תודה סאלי והדס - אבדוק ואחשוב

היי יעל,

איזה כיף לשמוע ממך @}
גם אני בחיפה :-)
המחיר - 300 ש"ח לפגישה של שעה ועשרים דקות.
אורך התהליך - אנחנו יכולות לדבר קצת בטלפון ואני אנסה להעריך עבורך. קשה ככה בניחוש. מאוד תלוי איפה את עומדת, ומה את רוצה להשיג... זה שאת לומדת אימון זה סימן מאוד טוב, בד"כ זה מצביע על יכולות טובות שלך לנצל תהליך כזה בצורה טובה ואולי מהירה. בד"כ אני מציעה לאנשים לחשוב על תהליך עבודה כעל 12 מפגשים - למרות שאין התחייבות לכך, ותמיד אפשר להאריך או לקצר. אבל עם מאמנים זה יכול להיות גם פחות, אם תרצי.

אשמח לשמוע ממך :-) בכל מקרה מאחלת לך הרבה הצלחה |L|

ממליצה לך על תטא הילינג כטיפול לפחדים חרדות וכו" (חפשי מטפלים מהאזור שלך.אולי דרך האתר של התטא...)
מאחלת לך ריפוי מלא ושלווה.
באהבה הדס

יופי לראות אותך כאן! {@

הרבה הרבה הרבה זמן לא כתבתי. עדיין ביקרתי פה בצמתים שונים של חיי. בעיקר ברגעי מצוקה, בהם לא הייתי בטוחה באיזו דרך אני הולכת. ואז קראתי וקראתי בשקיקה את הדברים החכמים הרבים שנכתבו פה.

הרבה דמויות נוספו וכמה נעלמו (ענת גביש, איפה את? מתגעגעת לכתיבה שלך).

מרגיש לי נכון להראות נוכחות פעילה יותר וחשוב לי גם מאוד לשלם על השימוש באתר המדהים הזה שמילא תפקיד כה חשוב בחיי בשבע-שמונה שנים האחרונות.

[po]האם כעס רלוונטי בגידול ילדים[/po]
זה שם הדף,
יכולה להכנס מפה, אבל גם כשלוחצת על [po]מה חדש[/po], מופיעים כל הדפים שכתבו בהם משהו לאחרונה (בודאי מכירה את זה) ולפחות בימים אלה כמעט כל יום נכתבים שניים שלושה דברים בדף.

הי יעל
אני כבר לא כל כך מבקרת פה.
אצלי הכל בסדר גמור.
אם את רוצה להתקשר עימי הכי טוב זה במייל - בראש הדפבית שלי ומשם כבר נמשיך (-:
שמחתי לשמוע שאת בטוב
Pלונית

התחילה השנה, מה שלומך? מסתדרת ללמד - לשאוב?
מקווה שאת בטוב

זה קצת רחוק.
יש מפגש בימי רביעי אצל בחורה שגרה בורדיה.
פעם אחת היו שם 4 בנות שעולות לכיתה א'.
זה היה נחמד.

אולי תנסי לבוא?
אם תרצי אני אתן לך את הפרטים.

המפגש הזה הוא בבוקר. מתאים לך בוקר?

חוץ מזה קורץ לי לעשות מפגש גם אצלי, אבל אחר הצהריים, שיימשך בזמן שנת הלימודים.

יצא לי כמה פעמים לתיתקל בשמך.
נדמה לי שבעיקר בדף של יום לימודים ארוך.
יש לי בת שעולה השנה לכיתה א' בבית ספר דויד ילין.
אולי גם שלך עולה לשם?
אם כן, איפה את?
ראינו אותך במפגשים? נדמה לי שלא.

אם יש לך עניין להפגיש ביניהן תהיי בקשר.

היי יעל- מה שלומכם?
בא לי לפגוש אתכם- אולי נעשה טיול לחיפה...
אם בא לך קפצי לדף שפתחתי על חינוך ביתי חלקי- חשובה לי דעתך כמי שמנסה כמוני לשלב בין אלף דברים....

אכן כן, וגם לך אכתוב לך בשעה יותר נורמאלית...

מזל טוב! |בלונים|

מזל טוב יעל@}

שיהיה מזל טוב, ויום הולדת שמח :-)
[u]אני מקווה שבקרוב יעלו מחדש כל הרצונות והחשקים[/u]
ושיתממשו!

יעל, קראתי מה שכתבת על יום ההולדת שלך. אז קודם כל, מזל טוב גדול |בלונים|
ושנית, (())

אני מקווה שבקרוב יעלו מחדש כל הרצונות והחשקים @}

<ואז, שיהיו גם הרבה |מתנה|>
<מתפרעת עם אייקונים>

בדיוק היום חשבתי עליך, תהיתי מה נשמע עם ההצפה הרגשית בהנקה. והנה ביקרת אצלי בדפבית.
אז מה שלומך?!

אהלן יעל,
נכנסתי לדף כדי לבדוק איפה את גרה (בגלל הריהוט) וראיתי שיש לנו כמעט תאומים מכיוון שאני ילדתי את יהל (בת) ב29.4

הי יעל,
ראשית מזל טוב להולדת מעיין (גם לי יש מעיין אחת בבית)!
קראתי את שאלתך בעניין הבכי וההנקה - הוספתי שם משהו מנסיוני בעניין זה.

יעל, העברתי את הדיון על הנקה ובכי ל שאלה דחוםפה על הנקה - לטובת הדורות הבאים (-: (אחרי שנתת רשות עקרונית לעריכה כבר בעבר וגם הפעם (-: )
מקווה שאת מרגישה מצויין {@
(ובוכה כי בא לך P-: )

מזל טוב!

מזל טוב (())

מזל טוב, מזל טוב, מזל טוב (-:
איזה יופי!!!

תתחדשי :-)
תתאוששי ותתחזקי |Y|
וברוכה הבאה למעיין @}

יעל, מה שלומך? את הבאה בתור ללדת, לא?! (-:
בכל מקרה קפצתי לאחל חג שמח ושמחה בכלל {@

הי, רק קפצתי לשאול מה שלומך :-) ולהשאיר לך @}

[u]שוקלת אם לפתוח דף על "דכאון לפני לידה" - בהנחה ויש דבר כזה ולא המצאתי אותו בעצמי.[/u]
קוראים לזה חוסר בברזל... :-)

יעל עניתי לך בדף שלי @}

הי יעל!
בעקבות התשובה שלך בדף שלי קראתי את הדף שלך ומצאתי הרבה נקודות משותפות. אשמח לדעת איך את מתמודדת עם האיזון הלא מתאזן הזה משפחה- ילדים- עבודה- אני (כאדם בפני עצמו עם הצרכים שלו ולא כחלק מכל הנ"ל). לי מאוד קשה לוותר על המקצוע שלי אותו אני אוהבת אהבה גדולה. מצד שני אני אוהבת את הבת שלי הרבה יותר.... בקיצור הגיגים יתקבלו בברכה.
תודה שענית לי, אני מרגישה שלא כל כך מתיחסים, כי לא מכירים אותי,
פיצה

אישה פשוטה - את עומדת לפתוח דף בית חדש? אוכל לענות לך שם.

