית שלו.ואני זקוקה שוב לעזרה כזאת.

נראה לי שבתוך תוכו ובאופן לא מודע הוא כן רוצה להיות בלידה,אני יודעת שהלידה הקודמת הייתה מאוד משמעותיתעבורו.
אך יכול להיות שהוא "מספר לעצמו ולי" שהוא עושה את זה בשבילי/בגללי/מתוך מחוייבות לעשות את הדבר הנכון.
אולי רק אם אשחרר אותו לגמרי מלהיות בלידה אז הוא יתחבר סוף סוף לרצון הכנה והאמיתי שלו להיות חלק מהתהליך הזה.
מצד שני ,אם אני משחחרת אני צריכה לקחת בחשבון את האפשרות שהוא ייקפוץ על ההזדמנות ו"ישתחרר" :)
ואשאר לבד עם הכאבים ועם העלבון ותחושת הבדידות.

(אני יוצאת להפסקת בכי כי אני כבר לא רואה את המקלדת).
אשמח לתגובות.

דברים שהוא אמר שמבהירים לי עד כמה אנחנו באים במצב לו טוב ללידה הזו :
כשלא יכולתי לקום ולעזור לו לעשות משהו : "איין בעייה ,קחי לך דולה ללידה כי גם בלידה שתצטרכי אותי אני לא אוכל לקום ולעזור לך ".
כש(סוף סוף) ניפח קצת את הבריכה לראות שאין חורים :הנה ניפחתי לך את הבריכה שלך,עכשיו את יכולה להפסיק להציק לי עם זה".
כששאלתי אותו בשיא הרצינות האם הוא מעוניין להיות בלידההאם יש לו רצון אישי בכך מעבר לתחושת אחריות או מחייבות לעזור לי בלידה,
אמרתי לו (ברצינות, לא כהתרסה או מתוך ריב) שאם הוא לא מעוניין בכך אז הוא לא חייב אז הוא ענה.
"להיות בלידה אין לי בעייה,אבל אני לא יודע מה לעשות שם".
אז הבאתי לו חוברת עם איורים והסברים (מהלידה הקודמת) ואמרתי לו שהוא יכול ללמוד מה לעשות בזמן שנותר עד הלידה".
העניין הוא שלא נראה לי שהוא באמת רוצה ללמוד, הוא בגישה שזו "הלידה שלי" (הוא אפילו השתמש במושג הזה : עשיתי לך, ניפחתי לך, ללידה שלך וכדומה).

אני לא רוצה אותו שם כצופה או כמשקיף מהצד.
אני לא הצגה.

אז למה שהוא יהיה בלידה?
אני באמת שואלת.
זה הוא שרוצה או את שרוצה עזרה, והוא העזרה הכי זמינה?
יכול להיות שיהיה טוב יותר "לשחרר" אותו (אפילו בתרוץ שמירה על הילד הבכור), להיות רק את והמיילדת. ומתוך זה שהוא לא יהיה חייב להיות נוכח - הוא יבוא מתוך רוגע ופתאום [b]ירצה[/b] להיות. מה דעתך?

אני יודעת שאני צריכה רק את הגוף שלי כדי ללדת.
אבל בגלל שהלידה הקודמת הייתה חוויה זוגית כל כך משמעותית אז כואב לי לוותר עליה (למרות שאם ,למשל,אני יולדת היום זו לא תהיה בכלל חוויה זוגית ,גם .
וגם מאוד עזר לי פיזית, שהא כיון מים לגב בשיא הציר,העיסויים, התחושת אהבה והערצה.
קשה לי לדמיין את עצמי עוברת ציר בלי זרם מים לגב, אייך אצליח לכוון לעצמי.
אם הייתי יודעת מראש שאני לבד בלידה הייתי מתכוננת : עוברת תהליך עם דולה , לומדת ומתרגלת היפנוברצ'ינג וכדומה.
אני יכולה ללדת עכשיו,קשה לי לעשות סוייץ מהר כל כך.

השנה האחרונה חיספסה אותו ,אין בו כרגע את הרגישות שצריכה להיות בלידה.
הוא כל הזמן עסוק בהשוואות בין כמה שהוא עושה לכמה שאני עושה (באחזקת בית,למשל).
אני פעילה בבית יותר ממה שהייתי אי פעם ,אך משתדלת גם להקשיב לגוף ולא לעשות מה שהוא מעבר לכוחותיי.
(ב"מדידות" האנסופיות שלו הוא כמובן לא לוקח בחשבון, 6 פעמים קימה לפיפי בלייה וסחיבה תמידית של 14 קילו).
אני אשכרה יכולה לדמיין אותו בלידה אומר לי או משדר לי "תפסיקי להתפנק".
אני חוששת שגישה שיפוטית כזאת יכולה לפגוע בתהליך הלידה שלי.

אני אמורה ללדת בבית בימים הקרובים,מערכת היחסים שלי עם בן הזוג שלי במצב גרוע.
ללידת הבית הקודמת הגעתי מאוד בטוחה, היינו ביחד בכל התהליך: בקורס הכנה, בכל המפגשים עם המיילדת,בשלב הזה הוא כבר רקח
שמנים ארומטיים לשיכוך כאבים ,למד את כל התנוחות שיכולות להקל על כאבים וכו'.
הפעם זה שונה, הייתה לו שנה מאוד אינטנסיבית,הוא היה מאוד עסוק עם דברים חשובים (בית ,קריירה,משפחה. עסוק באמת וחרוץ באמת ולחוץ באמת)
ואת כל ההריון עברתי לבד.
הלכתי לבדיקות לבד, אף אחד לא שאל אותי אייך אני מרגישה, אפילו פעם אחת הוא לא שם יד על הבטן, מתחמק מפגישות עם המיילדת (בגלל שהוא עסוק אך זה עניין של סדר עדיפויות)
כבר שבועיים מתנזר מסקס כדי ש"חס וחלילה לא אלד כבר ". וכדומה.
עד עכשיו ,במהלך כל ההריון,זה היה בסדר מבחינתי , ידעתי שהוא באמת עסוק בדברים שהם לטובת המשפחה שלנו, אני מעריכה אותו על כך ולכן לא "הצקתי" (מושג שלו) לו עם ההריון הזה.
אבל עכשיו שאני יכולה ללדת בכל רגע ואני יודעת שהוא ממש לא מכוונן ללידה אני בכלל לא בטוחה שהנוכחות שלו לא תזיק לי ולמהלך הלידה.

[sup][po]דף סיפור לידה[/po], [po]דף סיפור לידת בית[/po][/sup]