על ידי ג'ינ_ג'ית* » 29 ספטמבר 2006, 05:04
קראתי מחקר בדיוק אתמול בנוגע לארוחות בוקר. המחקר שובר את המיתוס שאם אוכלים בבוקר היטב - אז פחות רעבים ולכן אוכלים פחות במשך היום. בתכלס' נבדקו מאות אנשים והסתבר שמי שאכל בבוקר - אכל היטב גם במהלך היום, ומי שלא אכל בבוקר- אכל בהמשך היום בדיוק כמו הקבוצה הראשונה(של מיש אכלו בבוקר) רק שחסך לעצמו את הקלוריות של הבוקר. עד כאן לגבי המאזן הקלורי. חבל שהמחקר לא בדק מה קורה ל אותם אנשים כאשר הם אוכלים או נמנעים מארוחות בוקר. מה שכן, המחקר נערך על מאות אנשים והיה מאוד מדוייק מבחינת המהלך שלו ובסופו של דבר נמצא שדווקא מי שדילג על ארוחת הבוקר אמנם הגיע קצת יותר רעב לארוחת הצהריים אבל הרעב המוגבר התבטא בארוחה מעט גדולה יותר מזו של הקבוצה שאכלה בבוקר- אבל עדיין במאזן הסופי נחסכו הקלוריות של א. הבוקר.
שנית, לגבי הביראות, כמה זה בריא לדלג או לא לדלג על הארוחת הבוקר. נאמר במאמר שצורף למחקר הזה, שבשנים האחרונות ישנם מדענים רבים שיוצאים חוצץ נגד המחשבה שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום מבחינה תזונתית. כיום עדיין הדיעה הרווחת היא שבמשך כל הלילה הגוף צם כי אנחנו ישנים. מה שגורם לכליות ושאר האיברים לתפקד על חוסר של מזון ושתייה ולכן מומלץ לאכול היטב בבוקר על מנת לשבור את הצום ולמנוע מהגוף להתחיל עכל שירים במקום שומנים. היום ישנם יותר ויותר קולות גם מצד מדענים, כאמור, הטוענים כי זה לא בהכרח נכון, וכל עוד דואגים לאכול את כל אבות המזון באופן מספק במהלך היום זה לא ממש משנה מתי ואיך אוכלים זאת. אחד החוקרים הוא מדען שעוסק בדיוק שנושאים הללו של תזונה שטוען שמזה כבר שלושה עשורים בערך שהוא לא אוכל ארוחות בוקר כי הוא לא רעב והוא לא מרגיש שיש הבדל בבהירות המחשבה והצלילות שלו מימים שבהם אכל ארוחות בוקר.
אני רק אוסיף, שלמרות כל מה שכתבתי כאן, מניסיון אישי שלי כבחורה שסובלת מרגישות בקיבה (אולקוס וכו') מאוד לא בריא פיזית ונפשית לא לאכול שעות רבות כל כך. אני כותבת כאן בעיקר לפותחת הדף שנדמה שאת מחפשת דרך קלה בעניין של הרזייה רק שקיצורי דרך בכל מה שנוגע לגוף - בדרך כלל מובילים לנזקים. לא לאכול שעות רבות יכול לגרום לכך שהקיבה "עובדת על ריק" שעות רבות. מאחר והקיבה בעלת חומציות גבוהה מאוד (תדמייני חומצה שעוזרת לעכל מאכלים שונים ולפרק אותם) כשהקיבה ריקה היא מתחילה לעכל את עצמה. יש אנשים שאורח חיים לא נכון של אי אכילה כל מס' שעות - גורמת באמת להיווצרת של כיבים בקיבה, מעין פצעים פנימיים שנגרמו בגלל שהקיבה עיכלה את עצמה. ברגע שדואגים לאכול, משהו קטן אפילו כל כמה שעות (למשל כל שלוש שעות) אז החומציות בקיבה מתבייתת על המזון ולא על דפנות הקיבה.
