בקרוב מאוד במחוזותנו, מכת חום אחרונה לעונה ויוצאים לסתיו {@

שוב סתיו
תודה
|L|

גברת גוונים
נבחרת לתפקיד הנחמה
לאלו מאיתנו, כלומר אני, שסימני הסתיו מעוררים בהם התרחבות לב וחששות מכווצים בו זמנית.
אאחל לי, ברשותך, שאופתע לטובה כמו שאת הופתעת מהקיץ יקירי.
<אני אוהבת את הסתיו. זה החורף שבא אחריו שמערער>
<קמתי מתעטשת>

קראתי את הפתיחה של הדף. זהו הסתיו הראשון בלי מייק. והנה המילים שלו מדרבנות אותנו לרוץ לחפש חלמוניות. זוכרת |L|.

[u]ובכלל במדינת חמה וחמומה כמו שלנו, הגשם והסתיו כל כך מרגיעים, זה כאילו הרגשה בלב שהעולם עוד נורמלי, למרות הכל.[/u]
כל כך כל כך נכון!

באמת היה קיץ קל יחסית....אבל תמיד נעים לקבל את הסתיו.
יש משהו מאוד מכיל ומרגיע בשינוי הזה, אני לעומת "עולם חדש ומופלא" דווקא מתמלאת בטוב במזג אויר אוורירי, סתווי, חורפי. יש הרגשה של ניקיון.
וגם להשתבלל בבית צריך לפעמים.
היה מצחיק לראות את הילדים היום נועלים מגפיים , פותחים מטרייה ורוקדים בגשם.....
ובכלל במדינת חמה וחמומה כמו שלנו, הגשם והסתיו כל כך מרגיעים, זה כאילו הרגשה בלב שהעולם עוד נורמלי, למרות הכל.

בניגוד חד להלך הרוח הכללי בדף- אני שונאת את הסתיו.
מאז שאני זוכרת את עצמי זה זמן שמביא איתו דכדוך (בשבילי כמובן. ברור לי שאצל כל אחד זה שונה...).
אני מאנשי "דיכאון החורף".
בשנים האחרונות למדתי להתכונן נפשית לסתיו, והמעבר פחות חריף. הדיכאון הוחלף בדכדוך, שלומד לפנות את מקומו להרהורים כבדים, אך לא מדוכאים.
שיהיו ימים נפלאים לכל אוהבי ושונאי הסתיו.
<משתבללת לי בבית ומחכה שיעבור>

[u]שלהי הקיץ.[/u]
זהו בדיוק, שלהי הקיץ.
המילים מהדהדות את התחושה.
שלהי הקיץ, פסיעה לפני הסתיו.
זה עוד לא הסתיו המובהק עם העננים והימים המתקצרים.
שניה קודם בימים של סוף אוגוסט, סימנים המבשרים על בואו. כמה עליצות הסימנים האלה יוצרים אצלי, התרחבות של הלב ממש.
שלהי הקיץ, זמן של סגירות ופתיחות, זמן של חשבונות נפש, זמן של אויר מצטלל, של אור שהופך רך.
היה לי קיץ טוב (וגם קל יחסית) גם זו חוויה מענינת שאני לא מכירה כל כך. הקיץ שתמיד נחווה אצלי כמאבק, זמן שצריך פשוט לעבור עד בואו המנחם של הסתיו, הפעם הצלחתי להשלים איתו, להיות בו (יחסית) ולא רק לחכות שיגמר.
שלהי הקיץ, זמן שמעורר נוסטלגיה וכמיהות וגעגועים למחוזות רחוקים, ובכלל זמן מעורר כזה.
כל כך אוהבת שהטבע חזק כל כך שגם בתוך העיר הגדולה כבר אפשר להרים עיניים לשמים ולראות, להרגיש שמתחלפת עונה.

_נעים כל כך, בגוף ובנשמה, לצאת החוצה, לעצור רגע ופשוט לנשום את הסתיו הזה.
יום נעים._

אני לא יודעת מה איתכם, אבל מבעד לחלוני יש ענני גשם וריח של עוד מעט מטפטף.
ונעים כל כך, בגוף ובנשמה, לצאת החוצה, לעצור רגע ופשוט לנשום את הסתיו הזה.
יום נעים.

