[b]תודה לכולם[/b] קודם כל

עדכון:
עדיין במחלקה, אמורים כבר להיות עם רפלקסולוגית שהיא דולה.
אני צופה שאחרי כל הטיפים פה + הדולה, הלידה תהיה קלה ותימשך 9.05 שניות והיילוד יצא מסורק ומחונך ולבוש ויגיד "תודה להורי ותודה מיוחדת לאתר באופן טבעי" (-:

באמת, תודה לכל העונים, זו עזרה ממשית !

צוויל

מנסיון אישי שלי: הסיטואציה המלחיצה של בית חולים רק מעכבת. אם יש אפשרות לדר פרטי- מה טוב, ושם: להתחבק, להתלטף, להתנשק, להתמזמז, (בעיקר בשדיים, מה שמשמח מאוד כי הרי בקרוב הם יהיו בלעדיים למישהו אחר...אז לנצל את הזמן שנותר...)
עוד: לשתות אלוורה,
אם היא כבר בבי"ח- אפשר לבקש חוקן- זה מזרז.
ושיהיה בשעה טובה ובבריאות

למיטב ידיעתי אי אפשר לקנות את הבלו, אלא אם אתה מטפל מוסמך, את הבלק יש בחלק מחנויות הטבע.

איפה אשתי שצריך אותה..
אפשר להזמין ולקנות בלו קוהוש בכל בית מרקחת טבעי ועל הדרך לקנות גם בלק קוהוש.
שני הצמחים עובדים על ריכוך צוואר הרחם ועל כיווצו. ניתן לקחת אותן ביחד 30 טיפות כל אחד כל שעתיים גם אחרי שמתחילים צירים..
הידע מאשתי הדולה שתחייה!

חוקן...

אם אפשר להזמין מדקר שיבוא לחדר לידה אז זה יכול לעזור המון.
שינסו להשיג "בלו קוהוש" ממטפל מוסמך - זה כבר יגיע עם הוראות...

באותו הקשר שיאצו של הקרסוליים (אזור רצועות הסנדל)
לחץ אוהב של הנקודות על התפר של החולצה בכתפיים. בנקודה הרגישה לשקוע .
עיסוי של הברכיים וצידי הברכיים יכול להקל על החרדה ו"הסרט" שהיא כנראה נכנסה
3 אצבעות מעל הקרסול הפנימי בשני הרגליים יש נקודה רגישה , שלחיצה עדינה יכולה לחולל פלאים
בהצלחה

צוויליך , ירידת מים נקיים ללא צירים בחודש תשיעי? הכל בסדר
לא להילחץ ולחכות לצירים שיבואו בתנאים ביתיים ובן זוג רומנטי.
אם היא מרגישה היטב את התנועות אז .. הביתה.

לפי ד"ר אבנר שיפטן, אין להלחץ מהרופאים שממהרים לתת זירוזים למינהם.
רובן יולדות כמה שעות אחרי ירידת המים ואפשר לחכות אפילו כמה ימים (לדעתו)
רפלקסולוגיה גם אמורה לעזור...

הי,
חברים שכרגע בתל השומר, לאחר ירידת מים וללא צירים.
לידה שניה, הראשונה קיסרית.

רשמתי מהדף:
פאולה
נשימות קפלבטי מהיוגה
שיאצו - אני צריך לברר מה ואיך
עיסוי פטמות

אשמח לעוד פטנטים להעביר לאבא !!

תודה

צוויל

איזה יופי לשמוע! קראתי את הדף ונשארתי במתח. מחכה להמשך.

