לי האיזי טנס הכי עזר אחרי הלידה, בלידה השנייה (בצירים לכיווץ הרחם).
שווה ביותר, לידה רביעית ולא הייתי צריכה משככי כאבים.
בלידה עצמה תמיד הסתבכתי איתו אז עזר בהתחלה בצירים ובלידה עצמה כבר לא הצלחתי להפעיל אותו נכון.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום, בלידה הרביעית שלי, ילדתי ללא משכחי כאבים, הייתי כ 2 שעות עם צירים סדירים וכואבים מאוד! ע"מ להתגבר על הצירים, בכל ציר, לקחתי המון אויר והוצאתי אותו לאט, כאילו אני נושפת על גפרור, ולא הרגשתי את הכאב בעוצמה. אך היו פעמים שלא התרכזתי ולא נשמתי כך, וזה כאב מאוד. אך שחזרתי לנשימות, היה כאב עמום. מקווה שעזרתי למישהי, העיקר שתהיה ב"ה לכל היולדות באשר הן לידה קלה ויצא תינוק בריא ושלם ...

איזי טנס - אי אפשר לדעת מראש למי זה יעזור ולמי לא. לחברה שלי זה מאוד עזר, לי זה הציק יותר מאשר עזר.
אם אני לא טועה, זה קיים כחלק מהשירות בבתי חולים מסויימים.
וגם אפשר לשכור מיד שרה אם אני לא טועה, ואז אם זה עוזר- אז מצויין...

האם למישהי יש נסיון עם מכשיר איזי טנס? או שיודעת על דף שמדובר על כך? אשמח לשמוע, תודה!

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

כל מי שמפחיד אותה ללדת מוזמנת לפנות אלי. עברתי לידה ללא כאב אחרי שתי לידות עם כאב ואפידורל. זה היה חוויה כל כך נהדרת שאני בניתי קורס הכנה ללידה עם מדיטציות ודמיון מודרך. יפה 0505440405
או למייל: [email protected]

אני בהריון ומחפחד ללדתתתת

אולי תזמיני את האמא השניה שלך להיות איתך חודש סביב תאריך הלידה?

אם כך, נראה לי שטכניקות כמו היפנו ושיטת קיי יתאימו בול לצרכים שלך.

תודה לכולם על כל העצות הנפלאות (-:
יונת- תודה רבה על העצה לקחת תומכת לידה :) מצאתי מישהי שנראית לי מתאימה למרות שבעלי לא ממש התחבר אליה (בכל זאת לידה שלי) התשלום לא קטן אבל שווה את השקט הנפשי.
4 ק"ג זה משקל מוערך ע"י אולטרא סאונד, הוא יכול להיות גדול או קטן מזה. אבל בדקו אותי גם בדיקה ידנית, ושני האנשים שבדקו אותי שניהם עם מוניטין שהולך לפניהם והרבה מאד נסיון. אני מאמינה כשהם אומרים לי שהוא יוולד באיזור ה - 4 ק"ג, למרות שיכול להיות גם 3600-3700 וגם יותר מ-4 בהתאמה. גם הגנטיקה שלו מתאימה לעניין - הוא ארוך בצורה יוצאת דופן מעל לאחוזון 100 כמו אבא שלו, שנולד במשקל זהה להערכת המשקל שנתנו לי איתו.

תמרוש יקרה! המלווים שלי יודעים לצערי להלחיץ אפילו יותר מבית חולים כאשר הם בעצמם לחוצים ומודאגים. וגם לידה ללא אמא שלי ובעלי בבית תהיה מלחיצה פשוט כי הם עוזרים לי להרגע ונותנים תחושת בטחון שאדם זר לעולם לא יוכל לתת. במידה והלידה הזו תעבור בצורה מוצלחת וטבעית כמתוכנן (ואוכיח לעצמי שאני יכולה בלי אפידורל בניגוד לתחזיותיהם השחורות של אי אלו אנשים) את הלידה הבאה כבר אעבור בארה"ב אצל אשה שהיא האמא השניה שלי וילדה את כל 5 ילדיה בבית, כשכל המשפחה וחיות המחמד כמובן מסביב. רציתי לטוס לשם בלידה הזאת אבל פשוט לא יצא כי ההריון לא היה מתוכנן והתגלה בשלב די מאוחר כשכבר היו לנו התחייבויות עד למועד הלידה :(
בנוגע להתמודדות עם כאב יש לי יכולות לא רעות. בגיל 12 נחתכה לי חצי מהאגודל. בשלוות נפש קראתי לאמי ועד שלא התחלתי לפחד לאבד הכרה מכמויות הדם האדירות אפילו לא נבהלתי. חברות שלי שהיו אתי בחדר לעומת זאת, היו בהיסטריה מוחלטת ונזקקו לטיפול הרבה יותר ממני בגלל מצבן הנפשי, אמא שלי הלכה די מהר לטפל בהן כדי שלא יתחילו להלחיץ אותי. מצד שיני כשניתחו אותי כדי להחזיר את האצבע למצב בערך תקין כל כך פחדתי עד שהרבצתי למנתחת וניסיתי לברוח מבית החולים.
הפחד שלי לא נובע מהתמודדות עם כאב אלא מהיעדר היכרות עם סוג הכאב (וכנראה קצת מחוסר אמונה שיכול לצאת ממני תינוק - הזוי!) וגם מהפחד שיהיה צורך בהתערבויות רפואיות.

שיר, את צודקת בקשר לכאב, יש כאבים של מתיחות ומאמץ שבהחלט אפשר להגדיר אותם ככאבים בונים. הספר לידה פעילה מעניין ומרשים. אני מקווה לא לשכוח את כל התובנות שבו יחד עם הציר הראשון P:

חברה המליצה לי לקנות אפי - נו, מישהי התנסתה בזה? זה נשמע טוב על פניו - השאלה היא האם זה באמת עושה את שלו או שזה סתם גימיק?

אני קטנה (מידה 36, לפעמים לובשת מידות ילדים), ילדתי תינוקת במשקל 3700 עם היקף ראש גדול. נקרעתי, אבל לא בצורה מאד קשה והמילדת אמרה שזה קרה רק בגלל שבלידה הראשונה, שבה חתכו אותי,
לא עשו תפירה טובה ונשארו צלקות, אז הקרע היה לדעתה בגלל הצלקת (שזה רקמה לא גמישה). היא חושבת שבתנוחה נכונה לא אמורים להקרע גם אם התינוק גדול. אני גיליתי בהמשך שהגוף
מבקש את התנוחה הנכונה ללידה המסוימת (כי אצל כל אחת זה בטח אחרת). בלידה השלישית, בלי לקרוא בספרים על תנוחות הייתי פשוט חייבת להיות בעמידת שש ומדי פעם להישען קדימה ומדי פעם להזיז את האגן בצורות מסוימות מאד
ולא נקרעתי אפילו קצת. אח"כ קראתי בספר לידה פעילה על התנוחה הזאת והבנתי שכך בעצם הורדתי בצורה משמעותית את הלחץ מאיזור הצלקת. אמנם בלידה הזאת התינוקת היתה קטנה יותר (3200), אבל הרגשתי שמה שמשנה זה התנועה
והתנוחות שהגוף מבקש. ההקשבה לגוף.
לגבי הפחד- נשמע לי ממש נכון מה שכתבו לך למעלה. זו עבודה בראש, עבודה פנימית וגם תמיכה מתאימה. הכאב, גם אם הוא גדול הוא רק כאב, הפחד הופך אותו למשהו גדול יותר ממה שהוא באמת. אנחנו בנויים לשאת כאב.
אפשר להזמין רגשות שיהפכו את הכאב ולמדריך ומכוון, לכאב טוב.
שתהיה לידה טובה ובשמחה.

גם אצלי צירי הלחץ לחצו. לא כאבו. והצירים שלפניהם דווקא כן כאבו (אבל לא בצורה בלתי נסבלת, אלא כאב מדריך ומכוון).

גם אצלי צירי הלחץ לחצו. לא כאבו.

אצלי צירי הלחץ לחצו. לא כאבו.

[u]בהערכה כזאת יש סיכוי לטעות של 10% (כמעט חצי קילו!) לכאן או לכאן.[/u]

יותר. הם טוענים שזה 10% אבל במציאות ההפרשים גדולים יותר.

[u]צירי הלחץ לא כאבו לי בכלל :-). הם פשוט סחטו את הגוף בעוצמה שחייבה אותי לצרוח (כי כל האויר נסחט ממני), זו היתה תחושה חזקה מאוד, אבל לא כואבת בכלל.[/u]

בדיוק, גם אצלי. והצירים שלפניהם דווקא כן כאבו (אבל לא בצורה בלתי נסבלת, אלא כאב מדריך ומכוון).

[u]התינוק שדומה לו לחלוטין במבנה הגוף ובמשקל ישקול קרוב ל 4 ק"ג בלידה[/u]
אני מתה על נימת הוודאות שבמשפט הזה.
אני בטוחה שזה מה שאמרו לך - התינוק ישקול 4 ק"ג. כאילו הרגע שמו אותו על המאזניים וראו.
נו, באמת. [b]הערכת[/b] משקל היא רק הערכה. והערכה על פי אולטרסאונד - לא במיוחד מדויקת. בהערכה כזאת יש סיכוי לטעות של 10% (כמעט חצי קילו!) לכאן או לכאן.


