מציעה לך להעביר את השאלה למקום אחר,
http://www.beofen-tv.co.il/cgi-bin/chiq.pl?[po]מדור לידה[/po]
תבחרי שם נושא מתאים שיהיה קרוב לבחירת דולה או דומה, למדור לידה ומילואים (כאן) יתכן שלא יכנס מי שיכול לענות לשאלתך.

הי,
אני בשבוע 26 ובעלי ואני מתכוונים ללדת בלידה טבעית. אנחנו מתכננים ללדת בבית חולים בניו ג'רסי (פרינסטון), בערך 30-40 דקות דרומה ממקום מגורינו. בחרנו במקום כי יש להם מרכז לידה עם אוריינטציה טבעית וישנן מיילדות שעושות את מעקב ההריון ואת הלידות. רופאים מתערבים רק אם יש צורך בכל.
בנוסף לכך, בעיקר כי זה ילד ראשון, אנחנו רוצים לשכור את שירותיה של דולה. השבוע נפגשנו עם שתי דולות מקסימות וקשה לנו לבחור בניהן. רציתי לדעת מה השיקולים הכי חשובים בבחירת דולה (מיקום, שפה - האם חשוב שהדולה תדבר עברית?, ניסיון, ארגז כלים).
האחת מקסימה, אמהית וחמה (יש לה 5 ילדים משל עצמה), גרה מרחק של 45 דקות נסיעה מאיתנו (בלי פקקים), נכחה בערך ב-100 לידות, ומטפלת בארומתרפיה. לא דוברת עברית.
השניה, מתוקה ביותר, עדינה (אבל לא הייתי רוצה לריב איתה), מאוד רוחנית, אוהבת ללדת, גרה ברחוב לידנו, דוברת עברית (ברמה סבירה -טובה), לוקחת פחות כסף (לא ברמה קריטית) ונכחה ב- 14 לידות. יש לה 4 ילדים משל עצמה.
בשאר ההביטיםהן מספקות את אותן הדברים. על שתיהן קיבלתי המלצות חמות ביותר ממספר נשים. כולל סיפורים על כך שבזכותן נמנעו ניתוחים קייסרים ושאר התערבויות. הן גם חברות (יצא במקרה) ומוכנות לשמש גיבוי אחת של השניה. עכשיו רק צריך להחליט מי מהן תהיה הראשית ומי המשנית.
ממש ממש קשה לנו להחליט.
למישהי/ו יש דעה לחלוק עימי?

ואילו אני מכירה כמה סיפורים מהמלחמה הנוכחית(?) שלא שחררו בהם אף אחד מהצו 8. סתם דוגמא: קרוב משפחה שאשתו בשמיני אבל כול ההריונות הקודמים שלהם הסתיימו בערך בשלב הזה. לא שוחרר אבל הוסכם שהוא יהיה בצוות שעל הגבול ולא יכנס. ובנוסף החבר'ה ביניהם החליטו שברגע שתהיה היזדמנות יתנו לאחד שגוייס יומיים!! לאחר חתונתו לצאת הביתה.
וסיפור אחר שגם היה הערב בחדשות הוא על בחור שגוייס , הוא הספיק להיות עם זוגתו ב10 דק' האחרונות של הלידה ולמחרת בבוקר חזר לצפון.
בברית המילה הוא צפה והשתתף בסלולרי של הדור השלישי ומיד לאחריו נכנס ללבנון

תודה לכולן. דוקא כן מגייסים אותו, בדיוק כשאני נכנסת לשבוע 36, אבל המ"פ אמר שיהיה בסדר. כנראה יעשה רק שבועיים ראשונים.

למיטב ידיעתי עד כה לא ניתנו צוי 8
נתנו.. כמה וכמה גויסו בצוי 8.

אבל בהחלט מצטרפת ל:
ושתהיה לידה נפלאה, ואני מקווה שלא יגייסו את בן זוגך בכלל וכך הדילמה תיפתר

למיטב ידיעתי עד כה לא ניתנו צוי 8 אלא צוי מילואים רגילים (חברים שלנו היו באותה התלבטות)ואם כך הדבר יכול להיות שבן זוגך יוכל לקבל שחרור ביתר קלות, (למרות שמשחררים מצו מילואים רגיל רק בחודש תשיעי) תבדקי זאת. ושתהיה לידה נפלאה, ואני מקווה שלא יגייסו את בן זוגך בכלל וכך הדילמה תיפתר.

תמיד אפשר להצהיר
אני פשוט הודעתי לקישור על שינוי הפרטים האישיים שלי (מרווק לנשוי). הם לא דרשו שום מסמך נוסף ולא בדקו כלל את הרישום במשרד הפנים..