הי יעל
לא לא ידעתי שבנך בגן עם אחייניתי, כמה נחמד. מה שלומך? איך ההריון והלימודים וכל השאר?

הי יעל,
אחותי השתחררה מבית החולים פחות מ-24 שעות אחרי ניתוח קיסרי. אפשר לעשות את זה. אולי אפילו להביא מישהי בתשלום לעזור בימים הראשונים.
בפעמיים הקודמות שהייתה בבית חולים אחרי ניתוח, לקחה את התינוקות למיטה. כל פעם שבאה אחות: "כן, בדיוק הנקתי, אני כבר מחזירה לעריסה" וזהו. הרי כל פעם באה אחות אחרת. אין להם באמת מושג. ואם הם לא מוכנים לקחת אחריות אם התינוק יפול, אז הם לא צריכים. תגידי להם שאת אחראית.
בהצלחה @}

וואו, תודה!
אני נורא מתרגשת מכל הצעות העזרה.
כעקרון אני צריכה כמה שאלונים מספריית המבחנים (או איך שקוראים לה שם :-) ).
שלחתי כבר את הפרטים ל [po]מא צ'י[/po], ואני מחכה שהיא תראה ותחזיר לי תשובה אם מדובר בהרבה מידי עבודה.

שוב, תודה @}

הנשר נחת.
@}

יש לי עוד חודש.
בסה"כ אני בסדר גמור, אני עייפה רוב הזמן כנראה גם תודות למחסור ב B12 ובימים האחרונים אני גם מרוגזת (אולי בגלל העייפות?!)
וסביבי כולן כבר ילדו מזמן (-:
גם את אוטוטו לא?!
אמרתי לאמא שלי שאני נורא רוצה כבר שהתינוקת תצא, היא צחקה ואמרה -באמת בהתחלה נורא רציתי שתצאו אח"כ כבר רוצים שהם יחזרו חזרה פנימה (-:

עניתי אצלי :-)

כמה נחמד, לראות וגם לקרוא. דש לבנות ומזל טוב על ההריון ובהצלחה...

יעל, ברשותך העתקתי את הדיון שנפתח לדף [po]הסרט ''אנשים חופשיים''[/po] מתוך מחשבה שיותר אנשים יחשפו לדברייך שם.
מקווה שזה בסדר מבחינתך.

הי, מה שלומך? הרבה זמן לא ראיתיך כאן (-:

יעל
המון תודות על התקציר. זה נגע בהמון נקודות מוכרות (וכואבות) אך כפי שענת ונונה כתבו - יש ויש.
בכל מקרה, אני רוצה להגיב בהרחבה לגבי הנקודות השונות אך כרגע אני פה עם חום גבוה, שלושה ילדים ובלי בעל ומחר התחייבתי להכין 2 עוגות לגן, כך שזה יצטרך לחכות קצת... (אבל איזה כיף שבאתר הזה אפשר לכתוב בכלל שנה מאוחר יותר וזה עדיין יהיה on topic למי שקורא בדף :-)
טוב אמרתי שאין לי זמן ואנרגיה והנה אני פה מברברת...
later

מבטיחה לתקצר את הסרט על החינוך ביפן בראשית מרץ (עכשיו יש לי ממש מוטיבציה כי אני רוצה לשמוע את דעתך המלומדת בענין).

Great, I'll be waiting patiently with Nona... biting my nails and spliting my hairs :-D
I can't promise an educated opinion on anything though. Just my own baised one ;-)

I would also love to hear about the movie in detail

<a dreadful mom who is actually very pleased with the elementry school system here in Japan>

תודה. נחכה בסבלנות

>סקרנית<

[u]אני מקרינה סרט מחריד ומדהים על החינוך בבתי הספר ביפן (כדוגמא לחינוך מדכא)[/u]
יעל, בא לך לתת תקציר (מצידי הוא יכול להיות ממש ארוך) של הסרט בדף [po]טבעי ביפן[/po] ?

יעל, ראיתי מה כתבת בבלוג ההנקה. אני לא יודעת כלום מהחיים שלי בנושאים כאלה, אז הכי טוב שאני יכולה לתת זה:
(())
ולהגיד שטרה בטוח צודקת (רוצה שאשלח לך קצת אוכל אנגלי מבושל? התינוק יתחיל לינוק מיד, רק מהפחד שיציעו לו דבר כזה לאכול...).
יום טוב :-)

וואו, לילך - איזה כיף לשמוע ממך. אני עונה לך כאן, כי אין לך דף בית.אל תתחילי - את שומעת - אל תתחילי דוקטורט!!! חבל שהתחלתי, אני ממשיכה כי צריך!!! החיים היו יפים יותר ללא המטלה המיותרת הזו!!! המון מזל טוב על ההריון, איזה כיף. גם אני אמורה ללדת במאי. אולי נפגש בחדר לידה?!?!

היי יעל
אם אני לא טועה בזיהוי אז את כותבת אצל כוכבי ודני נכון? ואני לילך שפרשה בשיא בתחילת הדוקטורט מיפעת...
אז מגיע לך מזל טוב, וגם לי (שבוע 27 עוד בן) יהלי יהייה בן שנה ועשר אני אמורה ללדת במאי. וכמו שדיברנו קצת בעבר גם אני כמוך פוסחת בין הסעיפים בין עולם הבאופן לעולם העשייה החיצונית. אני עכשיו לומדת במנדל (מכון למנהיגות חינוכית), יהלי עם מטפלת ואיתנו כמה שיותר (ופחות מידי כשלפעמים בא לי שזה יהייה הכל...)
מה שלומך? קראתי את הקיטור האקדמי שלך, לפעמים אני משתעשעת ברעיונות לחזור לכתוב אבל אני פוסלת אותם כמשוגות הריון בשלב זה. בסה"כ מעניין במנדל ויש פה הרבה אפשרויות צמיחה.
להשתמע

הי [po]יעל ג[/po], מה שלומך? איך מתקדם?
חשבתי שאולי תמצאי עניין בדף [po]קיטורים אקדמיים[/po].
מקווה שהכל בסדר אצלך.
@}

את מתכוונת מבחינה חוקית ? כי אנחנו עוד לא בגיל של חינוך חובה. אולי לא הבנתי (מודה שאני קצת עייפה ומותשת) אז נסי אותי שוב ואשמח לענות.

[u]שאין מדובר במאבק שלי מול העולם ומול המערכת ועל כך שיש להתכנס פנימה יותר[/u]

בדיוק ! שיהיה בהצלחה וטוב, וקחי את הזמן {@.

