רק לצורך ההמחשה:
_אני מחפשת אנשים הדוגלים בהכאת נשותיהם ובשלטון ללא-עוררין של הגבר בבית ומנגד אותם המאמינים באישה כשליטת על של המשפחה, ומתנגדים למתן נגישות לגברים לחשבון הבנק המשפחתי.
חשוב להדגיש כי הכתבה מבקשת להציג התפיסות השונות מבלי לנקוט עמדה של נכון או לא נכון, לגבי אף אחת מהגישות._
זה המתכון לפספס את כל מי שיש לו דברים באמת מעניינים להגיד על נשים וגברים.

המלצה, מכל הלב:
כדי שהכתבה תהיה טובה באמת, כדי שיהיה בה משהו חדש ורענן ומעניין ולא לעיסה של חומרים מוכרים, אני ממליצה לך בחום להרחב את ה{{}}מבלי לנקוט עמדה_{{}}, ובכלל לא לבוא עם הנחות סגורות מראש. ההנחה שהניגוד של _הצבת גבולות ברורים ונוקשים_ הוא בהכרח _גישה מתירנית וזורמת - היא הנחה מעוורת. כששבויים בקונספציה הזאת, קשה לראות איזה מגוון רחב של סגנונות הוריים יכולים להיות, שרחוקים כרחוק מזרח ממערב מנוקשות - וגם מ"מתירנות זורמת".
מאחלת לך שיהיה כאן מי שייענה להזמנה, כי להרבה הורים כאן יש דברים עמוקים ועשירים להגיד. ומאחלת לך שתצליחי לשמוע אותם באמת, להעביר אותם באמת - לא להכניס אותם למשבצת הצפויה מראש. זו באמת תהיה עיתונאות ברמה אחרת!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

במסגרת כתבה שאני עושה אשמח לפגוש משפחות המייצגות תפיסות שונות בתחום שמעניין כמעט כל הורה – גבולות בחינוך.
אני מחפשת הורים הדוגלים בהצבת גבולות ברורים ונוקשים ומנגד אותם המאמינים בגישה מתירנית וזורמת, ומתנגדים להצבת הגבולות לילדיהם.
חשוב להדגיש כי הכתבה מבקשת להציג התפיסות השונות מבלי לנקוט עמדה של נכון או לא נכון, לגבי אף אחת מהגישות.
אני מחפשת משפחות שיהיו מוכנות לשתף אתנו פעולה בצילומי הכתבה, ולהתראיין בנושא (יחד עם הילדים), להסביר לנו את הגישה והדרך שבה הם מאמינים.
אשמח לכל שיתוף הפעולה,
עדי
[email protected]

כמי שהיתה צריכה לספק תשובות למה הילדים לא בבי"ס חושבת שלומר דברים נגד בי"ס מעמיד את האדם שמולך ישר במצב לא נוח כאילו הוא לא בסדר שהוא כן שולח לבי"ס גן, אני חושבת שהכי פשוט לומר לנו כמשפחה מתאים/נכון יותר בבית. כך יש פתיחות להקשיב ללמה. תחשבו שעל שאלה שלכם ישר שמים לכם מראה שלכאורה אתם לא בסדר, הרי מיד תתגוננו ותצאו בהתקפה ולא תצליחו לנהל שיחה ענינית.
חומר למחשבה תשובה מאוד פשוטה שלא מאימת ומערערת אף אחד.
יום נעים

אני מסכימה עם חן שכתבה למעלה. בתי הבכורה בת 3.5 והצטרפנו עכשיו לחינוך הביתי (עד עכשיו פשוט חשבתי שמוקדם מדי לשלוח אותה לגן למרות שהיה לי ולבן זוגי ברור שהיא לא תלך גם לבי"ס ועכשיו אני נדרשת להסברים ולכותרות). כשמישהו שואל אותי "למה היא לא הולכת לגן?", אני עונה "למה כן?" בחיוך גדול ככל האפשר. תשובה זו גורמת לאנשים לחשוב מדוע בעצם כן והם מעלים בעצמם את אותן שאלות שאנשים הציגו כאן כתשובה. מצד אחד זו לא התחמקות, אני באמת מוכנה לשמוע תשובה ולהמשיך את הדיון. מצד שני רק מי שבאמת מעוניין ממשיך לשאול ואז זה לא נובע מהצורך לנדנד או לשכנע אותי בטעותי אלא מהרצון להבין ולהכיר את התופעה.

שלום לכולם
אני עומדת להצטרף עם בתי בת ה6 למושב באיזור השרון בו הקימו חבריי הקרובים מקום לחינוך ילדים שהוא סוג של חינוך ביתי/קהילתי. אני חד הורית וחוששת שבשל כך המערכת תערים עלי יותר קשיים. האם מישהו יכול לייעץ מהו ההליך הנכון שעלי לנקוט בו על מנת לא להסתבך ?

הדרך של בעלי להגיד שאנחנו לא נרשמים היתה די משעשעת:
מסקנה?
לא כדאי להתחכם.

אנחנו ילדים טובים - מחזירים טפסים
למען אחרים:
לא מחזירים טפסים אם לא עושים בהם שימוש.
מי שלא רוצה לרשום לגן - לא צריך להחזיר או למלא את הטופס. שיזרוק לפח.
אם הם מקבלים טופס עם שם והכל - ברור לגמרי שאתם רושמים לגן.
מכאן, שלא הייתם "ילדים טובים", אלא פשוט לא הכרתם את החוקים.
טוב שאת מספרת את זה כאן, כדי להזהיר אחרים, שלא יעשו טעות דומה.

אני כותבת בניק בדוי, בגלל שמי שקורא את הסיפור וקשור אליו יזהה אותי בשניה:
וכותבת פה כדי לא לפתוח דף חדש רק בשביל ונטילציה.

