על ידי דוד_רובנר* » 03 אוקטובר 2001, 21:02
האם אנרכיה היא השיטה החברתית האידיאלית? -- [אנרכיה, כמושג פוליטי, כהפשטה נאיבית צפה]
חברה שאין לה ממשל מאורגן הייתה נתונה לחסדיו של העבריין הראשון שהיה עובר ושהיה מחיש אותה לתוהו-ובוהו של מאבק בין כנופיות. אולם האפשרות של חוסר מוסריות של בני-אדם איננה ההסתייגות היחידה לאנרכיה: אפילו חברה שכל אחד מחבריה היה לגמרי רציונאלי ומוסרי ללא חטא, לא הייתה מסוגלת לתפקד במצב של אנרכיה; זה הצורך לחוקים אובייקטיביים ולבורר במחלוקות ההגונות בין אנשים שמצריך את כינון השלטון.
כעת, חשבו על היקף ההיפוך המוסרי והפוליטי בראייה את השלטון הנפוצה כיום. במקום להיות מגן זכויות האדם, הממשלה הופכת למפרה המסוכנת ביותר שלהן; במקום לשמור על החירות, הממשל מכונן עבדות; במקום להגן על האדם מפני יוזמי השימוש בכוח הזרוע, הממשלה יוזמת השימוש בכוח הזרוע והכפייה בכל צורה שרצונה בכך ובכל סוגיה; במקום לשמש כלי לאובייקטיביות ביחסי האנוש, הממשל יוצר ממלכה קטלנית, תת-קרקעית, של אי-ודאות ופחד, באמצעות חוקים בלתי אובייקטיביים אשר פירושם נותר להחלטה השרירותית של ביורוקרטים אקראיים; במקום להגן על האנשים מפגיעה כתוצאה מגחמה, הממשלה מקנה לעצמה את הכוח של גחמה בלתי מוגבלת -- כך אנחנו מתקרבים במהירות לשלב של ההיפוך הסופי: השלב בו הממשלה היא חופשית לעשות כרצונה, בזמן שלאזרחים מותר לפעול רק באישור; שהוא השלב של התקופות השחורות ביותר של תולדות האנושות, השלב של שלטון על ידי הכוח החייתי.
לכן, עלינו לעקור את הכוח מתוך יחסי האנוש
אחת התופעות המפליאות והמביכות ביותר שעל הבמה העולמית הנוכחית היא הפופולריות הגוברת של הכפיה, בצורה זו או אחרת, בשימוש בה ככלי לגיטימי לקידום מגוון מטרות -- לרבות החינוך. בזמן שהעולם כולו נראה כי מגביר באטיות, אולם יותר מתמיד, את מודעותו לעובדה שכוח הוא לא שיטה יעילה כדי להשיג יעדים בני-קיימא, פלח אחד מתרבותנו -- פלח מאוד חשוב, הממונה על הכנת הדור הבא -- נראה שהוא מכוון בעקשנות לכיוון ההפוך..
למעשה, בזמן שאנחנו עברנו דרך העשור האחרון של המאה ה-20, אנחנו היינו עדים לתופעה אשר לפני שישים שנה בקושי, איש שפוי לא היה חולם שהיא תופיע. מי, בשלהי מלחמת העולם השניה, היה אומר בביטחון כלשהו שהשימוש בכח על מנת לישב סיכסוכים בין מעצמות-העל יהיה לנחלת העבר? מי היה מנחש, בעיצומה של מלחמת קוריאה, שאפילו המימסדים הצבאיים הגדולים והמודרניים ביותר יהיו במהרה מחוסרי אונים בנסותם לכפות את רצונם אפילו על המדינות הקטנות ביותר כמו קפריסין, לבנון, ניקראגואה, אפגניסטן, קובה והאיטי, ואלה הם רק כמה מהן? מי, בשיא עוצמתו של סטלין בשנות ה-40 המאוחרות, היה מספיק טיפש כדי לנבא שאחדות מהרודנויות הקומוניסטיות יודחקו הצידה על ידי אותה אוכלוסיה אשר פעם שלטו בה ביד ברזל? נכון, את השרידים הכואבים של הכוח הברוטלי אפשר לראות בשפע בעולם של היום במרכז אמריקה, במזרח אירופה, בסין, בדרום-מזרח אסיה, בעירק, באירן, במזרח התיכון, ובמקומות שונים באפריקה -- וכעת הפתיע אותנו הטרור הבינלאומי. אולם בכל מקום, אפילו האנשים שבשילטון -- בעלי השררה, חשים שהפעמון מצלצל ללא רחם לסמכותיות הבלתי מרוסנת, ואנשים בעלי אמון וסבלנות אין קץ יגעים בשקט ובחריצות על מנת לעקור את הכוח מתוך יחסי האנוש.
עלי לומר בבירור, כדבר אשר חל באופן אוניברסלי, שבעולם – ובכלל זה בתחום החינוך --אצלנו, כמו בכל מקום אחר, כל הצעה לרפורמה המבוססת על צורה כלשהי של כפיה, מועדת לכישלון, והיא מוטעית במהותה. זו בדיקת לקמוס אשר אפשר להשתמש בה לאורך ולרוחב. הגיע הזמן שהקהל יבהיר למנהיגניו שהצעות כגון אלה הן בלתי מקובלות, ואין להביאן בחשבון. אינני מאמין שיש מרפא-כל פשוט כלשהו לבעיותיהם של העולם -- לרבות ובעיקר בתחום החינוך -- היום, אם כי מה שאני כן יודע הוא, שמה שלא ננסה, חייב להיות מבוסס על כיבוד החופש של האוכלוסיה לבחור לעצמם את נתיביהם, ולהביע את דעתם.
