נהנת ליקרוא אותך ולהיזדהות .
תמשיכי לכתוב , אני בשבוע 16 ושלושה ימים ... ניראה לי שבכל זאת קרובים התאריכים המשוערים שלנו . חוץ מזה אני נוטה לחשוב שהרופאים וכו' לא תמיד צודקים והאישה יודעת הכי טוב !
לומדת ממך ...

אמא לביאה , איהז כיף לקרוא אותך שוב (בלוג חדש ומרגש!ישששששששששששששש!!!!!)

שיהיה בשעה טובה.

<ועוד לא הסברת את הענין עם כדור הארץ השטוח>

נראה לי שהגיע השלב הזה שבו ההורמונים עולים לי למוח ואני נהיית טיפשה כמו נעל
(הבעל טוען כמו סנדל)
ורגישה כמו גרגרי סוכר על שיש רטוב.
התעוררתי באמצע שנת הצהריים שלי , טוב בסדר , העירו אותי כמובן. או ליתר דיוק: כליל העירה אותי כדי שהיא תוכל להרדם.
קמתי לתוך סצנת תכניות ערוץ הופ שאני מרשה בצהריים (בתקווה לשנ"צ ארוכה ללא הפרעות)
ומצאתי את עצמי מזילה דמעות לעבר הדמויות המצויירות שעל המסך. מזל שמי-אור לא שמה לב כי אין לי מושג איך להסביר את ההתרגשות הרבה שאחזה בי לנוכח האהבה שהפגינה הדמות המצויירת כלפי אמשלה, אבשלה, סבשלה, סבתשלה והאחים שלה.
מילא הייתי רואה את זה מההתחלה אבל באתי בסוף.

אני חושדת בצירים אתמול בלילה.
צירונים. קטנים . גב.
טוב בסדר, היו לי צירונים אתמול בלילה.
לא שזה מדאיג אותי, רק בשניה הראשונה. קצת מוקדם הפעם אבל מאפיין את ההריונות שלי וכבר למדתי שלא מזיק לי.
לקבל אותם באהבה.
לנשום אותם ולהמשיך הלאה בבטחון.

ערסית, מה שלומך???

באמת חיפשתי אותך הרבה זמן
ברוך שובך ציפורהנחמדת

טוב, לא נעים לי בקופסת הגפרורים שלי יותר. צפוף ואי אפשר להתהפך ולזרוק רגליים וידיים לכל הכיוונים.
אז יוצאים מהקופסא.
הייתי אצל הרופא. היה בעיקר מצחיק.
לא שיש משהו מצחיק ברופא הזה, הוא לא זכור לי כנחמד במיוחד מההריונות הקודמים, אבל כיוון שאני רואה אותו פעם פעמיים ולא יותר אז אני לא טורחת להחליף אותו.
באתי, אמרתי שאני בהריון. אמר טוב.
התיישבתי על כיסא המפלט.
מי-אור לידי.
לוקח את האולטראסאונד הפנימי, נכנס פנימה.
אני והוא נקרעים מצחוק - סיטואציה הזויה בהחלט.
פעם ראשונה מצפים לראות איזה סוסון ים קטן שם בפנים, או סנאי. אבל לא הפעם. אני מגדלת פיל.
התמונה הראשונה שהמוניטור הראה היתה ראש ובטן ענקיים.
ידעתי שאני לא בשבוע 8, אבל לא ציפיתי לגודל הזה.
אחרי שנרגענו , התאפסנו על שבוע 15. אולי קצת יותר.
כמו בפעמים הקודמות הסברתי שאני לא יגיע בעוד חודש וחצי לאולטראסאונד נוסף, ולא עושה את כל הבדיקות אלא מסתפקת בסקירה מאוחרת וגם זה יותר בשביל המזכרת.
הפעם דווקא קיבל את זה בהבנה וללא ויכוחים והטפות מוסר.
אחר-כך, אני ומי-אור בקניון בדרך להוציא את הפלאפון שלי מתיקון.
מי-אור בצעקה אדירה: "אמא, אמא, את חייבת להתקשר לאבא לספר לו שאת בהריון "
אני, הבטן הממש לא קטנה שלי הפעם וכל הסביבה הקרובה נקרעים .
כן, נו אבא כבר יודע.
אבא ביקש מאלוהים ברגע המכריע שייצא לו מזה בן. קיבל.