מדהים איך שמתחיל אלול, הוא בא.
השמיים עכשיו מעוטרים בעננים ורודים, אלו ענני הסתיו בשבילי.
ורוח נעימה כל כך,
כיביתי את המזגן ופתחתי את חלונות הבית,
שאיפה עמוקה,
כן הוא כאן.
נכון עוד יהיו ימים חמים, לוהטים ולילות מהבילים,
אבל הוא כאן, תאמינו לי....
הימים האחרונים של החופש הגדול תמיד זכורים לי כימים מרגשים בילדותי. המחברות היו חדשות וריקות, הספרים מחכים, ילקוט חדש...
והיום ....הילדים היו בחינוך ביתי ועכשיו הולכים לבית העגול ( ברוך השם שקיים כזה דבר). הבת שלי " אמורה " לעלטות לכיתה א ...והולכת בעוד יומיים לבית העגול.
ויש התרגשות רבה ועכשיו עם הרוח סתיו הזאת, ההתרגשות רק מתגברת.
כל כך שלמה עם עצמי שהיא לא תלך בעוד יומיים לבית ספר, שנחסך ממנה כל כך הרבה דברים.
אנחנו רואים בערוץ הופ! את התוכניות שמכינות לבית הספר ואני מתפלצת....
טוב זה לא כל כך ברוח אלול, חודש הסליחות, אז אני לא אשתלח במערכת, רק רוצה לחלוק ולשתף שאני ממש שמחה על הבחירה שלנו ותודה לאל על זכות הבחירה!

ולעניין הסתיו, הלב מפרפר, הבטן מתהפכת, העונה האהובה עליי בפתח.
יום אחד אגשים את חלומי להיות בסתיו בניו אינגלנד
ועד אז-
ישראל , אלול, תשע"א.
שלהי הקיץ.

איך התרגשתי ממנו בספטמבר, חשבתי אז שהרוחות שלו יביאו את החורף,
כמה תמימה הייתי...
מה יהיה?
עוד רגע דצמבר, איפה הגשם, העננים, החורף, אפילו אוירה של חורף, ככה לנשמה?
איפה, איפה איפה?
ומה קורה לעולם הזה?

עושה הסבה מקצועית לקיץ...

איפה אתה?

למרות האובך והחום הכבד,יש בריזה סתווית.
רק עכשיו גיליתי את הפליליסט הנחמד שהוספת,תודה !
| | |
: : :
| | |
<אייקון של חצבים>

זה מרגש נורא, קצת מפחיד,
רוח קרירה, צמרמורת,
נעימות,
זכרונות משנה שעברה,
געגועים,
תיקוות,
חלומות,
ריחות,
קפה שחור עם חלב,

הוא מתגבר.
כנראה חיכה לחגים שיבואו, לראש השנה , מלך הסתיו ( לא החצב).
והרוחות כבר מנעימות אחר הצהריים , לא רק בערב.
ומה הן אומרות לי?
שתהיה שנה טובה, בעזרת השם.
שצריך להרגע,
שהכל בסדר,
שאין צורך לדאוג,
שאפשר להפתח, להפתח.

חלקיקה, תודה על הפסקול הסתוי המרטיט.. אח, איזה שירים!

עוד שירי סתיו-
"http://www.youtube.com/watch?v=l-pNExUpmKE&feature=related[url=http://www.youtube.com/watch?v=kJB02JWp5Oo&feature=related"]
[/url]
"http://www.youtube.com/watch?v=0V7WItOr4O8&feature=related[url=http://www.youtube.com/watch?v=X9-1dq-d39A"]
[/url]
המשך יבוא עם הסתיו