וקצת ברמה האישית לגבי דיאטות, אני יכולה לומר שאני כמעט תמיד בעלת עודף משקל של חמישה- שבעה ק"ג אבל מעולם לא הייתי חסידה של דיאטות מוקפדות ושאר איסורים - זה בדרך כלל מכניס אותי למצב הפוך של אכילה מוגברת יותר. אני כן מאמינה במוכנות פנימית לשלוט בעצמי יותר. המוכנות הזו קורית לעיתים רחוקות (לצערי) כשאני מחליטה שזהו, לא מחר ולא מחרתיים, בדרך כלל לא בגלל האסתטיקה או המראה, אלא בעיקר ההרגשה, הכבדות הזו של הארוחות הענקיות באמצע היום שלא לומר על הבוקר (מי הגה את הרעיון המטורף של מאפים כבדים סטייל קוראסון /בורקס/ דונאטס על הבוקר?! ) ולפעמים באמת משהו גם בחיים מסביב נותן לך את התנאים המתאימים לכיוון השינוי. אני חושבת שהסוד של הדיאטות המוצלחות באמת הוא פחות בטכניקה ויותר בלזהות את המקום שבו אתה מתחייב לשליטה עצמית גדולה יותר ואיך לשמור על המקום הזה גם בימים פחות טובים. ועצת זהב בעניין הזה שקראתי במאמר של פסיכולוגיה בעניין- שההבל בין אלו שמצליחים לאלו שלא הוא מה שעושים אחרי הנפילה. הנפילה תמיד קיימת, תמיד יבוא הרגע שבו גם אם שמרת יופי תקופה פתאום משהו יתרופף ותהיה שבירה של הדיאטה וכן הלאה - השאלה מה עושים למחרת בבוקר או בארוחה הבאה, האם ממשיכים וחוזרים לשמירה ולדרך הנכונה או שפריקת העול מרגע שהתחילה שוברת את כל הכלים. קיצר, אפשר ליפול ולחזור בסלחנות למסלול בלי לאפשר לזה להיות פתח החוצה.
כל מקרה מה שאני עושה באותן תקופות של יותר שליטה עצמית הוא משהו שיש לו קו מנחה אחד- לאכול כל שלוש שעות משהו ט ע י ם עם דגש על טריות ופחות עומס שומני. זה הכל. לא מורידה בצורה גורפת שוקולד או נכנסת לצומות (כמו שכתבת שמנה שאת עושה (גם לא נכנסת למשטר כזה שבו כתוב מראש מה לאכול כי זה לא עובד אצלי, יש לי הרבה חשקים ושום "תפו"א ועוף מבושל" בתפריט היומי לא יכתיבו לי את החשק שיכול להשתנות אפילו מהרגע שהתחלתי לבשל ועד לרגע שהאוכל מוכן..... ) .אבל אני מקפידה על אוכל טעים, יותר מבימים רגילים. טעים הכוונה למשל לאכול למשל שתי פרוסות לחם ממש טרי עם הרבה גבינה לבנה טרייה, ביצה רכה וסלט ירקות טרי בבוקר. כשהכל מריח טוב וטרי - הטעם ענק והארוחה הזו למשל היא דוגמא למשהו משביע מאוד. בכלל ירקות אפשר לאכול בלי הגבלה ככה שרעב לפי דעתי בכלל לא צריך להיות בלקסיקון. בנוסף אני אוכלת ארטיק בננה או מעדן שוקולד או גלידה או מאפה/שוקולד קטן. אבל הכמות והתדירות של אלו מופחתת ומתחלפת בכמות ובתדירות של הירקות והחלבונים הטריים. אני זוכרת תקופה שאכלתי כל יום מנת דגני אורז ענקית עם חלב בבוקר, בצהריים מנת פסטה ע נ ק ית (סטייל גארפילד) עם עוף מוקפץ או משהו אחר שקשור לעוף (בגריל למשל) או ירקות ועוף בתנור וכן הלאה (אבל לרוב אני נצמדת לפסטה) . בעניין הזה הפסטה היא מאוד מאוד בריאה. הרבה חושבים שבגלל שפסטה ואורז הם פחמימות אז הם לא רואיים בדיאטהאבל זה לא נכון, שני המאכלים הללו מצויינים מבחינה תזונתית ומעניקים תחושה של מלאות ולא תחושה קלילה כמו אחרי אכילת חסה.
