אבל זה יכול להיות משחק נחמד: לייצר משהו, לארוז אותו, לרשום עליו את רשימת המרכיבים. ולמכור לקרובי משפחה.

למה להכין שלטים? הרי כבר יש שלטים כמעט על כל דבר! לפחות על כל דבר שקונים בעטיפה...

תודה שהדף הזה נפתח .אומנם כישורים בסיסים בחיים ,לא נראה לי שהתמודדות עם קב"סים זה כישור בסיסי של הילד , אלא שלנו ההורים.
כלומר , טוב שכתבו על זה , כי הרי הקב"ס זה לב ליבו של העינין אולי .

אני מתחילה להרהר במה אנחנו עושים פה בכלל , איך אנחנו עושים בכלל , ומה קורה עם הילד שלי שעושה המון דברים נפלאים, רק שאני לא ברור לי מה היה מצבנו עם כל מני קריאה וכתיבה , אולי פחות מבדקים וקבסים וכ'

בן זוגי , אצלנו , שהוא השנטי מבין שנינו, אומר שלא להתערב ולא לדחוף .
בנתיים נראה לי שאגש להכין שלטים לערוגות של הירקות שזרענו היום "עגבניות תירס",
מה שאני מנסה לומר, שאני אולי קצת מוטרדת/מתקשה להסתגל לרעיון, שאנחנו רק נהנים כל הזמן.

[u]הרי בשביל לרשום לבי"ס מספיק חתימה של הורה אחד.[/u]

יונת, ממה שביררתי במשרד, כדי להעביר ילדים מחינוך בזרם אחד לחינוך בזרם אחר - דרושה הסכמת שני ההורים.
ובכל מקרה, אם יביע בן הזוג התנגדות - זה לא יעבור בלי פסיקת בית משפט.

תבשיל קדרה, אני אגיד לך את האמת- אני לא אוהבת להתבלט, לעשות משהו נגד החלטה של משרד החינוך זה אומר לשים את עצמך מול אור הזרקורים, ממש לא מוצא חן בעיני. חוץ מזה שנראה לי שבעלי לא ירצה לעשות חינוך ביתי ללא אישור.
אבל, בינתיים אני מרגיעה את עצמי שאין סיבה שלא, במיוחד לאור העובדה שאני מורה במקצועי, כך שאם אני יכולה ללמד 40 תלמידים אין סיבה שלא אוכל ללמד את שני ילדיי...

_משרד החינוך עשה החלטה אחת בלתי נמנעת בעניין זה.
אם אין הסכמה בין ההורים, אי אפשר לעשות חינוך ביתי - העניין חייב להיפתר ברמה של בית משפט._
אין כאן שום דבר בלתי נמנע. הרי בשביל לרשום לבי"ס מספיק חתימה של הורה אחד.

אני אגיד לך, יהודית, למה אני שואלת.
לי ברור שהילדים לא ילכו לגן השנה. עכשיו - הביורוקרטיה היא מין משהו שאני עושה כי הביורוקרטים ביקשו. לא כדי "לבקש רשות".
כשאני חושבת ככה, אני לא חשה מאוימת מה ועדה. אנחנו כן נשתדל להציג את עצמינו באור חיובי, אבל אני לא מרגישה "נתונה לחסדיהם".

את נקראת דואגת/חוששת שמא לא ינתן אישור.

וואו, איך שהנושא גלש...
בכל מקרה, תבשיל קדרה, לשאלתך- אני לא יודעת, אני מאוד מקווה לא לעמוד במצב הזה.
ותודה על העידוד!

חוקית!!!
[u][po]חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות[/po][/u] בסעיפים 18-19 אומר:

_18. שיתוף בין ההורים
בכל ענין הנתון לאפוטרופסותם חייבים שני ההורים לפעול תוך הסכמה; הסכמתו של אחד מהם לפעולתו של רעהו יכולה להינתן מראש או למפרע, בפירוש או מכללא, לעניין מסויים או באופן כללי; וחזקה על הורה שהסכים לפעולת רעהו כל עוד לא הוכח היפוכו של דבר. בעניין שאינו סובל דיחוי רשאי כל אחד מההורים לפעול על דעת עצמו.

[list=1]
[*] הכרעת בית המשפט
[/list]
לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין הנוגע לרכוש הקטין, רשאי כל אחד מהם לפנות לבית-המשפט והוא יכריע בדבר. [b]לא באו ההורים לידי הסכמה ביניהם בענין אחר הנתון לאפוטרופסותם, רשאים הם יחד לפנות לבית-המשפט, ובית-המשפט, אם לא עלה בידו להביאם לידי הסכמה ואם ראה שיש מקום להכריע בדבר, יכריע הוא בעצמו או יטיל את ההכרעה על מי שימצא לנכון.[/b]_

משרד החינוך עשה החלטה אחת [b]בלתי נמנעת[/b] בעניין זה.
אם אין הסכמה בין ההורים, אי אפשר לעשות חינוך ביתי - העניין חייב להיפתר ברמה של בית משפט.

ואת צודקת, זה לא משנה אם האפוטרופסים נשואים זה לזה או לא.

וכמו שאמרתי, יש בעיה דומה אם הילדים התחנכו בבי"ס חילוני והאימא חוזרת בתשובה.
אם האב יתנגד, הוא רשאי לפנות לבית משפט או אפילו למשרד החינוך עצמו
ושינוי שכזה לא יוכל לקרות ללא הכרעת בית משפט.

אני מבינה שזה מקומם אותך (ואחרים) אבל...
האם היית מוכנה שאבי ילדייך, כשאת לא נשואה לו ירגיש חופשי לעשות בהם ככל העולה על רוחו?
מה היית אומרת אם הוא היה חוזר בתשובה ורושם את ילדייך לחינוך החרדי?
או היה מתאסלם ומחליט לגדלם בשטחים?
לא היית רוצה שהחוק יאפשר לך להגן על ילדייך מהתנהגות קיצונית שכזאת?
או אפילו לא קיצונית, רק לא תואמת את הדרך שהתוותם יחדיו?

חוקית? מהזתומרת? אלה תקנות פנימיות של משרד החינוך.
(ולצורך הענין לא משנה אם מדובר בזוג נשוי או לא)

[po]תבשיל קדרה[/po], זהו ש [b]הוא לא![/b]
אם יש חילוקי דעות [b]הוא לא מתערב[/b], הוא פשוט לא יכול (חוקית) לתת אישור.
את גם לא יכולה להעביר על דעת עצמך ללא אישור אבי הילדים ילדים מחינוך דתי לחילוני ולהפך
אם האב מתנגד - הוא ייקח אותך לבית משפט ויש לו סיכוי סביר לזכות.
זה כתוב ב [po]חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות[/po].

כשאת בוחרת לחלוק את האפוטרופסות שלך עם אדם אחר, את ממש לא יכולה לעשות ככל העולה על רוחך.
וזה לא רק בחינוך, זה בכל תחום משמעותי
תנסי לשנות את הדת אל הילד שלך ללא הסכמת אבי הילדים,
נסי לעבור לחיות איתם בסביבה שלא מקובלת עליו, או לעזוב את המדינה.

[u]אם אין חילוקי דעות עם אבי הילדים על דרך החינוך,[/u]
מטריד, לא?
(לא שאני חושבת שאם האבא מתנגד לחינוך ביתי זו בהכרח הדרך המתאימה למשפחה, אבל מה פתאום משרד החינוך מתערב בשיקולים פנים-משפחתיים?)

[po]שאלות מתקילות על חינוך ביתי[/po]
[po]שאלות נפוצות בחינוך ביתי[/po]

[po]יהודית ה[/po],
אין לך ממה או ממי לפחד.
אם את לא מתעללת קשות בילדייך, אם את לא מנצלת אותם בניגוד לחוק,
אם אין חילוקי דעות עם אבי הילדים על דרך החינוך,
אין לאף אחד זכות לשלול ממך את החינוך הביתי

הועדה היא הליך ביורוקרטי בלבד.
לכי לשם עם הידיעה שזה כל מה שזה,
שדרי את הביטחון שלך בדרך שבחרת ללכת בה.

