אני ממליצה על דיקור סיני אצל מומחה\ית.

היא מטפלת באיזור נתניה. היא עזרה לאנשים לצאת ממצבים קשים.

אני ממליצה על אדם: חנה גזית, שמשתמשת ברפלקסולוגיה, פרחי באך ובעוד טכניקות. זה מעניין אותך?

האם מישהי יכולה להמליץ על ריפוי אלטרנטיבי לבעיית נשים, כזו שהרופאים יתנפלו עליה באנטיביוטיקה ובחומרים מפוקפקים אחרים?

חלק (גדול לדעתי) מהביקורות מגיע לא ממחקר אלא מתחושת סמכות מקצועית, ושהתחושה הזו גורמת לאנשים רבים להתבטא בנושאים שהם לא מבינים בהם.
מסכימה לחלוטין.

אישה במסע,
אני די בטוחה שהיו מחקרים על הומופאתיה קלאסית - כולל התאמה אישית. עם אותן תוצאות בדיוק.
אולי, אני לא עוקבת מספיק מקרוב. המחקרים הגדולים שראיתי לא היו עם התאמה אישית מעבר לאבחון -- הם בדקו רמדי אחד לאבחון יחיד.

לא צריך ללמוד על משהו בשביל לבקר. מספיק לעשות מחקר, ולראות שזה עובד לא יותר טוב מפלסבו.

נכון, אבל רוב הביקורות הן לא על בסיס מחקר, כי לרוב אין מחקרים כאלה. בדוגמה שנתתי, הביקורת לא התבססה על מחקר, אלא על מה שהרופא חשב שהוא שכל ישר וידע בסיסי באנטומיה. אבל מי שקצת מכיר מבין שבמקרה ההוא השכל הישר היה בורות וחוסר הבנה. גם זה קורה, ודי הרבה.

בכל מקרה, לא באתי להגן על כירופרקטיקה או הומיאופתיה, ששתיהן אינן חלק מחיי. באתי להצביע על זה שחלק (גדול לדעתי) מהביקורות מגיע לא ממחקר אלא מתחושת סמכות מקצועית, ושהתחושה הזו גורמת לאנשים רבים להתבטא בנושאים שהם לא מבינים בהם.

רק ילד שהוריו נתנו לו בעקביות ולא נשברו באמצע?
זה המינימום. כמו בכל מחקר על תרופות - בודקים את הפאקטיביות של תרופות שנלקחו, לא של תרופות ששכחו לקחת אותן... אני לא יודעת לגבי הביקור והפרטים - זה נשמע תלוי בהומופאת. גם ביקורתיות אין דרך טובה לבדוק. אבל אני לא חושבת שזה משנה את תוצאות המחקר - גם ברפואה קונבנציאונלית החולים הנוחים מתים. זה ידוע ממזמן...

אין לי שום בעיה עם אנשים שבוחרים בחירות לא רציאונליות. יש לי בעיה עם אנשים שטוענים שהדברים שהם עושים הם מדעיים, כשהם לא. לפי המדע, הומופאתיה היא פלסבו. בשבילך, ובשביל כל אחד אחר. אפשר לחקור את זה בקלות - להחליף את הרמדי האמיתי בפלסבו, ולראות אם יש איזשהו הבדל. איזשהו!

זו התפיסה של המדע. ממתי בבאופן אסור לומר את זה?

אני לא יודעת האם ניתן או לא לבצע מחקר כמו שהצעת כי אין לי מספיק הבנה באיך מתנהלים מחקרים מסוג זה.
אני יכולה לנחש מה אולי יגידו נשים אחרות באתר שכן מתמצאות במחקר.
אבל לא רוצה לנחש בקול רם מה אולי יגידו אחרות.

אני כן יכולה לומר שיש טווח מסויים שיהיה צורך להגדיר, מה נקרא קיבל טיפול הומיאופתי: כל ילד שהגיע להומיאופת, הוריו שילמו כסף וההומיאופת רשם רמדי?
ילד שהוריו גם נתנו לו את הרמדי?
רק ילד שהוריו נתנו לו בעקביות ולא נשברו באמצע? (יש המון דברים קטנטנים שיכולים לגרום לחוסר עקביות אפילו בטיפול פשוט כזה, כמו צורך במאמץ כדי לגרום לילד לבלוע, שכחה, הבעייה נפתרה אז לא התמידו, לא התמידו כי אחרי מספר ימים לא היה שיפור מיידי, ועוד)
ילד שהוריו היו צמודים להנחיות ההומיאופת, חזרו לביקור חוזר אחרי כחודשיים, דיווחו דיווחים מלאים עם פרטים רלבנטיים (חלק מהטיפול)?
ילד שהוריו דווקא הפעילו ביקורתיות בריאה וכשלא נראתה השפעה רצינית אחרי מספר ימים ביקשו רמדי אחרת, ואז היה שיפור משמעותי?

אין לי מושג. אני לא יודעת.
אני מניחה שיש מי שכן יכולה לשער.

אני יודעת מספיק כדי לדעת שעבורי הומיאופתיה היא לא פלצבו.
אני לא יודעת מספיק כדי לדעת האם ניתן לחקור את זה או לא.
קנה מידה מדעי הוא ממש לא הפרמטר הראשון בבחירות שלי ולכן זה לא מאוד מעסיק אותי.
הבחירה שלי בהומיאופתיה היתה אינטואיטיבית והתבררה אז בדיעבד כנכונה עבורי.
מתן מקום לשיקולים של רציונליות זה בהחלט חלק ממערכת קבלת ההחלטות שלי. אם כי בהחלט לא היחיד.
כנראה שזוהי הסיבה לכך שהמכנה המשותף לכל המצבים בהם פניתי להומיאופתיה הוא מצב בלתי מוסבר, שבכלים קונבנציונאליים נשאר לא מפוענח. ושהרגיש לי בבטן שאולי הכלי הזה יתאים.

מניסיוני הומאופתיה עוזרת ב 100% ממקרים של דלקות אוזניים ווירוסים שונים . גם אצל בני משפחתי וגם אצל כל מי שהפניתי.
זאת אחרי תקןפות ארוכות של אנטיביוטיקה מונעת של פעם שהופסקה חזרה הבעיה.

היו תחומים אחרים שניסינו והומיאופטיה לא עזרה. (קשב וריכוז לדוגמא)

לא יודעת אם ואיך זה מסתדר עם המחקרים. אין לי מחקרים להביא או ידע מדעי.
רק ניסיון אישי וראיית מה שנראה כניסים בתחומים מסוימים כאמור.

ולפעמים מדובר היה בתינוקות כך שפלסיבו לא אמור לעבוד לכאורה.

_אבל הייתי מופתעת מאוד אם ניסוי כזה היה מצליח.
כי התפיסה הבסיסית היא שייתכנו שני ילדים עם אותן תולעי מעיים שכל אחד מהם יקבל רמדי אחרת._
לא הבנתי איפה הבעיה. שולחים את הילדים להומופאתים קלאסיים שרושמים לכל אחד רמדי אחר, לפי שיקול דעתם המקצועי. אם בניסוי יצא שזה לא יותר טוב מפלסבו, אז כל ה"תלוי" מצטרפים לכך שזה לא עובד יותר טוב מפלסבו.

הומופאתיה זה לא משהו מוגדר מדעית, אבל אפשר בהחלט להוכיח שאם אני הולכת להומופאת, הסיכוי שהוא יעזור לי הוא כזה-וכזה. לדעתי המחקר שהצעתי מציג בדיקה כזו.

לא הייתי חושבת לעשות ניסוי כזה.
אני לא רואה את עצמי כמומחית לא בהומיאופתיה וודאי שלא במחקר.
אבל הייתי מופתעת מאוד אם ניסוי כזה היה מצליח.
כי התפיסה הבסיסית היא שייתכנו שני ילדים עם אותן תולעי מעיים שכל אחד מהם יקבל רמדי אחרת.
וגם אופן התגובה של הגוף לרמדי יהיה שונה, כי זה תלוי במכלול כוחות החיים של הגוף.

על עצמי אני יכולה לומר שבפעמים בהן פניתי להומיאופתיה היה משהו לא מוסבר, כאב פיזי או בעייה פיזית בלתי ניתנת להסבר מה הסיפור בכלים מערביים, או שההסבר הקונבנציונאלי נשמע לי כמו "אנחנו לא יודעים מה יש לך ולמה זה כואב" (בשפה של חדר מיון: "יש לך דלקת בעצב, כי במקום הזה אין שום רקמה חוץ מעצמות עצבים ועור").
או כתוספת משלימה כאשר כן ברור לי מהי הסיבה הפיזיולוגית שיצרה את הבעייה, אבל לא ברור גם בעיני המטפלים הקונבנציונאליים למה בכזו עוצמה ולמה זה לא עובר או עובר לאט מאוד.

קשה לי מאוד מאוד להאמין שניתן להוכיח שהומיאופתיה כן או לא עוזרת לתולעים במעיים. בעיני, תלוי בילד, תלוי בהומיאופת, תלוי בהרבה דברים.

לי זה עזר, כשכאב לי פיזית ברמות שלא העליתי על דעתי שיכול לכאוב, שהביאו אותי לחדר מיון, ולרופאים לא היה הסבר יותר טוב מדלקת בעצב. משככי כאבים לא דגדגו את הכאב. רמדי הומיאופתית כן ודי מהר.

במבט לאחור עם ניסיון חיי היום ייתכן שהיה שם שריר מכווץ מאוד אחרי המון שיעולים של דלקת ריאות.
אז אולי היו עוד דברים שיכלו לעזור.
אבל לא ידעתי אז, ומה זה משנה עכשיו.

ולפעמים ברבדים אחרים, שאין לי בדיוק שם בשבילם
אין שום בעיה מדעית בטענה שהומופאתיה מתערבת בדברים שהמדע לא רואה ולא יכול למדוד בשום דרך. ואין פה שום דבר שלדעתי הוא שגוי.

בניגוד לטענה שהומופאתיה מועילה לתולעים במעיים, שזו טענה אמפירית. אפשר לערוך ניסוי - לאסוף אמהות לילדים עם תולעים במעיים, לשלוח אותם להומופאתים, ולחצי מהם לתת זיוף (או לשליש? שני שליש מדברים עם הומופאתים אמיתיים, ומקבלים רמדיס אמיתיים. שליש מדברים עם הומופאתים אמיתיים ומקבלים רמדיס לא אמיתיים, שליש מדברים עם הומופאתים לא אמיתיים ומקבלים רמדיס לא אמיתיים), ואז להשוות את היעילות.

ואז יש לי ראיות שמראות האם הומופאתי המועיל לתולעים במעיים, או לא.

העניין הוא בהחלט גם במטפל אבל גם בשיטה. הומיאופתיה לא תעשה בשבילי את מה שעיסוי עדין וטוב יכול לעשות ולהיפך.
בסוג מסויים של בעיות הומיאופתיה יכולה להיות בשבילי הטיפול העיקרי ובאחרות רק כתוספת למשהו גופני יותר.
המרכיב הרגשי הוא בהחלט חזק בהומיאופתיה אבל זה לא הקשר והשיחה עם המטפל. כי הם חד פעמיים לרוב. חוזרים לביקורת אחרי כחודשיים, לפעמים עוד ביקור אחרי כחודשיים. לא משהו שיכול לתת תמיכה קבועה. יש אפשרות לזמינות גבוהה אם צריך בדיווח על תגובה לרמדי והתאמות, אם צריך, אבל זה שיח מאוד מאוד קונקרטי.
בחוויה שלי, זה סוג של התערבות, לפעמים ברובד הרגשי של משהו גופני ולפעמים ברבדים אחרים, שאין לי בדיוק שם בשבילם. ערטילאיים יותר.