תיסלם עליכום http://www.youtube.com/watch?v=-oNZWjWMEBk&feature=related

לכל הסתויים והסתויות באשר הם,
הפלייליסט הסתוי שלי- באהבה אליכם,
שיהיה סתיו נוגה....
"http://www.youtube.com/watch?v=[po]ue SuBOVpfQ[/po][url=http://www.youtube.com/watch?v=[po]dOsQjFYP9]
[/url] c[/po][url=http://www.youtube.com/watch?v=Tg1i13iUeRE"]
[/url]
"http://www.youtube.com/watch?v=xbAM3AvC2Ts&feature=related[url=http://www.youtube.com/watch?v=[po]J]
[/url] qi1L6iULE[/po][url=http://www.youtube.com/watch?v=[po]W9]
[/url] W AGLW[/po]-g&feature=related"

[u]אז אצלינו זה באמת הפוך, הקיץ סוגר בפנים, במזגנים והסתיו מבשר את החיים שחוזרים לשפיות כלשהי.[/u]
אני חושבת שאצלנו זה כך גם בלי קשר למזגנים (שרק מעצימים את התחושה).
כאן חום הקיץ לא מביא לצמיחה והתפתחות אלא ליובש. הכל קמל.
כשאני יוצאת לטבע בימי הקיץ אני מרגישה לפעמים שהעולם עצר מלכת, מעולף מחום.
השמש יוקדת, שורפת, בעוצמה חזקה מדי לבני אנוש המחפשים צל להסתתר בו.
יש את הסיפורים החלוצים שהיו עובדים בקיץ מלפנות בוקר עד עשר בבוקר ואז עוצרים וחוזרים לעבוד אחר הצהרים.
ובשעות החמות היו נחים או הולכים לרחוץ במעינות.
בקיץ אצלנו רק מחפשים צל וקרירות ומנסים לזוז כמה שפחות כדי לא לאבד אנרגיה.
יש משהו לא נעים בזה שהטבע חזק ואגרסיבי מדי וצריך להתחמק ממנו ולמצוא פתרונות איך להסתדר איתו (באירופה זו התחושה בחורף).
באירופה הקיץ הוא ירוק (והחורף לבן). הירוק מזמין לבלות בו, ירוק זו התחדשות וצמיחה.
פה הקיץ צהוב (והחורף ירוק) הצהוב היוקד והקוצני לא מזמין לבלות בחיקו.
לכן הסתיו אחריו הוא כמו אויר לנשימה.
הטבע חוזר לאיזון, לרכות.
באור, בחום, בתזוזת האויר.
מאפשר לאדם לצאת אליו, להפתח, לנשום.
וביהדות צירפו גם את סוף ותחילת השנה לתקופה הזו, לדעתי, בדיוק בגלל השינוי הזה.

(כמובן שבימינו עם השינויים האקלימיים הכל כבר משתנה, באירופה כבר חווים גלי חום שלא היו מביישים את ישראל וכו')

איזה דף נהדר!
איזה דברים נפלאים נאמרים כאן.
תודה@}

[u]סתיו, ריח של חגים. ילדה שלוקחת בשקט את האתרוג של אבא שלה בזהירות בזהירות ומריחה ונכנסת לעולמות אחרים. סבא וסבתא.[/u]
אמרת את זה כל כך טוב.

[u]החלונות שהיו סגורים בגלל המזגן נפתחים לרווחה לאוויר רענן וטוב.[/u]
זה בדיוק מה שהסתיו מייצג עבורי, פותחים חלונות, יוצאים החוצה, יש אויר סוף סוף.
ובעקבות מה שאמא של יונת אמרה, שבאירופה סתיו נחשב לעונה עצובה כי דווקא בקיץ האירופאי יוצאים החוצה, אז אצלינו זה באמת הפוך, הקיץ סוגר בפנים, במזגנים והסתיו מבשר את החיים שחוזרים לשפיות כלשהי.
אצלי, זה ממש מחבר אותי למעיינות החיים מחדש.
וכן, יש קצת עצב בסתיו, זה דוק של געגוע, זאת פרידה, כי הרי שנה שלמה מתקפלת לה בין דפי החיים ועוד אחת נולדת לה, ממש בעוד שלושה ימים וחצי.
מזל טוב....

אלי, הגיעה עת, הקיץ רב.
הטל צלך על שעוני השמש,
ובשדות שלח רוחות של סתיו .

