אגב, מה הקשר לדף?

ברור שזה לא לגיטימי.
כמו שהן לא תאמרנה לה "לקוחה יקרה, צאי מהסרט ותלבשי מיני"

אחותי הקטנה, רווקה בת 21, עובדת בחנות בגדים כאן בעיר.
היום נכנסה לחנות אישה לבושה בצניעות יתרה, וסט, חצאית קפלים, כיסוי ראש כפול, גרביים חומות ונעלי רבנית. בחרה כמה פריטים וניגשה לקופה.
אחרי שסיימה לשלם לאחותי וקיבלה עודף באה לצאת. אבל קודם פנתה לאחותי ולעובדת נוספת, העיפה מבט בבגדים שלהן - חצאיות ג׳ינס קצרות , וחולצות מעל המרפק. ואמרה: " בנות ישראל, אני מברכת אתכן שתזכנה להתלבש בצניעות" לקחה את הקניה ונעלמה.
אחותי והעובדת הנוספת נשארו בהלם.

האם זה לגיטימי לדעתכם? או שזה חדירה לפרטיות ?

וואו, מזמן לא קראתי דף שיכולתי לומר בו: כן! כן! בדיוק ככה! זה בדיוק מה שאני מרגישה! תודה לך שכתבת אותי, וגילית לי שיש עוד אדם אחד בעולם שמרגיש את זה!
תודה מירב ליאת, על ההקפצה של הדף למה חדש

מעניין שהדף הזה צץ לי
השבוע חזרתי אל תכנים של רפואת על או כפי שנקראת באנגלית therapy Meta healing
להיזכר
שלא משנה כמה קשה המצב הבריאותי שלי הוא כהרף עין לבריאות שקיימת כל הזמן בי ואיתי
תהליך הריפוי שלי כבר החל כמו שאומרת לואיז היי
התמונות מהדהדות מתקופות של האלימות שאני הרגשתי בניתוחים מיילדותיים ותאונת הדרכים ובחיים המלאים פיגועים שכבר הלב לא יכול להכיל יותר את הצער הזה כל אירוע תוקף את מערכת החיסון ואת הבריאות שלי
במיוחד בשנתיים האחרונות שאנחנו במלחמה לא מדוברת לא רק נגד הקורונה אלא נגד נסיון השתלטות על משאבי המדינה והרבה מאמץ הדורות הקודמים היה בסכנה של פגיעה, היה לא תהיה,
אז הדף הזה הזכיר לי את היסודות
ללמוד וללמד ואהבה ואמונה ורוגע

מאוד שמחה לשמוע על השיפור.

מוכן לספר מה שתוכל על המסע והמחשבות שלך בהקשר אליו ?
הנושא מרתק !
סליחה על הניג'וס... אם לא מתאים, אז לא.

הי כלם,

רונית, תודה על הדרבון לחזור לכאן!

באופן בסיסי כנראה חל שיפור גדול. המיגרנות לא חזרו מאז הביקור הראשון אצל המדקר. בעיות העיכול זה סיפור מסובך יותר, ועם זה אני מתעסק בשלושה שבועות האחרונים.
הולך לטיפולי הדיקור שלוש פעמים בשבוע, זה הכלי שאמצתי. מרגיש שמשהו משמעותי קורה שם. גם בזירת העיכול ברור לגמרי שבממוצע המצב השתפר בהרבה. אבל שם עוד יכולים פתאום לבוא התקפים, אחרי כמה ימים שנראו ממש טוב. אז המצב עוד רעוע (ככה כותבים את זה?)

התהליך עכשיו בעל אופי של עבודה מתמשכת, בתקווה עם אפקט מצטבר. זו בעיקר הסיבה שלא כתבתי כאן, אני מצד אחד כבר לא במצוקה רוב הזמן, אז לא מרגיש דחף אקוטי לחלוק. מצד שני ההתרחשות הרבה יותר שקטה, אז אין הרבה מה לכתוב. כל מיני דברים קטנים שמשמעותיים בשבילי, לא נראה לי שמענין לקרוא עליהם. כמו: המתח עבר מהמקום הזה בגוף, למקום אחר. עוצמת רחש הרקע באזניים נחלשה. כאלה.

מענין שהרבה אנשים כאן הגיבו למיגרנות, למרות שכתבתי כבר נדמה לי שאצלי חל שיפור כבר בהתחלה. ברור שזה סיפור שמהדהד לאנשים, המיגרנה

תודה על ההצעות להבדק גופנית, תזכורות חשובות. אני זוכר, ונבדק מפעם לפעם

שיפון נעלמת.... האם היציאה אל המסע קרובה ?
מקווה שיש הקלות בסימפטומים ושמצב הרוח בעליה.

אנא, עדכן,
רונית.

אני לא יודעת אם זה רלוונטי מבחינתך, אני בטח לא הצלחתי להתמודד עם העניין אבל בטיפול שעברתי הבנתי שכאבי ראש קשים הם סימן לקונפליקט לא פתור. משהו משמעותי נוסף שחשוב לי לספר לך עליו, למרות שאולי כבר נבדקת, חברה שלי סבלה מאד בעבר מכאבי ראש עברה בדיקות מקיפות והתגלתה בעיית כליות חמורה, בהמשך עברה גם השתלת כליה, אולי כדאי רק על מנת להסיר ספק לבדוק את המיגרנות גם מהזווית הזו.
מקווה שהועלתי במשהו, רפואה שלמה.