אני לא רואה בעיה.

יהודית,
אם לא תקבלי אישור, זה יגרום לך לוותר על חינוך ביתי?

אביב חדש, כן בדיוק אז בבאר שבע, בשעה 15:00.
נו אז איך מתכוננים?
איזה שאלות אתם חושבים, מנסיונכם, ישאלו?
אני ממש לא רוצה לתת להם סיבה לחשוב פעמיים לפני מתן האישור...

בהצלחה, יהודית ו [po]אביב חדש[/po].

יהודית, ב 8/11? גם לנו יש בתאריך הזה.

תגידו יש פה איזה דף שמדבר על איך להתכונן לועדה שאחראית על מתן אישור לחינוך ביתי?
יש לי פגישה עם הועדה בעוד שבועיים, ואני רוצה לעבור על כמה שיותר תרחישים...

יהודית, את יכולה לתקן אותה בעניין מערכת השעות ברוח טובה, בלי להתעמת. היא כנראה באמת מנסה לעזור, רק שפשוט היא התבלבלה בהבנת הנהלים (או שכלל לא קראה אותם). את יכולה להגיד לה שבררת את העניין ושאין צורך במערכת שעות אלא בתוכנית לימודים. את יכולה גם להדפיס לה את הנהלים. (את יכולה גם להזמין אותה לכאן :-))

_את לא מקלקלת את היחסים, את שומרת על האינטרסים שלך ושל ילדייך, בדיוק כמו שהיא דואגת לאינטרסים של משרד
החינוך._

אני מסכימה וחושבת שזה צעד חשוב מאד במסע החדש הזה שלכם. להיות מסוגלת, בצורה נקיה ונטולת כעסים / פחד לתאר את המצב אצלכם, להגדיר את הגבולות הברורים מבחינתך. תראי שזה יעשה גם לכם הרבה טוב.
בהצלחה {@

[u]נאוה, למה לערב את ירושלים?[/u]

כי הקב"סים והמפקחים והועדות מנסים להיות יצירתיים ולהמציא את הגלגל כל פעם מחדש.
יש ועדה שמתווה מדיניות.
דרך זה שהם מעורבים בכל אותם "יוצאי הדופן" הם לומדים לנסח את הדברים כך שהכל ברור יותר.

כך למשל, יש ירידה משמעותית מאוד ברמת האיומים שנשמעים מהקב"סים
איומים שהיו חלק בלתי נפרד בכל התהליך - זה הלך כך:
פונים לקב"ס, מקבלים איומים. "מיישרים" את הקב"ס מקבלים מידע וטפסים ויחס נעים
היום מקבלים את דעותין של הקב"ס (מיותר), נסיונות שכנוע (לא רלוונטי) והמצאות יצירתיות (אפשר לוותר).

הרעיון הוא לוודא שמשפחות לא יצטרכו "להסביר לקב"ס"

[u]ואני לא רוצה לקלקל את היחסים לפני קבלת האישור...[/u]
את לא מקלקלת את היחסים, את שומרת על האינטרסים שלך ושל ילדייך, בדיוק כמו שהיא דואגת לאינטרסים של משרד החינוך.
את יכולה בהחלט לעשות זאת בתקיפות נעימה, להישמע ברורה והחלטית, אך לא מתקיפה.

אז אתם אומרים שאין דרישה למערכת שעות...
אז נראה לי שאני צריכה למצוא דרך אסרב בנימוס. לסביר שלאחר שקראתי את הדפים שהיא הביאה לי, על חינוך ביתי, ממשרד החינוך, לא מצאתי בקשה למערכת שעות.
הבעיה שהיא כל כך נחמדה, ונראה שהיא באמת מתכוונת לעזור לי עם העניין, ואני לא רוצה לקלקל את היחסים [b]לפני[/b] קבלת האישור...

[u]ההבדל בית תכנית לימודים למערכת שעות[/u]
עוד משהו שחשבתי, יהודית,
מערכת שעות בבי"ס זה משהו שנסגר הרבה אחרי תחילת השנה. לא תנאי-מקדים לכלום.

נאוה, למה לערב את ירושלים? אני בטוחה שיהודית יכולה להסביר בעצמה לקב"סית את ההבדל בית תכנית לימודים למערכת שעות.
(אני גם חושבת שאם יהודית תבקש מהקבסית הוכחה בכתב לדרישה הזאת, הקב"סית תפנה בעצמה לירושלים, ברוח טובה - עדיף על פניה שלהם נוסח "בירור").

_בקשה ממני גם מערכת שעות מפורטת
אני הייתי מסרבת._

גם אני!!

אם את רוצה,
תעבירי לי שם שלה + מחוז אעביר את זה הלאה, כדי שיטפלו בה מירושלים
שם וטלפון שלך - לבירור פרטים מדוייקים הוא תוספת רצויה

מבחני מיצ"ב - אני כל שנה מתנגדת לזה מחדש.
עוד לא זימנו אותי אז אני לא יכולה לספר לך מה המחיר של לא להגיע לזימון שכזה.

[u]בקשה ממני גם מערכת שעות מפורטת[/u]
אני הייתי מסרבת. הסבירי לה מה שהסברת כאן: זה נוגד את השקפת עולמך החינוכית (אם זה אכן המצב). שאלי אותה איפה הדרישה הזאת כתובה.
(וגם מה שיונת אמרה: שאלי אותה מה הכשרתה בתחום החינוך הביתי)

אז אני אומרת לכם היא בקשה ממני גם מערכת שעות מפורטת, בנוסף לתוכנית למודים!
חוץ מזה, בקשר למבחני מיצ"ב- באמת כל אחד מכם נותן שיבחנו את הילדים שלו?

[url=http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Haaracha/Meitzav/]מיצ''ב[/url] - מדדי יעילות וצמיחה בית-ספרית.

מבחני מיצ"ב הם מבחנים סטנדרטיים שנועדו לאפשר הערכה וביקורת של בתי-ספר, לא של תלמידים בודדים. כלומר, המיצ"ב אמור לבחון את בי"ס, לא את התלמידים.

מה זה מבחני מיצ"ב?
מי הבוחן?
היכן?
מתי?
מי מחויב לעמוד במבחנים אלו?

לשלוח, לשלוח.
תודה.

תבשיל, האם לשלוח לך את תוכנית הלימודים שלנו או שאת מעתקה אותה מכאן?

[u]מערכת שעות לחינוך ביתי, כולל שעות השעורים וההפסקות![/u]
זו פרשנות מוגזמת שלה למונח "תכנית לימודים".
אני כתבתי רק מה שאנחנו עושים בפועל. (אוכל לספר מה הם אומרים על זה אחרי שאפגש איתם)
אם את רוצה, אוכל לתת לך דוגמאות של תכניות שלי ושל אחרים.

דבר ראשון, כשאת נכנסת לועדה, קחי איתך מחברת כדי לרשום סיכום קצר של הפגישה -- כמו שהם מפקחים אחריך גם את (וכולנו) צריכים לפקח עליהם. אחרי שאת מציגה את עצמך, תשאלי את כל אחד מהם מה הפרטים שלו ותרשמי במחברת: שם ושם משפחה, תפקיד, ואיזו הכשרה יש לו בחינוך ביתי. תרשמי בדיוק מה שהם אומרים. במהלך הפגישה, תרשמי כל דבר שהם אומרים שנראה לך שאת רוצה לזכור או שכדאי שעוד מישהו ידע עליו. אחרי הפגישה תוכלי להשלים דברים נוספים שלא הספקת לרשום במהלך ההתרחשות. את מה שרשמת תשמרי, ותשלחי עותק ל-[po]תבשיל קדרה[/po] -- היא אוספת את הניירות האלה.

