גם אני ילדתי בקיסרי בלניאדו (לפני שנה)
וגם אצלי החוויה היתה חיובית.
נותחתי ע"י מנהלת המחלקה ד"ר בריגיטה וינטראוב ,
אני קבלתי עליה המלצה מחברה ופשוט התקשרתי, קבעתי איתה פגישה שבה היא גם
הראתה לי את חדר הניתוח והמחלקה
וקבענו תור לניתוח.
בדיעבד התברר לי שאנשים מפעילים קשרים וביטוחים פרטיים ע"מ להיות מנותחים אצלה.
היא עשתה "עבודה טובה" וכל הגישה שלה מבחינתי היתה מאד מכבדת ולא אלימה.
לנו לא היתה שום בעיה להכניס את בן זוגי,
זה בכלל לא דובר והיה ברור מאליו.
מיד אחרי שנתנו לי את ההרדמה הוא נכנס והיה שם כל הניתוח.
איך שהוציאו את התינוק המקסים שלנו, הראו לי אותו ואז המיילדת (לא המנתחת, היתה שם גם מיילדת)
עטפה והלבישה אותו לא רחוק מאיפה ששכבתי כך שיכלתי לראות ולשמוע אותו.
מיד אח"כ נתנו לבן זוגי להחזיק אותו,ולי (קשורת ידיים
) לרחרח לנשק ולדבר איתו.
אח"כ הם יצאו בשיירה, המיילדת התינוק ובן זוגי,
ואותי "סידרו" והעבירו לחדר לידה רגיל
שם פגשתי את החברה שליוותה אותי.
20 דקות אחרי זה התינוק ואני התאחדנו ונשארנו ביחד בביות מלא.
אחרי 6 שעות בהתאוששות (אני, התינוק, בן זוגי והחברה המלווה),
הורידו אותי מהמיטה,
עזרו לי להתרחץ
ושיגרו אותי לחדר במחלקה בברכת:
"עכשיו את כאחת היולדת"- לי זה עשה טוב.
בלניאדו יש מחלקה חדשה, קצת כמו מלונית
עם שתי מיטות, מקלחת ושרותים ותנאים יחסית טובים מאד.
כדאי מאד לנסות מראש לקבוע שישכנו אותך שם. זה הבדל של שמים וארץ מהמחלקה הישנה שהיא
מסריחה, מגעילה, צפופה ודתיה (גברים צריכים לצאת וכאלה..)
היינו בביות מלא ועל אף עיקומי האף של האחיות, בן זוגי נשאר לישון שם איתנו
(באישור שותפתי לחדר),
הוא ישן על הרצפה למרגלותי, או בכורסה עם התינוק עליו, ולפחות בלילה הראשון זה הציל אותי
כי הייתי מסוממת מדי מכדי לישון איתו עלי.
מאד ממליצה לארגן רצועות או חבל לקשור לחלק התחתון של המיטה
כי מאד קשה לקום בימים הראשונים והמושכות האלה עוזרות.
לא ברור לי למה בית החולים לא מספק כאלה.
אני יצאתי מבי"ח יומיים אחרי הניתוח,
מאד רציתי הביתה והתאוששתי מהר.
אם תרצי אשמח לספר לך עוד.