היום הבין ונראה שהלך לישון מאוד עצוב. חשבתי שזה לא חסר לו ומסתבר פתאום שכן.
המשפט הזה נגע ללבי.
הילד שלי (בן שבע וחצי) זקוק להרבה מגע, ואוהב שאני משכיבה אותו לישון ומתכרבלת אתו כמה דקות במיטה.
לרוב אני מסכימה, אבל יש ימים שאני לא מסכימה. עייפה או קצרת רוח או שאני צריכה את המרחב שלי.
לפעמים הוא לוקח את זה בסבבה, ולפעמים גם הוא הולך למיטה עצוב
ואני מבינה אותו.
אבל אני מבינה גם את עצמי. ומרשה לעצמי להגיע לאיזון טוב בין להיענות לצרכים שלו ולהיענות לצרכים של עצמי
(עדיין יש ימים שהוא מביא לי את קופיף הצעצוע שלו ליניקה. הוא מאוד אוהב את זה...)

תודה רבה לשתיכן!

אני עם דו כיפת - יש לך כלכך הרבה דרכים להעיר לו את האהבה שלך, ואת תחושת ה-"אתה רצוי", ואני כלכך בטוחה שאת עושה את זה, כי הוא באמת רצוי (עצם התהייה שלך כאן מבהירה עד כמה את אוהבת אותו ודואגת לו וחושבת עליו)
שהבחירה להפסיק הניק, להסיח את דעתו מההנקה גם ללא פרידה - היא בחירה לגיטימית לגמרי

שתי גורות גדולות יותר יש לי, שתיהן ינקו עד גלאים ממש מאוחרים, אצל אף אחת לא הייתה פרידה רישמית מהציצי ומההנקה
למה בכלל צריך?
אני נגד לעשות טררם מדברים טבעיים (קקיפיפי בשירותים, אכילה עצמאית, הליכה, התמסמסות הנקה, נפילת שן וכו')
להתרגש לציין? בוודאי
אבל אני ממש לא רואה את הצורך בציון "פרידה" מסממני הילדות/תינוקות

ניראה לך שפגעת בו?!
ניראה לך שהוא חושב שאת לא רוצה?!

זה נישמע כל כך רחוק מהמציאות!!!
הנקת אותו 3 שנים ושבעה חדשים, איפה הקרדיט לאמא המהממת הזו.
סתם שאלה: נניח שהילד רוצה משהו, ואת אומרת לו: עוד מעט. הוא לא יבקש יותר לעד?
למה אני שואלת, כי וול, אני סומכת עליו
שאם הוא היה צריך - הוא היה מבקש
ואם הוא לא מבקש - אולי מספיק לו.

בגיל הזה, כמו שכתבה אינה נה: הרבה יותר חשוב מה מתאים לך, מה מיטיב איתך.
ובין השורות נשמע לי... שתזכורת על איזו אמא מופלאה שאת לא תזיק... אז קבלי @} @}
לחיי אימהותך המסורה

תודה. אתן חושבות שפגעתי בו באופן כלשהו כשהסטתי אותו לדרך אחרת מהנקה? שגרמתי לו לחשוב שהוא לא רצוי? עצוב לי שזה קרה בלי "פרידה" רשמית . היום הוא הלך לישון בלי לבקש ונראה לי שהוא חושב שאני לא רוצה. זה לא נכון- אני פשוט חשבתי שזה מה שטוב עבורו.

בעיניי, זה ממש תלוי מה טוב לך
הגור בן השלוש ורבע, מדלג לפעמים שבוע שלם על הנקה (טוב, קצת גם בגללי, כי הוא מבקש, אני אומרת "לא מתאים לי עכשיו" והוא שוכח) ואז חוזר לינוק כרגיל ("כרגיל" שלנו הום זה פעם ביום-יומיים)
אין חוקים כאן, בתחום הזה, וכל אחת והגוף שלה והגור/ה שלה, ואיך הגוף מגיב לרווחים בין הנקה להנקה...
בגילאים הללו, אני באמת חושבת שמה שמוביל את הטון זה "מה מתאים לאמא", ופחות "מה מתאים לילד/ה".

אם ספרתי נכון אז חמישה ימים שהוא דילג
בגיל הזה, אני לא הייתי מגדירה את זה כהפסקת הנקה או חזרה להנקה.
פשוט דילגנו יום, ואחר כך לא התאים, ולמחרת שכחנו והיום התחשק...
אני למעשה, לא יודעת מתי בדיוק "הפסקתי להניק"
כי בהתחלה פשוט ירדנו להנקה אחת לפני השינה
ואחר כך פשוט קרה יום לא, מכל מיני סיבות
ואז כניראה יומיים לא,
ואחרי תקופה פתאום קלטתי שזה כבר הרבה ימים ברצף שלא, והיא לא ביקשה יותר... אז נשארנו על הגל הזה...

תכלס הו מתקרב לגיל 4, לא ניראה לי שתוך שבוע - שבועיים "ייגמר החלב" אבל אני מומחית קטנה, רק רציתי להביע את הלך הרוח...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי אשמח לעזרה. בני ן השלוש שנים ושבעה חודשים ינק עד לפני 9 ימים כפעם- פעמיים ביום כולל לפני השינה. יצא שהיה יום שלא ביקש ויום אח"כ שוב וחשבתי שזו הזדמנות טובה לבטל את התלות בין ההנקה לשינה. פתאום לפני יומיים ביקש שוב לפני השינה- גרמתי לו לחשוב על משהו אחר. ושוב אתמול וגם היום. היום הבין ונראה שהלך לישון מאוד עצוב. אני מצדי מעוניינת כן להמשיך אבל פשוט חשבתי לפני שבוע שזו הזדמנות טובה לגרום לו לפחות כאב אם אצטרך ליזום הפסקה בגיל מאוחר יותר. וזרמתי. חשבתי שזה לא חסר לו ומסתבר פתאום שכן.
. מה לעשות? לחזור להנקה?

אוי, כמה צחקתי [-:
זה בדיוק בדיוק מה שביקשתי...
טוב שהסברת אותי מפורשות @} @}

ואני אשמח גם את ידוע לך מקור ומעמד (שולחן ערוך? הנהגה?) כי לא הצלחתי לברר את זה, פשוט מסקרן...
תפילה, תעשי טובה ותבררי את העניין הזה ל א ט , וביסודיות, ובשיקול דעת, אולי עם קצת דחיינות בריאה באמצע (את אמא ואשת מקצוע ובתקופת קורונה! קשה יותר לתקתק דברים עכשיו! גם לך יש צרכים!) ותחזרי עם תשובה כשהגורה הנוכחית של דוכיפת תגיע לגיל שלוש ורבע. רק ליתר בטחון.

אני הנחתי שאם אני לא יודעת בבירור כמה שעות היא לא ינקה, זה בסדר מההיבט הזה
|Y||Y|
כמו ללבוש תחתונים שחורים בימים שאחרי הווסת.

אני הנקתי וגמלתי בגיל שלוש וחצי.

הילדון היה נלהב ביותר להנקה, ובמשך תקופה ארוכה ינק בלי חשבון, אפילו עשר פעמים ביום (בין גיל שנה לשלוש בערך) עד שירד לי האסימון שזה מכביד עלי ושאני יכולה להוריד הנקות ביום. אז הורדתי לשתיים ביום.
גמילת לילה היתה סיפור... לא ניכנס לזה, רק לתאר שזה היה הדרגתי ובשלבים, מגיל שנתיים וחצי בערך שאז הורדתי הנקות לילה, אחר כך את הנקת ההירדמות, ובסוף גם הצלחתי להיפטר מהנקת חמש בבוקר שדי מיררה לי את החיים.
נשארתי עם שתי הנקות ביום וחשבתי שזה יהיה בסדר ושאוכל להמשיך להניק עד גיל 4, אבל אז הפטמות שלי התחילו להתלונן. כאבים בלתי ברורים ומציקים, לפעמים פצעון, פעם אחת הפצעון הפריש פיסה זעירה של צינורית חלב. הרבה יותר מאוחר מישהי אמרה לי שאלה כנראה היו סימנים שהחלב שלי התחיל להתייבש.
אז בסוף הבנתי שזה ממש לא כיף ולא עובד. אמרתי לבחורצ'יק שהוא יצטרך להפסיק לינוק. הוא מחה ואמר "אבל אמרת שאוכל להמשיך עד גיל ארבע!!!". אמרתי, נכון, אבל מה לעשות שהגוף שלי לא יכול להמשיך. לא עובד.
הוא בדיוק הגיע אז לגיל שלוש וחצי, אז אמרתי לו שנעשה לו מסיבת יומולדת 3.5 שתהיה גם מסיבת הפסקת הנקה, עם עוגה ועם מתנה מיוחדת. אז הוא הסכים - העיסקה נראתה לו משתלמת

עשינו מסיבה, היתה עוגה, קניתי לו משחק קופסה של תומס הקטר (לפי בחירתו) וסגרתי את הבאסטה.
ואז כשהוא היה מבקש לינוק, בימים הראשונים, הייתי מזכירה לו שזה נגמר ומציעה לו שנשחק במשחק החדש, במקום.

