כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

שליחת תגובה

קחו זמן להפנמה
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 18 נובמבר 2011, 22:46

בבסיסה של החוסר האהבה העצמית נמצאת כך נראה לי שנאה למראה החיצוני שלי
ולא יעזור כמה שיגידו לי שאני בחורה נאה (ולא אומרים לי כמעט אף אחד מלבד הילד המתוק שלי שיהיה בריא שנוהג להחמיא לי כל הזמן)
ולא יעזור שבאופן אוביקטיבי גם אם אני אמצא נשים בגילי פחות נאות ממני, עדין ללא מבט חיצוני חושק ומפרגן אני נותרת עם המבט הביקורתי שלי
אני מסתכלת במראה ואומרת לעצמי שלא יתכן שמשיהו בעולם יחשוב שהפנים שלי משקפות את האישיות שלי

והצהוב
אמירת תודה פשוטה, בדרכה, מניעה את העולם.

תודה לכם, אנשים ובעיקר נשים חכמות וטובות שקוראות פה וכתובות
ותודה לתובנות
ואפילו שכלום לא השתנה עדין בחיי מתוך רצון לשינוי פותחת בלוג חדש המשך ל: כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש
בשם:

הגיע הזמן לחיות טוב

בהשראת מה שכתב לי פה כיוון נוסף
בתקווה ששמו יהווה בשבילי תמרור ומורה דרך גם ברגעי השפל

מוזמנות ומזמנים לשם באהבה.
תודה |L|

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 18 נובמבר 2011, 22:36

חיה ומותה של סבתא שלי

בטיפול האחרון דיברתי עליה. היא מתה כשההיתי בגיל הגן. אני לא ממש זוכרת אותה וגם יש אולי רק 2 תמונות שרואים אותה כי היא לא הסכימה להצלטם
אמא שלי סיפרה לי שאבא שלי סיפר לה (איתי הוא לא מדבר על הילדות שלו) שהיא היתה אישה קשה מאד
שהיה לה דיכאון אחרי לידה שלא טופל והיא היתה ביקורתית באופן קיצוני ולא היתה מסוגלת לתת אהבה לבניה
אחר- כך היה לה סרטן והוציאו ממנה את האיברים הפנימים בבטן (רחם שוחלות ואולי עוד משהו)
היא סבלה מכאבים נוראים, בקושי אכלה וכנראה לא היתה מסוגלת לקיים יחסי מין
לסבא שלי היתה אז ובמשך שנים עד מותה מאהבת. הוא אפילו עשה ילדה, אחות לאבי עם המאהבת
רק לאחר מותה של סבתי, הוא התחתן עם המאהבת אבל על הבת הם סיפרו לאחי ודודי רק שנים אחר כך
ואין להם קשר עם האחות הזאת.
סבא שלי סיפר לי כשהייתי ילדה, שסבתי היתה מאוד רזה. הוא היה מקיף את מותני בכפות ידיו ואומר שהוא לא יכול לסגור, אבל שאצל סבתי הוא כן יכל
כטבעם של ילדים, לא ממש יחסתי חשיבות למשפט המזעזע הזה
אבל אחרי הטיפול האחרון כשנזכרתי בזה ניסתי להקיף את מותני בני הרזה יחסית בן ה-3 ולא הצלחתי
ברר... צמרמורת
כשסבתא שלי מתה, אמרו לי שהיא נפטרה מסרטן בבטן ולא הבנתי מזה המחלה הזאת, מה יש לה חיית סרטן בבטן שאכלה אותה??
סבא שלי אמר לי שיש עוד משהו על סבתא שלי וכשאגדל הוא יספר לי מא
אמא שלי היתה זאת שסיפרה לי (לא זוכרת באיזה גיל) שסבתא שלי היתה מאושפזת בבית חולים בגלל הדיכאון
וכשאבא שלי היה חיל ובא עם הנשק היא ביקשה ממנו שירה בה
בסוף בסוף, כשהיא היתה בחופשה בשבת בביתה היא בלעה מלא כדורים וסבא שלי נתן לה לישון
ואם זה לא מספיק קשה היא תרמה את גופתה למדע ונקברה רק כעבור חצי שנה

כל הסיפור הזה עלה בטיפול המאוד אלטרנטיבי (הסומטיק אקספיריאנס בשילוב עם תקשור) במה שהתחיל מקשב לגוף ועבר לסוג של תקשור, שבו הבנתי שיש לי גוש שחור בבטן ששיך לסבתא שלי אז השבתי לסבתי את השחור השחור הזה
ומאז אני משתלדת יותר להודות ולברך ולשמוח בכל מה שקיים
כי אני ממש מבינה פיזית, איך האנרגיה הקשה הזאת יוצרת דחיסות של סרטן בגוף
אפילו מנסה לקבל באהבה אתה הכעס של שושה
כמו שצפריר שפרון כתב במילים מילים (מצטטת פה חלק, למרות שכל מה שכתב מילים מילים- פנינים פנינים)
ובכן, על פני להיות מְָרַצֶה הגיע הזמן ידידי שתתחיל להיות מְרוּצֶה.
_להיות מרוצה זה לאו דווקא שייך לתנאים חיצוניים. כמובן שקל יותר להיות מרוצה כאשר הנך מצליח, כאשר העולם מחייך אליך, כמובן שקשה יותר להיות מרוצה כאשר האשה שאתך ממלאת את סלסילת הטרוניות שלה במעשיך ובהתנהגותך.
אבל באמת זה לא משנה.
אתה יכול לקום מרוצה. להתעורר מרוצה. אז, אתה יכול להיות מרוצה גם מכך שיש לך הכבוד למלא את סלסילת הטרוניות ובכך להיות בעבור אשתך שק חבטות.
אתה יכול להיות מרוצה מכל דבר, מכל מכה אפשרית מכל דחייה שממילא קיימת.
אתה גם יכול להיות מרוצה מזה שסוף סוף הנך מודה שאינך מרוצה._
אבל, כזכר, כגבר, כאדם הנך מעוניין שבת הזוג שלך, ילדיך וכל סביבתך יהיו מרוצים. אתה יכול לחבק ולנשק, אתה יכול להרעיף רווחה כלכלית, ואתה יכול להמשיך להיות שק אגרוף. מי כמוך יודע עד כמה היא מרוצה כשהיא יכולה להרעיף עליך את חוסר שביעות הרצון שלה.

זה עדין לא מצליח לי ריל טיים, אבל לפחות עכשיו ככה בשקט הרגוע והנעים של הלילה יכולה לסלוח לכולם על הכל


הבנתי שמה שגרם לסרטן שלה זה השנאה העצמית שהובילה לביקורתיות ולכעס ופחד ממוות וכאב, הוי אלוהים חשבתי שאני יודעת מזה כאב
אב לא. הכאב שלה היה באמת קשה מנשוא. הכאב שלי יש לו כל מיני צבעים אבל לא ככה- שחור.
הודיה גדולה מילאה אותי שיש בחיי אהבה
ובמקביל מה שכיוון נוסף כתב לי:
תתחילי ממך. את צריכה לתת יותר אהבה שלך לעצמך.
זה שבעברך לא אהבו אותך לא אומר שאת לא צריכה לאהוב את עצמך היום.
אם את תאהבי את עצמך, בצורה הנכונה, בן זוגך או ואהב אותך או יעזוב אותך ובשני המקרים, היות ואת אוהבת את עצמך הסבל יפסק._
חושבת שרציתי להיות עם שושה בהתחלה, בין היתר מפני שהוא הרעיף עליי אהבה, שלי קשה להרעיף על עצמי

אפרת הציעה שהביא לה פרחים/ נר זיכרון/ העלה לקבר ואומר עליה קדיש
קניתי לה פרחים לפני שבועיים.
פרחים ורודים וסגולים ולבנים עם עלים בורדו (אני צריכה לשאול את המוכרת איזה סוג) הפרחים "דיממו" לתוך מי האגרטל וצבעו את המים באדום
וכבר עברו 12 ימים והם עדין לא נובלים!!

סבתא היקרה, יהיה זכרך ברוך, שנשמתך תעלה לעולם שכולו טוב

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 18 נובמבר 2011, 21:37

ראיתי היום בחניון הקניון בקומה -3, ציפור שיר קטנה. נראה לי שזה היה בולבול מבולבל.
הוא היה כל כך חלש שניקר פרורי אוכל ליד הכניסה למעליות ולא ברח מהאנשים שהיו מאד קרובים עליו
איך הוא הגיע לשם?
איך הוא ייצא משם?
עברה בי מחשבה לתפוס אותו כדי לשחרר אותו, אבל לא היה לי כלוב ואי אפשר לנהוג באוטו (ועוד ביום שישי) עם ציפור שיר מבועתת 3 קומות
הלווי שתמצא את דרכה החוצה

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי לימונדה* » 14 נובמבר 2011, 23:22

בדיוק כשכתבתי לך עלה לי המשפט הבא: כל עבודה עצמית דורשת יציאה מ"איזור הנוחות". שינוי הוא לא נוח. עצם הבחירה ללמוד מעידה על מוכנות ובשלות לצאת מהמצב הנוח (עירית לוי מתוך האם כל דבר הוא שיעור)

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי לימונדה* » 14 נובמבר 2011, 23:15

קואלה יקרה |L|,
הייתי בדרך לכתוב אצלי (מקוה שז עוד יקרה :-P) ופתאום גיליתי אותך ואת ההתכתבות המבורכת שלך עם כיוון נוסף והייתי חייבת להיכנס ולהגיד לך ש....
אני חושבת שאת אמיצה ושווה!!!
מחזקת את הניסוח המדויק:
_אולי הבעיה שלי היא שאני רגישה מדי? ויותר מדי דברים משנים לי?
זו התכונה המאד יפה ונפלאה שיש לך. בגלל זה כואב לך והכאב הזה יכול להוביל אותך לשינוי
ההורים שלך למשל אולי פחות רגישים וחיים בסדר עם הכאב. את לא מוכנה לחיות עם הכאב ולכן יש כאן סיכוי לשינוי_

את אמיצה בזה שאת מסתכלת על החולשות ועל הקושי מבלי לברוח. מנסה לצאת מהלופים למרות שהם שם אפילו בשם של הבלוג שלך.
אני חושבת שחייב להיות כיוון חדש (כיוון נוסף (-:) שלא שמתם לב אליו. עוד דלת לפתוח שלא ראיתם שהיא היתה שם, ממש מתחת לאף שלכם.
יש אפשרות לצאת מה"לופים" שבהם אתם מדשדשים (הו...הלופים המניאקים האלה- מחפשת ללא הצלחה פרצוף של שינאה ותיעוב).
בכל מקרה חושבת שאת כן עושה עבודה קשה ומתקדמת אפילו שזה מרגיש כמו קושי בלתי נסבל ומבוי סתום.
אני מאמינה שאת תצאי מחוזקת!!!
בכל מקרה מורידה את הכובע על האומץ שלך ומוסרת לך הרבה חיבוקים מחממיים ואהבה (עצמית)
לימונדה |*|
  • וחוץ מזה אני חושבת שכולנו צריכות "כיוון נוסף" (-;

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כיוון_נוסף* » 14 נובמבר 2011, 22:51

אבל המשמעות שאני יוצקת היא לא משהו רצוני
אולי המילה רצוני מבלבלת אז נשתמש במילה הסכמה.
הסכמת לקבל את זה כמובן מאליו מבלי לבדוק. אולי אפילו לא שמת לב שהסכמת לזה. (מכירה את הספר 4 ההסכמות?).

האם אפשרי לגרום לעצמך לאוהב את מה שאתה שונא, ולשונא את מה שאתה אוהב?
לא תמיד אבל מה האפשרות השניה?
להמשיך לסבול?
הרי לשנוא משהו זו החלטה שלך ולאהוב משהו זו החלטה שלך

לדוגמה אם יום אחד יתברר לך למשל שהילד המקסים שלך לא שלך והחליפו לך אותו בבית היולדות..
האם תפסיקי לאהוב אותו?
הרי גם האהבה שלך לילד שלך היא החלטה שלך.
ההבדל הוא שהיא נראית כמובנת מאליה כי זו החלטה שהחברה מגבה, אבל היא עדיין רק החלטה.
אם למשל היה לכם ילד מאומץ היית אוהבת אותו באותה מידה כי ככה את רוצה.

האם ניתן להנות ממה שמפריע לך?
או שאפשר או שהולכים למקום אחר.
אם למשל אני לא סובל מוזיקה רועשת ואני נמצא במקום שיש בו מוזיקה רועשת
אז אני יכול לבקש להוריד עוצמה או ללכת.
לא אוכל לשכנע את עצמי שאני כן אוהב מוזיקה רועשת כי אני לא אוהב מוזיקה רועשת.
לכן לא אפגע בעצמי ולא אהיה במקום כזה (אבל לא אשאר ואקטר ואתלונן על זה שלא משנים את עוצמת המוזיקה לפי דרישתי).

האםתוכל להשלים עם קיומו של שמשהו שמפריע לך כשאתה מנסה לשנות אותו ולא מצליח?
כן. זו האהבה שלי לעצמי. אני כזה וזה אני. לא אוכל לשנות את עצמי כי אין סיכוי שזה יקרה.
אוכל רק לאהוב את עצמי ולקבל את עצמי כמו שאני.

אולי הבעיה שלי היא שאני רגישה מדי? ויותר מדי דברים משנים לי?
זו התכונה המאד יפה ונפלאה שיש לך. בגלל זה כואב לך והכאב הזה יכול להוביל אותך לשינוי
ההורים שלך למשל אולי פחות רגישים וחיים בסדר עם הכאב. את לא מוכנה לחיות עם הכאב ולכן יש כאן סיכוי לשינוי

האם ניתן להוריד את הוולויום של הרגשות? (באופן טבעי, כן?) ובלי לעשות כל היום מדיטציה?
אפשר אבל זה יפריע לך להתקרב. תפקיד המדיטציה הוא לנסות להתחבר לרגשות הטובים שבך
לא לכעס ולא לרוגז ולא לרחמים על מר גורלך אלא על העובדה שמהרגע שתרצי בכך החיים שלך הם שלך

תודה! באהבה.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 14 נובמבר 2011, 22:30

כיוון נוסף- אהבתי מאוד את הדוגמה שלך על החושך!
מצד שני,
החושך הוא באמת רק לילה עבורי. לפעמים הוא מחבק ולפעמים מפחיד, לפעמים הוא מרגיע ולפעמים הוא מעורר
אבל אני לא יודעת איך להיות ניטרלית כלפי הדברים בחיי שנעימים לי או שמפריעים לי
מפני שכשתחושות נעימות של אושר, עונג , שלווה וכו' מציפות אותי- קודם אני מרגישה ורק אחר כך מספרת לעצמי שטוב
רק אחרי התחושות מגיעות המילים שמספרות לי, כמה אני אוהבת את הילד שלי, כמה אני נהנת מאכול טוב, איזה כיף זה גשם
וכשלא טוב לי התחושות הקשות מציפות אותי. לפעמים מגיע רק המתח בשרירים ואז אני מנסה לדבר אותם המילים ולברר. מה קרה? למה יש מתח? למה יש ריקנות? מה עושים עם הכעס?
כלומר אני מבינה את זה שאני זאת שיוצקת משמעות לדברים.
לדוגמה- אני חושבת שהילד שלי מדהים וחסד מופלא
מישהו אחר ירצה שאשלם לו כדי שיהיה איתו (גן/ביביסיטר) ואני לעומת זאת אשלם בשמחה מה שאחשוב שחיוני למילוי צרכיו
אבל המשמעות שאני יוצקת היא לא משהו רצוני
האם אפשרי לגרום לעצמך לאוהב את מה שאתה שונא, ולשונא את מה שאתה אוהב?
האם ניתן להנות ממה שמפריע לך?
האםתוכל להשלים עם קיומו של שמשהו שמפריע לך כשאתה מנסה לשנות אותו ולא מצליח?
אולי הבעיה שלי היא שאני רגישה מדי? ויותר מדי דברים משנים לי?
האם ניתן להוריד את הוולויום של הרגשות? (באופן טבעי, כן?) ובלי לעשות כל היום מדיטציה?

תודה!


