על ידי לולו* » 06 דצמבר 2009, 20:25
פנדה, הגישה שלך מאד חיובית, אבל זה לא כל כך הולך. לגבי מנהגי השבת הם מאד אנטי מנהגים דתיים ואני לא רוצה לעשות זאת כמחלוקת כי לקח המון זמן עד שבעלי התרגל לזה.
אבל הנושא שלי לדיון פה זה עד מה אנחנו יכולים לנהל את חיינו ועד כמה אנחנו צריכים להתחשב בהם?מצידי שלא נפגוש אותם לעולם, אני נפגשת איתם כי בעלי רוצה. אני לא שונאת אותם, הם פשוט שונים ממני מאד, ואני עוברת תהליכים שהם מפריעים להם במידת מה. למשל נושא הדת, למשל דברים אחרים שהם יותר מנהג מדת כמו הקפדה על מזון בריא(ואם את קוראת את זה חמותי:וופלים זה לא בריא) ועוד אחרים. אני מרגישה ממש סובלת, לא כי הם אנשים רעים אלא כי הם שונים ולא טוב לי שם.
למשל הם לא מתעניינים בי כלל, אין לי נושאי שיחה איתם כמעט. הם בגישה שונה משלי, למשל הם הזדעזעו מכך שאני עומדת לבקש הקלות לימודיות לילד שלי שהוא לקוי ראייה בבית הספר. נכון, הוא לא עיוור, אבל אני רוצה שלא יאמץ את העיניים , ואם מגיעה לו הקלה(בסך הכל כתב יותר גדול)אז למה לא?
הם ישר נלחצים בטרוף כי זה יתייג את הילד(המאד חברותי, משתלב בחברה) כחריג לדעתם. כשלקחתי אותו לריפוי בעיסוק הם נחרדו, בשבילם זה נחשב טיפול נפשי, והרי טיפול נפשי מתאים רק למשוגעים. אני באמת חושבת שהם משתדלים וחביבים בדרכם, אבל שונים, שונים מאד. מצד אחד כאילו מתאמצים, אבל ממש לא מצליחים להבין את קצה הקצה של הגישות שלי.
פנדה, הגישה שלך מאד חיובית, אבל זה לא כל כך הולך. לגבי מנהגי השבת הם מאד אנטי מנהגים דתיים ואני לא רוצה לעשות זאת כמחלוקת כי לקח המון זמן עד שבעלי התרגל לזה.
אבל הנושא שלי לדיון פה זה עד מה אנחנו יכולים לנהל את חיינו ועד כמה אנחנו צריכים להתחשב בהם?מצידי שלא נפגוש אותם לעולם, אני נפגשת איתם כי בעלי רוצה. אני לא שונאת אותם, הם פשוט שונים ממני מאד, ואני עוברת תהליכים שהם מפריעים להם במידת מה. למשל נושא הדת, למשל דברים אחרים שהם יותר מנהג מדת כמו הקפדה על מזון בריא(ואם את קוראת את זה חמותי:וופלים זה לא בריא) ועוד אחרים. אני מרגישה ממש סובלת, לא כי הם אנשים רעים אלא כי הם שונים ולא טוב לי שם.
למשל הם לא מתעניינים בי כלל, אין לי נושאי שיחה איתם כמעט. הם בגישה שונה משלי, למשל הם הזדעזעו מכך שאני עומדת לבקש הקלות לימודיות לילד שלי שהוא לקוי ראייה בבית הספר. נכון, הוא לא עיוור, אבל אני רוצה שלא יאמץ את העיניים , ואם מגיעה לו הקלה(בסך הכל כתב יותר גדול)אז למה לא?
הם ישר נלחצים בטרוף כי זה יתייג את הילד(המאד חברותי, משתלב בחברה) כחריג לדעתם. כשלקחתי אותו לריפוי בעיסוק הם נחרדו, בשבילם זה נחשב טיפול נפשי, והרי טיפול נפשי מתאים רק למשוגעים. אני באמת חושבת שהם משתדלים וחביבים בדרכם, אבל שונים, שונים מאד. מצד אחד כאילו מתאמצים, אבל ממש לא מצליחים להבין את קצה הקצה של הגישות שלי.