הוא קיבל את זה, אבל ראית שהצורך לינוק עדיין היה קיים. הוא ילד מחובר-לאמא ברמה מאוד מאוד גבוהה. מאוד צריך המון מגע, חיבוק, יחס, תשומת לב - הכל.
כעבור זמן מה נוצר דפוס שבו הוא בא ומבקש לינוק, אני אומרת לו שלא, אז הוא אמר "רק בכאילו" או משהו דומה. או "רק קצת". אז הייתי מאפשרת לו לשבת על הציצי ולהחזיק אותו בפה תוך שאני סופרת עד עשר. הוא התמקח על 11 ושם זה נסגר. וככה זה היה במשך כמה חודשים: הוא בא מדי פעם, מבקש לינוק, אני נותנת לו 11 שניות (איטיות) על כל ציץ, והוא הולך, שבע רצון למדי.
אחר כך היתה תקופה שהוא הביא לי את הקופיף שלו להנקה. אותו הליך, וגם לזה הסכמתי.

אבל הכי משעשע:
כמה חודשים אחרי הגמילה, הכלבה של חברה שלנו מתה. בעקבות זה היו לנו כמה שיחות מעניינות על מוות, ואני סיפרתי לילדים על קשת האמונות השונות שאנשים מאמינים בהן, מה קורה אחרי שמתים. והזכרתי גם גלגול נשמות.

שבוע אחר כך הוא בא אלי ואומר לי: "אמא, אם אני אמות ואוולד מחדש, אני אוכל שוב פעם לינוק?"
"אה.... כן, אני מניחה כך" אמרתי לו "אם תיוולד מחדש אתה תהיה שוב תינוק קטן, וסביר מאוד להניח שתינק שוב".
"לא, לא!" הוא אמר לי "לא בתור תינוק קטן! לא תינוק קטן בן שלוש, או תינוק קטן בן שלוש וחצי. כשאני אהיה יותר גדול, אני עדיין אוכל לינוק?"

כמעט שאמרתי לו "על זה תצטרך לדון עם האמא הבאה שלך..." אבל החלטתי שזה באמת קונספט מרחיק לכת. עדיף לא להעלות את האפשרות....

בקיצור, זה האדם היחיד שאני מכירה שאימץ את האמונה בגלגול נשמות מתוך תקווה להרוויח עוד כמה חודשי יניקה

אני פשוט חושבת שלהנקה של לפני השינה יש הקשרים רגשיים חזקים של התרגעות ונחמה וחיבוק מאמא. לכן הייתי מנסה בשלב ראשון לא לבטל אותה אלא להזיז כדי שהקשר הזה ייחלש אבל בלי שהילדה תרגיש שהיא מפסידה משהו, היא עדיין מקבלת הנקה יומית עוד כמה זמן אבל ברגע אחר ביום או בערב שפחות טעון. כך המעבר לבלי הנקה בכלל יותר הדרגתי ובעיני פחות מתעתע מיום כן יום לא.

אין לי ניסיון עם הנקה בגיל כזה כי הפסקתי עם שניהם סביב גיל שנה. אבל אני חושבת שמה שיכול לעזור זה להעביר את ההנקה היחידה הזאת לשלב אחר של שגרת הערב, או לזמן אחר ביום. זה מה שעזר אצלנו לגמול מבקבוק ערב של לפני השינה כשהוא כבר היה בסביבות גיל שנתיים נדמה לי. במקום לתת את הבקבוק ממש לפני השינה אחרי שהתרחץ ולבש פיג'מה התחלתי לתת לו לפני כל זה כשהוא עוד בסלון אחרי ארוחת ערב. אחר כך כשביקש את הבקבוק הזכרתי לו שכבר קיבל לפני כן. תוך כמה ערבים כאלה הבקבוק כבר נשכח כי כבר לא היה חלק כל כך חשוב בהשכבה. פשוט לא נתתי והוא לא ביקש.
נדמה לי שאולי גם הייתה פעם אחת שנתתי לו במקום חלב פרה (אמרתי לו לפני כן שזה חלב אחר) והוא לא אהב את זה וזה גם קצת הוריד אותו מעניין הבקבוק. פחות אפשרי עם הנקה כמובן אבל אולי אפשר לשלב את שני הדברים, להעביר בשלב ראשון את ההנקה הבודדת לזמן או שלב אחר ואז אם היא מבקשת בשלב שהיא רגילה אליו להציע תחליף אחר כלשהו.

תפילה לאם
גם אני אשמח לשמוע יותר:
אם שואבים, זה מתיר?

שמעתי על זה פעם במעורפל
ולא התעמקתי
בכוונה

הגדולה שלי, באיזשהו שלב בין גיל שנתיים לשלוש, היתה יונקת רק לפני ההירדמות בלילה.
ואז היה שלב שהיא היתה מבקשת לינוק בהרדמה, ואני הייתי מסכימה או לא, לפי מה שהתאים לי.

ו.. לא בדקתי את ההיבט ההילכתי
כי חששתי להיכנס לסטרס ולספור שעות כל הזמן

לאט לאט פחתו ההנקות, עד, שמסתבר למפרע, בגיל 3 היא כבר לא ינקה, אבל אין איזו נקודה ספיציפית בזמן שהיא הפסיקה בה.

אני הנחתי שאם אני לא יודעת בבירור כמה שעות היא לא ינקה, זה בסדר מההיבט הזה p-:

ואני אשמח גם את ידוע לך מקור ומעמד (שולחן ערוך? הנהגה?) כי לא הצלחתי לברר את זה, פשוט מסקרן...

ואוו לא ידעתי!!!
מעניין אם זה גורף או יש הקלות בעניין...
כשילדתי את מושית יצאתי מהבית בראשון בערב ועד שילדתי ועברו 3 הימים חזרתי בחמישי הביתה. כשמוש בא לבקר אותי בבית חולים הוא לא ינק וכשחזרתי הביתה הוא ניסה לינוק כמה פעמים ולא היה לא טעים החלב החדש והוא הפסיק לינוק (הוא היה בן שנתיים וארבע).
אז עכשיו אני מבינה שלהבא אם יחזור על עצמו שוב אצטרך לדאוג להניק את הילד בבית חולים כדי שלא יעברו 3 היממות.

תודה רבה על המידע!!

זה עניין הלכתי? מאיזה גיל אסור לחזור ולהניק ילד אחרי הפסקה כזאת?

כן, עניין הלכתי. האיסור הוא מעל גיל 24 חודשים. (כלומר, אם הייתה שנה מעוברת איפשהו בדרך - אז מחודש לפני גיל שנתיים.)
בתכל'ס יכול להיות שהתפלקה לי איזו שעה לפה או לשם, ובכוונה השתדלתי שלא לשים לב עד כדי כך.

אך להימנע מפתיחת מרווח גדול מדיי (יותר משלוש יממות), שאז אסור לחזור ולהיניק ילד/ ה בגיל כזה
תפילה לאם
זה עניין הלכתי? מאיזה גיל אסור לחזור ולהניק ילד אחרי הפסקה כזאת?

