על ידי ניצן_אמ* » 20 אפריל 2008, 15:17
_ניצן, מה באמת? ככה לשטח מזכרות לחד-חוש פיקסלי ולמנוע את האפשרות להריח, לגעת, להעביר על הלחי את המתיקות?
שן ראשונה שנפלה - להחזיק ולהרגיש את הקוטן; מכתבי אהבה ישנים, למולל את הדפים המצהיבים, מקל עם שני פסים, חולצת סיום קורס, כל מיני._
כן.
זה עניין של עלות מול תועלת.
אילו היה לך בית ענק, היית יכולה לשים את הכל בעליית הגג ופעם בכמה שנים לעבור דרך קורי העכביש ולמולל את הדפים ה"ריחניים" ואת החולצות המאובקות (אני אלרגית לאבק)
אבל האמת היא שרוב הזמן אנחנו לא ממוללים, ולא מלטפים ולא מעבירים לחיים על דברים שהיו יקרים לנו לפני הרבה שנים (שיניים הייתי שומרת, כי אולי הילדים ירצו אותן כשיגדלו?) אבל אנחנו כן מבלים אחוזים ניכרים מהחיים בבית שלא מאד טוב לנו בו כי הוא עמוס, או מבולגן או מטונף. את מעדיפה בשביל רגע נוסטלגיה לוותר על ההווה? אני לא.
בקשר לסדר ולקופסאות. הלוואי שיכולתי לשים לך פה תמונות של הבית שלי. הוא מעוצב ויפהפה..
יש לי סלסלות חבלים גדולות לכביסה, כ-12 מיכלי מים מסודרים בארון סגור לסריגה, ארבע קופסאות מעלי בננה, נסגרות עם מכסה שמחובר אליהן (לא ניתן להשאירן פתוחות) לצעצועים, ארבע קופסאות בד וקש חומות ענקיות בגודל של המדפים בחדר האמבטיה ל-נייר טואלט, מגבות, "קוסמטיקה" (וולדה עשו עליי קופה) ועוד אחת מבולגנת למעלה (לא נפתחת כבר כמה חודשים, כנראה תלך לפח או לתרומה קומפלט), הלאה - מעל הספרייה, כ-20 פולדרים כאלה שמחזיקים ניירות בצורה מסודרת, חצי כתומים, חצי שחורים, בארון - 6 סלסלות, תחתונים שלי (לא בשימוש) תחתונים שלו, גרביים שלי, גרביים שלו, גרביים שמחכים לזוג, תחבושות רב פעמיות, בארון קיר גיגית ענקית מלבנית (מטר על שישים על שישים) שמלאה בבגדים לבושים אך נקיים. בכל פעם שיש בלגאן בחדר, אני אוספת את הבגדים וזורקת או לסלסלות הכביסה או לגיגית הזאת. לא מקפלת ולא מכניסה לארון. נעליים מתחת לארון הבגדים (יש לי שם 15 סנט' רווח מנוצל היטב לנעליים ולקערות פשפוש) שידות עץ וקש (שתי מגירות) לכל צד של המיטה לספרים ולקשקושים, הרבה מגירות ומדפים, הכל מוסתר (מודה שבפנים מאד מסודר, כי מבולגן אני דוחפת לקופסה לא לארון)
מיליון קופסאות סגירות למטבח בגדלים שונים. משתמשת בלי הכרה. הן מתאימות למדיח ולפריזר (גם למיקרו בו אני לא משתמשת) רבועות וניתן לערום אותן בקלות זו על זו במקרר.
אתמול היה פה ליל סדר (חג שמייח!) היום יש לי אורחים. אני עוד מתפנקת במיטה (עכשיו שמונה, בטח אקום עוד שעה בערך
) הבית מסודר.
קודם כל כי אני משאירה זמן לסדר אחרי הכנת האוכל ולפני שהאורחים מגיעים. פעם הייתי מגיעה בשיער פרוע, בגדים מלוכלכים ומטבח במצב מזעזע לארח, היום אני משאירה זמן להתלבשות, לסדר ולנקיון. אני עובדת במטבח רק אם הוא נקי, ומנקה תוך כדי עבודה. ככה עובדים כל הזמן קצת במקום לעמוד מול שוד ושבר מדכא... חוצמיזה, גיליתי שאם בתום הארוחה המטבח ממתין נקי והמדיח ריק, אז קלי קלות לנקות את שאריות הארוחה! (אני אף פעם לא אומרת לאורחים לא לעזור!) שמים הכל ישר במדיח, שאריות בקופסאות, זורקים את המפה לכביסה והולכים לישון.