הי יעל, 'ראיתי' עכשיו שאת בהריון. אין ספק שזה טורף את הקלפים ומעניק פרופורציות 'הריוניות' לכל קושי.
שולחת לך המון כוחות ונשימות עמוקות לעבור את הגל הסוער ולהיות שם בשביל כולם, וקודם כל בשבילך.

(())
@} @} @}

(())

אולי תוכלי לשכנע אותו להתאים את 'התיאוריה' לילד. במקרה של הילדה, ברור שקשה לה, ואול אפשר, במקום או או, או מיטה משפחתית, או 'הגליה מוחלטת', ללכת בכיוון שמתאים גם לו: התחלת הלילה ביחד, רק שניכם והיא נרדמת לפני כן במיטתה כשאת לידה וכל עוד היא זקוקה לכם באמצע הלילה היא רשאית לבוא למזרון לידכם. במקום להצדיק את התיאוריה, לתמוך בילדה, עד שהיא תשן לילה שלם.

יכול להיות שהתחושה שלך נכונה והכעס או ההתנגדות ל'שיטות' ולמיטה המשפחתית מבטא משהו אחר, שאותו כדאי לברר. עם כל הכבוד לתיאוריות, הטבעיות או הנוקשות, לכל אחד יש את התרכובת (הדייסה) שלו, את יודעת. אצלנו זה מעט נוכחות של אבא ויותר 'אוטונומיה' לי, אני לא בטוחה שהייתי בוחרת בזה. אני מבינה שאצלכם הוא נמצא בבית בערבים - וזה כל כך משמעותי (למרות שאולי כרגע זה נראה לך מקשה).

מה שאני מנסה לעשות הוא 'לבחור' את מה שיש לי ותמיד כשאני חושבת שיש לו 'עבודה לעשות עם עצמו' והוא 'לא בכיוון', אני יכולה לראות ביושר כמה עבודה יש לי לעשות עם עצמי. למשל, אם אני 'נלחמת' איתו במשא ומתן על זמנים או כל דבר אחר, אני מתבוננת ומנסה לגלות למה אני מושקעת במלחמה, ולא עושה מה שטוב לי, או מונעת מעצמי דברים. הרבה פעמים אני מגלה דברים מפתיעים. כמו למשל, עד כמה אני שמה אותו כמכשול ביני לבין החיים הכי נפלאים שיכולים להיות לי. האם הוא באמת המכשול? (לא..)
מקווה שאמרתי משהו מובן..

(מעבירה לכאן דברים שכתבתי לך ב [po]יום לימודים ארוך מדי[/po] , שחשבתי שלא מתאימים לשם כל כך, במיוחד לנוכח ה'גיגול' של אותו דף..)

יעל, אצלנו יש הבדלים בגישות שלי ושלו, ויש את היומיום שנקבע לפי דינמיקה שיותר חזקה מהכל. אני נמצאת רוב הזמן עם הילדים ורוב ההחלטות הן שלי. למשל, הוא לא נמצא בצהרים, או נמצא ומסוגל לבצע משימות פשוטות ומדויקות (תחכה להם פה ותאכל איתם את זה ואת זה) ;-) כך שאני בחרתי להיות בבית בצהרים, בעוד שמבחינתו כל צהרון היה בא בחשבון (או מטפלת/בייביסיטר). מבחינתי זה ללכת עם ולממש את פנטזיית החדהוריות באותה עת.

כך גם במיטה המשפחתית, הילדים תמיד היו ישנים אתנו או מגיעים אלינו, עד שנהיה מאוד מאוד צפוף. אני והילדים נרדמים בפינת משפחה מלאה במזרונים וכריות, ועדין נשאר חדר הורים אינטימי, כמו שהוא אוהב. כמו שלי יש את האמונות שלי, כך גם לו יש את שלו, למרות שגם אני כמוך נוטה לראות באמונות שלו איזושהי נוחיות או הנאה מהדעה הרווחת הנוטה להרחיק ילדים. דברים שמאוד חשובים לי, אני לא אוותר עליהם ויחד עם זה אנסה להקשיב לרצונות שלו. גם אם אני לא מסכימה איתם, הם חשובים לי.

הרבה פעמים זה כמו 'להכיל' ילד נוסף.
אתה חמוד אתה :-)

שלום יעל @}

במסגרת סדר פסח שעובר האתר נתקלתי בזה: [po]סוף שהוא גם התחלה[/po].
האמת שהוא נראה לי מתאים יותר לדף בית שלך מאשר להישאר אוטונומי, אבל אני שואלת אותך: מה את מעדיפה?
אם תרצי שהתוכן יעבור לדפבית שלך אשמח לערוך זאת, אם אינך בקיאה ברזי העריכה.

שלום יעל- כאן אפרת שפעם גרה בטבעון ואחר כך בניו זילנד ועכשיו שוב בארץ. כל השבוע חשבתי על תמי ועודד, והשורה שלך בדף הבית שלנו שלחה אותי אל הטלפון להתקשר אליהם- אז תודה. מה שלומך? בהריון...? מקווה שאת בטוב ואשמח מאוד לדבר איתך ולשמוע מה שלום כולכם.
נשיקות!

תודה על החיזוק (-:
איך את מרגישה?

אוי, זה ... (רציתי לכתוב) עצוב אבל האמת שצחקתי - בטוב לב ובהזדהות!!! (())
זה שאת יולדת בצק זה דווקא מסתדר עם מה שמישהי אמרה לי אך אתמול: "שמת לב שתינוקות נראים כמו כיכר לחם שזזה?" (האמת לא שמתי לב וזה נשמע לי דימוי מוזר אבל עכשיו זה מסתדר (-:)
הצטערתי קצת שכתבת ב 20:00 ואני רק עכשיו רואה אז אני לא יכולה לעודדך בזמן אמת.
מקווה שזוגך שב הביתה שמח וטוב לב אחרי הבילוי עם אמך והיה נחמד אליך ו... בכלל שהתעודדת.
בוקר טוב ושמח לך (-: ובהצלחה בסקירה (היא תהיה בסדר כמו שהיו בשני ההריונות הקודמים שלך)