[u]מאז הוא נהיה דומה יותר לקואלה[/u]
בפעם האחרונה שבדקתי - דומה יותר לתינוק אסיאתי עגלגל עם חיוך שרמנטי :-)

ילדתי :-)
30 שעות כמעט אחרי ירידת מים, התחילה הלידה ,ועוד 10 שעות עד להולדתו של הדולפין המתוק .
מאז הוא נהיה דומה יותר לקואלה :-)
את סיפור הלידה טרם הצלחתי לכתוב, וקדמו לה כמה הרפתקאות במפגשי עם רופאים באיכילוב.
סצנות היסטריות סביב ירידת המים עד לכדי הודעה של רופאה ש"את תגרמי לתינוק שלך למות"... (באנו לבקר עם התינוק החי, נושם ובועט אחרי הלידה... הסיפור במלואו בקרוב, אינשאללה..)
עד לחוף המיבטחים בו ילדתי : המרכז הטבעי בלניאדו.
מבטיחה לכתוב בקרוב, חלקים רבים מידי כבר מטושטשים כמעט עד כדי שכחה,
אני הוכחה חיה לכך שנשים שוכחות...
שבת טובה.
אה, לא למחוק בינתיים, אולי אשמור חלק בארכיון שלי, צריכה להתארגן..

רגע... מה קרה בסוף?

בהצלחה.
תנסי גם נשימות. תזמיני צירים. אפשר עם נשימות.
שיהיה במזל טוב.

[u]שולחת חיבוקים ואיחולים ללידה בריאה וקלה, לתינוקי מקסים ואושר גדול.[/u]

[u]אהה, זו את , אמא של דולפין הלוליין (הצתה מאוחרת)[/u]

[u]אני רואה שכבר מהבוקר לא כתבת,יכול להיות ש.....???[/u]

בהצלחה @} |תינוק|

גם אני חושדת שיש כבר דולפינון בקרבנו...
שולחת הרבה כח ואהבה אם טרם, וגם אם כבר.
@}|L|@}|L|@}|L|@}

ברח לי - שולחת חיבוקים ואיחולים ללידה בריאה וקלה, לתינוקי מקסים ואושר גדול.

[u]אני רואה שכבר מהבוקר לא כתבת,יכול להיות ש.....???[/u]

אהה, זו את , אמא של דולפין הלוליין :-) (הצתה מאוחרת)
אני רואה שכבר מהבוקר לא כתבת,יכול להיות ש.....???
בכל מקרה אם את לפני, בזמן או אחרי, שולחת לכם הרבה חיבוקים
(()) (()) (()) (()) (()) (())
מחכה להמשך
ובינתיים לילה טוב {@zzz{@ zzz{@ zzz {@

_להתלבט אם ללדת בלניאדו.
המחשבה על ניתוק מבן הזוג, בעבורי היא דרמטית. מאוד. ואכן , כל התהליכים שם, במיון יולדות, ואם אגיע לחדר לידה רגיל ולא אשהה במרכז הטבעי, זה בכלל סיפור. הוא מוגבל, אין אמבטיה בחדר, ולא יכולה לשהות איתו בזו שצריך לדדות אליה.
למה צריכה לוותר על השהיה האינטימית איתו, שיכולה להיות של שעות ארוכות, בהן נוכל להתחבק ולתמוך ?...אין מי שיחליף אותו, מבחינתי._
אני ילדתי כבר מזמן בלניאדו (תכף שלוש שנים :-) ) ורק למיון הבן זוג לא נכנס. בחדר הלידה הוא איתך כמה שתירצו ועוד בטח שעתיים אחרי הלידה.
אח"כ אפשר גם לקחת חדר פרטי, או ללכת הביתה !
ושעות הביקור זה לא כזה אסון אם רוצים גם קצת לנוח, במילא יש גם סידורים ומנוחה לו ותכף יש לכם את כל החיים מבלי להיפרד.......

מקווה בכלל שאת כבר אחרי :-) ושלא תצטרכי להתלבט,
שיהיה לך טוב ומוצלח - איפה שלא תהיי.
(()) @} (())

גם אני למרות מה שעברתי חושבת עדיין שלניאדו זו אופציה טובה. ואני לא יודעת אם ציינתי בסיפור לידה שלי, אחרי הלידה בן זוגי ובן הזוג של שותפתי לחדר סיכמו ביניהם שהם יכולים להשאר ואמרו זאת לשומרים שנתנו להם להכנס חופשי. הבעיה היתה עם הזמן שהייתי מאושפזת לפני הלידה אבל את כבר מצאת לזה פתרון ופשוט לא הסכמת להתאשפז ולא לבדוק פתיחה. אז אסרטיבית את יודעת להיות, וחוץ מזה תהיה לך לידה נהדרת ומיד אחריה תסעי הביתה אז כל החשש הזה מיותר.