_ניצן, מה באמת? ככה לשטח מזכרות לחד-חוש פיקסלי ולמנוע את האפשרות להריח, לגעת, להעביר על הלחי את המתיקות?
שן ראשונה שנפלה - להחזיק ולהרגיש את הקוטן; מכתבי אהבה ישנים, למולל את הדפים המצהיבים, מקל עם שני פסים, חולצת סיום קורס, כל מיני._
כן.
זה עניין של עלות מול תועלת.
אילו היה לך בית ענק, היית יכולה לשים את הכל בעליית הגג ופעם בכמה שנים לעבור דרך קורי העכביש ולמולל את הדפים ה"ריחניים" ואת החולצות המאובקות (אני אלרגית לאבק)
אבל האמת היא שרוב הזמן אנחנו לא ממוללים, ולא מלטפים ולא מעבירים לחיים על דברים שהיו יקרים לנו לפני הרבה שנים (שיניים הייתי שומרת, כי אולי הילדים ירצו אותן כשיגדלו?) אבל אנחנו כן מבלים אחוזים ניכרים מהחיים בבית שלא מאד טוב לנו בו כי הוא עמוס, או מבולגן או מטונף. את מעדיפה בשביל רגע נוסטלגיה לוותר על ההווה? אני לא. (())
בקשר לסדר ולקופסאות. הלוואי שיכולתי לשים לך פה תמונות של הבית שלי. הוא מעוצב ויפהפה.. |L| יש לי סלסלות חבלים גדולות לכביסה, כ-12 מיכלי מים מסודרים בארון סגור לסריגה, ארבע קופסאות מעלי בננה, נסגרות עם מכסה שמחובר אליהן (לא ניתן להשאירן פתוחות) לצעצועים, ארבע קופסאות בד וקש חומות ענקיות בגודל של המדפים בחדר האמבטיה ל-נייר טואלט, מגבות, "קוסמטיקה" (וולדה עשו עליי קופה) ועוד אחת מבולגנת למעלה (לא נפתחת כבר כמה חודשים, כנראה תלך לפח או לתרומה קומפלט), הלאה - מעל הספרייה, כ-20 פולדרים כאלה שמחזיקים ניירות בצורה מסודרת, חצי כתומים, חצי שחורים, בארון - 6 סלסלות, תחתונים שלי (לא בשימוש) תחתונים שלו, גרביים שלי, גרביים שלו, גרביים שמחכים לזוג, תחבושות רב פעמיות, בארון קיר גיגית ענקית מלבנית (מטר על שישים על שישים) שמלאה בבגדים לבושים אך נקיים. בכל פעם שיש בלגאן בחדר, אני אוספת את הבגדים וזורקת או לסלסלות הכביסה או לגיגית הזאת. לא מקפלת ולא מכניסה לארון. נעליים מתחת לארון הבגדים (יש לי שם 15 סנט' רווח מנוצל היטב לנעליים ולקערות פשפוש) שידות עץ וקש (שתי מגירות) לכל צד של המיטה לספרים ולקשקושים, הרבה מגירות ומדפים, הכל מוסתר (מודה שבפנים מאד מסודר, כי מבולגן אני דוחפת לקופסה לא לארון)
מיליון קופסאות סגירות למטבח בגדלים שונים. משתמשת בלי הכרה. הן מתאימות למדיח ולפריזר (גם למיקרו בו אני לא משתמשת) רבועות וניתן לערום אותן בקלות זו על זו במקרר.
אתמול היה פה ליל סדר (חג שמייח!) היום יש לי אורחים. אני עוד מתפנקת במיטה (עכשיו שמונה, בטח אקום עוד שעה בערך :-)) הבית מסודר.
קודם כל כי אני משאירה זמן לסדר אחרי הכנת האוכל ולפני שהאורחים מגיעים. פעם הייתי מגיעה בשיער פרוע, בגדים מלוכלכים ומטבח במצב מזעזע לארח, היום אני משאירה זמן להתלבשות, לסדר ולנקיון. אני עובדת במטבח רק אם הוא נקי, ומנקה תוך כדי עבודה. ככה עובדים כל הזמן קצת במקום לעמוד מול שוד ושבר מדכא... חוצמיזה, גיליתי שאם בתום הארוחה המטבח ממתין נקי והמדיח ריק, אז קלי קלות לנקות את שאריות הארוחה! (אני אף פעם לא אומרת לאורחים לא לעזור!) שמים הכל ישר במדיח, שאריות בקופסאות, זורקים את המפה לכביסה והולכים לישון. ZZZ