הי Pלונית - טוב לשמוע ממך. מה שלומך? איך מתקדם לך? היו לי מספר ימים מצוינים ממש. בלי בחילות, בלי עיפות - כמעט שכחתי שאני בהריון. היום הכל חזר. עייפות מטורפת, חוסר יכולת לזוז ובחילה!!! אני רעבה ולא בא לי לאכול כלום. השעה עכשיו שמונה בערב, בעלי יצא להצגה (יש לו מנוי לתאטרון עם אמא שלי - חולני נכון?) הילדים עוד לא במיטה והבית נראה כמו אחרי מלחמה. לפני צאתו של בעלי מהבית התישבתי על הכסא והתחלתי לבכות. הוא הביט בי במבט מסכן ושאל אם אני רוצה שהוא יוותר על ההצגה וישאר. הוא אמר זאת בטון של "אני מאוד מאוד מאוד מאוד רוצה לצאת מכאן ועכשיו". כמובן שאמרתי לו שהוא יכול ללכת - בטון של "אנא אנא אנא הישאר" - אבל הוא בחר לשמוע את המילים ולא את הטון. אשמתי - הייתי צריכה להבהיר מה אני רוצה באמת. ביום רביעי הקרוב יש לי את סקירת המערכות הראשונה ואני די בחרדה. יש לי חלומות נוראים בזמן האחרון - אתמול חלמתי שאני יולדת בצק - ומניקה אותו ומחתלת אותו והכל - אבל בצק!!!
שוב הצפתי אותך ובסך הכל שאלת מה שלומי. סליחה, לא התכוונתי. זה ההורמונים וגם זה שאין אף מבוגר בסביבה שמגלה אמפתיה.

הי יעל, מה שלומך?
הרבה ימים לא קראתי וגם עברת דירה מ [po]הריון ראשון[/po], מקווה שאת בטוב.
נשמע לי מאוד מעניין המחקר שלך. עדיין לא הבנתי אם התופעה הזו היתה יחודית לקהילות היהודיות או שאת פשוט מתעניינת רק בהן (חייבים הרי לתחום את המחקר (-:)
בכל מקרה "קפצתי" לומר שלום.

תופעת נטישת המשפחות אצל היהודים שאני חוקרת קשורה להגירה - היא הייתה קיימת גם בקהילה היהודית בניו יורק וגם בלונדון במימדים גדולים שהדאיגו את הקהילות היהודיות הותיקות שם. אפשר לקשור את זה בכלל להתרופפות ערכי המשפחה של יהודי רוסיה במאה התשע עשרה - שיעורי הגירושין אצלם היו גבוהים בהרבה מאשר באוכלוסיה המקומית. ואני נזכרת בסבתא שלי - מהגרת פולניה גאה - שהייתה מתגאה שאצלם, בקהילה היהודית, הגברים לא היו משתכרים או בוגדים אף פעם. אלה, לדבריה, היו תופעות של גויים.

כלל וכלל לא משעממת אותי!!! (בכ"ז בוגרת 5 יחידות הסטוריה בתיכון והסטוריונית חובבת בהמשך (-:)
ובדיוק השבוע הרסגור דיבר עם אלכס על איזו אישה יהודיה מהמאה ה 17 שאין לי מושג איך קוראים לה, דווקא היתה לא מהצד של הנשים שתארת.
הדוקטורט במסגרת החוג להסטוריה?
נוטה להסכים איתך לגבי העדר התעוד הנשי - אני אוהבת את הביטוי herstory בהקשר זה.
[u]הייתה תופעה רחבת הקף של נטישת משפחות על ידי הגברים בקהילה היהודית באותה תקופה[/u]
זה מעלה אצלי את השאלה אם זה ייחודי לקהילה היהודית או שזו היתה תופעה שאפינה בכלל את המהפכה התעשיתית? האם היהודים היו חריגים בסביבה בעניין זה או האם זו היתה התנהגות שלא תואמת קהילות יהודיות?

כן התבלבלת. אני לגמרי בארץ.גרה בחיפה. סיפרתי שבשנה וחצי האחרונות נסעתי שלוש פעמים ללונדון לצורך איסוף חומר ארכיוני לכתיבת הדוקטורט, ואז כתבה לי [po]אליס בארץ המראה[/po] שכן גרה בלונדון - ויתכן שמכאן נובע הבלבול.
אני חושבת שהעדר התיעוד לגבי חרדות נשים בהריון נובע בעיקר מאי-תיעוד חוויות נשיות בכלל בהיסטוריה. בעוד גברים עסקו ב"לנהל" את העולם וידעו ברוב המקרים לכתוב - נותר תיעוד רב לגבי מעשיהם. נשים לעומת זאת, עסקו בקיום היומיומי ללא זמן רב לכתיבה ותיעוד. מה עוד שחלק גדול מהן לא ידעו כלל לכתוב. לכן חקר נשים היום בהיסטוריה מסתמך על עדויות לא כתובות - ציורים, שטיחים רקומים, זכרונות בעל פה וכדומה. מקור בעייתי מאוד - אך זה מה יש. המחקר שלי עוסק ביהודים מהגרים ממזרח אירופה לאנגליה בסוף המאה התשע עשרה - בעיקר באימהות וילדים. הייתה תופעה רחבת הקף של נטישת משפחות על ידי הגברים בקהילה היהודית באותה תקופה ומאז שאני בהריון אני לא מפסיקה לחשוב על אותן נשים שנותרו עם שישה, שבעה ילדים - רובם תינוקות - ללא פת לחם לאחר שבעליהן עזב - במדינה זרה, בה לא דיברו את השפה ושבה אין סיוע של המדינה במקרה של עוני ומחסור. הן נאלצו למצוא פתרונות שכללו חלוקת הילדים בכל מיני מסגרות - בית יתומים, מוסדות של המדינה, שליחת חלק מהם לקרובים במזרח אירופה, השארה אצל שכנים וכדומה. אלוהים, איזה מזל שנולדתי כאן ועכשיו... אני מקווה שאני לא משעממת אותך בהגיגי

רגע, את בארץ? למה חשבתי שאת באנגליה? (עכשיו אני תוהה אם היית וחזרת או שהחלפתי אותך עם מישהי אחרת...)
סופגניות? בדיוק דיברנו בעלי ואנוכי איך פעם כל כך אהבנו סופגניות ובעצם זה כבר כמה שנים לא טעים לי. (אם תחשבי על זה באמת, תראי שיש להם טעם של בצק לא אפוי מעורב בשמן). מצד שני מאוד רציתי קרמבו כל אחה"צ (מייד אחרי שעברה הבחילה מהשוקו...) אבל עשיתי לעצמי תרגילים (אוט-סוגסטיה?!) איך מריגש קרמבו בפה? השוקולד שומני כי היא לא ממש שוקולד הרי, והקרם דביק כזה ולא "יורד" טוב בגרון, והעוגיה בכלל לחה כזו והכל דביר ולא לעיס - זה הצליח, עבר לי החשק. (אני מקווה שהעברתי גם לך את החשק ושלא עשיתי לך בחילה).