התאור שלך את הוית המגרנה מלהיב
D-:
ממש העבירה את הכאב?
אשכרה. גם מונע וגם אם מתחיל לי משהו זה מחסל את זה. זה גם עוזר לבעיות עייפות ואנרגיה. מלבד הבעיות הללו תמיד הייתי בריא ואולי אפילו בצורה יוצאת דופן. רק פעם אחת אני זוכר שהייתי חולה בעשרים השנים האחרונות (סלמונלה ובזמן שהיתה לי הסלמונלה אני זוכר שהיתה לי רק מחשבה אחת - כל עוד זה לא מיגרנה - אשרי וטוב לי ובאמת כל כאב קטן עלי כבר אחרי המיגרנה).
אתמול רציתי לכתוב ושכחתי שבספר איוב השטן פוגע באיוב ועושה רושם שהוא הולך מן הקל אל הכבד והדבר האחרון (הכי כבד) זה לפגוע בבריאותו. מענין ... (אבל יש לציין שאיוב לא נשבר אלא רק אחרי שהחברים באו לבקר אותו). בסוף הוא עשה תשובה - יש לאמר לזכותו. "ועתה עיני ראתך".
עוד דבר, שהגעתי למסקנה - שלא צריך איזה תרופה מיוחדת מסין או הודו, או להקפיד על כל פירור של מזון ופעילות, אלא להתנהג "טבעי" בלי לפחד ובהתאם למה שהגוף מסמן שמותר ואסור ובעיקר המוח.
אני רוצה להדגיש (למרות שאני חושב שהבנת) שלא מדובר בסתם להיות בתנועה. אתה יכול להיות בפעילות מאוד גבוהה אבל רחוק מאוד מלהיות במיטבך כי אתה פשוט עושה משהו שהוא לא הדבר הכי נכון בעיניך באותו הרגע.

וגם אולי הייתי צריך אז לקחת יותר כדורים מדי פעם. הססתי מאוד לפני כל כדור שלקחתי ובצדק כיון שכדורים יכולים להחריף מאוד את הבעיה ומונעים מציאת פתרון אמיתי, אבל, במבט לאחור, אולי לפעמים הייתי צריך לשחרר לי יותר חבל. אז אני מניח שאתה מכיר כבר לא מעט כדורים בשוק ולא אלאה אותך אבל משהו שלא היה ידוע לי - כדורים נגד לחץ דם יכולים לעזור - אח שלי לא חווה מיגרנה מאז שהוא לוקח כדורים נגד לחץ דם.
גם אומרים שהפרעות בלב יכולות לגרום מיגרנות ועייפות.
אז זהו ... זה המודל שיש לי היום. מקווה שלא יופרך מחר, אבל הכל יכול להיות.

_כל כך נגע לי ללב הדברים של עצם מעצמי אליך, ולא משנה אם אני מזדהה איתם כן או לא,
עצם הכתיבה אליך מתוך איכפתיות אמיתית היתה (לדעתי) צריכה לזכות אותה בתודה ? תודה, אפילו קטנה._
כן, מגיעה תודה, אך גם לדעתי האנונימית עצם מעצמי החטיאה את המטרה.. כדאי להבין למי מדברים לפני שמרביצים בו תורה. היה משהו מאד פטרוני ומתנשא בדברים שכתבה, ובא לגמרי מתוך מערכת האמונות האישית שלה שנאמר כאמת אבסולוטית.
( עצם מעצמי , דברי לא מכוונים לפגוע בך)

אף אחד לא מנסה לומר לי משהו באמצעות סבל. ואם יש מישהו כזה, הוא עילג בצורה חמורה.
גוריינת.

לגבי ה תזונה: אני ולכן קשה לי לכתוב באריכות. לא מאמינה באייפק מעבר לתכונותיו כפלצבו (בלי לזלזל ח"ו באפקט הזה)ץ אני בעד דיאטת אלימינציה ככלי איבחוני (אשמח לדבר איתך על זה אם תרצה). תסתכל גם ב בעיות אלרגיה .

השיפון, במאמר מוסגר כל כך נגע לי ללב הדברים של עצם מעצמי אליך, ולא משנה אם אני מזדהה איתם כן או לא,
עצם הכתיבה אליך מתוך איכפתיות אמיתית היתה (לדעתי) צריכה לזכות אותה בתודה ? תודה, אפילו קטנה.

אני קוראת את שכתב לך בערך מוחלט לגבי המיגרנות , וחזרתי אחורה לעברי הממוגרן, וואלה, זה אמיתי.
יש שלב כזה כשהמיגרנה מתחילה לתת אותות ואז לפני שנכנעים לה, ממשיכים הלאה במה שעשינו ואז היא מאבדת כוח. אני בעצמי מלאת פליאה כשאני עושה אחד ועוד אחד , ככה זה.

מאחלת לך בריאות שלמה,

בערך,

התאור שלך את הוית המגרנה מלהיב (רק התיאור)
חויתי קורטוב מזה, אולי יותר מקורטוב, אבל לא הגעתי לרמות כאלה.

תובנה מענינת מה שאתה כותב. נדמה לי שאני מבין מההתנסויות שלי, שהשקיעה בכאב מחמירה אותו. מה עשתה לך התנועה הזו שאתה מתאר (להיות במיטבך), ממש העבירה את הכאב?

עצם מעצמי,

הקריאה שלך להתעוררות מאיזו תרדמה, לא מדברת אלי ולא נראית קשורה למציאות שלי. אני ערני מאד. ערני למה שקורה אתי, לדרך שבה אני מנהל את חיי, בגדול ובקטן. ולמרות זאת, סובל.

הקריאה לאמץ מערכת אמונות מסוימת, בפרט את זו שאני בורא מרצוני את המציאות שלי, לא שונה מקריאות לאמץ מערכות אמונות אחרות שנקראות לאנשים סובלים, כגון לחזור בתשובה, להתנצר או כל דבר אחר. הסבל של האדם יכול לשמש ראיה לכל טענה - אתה לא חולק את מערכת האמונות שלי? אתה בוודאי לא צודק, אחרת לא היית סובל. או בניסוח אחר: "אם אתה סובל, סימן שאני צודק". אילו הייתי כותב דף על טיול מלהיב שהשתתפתי בו, האם היית מרגישה בנח להטיח בי אמיתות משלך בנחרצות כזו, מבלי לנמק? סבל מהווה ראיה אולטימטיבית. במקרה של מערכת אמונות כללית, הוא פוטר מדיון, ניתוח והתבוננות. במקרה של כלי עזר בריאותי כלשהו, שיטה, תרופה, הוא פותר ממחקרים. כשאתה סובל, הכל נכון, בדוק ומנוסה. עצם מעצמי, למרות שאני מתיחס לדברים שכתבת, לא כל הלהט בפסקה הזו מכוון אליך.