אם כי במחקר גדול כזה לא עושים את ההתאמה האישית של רמדי לפציינט
את בטוחה? אני די בטוחה שהיו מחקרים על הומופאתיה קלאסית - כולל התאמה אישית. עם אותן תוצאות בדיוק.

רוב הרופאים לא למדו מספיק על השיטות האלה בשביל לבקר אותן.
לא צריך ללמוד על משהו בשביל לבקר. מספיק לעשות מחקר, ולראות שזה עובד לא יותר טוב מפלסבו. אם משהו לא עובד, למה לטרוח לבדוק איך בדיוק זה לא עובד?

בנוגע לכירופרקטיה, היה על זה משהו בספר "ריפוי או פיתוי" אבל אני לא בטוחה, כי אין לי את הספר. למיטב זכרוני, זה עובד. אבל רק למשהו קונקרטי (בניגוד לנטייה של הרבה אלטרנטיביים לטעון שהם יכולים לטפל ב-ה-כ-ל). וחוץ מזה, יש גם איזשהי סכנה שטיפול כירופרקטיקה לא זהיר יכול להזיז לא נכון את החוליות ולגרום לאיזשהו נזק. זה מה שאני זוכרת.


אבל גם אצל מטפלים אחרים נדרשת לי התאמה מדוייקת
אולי העניין הוא במטפל, ולא בשיטה? בעיני בתחומים רגשיים הקשר עם המטפל זה הדבר הכי חשוב.

תודה יונת.
טיפול הומיאופתי מסויים שהיה אפקטיבי מאוד עבורי וממש היה נקודת מפנה בחיי דרש ממני רמה כל כך גבוהה של יכולת לדייק רגשות שלכאורה לא היו קשורים בכלל לכאב הפיזי שבשבילו באתי, ולהמליל אותם, ולהיפתח מאוד, שקשה לי להאמין שאפשר לעשות מחקר על סוג כזה של תהליכים.
לכן לא כזה מפתיע אותי שהומיאופתיה לא זכתה להיחשב יעילה במחקר.

לתת רמדי אחד קבוע לאיבחון אחד ידוע על קבוצה גדולה של אנשים זה דבר שכל הומיאופט קלאסי מתחיל אמור להזדעזע ממנו.
הם לא עובדים ככה. ויש להם הסבר תיאורטי מאוד מפורט למה לא נכון לשיטתם לעבוד ככה.
בהומיאופתיה קלאסית למיטב הבנתי לרוב ההתכוונות היא להתאים את הרמדי לאדם, לא לסימפטום. וזה כבר עניין של התרשמות מהמכלול. מהאישיות ומעוד דברים. לעתים רחוקות כשהבנאדם חייב קצת הקלה הם משלבים רמדי נוספת שאמורה לתת מענה יותר סימפטומאטי.

ולא מפתיע אותי שאם אין איזו התאמה מאוד מדוייקת בין ההומיאופת לאדם שבא אליו, אז עבורי נגיד זה לא יעבוד.
אבל גם אצל מטפלים אחרים נדרשת לי התאמה מדוייקת

קראתי פעם ספר שכתב אורתופד חשוב על כאבי גב.
בסוף הספר הוא כתב פרק על כירופרקטיקה ולמה זה שטויות. הוא מסביר שכירופרקטים חושבים שהם מסוגלים להזיז את חוליות עמוד השדרה באמצעות שימוש בידיים ללא מכשירים, ואז מסביר באריכות שזה לא באמת אפשרי כי החוליות מוחזקות ע״י כמה שכבות של רקמות רציניות ככה שאין סיכוי שאפשר להזיז אותן בידיים.
בשלב הזה, כל מי שהיה פעם אצל כירופרקט ודאי צוחק.
כי הרי כירוםרקטים לא מנסים להזיז את החוליות באצבעות -- הם מושכים ודוחפים כל מיני אברים עד שהחוליות עושות קנאק וזזות. אחד תפוס אותי במין חיבוק דוב והרים אותי בניעור קל ככה שהכבידה שחררה לי משהו, אחר פיתל אותי ואז שם את משקל גופו על אזור הכתף מחד והאגן מאידך, ועוד כל מיני מניפולציות ידניות שהאורתופד החשוב כנראה לא העלה בדעתו.

אז זה לא טיעון לטובת כירופרקטיקה (בסופו של דבר מה שעזר לי לאורך זמן זה יציבה טבעית). אבל זה טיעון נגד חלק מהביקורת של רופאים על חלק מהתחומים שנחשבים אלטרנטיביים: רוב הרופאים לא למדו מספיק על השיטות האלה בשביל לבקר אותן.

בחלק גדול מהשיטות יקר וקשה לבנות מחקר שיבדוק אותן. באחרות יש מחקר אחד קטן או שניים, אבל לא הרחיבו מעבר לזה (שיטת פאולה למשל). דווקא הומיאופתיה זכתה להיבדק בכמה מחקרים יחסית גדולים, ולא נמצאה כמשפיעה. אם כי במחקר גדול כזה לא עושים את ההתאמה האישית של רמדי לפציינט, אלא בודקים השפעה של רמדי אחד קבוע על איבחון אחד ידוע. אז גם כאן זה לאו דווקא מפריך את ההומאופתיה, אלא רק את השימוש ברמדי הומיאופתי כמו תרופה קונבנציונלית.

כרום המעצבן מחק לי את התשובה, אז ארשום בקיצור:
מה שאמור לקרות היא שכל שיטה שנבדקה והוכחה כיעילה נכנסת לרפואה קונבנציאונלית. זה גם קורה, אבל עם הרבה "אבל"-ים.

יש אינרציה, שבגללה שיטות נכנסות לאט. ויש סתם שמרנות, וקונספציות שולטות. נכתב על זה בספר "המבנה של מהפכות מדעיות" (אם אני זוכרת נכון את שמו. של תומס קון). וראיתי לפני כמה זמן מחקר משעשע שמראה שאחרי שמדען בולט ומשפיע בתחום מסויים מת (או פורש?) אז יש התקדמות מהירה יותר בהחלפת הפרדיגמה. גם מדענים הם בני אדם.

חוץ מזה, לרופאים יש המון שיקולים לא מדעיים כמו כסת"ח משפטי. ועל שניהם משפיעות הגישות החברתיות הכלליות כלפי משהו. שיגרמו לכך ששינוי אחד יאומת במהירות וביעילות, ועם השני יתבחבשו חמישים שנה. זה כי גם מדענים הם בני אדם...

אבל בסך הכל, (ובכל מה שנוגע לבעיות פיזיות. עם טיפול נפשי הכל מסובך בהרבה, ולדעתי המטפלת משפיעה הרבה יותר) הכלל נכון. השיטות הלא קונבנציאונליות שנבדקו (וקחי בחשבון שיש המון שיטות לא קונבנציאונליות שלא נבדקו. הן צצות במהירות מסחררת) הן פלסבו, והוכחו ככאלו.

אני אישית אוהבת את בלוג "חשיבה חדה", אבל אם את קשורה רגשית לשיטות אלטרנטיביות אולי זה לא הבלוג בשבילך - הוא לפעמים לא נחמד כלפי המאמינים בשיטות האלו.

אני הייתי ממליצה לך לקרוא את הפוסט הזה על אירדיולוגיה

הפוסט הזה מנתח לדוגמא כתבה מטמקא ומראה איך מתחילים להאמין

זו הכתבה הראשונה בסדרת כתבות על פלסבו שמסבירות לעומק את הנושא. מענין מאוד!

זה פסט קצרצר על השפעת הפרשנות על הזכרונות הפוסט הזה ועוד פוסטים רבים שם לדעתי ראויים למקום של כבוד בבאופן.

הדאוזר וחבורת החופרים זה פוסט שמספר על ניסוי אמיתי שנעשה, ומדגים איך אפשר וכדאי לעשות דברים כאלו. לוקחים השערה, ובודקים אותה. מחקר מדעי, גם אם במספרים קטנים. נגיש לכל אחת שמבינה איך לעשות את זה נכון. וסיפור דומה מחקר בנומרולוגיה, תוצרת בית.

זו סקירה קצרה על הומופאתיה, אבל יש למטה קישורים למכביר.

אז השיטות הלא קונבנציאונליות ברובן לא עובדות יותר מפלסבו. עבור הגדולות והנפוצות, זה נבדק והוכח. אם תקראי את הבלוג, תהיה לנו שפה משותפת, כדי שלפחות אוכל להתייחס ברצינות לטענות הנגד שלך.

ורק הערה קטנה - אם באיזשהו נושא יש 99% שזה עזר להם, אני אניח שהסביבה היא כזו שמשתיקה באיזשהי דרך את הדעה השניה. לאו דווקא ישירות, אבל אם סביבה כלשהי לא נעימה למי שמחזיק בדעה מסויימת, הוא יטה לא להביע אותה בסביבה הזו. רוב האנשים הרציאונליים-מדעיים בבאופן או עזבו את באופן, או הפסיקו לכתוב כאן על הנושא. אני יכולה להבין אותם...

בהמשך לדף אמא בפוסט טראומה, ומה שכתבו תמרוש רוש ו אשה במסע
זה נושא שממש מענין אותי, הרפואה האלטרנטיבית והמחקר עליה.
פעם קראתי שכל מה שלא נכנס לרפואה הקונבנציונאלית אלו שיטות שנחקרו ולא הצליחו להראות שיש להן תוצאות יותר מקבוצת הביקורת ,
זה נכון?
נכון גם בהקשר לרפלקסולוגיה??? (וואו כמה מקרוב אני מכירה מלא שזה עזר להם!! בערך 99%! אבל אני מבינה שזו לא הוכחה)
או כירופרקטיקה?

עשית נכון
טוב שסיימת את האנטיביוטיקה, עד הסוף.
להבא טלי תוסף פרוביוטיקה בסיום השימוש באנטיביוטיקה.
פשוט מאוד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לך,
לפני כמה שנים לקחתי אנטיביוטיקה, 1500 מ"ג ביום, כעבור מספר ימים התחילו לי שלשולים. במקום להפסיק את האנטיביוטיקה מיד המשכתי עד שסיימתי את כל הסדרה. השלשולים לא פסקו. המשיכו והמשיכו. מבירורים התברר לי שזה דבר די נפוץ. מצאתי כל כך הרבה סיפורים בפורומים באינטרנט של אנשים שלקחו את אותה אנטיביוטיקה וזה גרם להם לשלשולים. כעבור כמה חודשים, בבדיקה אצל רופא מומחה, התברר שהאנטיביוטיקה גרמה לדלקת במעיים.

לגבי ההליקובקטר,
אני לא בטוחה שאת בדף הנכון ביותר, אולי כדאי לך להעתיק את שאלתך לכיכר השוק כהתייעצות.
מצד שני, עלה כאן במרגיעון: הכל בתואם מושלם
אז אולי בכח זאת הדף מתאים...