טוב, הנה זה הגיע. ידעתי שזה יגיע בערך רבע שעה אחרי הלידה האחרונה - כשחשבתי כבר על הלידה הבאה....
הפעם אני פוחדת.
אני פוחדת שהלידה הזאת לא תהיה טובה ונעימה כמו שהיתה הלידה האחרונה.
נכון שזה לא משנה - הלידה היא בכל זאת רק שלב ומה שחשוב זה מה שאח"כ. אבל בכל זאת אני הרי לא באמת מאמינה בזה,
אני חושבת שהלידה היא נקודת כמעט התחלה (כי ההתחלה היא עוד ברחם) ויש לה השפעה על כל החיים, על כל המשפחה, וקשה מאוד לתקן אח"כ.
אני רוצה לידה טובה. אז מה פתאום אני פוחדת? הרי כשאני רוצה משהו אני משיגה אותו תמיד.
פשוט הפעם, נראה לי שהייתי בפיסגה. לא מסוגלת לדמיין לידה טובה מזאת. אני לא רוצה כלום אחרת. רוצה בדיוק אותו הדבר. וזה הרי לא יקרה.
טוב, אז מה אני רוצה לשפר? -

1. אני אקבל בשמחה את הצירים שבדרך כלל מלווים אותי משבוע מוקדם למדי. הם נעימים לי וטובים לי. הפעם אני לא רוצה "כמעט ו....." כמו שהיה שבוע לפני הלידה הקודמת.
2. הפעם אני רוצה את אמא שלי , לא בטוח שבלידה עצמה אבל מייד עם צאת התינוק. אולי.
3. היחדי שיהיה בחדר איתי יהיה הזוג. וגם אותו אני אקרא רק כשבאמת ארגיש שאני צריכה. אולי אארגן אוהל מעל הבריכה איכשהו ואז הזוג והילדים יוכלו לשבת בחדר בלי שאני אוטרד מכך.
4. ללא דיבורים סביבי מרגע שאני אומרת . קערת השמן תהיה מוכנה מראש לידי לשימוש, אני לא אצטרך לבקש שיתנו לי.
5. אני בוטחת בעצמי ובגוף שלי ויודעת שהוא ינקה את עצמו יפה. אני יודעת ללדת. אני לא רוצה לשמוע טונים של לחץ לגבי יציאת השליה גם אם זה לוקח קצת זמן.
6. לפני יציאת השליה אני לא רוצה שיהיה לי קר. אני רוצה תנור גם אם בחוץ 100 מעלות ו100 אחוזי לחות.

נראה לי זהו.
אז הלידה הבאה בכל זאת לא תהיה אותו הדבר, היא תהיה לא רק מדהימה ונפלאה ונעימה, היא תהיה מושלמת.
שוב נכנסים לי הרהורים על ללדת לבד. אבל זה לא מתאים לי כיוון שאני רוצה את הילדים לידי.
הזוג קצת מעצבן אותי בלידות, רוצה אותו רק בשלב האחרון, בפתיחה מלאה. לפני זה שיהיה דני-דין אילם.
טוב אני כבר קצת פחות פוחדת ללדת.
רגיעון: "קחו זמן להפנמה". נו בוודאי.

מזל טוב, איזה כייףלקרוא ולחוש את ההנאה דרך מילותייך.

עוד מעט אני לא אכנס לקופסת הגפרורים שלי יותר.
סה"כ עליתי קילו וזה נראה כמו 18. יצאה לי בטן של פילה בשבוע 90 . ככה סתם פתאום. כולם שואלים בלי בושה.
"את בהריון?" - לא אני סתם שמנה. אבל זה לא עובד כיוון שיש ממש ממש בטן הריונית מתוקה.
תנועות, אני מרגישה רק בערב. טוב היא עוד קטנה.
איך אני בטוחה שזאת היא - למרות שאולי זו רק משאלה.

_"אני לא אוהבת אותך יותר לעולמים וכדור הארץ הוא בכלל שטוח!!!!!!!!"
אפשר הסבר (החלק השני, כמובן)? זה חייב להיות מוצלח!_
לא כזה מוצלח - היא סתם חיפשה משהו להתווכח עליו וזה מה שיצא לה.
כאילו - "אני יודעת שאת חושבת שהוא עגול אבל שתדעי לך שהוא בכלל שטוח (ואת גם בכלל סתומה....)"
משהו כזה.
באותה מידה זה יכל להיות כל נושא אחר. אופייני לה לילדה שלה היציאות האלו.