אני חושבת שאחת הבעיות הגדולות בדיאטות היא שלצד התחושה הטובה והקלילה יש לעיתים תחושה שחסרה לנו המלאות והנעימות שמתפשטת בגוף אחרי ארוחה דשנה מ"הימים הפרועים". לכן, דווקא ארוחה חמה כלשהי ובעיקר של פסטה מספקת את המלאות הזו. מעבר לכך משהו שמגובה במחקרים אבל מן הסתם אפשר להרגיש אותו ביום יום - ארוחה חמה מספקת יותר שובע ותחושה טובה מארוחה קרה. יש לזה גם הסבר פיזיולוגי אבל בתכלס' ארוחה חמה אחת ביום בעיניי היא חובה. אם להמשיך את התפריט שבניתי לי - בערב אני אוכלת סלט גדול עם קצת גבינה לבנה, או לבן, וכמה פרוסות לחם לניגוב הרוטב (בלי שמן), לפעמים עם ביצה וכו'. בין הארוחות הייתי אוכלת גם פרי, גם ארטיק או מעדן או שוקולד, גם ירקות מבושלים וחיים, ולא מעט קרה שהיו נישנושים לא צפויים (מנת ציפס, פיצה, מאפה וכן הלאה) בלי להרגיש כמעט רזיתי 5 קילו בשלושה שבועות. זה המון בהתחשב בעובדה שלא עשיתי שום פעילות ספורטיבית וששקלתי 58 בהתחלה. בפעם הראשונה שגיליתי שזה מה שמתאים לי לא התכוונתי בכלל לעשות דיאטה, רק להיכנס למסלול ידידותי יותר לגוף. רציתי רק להרגיש פחות כבדות ועומס על מערכתה עיכול - ופתאום קלטתי שהקילוגרמים יורדים. מאז אני עושה את זה כשאני במוד הנכון (פעם בשלוש שנים:-S). אגב, הגילוי הזה שהתפריט הבהחלט מלא הזה גרם לי לירידה הוביל אותי להבין שלפחות אצלי, מה שגורם לי לעלות זה בעיקר התפתתות לנישנושים כבדים, כאלה שהם פצצות קלוריות. חפיסת שוקולד שלמה (כי אם פותחים אותה אין סיכוי שמשאירים חלק לאחכ) , חטיפים מלוחים, מאפים קטנים, חבילת ופלה שמתחילה מופלה אחד ליד הנס קפה ונגמרת בפירורים....
בעניין הזה נדמה לי שאני מסכימה עם בועז בעניין של לזהות מהן החולשות שלך. אצלי החולשה היא שאני לא אוהבת הגבלות גורפות, דיאטה בסגנון " לא לאכול שוקולד במשך חודשיים" או " לא לאכול בבוקר" או " לאכול על פי תפריט קבוע" לא מתאימה לי בכלל. זה יגרום לי למרידה ורצון לאכול פי שניים. מצד שני אני מודעת לחולשה שלי בנוגע למתוקים למשל, ולכך שאין סיכוי שאני אוכל לקיים רבע מצווה כמו לאכול רק שתי קוביות שוקולד ולא לסיים את המצווה כולה. ולכן אם אני רוצה שוקולד אני יודעת שאני יכולה לאכול מתי שאני רוצה - כאמור בלי הגבלות - אבל אני צריכה לזכור שזה יהיה או חפיסה שלמה או כלום, זה הכל. אני חושבת במונחים של או הכל או כלום. בהתאם לחשיבה הזו אני מחליטה ולפעמים החפיסה בהחלט מוצאת את דרכה אלייי בחדווה גדולה... אגב, כמו שאמרתי החשיבה המושכלת הזו קורית אחת לשנתיים שבהם מתרחשת הבשלות הפנימית הזו למחוייבות להרגלים השונים הללו ואז יש כמה שבועות- חודשים של שמחה גדולה.