על פרי אפיל צווה ויתרוה:
תן לו יום, יומיים עוד של להט,
הפצר בו שישלם, ואל קובעת
היין מתק אחרון הבא .

מי שאין לו בית, לא יבנה עוד.
מי שהוא גלמוד, גלמוד לעד.
יעור, יכתוב מכתב, ועוד אחד,
ובהיגרף עלים מתים יתעה לו
אי-אן בסמטאות בלב נטרד .



(תרגום, נדמה לי, שמעון זנדבנק.)
(ומה, גם אני אוהבת את הסתיו, איך לא?)

[u]..חשבתי שסתיו נחשב זמן עצוב..[/u]
זה לקוח מאירופה, שם הקיץ ירוק ומלא פירות, מזג האויר נעים ואפשר לטייל ואפשר לבלות בחוץ., ובסתיו העלןים נושרים ונעשה קר.
בארץ הסתיו הוא עונה של הקלה אחרי חום הקיץ, עונה של התעוררות.

במקום להשתפך אני אצטט כאן (שוב) קטע שכתב פעם [po]מייק בר רב אשי[/po] :
ושוב מגיע סתיו, רב-קסם ורב-יופי,
והרוחות שוב מנשבות במשובה.
ואל תזלזלו, ואל תטילו דופי,
כאילו זאת עונה קשה ועצובה.
כל פעם מחדש הולם בנו הרעם
וריח היורה מרחיב את החזה.
גם אודם השקיעה, כמו מחדש כל פעם,
צובע מין חרמון רחוץ, חדש כזה.
ובשבת שוב טוב עם הילדים ללכת
לואדי, לגלות פרחי סתווניות,
ולצלם בצבע זוהב אזדרכת
על רקע שלא יכול יותר כחול להיות.
חדש תמיד רשרוש הצפצות ברוח,
מפתיע כתמיד היום המתקצר,
וקלמנטינה עסיסית (לפי הלוח)
הפער בין תפוח לתפוז תְגַשר.
וכמו בכל שנה התחרות ניטשת
בין שר-של-גשמים לשר-של-הכותנה,
ובכל זאת עדיין מְרַגשת
התחרות הזאת גם השנה.

מובן שיש זקנים
וחכמים ונבונים
שכבר ראו כזאת אי-פעם, בזמנו,
והם כבר לא מתפעלים -
בסתיו הם רק משתעלים...
וכבר נמאס להם חינו והמונו.
אמת, כל זה כבר היה -
אך בשבילי הוא חוייה
בכל שנה כמו פעם ראשונה.

נחת ורוח
וכמו נשכח לו לגמרי חום האתמול ורוח ערב מקררת
ריחות של התרגשות, של התחדשות
של שירי התפילה
ההתרגשות שלפני תקיעת השופר
וריח האדמה המשוועת לטיפה
ואני כל כך איתה איתה
כבר אפשר לצאת החוצה לנוח מהבית
להתבונן על שמי הסתיו
מזכירים משחקי עננים
ושקיעות צבעוניות
כמה טוב עוד רגע חורף
ואני וכל השבלולים נוכל לצאת מן הקונכיה
לנשום את ריחה המרענן הממלא שמחה ואושר של האדמה הסופגת
נזכרת בטעם הבוץ- איך לא יכלתי להתאפק אז בגן וכל פעם חושבת אולי גם היום אטעם לי קצת?
וכמו חצב גם אני מחכה לסיומה של העונה הכי חמה
הסתיו הוא מבשר
מבשר כל טוב וגשם
ונשימה ארוכה
נינוחה
שתהיה לכולנו שנה טובה

תודה על הדף הזה ועל הציטוטים היפים. מרגש.
לא ידעתי שאהבת הסתיו זו תופעה נפוצה..חשבתי שסתיו נחשב זמן עצוב..

סתיו, ריח של חגים. ילדה שלוקחת בשקט את האתרוג של אבא שלה בזהירות בזהירות ומריחה ונכנסת לעולמות אחרים. סבא וסבתא.
החלונות שהיו סגורים בגלל המזגן נפתחים לרווחה לאוויר רענן וטוב.

