משפחה, לולו כלל לא אמרה אם סרבה או לא.

לולו, שאלת: עד מה אנחנו יכולים לנהל את חיינו ועד כמה אנחנו צריכים להתחשב בהם?
אני חושבת שזה מאד תלוי בתדירות הביקורים אצלם, כי דברים שהייתי מתמודדת איתם בשמחה פעם בחודש, לטובת הקשר של ילדי עם הסבים,
לא הייתי מוכנה לסבול פעמיים בשבוע (הגזמה בכוונה), ולכן שאלתי כל כמה זמן אתם אצלם.

תנסי להעמיד את עצמך במקומם.
את מזמינה את בנך ואשתו והילדים לשבת- והם מסרבים (במקום למצא את דרך המלך להצלחת האירוע.
הלוואי עליי היו מזמינים אותי לפעמים.

פנדה, הגישה שלך מאד חיובית, אבל זה לא כל כך הולך. לגבי מנהגי השבת הם מאד אנטי מנהגים דתיים ואני לא רוצה לעשות זאת כמחלוקת כי לקח המון זמן עד שבעלי התרגל לזה.

אבל הנושא שלי לדיון פה זה עד מה אנחנו יכולים לנהל את חיינו ועד כמה אנחנו צריכים להתחשב בהם?מצידי שלא נפגוש אותם לעולם, אני נפגשת איתם כי בעלי רוצה. אני לא שונאת אותם, הם פשוט שונים ממני מאד, ואני עוברת תהליכים שהם מפריעים להם במידת מה. למשל נושא הדת, למשל דברים אחרים שהם יותר מנהג מדת כמו הקפדה על מזון בריא(ואם את קוראת את זה חמותי:וופלים זה לא בריא) ועוד אחרים. אני מרגישה ממש סובלת, לא כי הם אנשים רעים אלא כי הם שונים ולא טוב לי שם.
למשל הם לא מתעניינים בי כלל, אין לי נושאי שיחה איתם כמעט. הם בגישה שונה משלי, למשל הם הזדעזעו מכך שאני עומדת לבקש הקלות לימודיות לילד שלי שהוא לקוי ראייה בבית הספר. נכון, הוא לא עיוור, אבל אני רוצה שלא יאמץ את העיניים , ואם מגיעה לו הקלה(בסך הכל כתב יותר גדול)אז למה לא?
הם ישר נלחצים בטרוף כי זה יתייג את הילד(המאד חברותי, משתלב בחברה) כחריג לדעתם. כשלקחתי אותו לריפוי בעיסוק הם נחרדו, בשבילם זה נחשב טיפול נפשי, והרי טיפול נפשי מתאים רק למשוגעים. אני באמת חושבת שהם משתדלים וחביבים בדרכם, אבל שונים, שונים מאד. מצד אחד כאילו מתאמצים, אבל ממש לא מצליחים להבין את קצה הקצה של הגישות שלי.

פנדה -אהבתי מאד את הדברים שכתבת.

מבינה את הלחץ אבל מנסה לחשוב איך אפשר לנסות ודווקא להרוויח מהביקור-
אולי אפשר ליצור מסורת חדשה שכשאתם מתארחים שם אתם גם באים לנפוש ולא רק למחוייבות משפחתית לוחצת? אולי זה ש"גונבים" את הילדים יכול לתת לך קצת זמן עם הבעל או עם עצמך? אולי לצאת לטיול קצר בסביבה כשמישהו אחר שומר על הילדים? להתכרבל עם ספר ולהתעלם מהעולם? לתת תשומת לב נפרדת רק לאחד הילדים כשבני המשפחה האחרים דואגים לשאר?
ולגבי אווירת השבת- האם הם יתנגדו אם תכניסו חלק ממנהגי השבת שלכם לביתם?

שלום לולו
כל כמה זמן אתם נוסעים להורים של בעלך?
זה בסדר גמור להגיד 'לא תודה' להצעה להתארח. בלי להמציא תירוצים, פשוט לא מתאים השבוע.
להציע שיראו את הנכדים אחר הצהריים במהלך השבוע, או בשבת הבאה (אם אני מבינה נכון, ממילא עמדו להתראות בשבת הבאה).
חשוב למשפחה גרעינית שיהיה לה זמן התכנסות פנימה.

אוףףףףףףף קריזה. יום רביעי, חמותי מתקשרת , מזמינה אותנו ליום שישי להתארח . ממש לא בא לי .יום שישי זה יום שאנחנו נפגשים השפחה הגרעינית שלנו, אחרי שבוע עמוס. אנחנו מדליקים נרות ומקדשים ושרים שירים. אצלה בבית אני לא מרגישה שבת וחגיגי.
יתר על כן, אני רוצה להיות עם המשפחה שלי, בשבוע הבא יש אירוע בצד שלו, אני שונא ת אירועים גדולים ופלצניים. להרגשתי זה שואב ממני כוחות.
בקיצור, לא מצליחה למצוא איזון בין הרצו ןשלי להיות עם המשפחה הגרעינית לבין זה שאני מכבדת את הוריו ואת בעלי שרוצה להיות איתם.
וגם, משום מה שאנחנו איתם יש לי הרגשה ש"גונבים " את הילדים שלי. נותנים להם מתנות, מבטיחים להם דברים שאני לא אוהבת ושאר מניפולציות שכבר עייפתי להילחם בהם.
לא סתם מכנים אותי ה"ביצ'ית". למרות שבסך הכל אני רוצה לנהל את חיי כרצוני.
זהו, ענו לי נא