על ידי תאיר* » 21 פברואר 2012, 18:35
בס"ד
איזו תקופה, בחיי,
יודעת שבתוכי רציתי
לסבול,
להיות בעוני
ולגור בסביבה דתית
אני מאמינה, שכל מה שקורה לבן אדם, זה הזמנות שלו, מתוך המקום העמוק ביותר שלו,
יש בזה משהו שיותר קסם לי מלהתחתן
על פני השטח יש לי השתוקקות אדירה להתחתן
וללדת,
ומחפשת אותו ונפגשת עם כלמיני,
אבל עובדה היא שכבר 3 שנים אף שידוך לא הצליח (דווקא הראשונים היו עם יותר תקווה ונמשכו כמה שבועות ו חודשים, ולאחרונה זה מפגש אחד שמוליד אכזבה כל פעם
יש כאן משהו יותר עמוק, שהוא שורש העניין, אני מנסה להבין אותו,
בתקופת חיי שבין גיל 20 ל30
החיים שלי היו עמוסים , 2 הפלות,פעמיים כמעט חתונה (עם אותו אחד),בגידות, רומן עם גבר נשוי, 2 חברים במקביל, הודו,סמים,מסיבות,
ורוב הזמן הייתי עם מישהו שאוהב אותי בטירוף , כל פעם מישהו אחר,
ולגבי הרגשות שלי ?
כל הזמן הייתי בתחושה שאוטוטו החיים מתחילים ואז אגמור עם כל המשחקים,
ואכן המשחקים דעכו והחיים עלו על פסים יותר רציניים,
חזרתי בתשובה
3 שנים שאני עובדת את הקב"ה,
מאמינה ומודה בכל יום, מתמלאת באורות חזקים וזונחת את עולם החומר,
מתמכרת לזה, רוצה כמה שיותר להתפלל, כמה שיותר להיות בקברי צדיקים, כמה שיותר לקיים מצוות,
והנשמה שמחה, רוקדת, כמו שמעולם היא לא היתה,
יודעת שהשם אוהב אותי, ובפנים אני חזקה מתמיד,
אבל מסתכלת במראה, אני לא יפה כמו פעם, ורוצה להיות לבד כל הזמן,
ואנשים מפרשים לבד זה דיכאון, מרחמים אולי חושבים להם "איך כל החברות שלה מתחתנות והיא לבד , היא בטח מקנאה"
ממש מסכנה
וברוך השם זו לא קנאה, משהו בי עצוב בפנים,חסר כוחות ואני לא מבינה למה,
אני באמת שמחה ואוהבת את מי שאני, ואת הדרך שעברתי ואת הקב"ה,
אבל יש משהו שאני כנראה לא מבינה,
לא מבינה איך מתחתנים,
ז"א איך גורמים למישהו לאהוב אותי בלי לשחק משחקים,
הרי מה שמושך לפחות בהתחלה זה משהו חיצוני, זה כושר ביטוי טוב או ביטחון עצמי, פתיחות, קלילות,
אין לי כל כך את התכונות האלה,
ואני באמת רוצה שהגבר שלי יאהב אותי בלי משחקים, ככה מי שאני , כמו שאני,
אבל שפגישות לא הולכות אחת אחרי השניה מתעוררת אצלי תמיהה,
אולי אני טועה ?
אולי יש משהו שאני לא מבינה
בס"ד
איזו תקופה, בחיי,
יודעת שבתוכי רציתי
לסבול,
להיות בעוני
ולגור בסביבה דתית
אני מאמינה, שכל מה שקורה לבן אדם, זה הזמנות שלו, מתוך המקום העמוק ביותר שלו,
יש בזה משהו שיותר קסם לי מלהתחתן
על פני השטח יש לי השתוקקות אדירה להתחתן
וללדת,
ומחפשת אותו ונפגשת עם כלמיני,
אבל עובדה היא שכבר 3 שנים אף שידוך לא הצליח (דווקא הראשונים היו עם יותר תקווה ונמשכו כמה שבועות ו חודשים, ולאחרונה זה מפגש אחד שמוליד אכזבה כל פעם
יש כאן משהו יותר עמוק, שהוא שורש העניין, אני מנסה להבין אותו,
בתקופת חיי שבין גיל 20 ל30
החיים שלי היו עמוסים , 2 הפלות,פעמיים כמעט חתונה (עם אותו אחד),בגידות, רומן עם גבר נשוי, 2 חברים במקביל, הודו,סמים,מסיבות,
ורוב הזמן הייתי עם מישהו שאוהב אותי בטירוף , כל פעם מישהו אחר,
ולגבי הרגשות שלי ?
כל הזמן הייתי בתחושה שאוטוטו החיים מתחילים ואז אגמור עם כל המשחקים,
ואכן המשחקים דעכו והחיים עלו על פסים יותר רציניים,
חזרתי בתשובה
3 שנים שאני עובדת את הקב"ה,
מאמינה ומודה בכל יום, מתמלאת באורות חזקים וזונחת את עולם החומר,
מתמכרת לזה, רוצה כמה שיותר להתפלל, כמה שיותר להיות בקברי צדיקים, כמה שיותר לקיים מצוות,
והנשמה שמחה, רוקדת, כמו שמעולם היא לא היתה,
יודעת שהשם אוהב אותי, ובפנים אני חזקה מתמיד,
אבל מסתכלת במראה, אני לא יפה כמו פעם, ורוצה להיות לבד כל הזמן,
ואנשים מפרשים לבד זה דיכאון, מרחמים אולי חושבים להם "איך כל החברות שלה מתחתנות והיא לבד , היא בטח מקנאה"
ממש מסכנה
וברוך השם זו לא קנאה, משהו בי עצוב בפנים,חסר כוחות ואני לא מבינה למה,
אני באמת שמחה ואוהבת את מי שאני, ואת הדרך שעברתי ואת הקב"ה,
אבל יש משהו שאני כנראה לא מבינה,
לא מבינה איך מתחתנים,
ז"א איך גורמים למישהו לאהוב אותי בלי לשחק משחקים,
הרי מה שמושך לפחות בהתחלה זה משהו חיצוני, זה כושר ביטוי טוב או ביטחון עצמי, פתיחות, קלילות,
אין לי כל כך את התכונות האלה,
ואני באמת רוצה שהגבר שלי יאהב אותי בלי משחקים, ככה מי שאני , כמו שאני,
אבל שפגישות לא הולכות אחת אחרי השניה מתעוררת אצלי תמיהה,
אולי אני טועה ?
אולי יש משהו שאני לא מבינה