לגבי מערכת שעות -- זו המצאה של הקב"סית. לא ידוע לי על אף משפחה בחינוך ביתי שיש להם מערכת שעות. כנראה שהיא התכוונה ל"תוכנית לימודים", שזה פירוט הדברים שאת מתכננת שילדיך ילמדו והדרכים בהם את מתכוונת לגרום להם ללמוד אותם. כאן יש שתי אפשרויות:
[list=1]
[*] האמת -- לכתוב איזה דברים את מתכוונת לעשות (לקרוא ספרים? לטייל? לדבר איתם? לתת להם כסף?) ומה את חושבת שהם ילמדו מזה (עברית, טבע, הבעה, חשבון).
[*] לכתוב דברים שהם למדו בשנה שעברה, ולכן די בטוח לכתוב שהם ידעו אותם בסוף השנה.
[/list]
חשוב להבין מה המטרה של תוכנית הלימודים מבחינת הפקידים: הם רוצים לראות שאת באמת רצינית ולא מזניחה (ולהרגיש שהם מסוגלים לפקח על כך). לכן זה מה שהתוכנית צריכה לשדר.

לגבי מבחני המיצ"ב -- את זה כפו עליהם מלמעלה. אין להם יותר ברירה מלך בעניין הזה.

שלום לכולם, רציתי לספר שיש לנו תאריך לפגישה עם הועדה שמאשרת (או שלא) חינוך ביתי. אז קודם כל, איך אפשר להתכונן?
חוץ מזה נתבקשתי על ידי הקב"סית לכתוב מערכת שעות לחינוך ביתי, כולל שעות השעורים וההפסקות!
איך אפשר לתכנן דבר כזה? הרי אם הייתי רוצה שעורים והפסקות בצורה מסודרת וידועה מראש הייתי שולחת את ביתי לבית הספר, לא?
בנוסף לכך, יש את מבחני מיצ"ב, שהיא אומרת שגם ילדים של חינוך ביתי חייבים לעשות, האמנם כולם פה נותנים לילדים לעשות את המבחן? יש כאלה שמצליחים להתחמק? איך?
בקיצור איך יוצאים מזה?
אשמח לשמוע מנסיונכם האישי.

[u]סבלנות גם היא חשובה בחינוך בייתי, סבלנות ואמון בתהליך.[/u]
משפט מפתח!

[u]אבל אני מרגישה שמשהו מתפספס, שעובר עוד יום ואין כביכול התקדמות.[/u]
זה קצת מזכיר דיאטה, אם בודקים כל יום, נראה שאין התקדמות, המשקל עומד במקום, הבגדים לא עולים עלי ... ממש זוועה....
אבל אם מחכים קצת ומתאפקים, ובודקים אחרי תקופה, פתאום מגלים שהבגדים שהיו קטנים לפני חודש עכשיו כבר קצת משוחררים, שאפילו המאזניים מראים משקל יותר קטן...
סבלנות גם היא חשובה בחינוך בייתי, סבלנות ואמון בתהליך.

שנה טובה!

הילדים שלי בגילאי שש, שלוש ושנה. איזה יופי שהחלטתם! הדרך ארוכה ומעניינת וכולה פתוחה לפניכם. אשמח להפגש, לעזור ולהתלבט ביחד. יש גם דף [po]קו חם לתמיכה בחינוך ביתי[/po] אולי תמצאו שם איזו משפחה שאתם מתחברים לסיפור שלה ותרצו ליצור קשר. אני מצאתי פה מקום חם ותומך שעודד אותנו להעיז.
שנה טובה! שנת צמיחה ואומץ להגשים חלומות!

אמא בבית, כן זאת אני, איזה יופי!
תזכירי לי באיזה גילאים הילדים שלך?
כשיהיה לי קצת יותר זמן, אני אכתוב ואשמח לכל תמיכה נפשית.
חוץ מזה, כשנפגשנו עדיין הייתי בשלבי הגישוש, אז זהו, אני שמחה לספר לך שהחלטנו שהולכים על זה.
בטח עוד נפגש פעם בגן חיות.
אז להתראות...

שלום יהודית, נראה לי שנפגשנו בגן החיות. אלה הייתם אתם? (אני הייתי עם שלושה בנים ובעלי ויש לי גיס בישוב שלכם) אשמח מאד לעזור בעוד שאלות והתלבטויות. אימייל שלי : [po]ta li5[/po]@walla.com תכתבי ואכתוב לך טלפון. בהצלחה!

רסיסים של אור:
אני ממש מודה לך, ותהיי בטוחה אני אתקשר. האמת שנפגשתי עם משפחות מסביבת ירושלים, והיה ממש נחמד, הם ענו על כל שאלה שלי.
אבל מאז כבר עלו לי עוד כמה שאלות כך שזה בהחלט יעזור.
אז תודה שוב גם לך וגם לכל שאר העונים.

יהודית, אני אשמח לדבר איתך טלפונית (אם עשוי לעזור) - 054-2144551 (לא בשבת וחג...).

חוצמזה, אני מאד מאד ממליצה לקרוא את "חינוך בביצת הפתעה" של דני לסרי - לי הוא מאד עזר להבין שאין שום דבר שאפשר לפספס. זה לא אומר שאין פחדים, לכולנו, בשביל זה אנחנו כאן אחד בשביל השני.

שבתשלום {@

יהודית, קראת את הדף [po]התחלנו בחינוך ביתי[/po] ? של [po]מ י[/po] .
היא כותבת מקסים על התהליך שעברה בדיוק על מה שאת מדברת עכשיו. מומלץ!
שום יום של חיים אינו מפוספס!
אם תישארו בבית ויגיע יום בו ביתך תרצה לעשות בגרות, היא תוכל! זה העניין, היא תוכל לעשות כל מה שתרצה!
את חייבת לנסות לצאת מהלחץ של
[u]היא הייתה יכולה ללמוד יותר[/u]
וגם של
[u]האם היום הזה התפספס?[/u]
מפני ש..שוב... אין דבר כזה.

נסי לדבר בטלפון עם אמהות בחינוך ביתי. זה עוזר יותר מהכל, ואפילו להיפגש. זה מאוד כיף ותומך.
עשי זאת בשביל עצמך, אבל גם בשביל ביתך.
היא מרגישה את הלחץ שלך, כמובן...
עשי זאת כבר, אל תחכי. את כבר שם, אתם בבית, זה נפלא. הלכת אחרי ליבך למרות הכל.
יישר כוח.

תודה לכולם על התשובות המעודדות, זה ממש עוזר.
אני פשוט פוחדת לפספס משהו, שאני לא אגיד חבל שלא גיריתי אותה מספיק/ יותר, היא הייתה יכולה ללמוד יותר. אני לא יודעת אם אצליח לזרום איתם, אולי אני כל הזמן אהיה בלחץ- מה הם למדו היום?
האם היום הזה התפספס?
האם באמת מה שהם למדו יעזור להם לדעת לקרוא, חשבון, לעשות בגרות.
שלא תבינו לא נכון, אני שלמה עם ההחלטה של חינוך ביתי, אפילו בגלל שבטוח שבבית ספר המצב לא יהיה יותר טוב.
אבל אני מרגישה שמשהו מתפספס, שעובר עוד יום ואין כביכול התקדמות.
אני מקווה שבעזרת הדברים שקראתי ואקרא בדפים פה, אני ארגיש בטוחה יותר...

[u], וזה מפריעה לה ברצף.[/u]
פתאום קראתי את המשפט הזה ותהיתי על איזה רצף מדובר.
רצף הקריאה? אם כן, זה יגיע עם הזמן.
ביתי שלי בת כמעט 9 ועדיין מתקשה בקריאה, אם אפשר להגדיר זאת כך.
היא לא קוראת מהר וברצף. SO?
היא משתפרת כל הזמן. הבית מלא ספרים. היא נהנית לקרוא ורוצה לדעת.
שוב, הניחי לביתך.
הטריק הוא פשוט להיות.. לא לחשוב במושגים של בי"ס. זה לא שייך לעניין בכלל!
קשה? תתאמני. בכל פעם שאת תופסת את עצמך חושבת :"היא לא טובה בזה", או "מה יהיה ", קחי נשימה עמוקה וצעד אחורה.
תאמיני בה , בבת שלך.
הכל יגיע.