הסיפור האישי שלך, וגם של חברתך, מרשימים מאד, ואני מבין איך בשבילך הם מהווים תמיכה למערכת האמונות שלך. אני לא יודע איך הם היו משפיעים עלי אילו היו קורים בסביבתי הקרובה, תיתכנה אפשרויות שונות.

ולכן אלוהים וויתר לי על כל הייסורים הפיזיים
אלוהים נחמד. האם כך את מגדלת את ילדייך? כשאינם מבינים דבר, את משכיבה אותם על ספספל ומכה עם שוט? ואם הם מתעוררים להבין לבד, אחרי הכמה הצלפות הראשונות, ברוב חסדך, מורידה אותם מהספסל?
אני מנחש שלא כך.
אם מישהו בעולם, רוצה להראות לי משהו, אני מזמין אותו לדבר. להראות, לשכנע. אם אלוהים רוצה להראות לי משהו שאני לא רואה, אני בטוח שיש לו דרכים ישירות יותר. הוא יכול להתגלות אלי, ולומר לי: הנה תראה, תסתכל בכיוון ההוא, בטח לא שמת לב לפרט הזה ולפרט הזה. ואם זה לא מספיק, הוא יכול להראות לי דוגמא, להמחיש בכל דרך אפשרית.

יש סבל בעולם, בכל רמה. חדלתי מהנסיונות להסביר אותו. כמידת יכולתי, בכל מקום שיש סבל, אני מחפש את השורש הסיבתי שלו ומנסה לפתור אותו. כמו מכונית שהתקלקלה - אף אחד לא רצה ללמד אותי שום דבר, היא פשוט התקלקלה כי נכנס חול לאיפשהו. אף אחד לא מנסה לומר לי משהו באמצעות סבל. ואם יש מישהו כזה, הוא עילג בצורה חמורה.

היי שיפון - שם יפה. אז קודם כל מזדהה. יש לי עבר של מיגרנות קשות מאוד - דווקא בשנים שהייתי אמור להיות הכי בריא (שנות העשרים המוקדמות). האמן לי אני מתאפק עכשיו לא לבכות שאני נזכר בסבל שעברתי במשך כמה שנים. גם לי בשיא היו כל יומיים ופעם אחת נמשכה חמישה ימים - וזה די ברור שאתה שוקל את המשך חייך במצב כזה). כל התקף 24 ש' אי אפשר לישון אי אפשר לחשוב בחילות צמרמורות נוראיות קור ואפילו שהייתי רגיל במיגרנות - מדי פעם הכאב היה כל כך גדול שהיה קשה לי לנשום. העדפתי כל מחלה אחרת (אולי לא בצדק, אבל קשה לי לדמיין כאב יותר גדול). בין לבין המירמור הפחד והתחינה שעוד טיפה עוד כמה שעות יעברו עד ההתקף הבא שודאי יבוא. למה ? כי ישנתי 8 שעות במקום 7, כי הייתי חמש דק' בשמש, כי התקלחתי במים חמים מדי, כי חבשתי כובע צמוד קצת יותר מדי. כי נסעתי באוטו. ועוד ועוד - כל שטות יכלה לעורר מיגרנה (לכאורה !).
כמו שאמרת זה לא ממש נראה כמחלה וצריך להמשיך לתפקד.
אני כבר כמה זמן רוצה לכתוב לך אבל אני לא יודע בדיוק איך לנסח את מה שיש לי לכתוב. לא יודע למה אבל אתה נשמע לי בנאדם טוב.
מתוך כל המסקנות שיש לי לגבי מיגרנה, הייתי רצה לחלוק איתך רק מסקנה אחת שלי אישית עזרה מאוד. צריך להיות כל הזמן במאה אחוז. אבל אני לא יודע בדיוק איך להגדיר את המאה אחוז הזה. שיש מיגרנה הנטיה היא לעצור הכל ולנוח (טוב - קצת קשה להמשיך ). אבל אסור ! אני לא יודע בדיוק איך זה עובד אבל - אולי - זה מזרים דם למוח (מן הסתם זו עובדה מדעית שבעת ריכוז מוזרם דם למוח).
מצטער שאיני מצליח להיות ברור יותר. אבל בכ"ז הייתי חייב לכתוב.
ודע שמיגרנות נעלמות בד"כ עם הגיל אז הזמן לטובתך.
והעיקר לא לפחד כלל. המיגרנה מכריחה אותך להיות הכי טוב שאתה יכול .
החלמה מהירה ורפואה שלמה מעם השי"ת.

שלום שיפון

הכאב הפיזי אינו הבעיה האמיתית ולכן לא בו צריך לטפל.
הכאב הוא רק תמרור אזהרה עבורך כדי שתגיע לתחתית מספיק נמוכה ,למצב שיהיה מספיק בלתי נסבל,כדי לעורר אותך למודעות חדשה. הגוף שלך רק מגיב לאנרגיה לא מתאימה שאתה מזין אותו בה .
מקור האנרגיה עשוי להיות גם בחומר וגם ברוח.בין כך ובין כך,מדובר במזון שאינו מזין אותך.
כדי להיפטר מהכאב תוכל אולי לגלות בעזרת מטפל מיומן פריט מזון כזה או אחר שמפריע במיוחד למערכת העיכול שלך,או את זה שמשפיע על עוצמת המיגרנות. אולי. אבל אולי לא. השאלה היא עד כמה אתה רוצה לחיות את חייך האמיתיים.אלו שנועדת לממש.
אם תבחר להבריא באמת ולא רק להעלים את הסימפטום,לא מספיק לדעתי להוריד או להוסיף מהתפריט מזון כזה או אחר. יהה עליך להחליט על תהליך ניקוי משמעותי באמת,עמוק. פיזי,נפשי, ורוחני,בכל הרמות.