הי.מקווה שאני בדף הנכון.אובחנתי כנושאת את חיידק ההליקובקטר פילורי. זאת לאחר צרבות וצרידות|(כנראה דלקת בוושט).קיבלתי שני סוגי אנטיביוטיקה,בסה"כ 2000 מיליגרם ליום(!!!) וסותר חומצה אומפרדקס.
אני לקחתי את התרופה מיום שבת,שזה עד היום שלושה ימים.היום לא לקחתי.הייתי במיון כול הלילה. אתמול בערב התחלתי להרגיש דופק מהיר כשרציתי לישון,התהלכתי בבית ופתאום התחילו לי רעידות בכול הגוף,כולל הלסתות,כאילו ננעלות,בקושי יכולתי לדבר..הרעידות נמשכו כעשרים דקות.בעלי הזמין לי אמבולנס ונשאר עם הקטנות.במיון לא מצאו כלום...יש לי תחושה אינטואיטיבית שזה מהאנטיביוטיקה שאני לוקחת..היום כבר הפסקתי הכול ולא לקחתי,מחשש שהתקף הרעידות יחזור.
זה מזכיר מאוד את התקפת האדרנלין שהייתה לי בלידה..לא יודעת מה לעשות עם זה. לא בטוחה שאני רוצה לחזור לרופא שיטיף לי מוסר ויגיד לי לא להפסיק עם האנטיביוטיקה בשום אופן...כול ההפחדות האלה שאם מפסיקים אנטיביוטיקה באמצע החיידק יכול להתחזק ולפתח עמידות...אני מרגישה חופשייה יותר בלי התרופות..קשה לי להסביר את ההרגשה.עכשיו אני נמצאת במצב של דאגה טחשש גם למצבי הנפשי וגם למצבי הבריאותי. אני חוששת שהצרידות תחזור לי,שהחיידק יתחזק אצלי,ומצד שני חוששת גם מהרעידות ההזויות האלה,שאין להן כול הסבר הגיוני. וזה לא נראה כמו התקף חרדה..אשמח מאוד לעזרה,עצה או שיתוף
ממביני עניין.

גם אם זה בגיל 121.
זה מוות מזיקנה.
יש מוות מזיקנה.
לא כולם מתים ממחלות.
יש תהליכים טבעיים של הזדקנות הגוף, שאינם אותו הדבר כמו מחלה.
בימינו יש מגיפה של מחלות ניווניות. זה לא חייב להיות ככה, ובמקומות רבים בעולם זה לא היה ככה.
כמו כן, יש הבדל בין חברה שבה יש תמותה רבה כתוצאה מתאונות, היטרפות על ידי חיות טרף ומוות בלידה, אבל חיים ארוכים ובריאים למי שחייו לא נקטפים - לבין חברה שבה יש תהליכים ניווניים וסבל רב ממחלות ל-98% מהאוכלוסייה.
דרך אגב, עששת היא מחלה קשה מנשוא, שבימינו רק האמצעים של רופאי השיניים (לא מרפאים, אבל מאפשרים לחיות עם הנכות) משכיחים מאיתנו את חומרתה. כשלא היו רופאי שיניים, אנשים התאבדו בגלל חור בשן. איפה ישנם עוד אנשים בלי עששת בימינו? נדירים ביותר. וזו מחלה ניוונית של התרבות שלנו, קודם כל של התזונה שלנו.
לילה טוב.

הדיעות שלך על "מוות", "מחלות" ו"טבעי" אכן מתאימות למציאות העגומה של רוב התרבות המערבית במאה השנים האחרונות.
עשיתי חיפוש, קראתי (מעט). לא מצאתי סתירה למה שטענתי: בסופו של דבר אנשים מתים ממשהו, גם אם זה בגיל 121.

לגבי ההגדרה שאת מכוונת לה של "מוות טבעי" - במקומותינו תמיד יהיו גורמי סיכון שיכולים לקצר את משך החיים, גם אם זה רק עשן המכוניות בכביש העובר סמוך לביתך. לפי קריטריון זה, אף מוות בארצנו אינו טבעי - גם לא של הכושים העבריים.

בר עדש, אני ממליצה לך לעשות חיפוש על Weston Price ולקרוא קצת על המחקרים שלו.
זאת רק דוגמא. יש עוד הרבה חומר out there
הדיעות שלך על "מוות", "מחלות" ו"טבעי" אכן מתאימות למציאות העגומה של רוב התרבות המערבית במאה השנים האחרונות.
לעומת זאת, מידע קצת יותר רחב ומגוון עשוי לגלות דברים אחרים, ולשנות את השקפתך.

ההבדל הוא שבעבר המוות והמחלות היו מובנים מאליהם. היום יש לנו אפשרות לדחוק אותם רחוק גם בזמן וגם במקום (לבתי החולים), ולכן הם אולי נראים לנו לא "טבעיים".
מסכימה מאד.
ומוסיפה: בעבר מחלות ומוות היו חלק ממעגלי החיים, ולא סימן לכשלון של האדם עצמו, או של החברה.
ונראה לי שהגיע הזמן לשוב ולהתייחס אליהם כאל כאלה.

זה במיוחד נכון לגבי מחלות של אנשים זקנים, שממש חבל שמענים אותם בלי סוף בטיפולים ואשפוזים, במקום לתת להם לסיים בשקט את עניניהם כאן ולמות (אפילו אם הם סובלים, הטיפול לא תמיד מכוון להקל על הסבל כדבר ראשון, אלא הרבה פעמים מאריך חיים מלאי סבל).

למיטב ידיעתי, לב בריא לא מפסיק לפעום סתם שרירותית, ואדם בריא לא מפסיק לנשום סתם
מיתת נשיקה, לא?

אני לא יודעת אם לא קורה שאדם מאוד זקן הולך לישון ולא קם בבוקר, ואין שום ממצא רפואי לגביו. מה שנקרא "מוות בעריסה"
למיטב ידיעתי, לב בריא לא מפסיק לפעום סתם שרירותית, ואדם בריא לא מפסיק לנשום סתם (SIDS הוא יוצא דופן בענין זה, אבל לא שמעתי על תופעה דומה אצל מבוגרים).

אני מתאר לעצמי שלפני התפתחות הרפואה סרטן או מחלות לב היו מאד נדירים פשוט משום שרוב האנשים לא הגיעו לגיל מספיק מבוגר. מספיק היה פצע עמוק על מנת לפתח זיהום שיוביל לנמק ולמוות. לפי ידיעותי (המעטות) מעט אנשים הגיעו לגיל ולמעמד של "זיקני השבט".

לגבי סרטן: מדובר בתהליך טבעי לחלוטין של מוטציה בתוך תא מסוים הגורמת לו להתרבות בלי בקרה. חומרים מסרטנים מאיצים את קצב המוטציות, אך גם בלעדיהם מוטציות של תאים מתרחשות בגופנו כל הזמן, וזה רק עניין של מזל אם אחת מהן תפתח תא סרטני או לא. כשמתפתח תא כזה יש מערכות בגוף האחראיות על חיסולו. לא תמיד הן יכולות לעשות זאת, אך אצל אדם צעיר, בריא ומאושר יש להן יותר סיכויי הצלחה. אצל אדם מבוגר המערכות יותר חלשות, ומספר המוטציות גדול בהרבה. לכן הסיכוי ללקות בסרטן עולה בקצב מעריכי עם הגיל. הסביבה (חומרים מסרטנים, מצב נפשי וכו') יכולה להאיץ או להאט קצב זה, אך לא לעצור את התהליך.

יש סוגי סרטן שהם תוצאה של תורשה, כלומר של גן שנוצר במוטציה לפני עשרות (או מאות) אלפי שנים. לאדם הנושא גנים אלו יש סיכוי גבוה ללקות בסרטן גם בגיל צעיר. אחת הדוגמאות הנפוצות היא מלנומה - סרטן עור מאד אלים - שהגורם המרכזי המאיץ את פריצתו הוא חשיפה לשמש. לבוש ארוך וקרם שיזוף מגדילים את תוחלת החיים של נושאי הגן בצורה מאד משמעותית. (מבחינה זו, אולי היום גנים "פגומים" מתפשטים הרבה יותר מהר באוכלוסיה כי בעליהם לא מתים בגיל צעיר).

לגבי מחלות לב: הלב הוא משאבה מכנית, שעובדת ללא הפסק. קצב השחיקה שלה איטי להדהים אבל קיים. כמו כל דבר בטבע, הוא מתבלה עם הזמן, צובר ליכלוך, ומתרופף. הוא לא יכול להמשיך ולעבוד באופן תקין עד אינסוף.

יש גם מומים מולדים בלב, שעלולים להביא למוות מוקדם. אם אדם רואה אריה מול הפרצוף, נבהל וחוטף דום לב ומת סימן שמראש הלב שלו לא היה תקין.

העובדות הן כי יש עליה תלולה מאוד בשכיחות מקרי הסרטן, מחלות לב, ושבץ מוחי בשנים האחרונות.
אני מכיר שני הסברים לכך:

1. אנשים מבוגרים היום נחשפו במהלך חייהם להרבה יותר חומרים מסרטנים ומזיקים מאשר בדור הקודם.
2. אנשים מגיעים היום לגיל יותר מבוגר, ובגיל מבוגר הסיכוי שלהם ללקות במחלות אלו הוא גבוה יותר.

לדעתי שני הגורמים תורמים לעליה בתחלואה, אם כי אני מניח שלגורם הראשון השפעה רבה יותר.

---

בסופו של דבר כולנו נמות. המוות יכול לבוא מדום לב (עקב מחלת לב שאולי אפילו לא נהיה מודעים לה), מסרטן, משיטיון, או מכל סיבה אחרת. הוא יכול לבוא בחטף או ביסורים. אני לא חושב שזה היה שונה בעבר, גם אם סוגי המחלות היו שונים אז.

ההבדל הוא שבעבר המוות והמחלות היו מובנים מאליהם. היום יש לנו אפשרות לדחוק אותם רחוק גם בזמן וגם במקום (לבתי החולים), ולכן הם אולי נראים לנו לא "טבעיים".

משום שזיקנה לא גורמת למוות.
אני לא יודעת.
אני לא יודעת אם לא קורה שאדם מאוד זקן הולך לישון ולא קם בבוקר, ואין שום ממצא רפואי לגביו. מה שנקרא "מוות בעריסה" <קורצן, אבל קשה לי לשים קורצן מחייך כשמדברים על מוות...>

מה ההגדרה שלך למוות טבעי?
זאת אמנם השאלה. אבל בעיניי מוות בטרם עת עקב מחלה שהיא כל כולה תוצר של החיים הקלוקלים שלנו - אין בה שום דבר טבעי.

האם יש גיל X שממנו והלאה המוות הוא טבעי?
שאלת הגיל היא שאלה טובה. איפה מותחים את הקו. ב- 70? ב- 80? ב- 90?
לא יודעת.

_הגדרה של רופאים אשר רואים בסרטן, התקף לב או שבץ משהו טבעי
מדוע הם לא טבעיים?
בעולם המערבי יש גורמים המעלים את הסיכון למחלות אלו, אך גם בלי אותם גורמים יש לאדם מבוגר סיכוי סביר ללקות בהם._
אני נוטה לשער שפעם, לפני החקלאות וכל הסיפור של ה- 12,000 שנה האחרונות, לא היה סרטן. ככה אני משערת. אין לי מושג אם זה נכון, אין לי מושג אם יש מידע שסותר את זה (והאירו נא את עיניי, אולי אני טועה כאן ובגדול ), אינני יודעת אם יש בכלל מידע לגבי זה, אבל נכון לרגע זה שבו אין לי שום מידע אחר, סרטן, התקפי לב ושבץ מוחי נראות לי מחלות שהקשר בינן לבין הטבע הוא מקרי בהחלט (למרות שאני כן מדמיינת אדם רואה אריה מול הפרצוף, נבהל וחוטף דום לב ומת - אבל זו אינה מחלת לב. זה אירוע בודד).

אני נוטה לחשוב שזה הכל הכל תוצר של החיים שלנו, ולא, אני לא מאמינה שבלי הגורמים הללו, היו גם המחלות האלה (אולי היו אחרות, לא יודעת):
והגורמים הם כמובן תזונתיים (ואני מדמיינת שהחלקאות לבדה החלה משבשת לנו את המערכות, מוצרי חלב למשל וכלה כמובן בהדברה, ושאר הפתעות), זיהום אוויר, רעלים שאנו חשופים אליהם, תרבות (עבודה, לחץ, אלימות וכו', מזכירה בהקשר הזה את הפוסט על חיי הסתלבט) וכו' וכו'.
העובדות הן כי יש עליה תלולה מאוד בשכיחות מקרי הסרטן, מחלות לב, ושבץ מוחי בשנים האחרונות.
מעניין לדעת מה ההיסטוריה הידועה של המחלות האלה.
זה יעזור לנו לשער אם אכן מדובר במשהו טבעי או לא. (לדעת ממש - לא נדע...)