[u]יש לי פחד מטורף מזריקות, התערבויות וניתוחים אבל הפחידו אותי מספיק כדי שאסכים ללכת לבית חולים למען שלוות נפשם של מלווי[/u]
אה, ככה זה הולך? הלכו והלחיצו אותך על כל הפרמטרים האפשריים, כי את הרי היולדת, ושלוות [b]נפשך[/b] בכלל לא חשובה פה - העיקר שהמלווים שלך יהיו רגועים :-( :-(
<כועסת>

תראי, יש מה לעשות.
יונת צודקת בכל הנוגע לדולה - אם את מתחברת לקונספט ואם את מוצאת דולה שאת מרגישה טוב אתה.
בנוסף, אני ממליצה לך ללכת להכנה ללידה בשיטת קיי http://www.kayguide.com/ או [url=http://www.hypnobirthing.co.il/%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%A1%D7%99%D7%9D/%D7%A9%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA]היפנובירתינג[/url] .
למה? כי כרגע, את עמוסה פחדים, גם אינהרנטיים שלך (מפני התערבויות וכו') וגם כאלה שהמטפלים בך, ברכה על ראשם, דחפו לך בלי חשבון.
פחד מכווץ אותנו, ומגביר כאב (בכל סיטואציה שהיא)
אם תוכלי למצוא דרך יעילה להעיף כמה מהפחדים מהשטח, ולרכך את האחרים, זה מאוד מאוד יעזור לך.
אני עשיתי הכנה ללידה בשיטה דומה לשתי אלה שהזכרתי (קראו לזה Calm Birth וזה מה שהיה זמין במקום שאני גרה בו), ומצאתי אותה שיטה יעילה מאוד. היא הקלה עלי להרגיש טוב מאוד בששת השעות הראשונות ללידה, הייתי במצב מדיטטיבי ובקושי הרגשתי את הצירים. כשעברתי למרכז הלידה פג קצת מהאפקט, והצירים האחרונים של השלב הראשון היו חזקים וקשים, אבל בשום אופן לא מייסרים (זה היה פשוט מאמץ גדול של הגוף, מלווה צורך עז לזוז ולהיות בתנוחות ספציפיות - למשל לעמוד על הברכיים ולמתוח רגל אחת אחורה, ואז רגל שניה).
צירי הלחץ לא כאבו לי בכלל :-). הם פשוט סחטו את הגוף בעוצמה שחייבה אותי לצרוח (כי כל האויר נסחט ממני), זו היתה תחושה חזקה מאוד, אבל לא כואבת בכלל.
ויציאת הראש - נו... זה כן כאב. כי כן היו לי כמה פחדים סמויים שלא הצלחתי לעבוד עליהם מראש ולשחרר אותם. אז הנרתיק שלי היה מכווץ, וזו, לדעתי, הסיבה היחידה שנקרעתי - כי לא הצלחתי לשחרר ולהרפות את הנרתיק. [b]שום קשר לגודל התינוק!![/b] (שנולד, דרך אגב, 3.250 ק"ג. משקל יפה אבל ממש לא "גדול".
מה אני רוצה להגיד לך? שיש איזו אמונה טפלה בקרב רופאים שאם התינוק גדול זה כואב יותר, ושאם התינוק גדול יש יותר סיכוי לקרע. לדעתי זה פשוט שטויות, ולא נראה לי שזה עובד במבחן המציאות (תשאלי אותם, אם בא לך, אם הדעה הזאת מבוססת מחקרים. אני בספק). בכלל, תשאלי אותם על כל דבר שהם אומרים לך "האם זה מבוסס מחקרים"....
לדעתי, גם קרע (או היעדרו) וגם מידת הכאב (או היעדרו :-)) מושפעים מהמון גורמים.
אחד הגורמים עשוי להיות גודל התינוק.
עוד גורם יכול להיות תנוחת התינוק
ועוד גורם חשוב מאוד הוא היכולת שלך להרגיש בטוחה ורפויה ומשוחררת במהלך הלידה.
היכולת הזאת תלויה גם בך, אבל גם הרבה בסביבה שאת נמצאת בה. אני כותבת את זה כדי שלא תקחי חלילה את דברי למחוזות רגשי האשם - נקרעתי בלידה אז סימן שפישלתי בלהרפות... זה לא הוגן. את יולדת בישראל (שזה כבר סביבה מלחיצה ולא תומכת, בלשון המעטה), בבית חולים (שיש לך פחדים אינהרנטיים ממנו), ועל כל אלה את "נהנית" משירותם של אנשי רפואה ספציפיים שלא יודעים לתמוך בך, ברמה הרגשית והמנטלית.
בלעעכס.

אז איך אפשר לפצות ולקזז את ההשפעות של סביבה כזאת?
א. למצוא מלווה או מלווים שבנוכחותם ובעזרה הפרקטית יכולים למסך ולרכך את ההשפעות השליליות, ולעזור ביצירת "בועה" בטוחה ומוגנת. (קרי, דולה)
ב. למצוא טכניקה מנטלית שתעזור לך לעשות את אותו הדבר. המוח שלך הוא בעל עוצמה אדירה! והוא זה שיותר מכל משפיע על חוויית הכאב. לא הגוף. אם תוכלי לגלות איך לעבוד אתו, זה יעזור. היפנובירתינג ושיטת קיי פותחו במיוחד ככלי ללידות, אבל גם דמיון מודרך או כל מהפנט טוב יכול לעזור.

4 ק"ג זה על סמך אולטרסאונד? כי לי חזו 4.200 לתינוק שבסוף נולד 3.550 (ומצד שני חזו 3.600 לתינוק שבסוף נולד 4.060, בלי אפידורל).

ומשהו קצת יותר אישי אליך:
בהודעה שלך חוזרות כמה פעמים מלים שקשורות בפחד. לרופאים יש כשרון מיוחד לעורר אצלנו את הרגש הזה. והבעיה הגדולה עם פחד בלידה (ובכלל) היא שהפחד גורם להתכווצות, לרתיעה, להיסגרות. זה בדיוק ההפך ממה שצריך בשביל ללדת, כי בשביל ללדת צריך לשחרר, להתחבר ולהפתח. לכן אני ממליצה לך מאוד לקחת איתך [po]תומכת לידה דולה[/po] מקצועית, מישהי שמאומנת בלעמוד לידך ולעטוף אותך מפני הפחד שישדרו לך מסביב.

ראיתי יותר מדי סיפורים עצובים של יולדות שהגיעו עם כל הכוונות הטובות והיכולות, והרשו לרופאים "לעזור" בדבר כאן, וזה גרר צורך לעזור בדבר יותר גדול, ואז כבר היה צריך התערבות רפואית עוד יותר גדולה, ומשם זה כבר מתדרדר ללידה תחת לחץ, ובאמצעות מיכון, ובניהול גברים זרים לובשי מדים מקצועיים.
אנא, קחי איתך אשה בעלת נסיון בלידות טבעיות בסביבה לא טבעית, בדיוק כמו שהיית לוקחת מדריך מקצועי אם היית יוצאת לטייל בארץ רחוקה וזרה.

לגבי הכאב: זה אישי לכל אחת. ההמלצה הכי טובה שלי היא להתנתק מהמוניטור ולהסתובב ולנוע באופן חופשי, לתת לגוף להגיף ללחצי הצירים במקום להיות קפואה במיטה ולא לאפשר לצירים להניע אותך לפתיחה. זה לא אומר שלא יכאב, אלא שאם יכאב אז הכאב יוכל להניע את הגוף לצורה שהוא צריך להתעצב אליה בשביל שיצא ממנו תינוק.

לגבי קרעים: היו לי גם לידות עם קרעים וגם לידה עם חתך. אחרי הלידות, החתך כאב נורא במשך ימים ארוכים, אבל הקרעים לא כאבו כמעט בכלל. לכן לא הייתי חוששת מקרעים. (אלא אם כן את יולדת על הגב במקום בכריעה, ואז הקרע עלול להגיע רחוק מדי...)

בקיצור, ממיצה לך ליצור קשר עם דולה ולדבר איתה על הלידה. בהצלחה!

שלום לכולם, אני רואה שהדף הזה מזמן לא פעיל ומקווה שעדיין יש מי שמבקר פה
נכנסתיהיום לחודש תשיעי והלידה מתחילה להיראות מוחשית.... :S
החלטתי ללדת לידה טבעית, אמנם בית חולים אבל יש מחלקה נחמדה בהדסה עכשיו שמאפשרת כמעט כמו בבית.
יש לי פחד מטורף מזריקות, התערבויות וניתוחים אבל הפחידו אותי מספיק כדי שאסכים ללכת לבית חולים למען שלוות נפשם של מלווי
בזמן האחרון הרופאים הצליחו להפחיד אותי לא מעט, בעלי איש רחב בגובה 2 מטרים, אני די קטנה, במיוחד יחסית אליו, והתינוק שדומה לו לחלוטין במבנה הגוף ובמשקל ישקול קרוב ל 4 ק"ג בלידה. כמה רופאים המליצו לי לקבוע קיסרי מראש או להתכונן להיחתך כהוגן ושיכאב לי ברמות שלא אוכל להתמודד אתן.
זאת לידה ראשונה שלי, אני נורא מפחדת להחתך, מעולם לא ראיתי לידה במציאות וגם לא חוויתי כאבי מחזור או כאבי בטן רציניים.
יש פחד לא קטן מהלא - נודע. אין לי פחד מדם או מכאב אבל חוסר הידיעה מפחיד וגורם לי לפקפק ביכלתי ללדת. בספרים ובחוויות קראתי על כאבים נוראיים שאפשר להתמודד איתם רק בעזרת בטחון ביכלתי ללדת, אבל איך אוכל לסמוך על גופי בהתמודדות עם משהו שמעולם לא חווה קודם לכן?
האם יש מישהי שהתנסתה בלידה ראשונה של תינוק גדול כל כך ביחס אליה ועברה אותה מבלי להיקרע? אם כן אשמח לעצות ולהפניה לסיפור הלידה אם יש כזה. המון תודה! שני

אתר ״פשוט ללדת״

איפה מצאת?

