על ידי לילה_טוב* » 26 אוגוסט 2004, 14:51
איך גיליתי את הדף הזה רק עכשיו? יש לי המון מה להגיד על דברים ממעלה הדף... טוב, אני אנסה:
להחזיר את כבוד עקרת הבית למקומו
חברתי סיפרה לי שכשהיתה ילדה ושאלו אותה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה, היתה עונה "עקרת בית כמו סבתא", אך הפרצופים העקומים לימדו אותה לשנות את התשובה ל"רקדנית, שחקנית או זמרת". מיותר לציין שהיום היא עקרת בית ואמא למופת (מנצנצת מבעד לעננים..), ואם יורשה לי, גם כותבת בחסד עליון ובהומור מבריק.
תוספת לפנינים: "מתי תחזרי לחיים?" זה מהבוס שלי, שנורא רצה שאני אחזור סוף סוף (לחיים, כמובן).
אני נתקלת באנשים שחושבים שאם האופציה השנייה היא "סתם" עבודה, קל יותר להישאר בבית..
רשימת תעסוקות ומקצועות שערכנו פעם בקבוצת אמהות החינוך הביתי הקודמת שלי:
עורכת דין, רקדנית בטן ומורה לריקודי בטן, נגנית אבוב, מדריכת טיולים וטבע וקרמיקאית, מורת דרך ומנחת מסיבות, גרפיקאית, ביולוגית ומתכנתת, מדריכת תנועה, עורכת לשונית, דיאטנית, רוקחת והומאופטית, קלינאית תקשורת, פסיכולוגית ילדים ועוד -
חלקן מלפני, חלקן תוך כדי וחלקן התחילו דווקא אחרי הולדת הילדים והחזרה הביתה.
טוב, מה את רוצה? זה את בחרת ככה! תצאי לעבודה ויהיה לך הרבה יותר קל..
ותשימי כבר את הילדות בגן! זה בכלל יפתור את כל הבעיות בחיים וגם יביא שלום למזה"ת.
בקשר לפרנסה ולתלות כלכלית, יש מאמר מרתק של
אורנה שפרון בבאופן 32, שנקרא
"פמיניזם ותלות כלכלית". לי הוא פקח את העיניים בעניין הזה. בקצרה הוא אומר (=אני הבנתי) שיחסים משפחתיים הם יחסי תלות הדדית בכל מיני רמות וצורות, ואנחנו לא צריכות לפחד כל כך להיות תלויות (הצד השני של הדחיפה התרבותית שלנו ל"עצמאות" - יש לי המון מה להגיד על זה אבל לא עכשיו), כי הרבה (מאוד) תלוי בנו. וכי בבחירה במשרה מלאה אנחנו ממשיכות להיות תלויות, אבל לא באהובים שלנו. שווה מאוד קריאה.
וכפי שכבר נאמר להפליא ושווה עוד ציטוט: "מפרנסות את הבית בנוכחותן ומאפשרות לשפע לבוא".
ועוד ציטוט אחד חשוב בעניין הזה: "כל המשכורת שלי, שקל לשקל, הלכה למסגרות החינוך של הילדים".
ומצטרפת למפלגת סיום יום העבודה ב-17:00 - באנגליה ובמדינות אחרות באירופה זה עובד לגמרי לא רע.
הזדהיתי מאוד עם דבריה של טושו. מכירה טוב את המצב הזה שבו כל האמהות שסביבך נעלמות ואת נשארת לבד. חושבת שהפתרון הוא באמת, כמו שהציעה לך
לוטם מרווני, קבוצות חינוך ביתי. מציעה עוד חומר לקריאה מבאופן ישן (29) - "שנה" של אורית זונשיין (מופיע גם בספר החינוך הביתי) ועוד כמה באותו גיליון, אפילו אחד שלי,
"מחשבות על מסגרת".
מסכימה גם עם הקושי לבטא את עמדתך שתמיד מתפרשת כסוג של ביקורת כלפי הבחירה של האחר. כדאי פשוט להדגיש את החיובי, מה טוב בבית ולא מה רע בגן, ואת הפרטי - זה מתאים לי ולילד שלי.
והנה ציטוט של חדשה שמסכם נפלא את מה שאני חושבת ומרגישה בקשר לדף הזה ולכל העניינים שעולים בו:
יש זמן גם להיות בבית ולגדל ילדים, ללמוד, לעבוד ולטייל ובקיצור אין מה להכנס ללחץ של זמן, אלא פשוט לעשות את הדברים שאנחנו אוהבים ונהנים מהם, כשכבר לא נרצה לעשות את זה בטח נשים לב, לא? ואז פשוט נעשה משהו אחר, לא? לי זה נשמע הגיוני ומאוד פשוט, אבל אולי אני טועה
כל מילה.
ותודה לכולכן על הדף המרתק הזה.