אם יורשה לי לשאול-למה בכלל לנסוע לאיכילוב להבדק?
הרי בשתיית מים את מחדשת את מי השפיר ואת חשה תנועות ואין חום...לא חבל על הטרטור? זה לא כל כך מקדם את הצירים כל הבדיקות האלה...
לא עדיף איזה עיסוי פטמות באוירה רומנטית בבית?
מצד שני אם זה מרגיע אותך אז כמובן תעשי את זה :-)
אני חוזרת על דעתי הידועה בעד לניאדו
<זו דעתי בלבד על סמך נסיוני בלבד ואל תתני לזה לבלבל אותך,קחי רק מה שתומך בך>
תבחרי בית חולים מתוך אמונה מלאה שאת הולכת ללדת טבעי כמו שרצית במרכז הלידה הטבעי
אל תדמייני את עצמך עוברת למחלקה כי זה מסבך את השיקולים ועושה כאב ראש
את תלדי במרכז לידה והאיש יהיה צמוד אלייך וזהו!
וגם בכלל לא בטוח שתצטרכי אמבטיה או גז צחוק
אם תקדמו צירים בבית ותסעו עם צירים חזקים יותר לנתניה זה גם לא סוף העולם.אני מבטיחה לך שלא תלדי באוטו...
ולגבי שעות הביקור...זה כבר לא חלק מהלידה ושתגיעו לגשר תעברו אותו כמו רבים וטובים לפניכם
אני כותבת וכותבת ובסוף בכלל תפגשי מיילדת נפלאה באיכילוב ותלדי וזהו :-D
מה עם הדולה,יש התפתחויות?

ישנתי מעט, היו לי אפיזודות של 3-4 צירים במרחק של לפחות כשעה זה מזה, לא רוכים, אבל כואבים מספיק כדי להוציא ממני נשימות וקולות וביניהם ישנתי ובדקתי שהדולפין זז.
אנחנו נוסעים לאיכילוב על מנת להיבדק במוניטור ואולטרה סאונד, אני בטוחה שיציעו בדיקה וגינלית ויודעת שממש לא כדאי.
הדילמה : אם לא נדע אם יש פתיחה כלשהי, לא ניסע שוב לכיוון לניאדו, אבל יש חשש לנסות ולקדם צירים ואז לנסוע כשעה, עם צירים שאולי יהיה צפופים וכואבים.
משתדלת להתנהל בניחותא. אני יודעת שהוא בסדר, התנועתיות שלו חד משמעית, אבל רוצה לשמוע שכמות מי השפיר טובה. גם זה מבלבל כי כנראה שזו לא ירידה קלאסית של המים, ובכלל - מאתמול בשעות הערב כבר לא מטפטף.
לנשום, בינתיים זה אפשרי :-)
ניבדק באיכילוב ונראה מה הלאה.

לילה לפני שירדו לי המים נסענו לאיכילוב, כי פעם ראשונה מאז ההריון, היתה לי דאגה קלה שלא חשתי בתנועותיו.
קיבלו אותנו יפה במיון היולדות, האיש כמובן נכנס עימי , המיילדת שקבלה היתה מקסימה (מקסימה ! )
ולאחר ששמעתי אותו במוניטור ונרגעתי, היתה לנו שיחה פתוחה ומעניינת על ההתערבויות בכלל ובאיכילוב בפרט.
אח"כ קבלה אותנו רופאה ועשתה אולטרה סאונד, ואמרה שהיא לא מעונינת לעשות בדיקה וגינלית מיותרת.
כולן היו שם אדיבות, חייכניות, אמפטיות ו...
אין שחור / לבן.

יאללה לאיכילוב. אני לא מפחדת כבר להגיע לשם, בטוח לא בשביל בדיקה שגרתית.