[b]האם אנרכיה היא השיטה החברתית האידיאלית?[/b] -- [אנרכיה, כמושג פוליטי, כהפשטה נאיבית צפה]
חברה שאין לה ממשל מאורגן הייתה נתונה לחסדיו של העבריין הראשון שהיה עובר ושהיה מחיש אותה לתוהו-ובוהו של מאבק בין כנופיות. אולם האפשרות של חוסר מוסריות של בני-אדם איננה ההסתייגות היחידה לאנרכיה: אפילו חברה שכל אחד מחבריה היה לגמרי רציונאלי ומוסרי ללא חטא, לא הייתה מסוגלת לתפקד במצב של אנרכיה; זה הצורך לחוקים אובייקטיביים ולבורר במחלוקות ההגונות בין אנשים שמצריך את כינון השלטון.
כעת, חשבו על היקף ההיפוך המוסרי והפוליטי בראייה את השלטון הנפוצה כיום. במקום להיות מגן זכויות האדם, הממשלה הופכת למפרה המסוכנת ביותר שלהן; במקום לשמור על החירות, הממשל מכונן עבדות; במקום להגן על האדם מפני יוזמי השימוש בכוח הזרוע, הממשלה יוזמת השימוש בכוח הזרוע והכפייה בכל צורה שרצונה בכך ובכל סוגיה; במקום לשמש כלי לאובייקטיביות ביחסי האנוש, הממשל יוצר ממלכה קטלנית, תת-קרקעית, של אי-ודאות ופחד, באמצעות חוקים בלתי אובייקטיביים אשר פירושם נותר להחלטה השרירותית של ביורוקרטים אקראיים; במקום להגן על האנשים מפגיעה כתוצאה מגחמה, הממשלה מקנה לעצמה את הכוח של גחמה בלתי מוגבלת -- כך אנחנו מתקרבים במהירות לשלב של ההיפוך הסופי: השלב בו הממשלה היא חופשית לעשות כרצונה, בזמן שלאזרחים מותר לפעול רק באישור; שהוא השלב של התקופות השחורות ביותר של תולדות האנושות, השלב של שלטון על ידי הכוח החייתי.
לכן, עלינו לעקור את הכוח מתוך יחסי האנוש
אחת התופעות המפליאות והמביכות ביותר שעל הבמה העולמית הנוכחית היא הפופולריות הגוברת של הכפיה, בצורה זו או אחרת, בשימוש בה ככלי לגיטימי לקידום מגוון מטרות -- לרבות החינוך. בזמן שהעולם כולו נראה כי מגביר באטיות, אולם יותר מתמיד, את מודעותו לעובדה [b]שכוח הוא לא שיטה יעילה כדי להשיג יעדים בני-קיימא,[/b] פלח אחד מתרבותנו -- פלח מאוד חשוב, הממונה על הכנת הדור הבא -- נראה שהוא מכוון בעקשנות לכיוון ההפוך..
למעשה, בזמן שאנחנו עברנו דרך העשור האחרון של המאה ה-20, אנחנו היינו עדים לתופעה אשר לפני שישים שנה בקושי, איש שפוי לא היה חולם שהיא תופיע. מי, בשלהי מלחמת העולם השניה, היה אומר בביטחון כלשהו שהשימוש בכח על מנת לישב סיכסוכים בין מעצמות-העל יהיה לנחלת העבר? מי היה מנחש, בעיצומה של מלחמת קוריאה, שאפילו המימסדים הצבאיים הגדולים והמודרניים ביותר יהיו במהרה מחוסרי אונים בנסותם לכפות את רצונם אפילו על המדינות הקטנות ביותר כמו קפריסין, לבנון, ניקראגואה, אפגניסטן, קובה והאיטי, ואלה הם רק כמה מהן? מי, בשיא עוצמתו של סטלין בשנות ה-40 המאוחרות, היה מספיק טיפש כדי לנבא שאחדות מהרודנויות הקומוניסטיות יודחקו הצידה על ידי אותה אוכלוסיה אשר פעם שלטו בה ביד ברזל? נכון, את השרידים הכואבים של הכוח הברוטלי אפשר לראות בשפע בעולם של היום במרכז אמריקה, במזרח אירופה, בסין, בדרום-מזרח אסיה, בעירק, באירן, במזרח התיכון, ובמקומות שונים באפריקה -- וכעת הפתיע אותנו הטרור הבינלאומי. אולם בכל מקום, אפילו האנשים שבשילטון -- בעלי השררה, חשים שהפעמון מצלצל ללא רחם לסמכותיות הבלתי מרוסנת, ואנשים בעלי אמון וסבלנות אין קץ יגעים בשקט ובחריצות על מנת לעקור את הכוח מתוך יחסי האנוש.
עלי לומר בבירור, כדבר אשר חל באופן אוניברסלי, שבעולם – ובכלל זה בתחום החינוך --אצלנו, כמו בכל מקום אחר, כל הצעה לרפורמה המבוססת על צורה כלשהי של כפיה, מועדת לכישלון, והיא מוטעית במהותה. זו בדיקת לקמוס אשר אפשר להשתמש בה לאורך ולרוחב. הגיע הזמן שהקהל יבהיר למנהיגניו שהצעות כגון אלה הן בלתי מקובלות, ואין להביאן בחשבון. אינני מאמין שיש מרפא-כל פשוט כלשהו לבעיותיהם של העולם -- לרבות ובעיקר בתחום החינוך -- היום, אם כי מה שאני כן יודע הוא, שמה שלא ננסה, חייב להיות מבוסס על כיבוד החופש של האוכלוסיה לבחור לעצמם את נתיביהם, ולהביע את דעתם.