קיבלנו טפסי הרשמה לגן עבור הצעירה. אנחנו ילדים טובים - מחזירים טפסים גם אם מה שצריך לרשום שם זה "לא תודה". הדרך של בעלי להגיד שאנחנו לא נרשמים היתה די משעשעת:
היו שם רובריקות של "יום קצר"/"יום ארוך" (כל מיני אפשרויות של מ 7 או מ 7 וחצי, עם או בלי צהרון וכיו"ב).
הוא הוסיף רובריקה משל עצמו, וכתב בה "יום לימודים קצר במיוחד".
מכירים אותנו פה, היא לא הראשונה שלנו, ומעולם לא שלחנו ילדים לגנים.

יום אחד הגעתי למזכירות, המזכירה שאלה אותי מה קרה שרשמנו את הילדה. אמרתי "מה פתאום", סיפרה לי על הטופס, אמרתי - "אה, בעלי צחק", הבטיחה להעביר את המידע לועדת חינוך. לא וידאתי אחריה.

31/1 טלפון. "הצעירה לא בגן, נרשמתם. למה היא לא הגיעה?". נתתי אותו הסבר. כאן ההסבר עיצבן, וחטפתי "תמסרי לו שזה לא מצחיק". התנצלתי, התנצלתי שוב.

אתמול קיבלנו מכתב נוזף, עם המון bold ו underline שדורש שנשלם חודש שכ"ל.

בס"ד
עומר, מסכימה עם כל מילה. תודה.

חן, כשבאים להסביר חינוך ביתי, פעמים רבות שוברים לאנשים הרבה אמיתות יסוד, לעיתים מדובר בפרדיג'מות שונות לחלוטין, לכן יש לעשות זאת לאט ובעדינות. אני לא משכנע גדול, אולם למדתי את תורת הדמגוגיה ממורה מצויין (אימי):
כשמישהו אומר "צריך ללכת לבי"ס", אסור להגיד לו "למה?" או "לא צריך", כי זו תקיפה חזיתית שגוררת מגננה והתבצרות בעמדות. צריך לפצל את השאלה הגדולה לתת שאלות קטנות, ולהוכיח אחת לאחת שאין צורך ללכת בשביל אף אחת מהן. ובסוף ההוכחה לא לסכם ולהגיד "אתה רואה שלא צריך" אלא לתת לטיעונים לשקוע ולחלחל במוחו של בן השיח, והוא יגיע (או לא) למסקנות לבדו. בכל מקרה בודדות הפעמים בהם אנשים משנים את דעתם מיד, לרוב הם אומרים "אולי יש בזה משהו" או סתם שותקים, והספקות מחלחלות לאיטן.

לדוגמה: האמירה "צריך ללכת לבי"ס".
מה בי"ס נותן? ידע, ערכים, משמעת וחברה.

ידע - אני מאמין שבבית ניתן לקבל ידע באיכות טובה בהרבה ממערכת החינוך. הידע הרוחבי והשיטחי נשכח בכל מקרה תוך מספר שבועות / חודשים.
ערכים - אני מעדיף לתת בעצמי את הערכים לילדי, יותר מאשר מספר מורים מתחלפים, שאיני מכירם, ושבני אינו חשוב להם. כיום ישנה דרישה במספר בתי ספר שהמורים לא "יחנכו" ולא ינחילו ערכים, אלא רק יעבירו את החומר. דרישה זו רק מחזקת את טענתי.
משמעת - המשמעת כפי שמופיעה בבי"ס גורמת לאנטי ולמרדנות. זוהי משמעת חונקת ומדכאת, שנועדה להביא את כולם לאותה רמה - גובה דשא קצוץ. אני מאמין שכשאר בני ידרש למשמעת, הוא יוכלה לפתחה מתוך הבנה והסכמה, וממילא תהיה טובה הרבה יותר.
חברה - החברה בבית הספר אינה מבחירה, אי אפשר לצאת ממנה כשרוצים, ולכן מתפתחות בה תופעות שליליות. במקום לשהות 8 שעות בחברה קשה, אני מעדיף לתת לילדי לבחור את החברה שלהם, ולקבל מספר מצומצם יותר של שעות בחברה, אבל זו חברה איכותית יותר, חברה שאני יכול לפקח עליהם, וכאשר כל אחד מחליט הוא יכול לפרוש מהחברה. זו חברה מעצימה במקום חברת בית הספר המדכאת.

זו רק דוגמה, ואלו רק טיעונים שיטחיים, אבל זהו הכיוון הכללי, לדעתי.

בס"ד
(אמרי שפר של בעלי, והתשובות שלי אליו-)