להיות מודאגת? לא! אם את רוצה - תבדקי - רופא / מילדת / דולה/ אינטרנט - אם את רואה שהדאגה תופסת מקום ולא עוזבת תלכי לבדוק (ואז יתפנה מקום לדאגה אחרת (-: ) זה משהו שחברה לימדה אותי. פעם, בין סשן כימותרפי אחד לאחר היה איזה משהו שהטריד אותי, שלושה ימים הסתובבתי מוטרדת עד שאיזו חברה גאונה אמרה לי: תתקשרי לרופאה לשאול (אני לא חשבתי על זה כי הרי אני אפגוש את הרופאה עוד איזה שבוע..) בכל מקרה שאלתי והורגעתי. זה נכון גם פה - אין סיבה להסתובב עם הדאגה,עדיף להיות המטופלת השואלת ולא דואגת - זו שלא מתביישת להטריד את הרופא / אחות / סביבה.

הדיון שלך בחרדות ההריון מאוד מעניין (הי, גם אני בהריון (-;) כיסית את כל האופציות... ובאמת אין לי מושג למה אין תעוד - לא תעדו או לא היתה חרדה.אולי שני הדברים גם יחד - מאחר והשאלות היו נשאלות מידית (בקהילת הנשים הקרובה) הרי שהיו יותר תשובות זמינות. גם ידעת מה נורמאלי בניגוד אלינו המבודדות וחוות לבד את הנשיות, אנחנו לא יודעות מה קורה אצל אחרות אז אנחנו לא יודעות מה נורמאלי וזה מלחיץ. בקיצור אולי הקירבה הנשית גם הפחיתה את החרדה וגם הקטניה את התעוד. מה דעתך?

אני דווקא לא מוטרדת מהCMV בכלל יש כל מיני דאגות "אופנתיות" "מתוקשרות" שאני לא מתחברת אליהן. אבל הכאבים המוזרים שמופיעים כן מטרידים אותי ואני במין מו"מ עם עצמי אם להתייחס או לא להתייחס אליהם. יש הרבה זמנים בהם יש משהו שלא נוח / כואב לי בגוף. לי עוזר לשאול פה ב [po]הריון ראשון[/po] למשל, ואם אני מגלה שגם לאחרות יש חוסר חשק, כאבים במפשעה (גם לי יש) כאבים חדים (מתיחות) בבטן התחתונה וכו' אני מקבלת תחושה שזה נורמאלי.

רוצה לימון? חמי שלח לי איזה 40 לימונים (מהעצים שבגינה) זה טוב נגד בחילה (-:
לילה טוב

Pלונית, קצת מוזר לי לענות בדף הבית שלי במקום בשלך - זה אומר שמעכשיו את צריכה לעקוב אחרי תשובות אליך - בדף הבית...שלי!!! אבל אני מקבלת את השינוי. הגבתי בדף של [po]הריון ראשון[/po] וסיפרתי על היום שלי. קצת מדאיג אותי שמאז שירדו הבחילות, יש לי חשק שוב לדברים מתוקים. באחד ההריונות הקודמים הייתה לי סכרת הריון ואני מנסה להימנע מלפתח אותה שוב, אבל הסופגניות במעדניות עושות לי את זה ואני לא מצליחה להתאפק... יש לי היום כאבים מוזרים במפשעה בצד שמאל ואני תוהה אם להיות מודאגת או לא. אין לי כוח יותר להיות מודאגת. אבל הכאב חוזר שוב ושוב. זה לא הרחם - זה יותר נמוך. אחד הדברים שאני תוהה לגביהם הוא נושא החרדות בהריון. נכנסתי לאתר של הריון ולידה של בית חולים וולפסון ונדהמתי מהשאלות של הנשים ההריוניות הנובעות מחרדה טהורה. (בעיקר המון היסטריה סביב ה CMV). חשבתי לעצמי האם נשים בימי קדם ובתקופות מוקדמות היו כה חרדות בהריון כמו היום. האם הן סמכו יותר על הגוף שלהן והיו בעלות אינטואיציה בריאה יותר שאיפשרה להן לא לפחד כל כך הרבה, או שאולי הן לא היו מודעות לסכנות הרבות שקיימות - בעוד עודף הבדיקות אצלנו חושף אותנו אליהן. ואולי הן כן היו חרדות אבל אין תיעוד היסטורי לכך. במחשבה שניה, אני מניחה שבתקופות בהן עצם לידת ולד חי לא הבטיחה תינוק שיגיע לבגרות עקב תמותת התינוקות הגבוהה, החרדות לא נגמרו עם הלידה אלא נמשכו לפחות עד גיל 5 שנים. הנושא נראה לי מרתק מבחינה היסטורית. קראתי מחקרים על יחס לילדים בתקופות מוקדמות וקשר הורה-ילד בתקופות אלה, אך דבר לא על הריון ותחושות בהריון. אני מניחה שזה עוד אחד מהנושאים שאי אפשר לחקרם בהיסטוריה מפאת חוסר תיעוד. אני חושבת שזה נושא מרתק, אבל הי, אני בהריון - כל דבר שקשור בזה נראה לי מרתק.
כשאני חושבת על התופעה החדשה למדי של יעוץ רפואי דרך האינטרנט - אני מבינה את המצב העגום שהגענו אליו. במקום להיות בסביבה של נשים שתוכלנה לגעת בנו ולהבין את שאנו מרגישות ולשתף מנסיונן - אנו כותבות שאלות המתארות מיחושים באופן וירטואלי ומחכים שאיזה רופא שמעולם לא ראה אותנו או היה בעצמו בהריון - יתן לנו עצה. מוזר לא?

יעל,
קראתי בדף של רועי_ שרון שיותר עדיף לנהל את כל השיחה באותו דף, אז נטלתי לי את החרות להכניס פה את תשובותיך לי.
זה מרגיש מאוד מוזר (לערוך דף של מישהי אחרת) ובכל מקרה אם תעדיפי להעביר אלי - גם הולך. (נראה היה לי יותר גסות להוציא מפה מאשר להוסיף, לא יודעת למה).

מה שלומך היום? ואיך מצב הגשם שלכם? ואיך המורל? ואיך היה השעור בלט?
אני - כמוך ב"לא בא לי לעשות כלום" ולא להיות עם אף אחד (זה די נדיר אצלי). אם זה מעודד - דעי שאת לא לבד... (אותי זה עודד קצת, לדעת שזה נורמאלי ושלא ירדתי מהפסים.
היי שמחה.
(ואל תשתי חצי כוס חלב עם שתי קוביות שוקולד מומסות :-9 זה עושה בחילה.... S-:

יעל קבלי (())
ואין לך מה להתנצל על כלום, באמת! (כמו שכתבתי כבר קודם - ההי לי די ברור שזה לא משו שקשור אלי (-: והפולניות שלי מדברת.
מאוד מזדהה עם תחושת ה"אין לי כוח לכלום" רק שאני לא צריכה לקחת אף אחת לחוג בלט... זה בטח הרבה יותר קשה אחרי שהם יוצאים מהבטן. (())
בענין אוכל מוזמן - אמא שלי הזמינה אוכל מאז שאני זוכרת את עצמי, קנתה אוכל מוכן איך שזה הגיע לסופר וכולנו יצאנו בסדר!!!! (-: למרבה תדהמתה של חמותי אפילו לארוחת שישי אמא שלי מביאה TA לפעמים....
וחוץ מזה באמת!!!! כמו שאת מכילה את הילדים בימים / תקופות "מעוכות" מותר גם לך להיות בתקופה כזו.
אם אפשר טכנית אפילו לפרגן לעצמך מנוחה מהילדים (לא חצי שנה חופשה אבל בהחלט הפסקות במהלך היום כדי לקחת אויר - אפילו ביביסיטר לשעתיים בהם תבההי בתקרה (או תשני)).
ולפעמים מצליח לי אז אני מציעה - אני מחליטה לדחות ביצוע של משימות (למשל דחיתי התחלה של כתיבת מסמך - הדד ליין לא זז אבל החלטתי שאני אדחוס אותו בשבועיים עבודה (כלומר ברגע האחרון) ועד אז? זה לא משימה שיש לי אני לא עסוקה בה. (זה לעיתים רחוקות בלבד מצליח לי אבל כשה מצליח זה נהדר.
ותרגישי טוב ושלא תרטבו בגשם (אל תשווצי, גם לנו יש...)
ועכשיו כדאי שאלך לעבודה.
אפילו שנעים לי שאת [u]מפילה עליך את כל זה...אבל את המבוגרת היחידה בשטח שלי כרגע...[/u]
ושוב (()) ואני שולחת לך כוחות
(הרגשת (-:) ?

Pלונית, מצטערת על חוסר התגובה. לא נכנסתי לאתר מזה זמן. רק עכשיו ראיתי שכתבת לי. אין לי כוח לעשות כלום. אני פשוט מותשת רוב שעות היום ומנסה לשרוד. יש לי רגשי אשם נוראים - אני בקושי עושה משהו עם הילדים, מזמינה אוכל מוכן כבר למעלה משבוע כי לא מסוגלת לבשל ורוצה כל הזמן שיעזבו אותי במנוחה. היום קיבלתי החלטה לשנות את העניין, ובינתיים אני מצליחה. אבל לא בטוחה כמה זמן זה יחזיק מעמד ועוד יש לי (בגשם הנוראי הזה) לקחת את הגדולה לחוג בלט ולהעביר איכשהו את הזמן עם הקטן. כל כך מצטערת שאני מפילה עליך את כל זה...אבל את המבוגרת היחידה בשטח שלי כרגע...

יעל,
אחרי שכתבתי כל כך הרבה נראה לי פתאום שזו התפרצות, גסה, לדף שלך. אולי תעדיפי שאעביר זאת לדף שלי?
<בטחונה של Pלונית מתערער לנוכח העדר תגובה (-:, וכן אני יודעת שאת בדיוק בחופשה או עסוקה או... משהו שלא קשור בי>

יעל,
קראתי תשובתך והיתה לי תחושה שלא הצליח לי... כל כך רציתי לא להשמע "הייתי שם, עשיתי זאת" (אחי הצעיר מתרגז עלי כשאני נותנת עיצות שנשמעות לו ככה) ובסוף זה בכ"ז יצא קצת ככה...

לגופו של עניין - אני לא יודעת אם אנחנו באמת "אדם חופשי" (אפילו שאנחנו שואפים להיות), יש לנו המון תבניות מחשבה, מחויבויות לקשרים, מגבלות מנטליות וריגשיות.
ולא רק אצלך יש הנתק הזה בין הראש ללב.. אני כל כך מבינה אצלי זה קרה בסדר אחר גם בגלל רווקותי וגם בגלל שיצא ככה -קודם השתנתה אצלי המחשבה על מה חשוב (משפחה, חיים בהווה, ולא קרירה - עבורי), אח"כ בחרתי לעצור את המרוץ, ורק אז בכלל פגשתי בנזוג והריתי (ונראה איך יהיה אחרי שיוולדו לי הילדים.. בנתיים אני מציעה לך דיון תאורתי למדי (לפחות ביחס להורות).
אני מאוד מאוד מתחברת לתחושה שלך ההליכה הזו במסלול עם כל ההשקעה והמרץ ותכליתיות ו"פתאום" כשמתקרבים למה שנראה שיא, מבנים שבעצם רוצים משהו אחר. ולא נעים! כי הרי מתוך זה שצעדנו במסלול האקדמי גם אנחנו מודדות עצמנו על הסולם הזה של הצלחה באקדמיה. גם לנו יש את קנ"מ של מי "מוצלח" זה מדד שהפנמנו.
בהתחלה, מאוד קשה לזהות שהקול הזה שם, להבין שאי הנוחות שלנו נובעת לא רק משינוי הרצונות שלנו אלא גם מכך שזה לא לגיטימי בעיננו. בשלב שני קשה לנו להסביר לו (לקול הזה) שיש כל מיני דרכים להצליח, וכל מיני יעדים ראויים, וכל מיני בחירות לגיטימיות בחיים, (אין לנו את המילים המתאימות עדיין) ובשלב שלישי, אנחנו לומדות איך להתארגן לפי סדר העדיפויות החדש ואז צריך להתמודד גם עם האנשים האחרים - שהשקיעו בנו (הורים, בניזוג, מנחים, בוסים, חברים), להתמודד עם זה שעכשיו יגידו עלינו "היא התחרפנה" (כמו שאמרנו בעצמנו על אלו שבחרו לשנות מסלול אך לפני זמן קצר... (-:).
אני שומעת את הקול הזה שלך באמירתך: [u]אני כמובן מקצינה את העניין ומציגה עצמי באור לא מחמיא במיוחד[/u] למה לא מחמיא? מחמיא מאוד!! גילית שמשהו גורם לך אושר וסיפוק והנאה ואת הולכת בעקבותיו אז זה לא מחמיא? בעיני מי שמחזיק ב"תודעת אקדמיה/ קריירה" זה אולי לא מחמיא, אבל אולי זה בכלל שאת רואה משהו שאחרים לא רואים?! יותר מזה? לא היה לך סיכוי לדעת את זה קודם - לפני שנולדו הילדים כי לא ידעת איך תרגישי, כנראה באמת אי אפשר לדעת עד שזה אצלך...

ואם חסר לך נימוק, אז הנה אחד: בשנים האחרונות יוצא לי לקרוא הרבה ראיונות עם אנשי עסקים שמצטערים על "לא ביליתי מספיק זמן עם הילדים", מעט מאוד אנשים (גברים ונשים) מעיזים לעצור את הסיחרור בשנות ה 30 שלהם, כי הם מרגישים שהם לא מבלים מספיק עם הילדים, הרוב ממשיכים במרוץ ומצטערים על כך כשמאוחר מידי, כשהם כבר פיספסו.

