על ידי צפריר_שפרון* » 06 אוגוסט 2008, 10:11
אישה,
השאלה הנשאלת היא: מה קרה שירדתי מהדרך?
במובן הזה, על פני יורדת מהדרך, עולה עליה.
כלומר, בעודך סוללת את הדרך, ומתקדמת בה, גם כאשר יש שותפים לדרך זו, וגם כאשר מדמה שפוסעת בה לבדך, נמצאת הדרך משפיעה על הסולל אותה.
כך, שכאשר מבקשת לשמור על כללים מסוימים לשם סלילת הדרך, נמצאת הדרך משתתפת בקביעת הכללים.
שאם מבקשת נתיב ישר, וטורחת לעבוד עם כל הכלים על מנת ליישר את הדרך, נמצאת הדרך מיישרת את מי שאת היא, ובמבט מלמעלה, מנקודת ראות רחבה, נאמר, מהירח, נראית דרכה מתפתלת ומפותלת בהכרח.
שכן, הכל בפנים, וכאשר מציינת את התנהגותה, את חוסר שביעות רצונה, מדברת על חוסר שלמות פנימית, עם עצמה.
כפי שמציינת שהשינויים הגופניים, ההבשלה הגופנית, נמצאים מאיימים על תפישתה את עצמה, במובן הזה שלא שבעת רצון מעצמה, יכולה להתבונן על הבשלותיה הנפשיות, ולזהות שם את מה שלא שבעת רצון ממנו.
כאן, כמו אהבה, שטוב להראותה מפעם לפעם, כך גם הנפש, טוב לה לנפש להודייה, לאמירת תודה פשוטה על המובן מאליו.
לשם כך, טוב לגייס את בן הברית האולטימטיבי, המוות.
מותירה לעצמך יממה אחת ומדמיינת שבעוד יממה אחת, מסתיים חלום המציאות הזו, ועוברת למציאות אחרת.
מנקודת המבט הזו, מתבוננת מחדש על חייה, על אהובה, על אהוביה, על הישגיה ועל החסד השלם בו שרויה בכל מקרה.
אז, מותירה לאהובה עוד יממה אחת בלבד, בדמיונה.
ושוב מתבוננת.
המובן מאליו אם כך, הוא ההווה, והוא המפתח להסכמה, להודייה, ולגילוי הפנים המתחדשות של מי שאת היא, תהי אשר תהי, על ידי מי שאת חושבת שאת היא, תהיה זו אשר תהיה.
טוב לפעילות גופנית, טוב לרענון ביחסי מין, טוב להתבודדות למשך יומיים שלושה, לבדך, הרחק מכל מה שמוכר לך, ושם טוב, להיות חלק מכל היש, בעודך מתהרהרת בינך לבין עצמך.
תודה רבה.
<שלם>
אישה,
[u]השאלה הנשאלת היא: מה קרה שירדתי מהדרך?[/u]
במובן הזה, על פני יורדת מהדרך, עולה עליה.
כלומר, בעודך סוללת את הדרך, ומתקדמת בה, גם כאשר יש שותפים לדרך זו, וגם כאשר מדמה שפוסעת בה לבדך, נמצאת הדרך משפיעה על הסולל אותה.
כך, שכאשר מבקשת לשמור על כללים מסוימים לשם סלילת הדרך, נמצאת הדרך משתתפת בקביעת הכללים.
שאם מבקשת נתיב ישר, וטורחת לעבוד עם כל הכלים על מנת ליישר את הדרך, נמצאת הדרך מיישרת את מי שאת היא, ובמבט מלמעלה, מנקודת ראות רחבה, נאמר, מהירח, נראית דרכה מתפתלת ומפותלת בהכרח.
שכן, הכל בפנים, וכאשר מציינת את התנהגותה, את חוסר שביעות רצונה, מדברת על חוסר שלמות פנימית, עם עצמה.
כפי שמציינת שהשינויים הגופניים, ההבשלה הגופנית, נמצאים מאיימים על תפישתה את עצמה, במובן הזה שלא שבעת רצון מעצמה, יכולה להתבונן על הבשלותיה הנפשיות, ולזהות שם את מה שלא שבעת רצון ממנו.
כאן, כמו אהבה, שטוב להראותה מפעם לפעם, כך גם הנפש, טוב לה לנפש להודייה, לאמירת תודה פשוטה על המובן מאליו.
לשם כך, טוב לגייס את בן הברית האולטימטיבי, המוות.
מותירה לעצמך יממה אחת ומדמיינת שבעוד יממה אחת, מסתיים חלום המציאות הזו, ועוברת למציאות אחרת.
מנקודת המבט הזו, מתבוננת מחדש על חייה, על אהובה, על אהוביה, על הישגיה ועל החסד השלם בו שרויה בכל מקרה.
אז, מותירה לאהובה עוד יממה אחת בלבד, בדמיונה.
ושוב מתבוננת.
המובן מאליו אם כך, הוא ההווה, והוא המפתח להסכמה, להודייה, ולגילוי הפנים המתחדשות של מי שאת היא, תהי אשר תהי, על ידי מי שאת חושבת שאת היא, תהיה זו אשר תהיה.
טוב לפעילות גופנית, טוב לרענון ביחסי מין, טוב להתבודדות למשך יומיים שלושה, לבדך, הרחק מכל מה שמוכר לך, ושם טוב, להיות חלק מכל היש, בעודך מתהרהרת בינך לבין עצמך.
תודה רבה.
<שלם>