הגדרה של רופאים אשר רואים בסרטן, התקף לב או שבץ משהו טבעי
מדוע הם לא טבעיים?
בעולם המערבי יש גורמים המעלים את הסיכון למחלות אלו, אך גם בלי אותם גורמים יש לאדם מבוגר סיכוי סביר ללקות בהם.

לגבי הרופאים, הגישה שלהם הפוכה: במקום לראות במחלות אלו נתיבים טבעיים למוות, הם מנסים להתערב בטבע ולמגר אותן. אבל גם לגישה זו הם שמים סייגים. למשל: אם מתגלה בגופו של אדם בן 78 סרטן המעי הגס, לא מנסים לרפא אותו. הסיבה היא שסרטן מסוג זה מתפתח לאט, כך שיש לאדם זה עוד כמהשנים לחיות (לעיתים יותר מ-10 שנים) ורוב הסיכויים שהוא ימות ממחלה אחרת עוד לפני שהסרטן יהפוך לקטלני. טיפול במחלה כולל ניתוח להסרת חלק מהמעי וכימותרפיה - שניהם תהליכים הגורמים סבל רב, ועדיף לחסוך ממנו סבל זה.

מדוע לא ייתכן שהם "סתם" מתים מזקנה?
משום שזיקנה לא גורמת למוות. אדם בריא שכל מערכות גופו תקינות לא ימות גם אם הוא זקן מופלג.

אבל גם אצל אדם מאד בריא, בסופו של דבר מערכות הגוף מדרדרות, הסיכוי לחלות במחלות קטלניות עולה, ויכולת הגוף להתגונן בפני מחלות יורדת.

נכון לאמר שזיקנה היא גורם סיכון למחלות קטלניות (למעשה, סטטיסטית עם עברת את גיל 95 את כמעט בודאות לקית בסרטן או במחלת כלי דם, גם אם את לא באף קבוצת סיכון אחרת) אבל היא אינה גורם מוות בפני עצמה.

מה ההגדרה שלך למוות טבעי? האם יש גיל X שממנו והלאה המוות הוא טבעי?

זה יוצא באמת די מוזר.
בוויקפדיה מגדרים Natural]מוות טבעי death[/po] ככזה שנובע ממחלות, ללא קשר לגיל (כלומר גם ילד שמת ממחלה נחשב למוות טבעי לפי ההגיון הזה).
זה כמובן מוזר כי מה טבעי באדם שמת בטרם עת.
בקיצור, זו הגדרה של רופאים אשר רואים בסרטן, התקף לב או שבץ משהו טבעי, והם לא מעלים על דעתם אפשרות אחרת.

יחד עם זאת, ייתכן שזו הגדרה שנועדה להבדיל בין תאונות דרכים, עבודה וכו', לבין תהליך אורגני שקורה בגוף (אין לי דרך אחרת להגדיר את זה כרגע).

העובדה שגם אנשים מאד בריאים מתים מתישהו. סרטן, התקף לב ושבץ הם הסיבות הנפוצות למוות טבעי. אם הגורמים האלו לא שכיחים אצל הכושים העיבריים, הרי שהם מתים מסיבות אחרות (אלא אם כן הם חיים לנצח - אבל אז הוא ודאי היה מזכיר זאת בכתבה). אפשר לתמוה מהן סיבות אלו, אבל יותר סביר שהעובדות בפתיח לא נכונות.
מדוע סביר להניח שזה לא נכון?
מדוע לא ייתכן שהם "סתם" מתים מזקנה? (שזה "מוות טבעי" בהגדרה).

זה בלי קשר לכך שייתכן שחסר מידע סטטיסטי עליהם וכו'.
רק לא מבינה על מה ביססת את הנחתך.

בהגדרה, סרטן, התקף לב ושבץ - אינם מוות "טבעי". זהו מוות מוקדם ממחלה.
מה ההגדרה שלך ל"מוות טבעי"?
לפי ההגדרה שאני מכיר מוות ממחלה הוא מוות טבעי, גם בגיל מוקדם וגם בגיל מבוגר.

לכל מוות בכל גיל יש סיבה ישירה. סרטן ומחלות לב הם סיבות המוות הנפוצות ביותר בעולם המערבי. רוב האנשים ש"מתים מזיקנה" בדרך כלל מתים מסרטן או ממחלות לב וכלי דם (אני חושב שגם מחלות נוירולוגיות הן סיבת מוות לא נדירה בגיל מבוגר).

מובן שיש הבדל גדול בין מוות ממחלה בגיל 50 למוות ממחלה בגיל 100, אבל בכתבה לא רשום דבר בקשר לגיל החולים.

הסיבות הנפוצות למוות טבעי
בהגדרה, סרטן, התקף לב ושבץ - אינם מוות "טבעי". זהו מוות מוקדם ממחלה.

מתוך הכתבה:
הם מונים 2,000 איש ומודל החיים שלהם הוכיח עצמו כבריא: בלי ג'אנק פוד או בשר, צום של יום אחד בשבוע, מסג' פעם בחודש וגם ספורט. התוצאה מרשימה: אפס התקפי לב, שבץ מוחי אחד ו-2 מקרי סרטן ב-37 שנה

חשבתי על זה היום, ואז שמתי לב שהכתב פיספס משהו: העובדה שגם אנשים מאד בריאים מתים מתישהו. סרטן, התקף לב ושבץ הם הסיבות הנפוצות למוות טבעי. אם הגורמים האלו לא שכיחים אצל הכושים העיבריים, הרי שהם מתים מסיבות אחרות (אלא אם כן הם חיים לנצח - אבל אז הוא ודאי היה מזכיר זאת בכתבה). אפשר לתמוה מהן סיבות אלו, אבל יותר סביר שהעובדות בפתיח לא נכונות.

הפרשנות שלי: ב-37 השנה האחרונות נרשמו אפס התקפי לב, שבץ מוחי אחד ו-2 מקרי סרטן כי שאר המקרים לא הגיעו לאיבחון. יתכן שהזקנים נסעדים בקהילה, ולא מתאשפזים כשהם חולים, ולכן נמנעת מהם האבחנה בדיוק במה הם חולים, ומאיתנו נמנעת הסטטיסטיקה המדויקת של סיבות המוות שלהם.

בלי קשר: אין ספק שאורח החיים המתואר בכתבה בריא הרבה יותר מאורח החיים של האדם המערבי הממוצע, גם לפי הרפואה הקונבנציונלית, ואני לא אתפלא אם תוחלת החיים שלהם מאד גבוהה וכך גם איכות החיים בגיל מבוגר.

לא מצאתי דף מתאים, אז בינתיים אני שמה את זה כאן:
סודות הבריאות של הכושים העבריים

ישנן המון שיטות ריפוי אלטרנטביות, ויש גם הרבה שרלטנים

תמיד ההצהרות הללו מתמיהות אותי
משהוא נתקל בהמון שרלטנים???

ובכלל מיהוא שרלטן????

הכל כולל הכל נובע ממניעים כלכליים, אלוהים הוא הכסף

ובביו אנרגיה אין דבר כזה, כי הטיפול לא מזיק לגוף.
איך את יודעת? למה לתרופה קונבנציונלית יכולות להיות תופעות לוואי לא רצויות אבל לתרופה "לא קונבציונלית" לא יכולות להיות?

בנוסף, שוק התרופות מונע מאינטרסים כלכליים ולא מטובת החולים
לפי זה ניתן לחשוב שכל המרפאים האלטנטיבים הם פילנטרופים שעובדים בחינם (הם לא: ממה שראיתי, ביקור אצל מרפא אלטנטיבי הוא יקר להחריד). אגב - קופות חולים מכניסות היום גם רפואה אלטרנטיבית בדיוק בגלל השיקולים הכלכליים (אנשים רוצים את זה, ואם לקופ"ח אחת יש ולשנייה אין אנשים יעברו)

מיכלי שלום.
אני ממאוכזבות הרפואה האלטרנטיבית ואשמח אם תתני לי עצה איך באמת להגיע לטיפול הנכון.
הייתי עם בני אצל הומאופט בקשר לאלרגיה בעין.
הייתי אצל מדקר סיני עם עצמי בקשר לבעיות נשיות.
הייתי אצל מטפלת ברייקי עם בתי בקשר לכאבי ראש.
כולם לקחו כסף על הטיפול ודרשו שאקנה תכשירים( הומאופטים או נטורופטים) בבתי המרקחת הרלוונטים.
שום דבר לא יצא מזה( חוץ מהכסף, כמובן).
הכי מעצבן- אף אחד לא לקח אחריות ואמר שיחזיר את הכסף אם אין תוצאות.
ברפואה הקונבנציונלית לפחות לא דורשים סכומי עתק (וכמובן שגם הם בדר"כ לא מועילים).
למדנו לחיות עם הבעיות ולמעשה הן נפתרות הרבה פעמים ע"י הגוף שלנו או לפחות מוחלשות.

ועוד משהו לגבי רפואה קונבנציונלית:
זה נכון שכל תרופה עוברת בדיקות וניסויים לפני שהיא יוצאת לשוק, אך צריך לזכור שמי שעורך את הבדיקות זה אותה חברה שמרוויחה כסף ממכירת התרופה.
בנוסף, שוק התרופות מונע מאינטרסים כלכליים ולא מטובת החולים (למי זה טוב שיתחילו למכור תרופות ללא מרשם מחוץ לקופת חולים??)
כבר קרו מקרים בעבר, שתרופה נוסתה על בע"ח ונמצאה בטוחה, ולאנשים היא לא הייתה בטוחה (הייתה איזו תרופה שיצרה מומים בבני אדם)
אני לא יוצאת נגד הרפואה הקונבנציונלית, ואפילו משתמשת בה מידי פעם, אבל יודעת לגבי עצמי, שזה לא באמת בריא לי.

אני מודה שלא קראתי את כל הדף, אבל לגבי מה שקראתי:
אני נכדה למטפל בביו אנרגיה, וכמעט לא הולכת לרופאים. ישנן המון שיטות ריפוי אלטרנטביות, ויש גם הרבה שרלטנים (אין ממש פיקוח על הנושא וזו בעיה, אך אני מאמינה שעם הזמן גם זה יבוא). לא כל שיטת טיפול מתאימה לכל אחד, או לכל בעיה רפואית.
אחת הבעיות היא, שאנשים פעמים רבות מגיעים לטיפול אלטרנטיבי רק לאחר שהרופא ה"רגיל" לא עזר, ואז אין סבלנות, ובעצם רוצים "נס" וכשהנס לא קורה, מתפלאים. רפואה אלטרנטיבית זה לא קסם, ולעיתים הריפוי לוקח יותר זמן מרפואה רגילה.
לעיתים אנשים משתמשים ברפואה קונבנציונלים בשילוב עם אלטרנטיבי, ולא מבינים שזה בהרבה מקרים מפריע אחד לשני.
לדעתי, הבדל משמעותי בין 2 הרפואות הוא, שברפואה האלטרנטיבית, לרוב, האבחון מהיר יותר מכיוון שלא צריך המון בדיקות, אך הטיפול ארוך יותר, מכיוון שמטפלים בשורש הבעיה ולא בסימפטום, ולפחות בשיטה בה סבי עובד, הליך הריפוי הוא אקטיבי מבחינת המטופל ודורש שינויים, ולא רק לקיחת תרופה, והרבה אנשים מעדיפים לקחת תרופה מאשר באמת לפעות למען ההבראה.
בנוסף, הרבה אנשים לא ממש מבינים איך זה עובד ולכן לא מאמינים, ומצפים שב2 דקות בטלפון יסבירו להם איך זה עובד (קשה להסביר תורה על רגל אחת) יש הרבה דברים בחיים שאנחנו לא ממש יודעים איך הם עובדים ובכל זאת משתמשים בהם, אבל בכל הנוגע לרפואה אלטרנטיבית לא פעם שמעתי מאנשים "אני לא יודע איך זה עובד אז אני לא רוצה לנסות".
בנוסף, הביואנרגיה (ושיטות נוספות) לא משתמשת בתרופות יקרות, שנוסו על בע"ח מסכנים, ואינה מייצרת פסולת.
ישנן מחלות, כמו סרטן למשל, שאדם עלול למות מעצם הטיפול (קראתי פעם כמה אחוז מתים מהרעילות של ההקרנות, וזה מזעזע) ובביו אנרגיה אין דבר כזה, כי הטיפול לא מזיק לגוף.