אחד הדברים הקובעים את היכולת שלהם לשחרר אנשים לפי צרכים מיוחדים הוא מידת הענות של שאר החיילים לצו. אם יש הענות רבה בדרך כלל לא תהיה בעיה לשחרר. מכירה מישהו שאמור להתחתן עוד שבועיים, קיבל צו שמונה ושוחרר לפחות עד אחרי החתונה, מאחר וביחידה שלו היתה הענו גדולה של חיילי המילואים ולא היו חייבים אותו.

אני משערת שהכוונה היא לחתום בנוכחות נוטריון על הצהרה שאתם זוג לכל דבר וענין, ולהעביר מכתב זה לקישור של היחידה שלו.

תודה לכולן על המידע

תמיד אפשר להצהיר
מה זאת אומרת?

יקירתי לצערי צו 8 מבטל הכל גם חתונה
וכפי שענן בעננים ציינה אז אם הוא שייך ליחידה קבועה יתחשבו בו גם אם אינכם נשואים.
במידה ולא תמיד ניתן לפנות ישירות לפגד היחידה-גדוד-אוגדה או לסמכות הכי בכירה.
ובכדי לחסוך את בעיית הצבא עם הזוגיות הלא ממוסגרת שלכם (ובעצם את כל המערכות המנוונות) תמיד אפשר להצהיר

אילת, למיטב ידיעתי (וצערי) החוק היבש קובע שבמקרה של צו 8 לא משחררים כמעט בשום מקרה, גם לא בהריון בחודש התשיעי .
עם זאת אני מאמינה שאם האיש שלך נמצא ביחידה קבועה ומכירים אותו יתכן ואפשר יהיה לסדר שישחררו אותו לחלק מהזמן.
מקוה שבכלל לא תגיעו לזה, ושתהיה לידה קלה.

ראי את הקישור הבא מהאתר לאנשי מילואים: http://www.aka.idf.il/sites/klali/defau ... 143&list=1
הקטע הרלוונטי לך הוא סעיף 11 (בתחתית הדף)

בעקרון, לא מגייסים לשירות מילואים גברים שנשותיהם בחודש התשיעי להריונן, על פי אישור רפואי.
אני לא יודעת איך זה בזמן חירום, לא בטוח שזה תקף.
מקווה שלא יהיה רלוונטי.
ובע"ה, שיגמר מהר והשקט יחזור אל בתי כולנו.

ושוב מלחמה שמעלה איתה את הנושא הבוער- לידה וצו8. אני בתחילת שמיני, בן זוגי הטנקיסט לא גויס עדין, אבל מי יודעת אולי בסבב הבא. מדבריכן/ם נרמז שיש תקנה צה"לית המשחררת גבר ממילואים אם אשתו עומדת ללדת. הבנתי נכון? האם באמת? אנחנו, למעשה, לא נשואים, אבל זוג לכל דבר. האם עובדה זו תגרום לנו לבעיות? ובע"ה, שיגמר מהר והשקט יחזור אל בתי כולנו.

גילה מה זה שבצ''ק?
אני דווקא מכירה מישהו ששלח את אישתו לקב''ן הוא פשוט אמר שאשתו בדיכאון אחרי לידה (מה שאפשר במידה זו או אחרת להגיד על כל אישה יולדת:-)) ואם הוא יבוא למילואים זה יהיה עם שני התינוקות (הגדול היה בן שנה וחצי והקטנה בת חודשיים) כי אין לו מי שיטפל בהם.
שחררו אותו דווקא, באותה פעם. אבל זה כי היה מספיק חיילים. במחלקה שלהם יש התייצבות גבוהה תמיד.

מילואמניק לשעבר
החיים יפים והכל נראה פשוט אך אם יש לך מג"ד שהאינטילגנציה שלו שואפת לאפס (כן, רונן ג. אני מדבר עליך), אז גם אם אתה מגיע אחרי ניתוח לא תשוחרר כל כך מהר. אני שוחררתי ממילואים כשאשתי הייתה בחודש התשיעי להריונה לאחר לאחר התערבות קצין העיר ורק שבוע לפני ההתייצבות למילואים. למה ?, למה לא. אם אתה כבר פרייאר אז תהיה עד הסוף.
אם הזכר הקרבי מוכן להלחם בממסד, תמיד אפשר להשתחרר על סעיף נפשי זמני (לא בצחוק), הוא יכול לטעון שבמצבו הנפשי שלבו מוטרד מהקורה בבית אין הוא מוכן לשאת נשק שמא בהסח הדעת יגרום נזק. זה לא שקר אבל אני לא מכיר הרבה שמוכנים ללכת לקב"ן ולהצהיר הצהרה כזו, כי חונכנו על ברכי חלוצים ועלילות גבורה.

אצל בעלי, אחד הבכירים האלה, יש לו תאומים. זה עזר לו??? הוא קיבל המון אמפאתיה.
הדבר היחיד שעוזר עכשיו הוא אחוז ההתיצבות הגבוה, שנותן יותר ימי חופש ושחרורים חלקיים.