כדי להיות במקום הזה שמחליט ומסוגל לממש את השינוי,אתה נדרש לקחת אחריות אישית מלאה .
מטפלים שונים יכולים לסייע באמצעות מיומנויות וניסיון שרכשו אבל את ההתבוננות פנימה רק אתה יכול לעשות.
כי מה שתבחר לראות שם בפנים-זה מה שתמצא. מטפל חיצוני ימצא דברים אחרים,כי הוא אדם אחר.מחשבה יוצרת מציאות, בוודאי נחשפת ל"סיסמא" הזו. היא אולי נשמעת לך מופרכת,אבל בין אם תאמין ובין אם לא- אתה אכן הוא זה שבורא את מציאותך. יום יום ודקה דקה.
הכאב הפיזי שאתה חווה עכשיו -אתה עצמך בחרת בו כדי לעזור לחלקים הלא מודעים בנשמתך להחשף בפנייך.זוהי התפתחות מבורכת.
מה שאני מנסה לספר לך הוא על מקור האנרגיה האחר- והוא התודעה. אם תתפוס את עצמך כתודעה בוראת ולא רק כגוף שמגיב לנפש,
אם תבחר להבין את המקום הזה שאתה נמצא בו כעת,ראשית-באמצעות התבוננות. רק להתבונן,ללא עשייה או חיפוש אחר פתרונות
אתה עשוי לגלות הבנות חדשות שתסעיינה לך לצאת ממצבך המעורער

הגוף שלך מקריב את שלמותו כדי לעזור לך להבין שמשהו עמוק יותר משובש באופן שבו אתה מתנהל בעולם
אם יהיה לך מספיק אומץ להתבונן פנימה-לתוך נשמתך,להקשיב לה,להעיז לשמוע באמת את הקולות שעולים משם,גם אם הם שונים ומשונים עבורך ומחייבים לחולל שינויים מהפכניים בחייך כפי שהתנהלו עד כה, זו תהיה נקודת השינוי שבה כבר לא תזדקק יותר לכאב.
באמצעות המודעות החדשה תוכל לשלוט לא רק בגוף אלא גם בנפש-ברגשות ולא שהם ישלטו בך.
זו מהות מרבית הטיפולים האלטרנטיביים שעוסקים בחיבור של גוף ונפש-הבנת התהליך הרגשי,וניסיון להביא לאיזון בניהם.(טיפול ביסוד האדמה דרך יסוד המים-הרגש)
להבדיל,גישות טיפוליות של מה שקרוי העידן החדש-עידן האוויר,עוזרת לאדם לעזור לעצמו,להתחבר למודעות הגבוהה שלו,לתקשר עם נשמתו.הן מלמדות שהגוף והנפש הם תוצר של התודעה הבוראת.מחלה מפיעה כאשר אנו בסטייה תדרית מהייעוד שלנו.
ככל שהתודעה מתרחבת ניתן לקבל הבנות על הסיבות להיווצרותן של תופעות נפשיות וגופניות שונות.
מטפל רוחני יעזור לך להבין כי מחלות הן תוצר של חוסר הבנת תהליכי התפתחות אישיים ויעזור לך לרכוש כלים של הבנות ושל פיתוח יכולת הבריאה באופן מודע

תוכל למצוא מטפל הוליסטי רוחני כזה או אחר ,אבל אינך באמת חייב להיעזר בדמות מטפל חיצוני.
יש לך הכוח הנדרש לטפל בעצמך. כח האמונה.

אשתף אותך בחוויה עוצמתית שחוויתי לפני כשבע שנים בערך:
חברה קרובה שלי,שכנה ביישוב שבו גרתי, גילתה גידול בגופה והחליטה לעשות תהליך ניקוי תזונתי בשיטת שרה חמו ("שביל הזהב לריפוי עצמי"). לא היה קל לראותה סובלת את מכאובי הגוף מבלי לקחת שום תרופה או עזרה חיצונית מכל סוג שהוא,אבל היא היתה שלמה לגמרי עם הבחירה שלה,עם הדרך לטפל בעצמה, ולמזלה בן זוגה תמך וכך גם סביבתה החברתית והמשפחתית המורחבת.
שכן אחר שגר ברחוב שלי טיפל בחולים סופניים באמצעות שיטת "קינגסטון קליניק". גישתו תמיד נראתה לי קיצונית ומוזרה .לא הבנתי למה אנשים "עושים את זה" לעצמם. היום,בדיעבד,אני מבינה: מדובר באנשים שמגיעים לנקודת קצה שבה הם מבינים שרק אם יקחו אחריות מלאה -יוכלו להבריא .
חברתי רזתה מאד במשך 3 חודשים של תהליך הניקוי. בסופו הגיעה לאשפוז בביה"ח .שם אמנם דחפו לה אנטיביוטיקה,אבל גילו שהגידול נעלם כלא היה.
באחד מביקוריי אותה בביתה,התבוננתי בגופה הרזה ועברה במוחי המחשבה: "הלוואי והייתי אני מצליחה לרזות כך ולהרוויח על הדרך ניקוי משמעותי שכזה"
חזרתי הביתה . עוד באותו הערב,צמח לי גידול בצוואר. בחיי- ממש גידול -בונקל'ה בעור. אמיתי לגמרי.
3 ימים שיננתי לעצמי מנטרות:" את לא צריכה את הגידול הזה. את יכולה לבחור לעשות תהליך ניקוי גם בלי להיות חולה עם גידול. את תצליחי לרזות אם רק תאמיני ותרצי. את יכולה"
את אמא שלי שיתפתי בעניין רק אחרי 3 ימים,כי ברור היה לי שהיא רק תילחץ ותלחיץ ואכן כך היה. היא כבר היתה מוכנה לאשפז אותי להקרנות ברגע שראתה את הגידול הזה.
באותו יום זה עבר. נעלם כלא היה.
זה נעלם,כי הבנתי. עשיתי שיעורי בית,הבנתי את השיעור שהייתי אמורה ללמוד ולכן אלוהים וויתר לי על כל הייסורים הפיזיים
מאותו יום התחלתי בשינוי תזונתי משמעותי-לא רק לי אלא לכל המשפחה. בהתחלה היו מרמורים של הבעל-למה אני לא מטגנת לו יותר שניצל
וכאלו, אבל אני החלטתי וכך היה
היו מורדות ועליות בתהליך,כמו כל תהליך, אבל בהדרגה עשיתי שיוני מהותי אמיתי-גם בתזונה,אבל בעיקר בתודעה.
לא רזיתי כמו שדמיינתי עצמי כשהתבוננתי בחברה שלי אחרי הניקוי שלה,אפילו לא חצי. אני עדיין מלאה יתר על המידה,הרבה יותר מאיך שהייתי רוצה להיראות-לא בעיני אחרים,אלא בעיני עצמי. לי עצמי מפריעה הכבדות ואני מפנטזת על יותר קלילות בחיי
כרגע זה עדיין לא הגיע. יש לי עניינים אחרים דחופים יותר על הפרק להתמודד איתם,אז ההרזיה מחכה לי...אולי,יום אחד
או שלא.
אבל אני בהחלט אוכלת הרבה יותר בריא ומאוזן וטבעי.
נראה לי שמה שיגיע קודם להרזייה היא הקבלה העצמית שלי את עצמי ,השלמות עם מי שנועדתי להיות