"אבל הוא צריך קבוצה....!"
מי אמר? [שתיקה...]
מי אמר לך שילד חייב קבוצה? למה הוא לא יכול לבחור חברים מעצמו? ולמה הוא חייב להיות רק עם ילדים מגילו ולהכיר אותם רק בבי"ס? [שתיקה...]
"הוא צריך ללכת לבית ספר! מה הוא יגדל כל הזמן לבד?"
לא, יש ילדים של חברים שאפשר לשחק אחה"צ, או בית כנסת בשבת, או גינות... [שתיקה...]
"אבל זה אחרי הצהריים. מה בבוקר?"
מי אמר שהוא חייב להפגש עם אנשים רק בבוקר? [שתיקה....]
"וצריך משמעת, צריך ללמוד!"
נכון! אבל מי אמר שזה צריך להיות רק בבי"ס? [שוב שתיקה....]
"אבל כולם הולכים!"
אז אם כולם הולכים זה אומר שכולם צודקים?
"מה זאת אומרת? צריך ללכת לבי"ס!"
( את המשפט הבא לא לקחת כביקורת!!- אף אחד! )
וגם כל האנשים סביבך לא שומרים שבת (תחליפו ב"לא צמחוניים" או "קונים ירקות לא אורגניים", זה לא משנה...) , זה אומר שגם אנחנו לא צריכים? לא, אנחנו בחרנו בדרך שלנו, למרות שרק 20% מהיהודים בדרך שלנו. אז זה אומר שאנחנו טועים, כי אנחנו לא עושים מה שהרוב עושה?
וחוצמזה, אני לא מבינה- למה אי אפשר לחשוב אחרת? אם אני לא חושבת כמו כולם- אני טועה??
שתיקה ארוכה מאוד!!!
מה שאומר, שגם מבצרים מבוצרים מאוד- אפשר לשבור, עם הרבה סבלנות, וטיעונים הגיוניים....
>מה שכן, זה דורש מהמון אנשים לחשוב מחוץ למסגרת! וכולנו הורגלנו למסגרות. המון מסגרות! המון הגדרות צריך/לא צריך, נכון /לא נכון, נורמאלי/לא נורמאלי, ואנשים לא יכולים להבין שלא תמיד "הרוב צודק"!<

ומוסיפה הסברים למתקשים
קלטתם? אנשים פשוט מתקשים לראות משהו מחוץ למסגרת המוכרת/הנכונה/המדעית/הנורמטיבית! ואם הם רואים- הם לא מבינים איך זה יכול להיות! הרי "כולם צריכים ללכת לבי"ס!" ....
פשוט לרחם עליהם...

ואצלנו היא כבר למדה לענות למי שממשיך לשאול שוב ושוב שהיא:
"בגן אמא" ומוסיפה הסברים למתקשים: "עם אמא והאח הקטן בבית"
ו"כן טוב לה, כי היא לא רוצה גן ובבית טוב לה וגם לאמא ולאח"

סחטין על ההתבטאות

בס"ד
"אוי באמת. מסכנה הילדה. לא חבל עליה? כל כך חברותית... את תראי מה זה, יהיו לה בעיות גם בבית ספר וגם בצבא וגם באוניברסיטה וגם בחיים האישיים!!"

נכון, ביה"ס זה מקום מאוד תומך, מפתח שכלית ורגשית, ולא יוצר שום קונפליקט/תסביך! זה מקום שאינו פוגע בילדינו- לא ברמה נפשית, לא ברמה מנטאלית, לא ברמה חשיבתית, ובטח שלא ברמה גופנית! להיפך- הוא מטפח אותם, ומגונן עליהם באהבה עצומה! המורות שם מאוד מקצועיות, תומכות, מפרגנות, אוהבות, ולא מפלות בין ילד זה או אחר! והן גם אף פעם לא מתעלמות מהתעללות באחר! והחומר הלימודי! - כל כך חשוב, מפתח את ילדינו, עוזר להם! הוא אינו מסולף, אינו מעוות, אינו מפלה בין מגזר למגזר, ואינו מסתיר דבר מההיסטורי'ה (לדוגמא). החומר הלימודי גם נורא שימושי בחיי היום-יום! איך נדע לחשב כמה הוצאות היו לנו החודש, אם לא נלמד לוגים, ונפח הגראף, ומשוואה בשמונה נעלמים...? וזה נורא חשוב לדעת אם המילה "תתעלם" באה מהשורש ע.ל.מ ולא מהשורש ת.ע.ל.מ או ע.ל.י. כי אחרת איך הילד ה"מסכן" שלנו יידע להתעלם מאנשים מוזרים בגן חיות ששואלים אותו באיזו כיתה הוא.... ?

_באיזה כיתה אתה? והוא אמר לה, אני לא בכיתה. אני מתחנך בבית
אז היא אמרה לי:מה הוא אומר לי? אני לא מבינה
ותום אמר שוב, יותר לאט: אני מתחנך בבית
אז היא אמרה לו: אני לא מבינה._

והיא, שלמדה כמובן בבי"ס, כמו כולם, והיא נורא נאורה, פתוחה, תרבותית ומשכילה- שהתמודדה,קרוב לוודאי, עם בגרות בהבעה, וכתבה מכתב רשמי בן 3 עמודים, ובטח קיבלה איזה 90 (כי היא נורא חכמה, וזה נורא חשוב להצליח בבגרות!!) לא הצליחה להבין ילד בן שש. טוב, אני יכולה להבין אותה! הוא באמת לא הי'ה ברור!!!

>אם מישהו לא הבין אותי- זה הי'ה ציני! מאוד ציני!<

אפשר לערוך בבקשה את ההפניות כך מההעברה שעשיתי כך שיכנסו לדפים באתר הרגיל של באופן טבעי

סתם רציתי להגיד, שלפני כשנה הייתי עם תום בספארי ברמת גן. היתה שם אישה אחת ששאלה את תום )אז בן שש( באיזה כיתה אתה? והוא אמר לה, אני לא בכיתה. אני מתחנך בבית
אז היא אמרה לי:מה הוא אומר לי? אני לא מבינה
ותום אמר שוב, יותר לאט: אני מתחנך בבית
אז היא אמרה לו: אני לא מבינה. מי המורים שלך? והוא אמר לה: אבא ואמא שלי הם המורים שלי
זה השתיק אותה

זכותינו לעשות מה שאנחנו רוצים עם הילדים שלנו. טוב לדבר על זה. טוב לתת אינפורמציה, למרות שלא תמיד מתחשק
כשלא מתחשק לי לתת אינפורמציה, אני נותנת שם של אתר באינטרנט, או ספר
כשאני לא בטוחה בעצמי, אני מציינת שיש אירגונים של הרבה אנשים שבוחרים לחנך כמונו
תמיד בחיוך
תמיד בנחת
אם מישהו רוצה לבחון לי את הילד בחשבון או קריאה, אני לא מאפשרת זאת. זהו

לצאת לדך
וואו.