אני לא חושבת שאת מכעיסה אותו. אני חושבת שהוא בן אדם כעסן מטבעו.
אהבת עולם, הוא באמת כעסן, אבל נראה לי שגם אני
ונראה לי ששנינו מרשים לעצמנו להוציא את הכעס הזה רק אחד על השני
זה שלא הצגתי כאן את הצד שלו לא אומר שהוא לא סובל
נגיד הארוע של המכה שלי הילד- מבחינתו אני גרמתי לילד מכה ואז ביקשתי ממנו עזרה, הוא בא לעזור וטיפל יפה בילד ואני רק הצקתי לילד בנסיונות השכנוע העיקשים שלי שישים פלסטר ולא הקשבתי לבקשה שלו ושל הבן שלי לעזוב את זה ואחרי כל זה בסוף עוד כעסתי עליו מאד. מבחינתו אני סתם חטפתי קריזה והתהפכתי עליו

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אהבת_עולם* » 14 נובמבר 2011, 19:40

אני מבינה שאם אני מגיבה בזעם וכתוצאה מכך מכעיסה את בן זוגי אני רק מדרדרת את המצב

כאן אני רוצה לדייק משהו.
כתבת 'כתוצאה מכך מכעיסה את בן זוגי'.

אני לא חושבת שאת מכעיסה אותו. אני חושבת שהוא בן אדם כעסן מטבעו.
אני רואה אותך שוב ושוב לוקחת עת עצמך את האחריות ואת האשמה על הכעסים שלו.
אבל לפי איך שאת מתארת כאן, הוא כועס בקלות מכל שטות,
ולא רק זה, יש לו הרבה פעמים כעסים על דברים הזויים, כעסים לא הגיוניים בעליל.

אז גם אם את לא מושלמת, ובטוח שלא - עדיין זה לא אומר שצריך לכעוס עלייך כל כך הרבה ולהאשים אותך בלי סוף. אני בטוחה שאין שום פרופורציה בין מה שאת עושה לבין הכעס שהוא מייצר.

הכעס הזה הוא בעיה שלו שאת לוקחת על עצמך. וחבל.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כיוון_נוסף* » 14 נובמבר 2011, 19:39

מה שאת מתארת זה בדיוק עוד מאותו דבר.
מצב של מצוקה שבמקום לצאת ממנו את מחריפה אותו.
הצמדות לטיפול ומטפלת שלא עוזרים.
ניהול לא נכון של מצבים מלחיצים (כעס)
אי ניהול נכון של המצב הכלכלי שלכם (יש אנשים שחיים בכבוד עם פחות)
השלמה עם עתיד רע
כלומר את לא מנהלת נכון את עצמך - אבל את לא אשמה כי את לא מודעת למה שאת עושה לעצמך.

אחד מהקשיים ביציאה מהמצב הזה הוא האמונה של האדם בכך שזה המצב.
ומכאן שמנת חלקו היא סבל ויסורים (כי הוא לא מכיר משהו אחר).
האדם היחיד שיכול להרוג את האמונה הזו במכה אחת הוא את וזו עבודה שלך עם עצמך
כלומר, זה אכן המצב אבל לא צריך לסבול. אפשר גם להנות.

לדוגמה, ידוע שבסוף כל יום יש לילה וחושך.
אפשר להתווכח כמה שרוצים עם העובדה הזו אבל החושך יגיע ופשוט לא יקשיב לנו
הוא יגיע, יתן את ההופעה שלו ויסתלק לכמה שעות אור לפני שיבוא שוב.
החושך הוא נתון ואי אפשר להתווכח איתו.

הבעיה מתחילה כאשר מאמינים שהחושך הוא רע ומדכא
אז, בכל פעם שמגיע חושך אנחנו מרגישים רע ודיכאון.
וראו זה פלא, כל יום האמונה הזו מתחזקת כי באמת בכל פעם שהחושך מגיע אנחנו באמת מרגישים רע ודיכאון.
המחשבות הללו אפילו נודדות לצהריים, שבזמן שהשמש זורחת במלא עוצמתה עצם המחשבה שעוד מעט יהיה חושך (שמביא הרגשה רעה ודיכאון) כבר יכולה לגרום למחשבה רעה למרות שעדיין צהרי היום.
התחושות הקשות הקשורות בחשיכה יכולות להצדיק מחשבות שבכלל כל העולם הזה דפוק ואני מסכן כי גם שעות האור הם בעצם חיבור בין שני פרקי זמן של חושך - אוי ואבוי.

הפתרון הוא לדעת להפריד בין החושך הנתון ובין המחשבות שיש לי עליו.
המחשבות הללו על החושך הן שלי ורק שלי.
אני בחרתי בהן בלי להיות מודע לכך שזו בחירה שלי.
אני מזדהה איתן כי ככה לימדו אותי.
אני בטוח שהן נכונות כי כל פעם שמגיע חושך באמת רע לי.
אני חי בסביבה שבה אם אעיז לכפור ברוע הקשור לחושך יגידו שאני משוגע
אם אדבוק בגרסה שהחושך רע יחבקו אותי חיבוק שלכאורה יעזור לי להתמודד עם הרוע והדכאון הקשור בחושך

אבל, כשמבינים שהרוע הזה הוא משהו שאני עושה לעצמי אפשר להתחיל את תהליך השחרור.
כשמבינים שחושך הוא חושך. הוא לא רע ולא טוב וככה אלוהים ברא את העולם הנפלא הזה שאני חלק ממנו.
פתאום מתבר שבאותה קלות שחשבת שחושך זה רע את יכולה להאמין שחושך זה טוב
פתאום תמצאי את עצמך מחכה לקרירות שלו ולשקט שלו ולמסתורין שלו
פתאום בשעת צהריים חמימה תתענגי על המחשבה שעוד מעט יהיה חושך.

את צריכה להאמין ביכולת שלך לשנות את המציאות שבה את חיה היא המציאות שלך.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 14 נובמבר 2011, 13:49

_אצלך הגבר המכה הוא את. את מכה את עצמך.
כשתגלי כמה קל לצאת מהבית הרע הזה שכלאת את עצמך בו מרצונך הלכאורה חופשי
תביני למה אני מתכוון.
זהו. סבלת מספיק בחיים שלך. הגיע הזמן לחיות טוב_

אני לא יודעת איך לצאת משם.
לא יודעת!!
הטיפול שהלכתי עליו מכיוון שלא הועיל אולי מזיק כי הוא מבזבז לי את הכסף
אני מבינה שאם אני מגיבה בזעם וכתוצאה מכך מכיעסה את בן זוגי אני רק מדרדרת את המצב
אבל כנראה שיש לי קושי לנהל את הכעסים שלי.
וזה לא רק הוא שמרגיז אותי
זה הדירה שבה אני גרה ורועשת, זה המצב החברתי/כלכלי שלי שלמרות שאני עובדת אין סיכוי שאוכל להתקיים בכבוד מהמשכורת שיש לי +הדמי מזונות
וגם אם נשאר ביחד, נבזבז המון כסףעל דירות שכורות מגיעילות כי אין לנו כסף לקנות דירה ובגלל שאנחנו לא מצליחים לחסוך אז גם אף פעם לא יהיה לנו
וזה מתסכל ברמות
זה מזה שבמקום להקדיש את הזמן להתפתחות בעבודה שלי, או שאני עסוקה במצוקות הזוגיות שלי, או שאני חושבת איך להרוויח יותר כסף
אף אחת מהמחשבות לא מובילה אותי למקום טוב בינתיים, אולי להפך

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אהבת_עולם* » 13 נובמבר 2011, 22:15

האם בחרתי בו כי הוא הכאיב לי המשפחה שלי ובחרתי בכאב מוכר, או שבחרתי בו באמת כי אהבתי אותו והצלחתי להרוס את הקשר בגלל שאני דפוקה?

אני הייתי הולכת על האפשרות הראשונה.

אני לא יודעת מתי יפול לך האסימון ואני מקווה שזה בסדר שאני חוזרת לזה שוב ושוב - אבל זה פשוט צועק:
  • הגבר הזה מקטין אותך באופן עקבי !
  • הגבר הזה מאשים אותך שוב ושוב בדברים הזויים !
  • הגבר הזה הפכפך ומתהפך עלייך שוב ושוב באופן לא צפוי !
  • הגבר הזה גורם לך לחשוב ולהאמין שאת לא יודעת, שאת קטנה, שהוא יודע טוב יותר !
  • הגבר הזה מנסה לשלוט בך (ומצליח) !
  • הגבר הזה מתעלל בך וגורם לך להאמין שאת זו שמתעללת בו !!!
מאוד התחברתי לדברים של כיוון נוסף:
_תחשבי על עצמך כעל אישה מוכה אלא שכאן את גם הגבר שמכה אותך.
קודם כל את חושבת בסתר ליבך שזה מגיע לך
את חושבת שאולי את לא בסדר וזה מגיע לך
את מזדהה עם התוקפן ומאמינה שהוא צודק_

אני חושבת שבאמת קיימים כאן שני העניינים - גם 'הגבר המתעלל' שקיים בתוכך - הדמות הפנימית שמכה ומענישה אותך שוב ושוב.
וגם הגבר המתעלל הקיים בחייך באמת - שהוא שיקוף של הדמות הפנימית שלך.

לולא הייתה לך הדמות הפנימית המתעללת, לא היית מוכנה לסבול עוד שנייה אחת של ההתנהגות שלו. אפילו לא שנייה אחת !
אלא שהדמות שבתוכך היא זו שאומרת לך שאת אשמה, והוא צודק, ואת באמת היית לא בסדר, ואת זו שהרסת את הקשר, והוא כועס עלייך בצדק, וזה שהוא מדבר אלייך לא יפה זה בצדק, ושאם הוא אומר שאת לא יודעת איך לטפל בילד אז אולי הוא צודק ואולי את באמת לא יודעת, וכו' וכו'.
את מאמינה לו !
בגלל שהדמות המכה שבתוכך אומרת לך להאמין לו.
בגלל זה את לא פשוט מעיפה אותו לכל הרוחות.

הוא שוב ושוב מתנהג כמו מניאק, ואת שוב ושוב מצדיקה אותו.
או מחליטה שזו בעצם גם אשמתך.
או כועסת לרגע ואז סולחת.

אני ממש מקווה שיום אחד תביני.
ותתחילי לאהוב את עצמך ב-א-מ-ת.
ולא תתני לזה לקרות יותר.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כיוון_נוסף* » 13 נובמבר 2011, 21:00

שבע יהלום

ראשית - תודה!

שהכל קשה אלף מונים יותר בתוך מערכת יחסים זוגית.
נהפוך הוא. דוקא במערכת זוגית יש לאדם לקבל תמונה הכי טובה של עצמו
לנו כל כך קל לתעתע בעצמנו ולהטעות את עצמנו
להרגיש בטוחים צודקים חזקים ובפועל להיות צל חיוור של אותן רגשות

אבל אני יודעת שאני כן, שזה מפחיד וכביכול מחליש ומעורר בושה גדולה לפעמים
זה בדיוק העניין. זה מפחיד בפעם הראשונה אבל אז כבר אי אפשר לאיים עלייך
נכון את בן אדם. יש לך את כל התכונות שיש לאדם וזהו.

הצהוב. בכל ויכוח כולם צודקים וזה נכון. השאלה היא אם מחפשים צדק
הרי אם כולם צודקים אין לצדק ערך
התשובה היא שצדק באמת לא חשוב.
כשאוהבים לצדק אין משמעות

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כיוון_נוסף* » 13 נובמבר 2011, 20:49

איך אוהב את עצמי בפועל ולא רק ברצון?
זאת שאלת מיליון הדולר.
תחשבי למשל על זה שבכל חברה יש אוכלוסיות שמצבן נמוך ביחס לממוצע.
בהרבה מאד מקרים צאצאי אותן אוכלוסיות נשארים גם הם במצב הזה.
יש לכך שתי סיבות:
אורח החיים שהם רואים מוביל למצב בו הם נמצאים וכך מונצח מצבן.
מצבם יוצר בעיות שגורם למצבם להיות קשה יותר ויוצר בעיות נוספות וחוזר חלילה.

המצב שאת מתארת די דומה
אורח החיים שאת ובן זוגך ראיתם מנציח את עצמו.
כל בעיה שלכם גורמת לקשר שלכם לרדת עוד יותר למטה וכך נוצרות בעיות חדשות.


כלומר? לשנות את מחשבותי? או להחליף את בן זוגי?
קודם כל את מחשבותיך שכן אחרת גם אם תפרדו הבעיות שלך ישארו שלך
אחרי שתפתרי מהבעיות שלך תוכלי להחליט מה טוב לך.

נכון, אז איך יוצאים מהלופ הזה?
אני יודע שזה נשמע הזוי אבל יוצאים מהלופ הזה כשרוצים. אפשר באופן תיאורטי גם עכשיו, אבל זה מאד קשה מאיפה שאת נמצאת אבל מאד מאד קל מהצד השני.
מתי יוצאים מאוברדרפט כרוני, מתי מפסיקים לעשן, מתי מפסיקים לשקר.
על כך נאמר אם אין לי מי לי וכשאני לעצמי מי אני ואם לא עכשיו אימתי.


מה לפי דעתך יגרום לי להבין שאני פוגעת בעצמי?
תקראי מה שכתבת למעלה. את מיוסרת ברמה וסובלת ברמות נוראיות.

מה לפי דעתך יגרום לי לאהוב את עצמי יותר?
שתביני שהכאב שלך פוגע בך. שוב מצטער שזה נשמע פשטני אבל זה ככה.
תאהבי את עצמך כשתאמיני שזה מה שמגיע לך.

כיצד אדם מתנהג כלפי עצמו בעריצות?
שופט את עצמו, מאשים את עצמו, מעניש את עצמו.
מצדיק את אלו שפוגעים בו.

דרך נוספת להסביר (מתנצל מראש)
תחשבי על עצמך כעל אישה מוכה אלא שכאן את גם הגבר שמכה אותך.
קודם כל את חושבת בסתר ליבך שזה מגיע לך
את חושבת שאולי את לא בסדר וזה מגיע לך
את מזדהה עם התוקפן ומאמינה שהוא צודק
לפעמים נשים מוכות או נאנסות במשך שנים והן חושקות שפתיים ומשתפות פעולה עם המנוול.
הסיבה היא שהן לא מבינות שגורלן בידן. הן לא מעיזות לצאת נגד אותו מנוול ויש להן הרבה מאד סיבות הגיוניות מאד
יום אחד, כשסף הרוע עובר את הגבול הגבוה ממילא
הן עוזבות את הבית
אז הן מגלות שבעצם הן האריכו שלא לצורך את הסבל שלהן
הן מבינות שיכלו לעזוב את אותו אדם רע שנים רבות קודם לכן ולמנוע מעצמן הרבה סבל

אצלך הגבר המכה הוא את. את מכה את עצמך.
כשתגלי כמה קל לצאת מהבית הרע הזה שכלאת את עצמך בו מרצונך הלכאורה חופשי
תביני למה אני מתכוון.

זהו. סבלת מספיק בחיים שלך. הגיע הזמן לחיות טוב

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי שבע_יהלום* » 13 נובמבר 2011, 14:30

כיוון נוסף, אני לא יודעת מי אתה או את, בכל מקרה, הגעתך לדף הזה ולאתר בכלל, מרחיבה לי את הלב והנשימה.
קואלה יקרה, אני מאמינה שזה שזומן לך/ זימנת לך דו שיח מסוג זה שמתנהל כאן מול כיוון נוסף, אומר המון, המון. המון.
באמת תמשיכו, זה מפתח לשינוי אמיתי.
מסכימה מאוד עם דברי כיוון, ההתמכרות לסבל כתוצר לוואי של היעדר אהבה וסליחה עצמית עמוקות דיין.
מבינה מאוד את שאלותייך- איך מיישמים בפועל?
זה להסכים להתנער מהפרטים הקטנים והמקטינים, להתנער באמת, בחילוץ איברים ובשחרור הנפש. זה להיפרד מההרגלים העתיקים שפיתחנו כמנגנוני הגנה בעבר שהיה מסוכן לקיומנו ולהתחיל לחצוב כיוון חדש, דרך חדשה, להצליח לעצור ולראות כשהתגובות המיידיות אינן רלוונטיות יותר.
זו דרך בה אנחנו בעצן צריכים רק את עצמינו, בלבד, כך העריצות העצמית מומרת באהבה עצמית ובטחון.
אני יודעת, בחיי, כמה זה קשה ומרגיש כמעט בלתי אפשרי, אני יודעת, בחיי, כמה הסבל מכאיב, ובסתירה לכל היגיון עדיין מוכר ובטוח לנפשותינו, אז איך מפסיקים אותו איך, ואני יודעת, בחיי, שהכל קשה אלף מונים יותר בתוך מערכת יחסים זוגית.
עדינה כתבה פעם שזוגיות היא הפתרון של אלוהים לכך שאנחנו לא יכולים לראות את עצמינו מהצד. לפעמים אני חושבת - לא רוצה לראות את עצמי מהצד! אבל אני יודעת שאני כן, שזה מפחיד וכביכול מחליש ומעורר בושה גדולה לפעמים, אבל מאפשר לי להוציא את החול מהעיניים ואת הגוף והנשמה מקברי ההגנה שכריתי להם בעברי כהישרדות, ולאט לאט לאהוב אותי ב א מ ת. ואז זה כבר לא תלוי דבר.
הצהוב אומר שתמיד הכי חשוך לפני עלות השחר. תמיד אהבתי את הציטוט הזה, עכשיו הוא פתאום צורם לי- השחר יעלה, החושך ישוב, השחר שוב יעלה, החושך שוב יגיע, זה טבעם של דברים. אבל אם במהלך המחזוריות הטבעית הזה, הקבלה העצמית תאיר לי אותי בתוכי תמיד, לא אתטלטל בקלות ואחיה בבטחון עצמי.
אמן.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 13 נובמבר 2011, 13:34

_אני אוהבת אותי. אני רוצה להיות מאושרת, אולי אתה מתכוון לרמת שליטה עצמית גבוהה שבה אני אנהל את רגשותי ולא הם אותי?
את רוצה במה שאת אומרת אבל לא במה שאת עושה. גם מעשן רוצה להפסיק לעשן אבל בשניה שהוא מרגיש צורך באופן אוטומטי הוא מוציא את הסיגריה (האחרונה, באמת האחרונה....)_

אז אתה טוען שאני לא אוהבת את עצמי ושאני רק רוצה לאהוב את עצמי, במחשבה ולא במעשה
או.קי. נניח שאתה צודק וזאת הבעיה שלי-
איך אוהב את עצמי בפועל ולא רק ברצון?