אני ערה מזה כשעתיים, האיש סיפר שהיו לי כנראה 3 צירים במשך 3 שעות השינה, אני זוכרת כאב, אותי נאנחת ואותו מעסה, אבל לא התעוררתי מהם לגמרי, הצלחתי להמשיך לישון מעט.

כשהתעוררנו, קראנו את מה שכתבתן ושמחנו וצחקנו .
התקלחתי ובדקתי שיש תנועות שלו. הוא בהחלט שט לו כרגיל והגביה צד אחד של הבטן שלי עם פלח טוסיק מתוק שעלה וירד תוך כדי שחיה עדינה. שתיתי הרבה, ביס מסנדוויץ' ומקלחת מהירה. האיש דוחק שאחזור לישון.
[po]מיכלול ה[/po] קראתי בזמנו את סיפור הלידה שלך, ועכשיו שוב. יש בו הרבה דברים שגרמו לי, ועדיין - להתלבט אם ללדת בלניאדו.
המחשבה על ניתוק מבן הזוג, בעבורי היא דרמטית. מאוד. ואכן , כל התהליכים שם, במיון יולדות, ואם אגיע לחדר לידה רגיל ולא אשהה במרכז הטבעי, זה בכלל סיפור. הוא מוגבל, אין אמבטיה בחדר, ולא יכולה לשהות איתו בזו שצריך לדדות אליה.
למה צריכה לוותר על השהיה האינטימית איתו, שיכולה להיות של שעות ארוכות, בהן נוכל להתחבק ולתמוך ?...אין מי שיחליף אותו, מבחינתי.
גם לי תהיה מלווה קרובה, אבל - אין מה להשוות. אני זקוקה לו, זה עשוי להיות מאוד קריטי, הניתוק ממנו, ולהשפיע על כל מהלך העינינים.
אז אולי ניסע מחר למאיר בכפר סבא?
איזו דילמה, איזו תחושה של חוסר אונים אל מול המערכת .
כמה חבל שבלניאדו התשתית הפיזית היא כזו (עיניין האין מקלחות והצפיפות במתחם חדרי הלידה והמחלקה , ושעות הביקור שחלות על בן הזוג !!! והבעיה להשתחרר בשבת - בסיור במאיר זה נראה והרגיש לי טוב יותר בלי כל המגבלות הללו)
וגם המיפגשים שאת מתארת עם אנשים בצוות, שלא היו נעימים. אני רגישה מידי...לפגוש כאלו בלידה שלי עשוי להיות לי מאוד קשה. אוף. החלטה לא פשוטה, לבחור את הפחות גרוע :-(
בזמנו גם תהיתי אם גז הצחוק שמוצע במאיר(כחלק בלתי נפרד גם מהחדר ללידה טבעית), עשוי להוות שיקול.
שמעתי מכמה נשים שרק בזכותו הן הצליחו ללדת ללא אפידורל והתערבויות אחרות. מעולם לא התנסיתי ואני יודעת שישנה אפשרות שאהיה בין אלו שמגיבות לזה לא טוב.

אין לי כרגע החלטות. אלך לנסות לישון.

אתן מקסימות.

[u]אם היא תקבל אנטיביוטיקה לפני הלידה אז יבקשו ממנה לתת גם לתינוק אנטיביוטיקה למשך ארבעה ימים בתינוקיית ביה"ח אחרי הלידה[/u] זה לא נכון!! אני גם הגעתי ללניאדו עם ירידת מים ללא צירים, אכן קיבלתי אנטיביוטיקה אבל התינוקת לא קיבלה והייתה בביות מלא.

