אני מבולבלת.
הבת שלי לא מרגישה טוב. אני מנסה לעזור לה ואני מבולבלת.
אשמח לשמוע את דעת המשתתפים/ות באתר. היא נחשבת מאוד בעיני!
הילדה שלי מקיאה. במצטבר אפשר לומר שכבר 3 שבועות... ואני לא יודעת מה יש לה...
(וכנראה שגם רופאת הילדים).
זה לא כל כך חמור כמו לא מובן, היא לא ממש אוכלת מוצקים, רק יונקת.
הנה פירוט קצת יותר ארוך, מקווה לא להיות טרחנית, אבל אני מודאגת!
הבת שלי בת כמעט 7 חודשים
נולדה 2800 (לא יודעת אם זה רלוונטי)
הנקה מלאה* (תכף הסבר לכוכבית)
ילדה פעלתנית מאוד (זוחלת, יושבת, עומדת), שמחה מאוד ועירנית מאוד.
אמא שלה, כלומר אני בריאה בדרך כלל (פרט לתת פעילות בלוטת התריס, שכרגע לא מטופלת).
לפני כשלושה שבועות הקיאה בשעות הערב כפעם ביום, למשך 3 ימים, ללא חום.
ביום השלישי לקחתי אותה לרופאה. היא נשלחה לתרבית שתן, ושם נתגלה לו חיידק E COLI.
עד שהגיעו התשובות לבדיקה הנ"ל הילדה הספיקה להפסיק להקיא, להתחיל לשלשל, להפסיק לשלשל, לעבור לעצירות, להפסיק עם העצירות ולעבור להיות עם המון צורך בתשומת לב ו"על הידיים" כל הזמן. אבל כל הזמן. כל הנ"ל, כאמור, בלי חום. כל זה נמשך 10 ימים.
כשהרופאה התקשרה לומר שיש חיידק, הילדה כבר היתה בסדר גמור. האבחנה של הרופאה היתה דלקת בדרכי השתן. לדבריה הערכים של החיידק היו נמוכים מאוד, מה שגרם לה לתהות בקול האם לא מדובר בחוסר היגיינה.
עבר שבוע. הילדה כרגיל שמחה ומאושרת.
ואז היא התחילה שוב להקיא, בערך 3 פעמים ביום (ותמיד בשעות הערב-לילה) והפעם עם חום 38.3.
כך זה נמשך כבר 3 ימים.
תחילת ההקאות בסצנה השניה היתה שעתיים אחרי שקיבלה מכה רצינית בראש - נפלה ממצב ישיבה אחורה על הראש.
הרופאה נלחצה, איבחנה דלקת בדרכי השתן שטיפסה לכליות. שלחה אותה שוב לבדיקת תרבית שתן ובדיקת דם. גם אולטרא סאונד לדרכי השתן וכליות בוצע.
הפעם כל הבדיקות יצאו תקינות.
בינתיים הספקתי לתת לפיצית אוגמנטין לפי הוראת הרופאה (3 מנות, אחרי הרבה הרבה בירורים ונקיפות מצפון)
ואז התחיל דימום בצואה. הפסקתי את האנטיביוטיקה.
הרופאה נתנה מרשם חדש לאנטיביוטיקה בשם פרווצט (פרצווט?) משו כזה.
לא נתתי לה בינתיים.
לשאלתי מדוע לתת לה אנטיביוטיקה למרות שהבדיקות תקינות, ענתה כי עדיין יש לה חשש שקורה משהו.
אני התחלתי לחשוב בכיוונים אחרים. אולי מדובר באלרגיה?
נתתי לבתי את המזונות הבאים כטעימות:
גזר - פעם אחת מבושל, אכלה בתיאבון. פעמיים גזר מקולף ושטוף, חי - כנשכן.
בננה - פעם אחת. היא לא אהבה.
בטטה - 3 פעמים. מאוווווד אוהבת (בכתה בין הביסים
טחינה - פעם וחצי.
שתי "תוספות" נוספות פרט להנקה שהיא מקבלת הם ברזל (פריפל3) וויטמין D.
מבין כל המוצקים הללו, 2 שנתתי קרוב לתקופה הזו הם גזר וברזל.
כאן מגיע הבלבול שלי:
האם אכן קורה לה משהו?
האם היתה לה דלקת בדרכי השתן?
האם טיפסה לכליות?
האם הרופאה שלי היסטרית?
האם אני היסטרית?
האם ייתכן כי הילדה אלרגית לאחד מהמוצקים שנתתי לה?
או לתכשיר הברזל?
האם מדובר בצמיחת שיניים? (כבר צמחו לה 2 השיניים התחתונות).
אפילו בדקתי אם אני בהריון...
מה עליי לעשות???