אין נכון או לא נכון – הכל נכון. כל אחד מאתנו בוחר את הנכון שלו ומתרץ אותו כמיטב יכולתו.

• אם שלום פירושו להיות אזרח מדרגה שניה, אינני רוצה בו.
• אם שלום פירושו לשתוק כאשר אני רואה אי-צדק ורוע, אינני

רוצה בו.

• אם שלום פירושו להיות מותאם בשאננות לסטאטוס קוו

מכחיד, אינני רוצה בו.

• אם שלום פירושו נכונות להיות מנוצל כלכלית, נשלט פוליטית,

מושפל ומופלה, אינני רוצה שלום. לפיכך, בצורה פסיבית ובלתי
אלימה, אנחנו חייבים להתקומם נגד השלום הזה.

מרטין לותר קינג ג'וניור, מתוך דרשה בשם:
"כאשר השלום הופך להיות דוחה" (תרגום חופשי).

עדי, כתבת: תרופות חדשות אמנם נחקרות ע"י היצרנים, אך הן עוברות ביקורת מקיפה במוסדות מחקר בעולם. חוקרים לא יעזו לפרסם תוצאות שחוקרים אחרים לא יוכלו לשחזר (זו חרפה מקצועית).
רק שבמציאות, ניסויים רציניים על תרופות הם יקרים פחד, ככה שרק חברה שבאמת מתכוונת למכור תרופה טורחת לממן ניסויים כאלה. וכך יוצא שבד"כ אין ניסויים רחבי היקף בתרופות חדשות, מלבד אלה שנערכים על ידי החברה שמפתחת את התרופה ומתכוונת להרויח ממנה.

בניגוד לפרשנות של רועי: אני דווקא אשמח להיווכח שמשהו עובד, בלי להבין למה. למיטב ידיעתי פריצות הדרך המדעיות הגדולות (גם ברפואה) נבעו מגילויים מקריים, שרק בדיעבד הוסברו.
הסברים פסבדו-מדעיים לא מספקים אותי, ולמרבה הפלא, גם הסברים מדעיים - שכנראה לא אוכל לשפוט אותם לעומק - לא מספקים אותי.
מצד שני, אני כן מאמין לממסד (עם מידת חשדנות מסוימת). אם אני מקבל חוות דעת מהרופא שלי, שאותו אני מכיר ומעריך גם כאדם, אני מאמין שהוא מייצג מערכת שיקולים מקצועית. כן, אני מתרשם מהתעודה שלו, ממסלול הלימודים הארוך שעבר, ומהעובדה שמעסיק אותו אירגון בעל כושר שיפוט. לא, אני לא אאמין אוטומטית לכל רופא, ראיתי גם מקרים של רשלנות או של החלטות שנעשו ללא התחשבות בטובת המתרפא.

תרופות חדשות אמנם נחקרות ע"י היצרנים, אך הן עוברות ביקורת מקיפה במוסדות מחקר בעולם. חוקרים לא יעזו לפרסם תוצאות שחוקרים אחרים לא יוכלו לשחזר (זו חרפה מקצועית). אחת הסיבות שמחקרים מדעיים הם משעממים היא שתנאי הניסויים והתוצאות מפורטים עד זרא, כדי שאפשר יהיה לשחזר אותם. כמו כן, לפעמים מחקרים כאלה לא מצליחים, וחברות סופגות הפסדים כלכליים. ראו למשל דו"חות כלכליים של חברת טבע (לפעמים מצליחה מאוד, לפעמים מאכזבת).

צפריר - לצערי אינני מכיר אותך ואינני יודע לשפוט אותך. אני באמת ובתמים מעוניין לשמוע את תוצאות המחקרים שלך. העובדה שאנשי המקצוע לא מתעניינים בהם, מצערת, אך אולי כדאי שתבדוק את הטכניקות שלך כדי לוודא שהן עומדות בקריטריונים מדעיים (במילים אחרות, היגיון פשוט):

• קבוצות ביקורת - השוואה בין אנשים שקיבלו טיפול נסיוני, לאלא שקיבלו טיפול אחר, ולאלה שלא קיבלו טיפול כלל.
• פלצבו - תרופת-דמה הניתנת לחולה ללא ידיעתו כדי לנטרל השפעות פסיכוסומטיות. (מי שטוען שההשפעה הפסיכוסומטית חשובה אולי צודק, אך שומט את הקרקע מתחת לטענתו שהטיפול הנבחן הוא שהביא לתוצאות!)
• מבחן עיוור-כפול (double-blind) - מוודא שהרופא המטפל אינו יודע איזה מטופל שייך לאיזו קבוצה, מי מקבל פלצבו ומי מקבל חומר נבחן, כדי לנטרל את השפעתו ה"רצונית" על תוצאות הטיפול. לרוע המזל מבחן זה דורש צוות גדול יותר לקיום הניסוי => יותר כסף.
• מבחני תקפות סטטיסטית - עסק די משעמם, אך יש תוכנות שנותנות בסוף תוצאות מספריות שאפשר לשפוט (למשל, Excel).
• פרסום תנאי הניסוי כך שניתן יהיה לחזור עליו. אין צורך לפרסם את הנוסחאות להכנת התרופה (זה סוד מסחרי לגיטימי) אך יש לספק את התרופה בעלויות מינימלית (ללא רווח) לכל גוף שמעוניין לחזור על הניסוי.
• ביקורת עצמית. המחקרים המרשימים ביותר הם אלה שמפרטים מה עדיין לא מוצא חן בעיניהם בתוצאות, ולאן הם מתכוונים להמשיך בפיתוח. בין השאר, זה מאפשר לחוקרים בלתי תלויים להציע שיפורים.

אני בכלל לא מתנגד למבחן הדגים, נהפוך הוא, אני מקווה להשתכנע. מי יודע? אולי בעזרת אמפולות זכוכית אטומות (ובלתי מתכלות) נוכל לרפא את העולם. אבל אני נשאר בספק בינתיים.

דוד
לדעתי גם חוקר זהיר סקרן וישר, אם אין לו את הידע או הרקע המתאים, לא ימצא את הפתרון.
ברפואה הסינית למשל, שהתנסתי בקצת מאד ממנה,
יושב איתך הרופא ואחרי תחקור מעמיק, מחליט לטפל בך בצורה כל שהיא
(דיקור, שיאצו, צמחים וכו' ) מטפל באיזון האנרגיות בגוף ,
לאיזה הגדרה של רופא זה עונה?
ולגבי הרשימה המכובדת מהודעתך הקודמת,
אלה מטפלים גם רק בצד אחד, הנפש.

ענת, כנראה שכדי להיות מרפא טוב מספיק להיות חוקר זהיר סקרן וישר (דבר נדיר בעולמנו) -- ותו לא -- לא רפואה סטנדרטית ובשיטת "סרט הנע". . . נחייה ונחקה למשיח . . .

ורועי אומר שהוא לא דן ב-אידיאלים, אוטופיות, שאיפות . . . רק בדברים פרקטיים -- מה לעשות?

ורד,נכון.בפעמים שהפקתי תועלת אמיתית מרפואה משלימה, העיצה של המרפא היתה מה להוריד, ממה להימנע,איך לחזק,לאחר התבוננות ארוכה ומדוקדקת בגוף בתי התינוקת כולו, בהתנהגותה, ותישאול ארוך ומקיף על ההריון שלה, הלידה, וכו'.השעה התמימה שהוא הקדיש לצורך הכרת המיכלול שלה, הביאו אותו למסקנות הנכונות, להכרות עימה ואיתנו להמשך קשר בעתיד, ולתחושה מאד טובה שלנו שמישהו באמת"הסתכל על הילדה".
המסקנה במילותיו: "הילדה שלכם בריאה למרות מה שאתם נותנים לה ולא בזכותו". (הכוונה היתה אז לתחליף חלב סינטטי.הרופאים שראו את הסימפטומים שהתעוררו בה-הפרשות קשות מהאזניים, עצירות, שינה גרועה בלילה, לא עמדו על הקשר בין המזון הקלוקל לבינם.וגם כשניסיתי לתהות באזנם על האפשרות התייחסו לכך בביטול.זה עוד דבר שמאפיין מרפאים טובים,ולרוב נעדר מקליניקות קונבנציונליות-הקשבה למטופל,התבוננות בכולו ושיחה עימו.

מה בדבר ה-היפנוזה וה-אוטוסוגסטיה, וה-שמאנים וה-פסיכולוגיה-פסיכיאטריה . . . האם אין הם/ן "רפואה" או "ריפוי" או "רפואה אלטרנטיבית" או מה שלא יהיה?

שלום למשתתפים
קראתי את הדיון שלכם בעניין, ואם אני לא טועה (אני מקווה שלא), לא הזכרתם
שחלק מההשפעה שיש לטיפול אלטרנטיבי מתאים, הוא בטיפול בגוף כמכלול.
אם גורם הבעיה הוא חוסר איזון, או משהו נפשי שמתבטא בסימפטום פיסי,
טיפול בגורם יסלק את הסימפטום.
זה משהו שהרפואה הקונבנציונאלית לא יכולה לעשות.
זה יכול להיות נכון לתופעות כמו של אסטמה וגם אקזמה.
גם לגבי פוריות, לא הייתי מסתמכת רק על האלטרנטיבי, אבל לסילוק מכשול נפשי יש השפעה רבה.

פלוני אלמוני,
חוץ ממה שצפריר אמר, אני רוצה להגיד משהו על הנזק שבשיטות הגינקולוגיה הממוסדת להכנס להריון, ואני באופן אישי מאוד מודאגת לגורלן של קרובות משפחה (מאוד מאוד קרובות) שעוברות את הטיפולים האלה על בשרן.
כמויות ההורמונים העצומות שמזריקים להן גורמות בטווח הארוך לסוגים שונים של סרטן (השד, הרחם, השחלות ועוד), אבל הסיכונים לא מוצגים בפניהן כלל.
הטיפולים גורמים בין השאר להופעת גושים בשד, שמתעסקים בהם (ביופסיה, ניתוח) למרות שיודעים שהם אינם ממאירים והם תופעת לוואי של הטיפולים. עצם ההתערבות המיותרת הנוספת מגדילה את סכנת הסרטן בשד בעשרות או במאות אחוזים.

הנזקים מהטיפולים הגינקולוגיים לכניסה להריון הם רבים, גם בטווח המיידי.
הרופאים מסתירים אותם מהנשים ומרמים אותן (גם כשאין דברים כמו שאיבת יותר מדי ביצייות תוך סיכון חייהן של המטופלות וללא רשותן, כדי למכור אותן בכסף לנשים אחרות!!!!!) לאורך כל התהליך.
הטיפולים מחלישים את הנשים והופכים אותן לשפנות ניסיון ולקורבנות הנטחנות במערכת, רק בגלל רצונן העז בילד ביולוגי.