בגור בן 3 וחודשיים
יונק מדי פעם

כבר שנה ומשהו שהדבר הזה של גור מבקש ציצי בצורה ברורה, ואמא אומרת לו: "כואב לי" "לא מתאים לי" "עוד מעט" בכל מני סיטואציות, קורה. מה שלא היה פני גיל שנתיים כמעט בכלל..תהרגו אותי אם אני יודעת למה

אז את התקופה שהוא היה משחק עם בובה ואומר לה שכואב לו הציצי ולכן הוא לא מניק אותה, שגרמה לי רגשות אשם עזים - עברנו
עכשיו זה כבר חלק מהדינמיקה: הוא מבקש לינוק, אני מאפשרת או לא, והוא מקבל את הסירוב.
לפעמי הוא מתעקש ממש, ואז הוא יונק עד שאני מסיימת לספור עד 3, 5, 10 (בקצב שאני בוחרת) ואז ברור לו שמתנתק.

התחלתי לספור לפני סיום הנקה אי אז, כשהבנתי זה או לקחת את השליטה לידיים שלי או לסבול ולהפסיק להניק..ולא רציתי להפסיק להניק

אצל אף אחת מהאחיות הגדולות שלו לא הייתה "שיחה" שבה דיבנו על הפסקת הנקה..זה קרה באופן מאוד הדרגתי ומאוד איטי, כמו עכשיו.

עכשיו, הוא יונק סביב הרדמות, לפעמים. ולפעמים לא.
כשאבא שלו מרדים אותו - ברור שאין הנקה, וכשאני מרדימה אותו - זה תלוי במצב הציצי שלי והנכונות שלי.

כבר היו לילות שלא ישנתי בבית, והכל היה טוב

היא הצעירה ביותר, או שיש גם אח קטן יותר?

עוד עניין שחשבתי עליו הוא שהגמילה ההדרגתית הזאת נראית לי נכונה לגוף. ציפיתי לגודש ולא היה!

אני שמה לב, שאני שוכחת הרבה מהפרטים של כל מיני תהליכים שהתרחשו בחיי הילדים/ ההורות, אבל אנסה להסיר את החלודה ממה שאצליח:

התכוונתי לגמול את הילדה קודם, אבל כנראה שכיוון שהיא הצעירה שלי וידעתי שהגמילה שלה תהיה הפרידה הסופית שלי מהנקה, וגם בשל חיבתה ליניקה המשכתי להיניק עוד ועוד.
מצד אחד, ההנקה הכאיבה, כי זמן רב לפני הגמילה היא סיגלה לעצמה צורת יניקה שכללה נעיצה מסוימת של השיניים בבשרי... ולא הצלחתי לשנות זאת, אבל מצד שני, אני חושבת שהתחושה התקהתה ולכן זה לא הפריע לי עד כדי כך, וגם כאמור נהניתי מהמשך צורת הקשר הזאת. וגם, כמו שהוזכר, שמחתי לתגבר אותה בנוגדנים לקראת כניסה לגן, בחורפים, במחלות וכו'. כשנגמלה היו כמה פעמים שחשבתי לסחוט חלב לטובת התמודדות עם דלקות עיניים וכו', אבל החלטתי לתת לגוף שלי לעבור הלאה.
באזור גיל שלוש חשבתי להפריד את ההרדמה מהיניקה. לקראת יום הולדתה חיברתי לה ספרון ואיירתי אותו, אבל... זמן לא רב אחרי כן היא הפסיקה לישון בצוהריים, ובערבים הייתה עייפה כל כך, שעם כל כוונתי להיניק בכורסה ואחר כך לעבור להרדמה במיטה - היא נרדמה תוך כדי היניקה. והחלטתי לא להילחם בזה. היתרון של הירדמות מהירה היה גדול מדיי...
סביב גיל שלוש וחצי כשנכנסה לגן טרום-טרום, הייתה יונקת גם בבוקר, גם בשובה מהגן וגם בערב. אני לא זוכרת איך הורדנו את הנקות הבוקר והצוהריים, אבל עברנו להנקות הרדמה בלבד.
כמה חודשים לפני גיל חמש באה לטובתי הידיעה, שהרף ההלכתי העליון להנקה הוא גיל חמש (אחרת אולי הייתה יונקת עוד עד בת-המצווה או יותר P-:), וכנראה שבזכות זאת ההחלטה הייתה ברורה עבורי ושידרתי זאת גם לה. או שאולי הייתה זאת הבשלה מצִדה.
בכל אופן, לקחתי רצועת נייר, חילקתי אותה לימות השבוע כולל מספרים שייצגו את הימים, וציירתי טיפות חלב בשלושת הערבים שסיכמנו שתינק בהם. הרעיון היה לפתוח מרווחים, אך להימנע מפתיחת מרווח גדול מדיי (יותר משלוש יממות), שאז אסור לחזור ולהיניק ילד/ ה בגיל כזה. ועד כמה שאני זוכרת, היא לגמרי שיתפה פעולה, ומן הסתם על הדרך גם הטמיעה טוב יותר את היכרותה עם רצף ימות השבוע.
וכשגיל חמש התקרב ממש, היה ברור לשתינו מה עומד לקרות, וקניתי לה במתנה פיג'מה חדשה (עם חדי-קרן). ואני לא זוכרת שלאחר ההנקה האחרונה היא התעקשה או התלוננה שרוצה לינוק שוב. מדי פעם אנחנו מדברות על הנושא, ובאורח פלא נראה שהיא בקושי זוכרת את התקופה הזאת. (עכשיו בת שש וחצי.)
ההרדמות ללא הנקה מצריכות עד היום הימצאות שלי/ של אבא לידה עד שתירדם, וזה יכול לקחת לא מעט זמן (בעיקר בימי חופשת קורונה/ החופש הגדול, שזמני השינה שלנו השתבשו בהם).
_{רוצה להוסיף, שיכול להיות שנוכחות של אח קטן שממשיך לינוק משנה את התמונה.}

אני יכולה לספר מה היה אצלינו.
השלישית והרביעי שלי נגמלו בגיל כזה, בעצם אחרי.
הנקתי אותם טנדם, והרגשתי כמוך, שההנקה עם הגדולה, שהיתה אז בת 3 ו-9 חודשים, כבר היתה מעיקה משהו. קטנצ'יק היה בן 11 חודשים.
אז אמרתי לה - בקרוב תהיי בת ארבע, אולי הגיע הזמן להפסיק לינוק? חשבתי שבסביבות יום ההולדת שלה זה יגמר, ושאני נותנת לה זמן לחשוב. אבל היא לקחה על עצמה פרוייקט. זהו היא נגמלת.
היא ינקה רק בבקרים. היא תכננה לינוק יום כן יום לא, וכך עשתה. אחרי שבוע כזה הפסיקה.
לדעתי זה היה לה קשה, אבל אי אפשר היה להניא אותה מזה, היא החליטה וכך היה ולא חזרה לינוק יותר.

הרביעי המשיך יותר ממנה. בערך בגיל הזה, קרוב לארבע, שאלתי אותו - מתי תפסיק לינוק? הוא ממש לא הבין את הקונספט אז הנחתי לו. שאלתי אותו שוב אחרי כמה חודשים, ושוב הוא לא התחבר לרעיון בכלל. בגיל ארבע וחצי שוב - התשובה היתה - ביום שישי.
אני: ?
הוא: כן ביום שישי.
נדמה לי שהשאלה נשאלה ביום שני. אז זרמתי.
הגיע יום שבת ובכל זאת הוא ינק, אבל זו בהחלט היתה הפעם האחרונה.
ביום ראשון התחיל לו צינון, וכמעט התחרטתי, כי הנקה במחלה זה משהו שעשיתי באופן אוטומטי ומה עושים עכשיו? החזקתי מעמד (אם כי בקושי). הצינון עבר והכל היה טוב.
וזה היה לפני כמעט 5 שנים, איך שאני מתגעגעת להנקה!

תפילה, אם מתאים לך אשמח לשמוע זכרונות וחוויות איך היה להניק ולגמול בגיל כזה. (אין לי בסביבתי עם מי לעבד את הנושא, אין לי כח להרמות גבה. יש לי רק את בעלי אבל הוא לא יכול לספר לי על חוויית ההנקה שלו.)

וואוו! תמרוש ותפילה לאם, בשביל הראש שלי אלו רעיונות מהפכניים- גם להגיד לפעמים לא, וגם ערב כן ערב לא.
אני אוהבת שהילדים יודעים מה הולך לקרות, שהלו"ז ידוע ומדובר, ככה שמבחינתי לפעמים כן ולפעמים לא זה ממש לפתוח את הראש. ואיכשהו אחרי ההודעה של תמרוש אני יותר מרוככת לאפשרות של יום כן יום לא. (אני ממש מחפשת משהו מובנה... ממש קשה לי, עזבו את הילדה, להיות בסדר הרדמה לא קבוע וידוע מראש...)