(אילה, נראה לי שהבאת שמחה פה לכמה משוגעים.)

כי הסיטואציה שלהם נראית לי לא נורמלית
רציתי רק להוסיף שמאז שנולד בחיי הצורך להסביר חינוך ביתי, הבנתי שהמילה "נורמלי" כבר לא משרתת אותי כבעבר.
כל החיים התרגלנו להשתמש במילה "נורמלי" כמילה נרדפת לשפוי, חיובי, מה שצריך, מה שטוב, ופתאם, אופס...
יקירתי, מה שהם עושים זה נורמלי. מה שאת עושה זה לא.
(נורמלי=שבנורמה)

כשאנשים שואלים אותי למה הילדים שלי בבית, אני שואלת אותם למה הילדים שלהם בגן או בבית ספר. אני שואלת כי הסיטואציה שלהם נראית לי לא נורמלית, ואני בכלל לא מרגישה צורך לתרץ את העמדה שלי.

אילה
כאם לשניים בחינוך הביתי לא מוצאת עצמי באף אחת מהקבוצות שכתבת.
כמי שנפגשת עם משפחות רבות מהחינוך הביתי חושבת שמשפחות רבות היו מצטרפות לדברי

שוחחתי עם עוד אמא בחינוך ביתי והגעתי למסקנה שאנשים מתחלקים לשלוש קבוצות :

1. אנשי הקונבנציות - מחזיקים בכל הכח את המורשת : ילד צריך להסתדר עם בני גילו , צריך להכין אותם לחיים , וכו'
2. אנחנו , שמשום מה החלטנו לצאת מהקונבנציות , לצאת לדך חדשה ולא ידועה , מנסחים את הכללים מחדש , וכמובן אפשר לומר משוגעים , עושים ניסויים בילדים שלהם , וכו'
3. נדיר כל כך, אבל קיים : אנשים שנפגשים ומכירים קצת את הילדים שמקבלים חינוך ביתי ומתחילים לדבר מתוך החוויה הזו . יש מעט אנשים שהאמירה שלהם קשורה למציאות בימינו .

ברור, לפני כן הוא לא חונך כלל.
(-;

ואז מתחיל החינוך של הילד
ברור, לפני כן הוא לא חונך כלל.
מהו חינוך, לדעתך?

ורואה את התנהגותם של הילדים שמגיעים מבתים והם קיבלו חינוך אך לא חשופים לסביבה החיצונית.

זה ממש לא מה שקורה בחינוך ביתי. להיפך. ילדים בחינוך ביתי חשופים לסביבה חיצונית מאד מגוונת, שכוללת לא רק ילדים בני גילם, אלא ילדים ומבוגרים בתחומי גילאים רבים ושונים

לדעתי גם החינוך בבית וגם החינוך של גנים ובתי ספר.. משתלבים טוב מאוד ביחד! והתפתחות הילד מתבצעת באופן מעולה וסדיר
מייעצת כעוזרת לגננת כבר שנתיים ורואה את התנהגותם של הילדים שמגיעים מבתים והם קיבלו חינוך אך לא חשופים לסביבה החיצונית וזה מה שמראה הגן.ואילו ילדים אשר מגיעים בגילאים קטנים יותר מתרגלים יותר מהר ואז מתחיל החינוך של הילד!:-)

אולי בגלל רצון עז שלי לקבל אישור איפה שאין ולא יהיה בכל מקרה .

אנחנו רוצים אהבה ללא תנאי - רוצים שיקבלו אותנו כמו שא=נחנו בלי תנאים, בלי ביקורת - במשפחה זה הכי קשה לדעתי.

אני ממש באופוריה.
איזה כיף!

אני לא חושבת שניסיתי לשכנע משהו לעשות חינוך ביתי . רק הסברתי מהמעט שאני יודעת , ממה שאנחנו עושים , או שאני רואה מסביב, במשפחות של חינוך ביתי שהכרתי .
בהתחלת דרכי ראיתי רק מעט משפחות (כשהילד היה בן שנה בערך ), עכשיו אני מרגישה בעיצומם של לימודים (בן3.5) , אולי מחקר גדול עם ניסוי בשטח , סקירת ספרות וחשיפה לפילוסופיות חדשות .

בהתחלה , היו לי הרבה אי-ודאויות ,הייתי אומרת : ילך לגן כשידע לדבר , כשידע לספר לי מה היה שם (פחדתי שהגננת תתעלל בו ), כשאמצא גן שיהיה גם קרוב (הליכה מהבית) וגם טוב וגם שזה ישתלם לי מבחינת הכסף שבאותו זמן אני יכולה להרוויח בעבודה .

ההתחזקות האמיתית באה רק עם הקבוצה של חינוך ביתי וההכרות היותר עמוקה עם האנשים .
אני חשה רגשות תודה - תודה שאתם קימיים!!

במרכז הילד - והוא לא דומה לאף אחד אחר . הוא לא עושה מה שלא בא לו . אם כולם ירוצו במעגל , זה לא אומר שגם הוא ירוץ . אם ילד אחר בגינה הציבורית מבקש ממנו את הטרקטור צעצוע , אולי הוא יסכים לתת, לא בגלל שהוא רוצה למנוע מעצמו הרצאה על כמה זה חשוב לתת ,מכות מאותו ילד או סנקציות .
הוא מתמודד עם מה שהוא מתמודד עכשיו , עם עצמו , עם העולם שמקיף אותו , עם הליווי שלי ואבא שלו והחברים , לא עם תוכנית שמשהו החליט עליה אי שם במשרד החינוך ,או שאיזו קבוצת פסיכולוגים (ויש כבוד ...)ניסחה .