לדעתי, לידת ילדכם כל כך חשובה שצה"ל עם כל הכבוד יכול וצריך לחכות. לא פעם קורה שמגיעים יותר מילואימניקים ממה שצריך ותמיד יש שיחרורים של חריגים. בכל מקרה ממליץ שבעלך ידבר ישירות עם המג"ד או מישהו בכיר באמת, ןלא קצינת קישור או השליש, בשיחה של "אני חייב ומבקש בכל לשון של בקשה ואשלים בעתיד במקום מה שהחסרתי..." מג"ד יש לו ילדים בד"כ והוא מבין יותר מאשר קצינים צעירים את משמעות הארוע. ואם צריך שישלים עם גדוד אחר במועד אחר, עדיף להפסיד את החברה במילואים מאשר את החודשים הראשונים עם בנו.
אני אישית יצאתי מהמילואים בגלל הסיבות האלה, לא הייתי מוכן להישלף ככה באמצע החיים כאילו אני רכוש צ.ה.ל ,אבל זה לדיון אחר.

יואו יואו יואו!
אין לי אלא להציע, שבנות שגרות קרוב זו לזו יבקרו, יבדרו, יעזרו ... (וגם יבקשו עזרה, כי אם לא תבקשו, אף אחד לא ידע שצריך לעזור, ואיך לעזור. ע"ע שבצ"ק).

חבצלת , תחזיקי מעמד!
מקוה שתהיה לך איזשהי עזרה לזמן הזה?
ואני חשבתי לתומי שאחרי הילד הראשון זה נהיה יותר קל כי כבר יודעים מה לעשות, אבל כנראה שלא......

עצוב שאדם צריך לעשות מעצמו מסכן (גם אם הוא באמת מסכן) כדי לקבל שחרור ממילואים בנסיבות כאלה של לידה. כנראה שבצבא לא שמעו על 6 השבועות של "מקפץ לידה". מעניין מי החליט על 30 היום השרירותיים האלה. אבל כמו שאמרת אולי ברגע אמת אצליח לשכנע.
חבל שנצטרך להוסיף עוד גורם של מתח וחוסר וודאות, לתקופה הזאת של לפני הלידה, שגם ככה מלאה בתהיות, התרגשויות, צפיות ופחדים. אני מנסה לעבוד על עצמי בעניין ולהגיד לעצמי "מה שיהיה יהיה וחבל לבזבז אנרגיה בלדאוג או להתעצבן בגלל זה" אבל זה קשה.

שיחת מוטיבציה....אני מנסה. נראה.

תעשי שיחות מוטיבציה לקטן שישאר בפנים...לנו זה עזר:-)
פעמים רבות יש עם מי לדבר אחרי הלידה, דיינו יש לתאר את "מצבך האומלל" בצורה מאוד משכנעת ואת זה קל לעשות בזמן אמת.
בהצלחה.
לנו יש מילואים במרץ ואני מעכשיו בדיכאון מזה, כי השבוע היתה לנו דוגמית בדמות טיול שנתי, כולה 4 ימים, ואני לא יכולה לתאר לך כמה שזה היה קשה (טוב, לי יש ארבעה ילדים, אבל זה לא משנה לעניינינו, כי גם אחרי הלידה ראשונה את "אחרי לידה" בדיוק כמוני (השבוע אני מסיימת את תקופת ה"מקפץ לידה", כפי שהגדורה זאת מסעדה ניידת...6 שבועות מלאים))

שוב אני בעניין המילואים של האיש שלי. הצו שקיבל יוצא 32 יום לאחר תאריך הלידה המשוער שלנו ונראה שהיחידה בה הוא נמצא לא תהיה מוכנה לבוא לקראתו בכלל , לא קצינת הקישור ולא המ"פ (הוא חדש ביחידה, אז לאף אחד לא אכפת). כך שאם אלד מאוחר מהצפוי אז החוק לצידנו והמילואים יבוטלו (או יקוצרו) ואם אקדים אז אכלנו אותה...
מה לגבי הצבת עובדות בשטח - ז"א לא להופיע למילואים (וכמובן להודיע), האם למישהו יש נסיון עם זה?

איזה בשקט, ענן! נלחצתי נורא מהצו שלו. מזל שביטלו לו. לבד עם תינוק פיצפון אחרי לידה, ואצלי עוד הבכורה? מאמא מיה! ועוד להוסיף על זה חרדות למה שעלול לקרות לו? אני מכריחה אותו להתקשר בהגעה וביציאה כשהוא נוסע לבד להוריו, שאדע שהגיע בשלום בלי תאונה בדרך, אז מילואים?

שום בשקט. קראי את בעלי במילואים.