בחודשים האחרונים להנקה (כשבתי הייתה מבוגרת מבתך בכשנה) בנינו מערכת קבועה של שלושה ערבים בשבוע שהיא ינקה, ובשאר הלילות הרדמתי בלי הנקה.
אפשר באותו סגנון להסביר שזה יהיה לילה כן - לילה לא, ואולי כך הילדה תקבל זאת ביתר קלות, כי יש דפוס צפוי.
מכאן גם קל יותר לעבור לגמילה, כי שתיכן יודעות איך נראה ערב ללא הנקה.

אני בעד מה שטוב לך

ברור לחלוטין שבמצב הזה, בשלב הזה, שתי האפשרויות קבילות וסבירות: להמשיך להניק או לסיים.
ונשמע שאת באמת באמצע הדילמה, כשיש לך גם רצון להמשיך וגם רצון להפסיק. ההנקה גם מתגמלת אבל גם מעיקה.

לדעתי, אופציה טובה היא להרשות לעצמך להגיד לה "לא היום". כשאת מרגישה ככה.
לא היום. הציצי כואב, עייף, את עייפה או עסוקה, זה מכביד, היום זה לא יקרה.
מחר - סבבה. הכל פתוח.

לא מאוד שונה מילד שאת משכיבה אותו לישון כל ערב עם סיפור, אבל מדי פעם את אומרת - היום תור אבא. אני גמורה.
(ולמי שחושבת "אבל בהנקה זה אחרת, זה לא אותו דבר, סיפור גם אבא יכול לספר", אני מעדיפה לא להסכים. השכבה-עם-סיפור-אמא זה משהו שונה בתכלית מאשר השכבה-עם-סיפור-עם-אבא. בשביל הילד שלי לפחות, בגיל הזה, אמא ואבא היו שני מינים ביולוגיים נפרדים, שונים זה מזה כשוני שבין תנין לעורב. ואיך בכלל אפשר להתייחס אל אחד כתחליף לשני. נו, באמת )

אז אולי לדבר אתה על זה באופן כללי, להגיד "לפעמים אני לא יכולה להניק והציצי כואב וצריך לנוח. אז בערבים כאלה, נעשה כך-וכך". ואז תהיה לך את האופציה להגיד לא.
מה דעתך?

באתר הזה למדתי שמניקים עד שהילד ילד, אז אך טבעי לי לכתוב כאן.
אני מניקה את בתי בת השלוש וחצי פעם ביום לפני השינה. (וגם את התינוקת בת השנה... מלא...) וככה אני מתחילה להרגיש שכבר בא לי שהגדולה תפסיק לינוק. מתחיל לפעמים להעיק. לפעמים כואב. לפעמים נראה לי הזוי שהיא עוד יונקת. אני נקרעת מצחוק בפעמים שהן יונקות יחד אחת מכל צד.
אז אני חושבת לעיתים די קרובות שיאללה הגיע הזמן להיפרד מהקשר המיוחד של ההנקה ולהמשיך הלאה לקשר בצורה אחרת. ומצד שני לא רוצה להפסיק ולהחמיץ ולהיפרד. היא כל כך לרגע רכה ומתוקה ומתמסרת כשהיא יונקת. ומקבלת מנה של חיזוק למערכת החיסונית כל יום. ועוד שניה מתחילה גן חדש אז שישאר לפחות משהו מוכר.
בקיצור אני בלב הדואליות.
לא יודעת אם להפסיק ממש בקרוב או נניח אחרי החורף.
אז רציתי לשתף את זה.
ואם יש למישהי משהו להגיד בעד להמשיך או בעד לסיים אני אשמח לשמוע ולהעשיר את ההתלבטות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שוב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שוב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבן שלי בן שנתיים וחצי ואני מתחילה לחשוב על לגמול מהנקה
מצד אחד יש מלא יסורי מצפון איך אקח לו את זה הוא כל כך אוהב לינוק
מצד שני כבר קשה להמשיך עוד
הוא יונק בעיקר סביב הלילה. בערב לפני השינה,לפעמים נרדם עם הנקה ולפעמים לא. ובמשך הלילה יונק לפחות פעם אחת, לפעמים יותר.
ישן איתנו במיטה (וגם על זה אני לפעמים חושבת,אם כדאי שרק לפעמים ישן במיטה משלו בלי התחייבות. רשמית יש לו מיטה בחדר של אח גדול)
הוא הקטן שלי וככל הנראה לי כרגע לא יהיו עוד תינוקות, אז הכל עוד יותר עמוס ברגשות אצלי
הוא כל כך תינוק שלי

אם הוא לא נרדם בהנקה,אז צריך לגלגל אותו בעגלה,או להרים על הכתף, שזה גם אישיו. הוא לא נרדם ככה סתם בשכיבה במיטה, כמובן שאני לידו

אין לי נסיון אישי עם רמות רלקסין גבוהות בזמן ההנקה, כן מכירה את זה מחברות. אף אחת מהן לא ספורטאית, מי שהייתה לפני ההריונות וויתרה על הספורט התחרותי למען חיי משפחה שפויים יותר ולמען הבריאות הפיזית שלה (מילים שלה, לא שלי)

בכל מקרה, אם זה אכן בגלל ההנקה, נראה שרק הפסקת ההריונות וההנקות תעזור לרמת ההורמון לחזור לנורמליות בדם...עד אז - להסתובב עם תחבושת אלסטית וזהירות ייתר?
למצוא פעילות אחרת, מתונה יותר שמותאמת למצב הגופני עכשיו ?

כמויות גדולות של רלקסין בדם זה נשמע לא כיף
הלוואי והיה לי יותר ידע על זה

הי
יש למישהי נסיון עם פציעות שונות בתחומי ספורט שונים (כמו ריצה, הליכה, אימון כוח, יוגה) בחיבורי שרירים של מפרקים שונים tendons, ligaments, cartilage וכד כתוצאה מהנקה ממושכת ונוכחות תמידית של הורמון הrelaxin ברמות גבוהות?
האם זה קורה מסיבה מסוימת? אפשר 'לתקן' /למנוע?

הנקתי רצוף פחות או יותר במשך 6+ שנים, 2 ילדים
וכבר בילד הראשון כשניסית לחזור 'לזוז' כשנתיים אחרי הלידה הראשונה (תוכנית ריצה של כמה שבועות) בום, מתחתי משהו בקרסול, ומאז כל פעם משהו אחר. רגליים, שורש כף היד, ירכיים, ברך, כתפיים וכו וכו. ניסיתי להחליף כל מיני דברים כשנתיב אחד נתקע ולא התאים... והגעתי לאותו מקום...

אם למישהו יש עיצה או נסיון אשמח
תודה רבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

kzce

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

kzce

בלה לצ'ה אומרים במצב כזה: don't offer, don't refuse
כשאומרים "לא" זה באמת מעליב. אז במקום זה, כמו שהוצע כאן, לא אומרים "לא" אלא - בסדר, עוד מעט, אחרי שאסיים לבשל, אחרי שנתקלח... בקיצור, כשיתאים יותר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אהבתי את הרעיון של אחת שתיים ושלוש תודה

רציתי לשתף במשהו שעוזר לפעוט שלי - הוא יותר צעיר, בן שנה ושבעה חודשים, אבל תראי אם זה מצליח גם לך: לפעמים הוא ממש רוצה לינוק ואני יודעת שאין לי כל כך זמן כרגע, והוא ממש מתאכזב ואפילו בוכה, אז אני מציעה לו לינוק ״חת שתיים ושההההלוש״ - לרוב הוא מתרצה ושמח לקבל את הכמה שניות האלה במקום שום דבר

אני מוצאת שהדיבור שלי מעליב אותה בעיקר כשאני באה עם "מטען" אמביוולנטי כמו שתיארת... כשיש בתוכי קול שמסכים איתה ומזדהה וקול שמסרב, או כל פוליפוניה שהיא קשה לי לבקש/ לדרוש או ... להציג עמדה בצורה נינוחה. אם אני זוכרת, בזמן אמת, אני אומרת לעצמי בלב את המגילה (אני אוהבת להניק את הקטנטנה שלי, זה בריא לה. לפעמים אין לי כוח/ חשק ולפעמים בא לי לישון לילה שלם/שתרדם כבר ואוכל לעשות משהו...)
ואז עונה לה בצורה משוחררת, כפי ששמנדובה הציעה (אפשר בבית. עוד מעט. או להיענות כי בעצם....כן בא לי).