עם המשפחה המורחבת היו לי אין ספור עימותים .אולי בגלל חוסר היכולת שלי בתיקשורת . אולי בגלל רצון עז שלי לקבל אישור איפה שאין ולא יהיה בכל מקרה .

שלשום אחותי אמרה : כל הילדים יכולים להרוויח מחינוך ביתי , אבל לא כל האמהות היו עומדות בזה .
אני ממש באופוריה .

ענבל ראי חינוך ביתי . יש דפים רבים בנושאים המעניינים אותך.

שלום לכולם
ראשית הייתי רוצה לקבל כמה פרטים איך זה בדיוק מתבצע, מי נשאר עם הילד בבית ואיזה פעילויות עושים איתו.
בני בן תשעה חודשים, השנה היחלטתי להשאר איתו בבית, אבל אני לא יודעת מה יהיה בשנה הבאה, רציתי לדעת איך אתם מסתדרים , גם מבחינה כלכלית, ואיך הילד נפגש עם ילדים אחרים, כי ידוע לי שילד עד גיל שנתיים מספיק לו רק חברה של מספר ילדים, אפילו ילדים שהוא רואה במגרש המשחקים.

וואו, בשמת, זה בדיוק מה שעובר עלי בפורום שלנו ב"תפוז"...
אני מוצאת את עצמי צריכה לשכנע בעוד שזו לא המטרה שלי בכלל וממש לא מענין אותי לשכנע אנשים.
אין לי בעיה להסביר, לדון, לשתף. אבל נכנסים אנשים בקטע של "עדיין אף אחד פה לא שיכנע אותי למה זה יותר טוב..."

לא מנסה לשכנע אתכם בכלל!!!

זאת הזדמנות מצויינת עבורי לבקש ממך בשמת, וממי שעוד מעונין, להיכנס לפורום ב"תפוז" שזה מלאו לו חודש ולתמוך בנו. אנחנו זקוקים לעוד כמה כותבים בעלי נסיון בחינוך הביתי, לפחות לכמה שבועות עד שנתחזק יותר.

הנה הקישור:
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... 728&pass=1

יש מישהי שהתעניינה ונתתי לה חומר לקרוא.
אחרי כמה חודשים שאלתי אותה אם קראה.
היא אמרה: "כן, קראתי, אבל לא השתכנעתי".
בחיי שכמעט נפלט לי "את מטומטמת?! מי ניסה לשכנע אותך בכלל!"
אבל עצרתי את עצמי ורק התעצבנתי ואמרתי שזה לא נועד לשכנע, אלא רק להסביר לה מה זה.

הם לא צריכים להסכים איתי. הם צריכים להבין למה א נ י חושבת כך.
ושי לי בעיה נוספת, אבל היא שייכת ל התנגדות מבית לחינוך ביתי

א ילת
אני רוצה שזה יהיה נכון לא מפני שאני חשה שזה נכון אלא שכולם יבינו שזה נכון. אני לא מסיונרית, ולא צריכה להרגיש מעל כולם (וואלה, היא באמת צודקת) אבל חשוב לי שכולם יבינו.

ברגע שתצליחי לשכנע את כולם במשהו, עד תמימות דעים מוחלטת והכרה משותפת - יצוץ משום מקום המשיח.

טוב, אני אחרי הסדר, ואף אחד לא שאל כלום, אז זה עבר בשלום.

לקראת ליל הסדר הממשמש ובא, מצאתי לנכון להכנס לדף זה, כדי אולי למצוא כמה תשובות לשאלות שאני מצפה שישאלו אותי מסביב לשולחן בפעם המי יודע כמה.
בעקבות הדברים שקראתי כאן, ובעקבות משהו שאורנה שפרון כתבה פעם במקום אחר, לא זוכרת איפה, הרי לכם הגיג:

אצלינו לא מתכוננים לחיים, פשוט חיים אותם.
מבטיחה להודיע לכם אם זה יעבוד. חג שמח לכולם.

גם לי יש תחושה שיש כמה אנשים שלא ישאלו אותי יותר את השאלה הזאת, מחשש שמא אני אנאם שוב P-:

אורנה, לא. זה לא מספיק. אני רוצה שזה יהיה נכון לא מפני שאני חשה שזה נכון אלא שכולם יבינו שזה נכון. אני לא מסיונרית, ולא צריכה להרגיש מעל כולם (וואלה, היא באמת צודקת) אבל חשוב לי שכולם יבינו.
בשמת, שוחחתי עם חברה השבוע והיא שאלה אותי למה הילדים לא בגן. האמת שאותה פחות חשוב לי לשכנע משום שעדיין אין לה ילדים ולא יהיו לנו חיכוכים בנושא זה אבל בכ"ז ציטטתי לה מהאתר של יונת ומ"למה לא גן". עד שהיא אמרה לי "טוב, טוב, בסדר".

כשמתחילים לשאול אותי, אני אומרת שאין לי כוח להסביר, "אבל אם זה מעניין אתכם, אז חברה שלי הכינה הרבה חומר עם תשובות לשאלות שלכם. יש לכם אינטרנט?"
"לא, אולי תדפיסי לנו?"
ואז אני מדפיסה ונותנת מהאתר של יונת, ולא שומעת מהם יותר בלבולי מוח.
בטח כי לא נעים להם להודות שלא קראו...

אילת,
נסי (על עצמך קודם):
"כי ככה אני רוצה".
לא מספיק?