והורים עשויים להפתיע מאוד! אני משקיעה בהכשרה מקצועית נוספת בשלוש השנים האחרונות, זה משהו שאמא שלי חלמה לעשות בעצמה, וכל כך שמחה שאני הולכת לשם, והורי תמכו בעניין,גם כספית וגם בדרכים אחרות. ומאוד חששתי מתגובתה לנוכח ההחלטה המסתמנת שלא לסיים את ההכשרה ולא לעסוק בתחום... והנה בשבוע שעבר היא שאלה מעצמה "את לא תרצי לעבוד אחרי הלידה"? בכזו שלווה, בכזו מן נימה כאילו זה המובן מאליו, בכזו הבנה וקבלה, שאני לא מצאתי את המילים (כי כל התסריטים שלי היו של "איך אני אומרת לה ומאכזבת אותה ולא מספקת את הסחורה ו.... ).
אז נכון, השתפנתי, לא הצהרתי שאין לי כוונה לסיים ההכשרה (אני גם לא בטוחה שלא אסיים אותה ולכן נראה לי שזה מיותר כרגע להצהיר זאת) אבל אני עדיין נפעמת מהפער בין מה שציפיתי לבין איך שאמא שלי הגיבה.
כרגע אין לי כוונה לא לעבוד בכלל, אני חושבת שזה לא יתאים לי, אבל גם שומרת על אופציות פתוחות (זה כמובן יותר קל כשאנחנו משכילות ועם גב כלכלי... ואני מודה לאל על שזימן לי את התנאים הללו)

וואי, איזה אורך יצא לי... ועוד יש מלא דברים שלא אמרתי.....

[u]אני מרגישה שההריון הזה אמור להוות את ה"תרוץ" שלי לא להמשיך באקדמיה, לא לעשות את הקריירה ה"גדולה" שהייתי מצופה לעשות - ואם אני אאבד את ההריון - אאבד את כל הלגיטימציה לעשות סוף סוף את מה שאני רוצה. דבילי, אני יודעת, אנא המנעו מלהעיר על כך[/u]
אני כל כך מתחברת ויש לי כל כך הרבה תגובות שאני מקווה שאצליח לעשות בהן סדר.
קודם כל התחושה הזו ש"התחלתי ולכן אסיים" למרות שבעצם הבנתי שהרצון שלי השתנה כבר, את כאילו מספרת את המחשבות שלי (נדמה לי שאת היא שכתבת על התלבטות דר' בדף אחר, אני צודקת?).
[u]ברור לי שאני חופשיה לחיות את חיי על פי דרכי גם ללא תירוצים כגון הריון, אבל קל יותר להיתלות באילוצים... הגשתי לפני יומיים חלק מעבודת הדוקטורט לקריאה ונלחצתי קשות מהתגובות הצפויות - אני משוכנעת שזה קשור לכל העניין[/u]
החופש הזה לא לכולנו בא בטבעיות, בכלל לא... אצלי הדברים קרו בסדר הפוך - קודם ויתרתי על מה שאני "צריכה" לעשות ורק אח"כ באו זוגיות והריון. לא אגיד שאין לי יותר "צריך" אבל הרבה פחות...
הייתי במסלול לשלב הייטק ואקדמיה קריירה מפוארת ו... התלבטתי כל הזמן אם לכאן או לכאן לקח הרבה זמן עד שהבנתי שלא זה ולא זה ... ועוד הרבה זמן עד שהעזתי לומר את זה בקול רם - אני לא רוצה קריירה (מזהירה שמתאימה לבחורה משכילה ונבונה כמוני) שבכלל נעים לי לעבוד בעבודה גמישה, שמתאים לי להוריד את המחוייבות, שלא בא לי להשתתף במרוץ הזה של השגים. (וכל זה קרה עוד לפני ההריון - מה יהיה אחרי אין לי מושג)
אח"כ שיניתי כיוון (דווקא לא לכתיבה, לשאלתך) וגם בו אני עוצרת לפני השיא אין לי הדחף לסיים את העניין, למדתי השכלתי, הרחבתי את יכולותי (ששוה כסף בשוק העבודה) אבל אני לא מסיימת את ההכשרה.
היה לי קושי לא קטן בעניין משום שהורי תמכו כלכלית לאורך הרבה זמן בהרפתקאות האקדמיות שלי - ואני כאילו לא "מספקת את הפירות".
יחד עם זה אני רגועה, וכנראה משדרת את זה כי הם לא לוחצים ולא נדרשתי להצדקה של הבחירה - היא כזו כי ככה היא.
הבנתי שהעובדה שהם תמכו לא הופכת אותי "לחייבת", שלו שאלתי אותם היו מעדיפים את אושרי (הפסקת המסלול שכבר אינו מתאים לי) על פני תעודות והשגים מדידים ע"י מדדים חברתיים - חיצוניים. {חשוב לציין לא הפכתי לבטלנית, אני לא חיה על חשבונם או על חשבון אחרים, אני עובדת, מתפרנסת יפה}


לא אעבוד למשך איזה זמן אחרי הלידה וברור כבר שבעשור הקרוב לפחות אני לא אעשה קרירה מבריקה שמתאימה לפוטנציאל שלי (מתאימה במדדים החברתיים המקובלים). ואולי יש מי שחושבים עלי שאני לא ממצה את עצמי או לא... משהו שצריך. אבל לי טוב.
מבולבל לי מקווה שהבנת כוונתי - חייבת ללכת כעת.
ובשוליים חשבתי גם שזו הרבה אחריות על ילד אחד - להצדיק את הבחירה של אמא בויתור על קרייה - אני מרגישה שהתכוונת שזו ההצדקה כלפי חוץ "ההסבר" ולא הסיבה האמיתית אבל בכ"ז יכול להיות משא מעט כבד, לא?!

לאט ועם כמה דיכאונות חורף :-) (מה שמצחיק זה שהייתי משוכנעת שלי זה לא יקרה, כי אני הרי "אוהבת חורף". פשוט לא ידעתי מה זה באמת חורף).
למזלי ולשמחתי למדתי לאהוב את לונדון (אם כי לא את מזג האוויר), והיה לי הרבה מזל כי גם בן הזוג שלי אהב אותה מיד. יש יתרונות בלגור בחו"ל, ובלונדון בפרט. היא באמת סגרירית, אבל גם מרגשת, וקל להרגיש בה בבית או לפחות 'לא זר'. כל הדוקטורנטים האחרים גם הם זרים, ואנחנו מקדישים שעות רבות לקיטורים יצירתיים ומהנים.
אני די נהנית מהלימודים, אבל אני לא לומדת כל כך - ההוראה גוזלת לי כל שעת עבודה פנויה. אני באמת לא יודעת איך אפשר לעשות את כל זה עם הריון וילדים...
אגב, יש בבריק ליין מוזיאונצ'יק להגירה (לדעתי רק תצוגה, בלי אוספי מסמכים וכו') שעוקב אחרי ההיסטוריה של ההגירה לאיזור. הם מתחילים עםההוגנוטים ומגיעים עד לתקופתנו, עם ייצוג נכבד להגירה היהודית מסוף המאה ה-19 ועד מלחה"ע השניה. הוא לא תמיד פתוח אבל שווה לנסות, אם את מזדמנת לכאן עוד פעם.