הסיפור שלי התחיל די דומה לסיפור שלך, אם יש לך כוח ממליצה לך לקרוא את סיפור הלידה שלי שיכול להכין אותך למצבים שונים בלניאדו: [po]סיפור הלידה של[/po] _מיכלולה
ואני מוסיפה כמה המלצות חשובות: זה שחזרת הביתה זה נהדר. למרות כל הבעיות בלניאדו אל תעיזי ללכת לאף בית חולים אחר כי מיד יציעו לך זרור. רוב הצוות שם נהדר, אל תתני למפגש עם המיילדת הכעסנית להשפיע עלייך, אני נתקלתי שם במיילדות מקסימות שעשו הכל (במסגרת מה שהן יכולות בתוך בית החולים) כדי להעביר את הלידה כמו שאני רוצה, נתנו המון כבוד ומקום לי ולמלווים שלי. אני ממליצה מאוד על אביגייל ומנוחה.
בכל מקרה המנעי מלהתאשפז במחלקת יולדות, (אני הייתי שם כמעט 20 שעות לפני שנכנסתי לחדר לידה וזה הטיש אותי).

נסי לנוח בבית כמה שאת יכולה, לנשום עמוק, להרגע, לסגור את הטלפון, לאכול משהו משביע וטעים, לדבר עם הדולפין לקבל אותו בברכה (הוא כבר הספיק לעשות לך תרגיל אחד ולבסוף להתהפך מבלי שתעברי התערבות, אני משערת שגם עכשיו הוא יעזור לך לעבור את הלידה בדרך טבעית ומעצימה).

שתהיה לידה טובה, מיכל.

אם את רוצה עידוד, הטלפון שלי מופיע בהודעה ב [po]ככר השוק[/po], תרגישי חופשי להתקשר בכל שעה.

את יודעת ללדת (()) ואת במחשבותיי כל הזמן.
שולחת לך הרבה כוח ואמון בעצמך.
אם אני יכולה לעזור במשהו-תני סימן.
|L| |L| |L|

[u]בהצלחה! לידה טובה![/u]
(())(())(())

[u]בהצלחה! לידה טובה![/u]
@}

ואו, הייתי צריכה לדעת שזו את :-P

[u]אח"כ כבר לא יהיה דומה לעכשיו, בשום מובן, אבל בעיקר בידיעה הזו, שקרה הדבר הבלתי נתפס מבחינתי כרגע, שילדתי[/u]
|תינוק| ! ! !

[u]חושבת עלייך כל היום. בהצלחה![/u] (())

(())
חושבת עלייך כל היום. בהצלחה!

שמחה שלא רלוונטי אלייך, אבל אם יש חום (אמיתי), שלא ממחלה, לאחר ירידת מים, זו סיבה טובה כן לבצע זירוז, ואולי אפילו ניתוח (אני לא לגמרי בטוחה, יותר ויותר מקבלת רושם שזירוז הוא פתרון לא מוצלח בכל אופן, ושאם יש צורך, עדיף כבר ניתוח, למרות שהתנגדותי הרבה לניתוחים מיותרים - ידועה).

אכלנו, שתינו, השכנים באו והלכו, הטלפון לא הפסיק לצלצל,
ועכשיו הולכת להתקלח ולנסות לישון מעט,
הדולפין זז ועוזר לי לחוש ביטחון,
ואתן, מה אומר... זו משענת , אבל מעצימה.
אחזור לכאן תוך שעות 3-4 שעות, לקבל את האנרגיות שאתן שולחות ולהפנים ולהטמיע אותן בכל חלקיק של גופי ונפשי.
אני יודעת ללדת :-)
מנסה לשנן ולהפוך את זה לעובדה למשך ה(כמה וכמה וכמה) שעות הבאות.
אח"כ אסתובב עם זה לתמיד...מקווה.
פתאום מבינה : אח"כ כבר לא יהיה דומה לעכשיו, בשום מובן, אבל בעיקר בידיעה הזו, שקרה הדבר הבלתי נתפס מבחינתי כרגע, שילדתי.
אני לא באמת קולטת מה הולך להתרחש.
מתרגשת ,מתרגשת, מתרגשת.

בהצלחה! לידה טובה! @}

מתוקתי!
תזכרי שזו לא "עבודה" זו חגיגה!!! |בלונים|
את והדולפין יוצאים למסע לקראת הפגישה שלכם ואני מקווה שתזכרו שבלידה יש גם הרבה הנאה-
מעבר לחששות ולכאבים וכל הדברים האלה...
הנה דף שייתן לך אולי השראה וחיוך [po]אקסטזה בלידה[/po] :-)
(()) (()) (())

אני חושבת שהחום (הנמוך) שהיה, היה כתוצאה מהתרגשות עם תחילת ירידת המים,
כמו כן - האם יכול להיות שמצב של עצירות יעלה את חום הגוף? האם מישהי יודעת? תודה.