תשובות מעלית:
אה, המטרה בחיים זה לשרוד? לי יש ציפיות קצת יותר גבוהות.
אני חושבת שבבית הם מקבלים הכנה טובה יותר.
הכנה? מטחנה היא לא הכנה. לא תמיד הם יהיו במסגרת של מטחנה. מתישהו הם יצטרכו להתחיל להחליט בעצמם.

ה"גיל" מתחלק לשנים: גן ובית ספר. לכל אחד הסיבות שלו. רב האנשים עונים לי "אני שרדתי את מערכת החינוך, לא היה נורא כ"כ". נכון שזה טיפשי אבל אז מגיע: "זו ההכנה לחיים". זה גם טיפשי אבל...
אחיי ואני למדנו בבית ספר אזורי. כלומר, כזה שלא בעיר מגורינו. אני הסתדרתי, בעיקר כי הייתי בתנועת נוער, אולם אחיי טוענים כיום כי היו להם חסכים מבחינה חברתית ולא היו להם קשרים עם חבירם בשכונה. ואת זה טוען ביתר תוקף האח היותר חברותי.

אילת,
עכשיו - מה שאני עונה לרוב האנשים (הלא מתחקרים) זה "לי טוב, לילדים טוב - אז מה רע?".

אילת,
חלק מהסיבות משתנה עם הגיל של הילד...

אפשר להגיד שזה באמת נושא מורכב, ולשאול מה הם חושבים שהחינוך במסגרות תרם להם. כמה חברים היו להם, מה הזיכרון הראשון שעולה להם כשהם חושבים "בית ספר", מה הם אהבו שם במיוחד, וכו'. השאלות יכולות לגרום להם להבין יותר מאשר התשובות.

אבל יש כאלה שבאמת מתענינים, ורוצים לדעת. ואני נשמעת לא משכנעת. כאן תבוא השאלה ה"פסיכולוגית": אולי זה בגלל שאת עצמך אינך משוכנעת?
אז אני כן. אבל קשה לי להסביר את זה. לעצמי. ולאחרים. גם אחרי קריאת העמודים הרלונטים באתר ובאתר של יונת שרון. אני גם ארכוש את הספר של "באופן". כשאני מנסה להסביר עולה לי בעיקר "למה לא גן".

יעל,
גדול. הקדמת אותי.
בשמת,
כדי להרגיש שייכים לא חייבים לעוף צפונה. אפשר ליצור קהילה של באופן ולהכריז "באופן זה כאן"...
בהתחלה חשבתי שזה בלתי אפשרי ובטח אין אנשים.
אבל לאט לאט מצאנו אחד את השני והשלישי וכך נוצרה קבוצה במקום הכי קונפורמיסטי בעולם.
אני חושבת שהכי חשוב זה להפיץ את הרעיון להורים לילדים קטנים במיוחד שנמצאים על סף לשלוח לגן אבל לא מצאו... ולהראות להם שאפשר גם אחרת.
באזור שלנו יש שתי משפחות כאלה והנה לכם קהילה במקום (מלבד משפחות שבאות מרחוק יותר).
וכשיש כזו קהילה ו"באופן זה כאן" אפשר לענות בנינוחות. והצד השני קולט את הביטחון. אנחנו כבר לא מטורפים, יש קונצנזוס, יש פרטנרים.
וחוץ מזה גם אליעזר בן-יהודה היה לבד בהתחלה, לא?
די ניסחפתי...

לי יש תשובה שמצאתי אותה "פגזית" למצבים בהם:
א. לא בא לי להכנס לשיחה.
ב . בא לי לסתום לאנשים את הפה.
(כמובן שתמיד אפשר למצות את הנושא בשיחה מושכלת, אבל ראבק, למי יש כוח לזה כל הזמן)
כששואלים אותי אם ליהיא בגן אני עונה:
"לא, אנחנו בענייני homeschooling.
התשובה הזו סותמת פיות כמתבקש, וכשניסיתי להסביר לעצמי למה בעצם הגעתי למסקנות הבאות:

• כי יש לזה שם, זה מוגדר, בעל כותרת
• השם, ההגדרה הזו היא באנגלית כלומר made in the USA, שזה כבר טוב, הרי...
• רוב האנשים לא מבינים מה זה, והם לא מודים בזה כי הם הרי לא טיפשים...

והשיחה מסתיימת ב "אהה" או ב "וואו"...

בקיצור, מומלץ לשימוש במצבים המתאימים!

ושיוסיף שהוא גם הכי גבוה בגן ונוהג הכי טוב מכל הילדים. עילם, הבן שלי הפך את זה לשיטה וזה מנפנף את הנודניקים שלא ממש מקשיבים לתשובות.

שיגיד שהוא בגן תומר, ולגננת קוראים יפעת (-;
הבכורה שלי עכשיו ב"קייטנה של בכורה".

אני מרגישה די בטוחה בלהסביר למה חינוך ביתי ולאחרונה גם מצאתי דרך עדינה אך אפקטיבית לעורר באנשים את הספק - אני שואלת (הורים לילדים בכל גיל - מתינוק ועד..) הוא במסגרת או בבית ? כאילו האופציה השניה רווחת לגמרי ורגילה לגמרי כמו הראשונה ואז שואלים - מה בגיל הזה יש ילדים לא במסגרת ?.. ונולד פתח למחשבה. אבל מה שקצת מעורר בי שאלה עכשיו זה איך הבן שלי יגיב. שמתם לב בודאי שכל התקשורת של מבוגרים עם ילדים מתחילה (ולפעמים גם נגמרת) ב: לאיזה גן אתה הולך ? איך קוראים לגננת ? וכ"ו. יש לכם נסיון עם הסברים שהילדים שלכם נתנו / נותנים ? האם עזרתם להם בזה או השארתם להם למצוא את הדרך בעצמם ?