בעוד שבוע קבעתי לי תור לאולטראסאונד. לדעת שיש שם רק אחד, לדעת באיזה שבוע אני .
פגשתי היום את אחות טיפת חלב אצלנו כשהלכתי להעביר את התיקים שלנו למרפאה (יישוב חדש ואני לשם שינוי מתנהגת באחריות)
חקרה אותי מה לגבי טיפת חלב עם הקטן. הסברתי לה יפה אבל תקיף שאני לא מגיעה עם הילדים שלי אליה, לא מחסנת וגם יולדת בבית. תקעה בי עיניים של שוק והלם, אני לא בטוחה אם בגלל המידע שהעברתי או בגלל הטון הבטוח. אמרתי להית', הסתובבתי ללכת, ואז היא אמרה לי: "את יודעת, אני ממש אמיצה".
ווואללה, זה לא היה נשמע ציני אפילו לא קצת. זה היה מלווה במבט ובצליל של "וואו, הלוואי שלי היה את האומץ", ואז אמרה שזה מאוד מעניין ואיחלה לי בהצלחה והזמינה אותי לשתף אם יבוא לי.
הפתיעה אותי, אני רגילה לאחות טיפת חלב אנטיפטית מקובעת ומיושנת בדעותיה.

התחלתי לטחון רימונים.לטחון = לאכול כמובן, והרבה.
אם יש משהו שמעלה לי את רמת הברזל זה רימונים. שניים ביום עושים ניסים להריונות שלי.
אני כל הזמן רעבה. אם אני לא אוכלת אז אני חושבת על אוכל, אם אני לא חושבת על אוכל אני מכינה. וטועמת תוך כדי.
בתכלס אני לא אוכלת הרבה הרבה כי אין לי ממש תאבון, זה כמו תאבון סרק - רק בהרגשה ולא באמת. אחרי שני הביסים הראשונים כבר לא בא לי.

כיוון שכמובן עדיין לא ירדתי ארבעה קילו אחרונים מההריון האחרון, אני עדיין לא אמורה לעלות במשקל כמדומני.
בפועל זה הרי לא יעבוד ככה, ואני צריכה להתחיל לחשוב על פעילות מתאימה . לא שלרוץ עם שלושה ילדים במשפוח ביתי זה לא ספורט אבל בכל זאת.
משפוך ביתי כיוון שהילדים שלי לא כל כך מחונכים . אבא שלי חושב שזה נורא ואיום, בעיני הם פשוט ילדים טובים ומתוקים ואז מה אם קצת "מפונקים".
אין כמוהם בעולם כולו!!!!!!!!!!1

אני מטורפת מאושרת
אפשר קורס?

קודם כל בשעה טובה! ונראה שאצלכם כל שעה היא טובה
את כותבת שבשעה 9:35 הם ישנים ואני כולי התפעלות אצלי הגוזל יכול לשרוד עד 12 +!
"אני לא אוהבת אותך יותר לעולמים וכדור הארץ הוא בכלל שטוח!!!!!!!!"-הצחיק גם אותי.
אז שיהיה טוב,ושתגדלו ביחד כולכם בהמון בריאות ושמחה!

"אני לא אוהבת אותך יותר לעולמים וכדור הארץ הוא בכלל שטוח!!!!!!!!"
אפשר הסבר (החלק השני, כמובן)? זה חייב להיות מוצלח!

שששששששששש..........!!!!!!!
כל המנחשות למיניהן מתבקשות במיידי לשתוק!
תמר א, בוודאי שאת מזהה, איך לא איך???
אגב אני שוב קולטת שבכל פעם שאני בהריון אני בתקופת כתיבה פה באתר, ואז אחרי הלידה אני נעלמת לקריאה בלבד.
טוב נו למי יש זמן בעצם. מדהים כמה שהכתיבה פה עוזרת לי בתקופות האלו - נותנת לי פרספקטיבה?