לדעתי זה ממש בסדר להגיד שלא מתאים לך ואי אפשר כרגע - לא מדובר בעוללית בת יומה, אני מתארת לעצמי שאיננה מתבססת על ההנקה כעל הזנה בלעדית בגיל שנתיים ושמונה חודשים, ובכלל - הנקה בגיל הזה לא דומה כלל להנקה של תינוקת קטנטנה.

אפשר כמובן להשתדל לעשות את זה בצורה נעימה ולא של דחיה. דוגמאות:

• אני בדיוק באמצע הדחת הכלים. כשאסיים נוכל לשבת ולינוק.
• בלילה גם אמא רוצה לישון. בבוקר כשנקום תוכלי לינוק.
• עכשיו נספור עד חמש ונסיים - הבטחתי ליחיאל שאשב איתו לקרוא סיפור.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בתי השלישית וסביר להניח האחרונה בת שנתיים ושמונה חודשים. עדיין יונקת כשבא לה להתפנק, בעקר בבוקר כשמתעוררת איתנו במיטה או בערב לפני השינה. במהלך היום אם קרה משהו מבקשת אבל אני בדרך כלל לא נותנת. אני ברגשות אמביבלנטים לנושא מאחר ולא תמיד מתאים לי, אין לי תמיד פנאי לזה, מצד שני נוצרת בליבי את הרגעים האחרים של החיבור המדהים הזה ואת הרגעים האחרונים של ינקות בבית. בפעמים האחרונות אני רואה שביתי ממש נעלבת ונפגעת אם אני מסרבת להנקה או מבקשת שתפסיק. עצות...

זה הדף הכי מתאים שמצאתי, תקנו אותי אם יש מקום יותר מתאים.

התינוק שלי בן שנה ולאחרונה איבד עניין בהנקה.
הוא אוכל מצויין והכל. מאוד אוהב לאכול.

הגדול שלי ינק המון עד שהייתי בהריון והוא אמר שהחלב לא טעים לו והפסיק. זה היה אחרי גיל שנתיים.
הקטן מעולם לא היה נרדם בהנקה. הוא ישן יחסית טוב ומתעורר לרוב פעם אחת סביב 5 (הרדמה על הידיים או במנשא)
בחודשים האחרונים לא נראה שרוצה לינוק. בעבר הוא היה מרבה ליזום (כשהוא בידיים שלי נכנס מיד לתנוחת הנקה) וזה נפסק לחלוטין.
כשאני מציעה לו הוא יונק 2-3 יניקות מכל צד ומפסיק. רוצה לרדת ממני. אני מעבירה מצד לצד וכל פעם הוא מסכים רק ליניקות בודדות.
הנקה לא מרגיעה אותו כשהוא עייף או קיבל מכה וכו' ולכן הגענו למצב שאני יוזמת הנקות רק לפני השינות (בוקר צהריים ולילה) וגם אז מדובר בפחות מדקה - עד שנמאס לו.
מן הסתם אין לי הרבה חלב כרגע, בהתאם לביקוש שלו וזה מרגיש כמו מעגל - שבו יש פחות ופחות חלב ולכן ההנקה פחות ופחות כיפית לו.
בהתחלה הייתי שואבת אחרי כל הנקה אבל אני ממש לא סובלת לשאוב.

אני רוצה להדגיש שמדובר בתהליך הדרגתי של החודשיים האחרונים וזה לא מרגיש לי כמו תקופת שיניים או משהו כזה.

לפעמים אני מרגישה שאני ממש כופה עליו את ההנקה ושהוא עושה לי טובה שהוא יונק.
הרעיון של להפסיק להניק את הקטנצ'יק הזה שעוד לא הולך, בקושי אומר כמה מילים - עדיין תינוק - ממש עצוב לי. אבל אולי רק לי?

אני נסעתי לשני לילות והשארתי יונקת בת שנה וחצי עם אבא שלה. הלילה הראשון היה קשה, והשני יותר טוב. שאבתי במלון וזרקתי. (ובלילה השני בקושי ישנתי).
וכשהיתה בת שלוש נסעתי עם אחיה הקטן לשלושה שבועות. כשחזרתי, היא חזרה לינוק בבקרים כמו קודם. מי שמכור, מכור.

תודה על ההתייחסות!
תפילה לאם - אמרו שאי אפשר להביא משפחה וגם אבא לא רוצה. הוא חושב שזאת הזדמנות טובה לנסות להרדים אותו לבד. אני אנסה לברר שוב
שני צו - מצב שוק נשמע לא נעים... מזה רציתי להמנע. אבל תודה על העידוד על ההפסקה

לנו היתה הפסקה כפויה ופתאומית של 3 ימים בשל אשפוז (שלי) בגיל שנתיים וחצי.
לא גרם לו להפסיק.
גם לא היה נורא לי, הוצאתי במקלחת.

רוב הסיכויים שיכנס למצב שוק, יתמודד עד שתחזרי ואז יצמד לך לציצי לשבועיים..

אולי אבא והפעוט יכולים להצטרף לנסיעה שלך?

שלום לכולן
יש לי פעוט חמוד בן שנתיים וקצת שיונק לא מעט (בוקר, אחרי הצהרים ולילה) וגם נרדם בהנקה (אבל יכול גם להירדם בעגלה ובגן נרדם לבד).
בשבוע הבא אני צריכה לצאת לסופ"ש מטעם העבודה והוא יישאר עם אבא. כמה קשה זה יהיה לו? (לנסות להתחמק מהסופ"ש בגלל זה?) איך אפשר להקל עליו?
קשה לי עם המחשבה שיהיה לו קשה ושיהיה הרבה בכי... ובנוסף גם מישהי זרקה לי הערה שהוא בטח ייגמל אחרי ההפסקה הזאת. אשמח לעידוד שזה לא נכון ושאני סתם לוקחת את זה קשה
תודה!
מיכל

תודה רבה לכולן!
אני חושבת שככל שהמצב נוח לי אמשיך איתו.

התינוקות שלי, שחלקם כבר גדולים, נרדמו כולם בהנקה, ועברו בהדרגה בסביבות שנתיים וחצי להרדמות עצמית, פשוט בשכיבה במיטה. לפעמים זה הגיע בעקבות התמעטות החלב בהריון.

_האם יש אמהות נוספות שתינוקן נרדם כך? האם יש תהליך טבעי ובו התינוק נרדם גם באופן אחר?
האם ישנן אמהות שתינוקן נגמל באופו עצמאי? באיה גיל ואיך זה קרה?_

הבן שלי תמיד נרדם בהנקה (אלא אם כן זה היה באוטו, ולעתים בעגלה).
כשהוא גמל את עצמו בגיל שנתיים וחודש, בן לילה, בלי שום הכנה מראש, היינו צריכים למצוא דרך אחרת להרדים.
אחרי שלושה לילות קשים, מצאנו את הדרך של סיפור, ומאז זו שגרת ההשכבה שלנו.
מסקנה שלי: כל עוד הציצי זמין וכולם בסבבה עם זה - אין שום צורך (ואולי גם לא מוטיבציה) לעבור לצורות הרדמה אחרות.
ברגע שעולה הצורך (ולא משנה מאיזו סיבה) - מוצאים גם את הפתרון.

אני תמיד רציתי שהילדים שלי יגמלו עצמאית ושזה יבוא מהם וזה לא קרה מעולם..
כל הילדים שלי תמיד נרדמו בהנקה, ותמיד הפסיקו לישון את שנת הצהריים ברגע שהפסקתי להניק אותם.
וכשלא ינקו יותר למדו להרדם במיטה או לידי בחדר בלי ההנקה.
מקוה שעניתי לך..
אגב את הקטנה הפסקתי להניק רק בגיל 2.8, בהתחלה עשיתי גמילת לילה, ולאחר מכן היא ינקה רק לפני ואחרי שינה, וגמילה סופית עשינו בגיל 2.8. היה לה קצת קשה אבל אין להשוות לגמילה של הקודמים שהיתה בגיל מוקדם יותר.