יפה, יפעת

לקח לי המון זמן למצוא את שביל הזהב לתקשר עם הורים רגילים למרות חינוך ביתי
כיוון שאני עובדת חצי משרה בחיי חברה לבנותי היה עליי להצליח לתקשר בלי לאיים
גיליתי שאנשים שילדיהם בגן בדרך כלל לא יודו שיש פסול כי אז מה זה אומר עליהם
אבל ככל שלמדתי יותר לדבר על מה כן ולא על מה לא
כלומר בעד חינוך ביתי ולא נגד גן
יותר קל. קודם כל אני לא מהווה בקורת
וחוץ מזה הדבר השני ששינה דברים הוא הבטחון שלי
לענות מתוך תחושה של בטחון או מתוך התגוננות- הבדל של שמים וארץ בתגובות

נחמד לשמוע, אלונה.
רועי, ראה תשובתי ב-לגור בפריפריה.
אלונה, כשאני מגיעה לחשוב על "תפקידי" אני יודעת שזו רק תוצאה מהויתור שלי על החלומות שלי לחיות כמו שאני רוצה.
יצא לי להתווכח הרבה עד שלמדתי (ממקומות אחרים) איך "לעצור" במקום "לענות". מסתבר שיש שני סוגים של אנשים שמגיבים על הבחירות שלי:

א. אלה ששואלים מתוך סקרנות אמיתית, כי הם שוקלים לעשות את הדברים האלה בעצמם ורוצים לדעת יותר פרטים.
לאלה אני באמת עונה ומסבירה, למה, איך וכו'.

ב. אלה שה"שאלה" שלהם אינה אלא הסוואה להתקפה, ביקורת, תוקפנות, ניסיון לגרום לי להתקפל, להרגיש אשמה, להשתנות ולחזור ל"תלם".
לאלה למדתי לא לענות על השאלה, אלא להגיב תגובה ש"עוצרת" אותם:
"מה, את עדיין מיניקה???!" (הילדה כמעט בת ארבע)
"בטח!" (מה, יש אופציה אחרת?)

עד מתי הילדה תישן איתכם/תינק?
"אה, עד הצבא בטח".
או: "איך אני יכולה לדעת?"

"חשוב לילדים ללכת לגן. איך היא תלמד להתמודד? מה יהיה כשתגיע לבית הספר?"
"אנחנו לא נשלח אותה לבית הספר".

כשבתי היתה קטנה יותר, חטפתי הרבה התקפות על זה שהילדה עלי ואני לא "מורידה אותה מהמנשא" ובעיקר - לא מפקירה אותה להתעללות המבוגרים שרוצים לגעת בה, להכריח אותה לענות על השאלות הטיפשיות שלהם כשהיא עוד מתביישת ולא זוכרת מי הם, וכדומה. זה הרגיז אותם נורא, והם כל הזמן אמרו לי שאני "מגוננת מדי" על הילדה, והיא תצא "ביישנית" מדי ולא "תדע להתמודד".
זה היה קשה, כי לא היתה לי שום הוכחה ביד שהתיאוריה שלי נכונה - והיא, שהילדה תרד כשתהיה בשלה, ושזה רק יחזק את הביטחון העצמי ואת החברתיות שלה, שכל עוד היא רוצה להיצמד לאמא, אמא מחזיקה אותה.
בסוף למדתי להסתכל להם בעיניים בחיוך מלגלג ולהגיד להם "כן, בטח" או "אל תבלבלו לי במוח". וכשבתי היתה מסתכלת עלי ושואלת למה הדוד זה-וזה אומר ככה וככה (משהו שבדרך כלל נשמע לה די מפחיד או לא נעים) או רוצה "לקחת אותה" ("אני אקח אותה ממך" הוא תעלול קבוע של הרבה מבוגרים שהתעללו בהם בילדותם), עניתי לה באוזני הדוד (הבן-דוד, הסבא וכו' וכו') "הוא סתם מבלבל לך במוח/הוא סתם אומר, כי הוא חושב שזה מצחיק".
או: "זאת הילדה שלי וזכותי לקלקל אותה"

הי בשמת.
מיום ראשון שאני מנויה ל"באופן טבעי"נהנתי מהכתבות שלך
בקשר ללעבור לצפון ולגור ליד קהילת באופן זה היה ראיון שנורא הקסים לי כי זה חוסך ממני כל ההסברים ותחושה של מוזרות שלי. היום אני רואה דברים קצת אחרת. אני מאמינה שיש לי תפקיד בעולם הזה. אני לא יודעת מה התפקיד שאני בחרתי לפני הלידה, אבל נכון להיום אני רואה את תפקידי פשוט להראות לאחרים שאפשר לחיות אחרת. להראות את זה לא על ידי ריבים וויכוחים אלא על ידי חיי יום יום שלי. בגלל זה גם היה לי חשוב להבין איך אתם מצליחים לברוח מלהסביר את אצמכם, כי אני לא מאמינה שעל ידי ויכוח אפשר להוכיח משהו.

לתשובה בנושא המגורים בצפון ראי לגור בפריפריה.

כן, אנשים מניחים שהחיים הם נוראים ולכן כדאי להרגיל את הילדים לסבול כבר מגיל צעיר. לכי תסבירי להם שאולי עדיף ללמד את הילדים להמנע מסבל ולמצוא אושר...