מצאתי :-)

מחפשת מידע על קורס היפנוברתינג ולא מוצאת. מישהי יודעת?

שלום לכולן,
מאוד התרגשתי למצוא את הדף הזה. אני בהיריון ראשון ונושא הכאב בלידה מעסיק אותי מאוד. שמעתי על ההיפנובירתינג ורציתי לשאול אם מישהי עברה את הקורס והאם אתן יכולות להמליץ? איך היתה הלידה? האם זה באמת אפשרי?

[u]איך הן יולדות? הלידות שלהן ארוכות? כואבות? איך היחס ללידה? הן עוברות איזשהו תהליך מכונן? - זה כמו אצלנו משהו שצריך להתמודד איתו, בתחושה שלי במקומות האלה היחס ללידה שונה. לא מבחינת גודל המאורע אלה יותר באופיו. איך היו הלידות שראית?[/u]

יש את האוכלוסיות המנותקות יותר, שוב אני שמעתי רק מהסיפורים של המיילדות האחרות לא ראיתי אותן, אז אין לי תשובות לשאלות האלה, גם לתחושתי היחס הוא יותר למשהו שהוא חלק מהחיים, למיילדות שם שהן סוג של שאמאניות יש כל מיניי תרופות מקומיות שחלקן בהחלט קשור לכאבים,בעיות והתקעויות בלידה, .
אני התלוותי אליהן יותר בכפרים, שם המצב יותר דומה לעולם של לפני כמה עשרות שנים, שאנשים מעריצים את הקידמה הידע והרפואה המערבית, כיוון שרק עכשיו הוא הפך נגיש וזמין לכל(לעניים)
הצעירים דווקא לא כל כך מעריכים את המיילדות המקומיות.
על זה דווקא דיברתי איתן הרבה, כמה חשוב לשמור על הידע שלהן, ושהמקומיים עוד ירצו לחזור להשתמש בו,
באחד המקרים נתתי ליולדת רמדי הומאופטית (אני גם הומאופטית) והם כל כך התרגשו לקבל טיפול ממישהו שבא ומביא את ידע הרפואה מהמערב הקונבציונאלי........
לגבי התהליך,זה עדיין בידי הנשים המיילדות שהן בעצם מרפאות והאשה נמצאת ב'מעקב הריון' מתחילתו ועד שהילד די גדול באים אליהן עם כל דבר. כך שיש תהליך מאד מתמשך של טיפול והכוונה
יש כמה מקומות מספיק מנותקים כדי לשמור על המסורות.אבל אין לי ספק שברב המקרים זה הרבה אידיאליזציה שלנו לגבי עולם שלישי.וכמובן המיילדות שלמדתי מהן היו זקנות למדי כי אין להן כל כך הרבה יורשות...... עצוב

אצלי בשלושת הלידות הרגשתי את הכאב החד והחזק רק סמוך ממש ממש לצירים הצפופים שמובילים ליציאה של התינוק (חצי שעה).
בלידה הראשונה - הרגשתי כמה ימים לפני, לחץ חזק למטה. ביום של הלידה השתחרר הפקק הרירי, בלילה ירדו מים, ולא הרגשתי באותו יום שום כאב, שום התכווצות. הגענו לבית יולדות (מה שהרגשתי זה פחד, בחילה, ובטן קשה) לא הרגשתי התכווצויות רק לחץ למטה כמו כדור ברזל, אחרי שהקאתי ושילשלתי היגיעו צירים חזקים וכואבים בבת אחת. (שבוע 36+3 במשקל 3.035).

בלידה השניה - במשך היום הכל היה רגיל. התעוררתי בלילה בהרגשה שהעוברית מתהפכת/מתגלגלת חזק בתוכי. חשתי התכווצויות כמו שיש לפני התרגשות גדולה ממשהו, חשבתי שאלו צירי הכנה (כי גם מבחינת תאריך המשוער היה עוד הרבה זמן). שטפתי כלים, התיישבתי,שתיתי תה, התיישבתי, הגוף והמחשבות התחילו להתבלבל, התקלחתי, הכאב הגיע בבת אחת, הזמנו אמבולנס. הגעתי לחדר לידה, כאבים חזקים מאוד, תוך פחות מחצי שעה ילדתי.
הבן זוג יצא כמה דקות אחרי האמבולנס, (כי חיכה לחבר שיגיע לשמור על הילד הישן), שוטר עצר אותו כי נסע מהר, כשהגיע לבית יולדות, עיקבו אותו קצת בחוץ כי היתה לידה בקבלה, אחר כך שנכנס לחדר שהייתי בו הופתע מאוד לראות את התינוקת שוכבת בעריסה לצידי. (שבוע 37 במשקל 2.075).

בלידה השלישית - הבטן היתה למעלה, הרגשה שיש עוד זמן (כלומר שום לחץ למטה). בלילה הרגשתי התכווצויות עמומות מאוד, ללא כאב, במשך שעתיים בערך. אחר כך ההתכווצויות התגברו, נסענו לבית יולדות (הרגשתי בטן קשה, ופחד) תוך שלושת רבעי שעה ילדתי שמתוכן בערך חצי שעה הרגשתי כאב חזק. (שבוע 38 במשקל 3.075).

<אמנם הרגשתי בסוף הלידה כאב (לא מתאים כל כך לנושא הדף), אבל לא הרגשתי כאב שמאפיין את הצירים שקודמים לצירי לחץ (לכן, בכל זאת החלטתי לכתוב).>

עברתי הדרכה עם שרון ורבקה ל היפנו....
ואני רוצה להמליץ בחום ו"בשלווה" או במילים יותר עדינות זה ממש חובה .
לכל ההריונית כי זה ממש ממש עובד ....

איך הן יולדות? הלידות שלהן ארוכות? כואבות? איך היחס ללידה? הן עוברות איזשהו תהליך מכונן? - זה כמו אצלנו משהו שצריך להתמודד איתו, בתחושה שלי במקומות האלה היחס ללידה שונה. לא מבחינת גודל המאורע אלה יותר באופיו. איך היו הלידות שראית?
(ויש לי עוד מליון שאלות...)

[u]ואוו, זה נשמע מדהים. מאוד אשמח לשמוע עוד על הלידה ועל מה ששמעת מהאנדיאנים המקומיים. הנושא מרתק אותי, ואני כל כך מסכימה. נשמע שעשית עבודה מדהימה בעצמך ועם עצמך.[/u]
אולי לאחר שנה.....אכתוב סופסוף סיפור לידה
אחת הסיבות שלא כתבתי, כי הרגשתי שהלידה האמיתית שלי התחילה שבוע לפני הלידה הפיסית. המון דברים עלו נפתרו עלו חדשים וכו. שהרגשתי שסגרתי כמה מעגלים והלכתי לישון בארבע בבוקר התחילו הצירים. ואז נשאר 'רק ללדת'.
בהריון באמת עשיתי הרבה עבודה,את האמת התכוננתי ללדת לבד, אבל כיוון שכנראה לא היתה בי אמונה שלמה.בחרתי בסוף בלידת בית שרובה הגדול עבר לבד ועם בנזוגי.
בדרום אמריקה, בעיקר באקוודור, חיפשתי מילדות מקומיות להצטרף אליהן. כי הנושא נורא עיניין אותי (היום אני דולה)
לא היה פשוט, גם למצוא ,גם להצטרף וגם לגשר על השפה- בספרדית אני שולטת אבל הן מדברות בעיקר קיצ'ואה שזו השפה העתיקה שלהן וזה כבר מאד מאד מסובך ללמוד. אבל הצלחתי ללמוד מהן קצת.
נראה לי שההתעסקות הרבה בנושא ובהריון שלי שינתה לי מאד את התפיסה לגבי לידה ואפשר להגיד שללידה הגעתי די משוחררת מפחד הכאב. ויותר מכווננת לכיוון של תהליך .
דרך אגב בבוליביה בג'ונגלים הרבה מהנשים יולדות לבד, פורשות לג'ונגל מוצאות עץ כדי שיוכלו להתלות עליו בצירי הלחץ. וחוזרות הביתה עם התינוק

ואוו, זה נשמע מדהים. מאוד אשמח לשמוע עוד על הלידה ועל מה ששמעת מהאנדיאנים המקומיים. הנושא מרתק אותי, ואני כל כך מסכימה. נשמע שעשית עבודה מדהימה בעצמך ועם עצמך.