הדרך הנכונה היא לא לעסוק בכלל בסבל של האחרים. זו העבודה שלהם.
לא מבינה...מתי בכלל עסקתי בסבל של אחרים? אם כבר אני חושבת שאני אולי מרוכזת בסבל שלי יותר מדי ולכן קשה לי להיות פנויה ריגשית לאחרים

את נמצאת בתעתוע שלא טוב לך בו ואת צריכה תעתוע אחר. פשוט להחליף תעתוע בתעתוע כמו שיש נעל שלוחצת ומחליפים אותה בנעל שלא לוחצת. זו הרגל שלך והנעל שלך.
אבל את יכולה, עכשיו להחליף את הנעל. את פשוט לא מאמינה בזה או שההגיון שלך מפריע לך לעשות את זה.

כלומר? לשנות את מחשבותי? או להחליף את בן זוגי?

__את כל כך רגילה למערכות יחסים לא טובות מהבית ולכן משחזרת את ההצלחה של ההורים שלך במערכת היחסים שלך.
יכול להיות שגם בן הזוג שלך עושה את זה וככה אתם מספקים אחד לשני את הכאב שאתם מאמינים שהוא מנת חלקכם ולחם חוקכם._

נכון, אז איך יוצאים מהלופ הזה?

_האם טריקה דלת תגרום לו להבין מה הוא עשה?
הרי אם הוא יתנצל כשאת תוקפת זו לא סליחה אלא כניעה. האם את רוצה בן זוג כנוע שמבקש סליחה כי טרקת את הדלת?_

לא חשבתי שהוא יבקש סליחה בגלל טריקת הדלת. טריקת הדלת התרחשה לאחר שהוא לא התנצל וצחק לי בפנים, לאחר שהיתה שיחה שבה הוא ניסה להסביר לי שעצבנתי אותו ואני ניסיתי להסביר לו שהוא גרם לי להרגיש שהוא משתלט וגם מציג אותי באור שלילי מול הבן שלי.
טריקת הדלת לא נעשתה מתוך אסטרטגיה אלא מתוך כעס. נכון, זה לא הגיוני ולא משתלם. ברור לי

אבל את לא יכולה לטרוק דלת לעצמך בקול רם ולקוות שמזה תביני שאת צריכה לבקש סליחה מעצמך._

מה לפי דעתך יגרום לי להבין שאני פוגעת בעצמי?
מה לפי דעתך יגרום לי לאהוב את עצמי יותר?

_עריצות שלך כלפי עצמך. הוא רק ברקע.
הוא עוזר לך להרגיש מסכנה ואת עוזרת לו להרגיש מסכן._
כיצד אדם מתנהג כלפי עצמו בעריצות?
מהו החלק ששולט בנפש/נשמת/תודעת האדם ומהו החלק הנשלט?
כיצד אני מתנהגת כלפי עצמי בעריצות?

ותודה לך כיוון נוסף שאתה מקדיש מזמנך היקר לנסות לעזור לי. תבורך (-:

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כיוון_נוסף* » 13 נובמבר 2011, 10:32

באמת? אנשים שאוהבים את עצמם לא זקוקים לאהבה מאחרים? כשהם מקבלים יחס לא אוהב מאנשים קרובים עליהם הם לא סובלים?
בוודאי שכן. לכן כשהם מקבלים יחס לא אוהב הם לא מצפים שאותם אנשים ישנו את גישתם ומתוסכלים מזה שהם לא אלא פשוט מחליפים את האנשים הקרובים אליהם.


אני אוהבת אותי. אני רוצה להיות מאושרת, אולי אתה מתכוון לרמת שליטה עצמית גבוהה שבה אני אנהל את רגשותי ולא הם אותי?
את רוצה במה שאת אומרת אבל לא במה שאת עושה. גם מעשן רוצה להפסיק לעשן אבל בשניה שהוא מרגיש צורך באופן אוטומטי הוא מוציא את הסיגריה (האחרונה, באמת האחרונה....)


_זה בטח שיעזור לי, אבל מהי הדרך הנכונה להגיע לשם?
כשהדם דופק לי ברקה, והכאב מציף.
אני עושה פסק זמן לעצמי. מתרחקת מהסיטואציה ונושמת לאט ומתרכזת בנשימה. מזכירה לעצמי שסבל של אחרים לא יקטין את הסבל שלי, אני הולכת הצידה ומחבקת את עצמי ואומרת לעצמי שאם קשה לי מותר לי גם לבכות
שזה טוב לבכות. שהרגע הזה הוא רק רגע אחד ברצף של החיים. וברצף הזה הכל יכול להיות ולקרות. והרגשות הלא נעימים הם רק רגשות הם באים והולכים כמו עננים_

הדרך הנכונה היא לא לעסוק בכלל בסבל של האחרים. זו העבודה שלהם. את נמצאת בתעתוע שלא טוב לך בו ואת צריכה תעתוע אחר. פשוט להחליף תעתוע בתעתוע כמו שיש נעל שלוחצת ומחליפים אותה בנעל שלא לוחצת. זו הרגל שלך והנעל שלך. לחבק את עצמך ולהרשות לעצמך לבכות משאיר אותך עם אותה נעל ועם אותו כאב. רק נותן לך מרווח נשימה לסחוב עוד כמה דקות אבל לא לטפל בבעיה. רק להרגיש קורבן. אבל את יכולה, עכשיו להחליף את הנעל. את פשוט לא מאמינה בזה או שההגיון שלך מפריע לך לעשות את זה.

בוודאי שאני חלשה. אני מוחלשת מזכרונות ילדותי וממערכת היחסים הקשה עם בנזוגי
יש אנשים רבים שבחיים שלהם סבלו פחות ממך ומצבם יותר גרוע ויש כאלו שסבלו יותר ומצבם פחות טוב. איך זה יכול להיות?
את כל כך רגילה למערכות יחסים לא טובות מהבית ולכן משחזרת את ההצלחה של ההורים שלך במערכת היחסים שלך.
יכול להיות שגם בן הזוג שלך עושה את זה וככה אתם מספקים אחד לשני את הכאב שאתם מאמינים שהוא מנת חלקכם ולחם חוקכם.

כשמישהו פוגע בי ומבקש סליחה ומבין מה הוא עשה שפגע זה עוזר לי לסלוח לו ולהפסיק לכעוס עליו
האם טריקה דלת תגרום לו להבין מה הוא עשה?
הרי אם הוא יתנצל כשאת תוקפת זו לא סליחה אלא כניעה. האם את רוצה בן זוג כנוע שמבקש סליחה כי טרקת את הדלת?


ובגלל שלא רק שהוא לא הבין מה פגע בי,
הוא שאמרתי

_להיפגע דווקא מהאנשים שאני מצפה מהם להבנה, תמיכה והערכה. ודווקא מהם ברגעי משבר לקבל יחס הפוך- ניתוק, האשמה וזלזול
על כן הכאב שלי פה הוא כה גדול הוא משקף לי לא רק את בדידותי מאז ומתמיד_
תיארת עכשיו בדיוק את מה שהוא מקבל ממך. ניתוק, זילזול בדידות.. כתבתי לך למעלה שאתם מספקים אחד לשני את הכאבים...

לא בטוחה שמבינה. על מה לסלוח לעצמי? שגרמתי לתאונה שבה הילד קיבל מכה בראש? שביקשתי עזרה מהבחור?
על זה שאת פוגעת בעצמך. המכה שהילד שלך קיבל בראש היא דבר שיכול לקרות וקרה. לא הייתה לך כוונה רעה.
לך לא מגיע שתפגעי בעצמך.
אבל את לא יכולה לטרוק דלת לעצמך בקול רם ולקוות שמזה תביני שאת צריכה לבקש סליחה מעצמך.



_והצהוב:יש בדידות אין קץ אצל העריצות.
עריצות של מי? שלו? שלי? של מי שמנסה לשלוט? או של מי שמרגיש נשלט?
ו אולי של מה? עריצות תחושת העלבון? (כעס וצער מעורבבים)_

עריצות שלך כלפי עצמך. הוא רק ברקע.
הוא עוזר לך להרגיש מסכנה ואת עוזרת לו להרגיש מסכן.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי שיבולת* » 13 נובמבר 2011, 09:48

קואלה - את אמיצה בעיני ואני ממש מרגישה שאני מכירה את הקשיים שלך מבפנים.
רציתי להגיד שאני קוראת אותך והדיאלוג שלך ושל כיוון נוסף מרתק, גם אם לא פשוט. תמשיכו...

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 13 נובמבר 2011, 09:12

אם את תאהבי את עצמך, בצורה הנכונה, בן זוגך או ואהב אותך או יעזוב אותך ובשני המקרים, היות ואת אוהבת את עצמך הסבל יפסק.

באמת? אנשים שאוהבים את עצמם לא זקוקים לאהבה מאחרים? כשהם מקבלים יחס לא אוהב מאנשים קרובים עליהם הם לא סובלים?
ומה זאת אומרת בצורה הנכונה? אני אוהבת אותי. אני רוצה להיות מאושרת, אולי אתה מתכוון לרמת שליטה עצמית גבוהה שבה אני אנהל את רגשותי ולא הם אותי?
זה בטח שיעזור לי, אבל מהי הדרך הנכונה להגיע לשם?
כשהדם דופק לי ברקה, והכאב מציף.
אני עושה פסק זמן לעצמי. מתרחקת מהסיטואציה ונושמת לאט ומתרכזת בנשימה. מזכירה לעצמי שסבל של אחרים לא יקטין את הסבל שלי, אני הולכת הצידה ומחבקת את עצמי ואומרת לעצמי שאם קשה לי מותר לי גם לבכות
שזה טוב לבכות. שהרגע הזה הוא רק רגע אחד ברצף של החיים. וברצף הזה הכל יכול להיות ולקרות. והרגשות הלא נעימים הם רק רגשות הם באים והולכים כמו עננים
ואני שואלת את עצמי, איפה נעים? מה טוב? איפה יש מקום מוגן רגוע ושקט?
ובכל זאת ברגעים האלו, במיוחד בעימותים מול הבנזוג שלי מכניסים אותי למערבולת

שימי לב שמגיבים אחרים וגם המטפלת שלך טוענים שאת חזקה ומעודדים אותך להמשיך בדרכך.
_לדעתי את חלשה והחולשה שלך גורמת לך לפגוע בך
ממש כמו שהשיכור שותה כדי לשכוח את חרפת השתיה (ציטוט מהנסיך הקטן)._

אולי המגיבים האחרים רוצים לחזק אותי ולגרום לי להאמין בעצמי. שהרי מה זאת חולשה?
זה מצב נפשי שבו אדם לא מאמין בעצמו ובעתיד
בוודאי שאני חלשה. אני מוחלשת מזכרונות ילדותי וממערכת היחסים הקשה עם בנזוגי
אתמול למשל הייתי צריכה לעשות המון דברים בקשר לעבודה. גם היום יש לי המון משימות
כל פעם שהרגשות הקשים מציפים אותי הם מעקבים אותי לממש את עצמי ולהנות מחיי

סליחה הייתה עוזרת?

כן. בוודאי! בדיוק בשביל המציאו את בקשת הסליחה. לא?
כשמישהו פוגע בי ומבקש סליחה ומבין מה הוא עשה שפגע זה עוזר לי לסלוח לו ולהפסיק לכעוס עליו
הבחור שלי כמעט אף פעם לא ביקש ממני סליחה
ובגלל שלא רק שהוא לא הבין מה פגע בי, הוא גם זילזל ברגשותי עד כדי כך שצחק עלי, ואמר שהכל בגלל המחזור שלי
הרגשתי מחלשת ומושפלת ודווקא בגלל שמי שפגע בי זה לא סתם איש ברחוב, אלא בן זוג משמועתי בחיי (עדין ולמרות המערכת היחסים הקשה שלנו) זה מחזיר אותי שוב למקומות הקשים של ילדותי
להיפגע דווקא מהאנשים שאני מצפה מהם להבנה, תמיכה והערכה. ודווקא מהם ברגעי משבר לקבל יחס הפוך- ניתוק, האשמה וזלזול
על כן הכאב שלי פה הוא כה גדול הוא משקף לי לא רק את בדידותי מאז ומתמיד

אז אולי תתחילי מזה שתסלחי לעצמך?
לא בטוחה שמבינה. על מה לסלוח לעצמי? שגרמתי לתאונה שבה הילד קיבל מכה בראש? שביקשתי עזרה מהבחור?

והצהוב:יש בדידות אין קץ אצל העריצות.
עריצות של מי? שלו? שלי? של מי שמנסה לשלוט? או של מי שמרגיש נשלט?
ו אולי של מה? עריצות תחושת העלבון? (כעס וצער מעורבבים)

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כיוון_נוסף* » 13 נובמבר 2011, 07:20

קואלה יקרה.
קודם כל אני באמת מודה לך שאת רואה באופן הזה את תגובותי.

התשובה גם היא בדבריך:
ובאנלוגיה ליחסי זוגיות שלי-
אני צריכה לתת יותר ממה שאני נותנת?

תתחילי ממך. את צריכה לתת יותר אהבה שלך לעצמך.
זה שבעברך לא אהבו אותך לא אומר שאת לא צריכה לאהוב את עצמך היום.
אם את תאהבי את עצמך, בצורה הנכונה, בן זוגך או ואהב אותך או יעזוב אותך ובשני המקרים, היות ואת אוהבת את עצמך הסבל יפסק.

שימי לב שמגיבים אחרים וגם המטפלת שלך טוענים שאת חזקה ומעודדים אותך להמשיך בדרכך.
לדעתי את חלשה והחולשה שלך גורמת לך לפגוע בך
ממש כמו שהשיכור שותה כדי לשכוח את חרפת השתיה (ציטוט מהנסיך הקטן).


או פחות לכעוס, להעילב ולהתאכזב?
כן. כי את פוגעת ככה רק בעצמך. זה לא מקדם את המטרות שלך אלא גורם לך להתחפר בבוץ שאת ממילא מבוססת בו.


אבל איך אפשר, איך אפשר לקבל שהבנזוג אחרי שפגע בי במקום לבקש ממני סליחה, הוא צוחק לי בפנים?
סליחה הייתה עוזרת?
אז אולי תתחילי מזה שתסלחי לעצמך?
ולא נראה לי שהוא צוחק. נראה לי שגם לו עצוב.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 13 נובמבר 2011, 01:13

כיוון נוסף כתבת לי-
אין לי את הרצון והחשק להוסיף על צערך ומצוקותיך.
מרגישה את הניסיון הרציני והאינטלגנטי לעזור לי וזה משמח אותי. מודה לך. מקווה שתמשיך לכתוב פה

קוראת מה שאתה כתבת לי:
_אני די בטוח שאם תסתכלי על מה שקורה לך היום בפרספקטיבה של עוד כמה שנים תביני שאת עדיין בשלב ההרס העצמי.
זה לא אני אומר את זה. אני הרי לא מכיר אותך בכלל. את אומרת את זה, את כותבת את זה ואני רק קורא את זה.
לדוגמה:
מה את מצפה שיקרה אחרי?
אז אני חוזרת מהבית קפה עדין כועסת. וסוגרת את הדלת די חזק ועושה הרבה רעש בכוונה_

_כמו שכתבתי לך, כדי לצאת ממשיכת יתר צריך קודם כל לרצות ואז לעשות לכאורה את הדבר שממש לא נראה שאפשר לעשות אותו

ובאנלוגיה ליחסי זוגיות שלי-
אני צריכה לתת יותר ממה שאני נותנת?
או פחות לכעוס, להעילב ולהתאכזב?
אבל איך אפשר, איך אפשר לקבל שהבנזוג אחרי שפגע בי במקום לבקש ממני סליחה, הוא צוחק לי בפנים?