יהודית, זה בסדר שהיא"חלשה" בקריאה וחשבון.
מה גם שהמושג "חלשה" בה מבה"ס , ומההשוואה שעושים בין הילדים כל הזמן.
כמו שאמרו קודמותיי, תני לה זמן. היא זקוקה לו. היא תלמד לאט לאט לקרוא ולכתוב, וחשבון, פשוט כי זה סביבה, זה בכל מקום.
היא צריכה "להתנקות" ולהחזיר לעצמה את האמון בעולם ואת הסקרנות.
ובקשר לצד חזק, זה מה שמדאיג כרגע?
[u]אני לא חושבת שתפקידך, כאם, להגדיר אותה.[/u]
התחברתי למשפט הזה.
הניחי לביתך. היא טובה וחכמה בדרכה שלה.
זו דרכו של החינוך הביתי החופשי. לכולם יש מקום, בלי קיטלוגים.

יהודית, הבת שלך תמצא את הצד החזק שלה בעצמה בבוא היום.
(ואולי הצד החזק יהיה יכולת ליצור חיבורים חדשים בין תחומים שלכאורה לא קשורים?)
אני לא חושבת שתפקידך, כאם, להגדיר אותה.

[u]מה עושים במצב כזה?[/u]
לי נראה כדאי לחכות ולתת לה זמן. זאת ילדה שבילתה יותר זמן מאחיה במסגרות. הכל עוד תחת הדחקה ו"החנקה". תני לה להתאושש מהמסגרת, מזה שמישהו חיצוני מכתיב לה את העדפותיה ורצונותיה.

אני מדברת בעיקר מהנסיון שלי עם עצמי. בגיל 30 וקצת, כשהוצאנו את הילדים מהמסגרות תהיתי מה יבוא לי לעשות, ואני עדיין מחפשת. אני מרגישה איזה התנקות אדירה המערכת שלי עוברת. כל פעם מנסה משהו שבא לי (סריגה / בישול / כתיבה וכו' וכו') ומתחברת חזק חזק לאינטואיציות הראשוניות. עוזבת כשלא מתאים לי, חוזרת כשכן ומחכה בסדקרנות לגלות את עצמי...

בהצלחה {@

יש לי בעיה קטנה עם הבת הגדולה- כיתה ב' (עדיין...), בעצם אין לה איזה צד שהוא חזק בצורה מובהקת. בניגוד לבני השני- בן 4, שהוא ממש ממש טוב בחשבון, ובפאזלים (250 חלקים!). אני לא יודעת איך "לאכול" אותה, כי היא אמנם אוהבת לצייר וליצור אבל יש לה קצת בעיה במוטוריקה עדינה, אז זה בעצם לא צד חזק. בחשבון לא ממש הולך לה, בקריאה היא איטית מידי, וזה מפריעה לה ברצף.
מה עושים במצב כזה? תמיד אומרים שהילד ילמד דברים חדשים דרך הצד החזק, אבל מה יכול להיות הצד החזק הזה? אולי משהו שפספסתי?
אם יש למשהו נסיון עם מצב כזה אני אשמח לשמוע...

[u]יש מן הרגשה שמי שכן הצליח לא היה אדם מן השורה, אלא בעל מקצוע מיוחד, או שהילדים שלו מעל לממוצע, או אני לא יודעת מה...[/u]

או אולי כל הדברים הנפלאים האלו קרו בזכות החינוך הביתי. אולי ילד שלא נדחס למסגרת מצליח לשמור על היחוד שלו, להכיר את הייחוד הזה ולנצל אותו.
לגבי ממוצעים: מי חישב את הממוצע? איזה ממוצע? אני לא אוהבת את עניין הממוצע כי מבחן שנערך לילד מבהי"ס בעודו לחוץ ואולי גם לא בשל עדיין (לקריאה, חשבון), שונה לחלוטין מהמציאות שאותו ילד יתקל בה.
לקרוב משפחה שלי אמרו שנים בביה"ס ובתיכון שהוא מופרע, שלעולם לא יצא ממנו כלום ושעתידו עגום.
מיותר לציין שהמציאות שונה לחלוטין.
לכל ילד דברים אהובים יותר ופחות. אצלינו לא אוהבים מתמטיקה. אולי יום אחד אחד מהם יפתיע אותי. מצד שני הצד הורבלי מאוד (מאוד) מפותח.

ומשפט ששמעתי לפני שנים, כשעוד אני הייתי תלמידה ואין לי מושג מי אמר אותו:
ילדים אוהבים ללמוד אבל שונאים שמלמדים אותם.
לי זה היה נכון. העדפתי ללמוד מנסיוני שלי.

אביב, תודה רבה (לא הספקתי לענות לפני שהאתר יצא לחופשה...) זה ממש עזר לי לבנות תוכנית למודים לביתי.

אביב, וזה בדיוק מה שצריך בתכנית

פירוט התחומים שהילד ילמד בביתו
[list=1]
[*] מיומנות קריאה וכתיבה.
[*] מיומנות מתמטית.
[*] מיומנות חברתית.
[*] פעילות גופנית.
[*] מדע וטבע.
[*] מיומנות מחשב.
[*] שפות.
[*] יצירה.
[*] כלכלת בית ובישול.
[/list]

הדרכים להשגת התחומים הנלמדים (בהתאמה לסעיפים הרשומים לעיל).
[list=1]
[*] קריאת ספרים, כתיבת סיפורים, הקראת ספרים לאחים, שימוש בלומדות מחשב. התקדמות על פי קצב אישי.
[*] פתירת תרגילים, פתירת בעיות במתמטיקה, שימוש בחוברות, לומדות מחשב. התקדמות על פי קצב אישי.
[*] מפגשים עם ילדים נוספים בסביבה הקרובה והרחוקה באופן קבוע ואקראי.
[*] פעילות בבריכה, רכיבה על אופניים, פעילות חופשית בגן שעשועים, טיולים, חוג ריקוד.
[*] התבוננות בתופעות טבע, טיולים רגליים ורכובים בטבע, גידול חיות ולמידת אורחות חייהן, ביקורים בגן חיות, טיפול בחיה אישית, למידת תופעות מדעיות מתחום הפיזיקה והכימיה, כולל ניסויים רלוונטיים.
[*] שימוש כללי במחשב (ניהול תיקיות וכו'), שימוש בתוכנות, יצירת מצגות, ספרים, רשימות, אנימציות.
[*] צפייה בתוכניות באנגלית, למידת קרוא וכתוב באנגלית.
[*] שימוש בחומרים שונים כגון חומר, צבעים, עבודה בעץ.
[*] בישול ואפיה, החל משלב התכנון, קניה ובישול, ניהול משק בית.
[/list]

לא כתוב כאן משהו שהמצאנו השנה. את כל הדברים האלו אנחנו עושים בבית גם בליהחינוך הביתי. יכול להיות ששימוש בחוברות לא היה נעשה אם ילדינו היו בבית הספר, אבל כל השאר פשוט לקוח מהיומיום שלנו.

[u]הבנתי שזה ממש הפוך מחינוך ביתי. לא?[/u]
תכנית לימודים (כמו של בי"ס) זה הפוך מ unschooling, אבל לא בהכרח הפוך מחינוך ביתי.
הבחירה בין לעשות unschooling (חינוך ביתי חופשי) ובין עבודה לפי תכנית לימודים שאת יוזמת עבור ילדייך היא בחירה שלך.

אני ממש אשמח לראות איך כתובה התוכנית שלך, אין לי מושג איך לכתוב את תוכנית הלימודים בלי לשים לעצמי רגל- שלא יבואו בעוד X חודשים ויגידו לי שלא עמדתי במה שהתחייבתי, וכל ההשלכות של זה...
ובכלל לפי מה שקראתי , הבנתי שזה ממש הפוך מחינוך ביתי. לא?