לידה וכאב......
ילדתי לפני שנה, והזיכרון שלי בפירוש לא מגדיר את החוויה הזאת ככואבת, ילדתי בבית ,המיילדת הגיעה כשהייתה פתיחה מלאה לא האמנתי לה, כי לא כאב לי, המוח ידע שאני לקראת הסוף כי היו צירים בלי הפסקה. אני זוכרת שירד לי האסימון שאני באמת כבר בסוף כשנגעתי בראש. והחלק הכי נעים בלידה היה הכיתור.
כששומעים את הסיפור לידה אומרים לי, איזה מזל יש לך. אני מרגישה שמזל קיים, אבל הרבה היה בידיים שלי: עבודה בהריון,.עבודה פנימה, אמונה עמוקה שלידה היא תהליך בריא, בורא ופיסיולוגי. כאשר חילחל פחד לדקות בתחילת הלידה הרגשתי כאב, ואז כשהישתלטתי עליו הוא שוב נעלם.
אני תמיד אומרת שחווית הצירים היתה תחושה מאד אינטנסיבית של כיווץ ואני יכולה להבין למה הרבה קוראות לזה כאב.
צעקתי מלא בלידה, וככל שהתעצמה החוויה הרגשתי איך הצעקה מתעצמת .פעם הבאה אני אקנה לשכנים שלי אטמי אוזניים.
הם לא כל כך הבינו איך מביתינו השליו יוצאות צעקות, עד ששמעו את הבכי של הקטנטונת

כשהייתי בדרום אמריקה ( גרנו עם האינדיאנים המקומיים) הנשים סיפרו שפעם , האשה היתה יורדת לנהר ויולדת, אח"כ מתרחצת וקושרת את התינוק על הגב .אח"כ כשהייתה חוזרת אל ביתה. האב היה נכנס למיטה לחודש והיא עם התינוק היתה יוצאת לעבוד ולסעוד את הבעל. כי הם מאמינים שכשהתינוק נולד הוא לוקח מרוחו של האב.
וגם קראתי על שבט,בו האישה פורשת ללדת בטבע ללא כאב והבעל נשאר בבית מתפתל מכאבי הלידה שלה.......

עשיתי מחקר קטן על כאב בלידה( כתומכת לידה)...טוב זה ארוך, אבל אין ספק שכאב בכלל הוא כל כך הרבה בראש שלנו, בהשפעות תרבותיות, במבנה האישיות, במה יש לנו להרוויח מזה שכואב לנו, באמונה בפחד וכו...'
לכאב יש תפקיד בלידה-ללא ספק
השאלה האם יש תפקיד לסבל המתלווה אל הכאב.
ואיךמנתקים אותם אחד מהיד של השני.

[u]היפנובירסינג[/u]
למה שלא תתרגמו את זה לעברית?
היפנולדת

(אחלה שיטה :-))

יא יזה קטע... אמיל על הערב של לידה שלווה הגיע אלי באיחור של יום...:-( אם היתימ יודעת היתי מגיע בטוח...
מתי יהיה עוד אחד...????

הי, מצאתי על היפנו-ברטינג את הסרטון הזה ביוטיוב. אותי זה שכנע.

http://www.youtube.com/watch?v=O7kA3PMJwA8

יש דבר כזה לידה ללא כאב , בדרך כלל ביטוי לצואר רחם גמיש רווי דם מחומצן, לאישה שנושמת נשימה מלאה ומודעת.
מנסיוני רוב הנשים שיולדות עם פחות כאב חוות את השלב הראשון במשך כשבוע עד שבועיים , של התכווצויות רחם ללא כאב.
לא מצאתי הבדל משמעותי אצל נשים מעדות ומוצא שונה באופן שהן חוות את הכאב.
לדעתי זה מיתוס שלבדואיות לא כואב. אפשר לומר שהקווקזיות והגרוזניות מביעות את הכאב ודורשות הרבה תמיכה, לאומת זאת יולדות יחסית די מהר.
כמובן מדובר רק בעולות חדשות.
מעניין היה לפגוש את היולדות האטיופיות שהגיעו מהכפרים והעדיפו שנעזוב אותן בשקט.
הן לא הבינו מדוע עליהן להקשר במיטה (למוניטור), לא הבינו מדוע אנחנו רוצים להחדיר את אצבעותינו לנרתיק שלהן,
הן לא בחרו ללדת בבית החולים אלה הועברו בניגוד לרצונם על ידי שרותי הבריאות במרכז הקליטה.
הן נאלצו ללדת בהתאם לדרישות שלנו. וקיבלו את הטפול המודרני בהשלמה.
אני התרשמתי שהן היו כנועות וחסרות אונים, שקטות מאוד ,אך בשום אופן לא מצאתי נשים שלא כואב להן.

רציתי להגיד לכן המון תודה על הדף הזה!!!
שבוע לפני הלידה התחילו לי צירים ממש כואבים, ואחרי שלא קיבלו אותי בבי"ח (פתיחה של 1.5 בקושי) נכנסתי וקראתי אותו בשקיקה.
אח"כ עשינו הכנות עם הבעל, והחלטתי שיכאב כמה שיכאב- בלידה הזו אני לא סובלת!!!
אני עוד לא בנויה לכתוב את כל הסיפור לידה, אבל בקצרה- כל הלידה היה מרוח לי חיוך ענק על הפנים. פשוט נהנתי מכל רגע (וכן, גם כאב לי הרבה פחות- אבל ברור שזו תוצאה של האושר שמילא אותי, ולא להיפך).

תודה על השיתוף התהליכי....

אני מאוד מתרגשת למצוא את הדף הזה.
בהלידה הראשונה שלי הלידה או יותר נכון הכאב בלידה כל כך הפחיד אותי שפשוט הדחקתי. לא העזתי לקרוא אפילו בספרים על הלידה. נהגתי לקרוא על ההריון עד החודש התשיעי וזהו.
גם האפידורל הפחיד אותי מאוד. במשך כל ההריון התלבטתי מה מפחיד אותי יותר. הכריתי כמה ספורים מאוד לא נעימים שחוו נשים כתוצאה מהאפידורל וגם כי אני שונאת זריקות!!!!!
הלידה הגיעה שבועיים לפני הזמן בסוף תקופה די מטורפת ששיאה היה (או כך חשבנו ) שהתחתנו במה שבדיעבד הסתבר כשלושה ימים לפני הלידה.
לא אאריך אך אומר שהלידה היתה קצרה אך כואבת מאוד ומבהילה. בעיקר כי פשוט לא הייתי מוכנה, מכל בחינה. הגעתי לבי"ח עם פתיחה של 7 והלכו להביא אתה המרדים אבל עד שהוא הגיע זה היה מאוחר מדי ופתאום הבנתי שאין פה שאלה יותר, אני יולדת ללא אפידורל. הבנתי ש איך אני אגיד את זה, אם אין אני לי מי לי, והכרחתי את עצמי לצאת מהפניקה.
נשמתי ואיך שהוא נרגעתי והתחלתי ללדת כשהוא יצא דחפתי כמו משוגעת וזה היה כואב ומטורף כשנגמרה הלידה כולי רעדתי עוד חצי שעה אחרי הלידה
היתה לידה מדהימה

הלידה השניה כבר היתה בבית כאב לי ולמיילדת שלי לקח זמן להגיע. ידעתי את זה כי היא גרה קרוב אבל לא ממש הבנתי את משמעות הזמן. למזלי ישבתי לפני הלידה עם חברה דולה והיא קראה איתי את הפרק של ימימה שמדבר על לידה.
פרק מדהים ומומלץ לכל אשה באשר היא. היא מדברת על לידה בשמחה. וזה כל כך הגיוני. אנחנו בהריון מדברות על השמחה שבהריון והלידה זה החרא שצריך לעבור בדרך. אבל אנחנו שוכחות ללידת בשמחה. ברגע הלידה אנחנו כל כך מרוכזות בכאב ומחכות לשמחה שאחרי שאנחנו מוותרות על הרגע
הייתי בסדר עשיתי כל מה שצריך, זזתי אבל רמת הכאב התגברה ומהר מאוד מצאתי את עצמי על הרצפה צורחת מכאבים. מה שהחזיק אותי כל הזמן היה שהזכרתי לעצמי שאני בשמחה. שאני מביאה ברגעים אלו ממש (ולא בעוד כמה רגעים) את בתי לאויר העולם.
המיילדת הגיעה בדיוק בזמן לקבל את הפצפונת שלי שיצאה צורחת אפילו יותר ממני.
הלידה היתה מדהימה

כחודש לפני הלידה השלישית עוד חברה יקרה סיפרה על ה- HIPNO BIRTH
זו שיטה שמדברת בדיוק על זה, על כך שחוץ מההתניה התרבותית שלנו [b]לדעת[/b] שהלידה כואבת, אין שום סיבה שהלידה תכאב.
זה בדיוק מה שדובר כאן, על הרפיה כל כך עמוקה שאני והכאב הפכנו לאחד וזה לא כאב!