אוי, כמה מרגש שכתבת! אני כל הזמן חושבת עליך (-:
לדעתי ניתנה לך הזדמנות פז, לחוות את קושי המערכת ולהכין אסרטיביות עוצמה ותבונה. לא לכל אחת הצ'ופר הזה, לטעום ולחזור הביתה ולחשוב על זה! אמנם בכית, אבל עמדת איתנה מול הדרישה לבדיקה וגינלית וזה נפלא. לא כל כך בגלל הבדיקה עצמה שיתכן שלא היתה מזיזה לך, אלא כי הרגשת שלא, ועמדת על כך. כל הכבוד |Y| ומה שתכננת להגיד לרופאה נשמע מדוייק סביר הגיוני ונכון. כתבתי קודם על יחסי מין ובאה [po]תזמורת הים[/po] ותיקנה אז אם כבר קראת שימי לב, ההערה נמחקה והתיקון של אורית חשוב. כן גירוי פטמות לא יחסי מין מלאים. (כן אורגזמה? אני תוהה. נשמע לי מועיל ומפעיל רחם. אורית?)
מנוחה נעימה, תודה שעדכנת. {@

טוב, אני היא זו שבשל ירידת המים [po]ההולכת בדרכים[/po] פנתה אליכן.
הולכת, תודה!
ולכולכן, איזה מזל שיש אתכן כאן.
הגענו ללניאדו ונבדקתי - מוניטור, לחץ דם, חום, שתן. הכל תקין. בהמשך רצתה רופאה לבדוק וגינאלית, ביקשתי שלא והיא הציעה בדיקה עם מכשיר ששכחתי את שמו, שמכניסים לנרתיק ודרכו מסתכלים פנימה על מנת לראות את מצב מי השפיר. לא רציתי.
מרגע זה - חבל על הזמן... אלו ריקושטים חטפתי ממנה, היתה אגרסיבית ,בלשון המעטה , דברה אלי בגסות ובטון נזיפה בווליום של צעקה ו...באסה.
אסור לבני הזוג להיכנס למיון הנשים. אוקיי, אני מכבדת את כללי המקום, אבל את המלווה שהיתה איתי היא זרקה החוצה. ביקשתי שתתן לה להישאר איתי (החדר היה ריק ושקט) והיא לא הסכימה.
כאן עשיתי טעות (לזכור להמשך הלידה) שהסכמתי להמשיך את הפרוצדורה איתה ולא חתכתי איתה עיניין.
היה יותר נכון לומר לה " באתי לכאן במצב רוח טוב ללדת, לא לחטוף ממך על הראש ולהינזף ולא מתאים לי שתבדקי אותי בדרך בה את מתייחסת" ולבקש רופא אחר.
נשארתי מולה לבד. הדמעות כבר בגרון. טענה שאני לא מאפשרת לה לערוך בדיקה שתאושש את זה שאלו מי שפיר.
אמרתי שיורדים מים, מידי כל 20 דקות , חצי שעה, בפלופים כאלה, שקופים לגמרי.
