מרגישה אמא בכל רמ"ח איברי:-)
טוב לי. אני רגועה. כרגע החלטנו להשאר בקראוון (סבא של האיש קורא לו מעברה:-)). החלטנו קצת להשקיע בו. נשאר כאן בערך עוד שנה ואז נחשוב שוב. בנחת אני מקווה!
יש משהו שתוקע אותי כבר המון שנים. בכל תחום.
אני לא מאמינה בעצמי, במי שאני, במי שה' ברא.
הרי אם הוא ברא אותי ככה אז זה טוב. לא סתם טוב. מושלם.
הרי יש לו כוח לשנות אותי.
הוא ברא אותי עם כלים, עם תכונות, עם חולשות לא סתם. ככה אני הכי טובה!
הלכנו לראיון עבודה (משהו זוגי, התפקיד שלי הוא העיקרי)
יצאתי בהרגשה שאני משדרת שאני לא שווה כלום >מקצינה כמובן<.
זה גרוע.
אם יש בי כוחות מסוימים. וכן, אני חושבת שאני מתאימה לעבודה הזאת.
אני יודעת - בס"ד- שהיא תעשה לי טוב. שאהיה טובה בה.
זה מתאים לי כ"כ בשלב הזה.
אני מרגישה שאני נבלעת ביום יום.
העבודה הזאת תאפשר לי להיות עם תפארת בבית ולהתקדם לאן שאני שואפת.
(אני רוצה להיות מטפלת, להקשיב לאנשים, לעזור לכוון והכל בדרך התורה. חלק גדול מהתפקיד זה בדיוק זה, להיות אוזן קשבת, להיות 'אמא')
מתאים לי.
למה כ"כ קשה לי עם זה??
זה תוקע אותי, רודף אותי,
בלימודים, בזוגיות, מול כל מערכת, מול עצמי.
חבל.
אני עוברת עכשיו טיפול קינסולוגיה. אני מקווה מאוד שתיהיה לי סיעתא דשמיא ואפתור את הבעיה הזאת מהשורש.
מגלה שהיא עמוקה מאוד.
חייבת לפתור אותה. אני לא מוכנה שהבת שלי תרגיש גם 'לא יוצלחת'.
אני אוהבת אותה בלי גבולות. בלי תנאים. (טוב, היא עדיין קטנה:-))
אומרת לה מלא שהיא מקסימה, טובה, מתוקה, צדיקה.
אוי, א"א לתאר כמה אני אוהבת את הילדה הזאת!
איזו זכות גדולה זאת.
זה כביכול טבעי, הריון - לידה- היא גדלה.
זה נס כ"כ עצום!
איזו אמונה הקב"ה נותן בי (בנו) כשהוא מביא לנו את הנשמה הזאת לפקדון.
הוא סומך עלינו שנגדל ונחנך אותה.
הוא מאמין בנו שאנחנו, דווקא אנחנו טובים ונכונים לה.
שדווקא איתנו יהיה לה טוב ( א-מ-ן )
שאנחנו מסוגלים לכוון אותה ליעודה.
אז איך אני לא מאמינה בעצמי??
מאיפה הגאווה הזאת?
אני בסך הכל כלי להעביר פה דברים בעולם.
צריכה להתחזר בזה. באמונה הזאת. בהי'ת.
ה' - בורא עולם יקר.
עזור לי להתחזק. להתקרב אליך.
להאמין שבראת אותי לא לחינם.
לראות את הטוב שטמנת בי, להאמין בו.
להיות כלי לשליחותך!
להיות אמא,
רעיה,
אשה.
שמחה.
תודה אבא טוב.
כמה שפע! כמה אור!
לילה טוב@}