אנחנו גרים עכשיו בבית לא שלנו, הבעלים בחו"ל אז אנחנו לבד עד שיסיימו לבנות את הבית לייד ההורים. ממול, מעבר לכביש בעצם.
זאת תקופה לא קלה.
ילדי החינוך הביתי שלי שמעצמם יש להם בדרך כלל סדר יום כלשהו שהם בונים - אבל בכל זאת סדר יום, התבלבלו לגמרי.
וככה נראה הערב:
ארוחת ערב אכלנו.
מהאורחים כבר נפרדנו.
אמבטיה עשינו.
עכשיו הן רוצות לראות הופ - תוצאה של שבוע וחצי אצל אמא שלי .
אני אוסרת.
כיוון שהבית לא מתוכנן למשפחה כמונו, נאלצנו לאלתר. את המיטה הזוגית בחדר שינה (הקטנה להפליא, אמאל'ה) הזזנו לקיר וצירפנו מזרון על מזרון.
מיטהמשפחתית לתפארת מדינת ישראל. רק שמתאימה למשפחה אחרת שבה אבא הוא לא אבא ארך רגליים , התינוק לא אוהב לישון לרוחב והאחיות כבר ישנות במיטות משלהן.
לא המשפחה שלנו.
אבא פולש מידי לילה לחדר אחר אחרי שהוא נופל / נמעך. התינוק ישן לרוחב ממש......כמו תינוק.....! והאחיות רבות על מי תישן על המזרון שבצד (לא ברור לי למה הוא באיכות מזעזעת ואולי דווקא בגלל זה).
התינוק יונק. הגדולה פורסת את השמיכה בקפידה על המיטה ללא שום קמט. שלא יגעו לה שלא יתקלקל. הקטנה מייד עולה על ההזדמנות להציק ונוגעת .
יד ורגל.
מתחילות צעקות. אני מתעלמת, התינוק מחליט להתערב. זוחל ומגיע למזרון היחיד. הגדולה צורחת עלי (?????) שאני אקח אותו משם.
הוא שוב זוחל לשם. קצת מצחיק אותי. נו מה - שלא יצטרף לחגיגה?
מתחילות סריות של פליקים בין הבנות, מלווים בבכי של הגדולה וצחוקים של הקטנה. "נגעתי"..... "שוב פעם נגעתי"........"אני כן אצבוט אותך".......
אני מבקשת שקט ולהפסיק להרביץ במיטה, הקטנה נשכבת והגדולה נזכרת פתאום שהיא ממש גדולה כבר (כמעט שעה לקח לה כן?) ומחטיפה לה מכה אדירה בטוסיק. הקטנה צורחת יותר מהעלבון מאשר מהכאב ואני מתרגזת.
הגדולה מקללת אותי בצעקות והולכת מהחדר בכוונה לא לחזור לעולם. אחרי דקה חוזרת. היא אמנם הכי גדולה אבל עדיין קטן העולם שלה מסתבר.
הקיפה אותו בדקה.
"אני לא אוהבת אותך יותר לעולמים וכדור הארץ הוא בכלל שטוח!!!!!!!!" צורחת עלי מהדלת.
אני אומרת לה שהיא אמרה לי משהו מאוד מעליב ומאוד לא נעים לי גם מהצעקות וגם מהתוכן. נעלבתי.
היא פורצת בבכי ובאה להתחבק , מבקשת סליחה. אנחנו מדברות על זה שקצת קשה עכשיו לכולם וצריך קצת סבלנות. היא נרגעת לאט לאט .
אחרי שתי דקות נוספות המריבה שלהן על המזרון מתחילה שוב.
אני נקרעת מצחוק, לא יכולה להתאפק וזה מעצבן את הגדולה.
התינוק עדיין לא ישן אבל כבר עייף מכדי להצטרף, נשאר לשכב נושך לי את הפטמה מידי פעם. צימח שלוש שיניים ראשונות ולא יכול להתאפק. אני מתעצבנת והוא מקטר שהציצי הלך.
הקטנה נגמלה מיניקה לפני שבוע. קשה לה.
עכשדיו כואב להן הראש, כואבות להן הרגליים, אנחנו מתחילים בנשימות יחד אל תוך הבטן והחוצה, נותנים לגוף לנוח. הגדולה כבר עייפה על סף שינה.
הקטנה לא מפסיקה לזוז ולדבר, מודיעה שהיא לא עייפה בכלל בעצם והיא בכלל רעבה. אני מודיעה שארוחת הערב נגמרה לפני שעתיים.
האמת - שעתיים זה הרבה בעיקר עם השתוללות כזאת, אבל אין מצב שאני עושה את זה לעצמי היום.
תשע שלושים וארבע יורד הערפל של השינה וממלא את החדר. השקט הזה של מעבר לעולם אחר.
תשע שלושים וחמש כולם ישנים.
מה היה קורה אם כל זה היה נמשך בסלון במקום במיטה אתם רוצים לדעת?
הרי הם בטח היו נרדמים באותה שעה.
אז זהו שלא. אלו לא ילדים רגילים אלו סופר -על -ילדי - לא - רוצים-לישון-ומחזיקים- מעמד- למרות-הכל
זה עלול להימשך עד 11:30 ויותר. ושתי הבנות חלילה לא נחות בצהריים. מאיפה כוח מאיפה????
ואיפה זמן האיכות של אמא ואבא????
אני יכולה לסכם את ההשכב בכך שבתוך כל ההשתוללות הזאת, אני רק דמיינתי לעצמי את העניין בעוד שנתיים, תינוק אחר (או תינוקת) ושלושה ילדים, ארבעה!!!! כולם איתי ועם אבא (שהיום בעבודה) במיטה, ואיזה כיף זה, ואיזו שמחה.
וכל החברות שלי אומרות לי שאני מטורפת.
אני מטורפת מאושרת.