זה קשה לישום ובגלל זה רוב הנשים לא מבינות איך זה אפשרי. זה לא פשוט לנשום
זה לוותר על אמונות קיימות ולהאמין במשהו חדש לגמרי, להרפות מפחדים, תרבות, עבר ולזרום עם מה שקורה
להבין שלא יתכן שהטבע יצר אותנו עם דפקט
וזה קשה

היתה לנו לידה נפלאה. עדינה, עוצמתית, לא מופרעת. ילדתי כמו שצריך ללדת

לידה ראשונה סיימתי בקיסרי. לידה שנייה בחתכים ותפרים. בלידה שלישית ילדתי בבית לבד בעמידה. זו היתה לידה שמיימית. הגוף עשה הכל לבד. אני רק עמדתי. לא דחפתי, לא לחצתי. הכל קרה לבד וגם הכאב לא היה נורא וכל הלידה נמשכה חצי שעה ! (אגב ילדתי לבד ללא תכנון) . בלידה רביעית תכננתי לידה טבעית בבית בחיק המשפחה. אחרי שעה וחצי של צירים כואבים מאוד כבר לא יכולתי לשאת אותם. כל הזמן עמדתי והלכתי. לא העזתי לשבת או לשכב. אז בקשתי מבעלי ללכת לבית החולים. פתאום לא אכפת היה לי אם זה יגמר בניתוח או אפידורל, רק שהכאב יפסק. הייתי בטוחה שפעם קודמת הלידה היתה קלה כי עמדתי. אבל בלידה רביעית זה לקח שעתיים וחצי. בסוף הגעתי לבית חולים ודי מהר ילדתי על הרצפה בעמידת ברכיים למורת רוחם של הצוות. ציר לחץ אחד בלבד היה. ואז המיילדת עזרה לי לחלץ את התינוק. בקיצור זו אמנם היתה לידה טבעית אך לא רומנטית כמו בשלישית. בקיצור כל לידה היא סיפור בפני עצמו.

אני דווקא כן צרחתי מהגרון :-( והצרחות דווקא לא קידמו את הלידה :-(:-( - אבל הן בהחלט נבעו ממין רפלקס כזה, ולא מכאב.

הווקליות מאוד הפתיעה אותה בלידה השניה.
בראשונה הייתי עם אפידורל וצרחתי קצת ממש בסוף, בעיקר כי יציאת הראש שרפה לי והייתי חייבת לצרוח.
אבל בלידה השניה, בבית, בלי אפידורל כמובן. כשהתחיל לכאוב מאוד, עשיתי קולות נמוכים שעזרו בצירים. ולאט לאט הם התגברו ועלו. זה עזר לי להתגבר על הכאב. ובכלל, לא היתה שליטה או מחשבה בהוצאת הקולות, חייתי לחלוטין.
הגעתי לווליום כל כך גבוה, שלא ידעתי שמיתרי הקול שלי יכולים לייצר. אין לי דרך לשחזר כזה דבר במודע. זה רק בלידה.
ובגלל שהלידה היתה מהירה, והצירים היו ללא הפסקה בינהם, היתה תחושה של חוסר אונים. בדיעבד זה היה שלב המעבר, וכל כך מהר הגיע שלב הלחיצות, שהכניס אותי להלם אחרי הלידה. הכל היה מהיר ומטורף.

ובלידה השלישית, לא רציתי להיות כל כך ווקלית (גם בגלל הפעם הקודמת, וגם בגלל הקטנה שישנה את שנת הצהריים בחדר הסמוך). רציתי יותר לנשום. כשזיהיתי את קצב הלידה (כמו הקודמת, בלי ההלם), כיוונתי את עצמי לצירים וידעתי שאוטוטו היא יוצאת.
במקום לצעוק, עשיתי ששששש ששששש ששששש , וגם קצת צעקתי. ובשלב הלחיצות נהמתי. כמו איזה חיה.
כיוון שגם הפעם היה קצר, לא נשאר הרבה רושם מהעניין :-P

בבקשה תמשיכו לכתוב!
מאד מעניין אותי נושא הצרחות בלידה (בתור אחת שצרחה במשך ארבע עשרה שעות...). גם אני הרגשתי שאין לי שום שליטה על הצרחות שבקעו ממני- [u]מה זה לצרוח - העפתי את התקרה בשאגות[/u]. וכן, גם כאב לי מאד, אבל זאת לא תגובה נורמלית שלי לכאב (ממש לא ילדתי כמו שאני חיה...). זה ממש היה רפלקס -לצרוח. כל הלילה נסיתי להשתיק את עצמי (ללא הצלחה) כדי שהשכנים לא יקראו ל911 (זה היה נשמע לפחות כאילו שוחטים אותי). בסוף אף אחד מהשכנים לא קרא להם אבל אנחנו כן (באסה של סיום ללידת בית...). כל תרגולי הנשימות וגם קורס ותרגול ממושך של (Hypnobirthing) לא עזרו כלום. מה שכן עזר זה משחה הומאופטית של ארניקה שמרחתי אח"כ על כל אזור הגרון והחזה הכואבים והדואבים מרוב ווקאליות בלידה...מומלץ להצטייד מראש :-)

[u]גם אני, בלידה מס' 2 (צרחות בלי כאב).[/u] לא שלא כאב כלל, אלא שצרחתי - מהסרעפת, לא מהגרון - כי הרגשתי כמה זה מקדם את הלידה, ושזה נותן לי פוקוס, אבל לא מתוך כאב או סבל.
ומוזר שבלידה שאחרי הייתי שקטה לחלוטין (חוץ משאגה אחת: "[b]לפחות תפסיק עם הגר-עי-נים[/b]!" לבעל שצפה (לבקשתי...) במשחק כדורגל בחדר השני:-D) לא לחצתי אז לא הצטרכתי לשאוג ולא היה שום פוקוס חיצוני. הכל היה מבפנים החוצה...

בלידה השלישית היה הרבה פחות כאב לי מאשר בלידות הקודמות- הצירים כאבו רק בשלב המעבר והכאב היה לגמרי נסבל, באמת הייתי מגדירה אותו יותר כ"אי נוחות" מאשר "כאב". סמוך ליציאת הראש היו כמה דקות של כאב עוצמתי ביותר אבל יציאת הראש לא הייתה כואבת בכלל- פשוט הרגשתי את התינוקת יוצאת (לא לחצתי- היא פשוט יצאה מעצמה וללא כאב). הייתי די שקטה בלידה הזאת, לא כי התאפקתי אלא פשוט לא היה לי צורך לצעוק.
בלידה השניה היה די הרבה כאב וכן צעקתי (ועוד איך) ובאמת בזמן הצרחות לא כאב לי...
אני חושבת שבלידות הראשונות הכאב נבע יותר מפחד מאשר מסיבות פיזיולוגיות (בלידה הראשונה הוא נבע גם מחוסר תנועה), הפחד משתק והופך את הכאב לבלתי נסבל. בלידה השלישית הייתי הכי משוחררת והכאב היה קצר מאד.

גם אני, בלידה מס' 2 (צרחות בלי כאב).

טוב, עכשיו אני כן מבינה משהו בלידות :-D
ואני חושבת שנושא הכאב בלידה מוזנח נורא.
למרות כל ההתעסקות אתו, אני לא חושבת שיש סביבו מחקר ובדיקה והבנה [b]אמיתיים[/b].
אני לא מאמינה שכאב הוא חיוני, באופן כללי, ללידה. הרי אפשר להרגיש תחושת אי נוחות שתשמור עלייך בתנועה.
אני חושבת שיש הרבה מאוד גורמים לכאב בלידה, ושרק מעטים מהם ידועים לנו ומובנים לנו.
אני חושבת שיש הבדל ענקי ברמות הכאב בין לידה ללידה, אצל אותה אשה ואצל נשים שונות - קודם כל בגלל הפרמטרים הפיזיולוגיים השונים. שאין לי מושג מהם... [b]וחוץ מזה[/b] יש את כל המרכיבים הפסיכולוגיים והסביבתיים שמשפיעים על רמת הכאב ועל רמת הסבל מהכאב (התניות תרבותיות, מלווים ותומכים, סביבת בית חולים וכל השאר)
אני חושבת שאפשר ללדת ללא כאב, או כמעט ללא כאב. עובדה שבתרבותנו זה ארוע נדיר. ונכון שלא ברור לגמרי איך אפשר להשיג את זה באופן רצוני (אם כי סדנאות כמו היפנולדת (Hypnobirthing) ושיטת קיי יכולות בהחלט לסייע) [b]אבל[/b], תשימו לב, שלפעמים כשעולה הדיון על האפשרות של אי-כאב בלידה, יש תופעה של הכחשת האפשרות הזאת. משהו בסגנון "לא יכול להיות שהלידה לא תכאב, לידה חייבת לכאוב". או "הכאב חיובי ונחוץ". ולא היא. לא תמיד.

ורק הערה אחת אחרונה, על (חוסר) הקשר בין כאב לרעש:
בלידה שלי, כשהחלו צירי הלחץ, אני התחלתי לצרוח. מה זה לצרוח - העפתי את התקרה בשאגות. חבל על הזמן.
אבל זה בכלל לא כאב.
ואני לא צרחתי כי זה כאב.
צרחתי כי הייתי חייבת. התחושה היתה של סחיטת הסרעפת או הריאות שלי או משהו כזה, והצריחה פשוט היתה מתבקשת.
אם מישהי לפני לידה היתה שומעת אותי, בטח היתה חושבת שאני בייסורים לא נורמליים, והיתה בטוחה שיצאתי מדעתי ללדת ללא משככי כאבים, והיתה נרשמת בו במקום ובו ברגע לשירות אפידורל פרטי.
אבל זה לא כאב. זה באמת באמת באמת לא כאב.
אז אל תלכו שולל אחרי הרעש!!