[u]לשלוח תוכנית למודים- יש למשהו רעיון איך לכתוב תוכנית למודים מפורטת (לילדה בכיתה ב')?[/u]
אני מוכנה להעתיק הנה את תוכנית הלימודים שלנו, או לשלוח במייל.
לגבי המנהל, את יכולה להגיד שאתם החלטתם שזה מה שטוב עבור המשפחה שלכם ושזו האידיאלוגיה שלכם, ובכלל לא לצאת כנגד בית הספר למרות שאולי יש לך הרבה בבטן עליו...

זהו, התחלתי את התהליך הביריוקרטי של קבלת אישור ליחנוך ביתי. דברתי עם הקב"סית של האיזור שלנו, (היא היתה ממש נחמדה), היא אמרה שאני צריכה לשלוח תוכנית למודים- יש למשהו רעיון איך לכתוב תוכנית למודים מפורטת (לילדה בכיתה ב')?
הזהירו אותי שהמנהל יקח את זה מאוד אישי, ויעלב, כאילו שאני אומרת שבית הספר שלו לא מספיק טוב... ממש לא בא לי על הסצנות האלה...
זהו אז אני מקווה שתוך שבועיים, שלושה לכל היותר אני אקבל אישור, אם לא, אני חושבת שפשוט אוציא אותה ללא אישור, ו"נחכה" לאישור בבית.
תחזיקו אצבעות, כשיהיו התפתחויות אשמח לעצות...

כמובן אני רוצה להודות לכל מי שענה, עזר, ושיתף אותי בחוויותיו. התשובות המרגיעות שלכם עזרו לי להחליט, בתקווה שאכן אצליח לעמוד במשימה הקשה והמאתגרת הזאת.

[u]לי אמרו שלוקח לפחות שנה להתנקות מהמערכות[/u]
רסיסים,
לא התנקת כבר? אני קוראת דברים שלך ומתחזקת |Y|

יהודית, אולי תדברי גם עם הילדה. תשאלי אותה אם היא תרצה להשתתף בפעילויות ההם, ואחרי שתהיה לך תשובה קונקרטית של מה היא רוצה, תיגשי לברר מה אפשרי.
בהצלחה.

יהודית, זה מתחלק.... - אשתף אותך במה שידוע לי על גישת אנשי ביה"ס

טיולים, סיורים, הצגות וכדומה - מתאפשר יותר.
אם היא לא מגיעה לפעילויות אחרות - רק אם אחד ההורים מצטרף.
אם היא מגיעה מדי פעם ומוכרת לכיתה ולמורה - לא צריכה להיות בעיה.

מסיבות כיתה - אם היא מוזמנת ע"י הכיתה - זה לא עניין של ביה"ס.
אם את מדברת על מסיבות חגים - שוב, לא צריכה להיות בעיה.

אם את מדברת על שעורי חברה, זה יותר בעייתי.
למה?
כי פעמים רבות דנים שם על דברים שקרו בבכיתה, בביה"ס.
במקרה כזה, היא תרגיש בחוץ כי לא תדע על מה מדובר,
ואם יהיה לה מה לומר, לא בהכרח תהיה פתיחות להקשיב לה.[

עקרונית, ביה"ס חופשי לסרב לכל דבר אם הוא לא מצליח לראות דרך לשלב.

יש לי עוד שאלה- לפני שאני קורסת למיטה...
כאשר נוציא את הילדים מהמסגרת, האם כדאי לשלב את הבת (בכיתה ב') בחלק החברתי של ביה"ס, לדוגמא- מסיבות כיתה, טיולים, סיורים, וכד'
או שזה יגרום לה להרגיש את הנתק מהחברות בצורה יותר קיצונית וחזקה, (כיוון שזהו בי"ס איזורי אז יש בכיתה שלה יש גם בנות מישובים אחרים, שלא בטוח שהיא תוכל לשמור איתם על קשר), ובכלל האם מותר מנהל ביה"ס לסרב לבקשה כזאת?

כשאמרתי ספרים וחוברות התכוונתי למשל לספר "מעוגות בוץ למגנטים", מכירים? אז זהו שאני לא... משהי המליצה לי לקנות אותו, ואמרה שהילדים שלה מאוד נהנים מהניסויים שבו. אז זה למשל ספר ל"מדעים", השאלה היא אם יש ספרים בסיגנון כזה ל"מקצועות" אחרים? משהו פעיל ומעניין?
בכל מקרה תודה רבה לכל העונים. באמת קשה לחשוב בראש של- אין דבר כזה צריך...
הרי תמיד הכניסו לנו, (לי לפחות), שצריך לגרות את הילדים ללמידה, ובלימודי ההוראה מלמדים לשאול את התלמידים, כדי לחתור לנושא שהמורה רוצה ללמד, ובעצם לא נותנים לתלמידים הזדמנות לשאול בעצמו ולהתעניין.
מצד שני מפחיד אותי לחכות עד שהילדים יבואו לשאול, אולי הם לא ישאלו, האם אני יכולה ומוכנה לקחת את הסיכון?

[u](יש לי איזו הנחה, משהו פרטי שלי[/u]
מה'זתומרת פרטי שלי. רוצים גם!!!

משהו שקשור -

פגשתי לאחרונה ילד שלמד לקרוא רק בגיל 12. היום הוא בן 16.

הלוואי על כולנו ילד כזה.

בעניין "חוברות" ו"ספרים", אני יכולה לספר לך איך אצלנו:
[b]לי[/b] חשוב התנ"ך. לכן אני קוראת איתם את התנ"ך. הם אוהבים את זה מאוד.
אני קונה בהנחה חוברות מסוימות (יש לי איזו הנחה, משהו פרטי שלי), ולכן אני קונה לאחותי את מה שהיא צריכה מאותו מקום לבית הספר. מובן שאני מגיעה לשם עם הילדים. ככה יוצא שהבת שלי "רוצה גם" ואחר כך נהנית לעשות את החוברות שבחרה (אלה שעברו את הצנזורה שלי (-: ). היא יושבת כמה שמתחשק לה, לפעמים אנחנו עושות יחד, לפעמים רק היא. זו גם נקודת מוצא בשבילה לחשוב אחר כך ולבוא עם שאלות מתקדמות. אני כילדה אהבתי למלא חוברות (עד היום אני אוהבת (-: ). זה כל כך כיף כשאין לך אף אחד על הראש - ממש משחק נחמד.

יונת, זה מה שהתכוונתי להגיד, אבל אצלך זה יוצא יותר ברור. :-)
צריך גם להיות מוכנים שהחוברות\ספרים האלה יעמדו על המדפים הרבה זמן עד שיגיעו אליהם,אם בכלל. זה גם בסדר.
[u]. וגם להיות מוכנה לכך שהם ימצאו מקורות לימוד אחרים, שיתאימו להם יותר.[/u] |Y|

[u]האם יש פה דף של רשימת חוברות עבודה/ ספרי לימוד וגם ספרי קריאה מומלצים לכל מיני מקצועות?[/u]
אני חושבת שעדיף לא ללכת לפי רשימה שהכין מישהו אחר, אלא לפי ההכרות שלך עם ילדיך. לכו לחנות ספרים ("לימודיים" או רגילים), תעיינו במה שיש שם, ותקחו מה שמעניין אותם ומה שנראה לך שמתאים להם. רק כדאי להיות מוכנה לכך שהם ילמדו מהספרים והחוברות לא רק בדרך השגרתית (או בכלל לא בדרך השגרתית), אלא ימצאו דרכים משלהם. וגם להיות מוכנה לכך שהם ימצאו מקורות לימוד אחרים, שיתאימו להם יותר.