היסטוריה, ומתמחה בהיסטוריה צבאית (לומדת ב- LSE).
ראיתי שכתבת על ארכיונים כאן, אז חשבתי שאולי גם את בתחום (היית ב- PRO? זה המוסד היחיד שיכול להשיב לכל מי שגר כאן את התקוה בקדמה אנושית. כמובן, בתנאי שלא נתקעת שעתיים בטיוב בדרך לשם :-) ).
בכל מקרה, אם זה ארכיונים נגישים ויש לך השלמות מינוריות אך דחופות, אשמח לעזור.

יעל, ראיתי את הדף שפתחת. רציתי לומר לך קודם כל מזל טוב על ההריון, ושנית, אני לא כותבת לך שם כי אני נמצאת בדילמה די דומה (בכל הקשור לדוקטורט עצמו, לא להריון ודוקטורט), בלי שום תובנות ועם הרבה רצון לדעת מה יכתבו לך.
אני גרה בלונדון כרגע והכתיבה לא מתקדמת לשום מקום, מהרבה סיבות (ותירוצים). ובדיוק כמו שכתבת - לפעמים זה מה שאני רוצה לעשות כל החיים, ולפעמים אני לא יכולה אפילו להסתכל על זה. חלק מהעניין זה המגורים פה.
אני ממש לא יודעת מה היתי עושה במקומך, לאו דווקא בגלל ההריון, יותר בגלל ההחלטה שלך לא להמשיך באקדמיה, זה באמת די מוציא את כל הרוח מהמפרשים (ושומט את הקרקע תחת סיבה אחת לפחות). אולי כדאי לא להחליט עכשיו? לשים דברים בצד ואחר כך לחזור אליהם?
אני מקוה שאיך שלא יצא, תמצאי פתרון טוב.
שוב מזל טוב ובהצלחה.

קחי את הזמן, אנחנו כאן(())

ראיתי בדף של היידי - גם הבנזוג שלי מאותו בניין, עולם קטן :-)
הוא "קטן" ממך בארבע שנים, אתם עדיין באזור לפעמים?
אם כן אתם מוזמנים לביקור, אנחנו גרים ממש על יד.

תודה (-: אני "קטנה" נולדתי כשהיית בת חמש. היתה לי חברה טובה מהבניין שלך, משפחת בהט, זוכרת? גם אני הגעתי לאליאנס בסוף...

אז גם למדת ביסודי רוממה? אני חושבת שאת שנתיים מעליי...גדלתי ברח' הפרחים.
איזה יופי לגלות ככה חיפאים ועוד מהשכונה (-:

אפשר להזמין אותך ל
[po]מפגשים באזור חיפה[/po] ?
נשמח להכיר!

יופי שחזרת (לכתוב)!

שלום יעל.
אילנה קליינר ביקשה שאכתוב בשמה (האינטרנט שלה מנותק):
יש לה גור חתולים מתוק שהיא מחפשת לו בית.
היא אמנם גרה במרכז, אבל אולי אפשר להסתדר איכשהו.
הגור הזה זקוק נואשות לבית חם!!
קיבלתי ok ממנה לכתוב את מס' הטלפון שלה: 035795162

הי יעל
ראיתי שאתם מחפשים חתול, אז הרשי לי להציע לך
[list]
[*] לאסוף גור מהרחוב. זה הרבה יותר פשוט ממה שנדמה. כל גור ידידותי שנראה בודד, בלי אמא (וגם אם יש לו אמא את עושה מצווה), רק לאסוף ולקחת לוטרינר.
[*] לפנות ל עמותה למען החתול - 8912094-09 (יושבים באבן יהודה). יש להם שם המון חתולים מקסימים, ובטח הם יוכלו גם להפנות אותך לחתולים באיזור חיפה.
[/list]

נכנסתי כדי להגיד איזה יופי שלא ברחת...
מאוד הצטערתי לשמוע שהדיאלוג בין אילנה לביני עשה לך כל כך רע,
אבל צחקתי כשקראתי את התשובה שנתת לזה בעצמך...
מקווה שמהדבר הבא שלי תיהני יותר.

(())
אני רואה שעבר עליך הרבה...
גם אני שמחה שאת כאן @} .

יעל, את כאן! יופי! חששתי שנעלמת לנו!

אם יש לך כוח, אשמח אם תכתבי פעם מה שלומך ואיך הולך אצלך עכשיו.

יעל יקרה..
בקשר לחתול/ה שאת רוצה לאמץ , הרשי לי להציע לך את בתיה'לה המתוקה שאם תראי אותה תתאהבי בה על המקום! |L|
תכתבי לי דואל ונדבר ...
[email protected]

יעל רק נכנסתי להגיד שהתרגשתי לקרוא מה שכתבת לאלונה בדף התקשורת ואנחנו.באמת תלוי אם לאלונה מתחשק להיות נושאת דגל או לא.בעיקרון נראה לי שאם אשה שנראית מיושבת בדעתה,נעימה ונבונה,(פגשתי את אלונה פעם אחת במפגש של באופן טבעי בפארק הירדן ונראה לי שהיא עונה על התיאור)מספרת על דרכה,זה נותן השראה עצומה למי שבכיוון וגם למי שלא חשב על זה וזה רק דיגדג לו איפושהוא עמוק בבטן,והסיפור האישי יכול בהחלט לתת שירות לקהילה כולה.הרבה מן הסתם תלוי באהדת המראיין.

יעל,מדהים מה שסיפרת על הזוג בתל אביב. ממש,מדהים לשמוע שמישהו אכן הלך ועשה את זה.
הרעיון עלה אצלינו אבל היה רחוק מישום.במקומות שהחינוך הוא כמעט חינם ואיכותו לא באמת מעניינת את רוב ההורים תצטרכי בולדוזר להוציא ילדים מהמסגרת הקיימת.מסגרת גן כמו שתיארת דורשת מהורים גם פתיחות וגם נכונות ויכולת לשלם הרבה כסף (בדרך כלל הדברים האלה עולים כאלף חמש מאות שקל לחודש,מה שבחינוך הרגיל משלמים לשנה.)

יעל תודה
אוגוסט זה כנראה מאוחר
(אני מקווה)
בהצלחה

המשך ב- [po]חיפה קריות משגב[/po]

יעל נהנתי
ואנחנו מגבשות איזושהיא תוכנית לפגישה שבועית.
מה דעתך?