על ידי מסכנונת_מוכנה_להתחיל_להתרפא* » 07 פברואר 2006, 00:20
תובנות מהיום
הדברים שכתבתן מאד יפים אבל לא רוצה לקחת קרדיט על משהו שהוא לא מעכשיו. את התובנות האלו הן כבר מכירה הרבה לפני כן, ועדיין שום שינוי לא קורה. היום היה יום מאד חזק עבורי עם התנסות מאד חדשה.
דברים שלקחתי מחברה שפגשתי:
החיבור בין הכאב כמנתק למקום של המחשבות המתרוצצות שלי כמנתקות מהגוף
אולי הכאב הפיזי זו כבר הדרך להחלמה. כי הוא כבר מתבטא בגוף.
המוכנות להתנסות, וללכת עם זה עד הסוף, האיפשור של החוויה בדרך לריפוי.
אני רוצה להתחבר לגוף שלי. אני פוחדת וכואב לי אבל אני לא רוצה להמשיך להיות במקום המנותק הזה שיש בו כל כך הרבה כאב. היום ממש חוויתי את המחלה כמשהו רגשי לחלוטין חוויתי את ההשתנות של הכאב שלי בגלים רגע אחד הוא פיזי ורגע אחרי כן רגשי: עצב וחרדה משמשים בו בערבוביה.
אתמול והיום עמדתי מול המראה עם כל הק"ג העודפים שלי, משמשתי את עצמי ואמרתי לעצמי אני סקסית אני סקסית. ליטפתי את עצמי והתנועעתי ואמרתי באופן מלאכותי כמה אני רוצה להרגיש משוחררת לגמרי להתנועע בעולם עם נשימה פתוחה וגוף בריא ומלא בחיות. הרגשתי כמה הכל סגור. עשיתי את זה אחר כך ליד בעלי שהזכיר לי כמה הוא אוהב איך שאני נראית בדיוק כך, (אפילו לא קג אחד פחות)
אני מרגישה שהמשמוש וההסתכלות וההקצנה הזו של המגע עם עצמי כדי ללמוד מעט קבלה הם משהו שאני צריכה ללמוד לעשות כמעט כל יום. להרגיש יותר משוחררת אתי. עד שזה יהפוך להיות חלק ממני טבעי לחלוטין
אחר כך עשיתי אהבה עם (בעלי). אני נמנעת כמעט לגמרי כבר תקופה מלגעת בעצמי ו/או לתת לו לגעת בי כדי להגיע לשיא. אחת הסיבות שאני עושה זאת היא תחושת הריקנות, הגועל והריחוק מעצמי ומבן הזוג שאני מרגישה אחרי כן. הסיבה שאני מרגישה את התחושות האלו היא בגלל שימוש לאורך של שנים בפנטזיות שיש בהן אלימות וביזריות לא פשוטה. כבר הרבה זמן אני מרגישה שאני לא רוצה את סוג האנרגיה הזו בחיים שלי לכן עשיתי את ההחלטה הזו, יחד עם זה אני לא מכירה התחברות מסוג אחר. בסקס המחשבות שלי לגמרי מנותקות. אני מסוגלת להרגיש חשק מיני אבל הוא רק בראש, בדרך כלל ברגע שזה מגיע למגע זה מיד קופא. אלא אם כן זה מגע של חיבה וקרבה פיזית שאני מאד זקוקה לו. לא מסוגלת לחוש את זה שאני נמצאת אתו תמיד בורחת.
היתה לי שיחה מאד פתוחה עם בעלי. אמרתי לו שאני מאד רוצה להתקרב לעצמי ואליו. סיפרתי לו על כל התחושות האלו של הניתוק, זאת אומרת הוא כבר יודע על זה אבל הפעם סיפרתי לו ממש בפרוטרוט על כל התחושות שאני מרגישה. אחרי התלטפות שבה הרגשתי איך הלב קצת נפתח לי , בעלי החל לגעת בי שם ואני החלטתי שאני לא בורחת לשום מקום אלא נשארת פה. הייתי די בהלם כי פשוט הרגשתי שאין לי שום תחושות בגוף, אני לא מרגישה כלום. לא גירוי לא כלום. האם אני פריג'ידית. אני לא חושבת. אבל אני לא מרגישה כלום. והמחשבה כל הזמן רוצה לברוח. ואני מחזירה אותה. והמחשבה כל הזמן רוצה להתחיל לפנטז ואני מחזירה אותה. אבל לא מרגישה כלום, מנסה לחוות את התחושות הנעימות של בעלי לצידי ושל היד שלו וכלום. בסוף נכנעתי המחשבה נדדה למוכר לה והגעתי, יחד עם זאת בזמן ההגעה נתקפתי מספר תחושות במקביל: עצב גדול מאד באזור הבטן הסרעפתית, וחרדה גדולה. ממש איבוד קשר עם המקום שבו אני נמצאת.
הייתי מיד זקוקה לאחוז בבעלי לחבק אותו.
עלתה בי מחשבה על עוצמה גדולה חבויה ופחד להתבטא, לחוש את העוצמה שלי. והכיווץ הזה, יוצא דווקא במיניות.
אחר כך המשכתי לעשות אהבה עם בעלי. וכל הזמן נשמתי והרפיתי נשמתי והרפיתי לתוך הואגינה ולתוך הלחץ בשלפוחית, הייתי רק עם זה, עם הנשימה שלי וההרפייה תוך כדי של כל האזור. התחושות היו מעומעמות עדיין. אבל אחד הדברים שהרגשתי היה קרן של אור דקיקה מפלסת דרכה בתוך הלב. והדבר השני שהרגשתי אחרי כן היה הקלה מאד גדולה בחוזק של הכאב.