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כיוון_נוסף* » 13 נובמבר 2011, 00:49

קואלה יקרה
אין לי את הרצון והחשק להוסיף על צערך ומצוקותיך.

את טוענת ש:
_למרות שאתה טועה.את שלב ההרס העצמי שלי עברתי מזמן
אני בכלל לא רוצה לפגוע בעצמי.
אני רוצה להיות מאושרת בחיי ואני באמת משתדלת להשיג זאת, אבל לא קל לי_

אני די בטוח שאם תסתכלי על מה שקורה לך היום בפרספקטיבה של עוד כמה שנים תביני שאת עדיין בשלב ההרס העצמי.
זה לא אני אומר את זה. אני הרי לא מכיר אותך בכלל. את אומרת את זה, את כותבת את זה ואני רק קורא את זה.

לדוגמה:
מה את מצפה שיקרה אחרי?
אז אני חוזרת מהבית קפה עדין כועסת. וסוגרת את הדלת די חזק ועושה הרבה רעש בכוונה

כמו שכתבתי לך, כדי לצאת ממשיכת יתר צריך קודם כל לרצות ואז לעשות לכאורה את הדבר שממש לא נראה שאפשר לעשות אותו

בהצלחה

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 12 נובמבר 2011, 23:42

המטפלת שאני הולכת עליה כבר כמעט שנה, שפגישה הראשונה אמרה לי שהיא רואה אותי כמשהיי שיכולה לכבוש את העולם, אמרה לי בפגישה האחרונה, שאולי היא יכולה לעזור לי לעבור קברת דרך, אבל שהיא לא יכולה את כל הדרך כי יש כאלה שיש להם תיק קטן, ולי יש תיק גדול. (כאילו דה? אמרתי לה מההתחלה את זה)
טוב נו, היא בכלל לא פסיכולוגית והיא גם די מוזרה (היא מתקשרת לשעבר ויש לה לפעמים כל מיני אמירות של מתקשרת)
ובכל זאת דווקא עכשיו בתקופה כל כך קשה להחליף מטפלת
עוד כשלון.עוד אכזבה.
כמה מוכר
ובין כה וכה מה זה משנה הטיפול. כל טיפול. להזיכר שוב ושוב בבור הגדול של כל מה שלא קיבלתי בילדותי: ביטחון, אמונה, הדרכה, התחשבות, קשב, הרמוניה, שמחה לכאוב את זה ועוד לשם על זה הון
מה התועלת בכלל בחיטוט בפצעים?
הם, המשפחה שלי, מעולם לא נתנו לי מה שהייתי זקוקה לו, לא נותנים ולא יתנו
זה רק אני פה.
ולא. גם הבחור לא ייתן. זוכרת איך החלטתי לחיות איתו. חזרתי מרה"ש אצל הורי. היה לי מאד רע ואמרתי לו שאני רוצה שהוא יהיה המשפחה של
האם בחרתי בו כי הוא הכאיב לי המשפחה שלי ובחרתי בכאב מוכר, או שבחרתי בו באמת כי אהבתי אותו והצלחתי להרוס את הקשר בגלל שאני דפוקה?
כך, או כך הזוגיות שלנו נכשלה
ןמהכשלון המפואר נולד ילד מתוק ונהדר
שגם הוא בטח בגיל 10 יבקש לעבור לגור עם אביו ויכעס עלי
הדמעות החמימות, הגדלות והרכות מלטפות את לחיי
קשה לי
ויש לי מחשבות עצובות ושחורות.
שוב אני מרגישה כמו הנערה האבודה הזאת
מה אני כבר אישה? אני אישה ואני עדין מרגישה כך?
ואיך לעזעזל אחרי כל השנים האלו הגעתי למצב שכשאני מרגישה ככה אין לי אף אחד?!
איפה טעיתי?
למה?
כל כך הרבה פעמים היה לי קשה ואיכשהו מכל הקשיים אני לא מרגישה שאני מתחשלת. אולי להפך

תודה לך כייון נוסף שכתבת לי פה. על האכפתיות ועל ההבחנות המענינות:

_זו דוגמה לאיך שאת דנה את עצמך לחיים שלפי דבריך את לא רוצה בהם.
מצד אחד את אומרת שלא טוב לך ומצד שני עושה ממשיכה להזין אותם.
כפי שכתבתי לך אין דבר העומד בפני הרצון - גם כשאני רוצה לפגוע בעצמי_

למרות שאתה טועה.את שלב ההרס העצמי שלי עברתי מזמן
אני בכלל לא רוצה לפגוע בעצמי.
אני רוצה להיות מאושרת בחיי ואני באמת משתדלת להשיג זאת, אבל לא קל לי

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 12 נובמבר 2011, 23:18

אוי, קואלה. אוי.
פלונטר.
העניין הזה עם ההוראות שלו אלייך בכל מה שקשור לילד, זה משהו שרק לאחרונה שמתי אליו לב. (או שרק עכשיו הזכרת?)

אין לי ממש עצות, רק (שוב) להזכיר לך שאת נהדרת. מקוה שתאמיני בזה באמת, מבפנים, לא רק בראש.
אז גם תוכלי לפעול מתוך העוצמה, (שאני רואה) שיש בך. (())

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 12 נובמבר 2011, 21:16

אז אני חוזרת מהבית קפה עדין כועסת. וסוגרת את הדלת די חזק ועושה הרבה רעש בכוונה
אז הוא בא עלי ואומר לי "אולי תלכי מפה? מתי תלכי מפה? כל יום שאני איתך רע לי ?" ואנ י עונה שאני לא רוצה לדבר איתו עכשיו. ומוכנה לדבר על עניני פרידות והסכמים רק אצל המגשרת. הוא מבקש להקדים את הפגישה אבל אני לא יכולה. אני מבקשת שיניח לי והוא הולך לחדר השינה.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 12 נובמבר 2011, 20:16

הוא כעס, אבל היה נראה שהאמין לי שאין ולא היה ביננו כלום, כי בבוקר היה לכולנו נחמד ביחד. ובצהריים הלכתי לבקר חברה ולהביא לה בגדים להריון. כשחזרתי היתה שמש נעימה ומצב רוחי היה טוב מאד. חשבתי כשהתקרבתי לדירה שלנו בשבא לי לנסוע ולהיפגש עם ניסן, אבל אמרתי לעצמי שזה סתם יהרוס וחבל וכדאי להשקיע במשפחה אז חזרתי. הילדון קפץ עלי משמחה ואז נתלה לי על הרגל. שיחקנו כך קצת ואז הלכתי ולא שמתי לב שאני מתקרבת מדי לקיר והראש שלו נדפק בקיר.
הוא ישר בכה ואני הסתכלתי וראיתי שיורד לו דם מהמצח, אז נבהלתי. הוא ראה את המבט המבוהל שלי ונבהל בעצמו, "מה אמא? מה קרה לי? אמרתי לו שיורד לו דם ושנשתוף וקראתי לבחור מהטבח (אולי לא הייתי צריכה אבל נבהלתי מאד) ואז הוא אמר ישר "תני לי אותו" לא נתתי והלכתי לכיור של האבטיה. הבחור הלך אחרנו וכשהגיע לקח צמר גפן הרטיב במים וניקה לו. כשאני ניקיתי גם קצת עם היד רטובה הוא נזף בי שלא ככה
אחר כך הוא התיישב עם הילד על הקורסא בסלון והרגיע אותו
אני רציתי לשים לילד פלסטר, אבל הילדון לא רצה. האבא ביקש שהוא ישכנע את הילדון ולא אני. הסכמתי
אבל הילד לא הסכים אז אני ביקשתי לנסות גם. אחרי אולי 2 דקות שאני מנסה לשכנע את הילד לשים פלסטר האבא מבקש ממני להפסיק. אני אומרת שאני לא רוצה להפסיק. האבא אומר שאם אני לא מפסיקה הוא הולך
אני אעונה לאבא שזה לא בסדר שהוא אומר לי מה לעשות. האבא אומר לי שהילד רוצה להיות איתו ולא איתי כי אני לא מרגיעה אותו ומתווכחת איתו וגם שאני אשמה שדפקתי לילד את הראש בקיר.
כל זה הוא אומר מול הילד
אני אומרת לאבא שאני לא מעונינת להמשיך את השיחה הזאת עכשיו ושזה לא בסדר שהוא מכניס לילד ררעיונות לראש. זאת היתה תאונה
הילד מתחיל לבכות ואומר "אמא את דפקת לי את הראש בקיר"
אני אומרת שזאת היתה תאונה ואני מצטערת
אני משקרת לילד שאני צריכה ללכת לזמן קצר לפגישה כי אני עצבנית ממש
הילד בוכה- "אמא תשאירי"
אני אומרת בסדר חמוד אני הלך יותר מאוחר.
האבא אומר לילד: שים ראש מתוקי עלי, תישן.
אני אומרת לו. תשין על אבא חמוד, אני נשארת פה
הוא שם ראש ונרדם (הוא לא ישן צהריים והיה עייף)
אח"כ אני יורדת לאוטו ומנסה להירגע. אני מצליחה להרגע קצת ועולה הביתה
הבחור מעשן סיגריה על עדן החלון. (למרות שהוא בדר"כ מעשן רק ג'ויינטים ולמרות ביקשתי שלא יעשן בבית ולא יחזיק סיגריות בבית כדי שלא יהיה לי פיתוי לחזור לעשן)
הוא מסיים לעשן ומבקש לדבר איתי
הוא אומר בשיחה שהוא אמר לי שהסיבה שאמר לי שאם אני לא אפסיק לנסות לשכנע את הילד, הוא יילך, זה כי הוא לא יכול היה יותר לסבול את זה יותר (ואני אמורה לכן להבין אותו) ושהסיבה שהוא אמר ליד הילד את הדברים שאמר עלי זה כי אני גררתי אותו לשם בשיחה.
הוא אמר שאני עצבנית כי אני במחזור ושיעבור לי המחזור אני בטח אבין שטיעיתי
הוא אמר שהוא לא זוכר שאמר לי "תני לי אותו"
הוא צחק על כך שאמרתי לו שהוא החליש אותי והשפיל אותי מול הבן שלי

לסיכום:
אשמתי שלא נזהרתי ודפקתי לילד את הראש בקיר
אשמתי שנבהלתי וקראתי לבחור לעזרה כשבעצם רציתי להישאר עם הבן שלי ולטפל בו אחרי שהוא נפצע
האם אשמתי שהתעקשתי לנסות לשכנע את הילד לשים פלסטר?
האם הרגשתי מושפלת ומוחלשת ע"י הבחור רק בגלל המחזור?

יושבת בבית קפה, מחוץ לבית עכשיו. מרגישה שהמקום בו הילד שלי ישן כרגע וששם נמצאים חפצי האישיים הוא לא ביתי עוד

שבוע טוב

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כיוון_נוסף* » 12 נובמבר 2011, 17:16

לא ממקום של מטיף אלא משקף..

זו דוגמה לאיך שאת דנה את עצמך לחיים שלפי דבריך את לא רוצה בהם.
מצד אחד את אומרת שלא טוב לך ומצד שני עושה ממשיכה להזין אותם.

כפי שכתבתי לך אין דבר העומד בפני הרצון - גם כשאני רוצה לפגוע בעצמי

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 11 נובמבר 2011, 21:58

ניפגשתי בחודשים האחרונים פעמיים עם ניסן. סתם דיברנו. אני לא מעונינת בו בכלל. הוא לא מעונין בקשר.
יש לו מערכת יחסים קצת בעיתית עם החברה שלו והוא בכלל לא מאמין במונוגמיה. הוא בכלל לא רוצה את מה שאני רוצה בחיים- בורגנות משפחתית נוחה וחמימה
ואני גם לא נמשכת אל ניסן. אפילו לא קצת
ובכל זאת בחודשים האחרונים דיברנו בטלפון מדי פעם ולא סיפרתי את זה לבחור. אין לי מושג למה שיקרתי
היום אחה"צ הוא תפס אותי בשקר. הסתמסתי עם ניסן ואז הוא כתב שהיתה לו יומולדת, אז ירדתי למטה להגיד לו מז"ט וככה דיברנו איזה חצי שעה ואז היתה ממתינה מהבחור
הוא התעורר משנ"צ. לא עניתי לשיחה וחזרתי הביתה. כשהוא שאל עניתי שדיברתי עם הורי. הוא לא האמין לי ובדק בניד וגילה.
התנצלתי כמובן על השקר. זאת היתה טעות. אמרתי לו את זה ושאני לא יודעת למה בכלל שיקרתי לו
עכשיו הוא כועס ונסע מהבית לאנשהו
לא יודעת איך אני מרגישה בקשר לזה

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כיוון_נוסף* » 11 נובמבר 2011, 07:12

ההרגשה הזו, של אי ההתאמה, של החיפוש אחר מלכה או אביר על סוס לבן הם לא יותר מתעתוע שהוזן לראש שלנו אלפי פעמים בספרים, סרטים ושירים ואנו נוטים להאמין בו.
כל אדם יכול להיות בקשר עם כל אדם בתנאי שקיימים מספר תנאים בסיסיים כמו כנות ואי אלימות. שאר המידות הטובות נגזרות מתכונות אלו.

אני מניח שהיות והתנאים האלו היו קיימים בתחילת הקשר הם קיימים גם עכשיו.

במרוצת השנים, הפער בין מה שיש ובין שלמדו אותנו שצריך להיות גורם לתסכול. אנחנו רוצים שיהיה טוב אבל מה הוא אותו טוב?

אם רוצים לגרום לשני (ובעצם לעצמי) להתאים לחלום שהוא לא אפשרי ולא אנושי אז התסכול הוא רק תוצאה של שימוש לא נכון ברצון.
כך, במקום להשתמש בכוחו האין סופי של רצון לעשות טוב לעצמי אני משתמש בו נגדי - וסובל.

כאמור, אין דבר העומד בפני הרצון - גם כשאני רוצה לפגוע בעצמי

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי V* » 09 נובמבר 2011, 23:08

קואלה, כותבת לך ממקום מזדהה.
אתם נדמים בעיניי כמו שני גלגלי שיניים שצורתם שונה בתכלית. אין תאום ביניכם, אין יכולת לנוע
אתם מנסים לשבור אחד את השני כדי להצליח להיכנס בפתחים וליצור תנועה
אבל האמת היא שאתם לא מתאימים. פשוט לא מתאימים.
ואני לא חושבת שזה קשור לרצון. יש אנשים שהם פשוט לא מתאימים.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כיוון_נוסף* » 05 נובמבר 2011, 13:21

קואלה יקרה
קודם כל תודה שענית. כתבתי את מה שכתבתי באמת מתוך רצון לעזור לסיים נכון את מסכת הסבל שאתם חווים.
כשראיתי שאת לא עונה חשבתי שאולי הסיבה לכך היא שהניסוח שלי יכול להתפס כבוטה ואולי פגעתי בך.

לדעתי אתם לכודים בתוך אשליה. אסביר זאת בעזרת דוגמה מתחם ניהול הוצאות הבית.
נהוג לומר שמשפחה שחיה במצב מתמיד של משיכת יתר חיה מעבר ליכולה. זו אשליה או תעתוע אכזרי.
כאשר עושים חשבון אמיתי של מספרים ולא של תחושות, מתברר שהמשפחה הזו בעצם חייה הרבה מתחת למה שהם יכולים לאפשר לעצמם.
מתברר להם שהם מממנים הרבה מאד בנקים וחברות אשראי מההכנסות הדלות שלהם.
המקום היחיד בו נוצר לכאורה רווח, כלומר שההוצאות היו גדולות מההכנסות היה באותה תקופה קצרה שבה הבנק מרשה למשיכת היתר לגדול.
כשמסתיימת תקופת החיזור הזו, המשפחה הופכת להיות קורבן נצחי של הבנק החולב את לשדה.
נוצר גלגל קסמים אכזרי שבו לא די בכך שיש מעט הכנסות והרבה הוצאות אלא שאחת מההוצאות היא תשלום על משהו שלא נהנים ממנו. זה תשלום הריבית על כסף שלקחתם פעם אחת בתקופה קצרה שבה הבנק אפשר משיכת יתר. מאז אתם חיים מתחת לרמה שההכנסות שלכם מאפשרות.
הפתרון לבעיה הקשה הוא לכאורה בלתי אפשרי ועוד יותר קשה. אין ברירה אלא לצמצם את ההוצאות עוד יותר.
צריך להיות קפדן ולשמור על כל הוצאה.
ברגעים של חולשה אנושית, מול מוצר שחושקים בו צריך לזכור היטב מה מונח על כפות המאזניים ולקבל החלטה קשה ונכונה.
אולי זה לא קל, אבל להשאר במצב הנוכחי עוד יותר קשה.
בתחילת הדרך נראה כאילו מדובר במעבר לחיים של קמצנות מרודה אבל זו הדרך לעצמאות.
משפחה שבוחרת בדרך הזו מתחילה תוך זמן קצר לשלם לבנק פחות, יותר כסף מופנה לצרכיה ורמת החיים שלהם עולה.
הטוב עובר לא רק למישור הכלכלי אלא גם לרגשות לתחושות ולהשקפת העולם.
במילים אחרות אולי זה קשה לעשות שינוי אבל עוד יותר קשה לא לעשות אותו.