בהצלחה

חוזר לעדכן.

פלא המציאות הזו, שאפשר לפתוח דף, ואנשים זרים באים לחלוק אתך פינה בחיים. נכון זה ווירטואלי ומוגבל, אבל בעל ערך. ולפעמים מאוורר מאד את הלבד.

אורי, אני מבין. תודה על חלקך, גם אם לא הזדהיתי עם ההערה שלך

תמי ורוקדת.
תזונה זה נושא ששנים חשבתי לתת לו תשומת לב (ללמוד), וזה עדיין מעולם לא תיעדף את עצמו גבוה מספיק.
אבל אולי יש הזדמנות למדרך רגל ראשון. אם יש המלצות, הצעות וכל דבר, אשמח לפחות לשמוע.
רגישויות למזון - איך בודקים? ipec?
אם מישהו יכול להמליץ משהו שקשור לתזונה או רגישויות, שניתן לעשות במאמץ לא מאד גדול, כרגע אני פתוח למשהו כזה. חשוב לי גם מאד כלים שניתן לבדוק אותם, דהיינו שאחרי זמן סביר אפשר לראות השפעה ברורה (גם אם לא גדולה, אבל שברור שהיא באה בעקבות משהו שעשיתי). אולי אנסה אולי לא, בכל אופן כבר מתעניין.

ימית, תודה על החיבוק. אני סה"כ מקבל תמיכה מהמשפחה. רוב הזמן אני לא במצב של ממש להצטרך תמיכה. סתם סובל. לפני שבוע כשהרגשתי באמת רע, בדרך למדקר החלטתי להתקשר לאחותי, להודיע לה רשמית שרע לי ואני צריך תמיכה (צעד לא כל כך טריויאלי בשבילי), ולפתוח דף בבאופן. החרב פיפיות עם ההורים שלי, שהתמיכה שלהם נוטה לבוא עם המון עצות מחד ודאגות מאידך. דווקא אמא שלי אלופה בזה. עשית ככה? תעשה ככה זה עוזר. מה לעשות אני בדרך כלל יודע לבד. כך שלפעמים אני מתלבט אם כדאי לחלוק איתם צרות, שזה לא יהיה עומס יותר מעזרה, להדוף את העצות ולהרגיע אותם.

כאב הראש כמעט שלא חזרו אחרי הדיקור הראשון.
מערכת העיכול, אחרי כמעט שלושה ימים של שקט, גלשה אתמול בחזרה קרוב למה שהיתה לפני שבוע. גאזים, כאבים חדים, עויתות מעיים, שלשול צורב.
היום הייתי שוב אצל המדקר (מפגש מס' 4). עושה רושם שהטיפול במערכת העיכול הולך להיות בשיטת העוד טיפול ועוד טיפול, ואולי בסוף זה יעזור. ולא בשיטת הקסם, כמו שנראה הטיפול הראשון לפני שבוע, שהעמיד אותי על הרגליים מיידית. אולי זה דווקא בגלל שלטיפולים אני מגיע בממוצע בלי כאבים. האמת היא שגם עכשיו, ברוב הטיפולים אני מרגיש שמשהו קורה בגוף שלי, תוך כדי. רק לא מרגיש שזה פוגע עמוק מספיק וחזק מספיק. בפעם הראשונה, כשבאתי ממוטט, פשוט הרגשתי אנרגית חיים זורמת לעורקים, והעננה שעלי נמסה.

מהנדס יקר, או שמא כוונתך היתה - להנדס את הדברים...
גם אני קוראת.

אתה מקבל תמיכה לא וירטואלית מהמישפחה ?

ועוד שאלה, האם התנסת בחוויות טיפול בארץ, במסגרתן הגעת לתקופות קודמות של הנשמה ?

מזכירה לך לנשום, ושולחת חיבוק.

קוראת.
מסכימה עם תמי שתזונה משפיעה על הכל.
חוץ מזה אני תוהה אם האפשרות של רגישות למזון עלתה במוחך, זה יכול, מניסיוני, לגרום לכאבי תופת אם לא יודעים וממשיכים לצרוך את הגורם המפריע ולעיתים הגוף כל כך פגוע שלא משנה מה אוכלים הוא מגיב. כמובן שגם לרגשות ולחץ יש השפעה ונשמע שכך זה אצלך, אבל זה לא סותר.
ובקשר למיגרנות: זה סיוט. היו לי בעבר ועם הזמן ושינויים שעשיתי הן התפוגגו בטווח ארוך. השינויים היו גם תזונתיים, אבל לא רק.