באופן:[po]תפישות שבי[/po]

יהודית, שאלת על חוברות וספרים בכדי "לאתגר" את הילדים.
בחינוך הביתי, כפי שאני רואה אותו, אני לא מאתגרת את הילדים. להפך, הם מאתגרים אותי.
כלומר, כשעולה צורך מאחד מהם ללמוד משהו, אז אנחנו הולכים ומחפשים חומר, ספרים, חוברות, אתרים באינטרנט.
את בהחלט יכולה להיכנס לחנות ספרים (רגילה או של סיפרי לימוד), ולקנות חוברות\ספרים שנראה לך שמתאימים לילדייך.
אם הם יצאו מבית ספר, תהיה בודאי תקופה בה לא ירצו ללמוד כלום! פשוט לנוח מהכל. זה לוקח זמן.
אבל הילדים לא יכולים להישאר בורים בעולמינו. הכל כל כך מלא גירויים, ותופתעי, אבל ילדים [b]רוצים[/b] ללמוד אם לא מכריחים אותם. הם מתענינים במה שקורה סביבם. העולם מלא גירויים אין סופיים עבורם, ובבסיסם הם סקרנים מאוד.
רק צריך להניח להם. לתת להם להתנקות מבית הספר (וגם לך ;-) ) ואז יתחילו ללמוד ממה שסביבם.
יש ספריות, יש אינטרנט, יש חברים עם תחומי עיסוק שונים, יש גם מורים פרטיים.
והכי חשוב, לסמוך עליהם, ואז הם יראו לך את הדרך.
לא קל, אפילו קשה.
ממליצה לקרוא את [po]תפישות שבי[/po] . זה מכניס קצת לפרופורציות.

לא כתבת בני כמה ילדייך. בני כמה הם?

_אני לא ממש לא בן אדם מאורגן,
כך שאם אני אתן לילדים סתם לזרום אני בטוחה שמשהו יתפקשש_
אה, יהודית, להגיד עלי "לא ממש מסודר" זה האמ-אמא של האנדרסטייטמנטס.
עם זאת (בגלל זאת? למרות זאת? בזכות זאת? בלי קשר לזה?) ילדי (תאומים בני כמעט חמש, ופעוטה בת שנתיים) כל הזמן לומדים דברים חדשים.
אנחנו זורמים בתוך הבלגן שלי, והילדים (על צרכיהם) יוצרים אצלינו איזשהו סדר יום די קבוע (למשל: מתעוררים בסדר קבוע, רעבים באותו זמן, רוצים להשתולל באותו זמן, מוטרפים כי לא בישלתי בזמן באותו זמן ;-)), הרגלים, מנהגים, אפילו סידור של ארון הבגדים וארון הצעצועים שלהם.

[u]כי בכל זאת אנחנו ההורים צריכים לגרות אותם[/u]
לא (סליחה על הישירות).
העולם מגרה אותם.
יש בעולם כל כך כל כך הרבה דברים להסתקרן לגביהם...
והילדים סקרנים. אין צורך לפתח את הסקרנות שלהם. המשימה שלי היא לא לדפוק להם את הסקרנות העצומה אתה הם נולדו.

יונת, נאווה ורסיסים: תודה לכם על ההקשבה, ועל התשובות המרגיעות. אני בטוחה שאם וכאשר נכנס לזה, יהיו לי עוד שאלות...
בעצם אני מרגישה שאני הולכת על זה, אפילו שאני צריכה לעבוד על עצמי ממש חזק, כי אני לא ממש לא בן אדם מאורגן,
כך שאם אני אתן לילדים סתם לזרום אני בטוחה שמשהו יתפקשש, כי בכל זאת אנחנו ההורים צריכים לגרות אותם.
התשובות האלה בהחלט יעזרו לבעלי להחליט, וירגיעו גם אותו.
כיוון שכבר התחלנו את שנת הלימודים אני לא אעשה משהו מהיר אלא אקח את הזמן, עוד שבוע, עוד שבועיים, העיקר להיות שלמים עם ההחלטה.
ורק עוד דבר- האם יש פה דף של רשימת חוברות עבודה/ ספרי לימוד וגם ספרי קריאה מומלצים לכל מיני מקצועות? לי זה בהחלט היה מאוד עוזר כיוון שאני לא כל כך מכירה חוברות כאלה, שבהחלט יכולות לעזור לאתגר ולתגבר את הילד.
אם יש למשהו נסיון טוב עם איזו חוברת לכיתות הראשונות בנושאים מגוונים, אני ממש אשמח לשמוע...

יהודית, אנחנו כבר כמעט שנה [po]בחינוך ביתי[/po], אחרי שהוצאנו את הילדים מהגנים, השאלות שאת שואלת מוכרות לי מתחילת הדרך ואני רוצה לנסות לעזור לך בכמה מחשבות שלי (מה שאומר שזה לא בהכרח נכון, אלא נכון [b]לי[/b] ):

[b] כל הנושא הזה של "ילדים בורים ודברים בסיסיים שצריך לדעת" - ככל שנכנסים יותר לעומק של [po]חינוך ביתי[/po], מגלים שהדבר הכי חשוב הוא להאמין בילדים שלנו. ואני ממליצה לקרוא את למידה טבעית של ג'ון הולט וכמובן את ספריו של דני לסרי. בתהליך הזה, פתאם אתה מגלה איך כל האמונות שלך מתמוטטות כמו מגדל קלפים, כי פתאם אתה מבין שאין שום צריך אמיתי בחיים. וככל שנשחרר יותר, נגלה שהילדים שלנו לומדים מיליון ואחת דברים כל יום, בכל רגע, גם כשנדמה לנו שהם [/b]רק משחקים כל היום* .

[list]
[*] בעלך תוהה למה לא הרבה אנשים עושים [po]חינוך ביתי[/po]. ענו לך כאן כמה תשובות. בעיניי, הדבר לא מתאים לכל אחד. כל הורה עושה את הטוב ביותר בעיניו, ונותן כמה שהוא יכול לתת. יש הרבה הורים שלהם ולילדיהם טוב עם המערכות הקיימות. ויש אחרים, אולי מעטים, שרוצים לחיות ולצמוח קרוב לילדיהם. להיות איתם בהתפתחות, לתהות מקרוב על הפלא הזה שנקרא "למידה" ולשמר את התא המשפחתי מקרוב קרוב. אין דרך אחת טובה יותר מזולתה. יש רק את הדרך שהכי מתאימה לך, באופן אישי.
[/list]

[list]
[*] התהליך הזה, שכרוך ביציאה מהתלם, מעורר המון המון שאלות. אחרי שתרגישי שקבלת תשובה על משהו אחד, פתאם תגלי שאלות על משהו אחר, ואח"כ שוב יחזרו השאלות הראשונות וחוזר חלילה... לי אמרו שלוקח לפחות שנה להתנקות מהמערכות, לאפשר לילדים לחזור לסקרנות הטבעית שלהם וכו'. וככל שהילדים הם יותר "למודי מסגרות" הדבר עשוי לקחת יותר זמן. אני מזמינה אותך לכתוב כאן וכמובן לקרוא עוד על חוויות של אנשים שונים שהיו במצב שלך (יש רשימה של דפים כאלה [po]במפתח הנושאים[/po] של האתר).
[/list]

[list]
[*] קחו הרבה אוויר, זכרו שתמיד תמיד בחיים אפשר לשנות כמעט כל החלטה שקבלנו ושיהיה המון בהצלחה {@
[/list]

היי [po]יהודית ה[/po], וסליחה שהעברתי את מקום הדיון.
נראה לי שזה חשוב לכולם ומן הסתם, שייך לאתר זה.

[list=1]
[*] יש הרבה דברים שילדים לומדים כי זה נחוץ להם.
[/list]
הם עוברים שנים רבות ללא קריאה ואז קריאה מתחילה להיות צורך.
אחרי כמה זמן כתיבה הופכת לצורך, ואז הם מחליטים לבנות אתר ו... צריך להכניס כתבות, אז גם זה הופך לצורך.
אין דבר כזה שילדים לא לומדים כלום.
מה שכן יכול הליות זה שילד אחד יפתח תחום מסויים וילד אחר יפתח אחר.
הדברים הבסיסיים קיימים בכל תחום.

שאלת שאלה ספציפית על שפה - דקדוק.