לעומת זאת, נזכיר, אין שום נזק בדרכים של קרובת משפחתך. היא שקלה את הסיכויים והסיכונים, ובחרה בדרך שמתאימה לה. אולי לא מתחשק לה להיחתך, להידקר נון סטופ, להיות מוצפת בכל מיני חומרים כימיים והורמונים בטיפולים כואבים ומטרטרים, להיות נתונה לשליטתם, לשרירות דעתם, לטעויותיהם הטראגיות, ליחסם המתנשא והגועלי (חלק מהם עושים את הטיפולים הכואבים ביד גסה ובלתי מתחשבת), ובסוף גם לחלות בסרטן.

היא עושה מה שמתאים לה. היא גם מכירה את עצמה יותר טוב ממה שאתה מכיר אותה.

בדבר אחד אני 100% בטוח: בסוף כולנו נמות --
וזאת לא הצהרה . . . ומן הסתם גם לא איחולים לאף אחד . . .

שוב, יש לקחת אוויר, זה כתוב ארוך למדי.

איני בטוח שאני ממש מתחבר לשם הדף. העמָדָת הרפואה האלטרנטיבית למבחן יעילות מחד, ומאידך בחינת יעילות הרפואה הקונבנציונלית מיותרות מלכתחילה היות ואין סבה או תכלית להתייחסות כזו. לכאורה, עולות כאן שתי גישות ועומדות האחת מול השניה.
הממסד הרפואי הפוליטי, המשתייך למוסדות המדינה, מתבסס על עקרונות, גישה ואפיונים "מדעיים". עולם זה המדעי, המתיימר להיות בנוי בדרך הגיונית, נדבך על נדבך, המדבר בשפה אחרת, מקצועית, אשר מקנה לו הילה של מסתורין, הוא-הוא ברירת המחדל, וכל מה שאינו עומד בקריטריונים נוקשים ושרירותיים הוא "אלטרנטיבי".
קהילה מצומצמת המסתגרת בעצמה אינה יכולה לייצג את המדע נאמנה. אמנם יש מה שמקובל כ"קריטריון" מדעי, אבל, לתפישתי לפחות עומד השכל הישר מעל קביעות כאלה או אחרות, אלה של הממסד המקובל – המדעי - או של נציגי ה"אלטרנטיביים" למיניהם.
למרות שלכאורה תפקיד הסנגור של הזרם ה"אלטרנטיבי" מבצבץ מבעד לכנפות מעילי הנני מתנער ממנו ומסרב למלא אותו.
שכן איני מצדד באסכולה זו או אחרת, איני מתנגד או מקבל שיטה א' על ב'. כל השיטות הקיימות עובדות. עצם קיומן מצביע על כך.
יש להבין שבבואנו להתבונן בנושא הריפוי וההבראה, עלינו להתייחס למושא – האדם הספציפי גופו ונפשו. אותו אדם בהכרח חי על פי מערך אמונות כזה או אחר.
אין מדובר באמונה בתרופה או טיפול יחידניים, ספציפיים. מדובר במערך כולל אשר כולל בתוכו דרך חיים, השקפה וגישה בסיסית המתווים התייחסות אישית לכל מקרה.
בתוך המערך האמונות של האדם מתקיימת תנועה של איזון והפרת איזון. בכל פעם שהמציאות סותרת אמונה או גישה של האדם מתחוללת תנועה של שינויים זעירים במחשבה ובתפישת האדם עד שהוא מגיע לאיזון מחודש במערכת אמונותיו, או במילים אחרות – עד שנחה דעתו.
כאן, למרבה הצער לעתים קרובות אנו נוהגים לחזק את טיעוננו על ידי הכפשת הצד השני, הדגשת כשלונותיו במקרה פרטי או בסיפורי מקרים. אנו מצפים שאותן גישות ושיטות שאיננו מתחברים אליהן יעמדו במבחן ויספקו מושלמות.
ה"אלטרנטיביים" מביאים ספורי כשלון של ה"קונבנציונליים" ולהפך. כביכול כשלון הצד השני מאדיר את העמדה שלי.
אנו נוטים לשכוח שאין שיטה מושלמת, לעולם יהיו כשלונות, טעויות והצלחות.
לגבי מחקרים:
בכל הנוגע למחקרים מדעיים אני מוצא את עצמי שואל שאלה אחת מרכזית – מי מממן אותם.
כאשר אני מממן את המחקר של המוצר שלי מיד עולה תהייה ונוצר חוסר אמון. כך, עולה אצלי חוסר אמון כלפי תרופות ושיטות שמחקריהן מומנו על ידי החברה המייצרת (מה שברוב המוחלט של המקרים מתרחש). יש להבין שכולם ה"אלטרנטיבי" וה"קונבנציונלי", עומדים לביקורת ואין מי שחסין ממנה אפילו כשיש בפיו טיעונים מעולים לכאורה.
נכון שכאשר אדם חושב בשפה מדעית ובמוחו תבנית מסוימת של מחקר נכונה ואין בלתה, יהיה לו לאותו אדם יותר קל לקבל תוצאות מחקרים "מדעיים" כאמת. עם זאת וכאן יש להדגיש כי מדובר ב"אני מאמין" שלי – כאשר כל הנתונים נתונים בפני האדם – כך וכך נעשה - כך וכך קרה, ויש מאחורי נתונים אלה שכל. שכל ישר. הרי שאין כל חשיבות אם מתקימת גושפנקא מדעית לדרך הניסוי או לתוצאותיו.
בדיוק כפי שהיהודים ה"דתיים" אינם קובעים מהי יהדות. ולמרות הנורמות המקובלות בין רוב היהודים המתחפשים ל"דתיים", עדיין הנני יהודי לא פחות מכל יהודי אחר אף על פי שתפישתי את היהדות שונה. כך גם למרות שאינני "מדען" מוסמך, למרות שאיני מקיים ניסוי או מחקר על פי הכללים הנוקשים שנקבעו בקרב ה"מדענים" המוסמכים לכך, כאשר אביא נתונים על ניסוי שנעשה אשר על פניו נראה כי יש מאחוריו שכל ישר, תהיה התוצאה של ניסוי זה עשויה להניח את הדעת ולאפשר שינוי גישה אצל חלק (מועט אמנם) מהאנשים. כאן, מוזמן כל מי שרוצה להפריך את טענותי בדרך מדעית לעשות זאת.
בינתיים מנסיוני עם "מדענים" "חוקרים" ומומחים למחקרים לא מצאתי תמימות דעים לגבי אופן המחקר או כיצד יש לנתח את הממצאים.
לפיכך בעבודתי כמדען (אני מתעקש על הגדרה זו) אני מסתמך על השכל הישר כמנחה עיקרי. בבואי לתכנן ניסוי יהיה עליו להיות פשוט וברור לכל הדיוט, ומסקרן מספיק לכל אדם, על מנת שיתיחס אליו ואל תוצאותיו.
בפועל, יתכן שמחקרים הראו כי טענות ההומיאופתיה מופרכות. עדיין מיליוני אנשים משתמשים בהומיאופתיה מתוך ידיעתם כי בדרך זו ימצאו מזור לבעיותיהם. כאשר נוכיח להם באותות ומופתים כי "זה לא עובד" – יטענו כנגד המחקר ויאשימו את המחקר בתוצאות. בדיוק כך יטען ה"רציונלי" לנוכח מחקרים ותופעות שעדיין אינן ברות הסבר.
הבהרה:
כאשר אדם פועל בניגוד למערך אמונותיו, ופונה לרפואה ההפוכה לאמונתו, אזי יש "סכנה" שהוא ישתמש בפתרונות המוצעים לו על פי אמות מדה שאינן ראויות. לדוגמא, שימוש באלכוהול או בחומץ להורדת חום. כאן מתוך דרך חייו ה"קונבנציונלית" יתכן שישתמש בשיטה זו עשרים פעם ביום (כפי המקובל בטיפולים אינטנסיביים) ויצפה לתוצאות מיידיות (כפי שהוא רגיל מתרופות "נורמליות"). אז במקום להקל במעט על הילד הקודח עלולות לעלות כוויות היות והטיפול היה מוגזם וניתן לא נכון.
לסיכום,
אין נכון או לא נכון – הכל נכון. כל אחד מאתנו בוחר את הנכון שלו ומתרץ אותו כמיטב יכולתו.

ולגבי הדוגמא לנזקים של גישה אלטרנטיבית כפי שנתנה כאן בנוגע לכניסה להריון – ראשית, אי כניסה להריון איננו נזק.
שנית, הבעיה היא לא ההצמדות לשיטה זו או אחרת. שכן אי אפשר להאשים שיטה בהתנהגות של אדם מסוים. בכל מקרה הרי האדם עצמו מחליט על חייו. ריבוי שיטות אמנם מבלבל לעתים מחד, אך מאידך מאפשר בחירה מדויקת יותר לכל אחד.

איני יודע מה כן הבעיה הספציפית, אבל היא קשורה באשה עצמה, בבן הזוג שלה, בשאלה האם ההריון באמת רצוי, מהם המאבקים המתחוללים סביבו, ויתכן אפילו פחדים ממה שיש לרפואה מסוג זה או אחר -להציע, מתוך נסיון העבר או מוראות העתיד.

פלוני אלמוני לא הסברת למה _במקרה הזה "לא יועיל לא יזיק" אינו נכון וזה ממש לא ברור.

דוגמא ליכולתה של הרפואה האלטרנטיבת להזיק.
יש לי קרובת משפחה שזה זמן רב רוצה להכנס להריון ולא מצליחה.
העניין הוא שהיא מנסה לקדם את העניין אך ורק בדרכים אלטרנטיביות. (ואלטרנטיביות מאד)
קשה לי להבין בדיוק את הנימוקים לכך, אבל במקרה הזה "לא יועיל לא יזיק" אינו נכון.
יותר מהרפואה האלטרנטיבית הבעייה היא שלילתה וחוסר ההבנה של הרפואה הקונבנציונלית.
עפ"י השקפת עולמי מקבילים לכך הם כל מיני קיצורי דרך המחליפים טיפול פסיכולוגי.
אנשים סוחבים דברים שפוגמים באכות חייהם ואינם מטפלים בהם כי הם תמיד הולכים לכל מיני תחליפים ודברים ליד במקום לשבת ולחפור לתוך עצמם
(אנרגיות , פורומים וכו')

עקרונית מאד "אני מאמין באמונה שלמה" (נא להוסיף פה תו מוסיקלי ??) במה שכבר רשמתי ב-אמנות הרפואה:

"אמנות הרפואה היא לשעשע את החולה, בזמן שהטבע מרפא את המחלה"
-- פרַנֱסואַה מַרִי אַרוֹאֶה דֶה וולֱטֶר

הסתייגות אחת: זה לא כולל את רפואת הטראומה או הכירורגית.

פירוש הדבר שאנחנו מחלקים את הרפואה לשני תחומים: אמנות הרפואה וטכנולוגיה רפואית.
(כפי שאפשר לחלק מתי בן אדם עושה שימוש טוב בזמנו לשני הבטים: השימוש הטכנולוגי בזמן והשימוש היצירתי.)

תגידו: אשרי המאמין?, אז תגידו -- מה לעשות.

---

חוץ מזה, אני הייתי קורא לדף הזה יעילות _ הרפואה -- בכלל.

ואני, הדיוטה, שמאמינה שברפואה העממית יש מצד אחד הרבה חכמה ונסיון, ומצד שני, גם הרבה "אמונות טפלות" ודברים שבמקרה הטוב לא עושים כלום (נקישה בעץ לסילוק עין הרע לא ממש "קונה" אותי) ובמקרה הרע מזיקות (שימוש באלכוהול להורדת חום...).
כשאני פונה לרפואה האלטרנטיבית, אני די חסרת אונים - אני אמורה להשקיע הרבה (זמן, כסף, לפעמים גם יותר מזה) בפתרון שמלבד האמונה הגדולה של המטפל בו (ולפעמים גם ספרים שמסבירים את השיטה), אין לי שום דרך להעריך את פעולתו.
הנסיון שהיה לי (לילדים, בינקותם, מספר מקרים שונים), על אף שאני בטוחה שלא היתה בו שרלטנות מכוונת, הראה אפס תוצאות.
הרפואה הקונבנציונלית - ידעה להגיד לי - במקרה הזה, אין לי תשובה (מלבד זמן - שהוא התרופה הטובה ביותר, שגם פעלה), או לתת לי פתרון שהראה שינוי, השפעה. אולי הוא לא אידיאלי, אבל לפחות הוא עשה מ ש ה ו.