עשתה אולטרה סאונד ואמרה שסביב הראש שלו יש כמות מים תקינה ולכן היא לא יכולה לאשר חד משמעית שאלו מי שפיר ולא משהו אחר, כמו הפרשות.
אח"כ מיילדת הסבירה לי שאולי אלו מים מהחלק העליון יותר, שאולי יש זרזיף משם, למרות שכיסי המים ליד הראש ובצידי הגוף שלו נראים מלאים.
היא רצתה לאשפז, ביקשתי להשתחרר (עוד אחרי המפגש איתך, מה את חושבת?... חשבתי בליבי ) וחתמתי על סרוב להתאשפז.
יצאתי ממיון יולדות היישר לזרועות האיש, בכיתי מלאן.
הלכתי לסיבוב במרכז הלידה הטבעי, כדי להיזכר למה הגעתי לכאן מלכתחילה ועל מנת להתחבר למקום האופטימי, לא להישאר עם הרופאה הזו. המילדת שבתורנות שם, היום וגם בלילה, היתה מאוד נחמדה ואמפטית (הביאה לי חבילה שלמה של טישיו :-) ) והרגיעה.
נפרדנו תוך ידיעה שיתכן וניפגש שוב, הלילה.
הדרך לתל אביב היתה פקוקה . מכה. ישנתי מעט, התחילו לי כאבים בדמות כאב שמקיף את הבטן התחתונה וחגורה תחתונה בגב, בו זמנית, לא קשים, אבל כואב... למשך של כ 20 שניות, אחת ל 20 דקות עד חצי שעה. נשמתי אליהם,קיוויתי שבבית אקבל אותם בכל מיני תנוחות אבל עכשיו הם פסקו.
האיש מכין ארוחה. תכף ניכנס לישון. ישנתי הלילה רק 3 שעות.
הייתי רוצה לא לתת לעצמי להיכנס לפינה שבעצם יוצרת את הלחץ העיקרי, מבחינתי. לא לחשוב שאולי התינוק שלי במצוקה ואני לא אדע, כי לא התאשפזתי להיות במעקב...
בעיקרון, לניאדו זה המקום בו מתיחסים בסבלנות רבה, יותר מכל בי"ח אחר, למצב בו ירדו המים. לא שמים אולטימטום של 12\24\מס' שעות קרוב לזה, עד לאיום לתת זירוז.
יודעת על יולדת שחיכו איתה שם (היא התאשפזה למעקב) 5 ימים לאחר ירידת המים.
אני עייפה. עייפה נורא.
אוכל משהו , נישן קצת אם נצליח, ואז נקום לעבודה... כדור, פטמות, כל מה שאפשר להתחיל צירים אפקטיביים.
עדיין לא קראתי את כל מה שכתבתן. בטוחה שיש כאן עצות מועילות ומודה לכן, אנחנו מאוד זקוקים לעידוד אחרי המיפגש עם המערכת :-( אחרי שאוכל משהו אוכל להתרכז, אני מעולפת לגמרי.
אבל מקווה לסמוך על הגוף שלי, לא לתת לרופאה הזו להישאר לי בזיכרון אפילו עוד רגע אחד נוסף.
כמה טוב בבית.