מתיאורך עולה שאולי ההורים שלך לא עשו את השינוי.
נראה שהם במשיכת יתר ענקית והם שורדים כך עם הלוואה קטנה מפה ומתנה קטנה משם.
הם מצליחים לא להגדיל את משיכת היתר שלהם כי כבר כל הנורות האדומות דולקות.
אלו חיים לא טובים לטעמי אבל זה לא הצעתי.

היכולת לסלוח לאהוב וקבל את בן זוגך קיימת בך.
היכולת של בן זוגך לאהוב אותך ולקבל אותך קיימת בו
יתרה מזאת, אתם גם מבינים שזו הדרך הנכונה


אבל....

לכאורה יותר פשוט למשוך עוד קצת אנרגיה מבנק האנרגיה המדולדל של הקשר שלכם במקום להכניס פנימה
לכאורה יותר פשוט להיות במשיכת יתר מאשר לצאת ממנו.
70% ממשקי הבית במדינת ישראל נמצאים במצב של משיכת יתר.
ככה הם סובלים והבנקים פורחים.

אין אני טוען שהפתרון הוא בהכרח שתשארו ביחד אבל אני מציע לכם לזכור את הדברים הבאים:
אם תרצו, אתם יכולים לחיות ביחד ויהיה לכם טוב
אם תרצו תוכלו להפרד, למצוא זוגיות חדשה וגם שם יהיה לכם טוב
אם תשארו במצב הזה תהיו כמו ההורים שלך ואת זה את לא רוצה
את יכולה לעשות תיקון ושוב רק אם תביני באיזה מצב את ובאמת תרצי לצאת ממנו.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 05 נובמבר 2011, 10:09

חושבת על מה שכתב לי כיוון נוסף, מה אנחנו רוצים, זאת השאלה ששנינו שואלים את עצמנו כל הזמן הזה.
האם אנחנו באמת רוצים? באיזה מחיר?
בוודאי שאנחנו רוצים משפחה מאושרת. זוגיות, קשר, סקס, עוד ילד/ים אח/ות לבן שלנו, לבנות לנו את החלום של בית עם גג אדום 2.4 וכלב
ובשם החלום, הלכנו למגשרים ויועצים לרוב ושילמנו להם מלא כסף
אבל אני חושבת שכנראה שרצון הוא לא הענין פה
אלא היכולת
היכולת לסלוח, לקבל, להכיל, להאמין בזמן שהצד השני מפנה לך כתף קרה כשאת/ה בא/ה לתת חיבוק מכיוון שאנחנו מלאים בכעס ואכזבה וחשדנות
זה הסיפור של שניניו
אהבת עולם הוא לא התעלל בי יותר ממה שאני התעללתי בו
שנינו קורבנות לאהבה האומללה הזאת
ובשם החלום הבורגני למשפחה סבלנו מלא

_כשרוצים באמת, נושכים שפתיים וממשיכים הלאה.
כשרוצים מוצאים עוד דרך ועוד דרך כדי להשיג את מה שרוצים
אי הצלחה זמנית היא דבר טבעי וידוע שלא נכשלת כל זמן שלא הפסקת לנסות._

ככה חיים הורי. לראות אותם נועצים אחד בשני את שניהם זה מראה קשה. לא מספיק החיים קשים אז כשהבית הופך להיות שדה קרב
לפעמים את רוצה למכור את חייך באיי ביי או יד 2 ופשוט לברוח
רחוק הכי רחוק שהאוטובוס המקומי מגיע
והשנים עוברות
את מטפחת חלום קטן ומתוק
בלב הסחי והעוני כמו בסרט חנות קטנה ומטריפה
יש לבלונדנית הבודדה מלבד חלום סודי חדר ורדר ומטופח
יומאחד הוא יבוא ויציל אותה אותה מכל השדים וביחד תגשימו את החלמות

והבחור גדל גם הוא בשדה הקרב.
גם הוא מצא אוטובוס שיקח אותו משם.
אצלו ההורים נלחמו על הבית. ובמלחמה כמו במלחמה אין מנצחים.
האבא לא הסכים ללכת עד שיקבל את מה שמגיע לו
הוא קיבל את הרכוש והפסיד את אהבת הילדים.
לבחור שלי אין קשר עם אביו
וגם הוא כמוני נשבע לעצמו שיהיו לו חיים טובים יותר
שהוא יהיה אבא טוב

אז ניסנו לאהוב בזהירות ועדינות ולריב עם אין ברירה בנימוס
ונתנו אחד לשני ספיס
עד שגילנו שאנחנו בשתי ארצות נפרדות.

ובכל רגע שאני כותבת כאן אני מרגישה שהמילים שלי גורמות לאהבה שלנו לפרפר. שהחמלה מפיחה בה חיים
שאם רק הלך לחדר השינה ואנסה לזכות בחיבוק של הבחור שלי הכל יהיה בסדר
זה תמיד אותו הכאב שמוביל אותי לסלוח ולשכוח
כמו במומנטו. אני לא מצליחה לזכור את הכעס
אבל הגוף זוכר. הכעס מתפרק ממני בכל מיני צורות שונות ומשנות.
על עצמי בעיקר, אבל גם על הקרובים לי, על בן זוגי, על בני, בעבודה
הורס ומחרב לי את חיי- חיינו

והצהוב-------------------------------------------------------------------------------------------------
תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך.
מה זאת אהבה?

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי שבע_יהלום* » 04 נובמבר 2011, 13:39

וואהו, את באמת חושבת שאני לא נותנת לפחד להפחיד אותי?
אני אנסה לזכור את זה בפעם הבאה שאני מתאבנת מפחד ;-)
בקשר לאהבה, מנסיון חיי ומהתבוננות באנשים קרובים, לפעמים אני מרגישה שאני מעדיפה לחכות בסבלנות לאהבה הנכונה (או להיות לבד) מאשר להיות בקשר חונק על פני מפרה ומרפא.
הצהוב אומר שבכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה ויש לזה קשר ישיר לאהבה, זוגיות ושותפות.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כיוון_נוסף* » 29 אוקטובר 2011, 22:28

קואלה יקרה שלום

קראתי חלקים גדולים ממה שכתוב פה ואני חושב שהבעיה העיקרית שלך היא שאת לא יודעת מה את רוצה.
אם הוא אומר בבוקר שהוא רוצה להתגרש ולך אין דעה ואחר כך הוא חוזר בו ולך עדיין אין דיעה אז..
המצב הזה מתאפשר רק כי אין לך דיעה.

אני רוצה להדגיש את הדברים העיקריים
  1. הוא לא ישתנה. הוא בדיוק אותו אדם שאהבת רק שכרגע הוא כועס ומבולבל (ואולי גם הוא לא יודע מה הוא רוצה) ולכן הוא מתנהג ככה.
2 גם את לא תשתני. את אותו האדם שהתאהב בו ויצר חיים יחד איתו. גם את כרגע כועסת מבולבלת ולא יודעת מה את רוצה.
  1. מגשרים ויועצים לרוב (כולל אני) לא יכולים לעזור לכם בשאלה מה אתם רוצים (אלא רק להנות מהכסף שעמלתם עליו)
העניין הוא שאם אתם רוצים להיות ביחד זה חייב להיות טוב לשניכם. לדעתי, זה אפשרי ברוב המקרים אבל מניסיוני זה לא מצליח כי לא באמת רוצים.
כשרוצים באמת, נושכים שפתיים וממשיכים הלאה.
כשרוצים מוצאים עוד דרך ועוד דרך כדי להשיג את מה שרוצים
אי הצלחה זמנית היא דבר טבעי וידוע שלא נכשלת כל זמן שלא הפסקת לנסות.

אין כאן קריאה שלי אליך להקריב את נשמתך על מזבח מערכת יחסים שמתה.
את כל זה צריכים לעשות שניכם ולכן השאלה החשובה היא מה אתם רוצים

לכעוס אחד על השני, למצוא פגמים אחד בשני, להיות מדוכא - זה לכאורה קל אבל לא מוביל לשום מקום. זה כמו לקחת הלוואה לכיסוי משיכת יתר ולהמשיך לנהל רמת הוצאות שלא מתאימה להכנסות.


מציע. לשאול ביושר את עצמך מה את רוצה. לשאול אותו עם מה שאת רוצה מתלכד עם מה שהוא רוצה ולעשות את זה אבל לא לחיות בהרס עצמי

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 29 אוקטובר 2011, 12:58

קואלה, את הסתכלת בדף סימני התעללות בזוגיות?
זה כבר פעם שניה לדעתי שאת שולחת אותי להסתכל שם
וזאת לפחות פעם שניה שאני קוראת בדף הזה

_קואלה, בבקשה בבקשה תקראי בדף ההוא !
ואם אחרי שתקראי תוכלי לומר 'לא, אני ממש לא מוצאת שם את עצמי, אין לזה שום קשר אליי, לזוגיות שלנו' - אז אפסיק 'להציק' לך עם העניין הזה.
בבקשה ממך, זה חשוב !_

מצאתי את עצמי בחלק מהסיעיפים (אולי חצי) בטח לא בהתעללות פיזית, אבל רגשית אולי כן
ומצאתי את עצמי גם בחלק מהסיעיפים- למשל קוטעת לפעמים את בן זוגי בשיחה (הוא מדבר לאט ואני חסרת סבלנות עם קוצים בטוסיק ואוהבת לדבר הרבה)
לא מבינה אותו, לא מתחשבת בו
ואז היה שם את הסעיף שאם אתה חושב שתה המתעלל יש יותר סיכויים שאתה בכל זאת כנראה הקורבן במערכת היחסים

היום בבוקר הבן זוג יוזם שנצא כל המשפחה לבית קפה במושב לידנו
מקום מקסים, קפה מצויין ואוכל טעים
אבל הוא ישר התלונן שאני והילד דיברנו בכל רם מדי והרסנו את שלוות הכפר
ישר יצא לי המצב רוח
ובכל זאת ניסיתי להנות
מהטבע, העיתון, הקפה הטעים הילדון המקסים
בסוף בדרך חזרה אחרי שהמתוקי נרדם אני שואלת את הבחור על מה הוא חושב

שושה: לא נהנתי מהבית קפה.
אני: למה?
שושה: ביקשת שאני לא אבקר אותך הרבה, אז אני לא אגיד כלום"
אני: למה לא תגיד, בוא נדבר על זה. לפחות נדבר על משהו
שושה: שותק

וכך כרגיל, הוא לא מדבר ומתבצר בשתיקתו.
ואני חושבת לעצמי, בלי קשר לסוגית התעללות כן, או לא
האם אני בכלל רוצה, או אפילו מסוגלת להמשיך כך עם השממה הוורבאלית הזאת?
המילים בשבילי הן חברות והקבאוי הזה לעולם לא יספק את הסחורה
אולי אפשר לסכם שניסית לאהוב אותו ולא הצלחתי כי אנחנו פשוט לא מתאימים?

חברתי שבע יהלום, הצהירה שלעלום לא תסכים להתפשר על אהבה
שבלי אהבה החיים האלו חסרי טעם
והיא לעולם לא הסכימה לתת לפחד להפחידה
אז הנה- ילד כבר יש לי (ועוד איזה ילד, כזה חכם ויפה ורגיש ומתוק)
אפילו שאני רוצה יותר מאחד, אולי אני יכולה להיות יותר צנועה, לסמן ווי על סעיף האמהות ולגרש את הפחד הזה מלבי
או מה להישאר בשביל הסטטוס? בגלל כסף? בזכות הכאילו יציבות? חיי המשפחה כאילו מאושרים בשביל הילד?
או לעזוב הכל וללכת אל הלא נודע?
כמו המהגרים בשנות ה- 40 שברחו מביתם ומומולדם, מפני שהרגישו שכבר אין להם תחושת ביטחון ושיכות אמיתיים
ועזבו הכל במסע לא"י
הסבים והסבתות שלי עשו את המסע הזה. חלוצים.
זה הימור לא קטן, אבל להישאר פה זה הימור די בטוח- שמה שהיה הוא שיהיה- לא טוב

"אם תרצו" כתב החוזה
האם יש דבר שיעמוד בפני רצוני?

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אהבת_עולם* » 29 אוקטובר 2011, 00:55

אמ.. אני לא יודעת... חשבתי עד היום שקשה לי, שגם לו קשה. אנסה לבדוק זאת...

קואלה, את הסתכלת בדף סימני התעללות בזוגיות?
אני חושבת שיש עוד דברים מעבר לזה שהוא הפכפך ושאת כל הזמן מפחדת מההתפרצויות שלו - שזה סימן ראשון רציני.
זה שהוא כל הזמן מבקר אותך, כל הזמן מעיר לך, אומר לך מה לעשות, גורם לך להרגיש לא טוב עם עצמך, גורם לך לא להאמין בעצמך, לא להאמין בתפיסת המציאות שלך, מוריד לך את הביטחון העצמי, עושה עלייך מניפולציות - ואת מאמינה לו. את מאמינה שאולי באמת הוא צודק, שאולי באמת את לא בסדר.
זה ועוד דברים. (קראתי שם היום, והרבה התחבר לי עם דברים שסיפרת).

ואת כל הזמן מחפשת לו הצדקות.
למשל כתבת על עצמך שאת לפעמים בבועה וכותבת ומה לעשות שבן זוגי מתחרפן מזה. כאילו אם את בבועה, או ככה או ככה, אז באמת יש הצדקה לביקורת האינסופית שהוא מעביר עלייך, לאיך שהוא מתנהג כלפייך.
מרוב שאת לא מאמינה בעצמך ולעצמך, את שוב ושוב לוקחת על עצמך את האשמה ומצדיקה אותו.

האם הוא באמת מתעלל בי? האם להאמין לאמי? (מפני שהיא בעצמה מניפולטיבית)

דווקא זה שאמך בעצמה מניפולטיבית זה יותר מחזק את האפשרות שתבחרי לך בן זוג כזה. את יודעת, יש לנו נטייה לחזור על דפוסים.

קואלה, בבקשה בבקשה תקראי בדף ההוא !
ואם אחרי שתקראי תוכלי לומר 'לא, אני ממש לא מוצאת שם את עצמי, אין לזה שום קשר אליי, לזוגיות שלנו' - אז אפסיק 'להציק' לך עם העניין הזה.

בבקשה ממך, זה חשוב !

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 29 אוקטובר 2011, 00:28

מערכות יחסים הן הרבה פעמים קשות. אבל בגלל המשפט הזה ללכת ל'התעללות'?

כי לפי מה שקואלה מספרת, לא מדובר כאן רק במערכת יחסים קשה, אלא בהתעללות רגשית של ממש.

_(קואלה, אם אני טועה, אנא תתקני אותי).

וכן, מאוד חשוב לקרוא לזה בשם. כי אחרת אין מצב לצאת מזה._

אמ.. אני לא יודעת... חשבתי עד היום שקשה לי, שגם לו קשה. אנסה לבדוק זאת...

היינו הערב אצל הורי

הוא כל הערב אמר לי מה לעשות עם הילד, איך לנהוג (הוא לא יכל לנהוג כי נשברו לו המשקפיים)

כשהלכנו הוא התקדם קדימה לרכב עם הילד על הידים ואמי שאלה אותי במפתן הדלת:

"למה הוא כל הזמן אומר לך מה לעשות עם הילד?"

