לא נראה לי שזה מעודף גירויים, בסך הכל הילד התעורר באמצע הלילה במיטה שהוא מכיר ואוהב עם אמא לידו...
יכול להיות שבמשך היום היו הרבה גירויים (לא מצליחה לחשוב על משהו מיוחד- אבל קצת קשה להסתכל מתוך עיניים של ילד בן קטן כל כך...), אבל למה שהם יפריעו לו לישון? ולמה דווקא במיטה הזרה הוא נרדם בקלות?
וסוף מעגל- הנקודה היא לא שהוא לא רצה לינוק (התיאור היה כדי להסביר מה גרם לי לשים אותו במיטת תינוק). הנקודה היא שהוא נרדם הכי טוב לבד. בלי אמא, ורחוק מאמא. ולא נראה לי שמשהו שמטריד אותו יכול להסביר את זה (מה גם שבמשך היום הכל היה כרגיל).
כנראה שיש ילדים שאוהבים להרדם לבד.
בדרך כלל הוא עוד צריך אותנו, אני מחפשת את הסיבה לפעם הספציפית הזו (ובעצם חושבת שפשוט כדאי להניח לזה ולראות אם זה יחזור על עצמו...).

ולה קטנטנה, יכול להיות שבמקרה הילד היה מוצף גירויים והיה צריךמעט להתנתק, להוריד רמת גירוי ואחר זה שוב את אמא?

כנראה שיש ילדים שאוהבים להרדם לבד.
הבן הבכור - ישן בעריסה לידי עד גיל חצי שנה וחצי מהזמן במיטה שלי. לאחר מכן סדרנו לו מיטה משלו אך עדיין את מרבית הלילות ישן איתי (בכיף!) וגם כיום כשישן במיטה משלו גולש לעיתים למיטה שלנו וגם תמיד נרדם כשהוא צמוד אלי בלילה (בן שלוש וחצי) הקטנה לעומתו מההתחלה לא יכלה להרדם כשאני בסביבה ובשום אופן לא במיטה איתי. בהתחלה הרחקתי את העריסה מהמיטה שלי, אחר"כ נאלצתי לשים חיתול כדי שלא תראה אותי ובסוף בגיל חצי שנה עברה בשמחה לשון עם אח שלה בחדר במיטה שלה. גם כיום היא עייפה אומרת מיטה אני מניחה אותה במיטה עם הבקבוק (לצערי כבר לא יונקת אבל זה סיפור למקום אחר)ועוזבת ותוך חמש דקות היא ישנה היטב. גם כשאנחנו ישנים מחוץ לבית הילד ישן איתנו במיטה והיא במיטה משלה רחוק מעט מאיתנו. ילדה מקסימה חייכנית אוהבת נשיקות חיבוקים והרבה על הידיים!

על פניו בכלל לא נשמע דומה לסיפור שפתח את הדף.
מקרה חד פעמי של תינוק שמתעורר ולא רוצה לינוק יכול להעיד על כאב (שיניים ? אזניים ?), אי נוחות, חלום, גילוי חדש ומסעיר ועוד בערך 1000 דברים.
תעקבי ותראי...

לא הכרתי את הדף הזה.
תמר, אם את עוד פה, מעניין לשמוע איך את רואה היום (כשהילדה בת 5-6) את החוויות שתיארת פה.

איזה יופי שמצאתי את הדף הזה (כי לא רציתי לפתוח דף חדש, והנה דף מתאים...).
הבן שלי בן חמישה חודשים וכמובן- ישן איתנו. בדרך כלל הוא מתעורר לינוק פעם- פעמיים בלילה. אתמול באמצע הלילה הוא התעורר ולא הסכים לאכול. ניסיתי כל דבר שאי פעם עזר לו לישון (ולא כולל קימה מהמיטה- הנקה מצד שני, שכיבה בטן אל בטן, תיפוף, שירים, בסוף אפילו ניסיתי לעשות לעצמי הרפיה ולהרדם למרות שהוא היה עירני לגמרי (לפעמים זה עובד. אולי בהזדמנות אני אסביר את התיאוריה שמאחורי העניין). והקטנטן בתגובה- צוהל, מחייך אליי, מתגלגל ממני ואליי בחזרה ככה שאין לי סיכוי להירדם, אבל ראו עליו שגם הוא מת מעייפות.

בקצה החדר שלנו יש מיטת תינוק שקיבלנו פעם ממישהו ומשמשת לאחסון בגדים, חיתולים וכו'. בסוף התייאשתי, הזזתי את כל הבאלגן הצידה, תחמתי בכרית והעברתי את הקטנטן לשחק במיטה ההיא (הבאתי לו גם מגבת לשחק איתה- הוא חולה על בדים. ניסיתי לחזור לישון ולא הצלחתי (איך אימהות עושות את זה לילות שלמים?). אפילו הערתי את בעלי, שיחבק אותי וינחם. בסוף החלטתי שיש יותר מדי שקט מכיוון המיטה וקמתי אליה- הקטנטן ישן לו שנת ישרים בלי אמא... (כמובן שמהר מהר החזרתי אותו לישון ונרדמנו מחובקים כמו תמיד...