במהרה בימינו...
קראתי מחקר בדיוק אתמול בנוגע לארוחות בוקר. המחקר שובר את המיתוס שאם אוכלים בבוקר היטב - אז פחות רעבים ולכן אוכלים פחות במשך היום. בתכלס' נבדקו מאות אנשים והסתבר שמי שאכל בבוקר - אכל היטב גם במהלך היום, ומי שלא אכל בבוקר- אכל בהמשך היום בדיוק כמו הקבוצה הראשונה(של מיש אכלו בבוקר) רק שחסך לעצמו את הקלוריות של הבוקר. עד כאן לגבי המאזן הקלורי. חבל שהמחקר לא בדק מה קורה ל [b]אותם אנשים[/b] כאשר הם אוכלים או נמנעים מארוחות בוקר. מה שכן, המחקר נערך על מאות אנשים והיה מאוד מדוייק מבחינת המהלך שלו ובסופו של דבר נמצא שדווקא מי שדילג על ארוחת הבוקר אמנם הגיע קצת יותר רעב לארוחת הצהריים אבל הרעב המוגבר התבטא בארוחה מעט גדולה יותר מזו של הקבוצה שאכלה בבוקר- אבל עדיין במאזן הסופי נחסכו הקלוריות של א. הבוקר.
שנית, לגבי הביראות, כמה זה בריא לדלג או לא לדלג על הארוחת הבוקר. נאמר במאמר שצורף למחקר הזה, שבשנים האחרונות ישנם מדענים רבים שיוצאים חוצץ נגד המחשבה שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום מבחינה תזונתית. כיום עדיין הדיעה הרווחת היא שבמשך כל הלילה הגוף צם כי אנחנו ישנים. מה שגורם לכליות ושאר האיברים לתפקד על חוסר של מזון ושתייה ולכן מומלץ לאכול היטב בבוקר על מנת לשבור את הצום ולמנוע מהגוף להתחיל עכל שירים במקום שומנים. היום ישנם יותר ויותר קולות גם מצד מדענים, כאמור, הטוענים כי זה לא בהכרח נכון, וכל עוד דואגים לאכול את כל אבות המזון באופן מספק במהלך היום זה לא ממש משנה מתי ואיך אוכלים זאת. אחד החוקרים הוא מדען שעוסק בדיוק שנושאים הללו של תזונה שטוען שמזה כבר שלושה עשורים בערך שהוא לא אוכל ארוחות בוקר כי הוא לא רעב והוא לא מרגיש שיש הבדל בבהירות המחשבה והצלילות שלו מימים שבהם אכל ארוחות בוקר.
אני רק אוסיף, שלמרות כל מה שכתבתי כאן, מניסיון אישי שלי כבחורה שסובלת מרגישות בקיבה (אולקוס וכו') מאוד לא בריא פיזית ונפשית לא לאכול שעות רבות כל כך. אני כותבת כאן בעיקר לפותחת הדף שנדמה שאת מחפשת דרך קלה בעניין של הרזייה רק שקיצורי דרך בכל מה שנוגע לגוף - בדרך כלל מובילים לנזקים. לא לאכול שעות רבות יכול לגרום לכך שהקיבה "עובדת על ריק" שעות רבות. מאחר והקיבה בעלת חומציות גבוהה מאוד (תדמייני חומצה שעוזרת לעכל מאכלים שונים ולפרק אותם) כשהקיבה ריקה היא מתחילה לעכל את עצמה. יש אנשים שאורח חיים לא נכון של אי אכילה כל מס' שעות - גורמת באמת להיווצרת של כיבים בקיבה, מעין פצעים פנימיים שנגרמו בגלל שהקיבה עיכלה את עצמה. ברגע שדואגים לאכול, משהו קטן אפילו כל כמה שעות (למשל כל שלוש שעות) אז החומציות בקיבה מתבייתת על המזון ולא על דפנות הקיבה.