עניתי: "כי אחרת רק הוא מטפל בילד וזה מעצבן אותו שרק הוא מטפל בו"

אמי: מה פתאום? הוא גם נח וקרא עיתון ולמה רק הוא אומר לך איך לטפל בילד? זה אמור להיות אם כבר הפוך

ותעדכני אותי מה החלטת עם הלימודים"

באותו רגע מחשבה מפלחת אותי:
האם הוא באמת מתעלל בי? האם להאמין לאמי? (מפני שהיא בעצמה מניפולטיבית)
ותוך כדי שאני נכנסת לרכב ושמה את התיקים והוא שולח אותי להביא שמיכה מהורי כדי לכסות את הילד אני חושבת למה שכחת לקחת שמכה, תמיד את מעופפת
ואח"כ מחשבה: לא פלא שאני ככה בקשר- אמי סופר שטלתנית ואני אולי ככה פיתחתי הרגל להיות מעופפת כדי לנתק את עצמי מכל האיכס שהיה כשגרתי איתם
ריבים, ושליליות קיצונית. תמיד שליליות והיסטריה ומניפולציות וביקורת ושתלטנות
אפילו לבכות לבד בשקט אי אפשר היה. ולא היתה הקשבה והם לא ענו תשובות אף פעם לעניין
אני אומרת את כל זה בכאב, כבר לא בכעס
הם כל כך רצו להיות הורים טובים משפחה מאושרת
זה נוגע ללב
אבל הכשלון הזה צרוב כנראה עמוק בדי.אן.אי המשפחתי שלנו
דור אחרי דור של אומללות
אולי די כבר עם זה?!

ועכשיו למרות שאני מאד רוצה ומנסה אני כבר אולי לא יודעת איך ליצור ולעודד תקשורת טובה ובונה
כן, יודעת שתקשורת כזאת צריכה להיות קודם כל קשובה, משתפת, ללא כעס ומאבקי כוח, ללא שיפוט ועם הרבה הקשבה וחמלה,כלפי עצמי וכלפי הצד השני
שהכל יחי/(ם) ובפרספקיטבה של זמן הכל עובר וכו' וכו'
אבל בפועל כזה דיסוננס- מצד אחד אני רגישה ואוהבת חברת אנשים ומצד שני, אני חיה בתוך בועה משל עצמי, כל כך מנותקת, לפעמים נראה לי שעל גבול האוטיזים
ומה לעשות שבן זוגי מתחרפן מזה

בדרך חזרה לו היו הפעם ריבים, אבל תחושת ריקנות חשוכה, סמיכה עם ריח של זקנה ועליבות גרמה לי לחוש איכס.
שיו איך בא לי עכשיו סיגריה

vvvS]לכת/ג'ירפות 2vSr o[/po]

מילים: גלעד כהנא, רותם דרור, ארז רוסו, אסף ששון ויאיר קז
לחן: יאיר קז, אסף ששון, ארז רוסו, גלעד כהנא ורותם דרור

אין לי מה לתת לה
אין לה מה לתת לי
אין לי מה לתת לה
ואין לה מה לתת לי

ואין יום טוב
ואין יום טוב
ואין יום טוב
ואין יום טוב

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי שבע_יהלום* » 28 אוקטובר 2011, 21:05

תסתכלי במראה ותגידי לך- יש לי אותי יש לי הכל.
העצה הכי טובה שקיבלתי בחיים.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אהבת_עולם* » 28 אוקטובר 2011, 17:02

מערכות יחסים הן הרבה פעמים קשות. אבל בגלל המשפט הזה ללכת ל'התעללות'?

כן, בהחלט.
כי לפי מה שקואלה מספרת, לא מדובר כאן רק במערכת יחסים קשה, אלא בהתעללות רגשית של ממש.
זאת גם אם המתעלל לא מודע לכך שהוא מתעלל, ולא עושה זאת בכוונה להתעלל.
אם קראת או תקראי את הדפים באתר על התעללות רגשית, אז תביני שהתעללות יכולה להיות משהו מאוד מינורי לכאורה, שלוקח הרבה זמן להבין שזה מה שקורה.

עצם זה שהוא כלכך הפכפך, רגע מתייחס אליה יפה וברגע הבא מתהפך עליה - זה בפני עצמו מתעלל.
זה שהיא לא יודעת מאיפה זה יבוא. שהיא לא יכולה לבטוח ביחס שלו אליה.
אני לא מספיק מתמצאת בסממנים של התעללות אבל יש דף סימני התעללות בזוגיות, ואני כמעט בטוחה שקואלה יכולה למצוא שם סימנים רבים. (קואלה, אם אני טועה, אנא תתקני אותי).

וכן, מאוד חשוב לקרוא לזה בשם. כי אחרת אין מצב לצאת מזה.
כל פעם היא תמצא לו צידוקים שונים, וככה תסכים לספוג עוד ועוד ועוד.

אבל זה ממש לא משנה אם הוא אשם או לא, אם הוא עושה זאת בכוונה או לא - מה שמשנה זה שקואלה נמצאת במצב של התעללות רגשית, וזה מה שהיא חווה וזה מה שהיא סופגת וזה מה שהיא צריכה להתמודד איתו.
והשאלה אם היא רוצה להישאר שם.
(אם כן, זה גם בסדר)

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 אוקטובר 2011, 15:59

אבל תזכרי שיש לך אותך

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 28 אוקטובר 2011, 10:10

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש
לא קל בכלל להיות בטלטלה הזו.
בראיה מהצד- את במגמת טיפוס. בצמיחה.
לא יודעת אם זה מנחם במשהו כרגע,
אבל תזכרי שיש לך אותך.
ואת- נהדרת!

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי פלוני* » 26 אוקטובר 2011, 09:03

את נמצאת במערכת יחסים מתעללת.
הערה מוזרה ולא מועילה.
זו מערכת יחסים קשה. הצדדים סובלים, ואולי צריכים להיפרד, ואולי לא.
מערכות יחסים הן הרבה פעמים קשות. אבל בגלל המשפט הזה ללכת ל'התעללות'?
למה הוא מתעלל בה? כי הוא מתקצמן על גילויי אהבה? מה זה, כבר אין
משמעות למילה התעללות? זה סתם לדחוף אותה למקום של פסיבי של קרבן, שאני
בכלל לא בטוח שהיא נמצאת בו.
במקום קשה כן. במקום סובל כן. אבל גם במקום שיש לו כוחות להשתנות.
זו נשמעת מערכת יחסים עם הרבה בעיות, והוא אכן נשמע בן זוג קשה. אולי אפילו 'מניאק' לפעמים.
אבל לא בהכרח מתעלל. זה בלוג, רק בלוג, ועוד מנקודת מבטה, וצריך לשקול מילים גם לטובתה.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אהבת_עולם* » 26 אוקטובר 2011, 04:12

למה בבוקר, הוא אומר שהוא לא אוהב אותי ואחה"צ מדבר עליי יפה ובשמות חיבה? למה הוא מתקמצן על גילויי האהבה

את נמצאת במערכת יחסים מתעללת.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 25 אוקטובר 2011, 17:21

הוא התקשר אחרה"צ וביקש סליחה ושהוא לא רוצה להיפרד
עבר עלי יום נוראי בגללו ועכשיו הוא רוצה שאסלח
כמה פעמים אני מסכימה עוד לעבור את זה? אולי די?
דילמה
כיששנתי בצהריים חלמתי שזה מה שיקרה ובחלום חשבתי, או שמעתי את עצמי אומרת לעצמי להתנות את ההשארות בהסכם פרידה מספיק הוגן שלא יפחיד אותי
עכשיו כשאני חושבת על זה, זה נראה לי אולי הכרחי אבל לא מספיק
מצד אחד כל מה שמפחיד אותי כשהוא אומר שנגמר שזה שלא יהיה לי כסף לדאוג לעצמי
מצד שני זה שהוא אומר כל פעם שהוא כועס שהוא רוצה להיפרד כשלעצמו בעייתי ביותר
ומה זה אומר עליי שכל פעם אני מאמינה לו שהוא באמת מתכוון להיפרד ובסוף הוא לא?
למה בבוקר, הוא אומר שהוא לא אוהב אותי ואחה"צ מדבר עליי יפה ובשמות חיבה? למה הוא מתקמצן על גילויי האהבה
לא טוב לי ככה, זה ברור. וכמה שאני מנסה לשנות כלום לא משתנה
כרגע אני מחוץ לבית, לא מסוגלת לראות אותו
לא יודעת מה העשה בערב

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 25 אוקטובר 2011, 15:16

חצי יום עבר ורק ישנתי. מוזר.
כתבתי פה כמה שורות ואחר כך מחקתי
על הפחד מפני המחר
על הכסף
על חוקי המדינה והשיטה שמפקירים אותי לחסדים
שמאפשרים לי למרות שעשיתי הכל לפי הספר להיות עניה
זה לא הוגן בכלל
האם זה שווה את כל זה?
watch]מה זה עצוב response[/po]

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 25 אוקטובר 2011, 11:53

תודה לכן בנות יקרות
כתבתי פה שאני לא יוכלה יותר כבר פעמים
ושאני מתכוונת לעזוב אותו והוא אותי ושאנחנו נפרדים וחוזרים ובתהליכי גישור ושנעלבתי והשלמתי וסלחתי וכעסתי ונפגעתי ובכיתי וקינאיתי והתגעגעתי לימים אחרים שלנו ביחד לאהבות אחרות שהיו לי וחלמתי ופחדתי ושוב קיוויתי ושוב ניסיתי ושוב כעסתי ונבהלתי
ביום ראשון ההינו בגישור אחרי הפסקה ארוכה
התהליך גישור תקוע כי אנחנו לא מסכימים על הסכומים
אני נלחמת על כל שקל כי אני באמת לא יודעת איך אסתדר
כמה נמוך אני יכולה לרדת?
ואנחנו גם לא מסכימים על ההגבלה של מרחק המגורים ממנו
אני רוצה שתיהיה לי את האפשרות לגור בפרפיריה כי שם יותר זול, אבל העבודה שלו במרכז והוא לא מסכים לזוז
דווקא בחגים היה לנו יחסית יותר טוב ביחד
אולי לא ההינו צריכים ללכת לגישור ככה כשאנחנו מנסים לתקן את הקשר?
_
הוי,
איזה דיסה בישלתי לעצמי
לא טעים כלל וכלל
_
כל יום
אוהבת
אוהבת אותך
כל יום
שונאת
מחדש
אני רוצה כבר לסגור את הבלוג הזה
די נמאס
איזה שם בחרתי לבלוג שלי - כל כך מדויק כמו חץ מורעל ישר לתוך מרכז לבי
דביק ומדמם
פועם
היום התחיל כמו עוד יום
ריב קטן עם שושה יחד עם הקפה של הבוקר
שוב הוא מרגיש שאני לא מבינה אותו, מודיעה לו דברים ולא מתיעצת
למרות שקצת ניסיתי להסביר את עצמי. זה לא הלך לי והוא הולך לעבודה בכעס.
היום זה היום שלו להוציא את הילד מהגן
על זה היה הריב: אמרתי שאני רוצה לעשות עם חברה הליכה ספורטיבית אחרי העבודה עד שעה 19:00
ולו יש פסיכולוג והוא צריך לצאת ב6 וחצי. אז שאלתי אותו אם הוא יכול לקחת ביביסיטר
ושאלתי עם הוא יכול להחליף ימים אצל הפסיכולוג, כדי שיהיה לי אחה"צ אחד פנוי
אבל הוא התעצבן על איך שביקשתי
אחר כך הוא אמר שהייתי צריכה להגיד שאני רוצה אחה"צ פנוי
ולא להציע הצעות שהוא יחליף יום אצל הפסיכולוג
הוא אמר שזה גרם לו להרגיש שאני מנחיתה את הרצונות שלי ולא משתפת ואני מסבירה שאני לא מבינה מה זה משנה, כך הוא אמרתי שאני רוצה לא הודעתי.

היום אני אמורה להתחיל לעבוד מאוחר
אז אחרי הריב רציתי לשמח אותו והכנתי אוכל שיהיה לו ולילד כשיחזרו (מוקפץ של עוף, ירקות ופסטה בשבילו וקציצות ופסטה בלי כלום לילד- השקעתי)
התקשרתי להגיד לו את זה
אבל יורה את חציו המורעלים
אומר לי שנמאס לו
שאני אקח את יום שלישי וגם את ראשון (כמו שאמור להיות אם נפרד)
שהוא לא רוצה להיות איתי יותר
כי אני לא נמצאת איתו בכלל, כי הוא לא אוהב אותי יותר, לא טוב לא איתי, הוא לא רוצה לפרנס אותי ודי נמאס לו
זאת לא הפעם הראשונה שהוא אומר שדי ומתחרט אחר כך
שניניו עשינו את זה כבר כמה פעמים
אבל גם הפעם אני שמועת את מה שהוא אומר ומאמינה לו שזה נגמר.
אפילו שכבר צעקנו "זאב זאב" עשרות פעמים
ואני מתקשרת שוב ומוודה הריגה: "אתה בטוח שאהבה שלנו מתה? אין חרטות?"
שושה: "בטוח"
כמה פעמים אני יכולה שיפצע לי הלב, שוב ושוב ושוב?
המחשבות רצות לכל הכיוונים והדמעות עולות ביחד עם החוסר שקט,
זה טוב אני אומרת לעצמי: הדמעות האלו עוזרות לרעל שבלבי להתנקז החוצה
תיהיה עכשיו נוכחת ברגע הזה של הכאב הראשוני.
עוד יהיה מקום לפחד מההתמודדות ולתגובות שיבואו בעקבותיה
עושה עם עצמי חשבון מהיר- האם אני מסוגלת לעבוד ככה?
לא נעים, אבל הפעם אני לא מרגישה שאמליח להתגבר כל כך מהר.
מודיעה שאני לא הגיע לעבודה בדקה ה-90 (וזה די מורכב במקצוע שלי להבריז בלי הודעה מוקדמת, אבל אני מעריכה שעדיף לי להבריז מאשר להגיע בתפקוד לקוי)
ומה עכשיו?
(הצהוב: הכל בתואם מושלם)

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 25 אוקטובר 2011, 11:37

תודה לכן בנות יקרות
כתבתי פה שאני לא יוכלה יותר כבר פעמים
ושאני מתכוונת לעזוב אותו והוא אותי ושאנחנו נפרדים וחוזרים ובתהליכי גישור ושנעלבתי והשלמתי וסלחתי וכעסתי ונפגעתי ובכיתי וקינאיתי והתגעגעתי לימים אחרים שלנו ביחד לאהבות אחרות שהיו לי וחלמתי ופחדתי ושוב קיוויתי ושוב ניסיתי ושוב כעסתי ונבעלתי
ביום ראשון ההינו בגישור אחרי הפסקה ארוכה
זה תקוע כי אנחנו לא מסכימים על הסכומים
אני נלחמת על כל שקל כי אני באמת לא יודעת איך אסתדר
כמה נמוך אפשר לרדת?
ואנחנו גם לא מסכימים על ההגבלה של מרחק המגורים ממנו
אני רוצה שתיהיה לי את האפשרות לגור בפרפיריה שם יותר זול, העבודה שלו במרכז והוא לא מסכים
ולמרות הגישור היה בחופשה יותר טוב ביחד
אולי לא ההינו צריכים ללכת לגישור ככה כשאנחנו מנסים לתקן את הקשר?
_
הוי,
איזה דיסה בישלתי לעצמי
לא טעים כלל וכלל
_
כל יום
אוהבת
אוהבת אותך
כל יום
שונאת
מחדש
אני רוצה כבר לסגור את הבלוג הזה
די נמאס
איזה שם בחרתי לבלוג שלי - כל כך מדויק כמו חץ מורעל ישר לתוך האמצע של לבי
דביק ומדמם
פועם
היום התחיל כמו עוד יום
ריב קטן עם שושה יחד עם הקפה של הבוקר
שוב הוא מרגיש שאני לא מבינה אותו, מודיעה לו דברים ולא מתיעצת
למרות שקצת ניסיתי להסביר את עצמי. זה לא הולך לי והוא הולך לעבודה בכעס.
היום זה היום שלו להוציא את הילד מהגן
על זה היה הריב- אמרתי שאני רוצה לעשות עם חברה הליכה ספורטיבית אחרי העבודה עד שעה 19:00
ולו יש פסיכולוג והוא צריך לצאת ב6 וחצי. אז שאלתי אותו אם הוא יכול לקחת ביביסיטר
ושאלתי עם הוא יכול להחליף ימים אצל הפסיכולוג כדי שיהיה לי אחה"צ אחד פנוי
אבל הוא התעצבן על איך שביקשתי
אחר כך הוא אמר שהייתי צריכה להגיד שאני רוצה אח"הצ פנוי
ולא להציע הצעות שהוא יחליף יום אצל הפסיכולוג
זה גרם לן להרגיש שאני מנחיתה את הרצונות שלי ולא משתפת.
היום אני אמורה להתחיל לעבוד מאוחר
אז אחרי הריב רציתי לשמח אותו והכנתי אוכל שיהיה לו ולילד שיחזרו
התקשרתי להגיד לו את זה
ואז הוא אומר יורה את חציו המורעלים
אומר לי שנמאס לו
שאני אקח את יום שלישי וגם את ראשון (כמו שאמור להיות אם נפרד)
שהוא לא רוצה להיות איתי יותר
הוא לא נמצא איתי, הוא לא אוהב אותי, לא טוב לא איתי, הוא לא רוצה לפרנס אותי ודי נמאס לו
זאת לא הפעם הראשונה שהוא אומר שדי ואז מתחרט
שניניו עשינו את זה כמה פעמים
אבל אני שמועת את מה שהוא אומר
ומאמינה שזה נגמר.
אפילו שכבר צעקנו "זאב זאב" עשרות פעמים
ואני מתקשרת שוב ומוודה הריגה: "אתה בטוח שאהבה שלנו מתה? אין חרטות?"
שושה: "בטוח"
כמה פעמים אני יכולה שיפצע לי הלב, שוב ושוב ושוב?
המחשבות רצות לכל הכיוונים והדמעות עולות וחוסר שקט,
זה טוב אני אומרת לעצמי:הדמעות האלו עוזרות לרעל שבלבי להתנקז החוצה
תיהיה עכשיו פה נוכחת, ברגע הזה של הכאב הראשוני.
עוד יהיה מקום לפחד מההתמודדות ולתגובה שתבוא
עושה עם עצמי חשבון מהיר- האם אני מסוגלת לעבוד ככה?
לא נעים, אבל הפעם זה לא ילך. מודיעה שאני לא הגיע לעבודה בדקה ה-90 (וזה די מורכב במקצוע שלי להבריז בלי הודעה מוקדמת, אבל אני לא מסוגלת)
ומה עכשיו?
(הצהוב: הכל בתואם מושלם)

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי גוזלית* » 22 אוקטובר 2011, 21:48

מה שלומך קואלה?
סתם לשתף שהצהוב שיצא לי הוא "הכאב אינו בשינוי עצמו,אלא בהתנגדות לשינוי"

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי פלוני_אלמונית* » 14 אוקטובר 2011, 13:59

קואלה - מה שלומך?