"כמו חצב להתבצר
במעבה האדמה
ולחכות לסיומה
של העונה הכי חמה
ואחר כך להתמר
וכעמוד עשן לבן
שמועה טובה להעביר
שהחגים כבר באוויר "

(נעמי שמר)

שנה טובה @}

ועלה בי שיר שגוונים הזכירה לי לא מזמן
דווקא מדבר על הקיץ
אבל המשפט האלמותי-
[list]
[*] לבבי התרגל אל עצמו
[/list]
ומונה במתינות דפיקותיו*
מתחבר לי בהיר וישיר לדף הזה.

_אצליח לאפשר לו לאהוב את עצמי.
לקבל את עצמי._

תודה רותם.

טוב חברות
בלבלתן אותי.
תמיד נחשבתי בעיניי עצמי ילדה של קיץ
מתה על חום, רצוי במדבר, שרופה על השמש, נולדתי ביולי.
וכשאני קוראת את המילים שלכן כאן אני מבינה כמה אני אוהבת את הסתיו.

פעם הייתי אשת יולי-אוגוסט, בשנים האחרונות התאהבתי ביוני ובספטמבר.
הסתיו מרגיש כמו האמת בהתגלמותה.
הבוקר הלכתי לי ברגל לעבודה ולרגע הרגשתי בלונדון יקירתי (אחרי הכל, אלנבי היה בריטי ;-) )

יש לי בעיה אחת עם הסתיו, הוא מביא אחריו את החורף.
איזה פחד.
אוהבת גשם ורוח פתאומית חזקה ומחייה,
שונאת קור, חושך מוקדם, התכרבלויות, מיליון בגדים, התעסקות באיך להתחמם כל הזמן.
החיים קשים יותר בחורף.
ובכן,
השנה אני מתכוונת לכבד את הסתיו, כי הוא קיים והוא טוב.
אני אפריד אותו מהחורף כמו שמפרידה את האביב מהקיץ.

תודה.

גוונים, גוונים, כמה מתאים לך הכינוי שבחרת |L|

סתיו...קריקטורה מעולה מעולה שהתפרסמה אתמול ב"הארץ".
אולי מישהו יצליח להכניס לכאן כתמונה...
אני לא מצליחה...
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1187653.html

מדהים אותי מה שכתבת,גוונים, על זה שבקיץ השתבללת ובסתיו את פתאום יוצאת החוצה. כי בעולם מתוקן זה אמור להיות שבחורף משתבללים ובאביב אנחנו יוצאים להתאוורר...אבל בגלל ההתחממות , אנחנו לא יוצאים מהמזגנים ופתאום הסתיו מביא הפוגה, זה קצת כמו האביב.
בשנים האחרונות הסתיו קצת משתנה, בגלל שהטבע משתנה, אבל הוא תמיד תמיד מעורר זכרונות וגעגועים.
לסתיו של ילדות.
אני בכלל החלום שלי זה לחוות סתיו בניו אינגלנד עם כל השלכת שצובעת באדום- ורוד- כתום .....יום אחד גם זה יגיע. ב"ה.

[u]גם אני ילדה של סתיו[/u]
ריח הגויאבות ,מממממממממממ

גם אני, גם אני, גם אני!
גם אני [u]ילדה של סתיו[/u]
תודה לכן, הרחבתן את ליבי.
ניסחתן את מה שעובר עלי בימים האלה.
בתל אביב רק מתחילים להרגיש, עדיין בקצוות אבל כבר יש זנבות של אויר נושב והבזקים של אור, ה-אור המיוחד הזה של הסתיו
וכבר אפשר להרים עיניים לשמים ולראות את העננים המתעבים, העננים שעם אור אחרון של אחה"צ גורמים לך להלל את יפי הבריאה ולשניה פתאום אפשר להסיר את כל עול היום ולעמוד ולנשום ולהודות והכל רך וחומל.
הסתיו בשבילי הוא תחושה של חיות וחיוניות והתעוררות.
אני נטענת באנרגיות, אני מרגישה חיה.
אני נמשכת לחוץ (אחרי קיץ של השתבללות),
אני מתמלאת עליצות.
טוב לי האור העדין והרך, טוב לי האיזון בין אור לחושך, טוב לי האויר המצטלל.
הסתיו הוא החזרה הביתה.
האמונה שהכל בסדר באמת.