מה שמדלל את הבטן שלי לא בא מהתזונה
אולי לא ב-100%, אבל תזונה משפיעה על הכל. אתה מערכת כאוטית. (למה אורז וקוואקר למען השם? גם לסבול וגם לאכול משהו לא בריא?)

ולאיפה נעלמו כלם?
באופן אישי לא נעלמתי אבל הפסקתי להציע רעיונות כי חשתי שזה לא מדבר אליך.

אבל אם מישהו צריך עכשיו, אמרו לי ואפרסם.

אם לא אכפת לך, כן אשמח לקבל את הפרטים.
אבל אם אתה מעדיף במייל, אתה יכול לכתוב לי למייל שבדף הבית או לתת לי מייל שלך.
רק אם מתאים.

במיוחד המצב של כמה מיגרנות בסמיכות גדולה הזכיר לי בשנה שעברה מיגרנה שהתחילה ולא נגמרה במשך חודש שלם. זה היה אחד הסיוטים הכי גדולים בחיים שלי.
וו, קשה לדמיין חודש מגרנה. מישהי שאני מכיר, תכננה להתאבד אחרי תקופה ארוכה של מגרנות יומיומיות. בינתיים המיגרנות שלה פסקו, והיא עדיין אתנו. אבל קל לי להבין איך עומס כזה יכול להכריע.

הפרטים של המדקר. משהו בי מעדיף לפרסם אותם כשתהיה לי פרספקטיבה של זמן. מבטיח להשתדל לזכור. אבל אם מישהו צריך עכשיו, אמרו לי ואפרסם.

כדי להיות על הצד הבטוח, עברתי לאכול אורז וקוואקר בלבד.
חויה מאד לא מלהיבה. בא לי לנגוס במשהו. מה גם שאני לא בטוח שזה באמת משנה, מה שמדלל את הבטן שלי לא בא מהתזונה. בינתיים ממשיך.

גם אני עוקבת בעניין

לא יודעת אם שמת לב שכתבתי קודם, כי הוספת הודעה דקה אחריי...

הי תמי, תודה שאת כאן

ולאיפה נעלמו כלם?

היום טיפול נוסף אצל המדקר.

הבנאדם הזה עובד בצורה מאד לא רגילה, ושונה ממה שאני מדמיין ברפואה "הוליסטית". בתחילת כל טיפול אני צריך להחליט על מה עובדים. תמיד מתקשה לענות על השאלה הזו, אם עדיף לטפל בכאב ראש או בכאב בטן. אבל הוא אומר שהוא יכול להתמקד רק בדבר אחד בכל פעם.

אחרי שמחליטים על מה עובדים, הוא מבודד איזושהי תחושה או מצב בגוף. היום למשל הוא מצא נקודה בבטן שהיתה רגישה מאד ללחיצה. ואז מכניס מחט, ובודק שוב. והפלא, בדרך כלל, המצב משתנה. הוא לחץ שוב, וכמעט לא היה כאב. לפעמים אין שינוי, ואז הוא מכניס עוד מחט, ושוב בודק.

כבר יומיים שאין מצבים אקוטיים. שני הכאבים חוזרים מפעם לפעם, והאנרגיה הכללית כל הזמן מבצבצת ומאיימת לפלוש שוב. מה זה אומר? הזמן יגיד

מאוד מזדהה עם הרבה מהדברים.
למשל, כל מיני סימפטומים גופניים לאורך זמן, שהם אולי לא משהו מוגדר וברור, אבל מאוד פוגעים באיכות החיים, וגם קשה להסביר אותם לסביבה.
וגם, המיגרנות.
במיוחד המצב של כמה מיגרנות בסמיכות גדולה הזכיר לי בשנה שעברה מיגרנה שהתחילה ולא נגמרה במשך חודש שלם. זה היה אחד הסיוטים הכי גדולים בחיים שלי.

וגם אני אז הייתי במצב בדיוק כזה, שלא הייתי מסוגלת כמעט לצאת מהבית, אבל בדיוק הייתי בטיפולי דיקור, אז כשנסעתי לטיפול גם אני לקחתי מונית ספיישל בינעירונית. לא שיש עודף כזה של משאבים, אבל לשום דבר אחר לא הייתי מסוגל. שרוע על המושב האחורי הייתי עסוק בלסבול.
(טוב, לא בינעירונית, אבל עדיין מונית. מה שאני כמעט אף פעם לא לוקחת. פשוט המצב היה כזה שכמעט לא יכולתי לתפקד).

במקרה שלי, לא הרגשתי שהטיפולים ההם עזרו.

אז בנוסף להבעת ההזדהות רציתי גם לשאול - אולי אתה יכול לתת את שם המדקר שלך?

מאחלת לך רפואה שלמה עמוקה ומשמעותית.

קוראת .
הרגש טוב (בכל המשמעויות).

אני בעצם מספר סיפור קצת למפרע, אז אל תתהו שעוברים כל כך הרבה ימים.

אבל כבר הגענו להיום. המצב מענין, מצד אחד, כל האנרגיות הקשות מבצבצות, זמינות מאד. מצד שני למדתי קצת לשלוט. עובד, אבל לא כרגיל. יצרתי סביבה עם לחצים מופחתים מאד. בטלתי ביקור שהיה בו פוטנציאל ללחץ. ומנגד, למדתי לרתום את EFT. EFT זו שיטת ריפוי שאני מאד מחזיק ממנה, טיפול עצמי מבחינתי, אבל בגדול הרגשתי מזמן שהגעתי לגבולות שלה. והיום קצת למדתי לרתום אותה להתקפי הכאב בבטן. הרבה פעמים זה מצליח. עבר בהחלט יום טוב. כמו שאמרתי לפני כמה שורות, העסק מאד שברירי. האנרגיות המשבריות מאד זמינות, ואני מרגיש שברגע שאפסיק ללכת על קצות האצבעות הצרות יהיו מיד כאן איתי. אבל אני כבר לא סובל רוב הזמן, וזה שיפור גדול. נראה מה ילד יום. מחר - שוב למדקר, פעם שלישית השבוע

ההמשך נראה מעט מורכב. אתמול הייתי אצל אותו האדם בפעם השניה. כשהגעתי אליו כבר שוב לא הרגשתי טוב. לא רע כמו יום לפני, אבל באמת לא משהו.
בטיפול, שוב הרגשתי שיפור ברור.
מה שמגניב בטיפולים האלה, לפחות כשאתה מגיע עם סבל מיידי, שאני מרגיש שקורים דברים בגוף, ממש תוך כדי. זה קרה לי הרבה פחות, אם בכלל, אצל מדקר אחר שהייתי אצלו. שם הכל היה מופשט, לטווח ארוך, היה צריך הרבה אמונה. כאן מאד ברור לי מה קורה, כי הוא קורה עכשיו ואני מרגיש אותו. מתח נמס, חלקים בגוף מתחממים.