כולכך מחמם את הלב שאנשים מגיבים למכתב הזה.
אחרי ששלחתי אותו חשבתי לעצמי שבטח כולם עוברים את זה בשקט ורק אני מתפנקת....
אקח את כול העצות לתשומת ליבי, כולל התארגנות מראש עם משפחה וחברים.

גילה, המון תודה על הצעת העזרה (אם כי לא אוכל לנצל אותה כי אנחנו מתגוררים בדרום).

בעלי ביקש וביטלו לו בלי בעיות.

אני כל כך מזדהה איתך..
לנו היה סיפור מאוד דומה. גם מילואים של חודש בגיל חודש. אצלנו בעלי גם עצמאי בעסק די חדש, כך שהתחשבו בו והוא עשה חצי תקופה. הוא אפילו לא חשב להעלות את התינוק החדש כסיבה להתחשבות. כנראה בסביבה הגברית שם זה לא נחשב. קשיי עבודה יותר מדברים אליהם
מצטרפת לעצה של גילה לגבי עזרה. אצלנו הסבים גרים רחוק (ב"ש - גליל) , אבל הם באו לגור אצלנו, ואחר כך אנחנו עברנו לגור אצלם..

בעלי אומר שעדיף לא לבטל מילואים עם היחידה שלך, כי המחשב עלול לקרוא לך לשירות במקום אחר, שם לאף אחד לא יהיה אכפת ממך.
להציג את הבעיה לכל מי שזז - אני בעד. לבקש יותר חופשות מאחרים (לא פשוט, כי תגלי שיש עוד כמה שרק ילדו, מישהו אחר שנולד לו ילד לפני חצי שנה, אבל נולד פג, עוד אחד שיש לו 5 ילדים, מישהו שעובר דירה בפתאומיות ...).
משהו מעודד: בימים קשים אלה, רמת ההתיצבות גבוהה, והרבה פעמים מוותרים על כמה ימי מילואים באמצע התקופה.
כדאי, לדעתי, לבקש לפרוש את החופשות באופן אחיד.

והכי חשוב מהכל - תתארגני עם עזרה: ממש תורנויות של סבתות וחברות אצלך בבית.
אצלי עבד טוב "שיבוץ" של כשבוע מראש, כשחלק מהדברים היו קבועים: למשל - חמותי היתה פה כל יום שלישי, ולפעמים באה לישון משני, וכו'. תבדקי איפה יותר קל לך לקבל עזרה מחברים ומשפחה - אמצע שבוע או סופ"ש, ובהתאם שבעלך יבקש את החופשות.

אם את גרה בצפון, אני אשמח מאוד לבוא לעזור.

אישך צריך למצוא עם מי לדבר ביחידה שלו. צריך להסביר שעל פני תקופה של 25 שנות מילואים יתכנו תקופות קשות, ויש להתחשב בהן. אם זו יחידה אורגנית, תמצאו בסוף עם מי לדבר שיבין אתכם.
גם אם לא תצליחו לבטל את כל התקופה, בד"כ מתחשבים ויש הקלות (חופשות, פיצולים), שזה גם משהו...
העניין לדעתי הוא להציג את הבעיה שוב ושוב לכל הגורמים ביחידה (קצינת קישור, מפ, מגד...) עד שמישהו מצליח להבין.
אפשרות נוספת היא לחשוב על פרישה זמנית משרות מילואים פעיל - כל אחד ותירוציו עמו.
בהצלחה...

קראו לאיש שלי למילואים של חודש שיצאו כ 4-6 שבועות לאחר תאריך הלידה המשוער שלנו (לידה ראשונה). לפי חוקי צה"ל מותר לזמן למילואים החל מחודש אחרי הלידה, כך שמבחינת החוק היבש אין שום דבר שניתן לעשות.
אני לא ממש יודעת איך להגיב לעניין הזה, מצד אחד אני מבינה שלכול אחד יש את הסיבות והקשיים האישיים שלו שעשויים למנוע מכולם לעשות מילואים, ומצד שני, אני רואה את הבועה שלי הקטנה. אף פעם עוד לא הייתי אמא, אבל ממה שראיתי אצל חברות לוקח בערך חודש וחצי להבין בכלל מה קורה איתך. אין לי שום מושג איך מטפלים בתינוק ודיברנו על זה שנלמד להיות הורים ביחד מהתחלה, ופתאום באה מדינת ישראל ולוקחת לנו את הזכות הבסיסית הזאת. לוקחת אותו מהחוויה הנהדרת, ומשאירה אותי ללא עזרה (המשפחות של שנינו גרות רחוק).
בנתיים עושה רושם שאין עם מי לדבר ביחידה בה הוא משרת, מה שמאוד מתסכל.
האם למישהו/י יש נסיון דומה? מה עושים?