בינתיים החום ירד והיא חזרה הביתה אחרי מוניטור ואלטרסאונד.
מקווה שהצירים יחלו הלילה...

לשים לב אם החום ממשיך לעלות, כך יש אינדיקציה לזיהום.

להתיעץ כדי לדעת מה כדאי ומה לא: למשל כן אנטי' ולא זרוז (אבל לנסות לזרז באופן טבעי).
והרבה תלוי בהסטוריה הרפואית והמיילדותית של האישה.

עיסוי פטמות זה מצוין (למרוח עליהן שמן שקדים קודם שלא יכאב), אבל בשום פנים ואופן [b]לא לקיים יחסים מלאים[/b] אחרי ירידת מים! זה שווה ערך לבדיקה וגינלית מבחינת הסיכון לזיהום.

כדי להביא את הצירים אני ממליצה מאד מאד מאד על תרגילי פאולה. תגידי לה לעשות שששששששששששש חזקים עם עיניים מכווצות. וגם נשימות קפלבטי (אם היא יודעת מה זה- אלו נשימות יוגה, אבל קשה לי להסביר למה הכוונה). ואם יש בקרבתה מישהו שיודע שיאצו שילחצו לה על הנקודות שמזרזות. אצלי זה עבד.

[u]אם היא תקבל אנטיביוטיקה לפני הלידה אז יבקשו ממנה לתת גם לתינוק אנטיביוטיקה למשך ארבעה ימים בתינוקיית ביה"ח אחרי הלידה, עם ביקורים להנקות, למקרה שהתפתח זיהום וזה לא ניכר בבדיקות בגלל האנטיביו' שהיא קיבלה.[/u]
להפך! אני קבלתי אנטיביוטיקה במהלך הלידה בגלל ירידת מים [b]כדי[/b] שהתינוק שלי לא יצטרך אנטיביוטיקה וטיפולים. רק אם הייתי מסרבת, היו נותנים לו אנטיביוטיקה מחשש לזיהום. אחרי הלידה לא נתנו לו שום דבר והוא היה אתי בביות מלא מההתחלה. כדאי לבדוק בבית החולים שהיא הולכת אליו מה הנוהל שם!

בינתיים דיברנו על כך שלא תסכים לבדיקה וגינלית ותעשה רק מוניטור ואולטרסאונד חיצוני.
היא מקווה שיתחילו צירים ואולי אולי תחזור הביתה אם תראה שלא...
היא נסעה עם בן הזוג.הדולה בינתיים בקשר טלפוני בלבד.אני אעדכן אותה בטלפון אם תהיה אינפורמציה חדשה.
מעניין אותי מה כתוב על זה בספר של אילנה שמש,אבל אין לי אותו כרגע ברשותי.
תודה לכל העונות!

[u]ובטח ירצו לזרז[/u]
בבתי חולים שונים מוכנים להמתין משכים שונים, בין עשרים וארבע שעות עד שבעים ושתיים ואז אם לא התפתחו צירים לזרז.
אם היא כבר שם מן הסתם הספיקו להלחיץ אותה כהוגן.
שתסרב לבדיקות פנימיות. שלא תסכים לכלום לפני התייעצות עם מישהו מחוץ לבית החולים שאמון עליה.
האם נסעה לבד? עם מלווה? עם דולה? איך תספיקי להעביר לה את האינפורמציה?

אם היא תקבל אנטיביוטיקה לפני הלידה אז יבקשו ממנה לתת גם לתינוק אנטיביוטיקה למשך ארבעה ימים בתינוקיית ביה"ח אחרי הלידה, עם ביקורים להנקות, למקרה שהתפתח זיהום וזה לא ניכר בבדיקות בגלל האנטיביו' שהיא קיבלה. מצד שני עליה של חום באמת יכולה להצביע על זיהום. לא יודעת מה להציע. אולי להתייעץ עם מיילדת שלא עובדת בבית חולים? אולי עם הרופא המיילד בבית ד"ר שיפטן?
בהצלחה כך או כך ואם אחרי הלידה ידרשו לתת אנטיב' לתינוק והיא תסכים אז שתתעקש על ביות מלא והנקה. ושימצאו סידור לתת לו את האנטיב' כשהוא [b]עליה[/b] (והלוואי ולא יהיה צורך.)

לקחת ויטמין C.
לסרב לבדיקות פנימיות.
לעקוב אחרי החום - אם עולה, כנראה שהיא תצטרך אנטיביוטיקה, ובטח ירצו לזרז (בצדק, אני חושבת).
האם החום היה כזה במדידה הראשונה, או שקודם היה נמוך יותר ועלה?

אני צריכה ייעוץ דחוף בעבור חברה שירדו לה המים הבוקר ועדיין לא הופיעו אצלה צירים.
מדדה חום-והוא כרגע 37.3
היא קצת נלחצה מזה והחליטה לנסוע ללניאדו על מנת להבדק או להיות תחת השגחה ולדעת שלא מתפתח זיהום.
לי אישית נשמע שאין סיבה לנסוע ולטרטר עצמה
והייתי גם חוששת מהתערבות יתר של צוות בית החולים
היא רוצה מאוד מאוד לידה טבעית!
אנא בנות כל מידע ועצה בנושא יכולים לעזור-מה כדאי לה לעשות עכשיו?
היא כבר בדרך לבית החולים-לאיזה בדיקות להסכים ולמה לסרב?
להשאר שם או לחזור הביתה במידה ואין צירים עדיין?
לעשות הליכות ותרגילים ושיאצו וכאלה או לנוח?
תודה מראש!