עד הערב הכל היה די בסדר. ואז נחשפתי לסיטואציה עם מעט פוטנציאל סטרס. פתחתי את המייל של העבודה, וקראתי כמה מיילים. בתיבה חכתה הודעה כלשהי מטיפוס שאני לא אוהב. ו-בום. מיד, כאב חד בבטן, ותוך דקות אני בשירותים והמעיים שלי מרוקנות את עצמן בצורה אלימה ומיידית.
הםם, כנראה שהעסק לא כל כך פשוט. כנראה שלזה קוראים רגרסיה.

אולי הגוף משדר לך שהוא רוצה התייחסות גם לפני השטח עצמם, ולא רק מסע ארוך אל שורש שורשי הבעיות?
אורי, אני לא מייחס לגוף שלי רצונות כל כך מתוחכמים

שלום לכל הבאים, ותודה רבה

תפסתי את עצמי במחשבה היום, שאפילו לא טרחתי ללכת לרופא. את האנרגיות האלו, שקורסות לי לתוך המגרנות ולמערכת העיכול, אני מכיר היטב, הרבה זמן. לא בדיוק במופע הזה, אבל זה באמת לא משנה. הייתי הולך לרופא, עובר מסכת אדירה של בדיקות, כלן היו יוצאות שליליות. אז הרופא היה מכריז שמגרנות יש לי מסיבה לא ידועה, והבעיות בעיכול הן מעי רגיז ( ברפואה זה גם ביטוי נרדף לסיבה לא ידועה, עם קצת הבנה שזה עשוי להיות קשור לנושאים רגשיים). אני בדרך כלל אדם זהיר באופיי, אבל הפעם זה היה כל כך מיותר וכל כך ברור, שויתרתי. הכאבים מתגברים, ובכלל מתעוררים, בתגובה להתנהגות של אנשים סביבי, למחשבות שלי. אני יכול לעבור כמה שעות בלי הכאבים החדים במעיים, אם אני רק יושב ועוסק בפעילות סתמית ולא חשוף לגירויים. אני הרבה פעמים יכול להזיז את הכאב ממקום למקום בעזרת כל מיני תרגילים של תשומת הלב. אז מה לזה ולרופא?

כשהבנתי שעברו שלושה ימים, והסמפטומים רק מתחדדים, וכשיום נוסף הותיר אותי במצב של סבל קשה, התחלתי לחשוב איך לחלץ את עצמי.

הכרזתי סוף סוף בעבודה שאני ח-ו-ל-ה. איזה תואר מצחיק וחסר משמעות. והאמת היא הרי כזו: הדברים שמכבידים עלי את החיים תמיד, קצת התחדדו והפכו לסמפטומים עם שמות. והתגברו בעוצמה. אבל בחברה האמת הזו לא כל כך נשמעת. יש מושגים נורמאליים, אם אתה "בריא" רוב הזמן מותר לך להיות "חולה" אחת לכמה זמן. אם יש לך שפעת, מותר לך שבוע. אם עברת תאונה, מותר יותר. וכו'. אבל אם יש לך ספמטומים עלומים, שמחליפים האחד את השני, שהגוף שלך מייצר כדי לנהל את המתח האדיר שהוא נושא בתוכו, אתה קצת בבעיה. אתה צריך להיות מסודר, לומר: מתי אתה בריא, מתי חולה, ורצוי במה חולה, ורצוי גם במשהו רגיל. מותר שפעת, מותר לשבור רגל, מותר אפילו התקף אפילפסיה כל עוד אתה נשאר ברור.

ואז התקשרתי למדקר שהייתי אצלו פעם בטיפול בודד. הוא רחוק, וגם נשארתי אמביוולנטי כלפיו, אבל משהו בטיפול ההוא אמר לי שעכשיו הוא יוכל לעזור לי.
הטיפול הקודם היה נראה ככה: הוא הסתכל עלי, צווט אותי בשריר בבסיס הצוואר (איך קוראים למקום הזה, נו, מעל הכתף ובסיום הצוואר?) ומיד התכווצתי מכאב. הוא הודיע לי שהשריר הזה תפוס בצורה נוראית, ובא נתחיל מלטפל בו. שם לי איזו מחט בראש, בתנועה של סנדלר שמכניס מחט לנעל, בפעם החמש מאות. וצבט אותי שוב באותו המקום. הפעם זה לא כאב. הוא השאיר אותי לשבת עם המחט, ועם עוד אחת או שתיים, וככה פחות או יותר הטיפול הסתיים.
בקיצור, עכשיו, ברע לי, היה נראה לי שהוא יוכל ללחוץ על איזה כפתור נכון.
לקחתי מונית ספיישל בינעירונית. לא שיש עודף כזה של משאבים, אבל לשום דבר אחר לא הייתי מסוגל. שרוע על המושב האחורי הייתי עסוק בלסבול.

בין לבין, ניסיתי לתכנן צעדים נוספים אם הנוכחי ייכשל. לקנה נכנסו: פסיכיאטר, ואני לא זוכר מה עוד.

ההמשך היה טוב.
הבנאדם שם אותי בחזרה על הרגליים תוך חצי שעה של טיפול. לא יצאתי מרגיש טוב אבל ההבדל היה עצום. את הדרך חזרה עם המונית, עשיתי במושב הקדמי, בישיבה, ודיברתי עם הנהג. בפנים היה קצת צבע.