הריונית בקופסת גפרורים, נדמה לי שזיהיתי אותך (-: ואם כך אז כל ילד אצלך הוא צמיחה נוספת שלך.
מזל טוב!

איזה כיף! המון מזל טוב והצלחה לכל המשפחה הגדולה והגדלה

אוי איזה אנוכית אני ... כמובן מזל טוב גם לך !:-]

הי ניקה
לידה ראשונה היתה בבי"ח, השתיים הבאות בבית.
מומלץ מאוד...
אצלי אגב, אף הריון לא היה מתוכנן. ז"א, אף פעם לא אמרנו - יאללה עושים ילד.
זה פשוט בא. ובעצם רצינו כל הריון והריון כאילו היה מתוכנן, אולי כיוון שזה סוג התכנון שאנחנו רגילים אליו בחיים שלנו -
לא לתכנן.
מזל טוב לך

מזדהה איתך גם אני בהריון רביעי . דווקא הנוכחי היחיד שמתוכנן . יש לי שלושה בנים וניראה לפי שקיפות עורפית שמצפה לנו עוד בן ... אני לא מאוכזבת , נהנת להיות הנסיכה... נהנת מכל רגע של גידול הילדים למרות שגם עובדת . הייתי שמחה לדעת האם ילדת בבית . אני ילדתי את שלושתם בבית חולים והפעם מאוד רוצה בבית אבל עדיין לא היתקשרתי לאף מיילדת . המילים :-כל החיים בהריון - שייכים אצלינו במשפחה לאבא שלי עם כל פעם שנודע לו שאני בהריון . אומנם אני עשיתי הפסקה של 6 שנים בין הקטן לעכשיו .

דף בלוג
אני לא מאמינה שאני שוב בהריון
זה כמו הריון ארוך שלא נגמר. פעם ראשונה, פעם שניה, פעם שלישית, ועכשיו פעם רביעית - גלידה???
מה יהיה הפעם? בן? בת? אני נורא רוצה בת נוספת. אם כי השכל רוצה בן - שיהיה לאח הגדול חבר, שיהיה מאוזן אני יודעת.
אבל הרגש רוצה תינוקת קטנה ומתוקה.
איך זה קרה עכשיו בכלל? אה - כן. בעלי נשם עלי בטעות.
ההורים עדיין לא יודעים, האחים עדיין לא יודעים. למרות שהגדולה כבר הודיעה לי לפני שבועיים שאני בהריון.
טוב נו לא קשה לנחש. הבטן גדלה, אני נראית בהריון. מעריכה שחודשיים וחצי בהריון. ובעצם ידעתי מהרגע הראשון - יש משהו אחר באורגזמות של הריון.
זה מדהים שכבר שש וחצי שנים לא קיבלתי מחזור. מהריון להריון.
רציתי את ההריון הזה, חיכיתי לו. בלעדי הילד הבא אני מרגישה כמו חצי משפחה.
והאמת - גם בלעדי הילד שיבוא אחרי זה.
זה ממלא אותי אושר לדעת שיש לי המון ילדים, להיות מסוגלת להסתכל עליהם, לראות אותם גדלים, לעבור איתם יחד את החיים כמשפחה, את הבלגן ואת השקט.
ובכל זאת אולי זה מוקדם מידי? הקטן עדיין לא בן שנה. טוב, אז מה.יגדלו יחד.