אני חושש שלא הסברתי את עצמי כהלכה. אין לי בעיה ואיני מתכחש לדברים שאינם מוסברים. יש הרבה תופעות מוכרות מבחינה מדעית שאינן מוסברות כדי צרכן (או בכלל לא). מה שאמרתי זה שכאשר המדע מסביר דברים, הוא משתמש בשפה המדעית הנבנית לבנה על לבנה על פי מתודה קפדנית וקשיחה. זאת בניגוד לרוב המרפאים האלטרנטיביים ש: (א) נוטים להסביר מדוע שיטתם עובדת, ואף לתמוך באמינותה באמצעות הסברים כאלה (במקום לבצע מחקר עובדתי פשוט); (ב) כשהם מסבירים את הסבריהם הם משתמשים בשפה שגם אם היא שואלת מונחים מהשפה המדעית, היא מייחסת להם משמעויות שונות לחלוטין -- ובכל מקרה בונה עולם מושגי חדש שאינו נסמך על מונחים מדעיים ברורים ומקובלים.

לגבי בדיקת תופעות הלוואי של טיפולים אלטרנטיביים: הסיבה המרכזית מבחינתי לבדוק תופעת לוואי של טיפול כלשהו (אלטרנטיבי או קונבנציונלי) היא הרצון שלי לדעת מהן הסיכונים שאני לוקח על עצמי, ובעבור איזו תמורה. העובדה שהחוק מחייב בדיקות שכאלה--ותיעוד של התוצאות העיקריות בהוראות השימוש שמגיעות עם התרופה--מקלה עלי את המלאכה בשימוש בתרופות הקונבנציונאליות. אבל הדבר לא מונע ממני לרצות את אותו מידע גם לגבי טיפולים אלטרנטיביים. זהו חלק מהאחריות העצמית שלי. הנה בגליון האחרון של באופן היתה כתבה של אמא שילדה בבית, ושטענה שהמיילדת שלה לא הסבירה לה לגבי הקשר בין סוג הדם שלה לזריקה מסוימת. קיים ויכוח בקשר לטענתה, אבל דבר אחד נראה כמקובל על כל המשתתפים: ליולדת צריכה להיות אחריות עצמית, ואולי אף אחריות גדולה יותר מאחר שהיא בחרה ללכת ל"לידה אלטרנטיבית".

בכל מקרה, הנקודה שאני מעלה אינה נקודה פוליטית. אינני עוסק בשאלה מה חושב הממסד על הרפואה האלטרנטיבית. אני עוסק בשאלה מה חושב האדם ברחוב על הרפואה האלטרנטיבית. ולגבי האדם הזה שני הדברים שכנראה ישפיעו יותר מכל דבר אחר הם בדיוק מה שאמרת: כוונת האדם להתרפא, ואמונתו שרפואתו תגיע מאדם זה או אחר. בשני הדברים הגורם המשפיע ביותר הוא הבטן ולא הראש. לכן לאדם שמאמין ברציונאליות תהיה חשובה מראית העין המדעית, כלומר השפה המדעית והאסמכתאות המדעיות. ככל שאדם זה יותר בקיא במדע, כך הוא יידחה יותר על ידי שפה סמי-מדעית (כזאת שנשמעת מדעית--מלאה מונחים כמו-מדעיים--אבל שבעצם אינה כזו) ועל ידי דמויי מחקרים מדעיים. לעומת זאת הוא יעריך יותר דברים שבאמת נעשו על פי מתודות מדעיות. ואם לחזור לרגע לנושא המקורי של הדף, אז טיפול הומיאופתי, להבדיל מפרחי באך והרבה שיטות אלטרנטיביות אחרות, כן נבדק בצורה מדעית בניסויים חוזרים ונשנים בכל העולם, ונכשל. (לכן אגב לא תמצא אותי טוען כנגד פרחי באך: לא הוכח מדעית שהוא לא פועל, וכמו כן לא קראתי הסברים פסבדו-מדעיים לגבי פעולתו . לעומת זאת כן תמצא אותי מתנגח כנגד הומיאופתיה -- אם כי גם כאן רק לגבי ההסבר ה"מדעי" ולא לגבי ההשפעה של זה שעשויה לנבוע מאמונת המתרפא בתהליך.)

(קחו אוויר)
יונת,
הסתכלתי מסביב ולא ראיתי אף אחד שמתקיף את השיטה המדעית, אבל אני רואה שאת נורא רוצה להגן עליה, אז בסדר.
אצטט - אני נוטה להאמין שהמדע הרציונאלי הרבה יותר רחב והוא כולל בתוכו גם תהליכים שאין להם הסבר רציונאלי. התייחסותי היתה להיבטי השימוש במדע כפי שהם משתקפים בפילוסופיה של ה"זרם המרכזי". כאן בשם המדע, דרך המדע, בניצול המדע ומימונו, הרפואה המדעית, הרציונאלית אכן רואה את הגוף כמושא לריפוי.
כאן, שוב, הייתי רוצה לעשות הבחנה כפי שנראית בעיני בין ריפוי להבראה. לתפישתי, אלה השניים, הריפוי (הפיזי) וההבראה (הכוללת גוף ונפש), שזורים כמטרה בבואנו להתחבר לרעיון האיזון, כך, מציאת ההרמוניה בין נטיות הלב הפיזי ונטיות הלב המטאפיזי תהווה הבראה שלמה.
ומדוע כל כך חשובה לי ההבחנה? מכיוון שהמדע "נקנה" בכסף על ידי "אנשי הסימפטומים". אז, על ידי טיפול בסימפטום אחד מייצרים עבודה לעתיד לבוא, יהיו סימפטומים נוספים, למכביר.
ולכן הדגשתי כי להערכתי המדע הרציונאלי חייב להיות רחב הרבה יותר, לפתוח את הדמיון ולדלל במעט את המציאות, לשאוב רעיונות שאינן תולדה של "חשיבה לוגית" בהכרח.
את מבינה יונת, אני מחזיק מעצמי חוקר, אלא מה, חוקר קצת ייחודי, עובד אחרת, קצת חצוף כלפי מערכת של אנשים ש"למדו", אבל עדיין, בהגדרתי את עצמי אני מזהה למרבה הפלא - חוקר.
ובניגוד למקובל, איני יכול ואיני רוצה לפרט את שלשלת ההסתברויות, הרעיונות, ההגיונות, החזיונות, האסוציאציות, הניסויים והטעויות (תודה לאל על הטעויות), והתהיות. איני יודע עדיין לפרט בבהירות מדוע ואיך שיטת פרחי באך עובדת. עם זאת אני יכול לקבוע בוודאות את עובדת היות השיטה יעילה.
לפיכך, כ"חוקר" אני חייב לאשש את הטענה שהועלתה מלכתחילה. בדומה, למרות שאיני מבין כיצד בדיוק עובדת מערכת התמסורת האוטומטית במכונית אני יודע שהיא עובדת ומעבר לכך אני גם יודע להשתמש בה. אני סומך על הטכנולוגיה, וזו כאמור נתמכת ותומכת מדע "רציונאלי".

רועי,
בשני המקרים אענה לך דרך פרחי באך:

1. סלח ל,י אבל הדרישות של החוק לרשום את תופעות הלוואי אינן חשובות כאשר מדובר במשהו שאינו נדרש מלכתחילה להוכחה של תופעות הלוואי שלו, מכיוון שבחריץ ההתבוננות הצר של הגישה המדעית שמדברת בשפה אחת וגמישותה איננה מן המובחרות, ובכן חוסר הדרישה לרישום של תופעות לוואי של פרחי באך, יוצא מתוך נקודת הנחה שמה שמונח כאן הוא הבל היות ולא ניתן לנו הסבר מניח את הדעת.

למרות שלא נדרשת התוויה המזהירה את המשתמש בפרחי באך מפני תופעות לוואי, אלה ייראו על פי התפישה הסימפטומטית כתופעות לוואי. ניתן להתבונן גם ב"תופעות" אלה כחלק מתהליך הבראה, במיוחד כאשר אלה לא יגיעו לכלל נזק בלתי הפיך חו"ח. תופעות התנקות ואיזון אנרגטי עשויות לעלות למשך תקופה קצרה של ימים.
אתה שואל האם גוף בלתי תלוי ערך מחקרים וכן הלאה... אין לאף אחד אינטרס לעשות את זה, זה לא יידרש על ידי החוק שכן אז ייחשב הדבר כגושפנקא לשיטה זו כ"תרופה" או "כשיטה רפואית". כך לשמחתי ולעליצותי כי רבה, בינתיים, שיטה זו בשל חדשנותה, פטורה ממחקר מדעי, בשל חשדנות המערכת.
ובעניין האקמול - אקמול הוא סם מסוכן במינון נמוך. יש מקרי מוות מאקמול. במיוחד אצל ילדים שהרי הוריהם בטוחים שזה משכך כאבים "בטוח" וצורכים אותו באופן מוגזם. האקמול לא חשוב פה אלא התעשייה שעומדת מאחוריו.
שוב לשאלתך, אינני יודע מדוע רפואה אלטרנטיבית אינה מבצעת מחקרים, אני מניח שהסבה היא שאיננה נדרשת למחקרים, היות ואינה עוסקת בריפוי אלא בשרלטנות בהתבוננות דרך עיני הממסד הרפואי-מדעי.

שפת ההסבר - ובכן, מה קורה כאשר עדיין אין הסבר, בשום שפה, מה קורה כאשר ההסבר מתמהמה?
ומה קורה כאשר עולה מושג חדש? האם בלתי ניתן להגדיר? אנרגיה - כח נסתר נגלה, מן הכח אל הפועל.
הילה - "צללית" אנרגטית. האם המדע לא יוכל להתמודד עם מונחים חדשים? נראה לי רועי שאתה ממעיט בגמישות המדע, הסתכלות על משהו כ "לא רציני" רק משום שאיננו יכולים להסביר אותו תשתק את המדע ותגזור עליו כליה (מלאכותית).

ובאשר לרפואה אלטרנטיבית, איני מבין הרבה בתחום אבל אני בטוח למדי שאין הבדל גדול בין הרופא הקונבנציונלי לבין זה האלטרנטיבי. כיום זה כבר מקצוע, לוקח כמה שנים ללמוד, כבר יש תעודות ועוד מעט זה יהיה גם במסגרת החוק.
כך שאינני מחזיק בדעה חיובית או שלילית על הרפואה על שתי פניה.
לתפישתי כל שיטה שמקדמת את הבראת האדם מבורכת, גם כאשר היא עוסקת רק בריפוי.

הרפואה הקונבנציונלית מבוססת על רציונאליות מדעית בשני מקומות:

1. תהליך - כשאני צורך אקמול, אני יודע שבוצעו על השפעות הלוואי של פרצטמול (החומר הפעיל) עשרות מחקרים מדעיים במשך שנים רבות (בחלק מהתרופות--הגנריות, לפחות--מדובר על עשרות שנים), על פני אלפים ועשרות אלפים של משתתפים. כמו כן אני יודע שכל תופעות הלוואי החמורות מחויבות על פי חוק להופיע בהוראות השימוש של התרופה. כלומר, הסיכוי שלי לקבל תופעת לוואי חמורה חדשה הוא קטן מאד, גם אם לא אפסי. ברפואה אלטרנטיבית כמעט שלא מבוצעים מחקרים בהיקף הזה על תוצאות הלוואי. הנה, קח את המקרה שלך לדוגמא: מהן תוצאות הלוואי של פרחי באך? האם ביצע את הבדיקות איזשהו גוף שאינו צד מעוניין? על כמה אנשים הוא בדק את זה? האם קיים תיעוד מסודר של הבדיקה הזו?