יש כמה צורות להקנות את זה.
א. אם את מדברת נכון, יש לילדה שלך סיכוי סביר לדבר נכון.
אבל זו לא תעודת ביטוח, היא יכולה תמיד לבחור לדבר בצורה עילגת, כמו חברותיה.
רוב הילדים שהולכים לביה"ס ולומדים דקדוק לאורך רוב שנות הלימוד - מדברים לא נכון :-D
אם את קוראת לפעמים את מבחני מיצב, חצי מהילדים בכיתה ח' לא מבינים את מה שהם קוראים :-P

ב. פשוט לתת לילדה לעבוד עם חוברות - X דפים ביום או בשבוע. החומר מופיע שם, בחוברות העברית.
את יכולה גם להשיג את החוברות של משרד החינוך - רק תבקשי בביה"ס (מכסימום יבקשו תשלום)

ג. משחקים:
V מה השורש של....
V לבחור אות (כמו בארץ עיר) ואז לומר: פועל, שם עצם, תואר וכדומה....

תמציאי...


[list=1]
[*] אין לי יכולת לנבא מה יהיה אבל...
[/list]
אנחנו לא אמורים לדעת להקנות להם הכל.
אנחנו כן אמורים לעזור להם למצוא את הדרך להגיע לדברים שחשובים להם.
את חושבת שכל מי שנמצא בכיתה מסוגל להתמודד עם כל המצבים החברתיים שיש שם?
הם לא!
קצרה היריעה מלפרט את ההתעללות, הכאב, התיסכול, הפחד ועוד שמלווים את ילדי ביה"ס.
אם הילדים שלך ירצו ללכת - תני להם
כל זמן שהם יודעים שאפשר לחזור הביתה, הם ישארו שם רק אם הם מסתדרים עם זה, אם טוב להם שם.

אני פתרתי את זה אחרת:
כל זמן שיש לי אישור לחינוך ביתי בכיס - הוא יכול ללכת כל יום.
"תדאגו שהוא ירצה לבוא" - אמרתי להם.
נתתי את כל החופש והוא חזר הביתה - ההפסקות עדיין מפתות אותו.


[u]בעלי אומר שהוא ממש פוחד להוציא את הילדים מהמסגרות כי לפחות למסגרת יש איזו כיוון מוגדר, כולם יודעים מה הולכים ללמוד, הכל ברור ולא לוטה בערפל כמו בחינוך ביתי[/u]

לעשות חינוך ביתי זו אחריות מאוד גדולה.
אני מסכימה עם בעלך - קל יותר לשלוח אותם לביה"ס!
מי שזה מתאים לו יעשה את זה. הוא בכלל לא יקדיש מחשבה ל "מה טוב לילד שלי?"
זה לא יעלה, אפילו לא כמחשבה ראשונה - הכי בטוח זה ללכת בתלם ולעשות את מה שכולם עושים.

כשמחליטים על חינוך ביתי, השאלות הן מלוות קבועות.
את מחליטה היום משהו, ומחר שואלת את עצמך אם זה נכון....
את מנסה משהו חדש, ושוב שואלת את עצמך...
ולפעמים את משנה החלטות של אתמול כי הן כבר לא נכונות
את עם יד על הדופק, מקשיבה ובוחנת כל הזמן ולעולם לא בטוחה שזה באמת הכי נכון.
כשאת רואה תוצאות חיוביות - את מתנפחת כמו טווס.
כשאת רואה התנהגות אחרת - סימני השאלה עולים.

כאמור, חינוך ביתי זו אחריות גדולה - אי אפשר להאשים את המדינה במחדלים :-D


[list=1]
[*] [u]פתאום אני אגלה שהילדים לא למדו דברים בסיסיים כגון חשבון או משהו אחר[/u]
[/list]

חשבון קל ללמוד במשחקים ובחיים.
תני לה סכום קבוע לממתקים השבועיים ותלמדי אותה לבדוק עלויות כך שתקנה יותר באותו הסכום
מונופול (טוב גם לקריאה) וכך הלאה - טוב לשלבים הראשונים של חשבון

[u]אלא מוטיבציה לשחק כל היום[/u] - ככה הם לומדים!
לפעמים כשהם נתקעים - את מחפשת דרך. אם היא תבוא כמשחק, הסיכויים שלך גדלים


[u]שאם זה כל כך טוב מדוע יש כל כך מעט משפחות שמשתתפות בזה,[/u]

כאמור, זו אחריות מאוד גדולה ויש לזה מחיר: קריירה, רמת חיים, זמן חופשי ועוד...

[u]הוא אומר שזה לא חוכמה לשמוע רק מה שיש לאנשים שהצליחו להגיד, אלא צריך לחפש ולשמוע משפחות שניסו ולא הצליחו, שלאחר ניסיון של תקופה החליטו לחזור למסגרות, מה קרה לילדים שלהם, בטח היו קשיים למה אותם לא שומעים איך אפשר לדבר איתם?[/u]

אני לא מכירה אבל...
מותר להתחרט. כן, יש תקופת הסתגלות (צפוי) יש כזאת גם כשעוברים מהמערכת ל [po]חינוך ביתי[/po]

[u]בקיצור יש לי עוד המון שאלות וככל שאני יותר קוראת, השאלות רק מתרבות[/u]
כן, הן מתרבות עד שאת מתחילה לראות תוצאות משביעות רצון. וגם אז (כפי שכבר אמרתי) הן לא נעלמות...

[u]בכלל יש מן הרגשה שמי שכן הצליח לא היה אדם מן השורה, אלא בעל מקצוע מיוחד, או שהילדים שלו מעל לממוצע, או אני לא יודעת מה...[/u]
כולנו אנשים רגילים למדיי.
לכל אחד מאיתנו יש צדדים חזקים יותר או פחות, לכולנו יש חולשות.
ילדים שהם מעל לממוצע בתחום מסויים - יהיו להם החולשות במקום אחר.

[u]מה קורה אם הילדים לא ירצו ללמוד בכלל או דבר חשוב ובסיסי, כגון: דקדוק.[/u]
[url=http://ootips.org/horut/hs-faq/cover.html]איך מוודאים שילדים בחינוך ביתי לומדים כל מה שצריך[/url]

[u]מה יקרה אם בגיל תיכון הם ירצו חברה עד כדי כך שהם יסכימו להכנס לבית ספר, או שהם ירצו לעשות בגרות, ואנחנו ההורים כבר לא נוכל לעזור[/u]
[url=http://ootips.org/horut/hs-faq/bagrut.html]מה לגבי תעודת בגרות בחינוך ביתי[/url]

[u]שאם זה כל כך טוב מדוע יש כל כך מעט משפחות שמשתתפות בזה[/u]
זה דורש השקעה של זמן, מחוייבות, ואחריות -- שלושה דברים שאנשים רבים מפחדים לתת.

[u]צריך לחפש ולשמוע משפחות שניסו ולא הצליחו, שלאחר ניסיון של תקופה החליטו לחזור למסגרות, מה קרה לילדים שלהם[/u]
יודעת על שתי משפחות כאלה. הילדים חזרו לבי"ס תיכון והשתלבו בקלות, גם מבחינה חברתית וגם מבחינה לימודית.

גמני בעד.
הגדולה שלי תהיה מאושרת, כי באמת באתר הגדול לא עונים לה והרוב גם לא מהעניין אותה.

[u]הורים לגדולים, מהתמומרים?[/u]

אני בעד |Y|

באופן:[po]בנים לא מדברים[/po] ;-)

הצעה שקשורה:
קבוצה נפרדת לילדים.
למה? כי להם יהיה נוח, ו-[po]מה חדש הרגיל[/po] יהיה פחות עמוס.
(ובואו נהיה כנים, פרט לבני הנוער, הילדים לא משתתפים בדיונים אחרים)
הורים לגדולים, מהתמומרים?

תודה למכיל על הדף הזה ולכל נותנות הרעיונות הנהדרים.