שלום פלונית,
יכולה לענות לך לגבי -
האם ישנן אמהות שתינוקן נגמל באופו עצמאי? באיה גיל ואיך זה קרה?
הבן שלי נגמל עצמאית בגיל שנתיים וחצי.
בהתחלה הציצי היה זמין 24/7 מתי שרצה. חשוב אולי לציין שהוא לא היה מעולם מאלו שמפשיטים את האמא....יענו לא אובססיבי מדי לציצי... הוא לא באמת השתמש בו הרבה לצורך הרגעה וניחומים.... יותר כאוכל שמחובר לחום ואהבה ולםעמים קצת "חיבוק" קצר פה ושם (-:
בסביבות גיל שנה וחצי התעייפתי מהנקות הלילה התכופות וראיתי שהן מפריעות גם לו לישון יותר מאשר עונות על צורך מהותי, אז גמלתי אותו מהנקות הלילה.
באופן אוטומטי (לא יודעת למה) הוא הוריד את כל ההנקות של משך הערות שלו למעט השכבות לישון (בוקר צהרים וערב) והיקיצה מכל אחת מהן.
לאט לאט הוריד את ההנקה סביב השנת צהרים (שנת בוקר הפסיק גם ככה), ונשאר רק לפני השנת לילה וההתעוררות בבוקר.
בכמה חודשים האחרונים להנקה הוא פתאום החל לדלג מדי פעם על ההנקה לפני השינה. פשוט "שכח " מזה... ואני לא הזכרתי. אבל אם הוא היה נזכר אז נתתי.המרווחים בין פעם לפעם הלכו וגדלו , ונשארה רק ההנקה בבוקר עם היקיצה.
גם היא באותו אופן שהפתיע אותי פשוט נמוגה לה... פתאום התחיל לשכוח, המרווחים גדלו...וגדלו.... וזהו. הוא גמל אותי לגמרי! (-:

היו כמה פעמים בשלבים שבהם דילג על ההנקות (סביב השנת לילה) שפתאום היה נזכר. זו היתה יכולה להיות הסיטואציה הכי לא קשורה או גם כשהיינו במיטה, אבל היה ברור שהוא שואל כדי לראות את התגובה שלי.
לא עשיתי מזה עניין בכלל, קיבלתי את כ"התענינות ובדיקת גבולות חדשים והצעתי לו ללטף את הציצי. הוא קיבל את ההצעה ליטף לשנייה, ראה שהציצי עוד שם ועבר הלאה...

אני מודה לו וגאה בו וגם בעצמי שנתתי לעצמי ללכת אחרי הלב שלי בנושא ולא נכנעתי להתניות חברתיות שכיחות בנושא.
בהצלחה!

שלום לכולן,
ביתי בת שנה ותשעה חודשים. יונקת ביום ובלילה.
לרוב אני נהנת ושלמה ואפילו גאה...
מינקות רגילה להרדם עם היניקה.
פרט לתקופה בה העדיפה להרדם בעזרת נידנוד הערסל. (אני חושבת שקלטה שאני רוצה להרגיל אותה להרדם בשיטות נוספות...)
אבל מסכימה רק לי לנדנד.נרדמה פעם גם עם אמא שלי,שמה לה ראש על הכתף ועצמה עיניים.

האם יש אמהות נוספות שתינוקן נרדם כך? האם יש תהליך טבעי ובו התינוק נרדם גם באופן אחר?
האם ישנן אמהות שתינוקן נגמל באופו עצמאי? באיה גיל ואיך זה קרה?

תודה רבה

מאוד רציתי שהגמילה תבוא ממנה
אני חושבת שהנקודה הזאת מעניינת.
בתרבות שבה הרוב המאסיבי של תינוקות מופסק לינוק מוקדם ממה שהם רוצים, עשויה להתפתח אצלנו המחשבה שגמילה ביוזמת הילד היא-היא הטבעית, וגמילה ביוזמת האם - פחות.
ואני לא חושבת שזה נכון
כי יש באמת הרבה ילדים שייגמלו מיוזמתם, איפשהו בין גיל שנה וחצי לארבע, אבל כנגדם יש את הילדים שמבחינתם ימשיכו וימשיכו לינוק עד... שיגידו להם "די". הם מיוזמתם פשוט לא יפסיקו.
ואת הילדים שאמנם ימשיכו לינוק אם יתנו להם, אבל ייענו בשמחה לגמילה יזומה עדינה ומכבדת. וזה לא יהיה כזה חסר גדול מבחינתם.
גם ממה שקראתי על שימפנזים, רואים הרבה אמהות-שימפנזות מובילות את השלב הסופי של הגמילה, אחרי שהפעוט כבר הוריד וולונטרית את מספר ההנקות, אוכל יפה, גדל, משחק בבטחון עם חברים וכו'.

אני מניחה שעשויים להיות כל מיני יתרונות להנקה "על ריק" (כי זה לא באמת על ריק...), למשל עדיין יש חילוף מידע חיסוני, עדיין יש הרבה ניחומים והרגעה, עדיין יש טיפה תזונה, הגנה מצטברת בפני סרטן השד (לאם). מצד שני, בשלב הזה כל אלה הם דברים שאפשר גם בלעדיהם... יש לך כאן חופש בחירה די גדול.

אני גם חושבת, אם הימים האלה לא מספיק מעיקים בשביל שתרצי לגמול טוטאלית, אולי לדבר עם הבת שלך על זה שיש ימים שההנקה לא נעימה לך, ואולי בימים האלה להגביל משך הנקה, או להוריד להנקה אחת ליום? כמובן לתמוך את ה"גבולות" האלה עם איזה עזר קל להבנה, למשל לסמן את הימים האלה בצבע מיוחד בלוח השנה, כדי שהיא תדע מתי הם מתחילים ומתי הם צפויים להיגמר (הבן שלי בגיל הזה היה משוגע על לוחות שנה, אז אני יודעת שדבר כזה היה עובד טוב בשבילו).

<דיסקליימר: הבן שלי גמל את עצמו לפתע בן-לילה בגיל שנתיים, אחרי תקופה די מעיקה שבה הוא התעקש לינוק כל פעם שישבתי לאכול צהריים>

היי, אמ לית, גם אני עם אותה "בעייה". כשאני שואלת את בן החמש שלי הוא אומר שיש חלב. אני לא מרגישה שיש ואין שום זכר לחלב. לפעמים אני מפסיקה אותו כי זה מציק לי ואז הוא אומר שבדיוק היה חלב וחבל שהפסקתי אותו.
גם אני אשמח לדעת האם יותר קשה להגיע לחלב האחורי בשלב הזה או שפשוט נדמה לו שהוא מרגיש את החלב.
תמיד יש לי את התמונה בראש של אמא הודית אחת שמניקה את ילדתה הגדולה בת ה 6 או 7 או יותר. הילדה ניגשת לאמא לוקחת כמה שלוקים בשיא הטבעיות. ברור לחלוטין שיש שם חלב.

התלבטתי בין כל דפי ההנקה באיזה לבחור עבור השאלה שלי... הדף הזה הכי חי, אבל אני עוסקת כבר בהנקה אחרי גיל שלוש...
אז , המצב הוא כזה: בת שלוש וחצי, יונקת בוקר וערב. בהנאה ושמחה ולא מראה שום הסתייגות מהעניין באופק. אני- כבר פחות נהנית מבעבר, אבל לא מאוד מפריע לי. בעצם אתקן: בזמן ביוץ, ההנקה מחרפנת אותי. יש שלושה-חמישה ימים בחודש שבא לי לגמול. שאר הזמן זה בסדר.
אבל לדעתי כבר אין לי חלב - אם פעם בסחיטה היה יוצא שפריץ, ואחר כך לא שפריץ אבל טיפות זולגות, עכשיו כבר ממש אין כמעט כלום. היא יונקת ושותה מים תוך כדי . אני חושבת שככל שפוחת החלב ההנקה נהיית פחות נעימה, ושואלת את עצמי האם יש יתרונות להנקה "על ריק" , ואם כן מה הם. מאוד רציתי שהגמילה תבוא ממנה, ואני לא מבינה עד הסוף את העניין של לינוק בלי חלב בכלל בגיל כזה.
(אין הריון, אין שום סיבה אחרת שידועה לי להפחתת חלב לפתע, אבל אם אני טועה בעניין האין חלב- ספרו לי).
אשמח לתובנות של מניקות ותיקות , יועצות הנקה, כל מי שיש לה מה לתרום!
תודה (-:

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תמשיכו להניק

זהו זה, נגה בת שנתיים ושמונה חודשים והפסיקה לינוק. קצת עצוב לי, גם אם הגיונית נראה לי שעשיתי את הדבר הנכון עבורנו.
כתבתי על הגמילה בדף גמילה מהנקה. מאוד אשמח אם תקראו ותגיבו.