איך גיליתי את הדף הזה רק עכשיו? יש לי המון מה להגיד על דברים ממעלה הדף... טוב, אני אנסה:
[u]להחזיר את כבוד עקרת הבית למקומו[/u]
חברתי סיפרה לי שכשהיתה ילדה ושאלו אותה מה היא רוצה להיות כשתהיה גדולה, היתה עונה "עקרת בית כמו סבתא", אך הפרצופים העקומים לימדו אותה לשנות את התשובה ל"רקדנית, שחקנית או זמרת". מיותר לציין שהיום היא עקרת בית ואמא למופת (מנצנצת מבעד לעננים..), ואם יורשה לי, גם כותבת בחסד עליון ובהומור מבריק.
תוספת לפנינים: "מתי תחזרי לחיים?" זה מהבוס שלי, שנורא רצה שאני אחזור סוף סוף (לחיים, כמובן).
[u]אני נתקלת באנשים שחושבים שאם האופציה השנייה היא "סתם" עבודה, קל יותר להישאר בבית..[/u]
רשימת תעסוקות ומקצועות שערכנו פעם בקבוצת אמהות החינוך הביתי הקודמת שלי:
עורכת דין, רקדנית בטן ומורה לריקודי בטן, נגנית אבוב, מדריכת טיולים וטבע וקרמיקאית, מורת דרך ומנחת מסיבות, גרפיקאית, ביולוגית ומתכנתת, מדריכת תנועה, עורכת לשונית, דיאטנית, רוקחת והומאופטית, קלינאית תקשורת, פסיכולוגית ילדים ועוד -
חלקן מלפני, חלקן תוך כדי וחלקן התחילו דווקא אחרי הולדת הילדים והחזרה הביתה.
[u]טוב, מה את רוצה? זה את בחרת ככה! תצאי לעבודה ויהיה לך הרבה יותר קל..[/u]
ותשימי כבר את הילדות בגן! זה בכלל יפתור את כל הבעיות בחיים וגם יביא שלום למזה"ת.
בקשר לפרנסה ולתלות כלכלית, יש מאמר מרתק של [po]אורנה שפרון[/po] בבאופן 32, שנקרא
"פמיניזם ותלות כלכלית". לי הוא פקח את העיניים בעניין הזה. בקצרה הוא אומר (=אני הבנתי) שיחסים משפחתיים הם יחסי תלות הדדית בכל מיני רמות וצורות, ואנחנו לא צריכות לפחד כל כך להיות תלויות (הצד השני של הדחיפה התרבותית שלנו ל"עצמאות" - יש לי המון מה להגיד על זה אבל לא עכשיו), כי הרבה (מאוד) תלוי בנו. וכי בבחירה במשרה מלאה אנחנו ממשיכות להיות תלויות, אבל לא באהובים שלנו. שווה מאוד קריאה.
וכפי שכבר נאמר להפליא ושווה עוד ציטוט: "מפרנסות את הבית בנוכחותן ומאפשרות לשפע לבוא".
ועוד ציטוט אחד חשוב בעניין הזה: "כל המשכורת שלי, שקל לשקל, הלכה למסגרות החינוך של הילדים".
ומצטרפת למפלגת סיום יום העבודה ב-17:00 - באנגליה ובמדינות אחרות באירופה זה עובד לגמרי לא רע.
הזדהיתי מאוד עם דבריה של טושו. מכירה טוב את המצב הזה שבו כל האמהות שסביבך נעלמות ואת נשארת לבד. חושבת שהפתרון הוא באמת, כמו שהציעה לך [po]לוטם מרווני[/po], קבוצות חינוך ביתי. מציעה עוד חומר לקריאה מבאופן ישן (29) - "שנה" של אורית זונשיין (מופיע גם בספר החינוך הביתי) ועוד כמה באותו גיליון, אפילו אחד שלי,
"מחשבות על מסגרת".
מסכימה גם עם הקושי לבטא את עמדתך שתמיד מתפרשת כסוג של ביקורת כלפי הבחירה של האחר. כדאי פשוט להדגיש את החיובי, מה טוב בבית ולא מה רע בגן, ואת הפרטי - זה מתאים לי ולילד שלי.
והנה ציטוט של חדשה שמסכם נפלא את מה שאני חושבת ומרגישה בקשר לדף הזה ולכל העניינים שעולים בו:
[u]יש זמן גם להיות בבית ולגדל ילדים, ללמוד, לעבוד ולטייל ובקיצור אין מה להכנס ללחץ של זמן, אלא פשוט לעשות את הדברים שאנחנו אוהבים ונהנים מהם, כשכבר לא נרצה לעשות את זה בטח נשים לב, לא? ואז פשוט נעשה משהו אחר, לא? לי זה נשמע הגיוני ומאוד פשוט, אבל אולי אני טועה[/u]
כל מילה.
ותודה לכולכן על הדף המרתק הזה.