על ידי ג'ינ_ג'ית* » 29 אפריל 2005, 18:32
הממ
למרות שעדיין אין לי דיעה נחרצת נגד או בעד אני נמנעת ככל האפשר מבריתות. מהסיבה הפשוטה שגם אם מישהו בחר במנהג הזה, כמו שציינה מישהי פה (בשמת?) לרקוד על הדם זה כבר טו מאץ'.
אני זוכרת שכנערה תמיד הייתי חושבת על התינוק המסכן שרק עכשיו עבר זעזוע נפשי ופיזי והוא צריך את האמא שלו לידו רגועה לחלוטין, צריך שקט, טמפרטורה נעימה שתקיף אותו, מאלחש כלשהו, וןבעיקר סביבה מקלה ככל האפשר.
אולם הארועים זה בדיוק האנטיתזה לכך. ההורים לחוצים ונרגשים. המולה תמידית סביב התינוק, טמפרטורה מקפיאה בדר"כ, ווליום מטורף של דיג'יי אנרגטי. בקיצור הסיוט בהתגלמותו בלי קשר להאם זה כן או לא ברית. לפעמים מתחשק לי לשאול את ההורים, אם הם היו עוברים חיתוך כזה אם היו מעדיפים שזה יתבצע בפרהסיה עם כל התנאים הנ"ל. מעניין מה תהיה התשובה...
ללמרות כל אלה למשפחה קרובה וחברים מאוד קורבים אני מגיעה בלי היסוס. אני מבהירה את עמדתי, מנסה להשפיע, אבל מכבדת לגמרי את הבחירה ומגיעה להשתתף במה שקרוביי מכנים "שמחה". אם אני אהיה בבית זה לא ימנע את האקט, אם אני אהיה שם, זה יעשה טוב לכמה אנשים (ולפעמים קצת קת לתינוק).
מה שכן אני מהרהרת בעניין אחר. למשל אם היה מדובר בשבט מרוחק במקום שכוח אל היה קל להרבה אנשים פה לקבל את השונות, ולכבד את המנהג ה"ברברי".
אממה, כשהשכנה, חברה או אחות מבצעות את זה, אולי הסובלנות לשונות מתפקעת ? אולי ממקום לא מודע של "זה לא שהם חיים בצד השני של כדור הארץ, הם פה, כל כך דומים לי, ואם הם לא חושבים כמוני בעניין כל כך מהותי (בעיניי), אני לא הולכת! " ?
קצת כמו היחס של אנשי שמאל רבים לאוכלוסייה הערבית מעבר לגבול. הדיכוי, חוסר השוויון, חוסר האנושיות גורמים להם לצעוק גוואעלד. ערכים כמו קבלת האחר, הכרה בשונות, אהבת אדם באשר הוא אדם צועקים מכל האג'נדה שלהם. אבל כשמדובר בסובלנות לאחרים שהחיכוך עימם הוא יומיומי, הלכה למעשה, כמו הדתיים פה מתחת לבית, או במקרים אחרים לשכן מתרבות אחרת (מזרחית, רוסית, אתיופית, העסקת עובדים זרים בשכר מצחיק ועוד) הסבלנות לשונות מטשטשת או הולכת לאיבוד.
סתם מחשבה שעברה לי כרגע ולא ביקורת, האשמה או כל צרה אחרת , הרי שגם אני נמנעת מבריתות ככל האפשר.
הממ
למרות שעדיין אין לי דיעה נחרצת נגד או בעד אני נמנעת ככל האפשר מבריתות. מהסיבה הפשוטה שגם אם מישהו בחר במנהג הזה, כמו שציינה מישהי פה (בשמת?) לרקוד על הדם זה כבר טו מאץ'.
אני זוכרת שכנערה תמיד הייתי חושבת על התינוק המסכן שרק עכשיו עבר זעזוע נפשי ופיזי והוא צריך את האמא שלו לידו רגועה לחלוטין, צריך שקט, טמפרטורה נעימה שתקיף אותו, מאלחש כלשהו, וןבעיקר סביבה מקלה ככל האפשר.
אולם הארועים זה בדיוק האנטיתזה לכך. ההורים לחוצים ונרגשים. המולה תמידית סביב התינוק, טמפרטורה מקפיאה בדר"כ, ווליום מטורף של דיג'יי אנרגטי. בקיצור הסיוט בהתגלמותו בלי קשר להאם זה כן או לא ברית. לפעמים מתחשק לי לשאול את ההורים, אם הם היו עוברים חיתוך כזה אם היו מעדיפים שזה יתבצע בפרהסיה עם כל התנאים הנ"ל. מעניין מה תהיה התשובה...
ללמרות כל אלה למשפחה קרובה וחברים מאוד קורבים אני מגיעה בלי היסוס. אני מבהירה את עמדתי, מנסה להשפיע, אבל [b]מכבדת[/b] לגמרי את הבחירה ומגיעה להשתתף במה שקרוביי מכנים "שמחה". אם אני אהיה בבית זה לא ימנע את האקט, אם אני אהיה שם, זה יעשה טוב לכמה אנשים (ולפעמים קצת קת לתינוק).
מה שכן אני מהרהרת בעניין אחר. למשל אם היה מדובר בשבט מרוחק במקום שכוח אל היה קל להרבה אנשים פה לקבל את השונות, ולכבד את המנהג ה"ברברי".
אממה, כשהשכנה, חברה או אחות מבצעות את זה, אולי הסובלנות לשונות מתפקעת ? אולי ממקום לא מודע של "זה לא שהם חיים בצד השני של כדור הארץ, הם פה, כל כך דומים לי, ואם הם לא חושבים כמוני בעניין כל כך מהותי (בעיניי), אני לא הולכת! " ?
קצת כמו היחס של אנשי שמאל רבים לאוכלוסייה הערבית מעבר לגבול. הדיכוי, חוסר השוויון, חוסר האנושיות גורמים להם לצעוק גוואעלד. ערכים כמו קבלת האחר, הכרה בשונות, אהבת אדם באשר הוא אדם צועקים מכל האג'נדה שלהם. אבל כשמדובר בסובלנות לאחרים שהחיכוך עימם הוא יומיומי, הלכה למעשה, כמו הדתיים פה מתחת לבית, או במקרים אחרים לשכן מתרבות אחרת (מזרחית, רוסית, אתיופית, העסקת עובדים זרים בשכר מצחיק ועוד) הסבלנות לשונות מטשטשת או הולכת לאיבוד.
[b]סתם מחשבה שעברה לי כרגע ולא ביקורת, האשמה או כל צרה אחרת[/b] , הרי שגם אני נמנעת מבריתות ככל האפשר.