אבל למה זה קרה? יכול להיות שהנוכחות שלי הפריע לו להירדם? מצד שני כל כך ברור לי שהמקום שלו הוא לידי...

מהסיפורים- גם אני הייתי תינוקת כזו. כמובן, שאני לעולם לא אוכל לדעת אם זה היה "באמת" או גם נוחות של אמא שלי (אחי הגדול היה בן שנה וחצי כשנולדתי). אבל כן- אני מאמינה שיש ילדים שצריכים פחות מגע. מצד שני- פחות מגע זה לא בהכרח ללא תשומת לב. אומנם בגיל של ביתך מאוד קשה להפריד בן השניים אבל ככל שהיא תגדל את תראי שתוכלי למצוא דרכים רבות "להיות" איתה מבלי הדרך (הנעימה מאוד, להורה לפחות) של לחבק ללטף, לנשק וכו'. אתגר.

תמר,
נשמע אכן כמו רגישות למגע. גם הבת שלי בילתה שעות לבד ובכלל לא תבעה "ידיים" למרות שגם לא דחתה מפורשות חיבוקים. מצאתי את הדף תינוקות רגישים במיוחד שאולי יכול לעניין אותך.

אולי תשאלי את אמא שלך איך היית כשהיית תינוקת?

לא היה שום משבר- נהפוך הוא הכל זרם על מי מנוחות הלידה היתה קלה (4 שעות בחדר לידה) בבית היא היתה מותק. חוץ מהטראומות הרגילות שגורמים לילודים בביה"ח כמו 'פרוזקטור' בזמן הלידה, והניתוק ממני (בלידה הבאה אני אהיה יותר חכמה).
אני חושבת שזה פשוט אופי. גם אני לא אוהבת יותר מידי ליטופים וחיבוקים (תשאלי את בן זוגי שמתלונן על כך).
וכשקיטרתי לחברה שלי על הציצי כאוכל בלבד ושום דבר מעבר היא אמרה שהקטנה שלי פרקטית- רק לעניין בדיוק כמוני.

קרה משהו בגיל חודשיים? - מעבר, משבר משפחתי, הריון (?), חיסון...
איך היתה הלידה שלה?
נשמע כמו רגישות למגע, על פניו. שווה לשאול רופא, אולי.

כן, היא אוהבת להיות על הריצפה לבד. לשבת כשהיא יושבת עלי - בחיים לא. לשכב במיטה ולשים אותה על הבטן- לעולם לא שלא נדבר על חיבוק. היא מסכימה שאני אחזיק אותה בעמידה אבל היא לא מחבקת/נשענת/ ממזמזת וכאלה.
במנשא היא אוהבת להיות, אפילו היא מעדיפה מנשא על עגלה.
מה שכן, נכון שחסר לי מגע איתה אבל יש בזה גם נוחות מסויימת, אני יכולה לעשות הכ-ל בבית והיא משחקת לבד על הריצפה. ואמא שלי ששומרת עליה בבקרים בכלל מרוצה שהיא לא צריכה להיות איתה על הידיים.....
כשהתחלתי ללכת איתה עם המנשא כולם אמרו לי שאסור להרגיל על הידיים, ואחר כך אני אצטער על זה, היא לא תרצה לרדת מהידיים וכו'....חה

ווי, זה באמת נשמע מוזר. ז"א אף פעם לא שמעתי סיפור כזה. טוב, תמיד לומדים. ואיך היא במהלך היום בלי קשר להנקה? כלומר, הקשר שלכן? האם היא מעין free spirit כזו?

לא לא, מגיל חודשיים בערך היא לא מוכנה להירדם יחד איתי....

מוזר מאוד!
התחלת להשתמש בבושם או החלפת דיאודורנט או משהו כזה?

מכירים מצב שבו לא רוצים לישון עם אמא? בת 9 חודשים (כמעט). בהתחלה היא היתה ישנה איתי עד שהגיע מצב שבו היא לא מוכנה. בכלל כל מגע פיזי איתי מעצבן אותה.
ההנקה- אוכל בלבד, מסיימת לאכול, צועקת שאזיז אותה מהציצי.
בוכה בעצבנות על הידיים- מקרבת לציצי- צורחת יותר חזק, שמה אותה במיטה שלה- נרגעת בשניה.
אני עדיין מנסה.. בלילה אחרי ההנקה.. מביאה אותה למיטה שלי, מחבקת אותה והיא מתחילה להשתולל. ואז מחזירה אותה למיטה שלה- והיא מסתובבת ונרדמת בשניה.

ראו גם מדור מיטה משפחתית