וקצת ברמה האישית לגבי דיאטות, אני יכולה לומר שאני כמעט תמיד בעלת עודף משקל של חמישה- שבעה ק"ג אבל מעולם לא הייתי חסידה של דיאטות מוקפדות ושאר איסורים - זה בדרך כלל מכניס אותי למצב הפוך של אכילה מוגברת יותר. אני כן מאמינה במוכנות פנימית לשלוט בעצמי יותר. המוכנות הזו קורית לעיתים רחוקות (לצערי) כשאני מחליטה שזהו, לא מחר ולא מחרתיים, בדרך כלל לא בגלל האסתטיקה או המראה, אלא בעיקר ההרגשה, הכבדות הזו של הארוחות הענקיות באמצע היום שלא לומר על הבוקר (מי הגה את הרעיון המטורף של מאפים כבדים סטייל קוראסון /בורקס/ דונאטס על הבוקר?! ) ולפעמים באמת משהו גם בחיים מסביב נותן לך את התנאים המתאימים לכיוון השינוי. אני חושבת שהסוד של הדיאטות המוצלחות באמת הוא פחות בטכניקה ויותר בלזהות את המקום שבו אתה מתחייב לשליטה עצמית גדולה יותר ואיך לשמור על המקום הזה גם בימים פחות טובים. ועצת זהב בעניין הזה שקראתי במאמר של פסיכולוגיה בעניין- שההבל בין אלו שמצליחים לאלו שלא הוא מה שעושים אחרי הנפילה. הנפילה תמיד קיימת, תמיד יבוא הרגע שבו גם אם שמרת יופי תקופה פתאום משהו יתרופף ותהיה שבירה של הדיאטה וכן הלאה - השאלה מה עושים למחרת בבוקר או בארוחה הבאה, האם ממשיכים וחוזרים לשמירה ולדרך הנכונה או שפריקת העול מרגע שהתחילה שוברת את כל הכלים. קיצר, אפשר ליפול ולחזור בסלחנות למסלול בלי לאפשר לזה להיות פתח החוצה.
כל מקרה מה שאני עושה באותן תקופות של יותר שליטה עצמית הוא משהו שיש לו קו מנחה אחד- לאכול כל שלוש שעות משהו ט ע י ם עם דגש על טריות ופחות עומס שומני. זה הכל. לא מורידה בצורה גורפת שוקולד או נכנסת לצומות (כמו שכתבת שמנה שאת עושה (גם לא נכנסת למשטר כזה שבו כתוב מראש מה לאכול כי זה לא עובד אצלי, יש לי הרבה חשקים ושום "תפו"א ועוף מבושל" בתפריט היומי לא יכתיבו לי את החשק שיכול להשתנות אפילו מהרגע שהתחלתי לבשל ועד לרגע שהאוכל מוכן..... ) .אבל אני מקפידה על אוכל טעים, יותר מבימים רגילים. טעים הכוונה למשל לאכול למשל שתי פרוסות לחם ממש טרי עם הרבה גבינה לבנה טרייה, ביצה רכה וסלט ירקות טרי בבוקר. כשהכל מריח טוב וטרי - הטעם ענק והארוחה הזו למשל היא דוגמא למשהו משביע מאוד. בכלל ירקות אפשר לאכול בלי הגבלה ככה שרעב לפי דעתי בכלל לא צריך להיות בלקסיקון. בנוסף אני אוכלת ארטיק בננה או מעדן שוקולד או גלידה או מאפה/שוקולד קטן. אבל [b]הכמות והתדירות[/b] של אלו [b]מופחתת[/b] ומתחלפת בכמות ובתדירות של הירקות והחלבונים הטריים. אני זוכרת תקופה שאכלתי כל יום מנת דגני אורז ענקית עם חלב בבוקר, בצהריים מנת פסטה ע נ ק ית (סטייל גארפילד) עם עוף מוקפץ או משהו אחר שקשור לעוף (בגריל למשל) או ירקות ועוף בתנור וכן הלאה (אבל לרוב אני נצמדת לפסטה) . בעניין הזה הפסטה היא מאוד מאוד בריאה. הרבה חושבים שבגלל שפסטה ואורז הם פחמימות אז הם לא רואיים בדיאטהאבל זה לא נכון, שני המאכלים הללו מצויינים מבחינה תזונתית ומעניקים תחושה של מלאות ולא תחושה קלילה כמו אחרי אכילת חסה.