אני גמלתי את הבת שלי בגיל 3 ופשוט הסברתי לה שנגמר החלב (למרות הוא כמובן לא נגמר, אבל לא רציתי להגיד שאני רוצה לסיים...) בגילאים כאלה כבר אפשר להסביר והילד יבין.

בדף גמילה מהנקה ביקשתי לפני כמה ימים עזרה עם גמילה מהנקה אחרי גיל שנתיים, לקראת נסיעה מתוכננת בקרוב. עד כה לא קיבלתי תגובות, לכן פונה מכאן אליכן, המיניקות למרחקים ארוכים.

אני מ אלה שנכנסות להריון חודשיים מהלידה למרות הנקה מלאה 24/7...
4 הריונות (מתוכננים!!!!) תוך כדי הנקה, 2 מהם בהנקה מלאה עד מאוד.

מצאתי את הדף - חידוש המחזור בתקופת ההנקה
אולי מישהי יודעת איך להעביר את הדיון?

_כמו בטיחות של קונדום, אגב.
כמו בטיחות של גלולות למעשה. בטיחות של קונדום היא יותר נמוכה._
תפסיקו להפחיד אותי. אני מ אלה שנכנסות להריון חודשיים מהלידה למרות הנקה מלאה 24/7...

(לא, לא נכנסתי להריון, אבל אז חזרה לי הוסת. מה הסוד שלי? כנראה שפשוט ממש ממש לא רציתי אותה.)

אני מקבלת וסת סדירה כשלושה חודשים אחרי כל לידה תוך כדי הנקה בלעדית. את בני השני הריתי תוך כדי הנקה של הראשון. הראשון שלי נגמל מהנקה רק שנה אחרי הלידה של השני. ואני ממש לא יוצאת דופן. הנקה אינה אמצעי מניעה, אפילו כשעומדים בכל התנאים- הנקה מלאה ובלעדית, חצי שנה אחרי הלידה וכו' וכו', אי אפשר לבנות על ההנקה כאמצעי מניעה. מצד שני כן יש נשים שהביוץ שלהן חוזר רק אחרי הפסקה מלאה או חלקית של ההנקה.
אז מי שלא רוצה הריון שלא תבנה על ההנקה אלא תגן על עצמה ומי שכן רוצה הריון, לא בטוח בכלל שההנקה מהווה גורם מפריע. לדעתי האישית והלא מלומדת אחרי לידה ראשונה לא תמיד הגוף בשל, פיזית ורגשית, להתמודד עם תינוק נוסף וזה לא בהכרח קשור להנקה.

כמו בטיחות של גלולות למעשה. בטיחות של קונדום היא יותר נמוכה
צודקת.

רק כאשר הפסקתי להניק לגמרי הצלחתי להכנס (מיד) להריון נוסף
סטאטיסטית, זה קיים אך במיעוט.
הצד השני של עקומת הפעמון שהצד הראשון בה הוא אלה שנכנסות להריון חודשיים מהלידה למרות הנקה מלאה 24/7...

רק כאשר הפסקתי להניק לגמרי הצלחתי להכנס (מיד) להריון נוסף. כנראה שמעבר לכל זו תגובה אישית.

כמו בטיחות של קונדום, אגב.
כמו בטיחות של גלולות למעשה. בטיחות של קונדום היא יותר נמוכה.

אני הנקתי עד הלידה האחרונה ואחריה, ההפרש בינהם 2.5 שנים, הנקות יומיות וליליות לפני זה בלי הנקה לקח לי 2.1 כך שאני לא יודעת מה נכון מדברי הרופא, שלי אמרה שברגע שהתינוק אוכל לא משנה מה אז אין 100% הגנה מהנקה ואפשר להכנס כרגיל להריון

מקובל לומר שהנקה בלעדית ומלאה, גם ובעיקר בלילה, כשעדיין אין מחזור, מונעת ביוץ עד גיל חצי שנה.
צצצ
הניסוח המדוייק הוא "בבטיחות של 98%" כאשר משתמשים נכון (כלומר, אם התינוק/ת פותח פערים ולא יונק כמה שעות טובות בלילה, זה כבר לא בטיחותי).
כמו בטיחות של קונדום, אגב.

איך נכנסים להריון? מממ..
אצל כל אחת תגובת הגיף להנקה שונה. יש כאלה שנכנסות כמעט מיד ויש כאלה שרק שנה לאחר הפסקת הנקה.
<מקובל לומר שהנקה בלעדית ומלאה, גם ובעיקר בלילה, כשעדיין אין מחזור, מונעת ביוץ עד גיל חצי שנה, אבל כבר פגשתי יוצאים גם מן הכלל הזה>
בהצלחה

שאלה
הגניקולוג אמר שהשחלות שלי במנוחת הנקה..
אמר גם שרוב הסיכויים שאכנס להריון רק אחריי ההנקה כי נראה שאין שם פעילות בכלל.
הקטן בן שנה וחודשיים. והפסקתי להניק בלילה.
איך נכנסתן להריון תוך כדי הנקה?

לאמסטרדם. את צודקת, אני בטוחה שאפשר לקנות שם משאבה ידנית.

חשש קל.
לאן את נוסעת? ברוב המדינות המערביות אפשר להשיג משאבה ידנית יחסית בקלות, ודי בזול, אם עולה הצורך. לא שאני חושבת שתצטרכי, אבל אולי בשביל להפיג את החשש... שתסעי בראש שקט

תודה לכן. אם כך, אסע לי בלי משאבה. את מקומה ימלא חשש קל. נראה לי שפחות כבד. P-:

הפסקה של 4 ימים לא עלולה לגרום גודש משמעותי?
זה נורא נורא תלוי בגוף שלך, אי אפשר לדעת מראש. יש פה קשת שלמה של אפשרויות מבכלל לא ועד גודש.
אבל לכן רוני כתבה לך את העצה החשובה הזאת:
כן הייתי משתדלת להכנס לאיזה שירותים כמה פעמים ביום, ולסחוט קצת עם היד - גם כדי שלא יווצר לך גודש שיבעס לך את הנסיעה, וגם בשביל להמשיך להניע את החלב בצנרת
מעבר לזה, רוב החלב בגיל הזה נוצר ביניקה על המקום, זה לא כמו בשבועות הראשונים אחרי הלידה שהגוף מתכונן לשלישייה, על כל צרה שלא תבוא, ומכין סטוקים מראש, וגם אחרי הלידה חלק מהגודש לא קשור לחלב אלא לנוזלים של ההריון והלידה.

הפרשת חלב, כפי שכתבו בשמת ורוני לפי תחושה - עד להקלת חוסר הנוחות מומלצת
לא תגרום לגודש. כל פעם שתרגישי תחושת כובד ואי-נוחות תפרישי כמידת הצורך תוך כדי עיסוי עדין וגודש לא יווצר.
לגבי הכמות - ייתכם שתפחת, אבל היות שההנקה כבר מבוססת (אנדר סטייטמנט היסטרי...) כשהיא תחזור אלייך עם יניקה נמרצת מסוימת - תחזור ההתאמה אליה במהרה.
חג חרות בריא, קל ושמח

אני לא הייתי נכנסת לשאיבות בשלב הזה
אמנם היא בת שנתיים וחצי, אבל יונקת כמה פעמים ביממה (ביומיום אחה"צ, ערב ולילה, ובסופ"ש יותר).
הפסקה של 4 ימים לא עלולה לגרום גודש משמעותי? אשמח לא להיסחב עם משאבה אם זה באמת מיותר.