--

אום, הקישור של תמי (עם התיקון של יערה) זה מקום טוב להתסכל על תרפיה פרימאלית. לא רוצה להכנס מעבר לזה, כי זה לא נושא הדף באופן ישיר, וכי אני עשוי לא להפסיק אף פעם

עצם מעצמי, תודה על השיר של ריטה, מכיר ואוהב.

תמי, לא לג'אנוב, יש כמה אפשרויות על הצלחת וטרם הכרעתי.

יש הסבר (קצר) ותיאור (ארוך) של תרפיה פרימלית בדף תהליך אבל להחלמה מטראומות ילדות .

אני הולך לטפל בהכל מהשורש. מה עכשיו קריסה?
זו הזמנה לפרשנויות אפשריות? יש לי כמה רעיונות (אני בטוחה שעל כמה מהם כבר חשבת).

מתוך סקרנות, למי אתה נוסע? ג'נוב?
(אני חושבת שאני מזהה).

קוראת אותך @}

אני הולך לטפל בהכל מהשורש. מה עכשיו קריסה?
אולי הגוף משדר לך שהוא רוצה התייחסות גם לפני השטח עצמם, ולא רק מסע ארוך אל שורש שורשי הבעיות?

מקשיבה.

בסופו של יום אני מרגיש, שהגוף שלי הולך ומתערער. אני מכיר את הדפוסים הרגילים שלו, והם שונים. הוא משדר הפעם נחרצות רבה - הופיע בעיה, והיא לא תעלם סתם ככה. זה ממש לא מתאים לי, אני לא מוכן, אני הולך לטפל בהכל מהשורש. מה עכשיו קריסה?

הנכונות והמוכנות שלך לטפל בעצמך מהשורש הם מבורכים
אבל אולי המקום הנכון לעבור את המסע הזה הוא מתחת לאף, היכן שתמיד הדברים החשובים באמת נסתרים מהעין

בהצלחה במסע,יהה אשר יהה
אהובייך ואוהבייך יהיו איתך בכל אשר תלך
http://www.youtube.com/watch?v=hAX2ku9ifEs

אחלת הצלחה במסע
וריפוי שלם

מה עכשיו קריסה?
מתי אתה אמור לנסוע? האם יש מישהו שטיפל בך במהלך השנים ויכול לסייע עכשיו? קריסה זה מילה חזקה מאד, מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות לדעתך? מה הפנטזיה שיש לך על ריפוי?
אני רק שואלת בנתיים....

יישר כוח ותרגיש טוב!
מהי תרפיה פרימאלית?

בעיות בריאות לא זרות לי כבר עשר שנים, מאז שהייתי בן תשע עשרה. אם לחשוב קצת יותר טוב, הן לא זרות לי כל החיים, גם כילד
בשלבים שונים התעסקתי בהן ברמות שונות ובצורות שונות. בגדול, התכנסתי בצורה מאד דרסטית לכיוון של גוף נפש. אני מאמין שהאדם, כמעט באשר הוא, הוא ייצור פגוע. לא מתעקש על הככללה הזו אם מישהו מרגיש שהיא תופרת לו תיק לא מוצדק. על דבר אחד אני יכול להתחייב: אני פגוע, ומחפש דרכים לתקן את עצמי.

בנקודה זו של חיי אני עומד בפני מסע גדול (מסע כפשוטו). מתכנן לנסוע לחו"ל לתקופה של כמה שנים, כדי לעבור תרפיה פרימאלית. בשבילי זה הפתרון האולטימטיבי, סוף סוף, פעם אחת, להתחיל לגעת בדברים ברובד הבסיסי, לאפשר למה שמחכה שנים להתאחות, להתחיל להתאחות. התכוננתי למסע הזה תקופה ארוכה, ונקודת ההתחלה הממשית נראית קרובה.
והנה, לא רחוק מנקודת ההתחלה, הגוף שלי החליט שהוא לא מחכה. וקורס.
לפני חמישה ימים תקפו אותו מיגרנות וכאבי בטן חדים, לחילופין. שני הדברים היו קורים לי בעבר. בדרך כלל, אולי אף פעם, לא תקופה כזו ברצף. חמישה ימים אולי לא נשמע כל כך הרבה. אבל הנקודה היא לא כמות הזמן. היו כבר קדימונים לאחרונה, ובסופו של יום אני מרגיש, שהגוף שלי הולך ומתערער. אני מכיר את הדפוסים הרגילים שלו, והם שונים. הוא משדר הפעם נחרצות רבה - הופיע בעיה, והיא לא תעלם סתם ככה. זה ממש לא מתאים לי, אני לא מוכן, אני הולך לטפל בהכל מהשורש. מה עכשיו קריסה?

הדף הזה הוא מעין יומן להתמודדות המתהווה שלי עם הבעיה המתהווה. אני מאחל לו חיים קצרים.

הוא יותר קרוב ליומן פתוח, מאשר לדף לבקשת עצות. אשמח גם לקבל עצות, במיוחד עצות לא בנאליות, אבל התפקיד העיקרי יותר של הדף הוא תקשורת. אשמח מאד לשמוע אותכם. גם כשאני כותב מתוך שלווה (כמו עכשיו), וגם כשאכתוב מתוך סבל (ונדמה לי שזה עוד יבוא).

אני קורא וכותב כאן בבאופן טבעי, כבר איזה שנתיים. זו הפעם הראשונה שאני כותב על התמודדות שלי, ולא קורא ומגיב לשל אחרים. אני מגלה עכשיו שהיה הרבה יותר קל לכתוב בשמי האמיתי כשהגבתי על מה שאחרים ספרו על החיים שלהם. כאן, כשאני הולך לספר על שלי, נראה שהפומביות המלאה מיותרת. אם מישהו מזהה אותי, זה ממש בסדר. אבל כאן, בדף, אני: השיפון.

תודה על היותכם כאן