אני מבולבלת.
הבת שלי לא מרגישה טוב. אני מנסה לעזור לה ואני מבולבלת.
אשמח לשמוע את דעת המשתתפים/ות באתר. היא נחשבת מאוד בעיני!
הילדה שלי מקיאה. במצטבר אפשר לומר שכבר 3 שבועות... ואני לא יודעת מה יש לה...
(וכנראה שגם רופאת הילדים).
זה לא כל כך חמור כמו לא מובן, היא לא ממש אוכלת מוצקים, רק יונקת.
הנה פירוט קצת יותר ארוך, מקווה לא להיות טרחנית, אבל אני מודאגת!
הבת שלי בת כמעט 7 חודשים
נולדה 2800 (לא יודעת אם זה רלוונטי)
הנקה מלאה* (תכף הסבר לכוכבית)
ילדה פעלתנית מאוד (זוחלת, יושבת, עומדת), שמחה מאוד ועירנית מאוד.
אמא שלה, כלומר אני בריאה בדרך כלל (פרט לתת פעילות בלוטת התריס, שכרגע לא מטופלת).
לפני כשלושה שבועות הקיאה בשעות הערב כפעם ביום, למשך 3 ימים, ללא חום.
ביום השלישי לקחתי אותה לרופאה. היא נשלחה לתרבית שתן, ושם נתגלה לו חיידק E COLI.
עד שהגיעו התשובות לבדיקה הנ"ל הילדה הספיקה להפסיק להקיא, להתחיל לשלשל, להפסיק לשלשל, לעבור לעצירות, להפסיק עם העצירות ולעבור להיות עם המון צורך בתשומת לב ו"על הידיים" כל הזמן. אבל כל הזמן. כל הנ"ל, כאמור, בלי חום. כל זה נמשך 10 ימים.
כשהרופאה התקשרה לומר שיש חיידק, הילדה כבר היתה בסדר גמור. האבחנה של הרופאה היתה דלקת בדרכי השתן. לדבריה הערכים של החיידק היו נמוכים מאוד, מה שגרם לה לתהות בקול האם לא מדובר בחוסר היגיינה.
עבר שבוע. הילדה כרגיל שמחה ומאושרת.
ואז היא התחילה שוב להקיא, בערך 3 פעמים ביום (ותמיד בשעות הערב-לילה) והפעם עם חום 38.3.
כך זה נמשך כבר 3 ימים.
תחילת ההקאות בסצנה השניה היתה שעתיים אחרי שקיבלה מכה רצינית בראש - נפלה ממצב ישיבה אחורה על הראש.
הרופאה נלחצה, איבחנה דלקת בדרכי השתן שטיפסה לכליות. שלחה אותה שוב לבדיקת תרבית שתן ובדיקת דם. גם אולטרא סאונד לדרכי השתן וכליות בוצע.
הפעם כל הבדיקות יצאו תקינות.
בינתיים הספקתי לתת לפיצית אוגמנטין לפי הוראת הרופאה (3 מנות, אחרי הרבה הרבה בירורים ונקיפות מצפון)
ואז התחיל דימום בצואה. הפסקתי את האנטיביוטיקה.
הרופאה נתנה מרשם חדש לאנטיביוטיקה בשם פרווצט (פרצווט?) משו כזה.
לא נתתי לה בינתיים.
לשאלתי מדוע לתת לה אנטיביוטיקה למרות שהבדיקות תקינות, ענתה כי עדיין יש לה חשש שקורה משהו.
אני התחלתי לחשוב בכיוונים אחרים. אולי מדובר באלרגיה?
נתתי לבתי את המזונות הבאים כטעימות:
גזר - פעם אחת מבושל, אכלה בתיאבון. פעמיים גזר מקולף ושטוף, חי - כנשכן.
בננה - פעם אחת. היא לא אהבה.
בטטה - 3 פעמים. מאוווווד אוהבת (בכתה בין הביסים :)
טחינה - פעם וחצי.
שתי "תוספות" נוספות פרט להנקה שהיא מקבלת הם ברזל (פריפל3) וויטמין D.
מבין כל המוצקים הללו, 2 שנתתי קרוב לתקופה הזו הם גזר וברזל.
כאן מגיע הבלבול שלי:
האם אכן קורה לה משהו?
האם היתה לה דלקת בדרכי השתן?
האם טיפסה לכליות?
האם הרופאה שלי היסטרית?
האם אני היסטרית?
האם ייתכן כי הילדה אלרגית לאחד מהמוצקים שנתתי לה?
או לתכשיר הברזל?
האם מדובר בצמיחת שיניים? (כבר צמחו לה 2 השיניים התחתונות).
אפילו בדקתי אם אני בהריון...
מה עליי לעשות???