היום הצעתי לגדול שלנו להתכתב עם כל מיני בני משפחה. הוא לא האמין שזה אפשרי, נכנסו לאי-מייל והוא ממש פרח !!
והכי כיף שהוא גם קיבל תגובות ותשובות {@

[po]שרה לה[/po], אני בטוחה שיש לך דעה על כל הנושא, מה את אומרת?

מומחית המחשבים אצלנו היא איילת. אם תתגלה רצינות מטעם הנפשות הפועלות , שני תקבל לא רק כתובת משלה, אלא גם כינוי ותחזוקה של הכתובת. שיתחילו ממה שיש (אני גם משתמשת בכתובת של איילת לתכתובת ענפה עם אורי ואילנה).

שאלה לשרה'לה ולאורית.
האם הכתובת הזאת רק של הבנות? או של כל בני הבית?
כי לתאיר יש את המנוי שלה...
[email protected]
מוזמנים לצרף אותה

[u]נראה אותה מתכתבת עם שני במסנג'ר[/u]
שני או איילת?

נראה אותה מתכתבת עם שני במסנג'ר, [email protected]

א. תודה לכולם על העצות! ננסה ליישם.
מספיק שאב'לה יקרא את הדף הזה, זה כבר ישתפר...
אני מקווה שיתפתח גם דיון יותר עקרוני על כל הנושא הזה... (יש לי ציפיות :-P)

[u]אבא שלה מדבריתה במסנג'ר?[/u]
מעט מאוד לצערנו, איש עסוק, את יודעת...
את מוכנה להתנדב? האמת חבל שאין לה חברים במסנג'ר, מן הסתם זו יכולה להיות חוויה אחרת לגמרי...

אבא שלה מדבריתה במסנג'ר?

הכנתי לילדים מילים כתובות על מצע (מפל, במקרה שלי ) המודבק למגנט.
התקנו לוח מלבני ארוך (מפח מגולוון, ניתן לקנות לפי מידה בבתי מלאכה, זול מאוד) בחלק התחתון של הקיר, כשלמרגלותיו שטיח ועליו מונחות סלסלות עם המגנטים.
המדיום השונה מקריאה וכתיבה בספר ומחברת, מאוד מלהיב אותם.
הילדים אוהבים מאוד לחבר משפטים ואף לצור בעצמם מגנטים עם מילים נוספות, ולכן יש סלסלה עם מגנטים וחתיכות מפל שעליהן הם יכולים לכתוב לבד.
סלסלות נוספות - ספרות, תמונות, כל מיני פיצ'יפקעס קטנים וקלים שיכולים להיצמד ולא לפול מהלוח כמו בע"ח מפלסטיק ושמונצעס מביצת שוקולד (חוברו למגנט בעזרת דבק חם - רק ע"י מבוגר).

מיכל, השאלה שאת שואלת מלווה רבים מאיתנו כחברה יומיומית של החינוך הביתי.

התשובה משתנה כל הזמן והאמת נמצאת איפשהו באמצע.

גם הקריאה וגם הכתיבה, ולמעשה, כל למידה ממשית - זהו תהליך איטי.

כשאת מתערבת, המינון והדרך מאוד חשובים.
התערבות יכולה להוביל לפריצת דרך כשהיא נכונה או לנסיגה או עצירה כשהיא אינטנסיבית מדי.

רעיונות:
[list=1]
[*] אני נהגתי להקריא ליהונתן את הכתוביות. כיון שאני טובה באנגלית, לא פעם תרגמתי באופן חופשי.
[/list]
יום אחד יהונתן החל לתקן לי את השגיאות.
כשמקריאים, זה לא אומר שהם לא קוראים = אתם מקריאים, היא קוראת תוך כדי וזה עוזר לה.
לאורך זמן היא תשתלט על זה.
אגב, כששאלתי את יהונתן למה אני צריכה להקריא אם הוא ממילא קורא,
הוא ענה שלי שהוא לא מספיק כשיש שתי שורות.
היום הוא קורא את הכתוביות בלי בעיות.

[list=1]
[*] משחקים שיש בהם חומר קריאה - לתת לה להתמודד עם הקריאה.
[/list]
למשל:
מונופול - לתת לה לקרוא את שם המקום, את כרטיסי ההפתעה והפקודה.
טיסה 501 - כרטיסי היעד, וכרטיסי הכוכב (כמו הפתעה - לפעמים פרס, לפעמים "המתן תור")
אני בטוחה שיש עוד הרבה משחקים דומים.

[list=1]
[*] חוברות של תפזורת ובהמשך גם תשבצים לילדים
[/list]

[list=1]
[*] לקרוא יחד את ספרי הילדות שלה - כתוב גדול וקצר, היא מכירה את רובם כמעט בע"פ.
[/list]
אתן יכולות לקרוא - דף את דף היא, או שורה - שורה.

[list=1]
[*] אם יש ילדים קטנים שלא קוראים - לאפשר לה להקריא להם סיפור (שהם יבקשו ממנה...)
[/list]

[list=1]
[*] להשביע את רצון אבא, אפשר לשלב עבודה עם חוברות - זה יתרגל גם את הכתיבה שתשתפר עם הזמן.
[/list]
כיון שהוא מוטרד מזה יותר, זו יכולה להיות פעילות משותפת מיוחדת שלהם.
התחילו עם חוברות של כיתה א' או ב' ועלו בהדרגה.

[list=1]
[*] משחקי נסיעה |>| משחקי מילים.
[/list]
למשל:
V חרוזים, ניגודים, מילים נרדפות, יחיד-רבים.
V "אני רואה משהו שמתחיל באות..." - חייב להיות משהו שעברתם בדרך, הזדמנות לעבוד על אותיות דומות: א-ה-ע, כ-ק, ט-ת וכד'.
אפשר להרחיב ולאיית את המילים.
V כמו בארץ עיר, אומרים את ה- א-ב' בשקט והילדה אומרת: STOP. ואז כל אחד מנדב מילה באותה האות. חשוב לתת חיזוק על מילים מיוחדות - יעודד אותה לחפור עמוק ואתם תשמעו מילים שלא ידעתם שהיא מכירה.

מיכל שלום
לאחר שקראתי את דבריך חשבתי שהשאלה שאני הייתי שואלת היא:
>האם כשאלמד אותה באופן יזום מצידי, ועל פי איזושהי שיטה מקובלת, האם אז היא תכתוב ותקרא טוב יותר עכשיו?<
(כי כפי שאמרת [u] אין לנו ספק שהיא סובלת מקושי אובייקטיבי בנושא[/u]

מניסיון שלי התשובה היא : לא!
לכל ילד יש את זמן הבשלות שלו, לכל דבר בעצם.
נכון שהרוב לומדים בגיל כזה וכזה.
אבל זה לא אומר כלום.
הנסיון שלנו להאיץ בהם תהליכים, או למידה שהם עדיין לא בשלים אליה, כי ככה מקובל, או כי ככה הרוב, יוצרת תיסכול ופגיעה נפשית שאותו ילד יסחוב איתו כנראה כל חייו (תחושת כישלון, וערך עצמי נמוך).

וכאן בא לידי ביטוי בעיני אחד היתרונות האדירים של החינוך הבייתי:
[b]לא משווים, ולא מצפים ציפיות שמעמידות את הילד במצבים שהם בלתי אפשריים מבחינתו.[/b]

חישבי איך זה מרגיש כשמצפים ממך למשהו שאינך יכולה לספק?

שוב מניסיון, היא תילמד בסוף, בזמן שלה.
דרך אגב..... בדרך כלל ילדים שמתקשים בתחום זה, הרבה יותר פשוט להם לכתוב ולקרוא במחשב.
פעם קראתי על זה מאמר, כבר לא זוכרת את ההסבר (משהו על ריצודי המסך, נדמה לי), בכל אופן ושוב מתוך ניסיון, זה פשוט מדהים הפער בין יכולת קריאה וכתיבה במחשב לבין היכולת לקרוא מדף ולכתוב ידנית על דף.