על ידי תמרוש_רוש » 14 אפריל 2016, 07:50
כן, זה טבעי לקנא בכל גיל.
עצה נדושה שעובדת בכל גיל: לערב את הילד הגדול בשינוי המשפחתי ובטיפול בתינוק.
אני חושבת שזה נכון גם ובייחוד לסיטואציה שלך. אולי היא חוששת שהתינוק ירחיק אותך ואת אבא שלה ממנה, ולא יודעת איך זה יתפתח.
וזה עלול להיות חשש די מוצדק.
אבל אם תזמיני אותה להשתתף בהריון הזה, ברמה שהיא מעוניינת ומוכנה לה, אם תשתמשי בו כדרך לקרב ביניכן, אם זה יהיה תירוץ להזמין אותה לספר לך מה
היא חושבת ומרגישה לגבי הריון, אמהות, הורות... ובאמת לשבת ולהקשיב לה בתשומת לב,
ואם כשהתינוק יוולד תזמיני אותה להיקשר אליו ולהתקשקש אתו, לא כ"בייביסיטר" אלא
כאחות גדולה, כמישהי שיכולה לאהוב אותו ולהיות חשובה לו, אז התינוק הזה יכול דווקא לחזק את הקשרים הקיימים במשפחה, ולא להחליש אותם.
המלצתי היא ממש לא להפוך אותה לבייביסיטר
לא להפוך אותה לבייביסיטר, אבל כן להזמין אותה להיות עם התינוק, לשחק אתו, להחזיק אותו, ולעשות אתו דברים שהיא רוצה לעשות.
בתור התחלה, עם שניכם ביחד.
וחוץ מזה... תשמעי, היא בת 16, מבחינה ביולוגית היא מוכנה לאמהות
עם הורמונים פעילים וקופצניים. כשהוא ייוולד, תני לה להחזיק אותו עור-לעור, להסניף לו את השיער, לשכב על המיטה כשהוא על החזה שלה, תראי מה התגובה שלהם, ותמשיכי משם....
כשנולד השני שלי, עשיתי כל מאמץ אפשרי לא להרחיק את הגדול מהסיטואציה (הוא היה בן חמש). לא להגיד לו "אתה מפריע", לא להגיד לו ללכת, להשתדל כמעט ולא להגיד לו להיות בשקט. ולקשר את התינוק אליו ואל איך שהוא היה כתינוק. והוא היה לגמרי עלי, נדחף בינינו או מתכרבל לידינו כל רגע אפשרי. הוא היה תמיד אומר: "גם אני רוצה להיות חלק!" ואני נורא אהבתי את זה.
גם נערה בת שש עשרה תרצה להיות חלק, אבל אולי בגלל הגיל והמצב המשפחתי שלכם היא דווקא תגיב בהתנתקות והתרחקות "ליתר ביטחון", מתוך חשש או הנחה שיבעטו אותה החוצה. אז במקרה כזה חשוב להזמין אותה פנימה, בדרכים שונות, באופן שגרתי.
כן, זה טבעי לקנא בכל גיל.
עצה נדושה שעובדת בכל גיל: לערב את הילד הגדול בשינוי המשפחתי ובטיפול בתינוק.
אני חושבת שזה נכון גם ובייחוד לסיטואציה שלך. אולי היא חוששת שהתינוק ירחיק אותך ואת אבא שלה ממנה, ולא יודעת איך זה יתפתח.
וזה עלול להיות חשש די מוצדק.
אבל אם תזמיני אותה להשתתף בהריון הזה, ברמה שהיא מעוניינת ומוכנה לה, אם תשתמשי בו כדרך לקרב ביניכן, אם זה יהיה תירוץ להזמין אותה לספר לך מה [b]היא[/b] חושבת ומרגישה לגבי הריון, אמהות, הורות... ובאמת לשבת ולהקשיב לה בתשומת לב,
ואם כשהתינוק יוולד תזמיני אותה להיקשר אליו ולהתקשקש אתו, לא כ"בייביסיטר" אלא [b]כאחות גדולה[/b], כמישהי שיכולה לאהוב אותו ולהיות חשובה לו, אז התינוק הזה יכול דווקא לחזק את הקשרים הקיימים במשפחה, ולא להחליש אותם.
[u]המלצתי היא ממש לא להפוך אותה לבייביסיטר[/u]
לא להפוך אותה לבייביסיטר, אבל כן להזמין אותה להיות עם התינוק, לשחק אתו, להחזיק אותו, ולעשות אתו דברים שהיא רוצה לעשות.
בתור התחלה, עם שניכם ביחד.
וחוץ מזה... תשמעי, היא בת 16, מבחינה ביולוגית היא מוכנה לאמהות ;-) עם הורמונים פעילים וקופצניים. כשהוא ייוולד, תני לה להחזיק אותו עור-לעור, להסניף לו את השיער, לשכב על המיטה כשהוא על החזה שלה, תראי מה התגובה שלהם, ותמשיכי משם....
כשנולד השני שלי, עשיתי כל מאמץ אפשרי לא להרחיק את הגדול מהסיטואציה (הוא היה בן חמש). לא להגיד לו "אתה מפריע", לא להגיד לו ללכת, להשתדל כמעט ולא להגיד לו להיות בשקט. ולקשר את התינוק אליו ואל איך שהוא היה כתינוק. והוא היה לגמרי עלי, נדחף בינינו או מתכרבל לידינו כל רגע אפשרי. הוא היה תמיד אומר: "גם אני רוצה להיות חלק!" ואני נורא אהבתי את זה.
גם נערה בת שש עשרה תרצה להיות חלק, אבל אולי בגלל הגיל והמצב המשפחתי שלכם היא דווקא תגיב בהתנתקות והתרחקות "ליתר ביטחון", מתוך חשש או הנחה שיבעטו אותה החוצה. אז במקרה כזה חשוב להזמין אותה פנימה, בדרכים שונות, באופן שגרתי.