[po]חלקיקה בשלם[/po], תודה על מה שכתבת, שהייתי יכולה לנסח בעצמי בדיוק כך ושהעלה בי גלי הזדהות ונוסטלגיה וחיבור ושמחה.

@}

אוי סגולה, איזה שיר הבאת לי.
דמעות מתגלגלות,
אוי, אוי....
בכיתה ד' שרתי בלהקת בית ספר, ושרנו את השיר הזה, קולות גבוהים של ילדים.
ומאז אהבתי אותו ובמהלך השנים השיר נהיה עמוק יותר והמילים מובנות אחרת.
שיר שתמיד יהיה רלוונטי, כל מילה בו חקוקה, רשומה, בעיקר- " בוא הביתה במהרה, עם הרוח הקרירה" ואני ישר חושבת על גלעד....
רותם יקרה,כמה טוב שעצרת. ותודה שכתבת.
יש עוד משפט משיר יפה שמתחבר לי, לקראת השנה החדשה:
" הימים שעוד נכונו לנו
שיהיו נכונים
שיהיה רחומים
שיהיו מעלינו כמו כפות תמרים"
אז הם בדרך, בעזרת השם, ימים רחומים של סתיו ותמרים....
אוי, והמרגיעון שיצא לי- " כולנו זקוקים לחסד"- וזה בכלל שיר של נורית גלרון.

[b]מאוד[/b] אוהבת את הסתיו.. היום היה מעונן, כל כך יפה!

הסתיו מביא איתו, בעבורי, נחמה.
זה הזמן שאני הכי אוהבת לבשל.
ואני יותר מפוייסת.
ויותר רכה.
זה הזמן שאני הכי אוהבת.
אתמול הרחתי אותו לראשונה.
ואני כ"כ עמוסה ועייפה ששכחתי לספר לבני שהוא כאן, שאני כבר מריחה אותו.
ואני מקווה שגם בימים העמוסים והקשים האלה, שאני עוברת, אצליח להנות ממנו.
אצליח לאפשר לו לאהוב את עצמי.
לקבל את עצמי.
[po]חלקיקה בשלם[/po], תודה שפתחת את הדף הזה. הוא הכריח אותי לעצור רגע ולהתחבר, ולו במעט, לעצמי. וגם כתבת מאוד יפה.
_הוא געגוע.
הוא ילדה בת 8 שמחליקה בגרביים קצרות על הרצפה בסלון,_
בדיוק בשבילי, המשפטים האלה. בדיוק בסתיו, בדיוק בגיל שמונה, געגוע.

וגם זה
[u]ולוחשת לו: " שלא יגמר לעולם".[/u]
תודה.

הי,גמני ילדה של סתיו .
נולדתי באלול והחצבים כל שנה מרגשים אותי מחדש.
היום ראיתי אותם פורחים בהדר לבן.
בשבילי זהו זמן של פתיחה,התבוננות ושקט.
ואין ספק שגם החגים ממלאים כאן תפקיד משמעותי.
והשיר הזה:[url=http://www.youtube.com/watch?v=G7cahn8VR6Q]הכי עושה לי את זה[/url]
שיר תשרי,רחל שפירא.