_היונקת בת שנתיים וחצי - אולי אני לא צריכה לשאוב?
אני לא הייתי נכנסת לשאיבות בשלב הזה_

היונקת בת שנתיים וחצי - אולי אני לא צריכה לשאוב?
אני לא הייתי נכנסת לשאיבות בשלב הזה. כן הייתי משתדלת להכנס לאיזה שירותים כמה פעמים ביום, ולסחוט קצת עם היד - גם כדי שלא יווצר לך גודש שיבעס לך את הנסיעה, וגם בשביל להמשיך להניע את החלב בצנרת כדי שכשתחזרי אחרי 4 ימים היא תוכל לינוק בקלות ובשמחה ועוד יהיה חלב. גם אם יתמעט, אם היא תחזור לינוק יש מצב שאפילו ביתר אינטנסיביות מהרגיל, והחלב יחזור לקדמותו

כתבתי ב{{}}ככר השוק ולא קיבלתי תגובה. אולי כאן?
_זקוקה למשאבה ידנית בהשאלה לנסיעה של 4 ימים בחודש יוני. בהוד השרון / פתח תקווה.
היונקת בת שנתיים וחצי - אולי אני לא צריכה לשאוב?_

לדעתי כתבתי על זה באריכות בדף תרכובות מזון מלאכותיות.
יכול להיות שאת מתכוונת לדף היסטוריה של תמ''ל{{}}? יש שם איזו התחלה של תשובה לזה.
(אה, ובסוף הדף יש איזו שאלה ישנה שלי שהעברתי מדף אחר ומאז היא שוכבת שם לבד בחושך, אולי יש לך או למישהי משהו לתרום.)

וכן, הצלחתי לצאת, אבל זה לא מעט בגלל תמיכתו של זוגי.

ואולי זה גם קשור לתרבות ה"הכל או לא כלום" שלנו?
אם מישהי חוזרת לעבודה, ישר יגידו לה : "תני תמ"ל", במקום למשל, תניקי רק בלילה או בבוקר, או כל וריאציה "פחות נוחה" אחרת.

הולכת לבדוק בדפים על התזונה.

מן הסתם זה באמת לדפים אחרים, אבל בתור התחלה עם המאמא עוף, כדי להבין למה זה רע,כדאי לקרוא את הרכיבים שעל האריזה...

זה גם המון מחוסר יידע ו/או נגישות אליו ו/או חוסר תמיכה סביבתית.
לא. זה לא חוסר ידע פרטי שלך. זה מפני שיש תעשייה עתירת ממון שעושה הכל כדי שכל התרבות שבתוכה את חיה תחשוב שזה "נורמלי" ו"מקובל" וככה את, כפרט אחד בתוך המערכת, תתקשי לדעת שיש פה בעיה.
התרבות היא הגורם שדוחף ל"נוחות". לא האמא הפרטית.
זה הופך את כל המערכת לכזאת, שבה "מקובל" ו"ראוי" לתת מאמא עוף (אם את שואלת ברצינות למה זה רע, וואו, זה לדפים אחרים פה (-: ). ואז כל אחד בתוך המערכת שבוי בקונצפציה ומתקשה לצאת ממנה.

בכל זאת הצלחת לצאת!

בתרבות בעלת ערכים אחרים, מאמא עוף לא יהיה אופציה.

אבל בשמת, זה גם המון מחוסר יידע ו/או נגישות אליו ו/או חוסר תמיכה סביבתית.
אני מניקה בן שנתיים, אבל אחיו קיבל תמ"ל עד גיל 3, בלי שהיה לי מושג למה זה כזה לא טוב...

ולמה "מאמה עוף" זה רע? (שואלת ברצינותO)

כן, אני יודעת מתי הומצא התמ"ל ולדעתי כתבתי על זה באריכות בדף תרכובות מזון מלאכותיות.

זה אפילו לא נכון שהוא היה "מקובל ושכיח" במשך 50 או 60 שנה.
זה כן נכון שהתחילו להחליף את ההנקה בחלב פרות מחומם עם סוכר בכל מיני מתכונים במהלך המאה העשרים, אם כי בהתחלה זה רק קיצר את משך ההנקה כי כולן הניקו לפחות שלושה חודשים.
גם הבקבוק עם חלב הפרה והסוכר היה משהו שנתפס כמיועד לחודשים הראשונים בלבד.
אף הורה לא השתגע להמשיך עם זה מעבר לגיל שנה כי אז פשוט נתנו לתינוקות אוכל וזהו.
באותה צורה, לפני המצאת החיתולים החד פעמיים, כאשר ההורים (בואו נקרא לילד בשמו: האמא) נאלצה לכבס את החיתולים האלה, לחתל בהם, לקפל אותם, וכל כאב הראש והטירחה האלה - היא מאוד לחצה לגמילה מחיתולים מרגע שאפשר היה להושיב את התינוק על סיר.

במהלך שנות ה-70 התחיל לחדור התמ"ל.
גם כשהתמ"ל היה כבר מקובל בשכבות מבוססות בישראל, למשל, הוא עדיין לא היה מקובל בקרב שכבות אחרות. אחר כך, התמ"ל התחיל לצאת משכבות מסוימות, ודווקא הפך לנפוץ באחרות. בקיצור, מורכב.

כמו לחיתולים החד פעמיים, יש קשר ישיר בין "מדד הנוחות בהורות" , בין העלייה ברמת החיים (לאנשים יש כסף מיותר לבזבז על תמ"ל וטיטולים שזורקים, וזה גם נתפס כדבר חיוני ולא כמותרות), בין תעשיית הפרסומות ועוד לבין השימוש בהם. אם לאמא קל יותר לערבב אבקה עם מים ולהשתיק עם זה את הילד, מאשר לטרוח ולהכין אוכל - היא תשלם על תמ"ל מיותר לגמרי לבני שנתיים ושלוש. ממש כמו שנעשה מקובל ושכיח לתת שניצל מאמא עוף תעשייתי מוקפא מחומם (תועבה טפו) במקום לטרוח ולהכין אוכל.
בכל המקרים האלה, ה"טרנד" הוא לתת זבל. הלא-טרנד הוא לתת אוכל.

מי שכותבת "במשך שנים היה מקובל" היא כנראה מאוד צעירה וגם מאוד בורה בנתונים היסטוריים, סוציואקונומיים ואחרים. כלומר, מושפעת מפרסומות ורואה רק מה שהיא מתוכנתת לראות...

במשך שנים מה שהיה מקובל ושכיח זה התמ"ל, וגם היום, לא?
על מה מבוססת ההנחה הזאת? אפשר לקבל איזה סימוכין? מראה מקום?
איפה מקובל ושכיח?
מה זה "במשך שנים"? כמה שנים?
לדעתי מדובר על 50 או 60 שנה בחלק הצפון מערבי של כדור הארץ, האם זהו כל האורך של התרבות האנושית, זה כל משך הזמן שהיא מתקיימת?
מישהי יודעת מתי הומצא התמ"ל?

אולי זה שייך למעצבן לראות מסביב , אבל אני מתעצבנת מלהיכנס לדף ההוא... התקשרתי לחברת צמחים כדי לברר על מוצר כלשהו שלהם, האם הוא מתאים להנקה. ציינתי בפני הבחור שמדובר על פעוטה בת שנתיים וחצי שיונקת, ולא תינוקת קטנה (זה משמעותי מבחינה טיפולית). ההוא ישר התחיל להיחנק: מה?? היא מניקה אותה? עד מתי היא מתכוונת להיניק??
איזה חוצפן!!!

גם הדיבור על טובת האימהות או "טובת האישה" הוא לרוב מופרך בעיני. האם טובתי היא לעבוד מצאת החמה ועד צאת הנשמה? ולהיות עם הבנות שלי זו הרעת תנאים ופגיעה בעצמאותי? האם טובת האימהות פירושה לשלם לנשים אחרות כדי שהן יגדלו את ילדנו? איך מוגדרת בכלל טובתי שלי? אי אפשר שלא לקחת בחשבון את תנאי השוק הקפיטליסטי כשמתייחסים ל"טובתו" של מישהו כיום. ציפי סער שמרנית מאוד ומקדמת עמדות בעייתיות תחת הכותרת "פמיניזם".