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי ורד_דרור* » 13 אוקטובר 2011, 23:59

קואלה, את כותבת שאת עדיין אוהבת אותו ואני לא מבינה על מה ולמה
נשמע שאת אולי תלויה בו עדיין או מחפשת את אישורו
מה יש לאהוב בגבר שלא מסוגל לסלוח ולא מסוגל לבקש סליחה
אפשר להבין את שורשיו, להכיל, לחמול
אבל לאהוב?
אהבה זה כשהלב מתרחב
לא נראה לי שחשת תחושה כזו כלפיו כבר זמן רב

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי פלוני_אלמונית* » 13 אוקטובר 2011, 08:41

קואלה - השיר של איה כורם מקסים ומרגש.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 11 אוקטובר 2011, 12:52

לא יודעת ממתי הוא קורא ולא באיזו תדירות. ראיתי אותו גולש ולא דיברתי איתו על כך
תודה על החיבוקים שלכם

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי פלוני* » 11 אוקטובר 2011, 07:58

אחח.. קואלה, את עוברת דברים קשים...
ואת כותבת קשה מאוד, ישיר מאוד, ואמיץ מאוד
קורא ומצטרף לאלמוני בעניין החיבוק.
תמיד הוא קרא את הבלוג? או רק לאחרונה הוא גילה אותו?

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי פלוני_אלמונית* » 10 אוקטובר 2011, 13:53

שולחת לך חיבוק

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי שבע_יהלום* » 10 אוקטובר 2011, 00:35

לא יכולתי שלא לכתוב כלום אבל בעיקר רוצה לחבק אותך במציאות.
הצהוב שיצא- אמירת תודה פשוטה, בדרכה, מניעה את העולם
תקף גם לסליחה, ולמילים טובות אחרות.
את יוצאת לאור.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 09 אוקטובר 2011, 22:50

שתכאיבו זה לזו כמה שפחות
סליחה, איזה ניסוח אומלל!
מאחלת לכם שתיפרדו בלי להכאיב זה לזו בכלל.
הפרידה כשלעצמה (בייחוד עם ילד)-
מספיק כואבת.
(())

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 09 אוקטובר 2011, 22:44

אוי קואלה ((-))
מדהים איך הפוסט האחרון
מסכם באופן כ״כ רהוט, מדוייק
ונוגע ללב את הבלוג שלך..
מזכירה לך, ולשושה גם,
שהשם שבחרת הוא:
״כל יום אוהבת ושונאת אותך מחדש״.
אוהבת ושונאת.
לא ״נתפסת״ על כלום.

צר לי על הכאב שלך. של ילדך.
גם על שושה צר לי.
אני נתקעת פה סביב כל מיני ניסוחים לגבי אי בקשת הסליחה שלך שושה, אז מניחה לזה.

אם אכן אתם הולכים לקראת פרידה,
אז מאחלת לכם
שתכאיבו זה לזו כמה שפחות
ושתצמחו למקומות טובים יותר.

חוץ מזה זה ממש עצוב ש:
הוא לקח לי גם את המקום הזה שהיה רק שלי
חיבוק גדול ותאמיני בעצמך יקירה,
יש בך עוצמה וכוחות נפש רבים משאת מדמיינת!
|L|

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי גוזלית* » 09 אוקטובר 2011, 22:28

אתתצלחיאתתצלחיאתתצלחיאתתצלחיאתתצלחי

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי גוזלית* » 09 אוקטובר 2011, 22:22

יואו אומץ אלוהים אומץ
כול הכבוד קואלה!! גאב בך (())
נתתי לי כוח.
את מדהימה!
תודה על השיתוף

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אהבת_עולם* » 09 אוקטובר 2011, 16:22

וואו קואלה, נראה שאת כלכך בהירה וברורה לעצמך עכשיו.
נדהמתי לקרוא את מה שכתבת. אני מעריצה אותך !!!

יש לך המון עומק וכוחות נפש עצומים.
מאוד קשה, אבל תצליחי.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 09 אוקטובר 2011, 08:55

גיליתי שבעלי קורא לי פה בדף
הוא לקח לי גם את המקום הזה שהיה רק שלי

שושה-
בטח נעלבת לגלות שאני חושבת על משהו אחר ומתפשרת עליך
וודאי נפגעת לקרוא שאתה מאמלל אותי
אולי גם חשבת שאני מנצלת אותך
שאם אני לא אוהבת ולא טוב לי שהלך
ובכלל מה אני ממורמרת על הבגידה שלך כשאני לא באמת אוהבת אותך

אז רוצה להזכיר לך שהדף הזה נפתח לפני שנה וחצי לא לפני 3 וחצי שנים
שכל פעם שלא אהבת משהו שאמרתי
כל פעם שבאמצע השיחה אני אמרתי משהו שלא מצא חן בעינך
החלטת שאתה לא רוצה לדבר איתי יותר
אפילו בגלל סתם מחשבה קטנה שלא קשורה עליך בכלל,
וכך כל פעם שנתתי לאחת מאותן מחשבות שלי להשתחרר ולרוץ חופשי מבעד לשפתותתי, ללבוש שמלה של מילים ומשפטים
אחת מאותן מחשבות שנראו לך בלתי ראויות: קטנות, מטופשות, ילדותיות, מרושלות, יחפות, בורות, עלובות, מטונפות, מעצבנות
אז נהגת לתרוק בזעם את דלת התקשורת שלנו ישר בפרצוף שלי ולפעמים על גם על קצות עצבותי ועצבי החשופים שנאחזו במשקוף
מנסות לעצור אותך עוד רגע
כי אולי בכלל לא הבנתי מה הפריע לך
או שהבנתי ורציתי שנדבר על זה, להבהיר את עמדותי, להבין אותך
אבל כל נסיונותי לדבר איתך רק גרמו לך להקשיח את ליבך יותר.
נאטמת
אמרת "טוב" על כל דבר שאמרתי
וכששאלתי למה את מדבר אלי כך רק ענית לי כזה אני
וגם כששמעת מבעד לדלת בכי או דפיקות
התעלמת מהקולות שנמעו מהצד השני,
מה אכפתך לך כשאתה כל כך צודק וכועס
לא חושב, אם נושא השיחה דחוף וחושב, אם אני זקוקה לך בסיטואציה מסוימת יותר מתמיד
בלידה שלי, לפני ראיון עבודה, ביומולדת שלי וכו'
כל זמן מתאים לך לברוגז


וכך במשך שנים הרעלת את האהבה שלנו
לאחרונה לא עובר יום ללא ברוגז
למעשה כמעט ואין שיחות שלא מובילות לברוגז
ואם לא ברוגז אז מילות ביקורת
או "רקvA9PPYv] המבט האלכסוני הזה עם גלגול העיינים


שושה-
רוצה לומר לך שזה לא שהפסקתי לאהב אותך
לא, אתה עדין גבר נאה, חכם וטוב לב
רק לא לי
הפסקתי לבטוח בך ולסמוך עליך
מאסתי בביקורתית שלך
אתה לא שותף שלי ולא חבר שלי
מפני שאינך מתיחס בכבוד אלי


אלו ימים קשים
אדם לאדם זאב
בכל מקום יש אנשים שמנסים לנצל את מי שרק אפשר, כמה שאפשר
העם דורש צדק חברתי
אבל לא דורש מעצמו צדק ואהבה כלפי האנשים שסביבו
קודם כל כלפי עצמו ואחר כך לאוהביו
ובכל זאת בתוך כל החושך הזה
יש כיסים של אור
ויש אנשים שעובדים בלהפיץ אותו ולהאיר נשמות חשוכות אחרות
שנינו ניסינו להיות אור אחת לשניה, אחד לשני
היו ימים שהצלחנו לעיטים
אך מזה זמן רב שאנחנו לא מצליחים

שושה-
לפני יום כיפור ביקשתי ממך סליחה
ענית שאתה לא יודע אם אתה מסוגל לסלוח
ולא ביקשת ממני סליחה
אולי כי לא אכפת לך מרגושתי
כנראה מפני שאתה רואה רק את הצדק שלך
ושברגע שאתה מרגיש שנעשה לך עוול
אינך יכול להכיל עוד משהו אחר מלבד האי צדק שלך
ואני אומרת לעצמי שלמרות שאני אוהבת אותך
לא כדאי לי להישאר במקום חשוך כזה.
מקום בלי אהבה

שושה-
השיר הזה
z6s[/po]"
מוקדש לזכר תקופה טובה יותר שלנו כזוג

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי גוזלית* » 08 אוקטובר 2011, 15:07

גמר חתימה טובה גם ממני קואלה..
ויהיה טוב <3

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 07 אוקטובר 2011, 02:50

אמן! תודה כספית. שנה טובה גם לך וגמר חתימה טובה

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כספית* » 06 אוקטובר 2011, 00:21

שהכל יסתדר לטובה ותרגישי שכל דבר נופל למקום המדויק, ותרגישי מלאה אהבה ומוקפת אהבה.
גם ממני
הלוואי שיהיה לך כבר שמח
כל הזמן

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 05 אוקטובר 2011, 21:04

תודה אהבת,
שנה מצויינת! שתמשיכי לתת אור ואהבה לעולם פה באתר ובטח גם בחיים שבחוץ ושתקבלי בחזרה המון אהבה
|L|

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אהבת_עולם* » 05 אוקטובר 2011, 13:52

לשנה החדשה אני מבקשת אהבה וסקס משובח

גם אני :-).
מאחלת לך מכל הלב....

שתהיה לך שנה מלאה אור, שכל הדלתות ייפתחו לך, שהכל יסתדר לטובה ותרגישי שכל דבר נופל למקום המדויק, ותרגישי מלאה אהבה ומוקפת אהבה.

(())

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 05 אוקטובר 2011, 00:44

תודה אמא דבש!
שתיהיה לך שנה נהדרת ומצויינת! שמה שאת רוצה מאוד יתגשם לך וכמובן בריאות
|L|
היתה תקופה לפני כמה שנים שרוב חברי ומכרי התחתנו
עכשיו זה זמן הביבי בום
ואצלנו לאור המצב אין סיכוי לעוד הריון
אני מוצאת את עצמי עצובה בשבילנו על כך
פחות בגלל התינוק/ת החדש שאין לנו
את זה אני זוכרת טוב מאוד- עד כמה טובענית היא ההתחלה ולא כל כך מתגעגעת לבחילות הריון והנקה סביב השעון
אני יותר עצובה שאיבדנו את האהבה שאפשרת לשקול לעשות עוד ילד
לאחרונה הילד שלי התחיל לבקש אח או אחות
אוף
לשנה החדשה אני מבקשת אהבה וסקס משובח

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי מזדהה* » 01 אוקטובר 2011, 13:34

קואלה היקרה,
אני במצב דומה לשלך. אני מאד מבינה לליבך. לגבי בקשתך בכיכר - חפשי את פסטיבל צלילים מרפאים בחול המועד סוכות.
שנה טובה ומלאה אהבה.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 01 אוקטובר 2011, 09:10

אמן, קואלה!
מצטרפת לאיחולים היפים שלך ומוסיפה לרשימה גם בריאות  
ושכל הצמיחה המופלאה הזו שלך,
תמלא אותך שמחה גדולה
ועם שיר בלב תרגישי ח ו פ ש י ה
(מהכלא של קורבנות ושאר קרובי המשפחה שאנו בני האדם נוטים להכניס את עצמינו אליו).
שולחת לך גם @}

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 01 אוקטובר 2011, 02:10

ע.ה נסע לפני חודש עם אשתו לניו יורק. עכשיו היא בהריון. למה אני בכלל חברה שלו עדין בפיסבוק?
הנישואים שלי גוססים ובכל זאת אני מצטערת שוב שוב על אובדן של ע.ה, מה עובר אלי?
הלב לא הגיוני. אני מדברת איתו ומסבירה לו שאין לו סיבה להחמץ. שחמיצות לא יפה לעור הפנים
שכמו שהיקום שלך לי את ע.ה הוא יכול לשלוח לי מישהו אחר
אני מדברת
והלב שלי בוכה. רוצה אחורה בזמן. רוצה לתקן את הכל
כל הטעיות שנעשו, או שלא הביאו את בני לעולם
האיש הקטן המדהים הזה. קסם
ובכל זאת. תחושות קשות
תמיד אהבתי את ראש השנה. את האופטימיות שהיתה מביאה עמה
עכשיו אני מרגישה יותר את הימים הנוראים, אפילו שאף פעם לא האמנתי ביום כיפור
השנה זה מרגיש לי שונה
אולי רק לי באופן אישי, אולי אני חוששת מ2012

לשנה החדשה אני מאחלת לעצמי ולכולם אהבה
ואני חושבת שהשנה הזאת אצטרך לגדול
לקחת אחריות, בלי פפאניקה, בלי קורבניות, בלי יאוש, בלי דרמטיות בכלל
פשוט לעשות מה שצריך, בהתאם לגילי, נסיוני, השכלתי, יכולתי ותפקידי בעולם
פשוט להיות ולהאמין

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי גוזלית* » 28 ספטמבר 2011, 16:09

אויי שיר כול כך באמת של החיים..
שיר מעגלי , בדידות היא קור קושי , חום הוא רך ונוזלי..
כול כך אמת בשיר אחד!
תודה קן לציפור שהזכרת לנו שבתוך מציאות כזו מליוני אנשים חיים. לכאורה יש המון תנועה

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 27 ספטמבר 2011, 16:06

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

איזה שיר מקסים. שנה טובה גם לך קן לציפור

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קן_לציפור* » 27 ספטמבר 2011, 10:39

שנה טובה לך

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קן_לציפור* » 27 ספטמבר 2011, 10:39

(())
וזה מה שעלה בי שכתבת קשים

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 27 ספטמבר 2011, 10:14

לפעמים אנשים הופכים להיות קשים
מכל מיני סיבות
זאת לא אשמתי
אולי עכשיו זאת גם תקופה קשה לכולם?
הכל בתואם מושלם?
מי אני שאדע.
למה הכעס של זרים מערער אותי?
מחבקת את עצמי ורועדת
שתיהיה לנו שנה טובה

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 27 ספטמבר 2011, 09:28

הבוקר מפציע ופוצע
שום דבר לא קרה
עסקים כרגיל
הניירת נערמת על השולחן
צלצלול בדלת
למה כל כך קשה בלי אהבה?
ומה אני עדין עושה פה
בעיר הסואנת
בבית הרועש הזה?
חלום אחד הפך להיות ברור

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 30 אוגוסט 2011, 22:51

יופי, יופי, יופי!
שמחה בשבילך, גם על ההצלחה וגם על היכולת שלך להכיר בה! כן ירבו!
וגם תודה! @}
<ניסיתי ולא הצלחתי להשיג את הגננת היום. אני קצת סקפטית בגלל הגיל, אבל שווה בדיקה לפחות>

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אורית* » 30 אוגוסט 2011, 19:01

אותי קואלה זה דווקא לא מפתיע...בהצלחה רבה בעבודתך החדשה..את הצעד הראשון כבר עשית, ובגדול!