הוא כבר כאן, מגיע לאיטו, כיאה לסתיו.
הוא געגוע.
הוא ילדה בת 8 שמחליקה בגרביים קצרות על הרצפה בסלון,
הוא מנגינה של סדרת טלוויזיה שנגמרת בדרך לארוחת ערב,
הוא חלון של סוף קיץ, פתוח לרווחה, מביא רוח רעננה.
הוא התחדשות,
הוא נחמה, הוא אומר לנו-" בני אנוש, ניצלתם מהחום,
גם הלהט לא נשאר לנצח,
הבריאה סולחת לכם, אנשים",
הוא הסליחה.
עוד חם. הבריכה בחצר עודנה מלאה במים , אך כבר לא מלאה בילדים צוהלים...
היא עומדת ממתינה , יודעת שימיה ספורים....
העננים בשעות הערב המוקדמות, עננים כחולים המגיעים מארץ רחוקה,
עוד מעט יטפטפו את געגועיהם של אנשי חצי כדור הארץ הדרומי.
ימים של סוף, של שלהי קיץ,
עוד ישנם אנשים בים, ברגעים אחרונים של משחק מטקות,
נאחזים בריח המלוח, בשקיעה אחרונה , עוד געגוע נאסף.
הימים מתקצרים,
החגים מתקרבים,
השנה נגמרת בעוד שישה ימים.
ואני מביטה במעגל הזה שלא מפסיק להסתובב,
שחג לו , מחג לחג,
ולוחשת לו: " שלא יגמר לעולם".
הוא מתחיל, נולד עכשיו מתוך התכלות הלהט,
באיטיות מהוססת,
פעם כן ופעם לא.
אני מחכה לך בקוצר רוח
ואז מבינה שכדאי לי להמתין לך באורך רוח
כי אתה כבר ממש כאן,
מפרפר לי מהלב אל הבטן
ובחזרה.
כמו אהוב רחוק
ואני הרי מתגעגעת מאז השנה
שעברה.

[sub]ראו גם: [po]שירי עונות השנה[/po][/sub]

{[b][po]מייק בר רב אשי[/po][/b] (2005-11-10T19:39:33): הועבר הנה מדף ישן בשם "סתוונית כרכום"
צריך לדעת לספור עד עשר.
אולי אפילו פחות.
נכון, קצת איחרתי, אבל עדיין אפשר. אז למקרה שזה מעניין מישהו:
בעונה הזאת (ובאחרות גם) צצים הרבה פרחים עם 6 עלי עטיף. למה עלי עטיף? כי יש ויכוח אם אלה במוצאם 6 עלי כותרת, ואילו עלי גביע אין בכלל; או שאלה 6 עלי גביע המתחפשים לעלי כותרת, ואילו עלי כותרת אין בכלל; או שמא 3 הפנימיים הם עלי כותרת ו-3 החיצוניים הם עלי גביע שהתחפשו לעלי כותרת. כדי להתחמק מהויכוח נקרא להם בשם הנייטראלי "עלי-עטיף" ובא השלום על ישראל ושכניו.
פנימה מעלי העטיף יש אבקנים, ופנימה מן האבקנים יש עמודי עלי.
עכשיו צריך לספור את האבקנים: אם יש גם 6 אבקנים -- אז הפרח שייך למשפחת השושניים (מלשון שש). (ואל תבלבלו אותי עם השושנה, שאינה אלא ורד). (ואל תגידו לי שיש פה יותר מדי משפטים בסוגריים, אני יודע זאת גם בלי שתקשו עלי). ואם יש 3 אבקנים -- שייך הפרח למשפחת האיריסיים (מי שרוצה יקרא להם אירוסיים, אני לא).
בזה עוד לא גמרנו, כי גם אם יש 6 אבקנים יש אפשרות נוספת: אם השחלה תחתית (לא היום, פעם אחרת תבוא הרצאה על שחלה תחתית) -- אז הפרח שייך למשפחת הנרקיסיים. ואם היא עילית -- שושניים. אמרנו כבר.

כל זה היה רק הקדמה.
עכשיו קחו את הילדים לשדה שפורחות בו עשרות סתווניות (או חלמוניות), ספרו להם את הנ"ל, ושלחו אותם לגלות סתוונית שיש לה יותר מ-6 עלי עטיף. תתפלאו, הם ימצאו! 7, 8, לפעמים 5 (בלי לקטוף עלה).
עכשיו תנו להם לבדוק כמה אבקנים יש לסתוונית המשוגעת-המשובעת. וכמה למתומנת.

המשך אולי יבוא...

{[b][po]חלקיקה בשלם[/po][/b] (2010-09-02T19:10:43): כאן התחיל הדף במקור
פתחתי דף חדש!
אני ילדה של סתיו ( כבר לא ילדה אולי, אבל תמיד של סתיו),
רוצה לחלוק מה זה עושה לי , לשתף ולשמוע מעוד סתויות וסתויים למיניהם.