אני חושבת שאחת הבעיות הגדולות בדיאטות היא שלצד התחושה הטובה והקלילה יש לעיתים תחושה שחסרה לנו המלאות והנעימות שמתפשטת בגוף אחרי ארוחה דשנה מ"הימים הפרועים". לכן, דווקא ארוחה חמה כלשהי ובעיקר של פסטה מספקת את המלאות הזו. מעבר לכך משהו שמגובה במחקרים אבל מן הסתם אפשר להרגיש אותו ביום יום - ארוחה חמה מספקת יותר שובע ותחושה טובה מארוחה קרה. יש לזה גם הסבר פיזיולוגי אבל בתכלס' ארוחה חמה אחת ביום בעיניי היא חובה. אם להמשיך את התפריט שבניתי לי - בערב אני אוכלת סלט גדול עם קצת גבינה לבנה, או לבן, וכמה פרוסות לחם לניגוב הרוטב (בלי שמן), לפעמים עם ביצה וכו'. בין הארוחות הייתי אוכלת גם פרי, גם ארטיק או מעדן או שוקולד, גם ירקות מבושלים וחיים, ולא מעט קרה שהיו נישנושים לא צפויים (מנת ציפס, פיצה, מאפה וכן הלאה) בלי להרגיש כמעט רזיתי 5 קילו בשלושה שבועות. זה המון בהתחשב בעובדה שלא עשיתי שום פעילות ספורטיבית וששקלתי 58 בהתחלה. בפעם הראשונה שגיליתי שזה מה שמתאים לי לא התכוונתי בכלל לעשות דיאטה, רק להיכנס למסלול ידידותי יותר לגוף. רציתי רק להרגיש פחות כבדות ועומס על מערכתה עיכול - ופתאום קלטתי שהקילוגרמים יורדים. מאז אני עושה את זה כשאני במוד הנכון (פעם בשלוש שנים:-S). אגב, הגילוי הזה שהתפריט הבהחלט מלא הזה גרם לי לירידה הוביל אותי להבין שלפחות אצלי, מה שגורם לי לעלות זה בעיקר התפתתות לנישנושים כבדים, כאלה שהם פצצות קלוריות. חפיסת שוקולד שלמה (כי אם פותחים אותה אין סיכוי שמשאירים חלק לאחכ) , חטיפים מלוחים, מאפים קטנים, חבילת ופלה שמתחילה מופלה אחד ליד הנס קפה ונגמרת בפירורים....
בעניין הזה נדמה לי שאני מסכימה עם בועז בעניין של לזהות מהן החולשות שלך. אצלי החולשה היא שאני לא אוהבת הגבלות גורפות, דיאטה בסגנון " לא לאכול שוקולד במשך חודשיים" או " לא לאכול בבוקר" או " לאכול על פי תפריט קבוע" לא מתאימה לי בכלל. זה יגרום לי למרידה ורצון לאכול פי שניים. מצד שני אני מודעת לחולשה שלי בנוגע למתוקים למשל, ולכך שאין סיכוי שאני אוכל לקיים רבע מצווה כמו לאכול רק שתי קוביות שוקולד ולא לסיים את המצווה כולה. ולכן אם אני רוצה שוקולד אני יודעת שאני יכולה לאכול מתי שאני רוצה - כאמור בלי הגבלות - אבל אני צריכה לזכור שזה יהיה או חפיסה שלמה או כלום, זה הכל. אני חושבת במונחים של או הכל או כלום. בהתאם לחשיבה הזו אני מחליטה ולפעמים החפיסה בהחלט מוצאת את דרכה אלייי בחדווה גדולה... אגב, כמו שאמרתי החשיבה המושכלת הזו קורית אחת לשנתיים שבהם מתרחשת הבשלות הפנימית הזו למחוייבות להרגלים השונים הללו ואז יש כמה שבועות- חודשים של שמחה גדולה.
במהרה בימינו...