(שלבים אחרים כן כאבו לי. הסוף של השלב הראשון, ושלב המעבר. זה היה קשה. וכמובן יציאת הראש. אבל לא צירי הלחץ)

כאב מסויים ממש חיוני ללידה! בזכותו אנחנו מזיזות את הגוף ונשארות בתנועה.
העניין כאן הוא שבעקבות כל המצב הנוכחי של בתי יולדות, בהם האוירה הכללית לא טבעית לרב הנשים ולכן נוצרים עיכובים רבים בלידות ורמת הכאב מגיעה למצב בלתי נסבל. לכן המציאו את האפידורל. אולם, כאשר מייצרים אוירה רגועה יותר ונעזרים במשאבים טבעיים כמו חום, עיסוי ועוד, אז רמת הכאב יורדת למצב נסבל! וכך כן אפשר ללדת מבלי שזה יהיה כל כך כואב.
לגבי נשים שלא חוות כאב, הן אכן נדירות ומדובר במצב בו האישה מפרישה אנדרופינים ברמות גבוהות מאוד, לכן היא לא מרגישה. אלו גם המקרים של לידות בזק, האישה מרגישה למעשה רק את צירי הלחץ ואז לפעמים מאוחר מידי ויולדים בבית/רכב/מסדרון...

נראה לי שהכאב בלידה הוא מרכיב חשוב כי אנחנו לומדות המון דברים חדשים דרכו עלינו, למשל להיות עם הכאב ולהתגבר עליו, לנשום, להרפות ולברך אותו כי כאב מביא חיים....

כן, ברור. הפחד גורם להפרשת אדרנלין שמאוד מגבי תחושות של כאב. ברור.
אבל לידה ללא כאב כלל - לא יודעת, יש נשים שלהן זה קורה, איזה כיף להן, אבל הן נדירות.

בדרך כלל לידה זה תהליך כואב.

אני מניחה שיש רמות שונות של כאב ובטוחה שפחד (שהנוכחות שלו כל כך קיימת בלידה) גורם לכיווץ ומגביר את הכאב.

שמעתי על זה, ממה ששמעתי (בחורה אחת) - אצלה זה עבד עד פתיחה מסויימת (נדמה לי 6 או 7) ואחר כך כבר לא.

בכל מקרה כאב בלידה זה לא ענין תרבותי, זה עניין פיזיולוגי - מאוד כואב כשהרחם מתכווצת, וזה אמור לכאוב -
כדי שהאשה תשהה בתנוחות שמקדמות את ירידת התינוק בתעלת הלידה.

למשל - כאבי מחזור זה גם עניין פיזיולוגי.

באותה הזדמנות של החייאת הדף. מכירות את הספר hypnobirthing? מדבר על היכולות לעבור לידה ללא כאב דרך הרפייה, דימיון ומודעות. לטענת הסופרת הכאב בלידה הוא תרבותי ונובע מפחד שהתבסס אצל נשים במאות האחרונות. הפחד גורם לעודף אדרנלין ומתוך כך מפסיק את זרימת הדם לאזורי הלידה ומגביר את זרימת דם אל אזורים אחרים בגוף כמו רגליים ולב. היא מספרת על כך שתעלת הלידה יכולה להראות ממש לבנה מתוך כך שכל הדם נשאב ממנה למקומות אחרים בגוף.
עוד לא התנסיתי בלידה כזו אך שמעתי מחברה שכן ילדה לפי השיטה שזה עובד. דרך אגב יש גם מישהי שמעבירה קורסים הכנה ללידה בשיטת hypno.

היי. מחיה את הדף.

רוצה לומר שאותי הכי מפחיד בלידה זה אפידורל (שני אחרי קיסרי, כמובן).

בלידה שלי חוויתי גם כאבי צירים עם פיטוצין(השראת לידה) וגם שכיבה אינסופית עם אפידורל - ואין ספק, לא כואב בכלל, אבל הרבה יותר גרוע.
מבחינתי.

התחושה של להיות למעשה משותקת, כשצריכים לאסוף ממני את השתן בקטטר, כשאני לא יכולה לעשות כלום חוץ מלשכב - אין דבר יותר גרוע מזה, אין.

מה שמוזר, שתחקרתי את כל החברות והמכרות שלי שילדו (אפידורל) - כולן אמרו שזה לא הזיז להן, לא הפריע להן, ושאפידורל זה יופי.
איך??.
ובמה אני שונה מכולן? (חוץ מבשמת שאפילו בלי לקבל אפידורל, הבינה את המשמעות שלו לגביה).?

תודה לך, שרה ק.
רק בזכות המחשבה הזו יכולתי לקבל את הצירים באהבה, ומאז הספקתי להנחיל את משפט הזהב גם לגיסתי, שצפויה ללדת ביום-יומיים הקרובים.

מקוה לראותך ביום שלישי :-)

[b]תבורכי[/b] שרה, אני אזכור את זה ;-) @}

[u]מישהי באחד הדפים כתבה שלכאב בצירים יש מטרה, והיאף שבכל רגע נזיז את האגן ונחפש את הנקודה בה הציר כואב הכי פחות. זו גם התנוחה בה - למשך אותו ציר - התינוק מתקדם בתעלה בדרך הטובה ביותר.[/u] :-) אני
ו-_[po]סיפור לידה שלולית [/po]

נמרה וקטקטית - אני לא יודעת מה זה אומר "לפרסם כסיפור לידה".
מי שרוצה מוזמן להעתיק מפה חופשי, ואם תאירו את עיני אכניס את הסיפור למקום אחר ואוסיף מידע.

שלולית, איזה יופי!

התכוננתי, למדת, לא פחדת!
תודה שסיפרת לנו, אפילו שאת לא מרגישה מוכרת. תמיד טוב לקרוא על עוד לידה ובמיוחד כזו מעצימה.

[u]אולי כדאי לפרסם את זה בתור סיפור לידה בפני עצמו?[/u]

הרבה שמחה עם התינוקת ופוסט רגוע.

שלולית יקירתי את מדהימה!
כל הכבוד לך!!!
שווה שווה שווה להאמין בגוף שלנו (בזמן ששורצים בחוץ נמרים ואינפוזיות)
אולי כדאי לפרסם את זה בתור סיפור לידה בפני עצמו?
תודה ששיתפת!
המון מזל טוב!!!
{@{@{@

ההודעה המקורית עברה ל [po]סיפור לידה שלולית[/po]

בלידה הראשונה לקחתי אפידורל (בעיקר כי לא היתה לי תמיכה - המלווה שהבטיחה לבא לא הגיעה וזה לקח- לקחת מישהי בתשלום - אפילו סמלי אבל מחייב) הרגשתי בוודאות שהלחץ הגדול לאפידורל נועד כדי 'לסתום את הפה' של היולדת ולהוריד לחץ מהצוות.

בלידה השניה לא יכולתי לקחת, כיוון שעברתי את כל הצירים בנסיעה (שהיתה מהירה בגלל הלחץ שאלד באוטו - אח"כ אמרו לי שנסיעה מהירה מעודדת צירים חזקים יותר) הגעתי עם פתיחה 10!!! (הרופא היה בשוק)

ומאז, בחסדי ה', 2 לידות נוספות ללא אפידורל (פתיחה מזורזת מ-5 ס"מ ל-10 ע"י עזרת המיילדת מקצרת את הלידה וכל המסביב)

[u]לכאב בלידה יש תכלית.[/u]
אמנם אני גבר, אבל הההסבר הזה מצא חן בעיניי!

תודה רבה על התגובות, ואחרי שכתבתי את השאלה שמתי לב שיש מדור על לידה רגילה לאחר קיסרי אז קראתי ורוויתי מידע. מצוין.

איך מתכוננים ללידה שניה ?
מנקים את המשקעים של הלידה הראשונה ועוד לפני כן,ע"י עבודה פנימה:דימיון מודרך,יוגה,ציור,פיסול,קינסיולוגיה,והרשימה יכולה להיות כאורך הגלות.לאחר שניקת ועשית עם עצמך תהליך סליחה וקבלה שחשוב מאוד. תגיעי למקום שהלידה השניה תתחיל להיות יותר בטוחה, אוהבת מעצימה. חשוב לעשות עבודה על הגוף של קבלה ולסמוך עליו.ולפי דעתי לא משנה איך הלידה הייתה בכל מקרה ישנה עבודה)
מאחלת לך תהליך מעצים.

טל אור,
אני חושבת שכדאי לך לקרוא את [po]לידה נרתיקית לאחר קיסרי[/po].

השאלה האחרונה כאן בדבריה של 'עולם קטן' בדיוק 'הוצאה לי מהפה': איך מתכוננים ללידה שניה - שתהיה בעזרת ה' - אחרי שהראשונה לא התנהלה לפי התכנית? ולמה? - לא מפני שפחדתי והתכווצתי - להפך, הייתי מלאת אמונה ושמחה בתוך הצירים והתנועעתי והשתדלתי - ופתאום כשהייתי בפתיחה של 4 המוניטור הסתבך ויצא משובש ובמחטף שאין לי מלים לתארו הרופאים לחצו עלי לחץ אדיר לעשות קיסרי - כמובן כשבעלי בדיוק יצא לרגע - וכך זה הסתיים. ב"ה כולנו בריאים ומאושרים אך למדתי לקח - אני לא רוצה יותר להגיע לבית חולים. הייתי נאיבית כשהלכתי. ובכן האם מישהי פה יודעת על לידה טבעית לאחר קיסרית ובאיזה הפרש זמן מ י נ י מ ל י?