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 29 אוגוסט 2011, 22:03

לפעמים גם אני מוצלחת

סתם ככה לאיזון, היום במקום בהעבודה החדש שלי היה יום פעילות.הגיע מנחה שהרצה ואח"כ חולקנו לקבוצות דיון בנושא ההרצאה כשלאחר מכן התבקשה כל קבוצה לבחור דובר שייציג את סיכום דברי הקבוצה. ביקשו ממני לדבר ועשיתי זאת בקלות ובריהטות. קיבלתי מחמאות על המצגת וגם המנהלת שיבחה אותי ואמרה שהיא מאוד התרשמה ממני ושהיא מאוד שמחה שאני יעבוד אצלם (-:

מוזר שאני אותה אחת שחוטפת התקפי חרדה ודיכאון משתקים, מובילה דיון בקבוצת עמיתים וא"כ עומדת מול 50 אנשים במקום עבודה חדש ומדברת בצורה בטוחה ומענינת. מחיכת, יוזמת, משפיעה, חברותית
מוזר, כי אם ההיתם רואים את הקואלה של היום ואת הקואלה שהיתה בשישי בערב לא ההיתם מאמינים שזאת אותה בחורה

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי כספית* » 28 אוגוסט 2011, 00:46

קואלה יקרה
יושבת כאן כבר הרבה זמן באמצע הלילה וקןראת את הדף שלך.
את עוברת תקופה קשה כל כך, ליבי איתך.
זה נראה כאילו אין ברירה, מכאן כבר חייב להיות יותר טוב!!
גם אם ימשיך עוד קצת למטה, אין, הירידה נגמרת בסוף ומתחילה עליה..
אני מקווה בשבילך ומחזיקה לך אצבעות

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 27 אוגוסט 2011, 21:50

הי אמא של אני פה
ותודה

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 27 אוגוסט 2011, 21:41

:-( לא קל בכלל.
תני לי לזרוק אותך קדימה רגע.
כשתהיי אחרי-
בבית שלך עם הילד שלך,
ופתאום תביני שכבר כמה זמן,
את חיה לך איך שאת רוצה,
בלי כעסים ובלי לחצים
ואת נושמת במלאות,
בתוך המרחב שלך.
ח ו פ ש י ה.
וגל של היי מטורף ישא אותך אל על
למרות כל מה ש״בכלל לא בסדר״
רק בגלל השקט,
ואינספור התסריטים
שעוד אפשר שיתממשו.

^לגבי העבודה-
הערב סמסתי לשכנה האם זה רלוונטי
היא טרם ענתה, אבל אם את כאן כרגע-
נוכל להחליף פרטים, כדי לא לעכב
את התקשורת איתה^
חיבוק!

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי (())* » 27 אוגוסט 2011, 21:21

חיבוק גדול.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 27 אוגוסט 2011, 20:54

התקף חרדרה בביקור אצל הורי

נוסעת עם הילד להורי, שוב בלי הבן זוג. אחי מגיע מאוחר יחסית עם הילדים.
אחרי זמן קצר כשהילד שלי משחק עם בני דודיו אחי מדבר איתי
שואל על האוטו ואומר מז"ט ואז כששואל פרטים לא מבין איך קניתי אוטו ממגרש שהיה בליסינג ועבר תאונה אחרי שחודש התעקשתי על אוטו מפרטי ונקי מתאונות
ואיך לא עשו לי מספיק מחיר טוב. "מה עבר עליך? למה לא התקשרת אלי?" למה באמת? לא יודעת... אולי כי מרקורי (כך שמעתי) היה בנסיגה וגרם לשיקול דעת מוטעה ולאובדן רכוש?
אולי כי רציתי כבר לשחרר את בן זוגי שנשאר קבול אלי רק בגלל הרכב?
בכל אופן זה מה שהיה, והאוטו עדין לא אצלי כי עדין לא הספיקו לסדר לי אותו, אמרו שיהיה מוכן בשישי ואפילו לא הודיעו שלא מוכן ונסענו שלושתנו אני בן זוגי והילד סתם נסיעה לא קצרה כלל
וכבר שלימתי מקדמה וחתמתי זכרון דברים עם התיחבות ל10% אם מבטלים עיסקה, ככה שאין לי מה לעשות בקשר לזה עכשיו )-:

ואז הוא דיבר איתי על העבודה בשנה הבאה, שלקחתי שתי חצאי משרות כדי שיהיה לי כמה שיותר כסף (ועדין ארוויח רק קצת מעל המינמום)
והוא אמר שיורידו לי 30% מס בגלל פיצול המשרות ואח"כ שאל איפה העבודה ומה אני העשה וכך יצא שדיברנו שהניסעות הארוכות לעבודה יעלו לי הרבה דלק ובכלל עבודה לא בדיוק מה שאני רציתי ויהיה לי קשה ולא כל כך מעניין
ואז אמא שלי החלה לכעוס על אחי כי הוא הודיעה לה רק ערב קודם ב11 בלילה שהוא בא
והוא צעק עליה
ונהיה לי כאב בטן ורצתי לשירותים
ובארוחת הערב נהיה לי בחילה והיתה תחושה של המולה, איפה כל אחד יישב ואיך פתאום נשארנו רק אני ואחי עם הורינו. בלי הבני זוג, בלי כמובן אחינו שמת מזמן
גם הילדים לא מצליחים להיות יותר רגועים
לא ממש אוכלים. שום דבר לא טעים להם.
כולם חוץ ממני עומדים, מביאים דברים, לא רגועים
והבטן שלי שוב מתהפכת.
שוב רצה לשירותים
הראש מתמלא אוויר, הדופק מהיר
זה התקף חרדה. אני כבר מזהה. הוי לא, שוב התקף חרדה?! אצל ההורים שלי? עם הילד בלי אבא שלו? לא מתאים בכלל
ככה זה כנראה אצלי כהשהפחד והכאב לא מקבלים אפשרת לביטוי. הגוף צועק- סכנה!
כשאני חוזרת לשולחן הילדים כבר לא רוצים לאכול. אומרת לעצמי שהיה עם הילדים וכך הכל יעבור לי
הולכת לשחק עם האחינית רוני בחדר משחקים והילד שלי משחק בחדר אחר עם בן דודו מיכאל- ילד בן 4 מופנם שבקושי מדבר
לפתע הילד שלי מגיע עם כדור ספוג שאליו הוא תקע דוקים מעץ ששבר וזורק עלי- זה כמו כדור דוקרן
אני כועסת והוא רץ לחדר השני ואני אחריו
מוצאת אותו מנסה לדקור את מיכאל עם דוק
עוצרת אותו ומסבירה להם שזה מאוד מסוכן. שהדוק דוקר ויכול לעשות פצע, חס וחלילה עם יפגע בעין
אומרת למיכאל שאם עושים לו משהו לא נעים ומסוכן הוא חיב ללכת משם ולבוא להגיד למשהו מבוגר
רוני שואלת אם אפשר למות מהדוק ומאוד מבוהלת. ההורים שלי צועקים מהסלון מה את בפניקה
ואני רואה וויז'ן שיכול היה לקרות, שהילד שלי הוציא עין לבן דודו מיכאל
ואז הילד שלי בוכה, הוא נעלב שאני הזהרתי את מיכאל מפניו, שלא אמרתי שגם הוא צריך ללכת להגיד לי אם עושים לו משהו מסוכן ולא נעים
רוני ומיכאל הולכים לסלון ואני מנסה להרגיע את בני
ואז הוא נרגע וחוזר לשחק איתם ואני שוב צריכה לשירותים.
כשאני יוצאת אני מתחילה לחשוב מוזר. קולטת את העולם רק בצורת אנרגיות ומודעת למימדים אחרים. מנסה לחשוב על הרגלים שנוגעות ברצפה אבל זה לא מספיק לי בשביל להרגע
קוראת לאמא שלי ומבקשת ממנה כדור הרגעה ומשהו לכאב הבטן
היא שואלת מה קרה ואני מתחילה לבכות לה על הכתף
אני שונאת את הסיטואציה אבל זה מעבר לשליטתי
היא מתחילה להגיד לי "יהיה בסדר, יהיה בסדר, יהיה בסדר" קצת בהיסטריה. אני מבקשת להישאר לבד בחדר שינה של הורי ולצפות בטלוויזיה
הילדים בחושים של ילדים מבינים ולא מחפשים אותי.
אני נחה בחדר עד 10 בלילה ורואה את התוכנית "עושים כבוד" שעשו למוני משנוב.
זה טיפשי, אבל כשאני מצליחה להתרכז בטלוויזיה אני שוכחת את הסערה הפרטית שלי
ב10 אחי נוסע ושואו מה שלומי. הוא שואל למה כואבת לי הבטן ואני מספרת לו שמסטרס
הוא שואל למה ואני מספרת לו ומתחילה לבכות. הוא מחבק אותי ואני לא רגילה לזה ומרגישה נבוכה אבל הדמעות זולגות מעצמן
אני אומרת לו שאני כזאת רגישה ולא קשוחה כמוהו. והוא אומר לי תהיה חזקה ושיהיה בסדר, ושאני אשמח כי סוף סוף יהיה לי רכב משלי, שגם הוא עשה הרבה שטויות עם כסף כשהיה לחוץ והיה לו שיקול דעת מוטעה.
שככה זה, זה קורה לכולם. שנצא מחר לארוחת ערב, או לאיזה בר ויהיה כיף
אני אומרת נראה (אין לי כסף לכל הבילויים שלו)
אח"כ בן זוגי אומר לי בטלפון שאח שלי סתם הבהיל אותי. שבתיאום מס יחזירו לי את כל הכסף. שאין רכב שלא עבר תאונה, ושהאוטו שאני בחרתי עשה תאונה לא רצינית, שיש לו רק ,. 50 אלף ק"מ ושהוא אוטו טוב.

וזהו, אני נשארת לישון אצל הורי כי אני עדין מרגישה רע וגם קצת מטושטשת מהכדור
אבל בגלל החוסר ריכוז שיש לי בזמן האחרון שכחתי לקחת חיתול ללילה לילד
ובגלל שההורים שלי גרים בסוף העולם, כלומר בפריפריה
אז אין בית מרקחת תורן והוא נאלץ לישון בלי חיתול ומתמודד בגבורה עם הענין
חוץ מ שמפספס רק פעם אחת וקם לעשות פיפי פעמים בלילה. המחאה הפרטית שלו לבלבול של אמו זה לעשות בכוונה פיפי על הרצפה למרות שהוא עומד מול האסלה ואני מבקשת ממנו לעשות באסלה
נו מילא... פיפי על הרצפה עדיף מעין דקורה של ילד

בבוקר עוד הייתי עייפה ועדין במצב רוח רע
אני יודעת שאם אתיחס על התקופה הזאת כתקופה, אם האמין שיהיה לי יותר קל בהמשך
אם אצליח שוב לשמוח ולהנות
אז יהיה לי טוב
שאזכור שלמרות שהמשפחה שלי לא משהו, הם בכל זאת משתדלים לעזור
אולי בגלל שהמקום של הדיכאון מוכר לי מדי, אז בקלות אני רואה רק את כל מה שרע
מפחדת מהלא נודע
רואה איך הדשא של השכן ירוק יותר ומוריקה מקנאה.
ועכשיו צריכה לגדול.
לא רק ללמוד להיות עצמאית. גם להצליח לאהוב את מה שיש
גם בדשא שלי יש פינה קטנה ירוקה ונחמדה וערוגה חביבה עם כמה פרחים
תעבדי תשתלי עוד זרעים. תשקי, תזבלי, תנקשי עשבים, תתאמצי ויהיה לך יותר אני חושבת
חושבת אבל רוצה לסגור את כל החלונות, לפתוח מזגן ולהישאר במיטה רק עם במבה, שוקלד, פיצה,מים, לפטופ, טלוויזיה וטלפון
זה באמת מה שאני רוצה??

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי שבע_יהלום* » 25 אוגוסט 2011, 15:16

מזל טוב על האוטו!
צעד גדול לקוקולה, כן ירבו.

קלעת עם השיר של אביתר.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 25 אוגוסט 2011, 01:25

תני סימן ואתן לך את הטלפון של השכנה עם ההצעה לעבודה (אם את מעוניינת). אח״כ צריך למחוק. מקוה שזה עדיין רלוונטי
מעונינת! תודה

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 25 אוגוסט 2011, 01:23

עדין כאן. ואת?

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 25 אוגוסט 2011, 00:56

עכשיו קראתי.
ברכות על שקנית רכב!
:-D גאה בך כמו איזו אמא אווזה.

_כן, אני מאמינה שיש סיכוי גדול שאני אמצא סיפוק, שפע ושמחה ולא רק קושי

אני עדיין לא שם_
את בדרך מתוקה. את בדרך!
ולגבי הטלפון, נראה שהתפספסנו

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי אמא_של_טוסיק_דבש* » 25 אוגוסט 2011, 00:47

קואלה לא קראתי אפילו כי פתאום ראיתי שסו״ס שתינו כאן. את כאן?? תני סימן ואתן לך את הטלפון של השכנה עם ההצעה לעבודה (אם את מעוניינת). אח״כ צריך למחוק. מקוה שזה עדיין רלוונטי.

כל יום אוהבת אותך ושונאת מחדש

על ידי קואלה* » 25 אוגוסט 2011, 00:40

בונות תודה עלהמילים הטובות. אני נטולת אנרגיות להגיב לכל אחת בנפרד אבל מוקירה ונתמכת מכן
קן לציפו- רתודה על ההצעה אבל קניתי היום רכב!
כלומר חתמתי על זכרון דברים ושילמתי מקדמה. בשישי האוטו אמור להיות מוכן ואני אמורה לקנות אותו. וואו! איזה הישג. אולי עשיתי עסקה לא טובה וכמובן שחושבת גם על זה, אבל עשיתי
חייבת לשחרר ולתת לי לזרום עם החיים. כמו נאחזתי שנים בענף בצד נהר שוצף והנה הענף נקרע ואין ברירה להמשיך. הזרם חזק ויש לי ילד לשמור עליו
מרגישה שהיקום כולו עוטף אותי בהגנות
ובכל זאת אני מפחדת (בתוך תוכי אני ילדה לפעמים בת 3, לפעמים בת 10, לפעמים 12 ולפעמים 14 וחצי, אבל שם אני תקועה. ועכשיו זה יהיה אחד השיעורים העיקרים לגדול ולהיות עצמאית)

בכתי על כתפו של בן זוגי. הוא לא רצה להניח יד מנחמת. הוא מלא בכעס ואני לא יכולתי להכיל את כל זה
לא הייתי צריכה לבקש ממנו חיבוק, אבל הוא היה לידי באחד מהרגעים הקשים:
פגישה אצל פסיכולוגית ילדים- הפגישה היתה לי מאוד קשה
אחכ אפילו הדלקתי סיגריה, אבל לשמחתי נגעלתי אחרי שלוש שאחטות

אני לא יכולה לברוח יותר מהכאב ומהפחד גם כשנדמה לי שאני לא מסוגלת לחוות את זה עוד

7b]אין לי ברירה רק לעשות ככה.
אני מצטערת בשבילי
אין לי ברירה תמיד זה אני מולי
רק להיות איתי
בואי אלי מנגינה יקרה! בואי אלי
T1nfgYp0[/po]

אהבת ההצעה שלך לתת לי חיבוק אמיתי מעוררת הערכה בפתיחותה ובאומץ ליבה
ראיתי את הסרטונים של אנשים זרים נותנים חיבוק לאנשים ברחוב
ומתה על כל התיאוריות והפעולות של מהפכה של אהבה
ובכל זאת אולי בגלל הבורגנות המזופיית שהפכה להיות חלק מחיי
נבוכה מאוד. עדין נבוכה מאוד
מרגישה שעוד שניה גם אני עוברת השינוי הגדול של התודעה
ומודה לכל הזדמנות שמעבירה אותי את השינוי בהדרגדיות
תמיד היו לי קשיי הסתגלות
מאמינה שיעבור עוד זמן ואני אשמח. מכל השינויים, מחיי, מעצמי, מהעולם, מאהבה, מהאנשים סביבי
כן, אני מאמינה שיש סיכוי גדול שאני המצא סיפוק, שפע ושמחה ולא רק קושי

אני לא שם עדין

חזרה למעלה