וואו איזו עבודה
תובנות מהיום
הדברים שכתבתן מאד יפים אבל לא רוצה לקחת קרדיט על משהו שהוא לא מעכשיו. את התובנות האלו הן כבר מכירה הרבה לפני כן, ועדיין שום שינוי לא קורה. היום היה יום מאד חזק עבורי עם התנסות מאד חדשה.
דברים שלקחתי מחברה שפגשתי:
[b]החיבור בין הכאב כמנתק למקום של המחשבות המתרוצצות שלי כמנתקות מהגוף[/b]
[b]אולי הכאב הפיזי זו כבר הדרך להחלמה. כי הוא כבר מתבטא בגוף.[/b]
[b]המוכנות להתנסות, וללכת עם זה עד הסוף, האיפשור של החוויה בדרך לריפוי.[/b]
אני רוצה להתחבר לגוף שלי. אני פוחדת וכואב לי אבל אני לא רוצה להמשיך להיות במקום המנותק הזה שיש בו כל כך הרבה כאב. היום ממש חוויתי את המחלה כמשהו רגשי לחלוטין חוויתי את ההשתנות של הכאב שלי בגלים רגע אחד הוא פיזי ורגע אחרי כן רגשי: עצב וחרדה משמשים בו בערבוביה.
אתמול והיום עמדתי מול המראה עם כל הק"ג העודפים שלי, משמשתי את עצמי ואמרתי לעצמי אני סקסית אני סקסית. ליטפתי את עצמי והתנועעתי ואמרתי באופן מלאכותי כמה אני רוצה להרגיש משוחררת לגמרי להתנועע בעולם עם נשימה פתוחה וגוף בריא ומלא בחיות. הרגשתי כמה הכל סגור. עשיתי את זה אחר כך ליד בעלי שהזכיר לי כמה הוא אוהב איך שאני נראית בדיוק כך, (אפילו לא קג אחד פחות)
אני מרגישה שהמשמוש וההסתכלות וההקצנה הזו של המגע עם עצמי כדי ללמוד מעט קבלה הם משהו שאני צריכה ללמוד לעשות כמעט כל יום. להרגיש יותר משוחררת אתי. עד שזה יהפוך להיות חלק ממני טבעי לחלוטין
אחר כך עשיתי אהבה עם (בעלי). אני נמנעת כמעט לגמרי כבר תקופה מלגעת בעצמי ו/או לתת לו לגעת בי כדי להגיע לשיא. אחת הסיבות שאני עושה זאת היא תחושת הריקנות, הגועל והריחוק מעצמי ומבן הזוג שאני מרגישה אחרי כן. הסיבה שאני מרגישה את התחושות האלו היא בגלל שימוש לאורך של שנים בפנטזיות שיש בהן אלימות וביזריות לא פשוטה. כבר הרבה זמן אני מרגישה שאני לא רוצה את סוג האנרגיה הזו בחיים שלי לכן עשיתי את ההחלטה הזו, יחד עם זה אני לא מכירה התחברות מסוג אחר. בסקס המחשבות שלי לגמרי מנותקות. אני מסוגלת להרגיש חשק מיני אבל הוא רק בראש, בדרך כלל ברגע שזה מגיע למגע זה מיד קופא. אלא אם כן זה מגע של חיבה וקרבה פיזית שאני מאד זקוקה לו. לא מסוגלת לחוש את זה שאני נמצאת אתו תמיד בורחת.
היתה לי שיחה מאד פתוחה עם בעלי. אמרתי לו שאני מאד רוצה להתקרב לעצמי ואליו. סיפרתי לו על כל התחושות האלו של הניתוק, זאת אומרת הוא כבר יודע על זה אבל הפעם סיפרתי לו ממש בפרוטרוט על כל התחושות שאני מרגישה. אחרי התלטפות שבה הרגשתי איך הלב קצת נפתח לי , בעלי החל לגעת בי שם ואני החלטתי שאני לא בורחת לשום מקום אלא נשארת פה. הייתי די בהלם כי פשוט הרגשתי שאין לי שום תחושות בגוף, אני לא מרגישה כלום. לא גירוי לא כלום. האם אני פריג'ידית. אני לא חושבת. אבל אני לא מרגישה כלום. והמחשבה כל הזמן רוצה לברוח. ואני מחזירה אותה. והמחשבה כל הזמן רוצה להתחיל לפנטז ואני מחזירה אותה. אבל לא מרגישה כלום, מנסה לחוות את התחושות הנעימות של בעלי לצידי ושל היד שלו וכלום. בסוף נכנעתי המחשבה נדדה למוכר לה והגעתי, יחד עם זאת בזמן ההגעה נתקפתי מספר תחושות במקביל: עצב גדול מאד באזור הבטן הסרעפתית, וחרדה גדולה. ממש איבוד קשר עם המקום שבו אני נמצאת.
הייתי מיד זקוקה לאחוז בבעלי לחבק אותו.
עלתה בי מחשבה על עוצמה גדולה חבויה ופחד להתבטא, לחוש את העוצמה שלי. והכיווץ הזה, יוצא דווקא במיניות.
אחר כך המשכתי לעשות אהבה עם בעלי. וכל הזמן נשמתי והרפיתי נשמתי והרפיתי לתוך הואגינה ולתוך הלחץ בשלפוחית, הייתי רק עם זה, עם הנשימה שלי וההרפייה תוך כדי של כל האזור. התחושות היו מעומעמות עדיין. אבל אחד הדברים שהרגשתי היה קרן של אור דקיקה מפלסת דרכה בתוך הלב. והדבר השני שהרגשתי אחרי כן היה הקלה מאד גדולה בחוזק של הכאב.
וואו איזו עבודה