גיסתי ילדה ואמרה לי היום משפט מעניין.
היא לקחת אפידורל בפתיחה של 9 ואמרה שהרבה נשים מגיעות לניתוח קיסרי בגלל שהכאב משתק אותן ומכווץ את הכל כלפי מעלה מה שמעכב את הלידה.
אני שילדתי ללא אפידורל ובשל מצוקה עוברית נעשה בי חתך גדול והיא הוצאה בעזרת וואקום חושבת שאולי הפחד באמת כיווץ ולא עזר לי להוציא את ביתי באופן טבעי כפי שכל כך רציתי.
ברור שעדיפה הכנה נכונה ואי שימוש במשככים, אבל מהי אותה הכנה טובה איך מתכוננים ללידה שניה אחרי לידה ראשונה שלא התנהלה לפי התוכנית?

[po]נשים קוראות ללדת[/po]

יש לי בקשה - אני מחפשת חומרים על תנועת 'נשים קוראות ללדת', אבל לצערי נראה כי אין להן אתר משלהן..
האם מישהי יכולה להפנות אותי בבקשה?

שלום לכן,
רציתי להגיב קודם למקורות מהן הסקתן כי עוצמת הכאב ותחושת הכאב בלידה אינה דבר קבוע ואוניברסלי,
ואני חושבת שמעבר לעובדה שישנם חומרים שונים התומכים בטענה הזו, הרי כולנו נשים שונות אחת מהשניה ונראה לי ברור שיהיה פה גם אלמנט תרבותי או חברתי שישפיע על חוויות בלידה. האם העובדה שאנחנו "צופות" בלידות בסרטים הוליוודיים לא משנה לנו את האימג' של הלידה?
ישנו מאמר שמדבר באופן עקיף יותר על הנושא, אבל אני מאמינה שאפשר להמשיך ממנו הלאה, והוא נקרא:
Callaway, Helen. 1993. "The Most Essentially Female Function of All: Giving Birth". In Defining Females: The Nature of Women in Society. Shirley Ardener (Ed.). London: University of Oxford. Pp. 146-167
מקווה שזה עוזר/עוד רלוונטי...

לכאב בלידה יש תכלית.
התכלית במישור הפיזי - היא תנועה. הכאב מנחה את היולדת להתנועע למקום שפחות כואב לה בו. המקום הזה (שיכול להשתנות בכל רגע נתון) הוא המקום האידיאלי לקידום (או אי-הפרעה) תהליך הלידה בכל רגע.
התכלית במישור הנפשי - היא ריכוז. הכאב מכריח את הנפש להתרכז בתודעת גוף, להקשיב לתהליך ולא "לנדוד" במחשבתה למקומות אחרים. "נדידה" כזו יכולה לשבש ולעכב את הלידה (איזון ההורמונים מושפע מאוד ממחשבות ומרשמים חושיים אחרים).
התכלית במישור הרוחי - יציאה מהגוף. רוח היולדת מפנה מקום לכוחות יצירה אין סופיים (אני קוראת להם אלוהים), אשר עוברים דרכה ומיילדים את תינוקה.
כפי שאני מבינה את התהליך - ככל שהתכלית מצליחה להתממש ללא הפרעה, כך יהפכו תחושות הגוף לנעימות יותר עד
לחוויה של "לידה אורגזמית". (כ- 10% מהיולדות בחוה של אינה מיי גסקין חוו אורגזמה כזו או אחרת במהלך לידה).

לא ילדתי עדיין, אבל מסיפורים של אחרות, שהתנסו בלידות מכל מיני סוגים -- אם הבחורה בלי האפידורל [u]שכבה,_ זה לא מפתיע שהיא התקשתה להתמודד עם הכאב. ואם גם את שכבת -- כנ"ל. ללדת בשכיבה על הגב בלי משכך כאבים זה כנראה באמת טירוף (רוב האמהות של בני דורי ילדו כך, ואכן מספרות על לידות איומות). את מוזמנת להיכנס ל _[po]דף סיפור לידה [/po]. תמצאי שם קישורים לסיפורי לידה שונים של נשים כאן באתר. רבות מהן ילדו ללא משככי כאבים, ובכל זאת לא קיבלו את פני תינוקן ב _צעקות אימה.[/u]

בלדתי הראשונה הגעתי לבית החולים נחושה ללדת ללא אפידורל , אבל איך שהתחילו הכאבים העזים צרחתי עליהם שיקראו למרדים . לי זה נראה טירוף מוחלט ללדת בלי משכך כאבים . אגד לידי שכבה בחורה ללא אפידורל שצרחה אימים עד שכימעט השמים ניפתחו ואני זוכרת איך היתפללתי עבורה זה היה לפני 9 שנים , ואני זוכרת היטב את הטראומה הזו ! ואני שואלת למה לא לקבל את פני התינוק רגועה שלווה יחסית כמובן ,במקום צעקות אימה ?

[u]המרצה סיפר לנו על שבט אחד (לא זוכרת איפה) שבו כשהאשה כורעת ללדת היא פשוט כורעת באמצע השדה, בלי תשומת לב או תלונה, יולדת, וגומרת את התהליך תוך לא הרבה זמן. באותה שעה, הגבר שוכב במיטה, סובל ייסורים יוצאים מן הכלל, כל החברים שלו מעודדים אותו ותומכים בו בתהליך הקשה הזה, ואחר כך לוקח לו בערך שבוע להתאושש, בעוד האמא עובדת בשדות.[/u] וואלה איזה טפשי! מה עם לנסות לא לספר לגבר שאשתו יולדת ולבדוק אם גם אז כואב לו?

שירי - מדוע הייתם צריכים לנסוע לבית חולים בלידה של ללי?

יש נמר אחד מקסים בספר בשם: a tiger for malgudi שנכתב על ידי נאראייאן. ממליצה לך בחום. על פחד וחוסר פחד ועל תהליך רוחני שעובר נמר אמיתי מאד.

קראתי את [po]קנאה בין בני זוג[/po], ומה שצרח לי על קצה הלשון הוא: [b]"הפחד הוא רק נמר של נייר"[/b].
ואז מיד הבנתי שזה מה שהייתי צריכה להבין בנוגע לשאלתי/בעייתי בדף הזה.
למה הכוונה? זה משפט שלי ושל בן זוגי שכוונתו לכך שיש דבר גדול ומאיים שמפחיד אותך, [b]נמר[/b]. נמר באמת יכולל היות מסוכן ולאיים על חייך, אבל אין נמרים אמיתיים שמאיימים על החיים שלנו, אלו הם מעיין הלוגרמות, או נמרים מנייר.
הם נראים מפחידים כמו הנמרים האמיתיים, אבל הם לא יכולים לעשות לך למעשה כלום. אתה פשוט צריך להתגבר על הפחד שלך מהם (ולעשות את מה שצריך, אם צריך) - ואז אתה מגלה שאכן זה היה נמר מנייר ולא נמר אמיתי.

ואם שאלתם -לא, אין נמרים אמיתיים, הם קיימים רק באגדות.

[u]מותר להגיד הכל, אבל הדיון המקורי הגיע משאלה על לידת בית, ושם אין אפידורל...[/u]
[u]אין שום משככי כאבים בלידת בית?[/u]

מסעדה, אם יורשה לי לתקן, השאלה המקורית שלי היתה בנוגע ללידה וכאב מבלי להשתמש במשככים חיצוניים למיניהם (שבהם אני אישית לא מאמינה). ובתשובה לקרן - גם אם יש משככי כאבים בלידת בית, אני אישית לא משתמשת במשככי כאבים (כולל אקמולים למיניהם, גם כאשר מאוד כואב לי מסיבה כלשהי - וזה לא קרה כבר שנים). גם כשהייתי ילדה העדפתי לא לקחת משככים למיניהם גם כאשר כאב.

אני מסכימה עם [po]ענת שן לוי[/po] בנוגע לזה שה-state of mind מאוד משמעותי. בגלל זה גם לא נארה לי שנזקקתי למשככי כאבים כלשהם כבר שנים

[u]נראה לי שהיו לך חתיכת כאבי מחזור![/u]

בתור ילדה צעירה יחסית, היו לי יומיים בחודש ששכבתי על הרצפה ובכיתי. לא יכולתי לעשות כלום.

הצירים היו קטנים לעומת זה.

אין אפידורל, ולדעתי גם לא פטידין. באחד מסיפורי הלידה בבית כאן מישהי כתבה שהיא לקחה שני אקמול, אבל לי אישית נראה שאקמול רק מצחיק כאבים כאלה... נראה שהיו לך חתיכת כאבי מחזור!

אני חושבת שיש המון שיטות להקלה על כאבים, וכל אחת צריכה לגלות את השיטה שמתאימה לה. בדף [po]מדור סיפורי לידה[/po] רואים את זה יפה. מסכימה איתך שדמיון מודרך יכול מאוד לעזור - אותי באופן אישי מושך מאוד הנושא של [po]היפנוזה בלידה[/po], ויש אנשים שלגמרי לא מתחברים לזה.

או.קיי.