שלום ותודה לכל מי שהגיב. ביום הולדת של קרן התפתחה שיחה רגילה זאת. זה די היה דומה לדוגמה א' של ענת. רק שלקראת הסוף היה משפט: "אז אתם נגד הממסד!" זה נאמר בכעס. "אתם נעשים יותר ויותר מוזרים." נאמר בעצב. מעניין שחיסונים, הנקה ושינה ביחד נעכל הרבה יותר בקלות מחינוך ביתי. כולם מדברים על חברים שרחשו בביה"ס אבל לאף אחד אין קשר איתם היום.
אני זוכרת שבתחילת דרכנו ניסינו להסביר את עצמנו כדי לתת לאנשים לראות שאפשר גם אחרת. היום לא בא לי יותר. לא להסביר למה אני מאושרת עם ילדה שלי בבית (שינסו פעם להסביר מצב הפוך) ולמה לא גן. המשפט הכי מעצבן בעיניי: "הם צריכים ללמוד להתמודד." זה מזכיר לי מה שצפריר פעם אמר שאנו שולחים ילדים לגן כמו למלחמה.
תודה על רעיונות.

בדרך כלל אני משתדלת לענות יפה, להגיד שאנחנו מחנכים בבית, שזה מה שטוב לכולנו ושאנחנו נהנים מהעניין. אבל פעם אחת, כשבאמת לא רציתי לדבר עם השואלת, פשוט אמרתי "כי אנחנו מטורפים". זה עבד נהדר!}

"ככה הכי נעים לנו" בחיוך גדול, מורח בדרך כלל הבעה נבוכה והתחלה של הינהון הסכמה מאולץ על פני השואל. אם את רוצה שהשיחה לא תהיה מבאסת, חשוב לא ליצור אצלו תחושת איום, אלא משהו דומה לשיתוף. אפשר גם, תלוי בבן השיחה, לשאול אותו אם הוא היה מאושר בגן, ואם הוא בכלל זוכר משהו משם. זה תמיד מעורר אצלם מחשבה. אני מניחה שאופי התשובה או ההסבר תלוי מאד במי עומד מולנו בדיוק, (אולי מישהו לפני לידה, שאפשר לתת לו מתנה, בכך שנציג את דרכנו וניתן לו חומר למחשבה על זה? או מישהו עם תינוק במעון, שאינו שלם עם זה ואנחנו מראים לו שאפשר גם אחרת?), וכמובן, אולי מישהו ממש קרצייתי שמגיע לו התשובות הכי מרושעות בעולם...

אני בכל אופן מסכימה איתך שזה מעייף מאד, וגם בלתי נגמר. אמנם ביקשת עיצות איך לגרום להם להפסיק כבר בהתחלה, אבל זה גרר אותי למחשבה על ה"שירות החברתי", לחברה ולעצמינו, שאנחנו נותנים כשאנחנו דווקא כן מסבירים. אני לא יודעת למה, אבל רק לאחרונה התחלתי להשתמש בצמד המילים "חינוך ביתי", בתוך ההסבר. וזה מדהים איזה הבדל באיכות השיחה זה עשה. לדוגמא:
"מה היא עוד לא בגן?" לא. "למה?" (מבט חשדני אל הילדה ואחר כך אלינו)
ככה החלטנו, אנחנו מעדיפים שהיא תהיה בבית..
"אוי באמת. מסכנה הילדה. לא חבל עליה? כל כך חברותית... את תראי מה זה, יהיו לה בעיות גם בבית ספר וגם בצבא וגם באוניברסיטה וגם בחיים האישיים!!" (נשבעת שלא המצאתי את הקטע האחרון).

לעומת זאת,דוגמא ב':
"מה, היא עוד לא בגן? " לא.
"למה?"
אנחנו עושים חינוך ביתי
"מה?"
חינוך ביתי. בארץ עוד לא כל כך שמעו על זה.
"באמת? לא ידעתי שיש דבר כזה... ומה... מה, מה זאת אומרת?"
זה כך וכך וכך (הסבר קצר על מה עושים וכמה זה כיף, ואו אז ניצת מן אור לא צפוי על פני בן השיחה, ותמיד זה מגיע, המשפט הזה:)
"טוב.. באמת כל הכבוד לכם. אתם כנראה אנשים מאד מיוחדים... לא ידעתי שיש דבר כזה...
והשיחה נמוגה לאיטה, הוא מתרחק לו, קצת מהר, שלא ידבק בסקרנות הזו שזה עתה התעוררה בו, בדרכו כבר יספר על זה לעוד מישהו, שישמיע אולי לעוד מישהו שכבר שמע ממישהו אחר...
ואז ינג'סו לנו פחות!!!}

כי זו ההחלטה שקבלנו, ההורים.
אם את/ה מעונינ/ת בהסברים מעמיקים, הנך מוזמנ/ת ל"פורום" של באופן טבעי, שם דנים בעניין.

צפריר}

כמה הצעות:
תמיד לדבר על בינתיים*. העתיד בעתיד, העבר כבר עבר, בינתיים הילדה בבית.

• עדיף לאמר שאת בודקת דברים מאשר להיות נחרצת.
• אפשר לאמר שזה מצב מיוחד ושאת לא רוצה לדבר על זה -- לרוב האנשים לא כל כך נוח לחטט, על אף שהם מאד אוהבים לעשות את זה.
• אפשר גם קומבינציות: "זה מצב מיוחד. בינתיים הילדה בבית. אנחנו בודקים כל מיני אפשרויות. אני לא רוצה לדבר על זה".

לא להתחמקות, אלא להסברים ממש ראי גם: סוציאליזציה בחינוך ביתי ו-חינוך ביתי חופשי ותפיסות עולם אחרות.}

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני התעייפתי להסביר את עצמי למה ילדה שלי לא תלך לגן ואולי גם לא לביה"ס. אם יש לכם דרך אלגנטית להתחמק או להפסיק אותם בהתחלה, אני אשמח.}

ראה גם בדפים
שאלות מתקילות על חינוך ביתי
אישור לחינוך ביתי