אז שתי שאלות בעניין-

א. אין שום משככי כאבים בלידת בית?
ב. מנסיוני. כאבי הלידה שלי היו כמו כאבי מחזור. אפילו פחותים מחלק מכאבי המחזור שסבלתי בחיי. בכאבי מחזור השתמשתי בעבר באדקס שמאוד עזר. שאלתי את המיילדת למה לפני כל השיטות המרחיקות לכת הם לא מנסים משככי כאב קונבנציונאליים כאלה, והיא אמרה שאין להם נסיון עם זה אבל הם לא נגד.
מישהו פה ניסה להקל על כאבי לידה עם אקמול/נורופן/אדקס וכו' וכו'???



ועוד משהו על כאב- דמיון מודרך מאוד מאוד עוזר לדעתי ומנסיוני.

מותר להגיד הכל, אבל הדיון המקורי הגיע משאלה על לידת בית, ושם אין אפידורל...

מותר בכלל להגיד פה את המילה הגסה "אפידורל"????

לא אסון ולא כשלון...

[u]מסתבר, למשל, שכל ה"ילידים" לא חלו במחלות האדם הלבן כל עוד הקפידו על התזונה שלהם.[/u]
בספר "רובים, חיידקים ופלדה" מאת דיימונד מסופר אחרת -- החיידקים הלכו לפני את האדם הלבן (ומזונו) והפילו חללים בקרב המקומיים.

דף מענין נורא. ענת שן-לוי, אני לגמרי מסכימה איתך. בלידה שלי כאבה נורא, רציתי ללדת בבית אבל 20 דקות לפני שללי יצאה לאויר עולם נסענתי לבית חולים ושם היא לבסוף נולדה. הייתי מאד רוצה שהלידה הבאה שלי תהיה לידה ביתית לכל דבר.
עדינה, גם אני מאד מחוברת למה שכתבת בענין הלסמוך על הגוף לגמרי,. אני מרגישה היום שאני הרבה יותר סומכת על הגוף שלי מאשר לפני הלידה, וגם מאז עברו כבר כמעט 5 שנים, והתרגול של ההתמודדות עם כאב משתפר פלאים. אני מקווה שמה שאני חשה תיאורטית יוכיח את עצמו גם פיזית בבוא העת, ויפה שעה אחת קודם.
לי אישית כיום אין ממש פחד מכאב. יש לציין שלגבי לפחות זה שינוי די מרנין, כי זה בהחלט שונה ממה שהיה בעבר.

[u]מסתבר, למשל, שכל ה"ילידים" לא חלו במחלות האדם הלבן כל עוד הקפידו על התזונה שלהם.[/u]
ההקפדה על התזונה המסורתית שלהם, היתה בודאי חלק משמירה על עוד אלמנטים מהמערך התרבותי/מחשבתי/רגשי מסורתי.
לדעתי המזון שהם בחרו או לא בחרו לאכול ברגע נתון, מצביע על מצבם התרבותי ולא להיפך. אני מסכימה שלמזון יש השפעה רבה. אך לאמונתי, הדברים שהאדם מאמין בהם וקשור אליהם תרבותית/רגשית משמעותיים יותר מהמזון, ואף מכתיבים בסופו של דבר את בחירת המזון ואת דרך עיכולו.

[u]ושאלה: אם שתי הלידות שלי היו יחסית קלות ומהירות - זה אומר שאין לי בעיית סידן? או שרק ההיפך הוא הנכון?[/u]
בעיית סידן גורמת לבעיות בשרירים, כמו התכווצות ברגלים או צירים כואבים ולא אפקטיבים ואפילו דיכאון כי זה גם פוגע במעגלים החשמליים בגוף. זה מה שקורה בסטיסטיקה אבל יש כנראה בנות מזל שיש להן לידות קלות אפילו אם יש להן בעיות סידן. זה כמו שיש כאלו שיעשנו עד גיל מאה ולא יקרה להם כלום

[u]למצב אכילה מעץ הדעת[/u]
לא, למצב של אכילת מזון לא בריא, שלמעשה אינו ראוי למאכל אדם. ראי [po]הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף[/po] .
ואז התחילו בעיות בהריון, בעיות בלידה, מחלות ניווניות, עששת נרחבת ועוד.
מסתבר, למשל, שכל ה"ילידים" לא חלו במחלות האדם הלבן כל עוד הקפידו על התזונה שלהם. ברגע שהתחילו לאכול מתזונת האדם הלבן פתאום התחילו למות מהמחלות שלו (שחפת, לדוגמא)! צריך לבדוק את זה עוד, אבל אלה הנתונים מהספר של פרייס. מה שנקרא, "מזון" למחשבה.

השאלה איננה אם הלידה כואבת או לא, אלא אם האשה מתמודדת עם זה בלי בעיות או לא מתמודדת.

ושאלה: אם שתי הלידות שלי היו יחסית קלות ומהירות - זה אומר שאין לי בעיית סידן? או שרק ההיפך הוא הנכון?

הנצרות העבירה אותם שלב אבולוציוני של האנושות, למצב אכילה מעץ הדעת טוב ורע, שהוא הוא [po]החטא הקדמון[/po] .
הדעת (טוב ורע) גורמת לנו להשוות ולשפוט גם ובעיקר את עצמינו ואת מעשינו. לפני זה הכל פשוט [b]היה[/b] .

[u]בכל התאורים שם לגבי הנקה ויותר מזה, הגמילה מהנקה דיי שוברים מיתוסים.[/u] תספרי, נשמע מעניין

שמעתי באיזה מקום שהכפריים שהיו גרים בדרום אמריקה והתזונה שלהם התבססה על תירס מזן המקורי (שונה מהתירס שאנו מכירים) והיו מבשלים אותו, ואוכלים טורטילה עם רסק עגבניות וחריף ומים. שום דבר אחר לא. אבל כל התזונה היתה עשירה בסידן. הנשים שם ידועות בלידתן הקלה והמהירה. (כואב אבל לא נורא)

שכחתי להוסיף שיש לי ידידה אינדיאנית שגרה בקונטיקט. היא סיפרה לי שהסבתא שלה ילדה ככה מאחורי השיח והיא אמרה שבשבט שלה לא היה כאבים בלידה עד שהם נחשפו לאדם הלבן ולנצרות עם האמונה של 'בעצב תלדי בנים'

אגב, התאור של הבושמניות הוא שהן יולדות לבד, בגלל שזה לא [b]מקובל[/b] בתרבות שלהן להראות שאת פוחדת ושאת כואבת. זה נחשב כמשהו לא רצוי ומייצג אישה רכרוכית, שצוחקים עליה אח"כ, שלא יכלה [b]להתמודד[/b] לבד בגבורה.
התאור בספר הוא של לידות מאד מאד כואבות, בלי היכולת לעשות משהו עם הכאבים הללו, כי אסור שמישהו ישמע אותך יולדת, או בוכה, או צועקת. זה נחשב כסימן של חולשה. גם בלידות ראשונות, אפילו שהם כאילו מעודדים בלידות ראשונות ליווי של אישה מבוגרת יותר, עדיין מצפים מהאישה להתמודד לבד, אם היא מסוגלת לכך ולא [b]חלשה[/b] נשמע מוכר?
מעניין למה תמיד יש את המיתוס של האישה השבטית הגיבורה שלא חשה כאבים ויולדת בנוחות, התינוק פשוט מחליק ממנה וזהו.
אז לדעתי יש כאן הקשרים תרבותיים וכמו שכרמית אמרה, הן מצפות לכאבים (אפילו שלא יודעות מה תהיה עוצמתם) ומצפות לא להגיב. אגב, זה מתחיל כבר כשאישה מקבלת מחזור בפעם הראשונה. אז המנהג הוא שהיא פשוט קופאת במקום, מכסה את עצמה ומחכה שיגיעו הנשים האחרות ויקחו אותה משם לבקתה מיוחדת ויש טקסים סביב זה. לניסה, האישה בספר זה קרה באמצע ה-bush עם בעלה ואחיו לידה, לא היו נשים. אז היא פשוט קפאה, כיסתה עצמה וחיכתה. אחי בעלה גילה אותה, אח"כ בעלה בא אליה ומכיוון שאסור לגברים לראות אישה במצב הזה הם רצו מהר לכפר להזעיק את הנשים.
בכל התאורים שם לגבי הנקה ויותר מזה, הגמילה מהנקה דיי שוברים מיתוסים.

[u]השמאן היה "מדקלם" או יותר מדויק מעביר כדימיון מודרך לאישה היולדת בשעת הלידה ומכיל דימויים מתוך התרבות האינדיאנית[/u]

אני חוזרת לבקשה של [po]אפרת מ[/po] להתייחס לניסיון האישי בעניין הכאב:
הדולה שהייתה אתי היא אישה מאד דתיה. במהלך הלידה היא מלמלה תפילות ומילים קבליות המיועדות לזמן לידה.
בפגישה לפני הלידה היא הסבירה לי חלק מהמילים וגם את דרך ההגיה שלהן. המילים הללו שימשו לי כדמיון מודרך (למשל להגות 'ש' ארוכה ולדמיין את צוואר הרחם כשער)
אפילו שאין לי קשר לקבלה (לא מבינה בזה כלום) מלמול המילים והתפילות איתה ביחד יצרו אווירה מיסטית ומאפשרת בזמן הלידה.