1. שפת ההסבר - לא תמיד קיים הסבר להשפעתה של תרופה מסוימת, גם אם זו נבדקה בכל הבדיקות החמורות שעוברות תרופות כיום. יש לא מעט תרופות שנתגלו במקרה, או שהמנגנון שלהן מובן באופן חלקי מאד. אבל כאשר מדען כלשהו נותן הסבר, הוא משתמש במונחים מוכרים מתחום מדע הרפואה וגוף האדם, ולא מייחס משמעויות חדשות למונחים מוכרים. מדען כזה שייתן הסבר תוך שימוש במונחים "אנרגיה" או "הילה" (סתם נטפלתי למונחים האלה) באופן שאינו קשור למובנם הברור והמוכר בעולם המדעי, ייתפס כלא רציני.

עכשיו, איני בא לטעון כנגד פרחי באך, או כנגד שיטות אחרות ברפואה אלטרנטיבית. בהחלט יכול להיות שטיפולים כאלה משפיעים יותר מרפואה קונבנציונלית (דווקא מי שקצת מכיר את המדע הרפואי מודע להיקף המצומצם יחסית של ההבנה המדעית בנושא נכון להיום). אבל בהמשך לתפיסה שאומרת ש-כמעט כל האנשים--כמעט כל הזמן--מחליטים מהבטן ולא מהראש, ברור שאדם שמאמין ברציונאליות המדעית יעדיף פתרון שעובר תהליכים ומוסבר בשפה שעונים לקריטריונים מדעיים. וזאת גם אם הוא יודע ומבין את המגבלות של פתרון כזה.

ושוב אני יוצאת להגנתה של השיטה המדעית: אין קשר בין מדע לבין חיפוש הגורמים למחלה דווקא ב"חומר" (ולא למשל, בתהליכים, מידע, ודברים אחרים שיש להם השלכות חומריות אבל הם עצמן אינם חומר). החיפוש אחרי החומר הוא לא חלק מהשיטה המדעית עצמה, אלא אולי נובע מפרדיגמה ששולטת עכשיו בתחום המחקר הרפואי. כלומר, זה שהחוקרים מחפשים דווקא הסבר חומרי, זה לא בגלל המדע אלא בגלל שכך הם רגילים כיום. השיטה המדעית מאפשרת לחקור גם דברים לא חומריים (אבל כן ניתנים להבחנה).

ראשית, אינני טוען כנגד דרך זו או אחרת.
עם זאת הקביעה שלך רועי כי הרפואה הקונבנציונלית מבוססת על רציונליות מדעית פשט איננה תואמת את המציאות. הרפואה הקונבנציונלית איננה מבוססת על רציונליות מדעית אלא (וכאן אני מסתכן באי הבנה) על התייחסות לחומר (הגוף בלבד) כגורם יחיד ומרכזי לבעיות בריאות. הנחה בסיסית זו לא רק שאיננה עומדת במבחן המציאות, אלא היא אחד הגורמים העיקריים לחלק מהמחלות בנות זמננו. וארחיב:
כאשר אנו מתייחסים להצרה של כלי דם באזור הראש כגורם לכאבי ראש, אנו, מתוך נסיון להיות רציונאליים, עקביים, וצמודים לתוצאה המדעית העולה מהתייחסות לתהליכים גופניים בלבד, מפתחים תרופה שמרחיבה את כלי הדם. אז, להפתעתנו הרבה, אנו מגלים שבעיית כאבי הראש ירדה מעל סדר היום, אלא שלפתע עלתה בעיה חדשה - לחץ דם נמוך, אנמיה ועוד מרעין בישין. כאן, שוב אנו מוצאים את הסימפטום כגורם ומטפלים בסימפטום באופן (איך לא?) מדעי.
כך, מתוך גישת ה"חומר" - מה שנראה לעין, הרפואה הקונבנציונלית פועלת. אני נוטה להאמין שהמדע הרציונאלי הרבה יותר רחב והוא כולל בתוכו גם תהליכים שאין להם הסבר רציונאלי. באמצעות המדע מפותחות טכנולוגיות שאינן ברורות דָין לאנשי המדע. לאחר זמן (מועט או רב - לפי המקרה) בדרך כלל יימצא ההסבר ההגיוני.לדוגמא זו של כאב הראש, במחקר מדעי ניתן יהיה למצוא שאחוז ניכר מכאבי הראש נובע משינוי פתאומי בשגרת החיים, שינוי המייצר מתח ולחץ, מכאן יתכן שיומלץ בפני הסובלים מכאב ראש לשתות תה כזה או אחר אשר מרגיע ומשחרר לחצים. זאת כאשר אין הסבר מדעי מדוע התה מרגיע, או מה התהליכים המתרחשים בין עליית המתח להופעת כאב הראש.
כמובן שלאחר זמן יתכן שימצא קשר בין מתח להצרת כלי הדם - שחרור של הורמון או אנזים או כדוריות חומות וצהובות בדם אשר מכווץ את כלי הדם, אז יתגלה שהתה המסוים גורם לכדוריות הכחולות בדם לבער את הנגע.

הילת המדע והמדענים מייצרים "סמכות" על היבטי הרציונל, כביכול מה שנכרך תחת המדע מקבל גושפנקא. אז, מהווה הממסד המדעי כרטיס כניסה למערך האמונות של אותם אנשים שמחשיבים עצמם רציונאליים. כאשר במערך האמונות של אדם הרפואה הקונבנציונלית "עובדת", הוא מקבל באופן אוטומטי את הפתרונות והתרופות המוצעות לו על ידי נציגה - הרופא. הרי יש להניח שרוב המאמינים בשיטה זו לא מבקשים את מבנה המחקרים ותוצאותיהם לגבי התרופה והמחלה הספציפית.
לעומת זאת כאשר השיטה האלטרנטיבית עולה כשיטה שאיננה מתאימה למערך האמונות של אותו אדם הריהו מבקש הסברים מדוקדקים ואלה גם לכשיינתנו - לא ישכנעו אותו בדרך כלל.

כאן, יש להדגיש שאין לי כל עניין לשכנע את אף אחד בנכונות הסתכלות כזו או אחרת. מבחינתי, עדי או רועי יכולים להאמין שפתרונות אלטרנטיביים הם מעשה הנוכלות המוצלח בעולם, שכל עוד אין הסבר הגיוני, רציונאלי או כל מינוח אחר שיטה זו או כל שיטה אלטרנטיבית אחרת הם "תרופות סבתא" (לא מזמן מדען ממכון וויצמן מצא את הסיבה הרציונאלית לכך שהשום יעיל כחומר מרפא - שמחה גדולה - כל סבתא מתחילה היתה מתה מצחוק על עצם קיום המחקר).

לגבי השאלה איך זה עובד, אני מעדיף לחוש האם משהו עובד על פני איך זה עובד. כאשר אני מתנסה במשהו שעובד עלי, אני ראשית נוכח לדעת שאכן נעשית כאן תמורה (תרתי משמע), ורק לאחר מכן אני מחפש את ההסברים שלי מדוע או איך זה עובד. לדוגמא, אין לי כל ידע איך אנטיביוטיקה עובדת, עם זאת ברור לי שהיא עובדת, מחוללת תמורה בגוף. מכאן לאחר הנסיון המצטבר שרכשתי בנוגע לאנטיביוטיקה אני מבין שיש חשיבות עליונה לסוג ולמינון תרופה זו ושעלי להשתמש בשליש עד חצי מהכמות המומלצת על ידי השיטה הרפואית הקונבנציונלית. כך מתוך נסיוני האישי לגבי עצמי בלבד.
מהם התהליכים הכימיים, הביולוגים ה"מדעיים" איני יודע וזה ממש לא רלוונטי לגבי השימוש בתרופה זו. שוב כך מבחינתי.
עניין זה מסתדר מצויי עם הארתה של יונת.

שוב, עולם כמנהגו נוהג ואני שמח על כך באופן רציונאלי.

ורק כדאי לשים לב שגם הרבה מהתרופות הקונבנציונאליות לא עונות על הקריטריון הזה - אנחנו לא יודעים ממש איך הם משפיעות עלינו, באיזה מקרים, ולמה.

המממ. זה נושא די מורכב, בעצם. אני מסכים גם עם עדי וגם עם צפריר, ובו זמנית לא מסכים עם שניהם.
רגע, אני אקח בירה, ואחזור.

התברברתי וחזרתי. אז ככה:

ברור שצפריר צודק, כי כמעט כל האנשים--כמעט כל הזמן--מחליטים מהבטן ולא מהראש; לכן ברור שעדי--בהיותו מאמין ברציונליזם--למעשה כבר החליט נגד הרפואה האלטרנטיבית, כמעט ללא קשר למידת הפתיחות שינסה לגלות. לכן גם ברור שעדי צודק, כי מאחר שהוא מאמין ברציונליזם, ומאחר שהרפואה הקונבנציונלית מבוססת על רציונליות מדעית, אז ברור גם שהתרופות והטיפולים של הרפואה הזו מתאימים לו ופועלים עליו. אבל זה רק מראה שצפריר צודק באמירתו שמה שחשוב באמת בשביל להתרפא אלו הם כוונת האדם להתרפא, ואמונתו שרפואתו תגיע מאדם זה או אחר. אבל, וזה אבל גדול, מכיוון שאני מכיר אותו טוב, אני חושב שעדי צודק בטענתו שהוא מאותם מתי מעט שאכן יכולים להיות פתוחים מספיק בשביל לקבל משהו שונה לגמרי מאמונתם, אבל אני גם חושב שעדי טועה בהבנת מה שהוא מוכן לקבל. גם צפריר טועה בהבנת מה שעדי שואל לגביו.

אז מה זה הדבר ששניהם החמיצו לדעתי? בתור רציונאליסט-רוצה להיות-פתוח בעצמי, אני יודע שמה שבאמת נחוץ בשביל לשכנע אותי להפתח למשהו, נניח שיטה אלטרנטיבית לריפוי כאבי בטן באמצעות נשיפות על הבטן, זה תחושת הבנה עקבית של התהליך שקורה במסגרת הריפוי. לא הבנה שלמה של התהליך, אלא תחושה שיש הסבר עקבי. לדוגמא: הנשיפות הן שיטה להעברת אנרגיה ריפויית מהמטפל למטופל, כשכוונת הריפוי של המטפל מייצרת הילה מיוחדת המקרינה על המטופל, אשר באופן תת-הכרתי פורק דרכה את הבעיה שגורמת לכאב. עם ההסבר הזה יש בעיה כמובן, כי בשבילי למילים "אנרגיה" ו-"קרינה" יש משמעות ספציפית (פיזיקלית), שכמובן הופכת את המשפט הזה לבליל חסר משמעות.

אבל ההסבר יכול להיות גם אחר: ריכוז תשומת הלב של המטפל והמטופל כאחד באבר הכואב, בסיטואציה בה יש כוונה של המטופל להתרפא ואמונה שהמטפל יכול לרפא אותו, מפעילה תגובה פסיכוסומטית שמרפאה את הכאב_. זהו הסבר מוצלח מבחינתי. המלים "תגובה פסיכוסומטית" מכסים על אי-הבנה של התהליך שבאמת קורה בגוף, אבל נותנים לי תחושה שאם הייתי מתעמק בזה אז הייתי יכול למצוא שם הסבר רציונאלי-מדעי ברור. לדוגמא: _המוח משחרר חלבון מסויים שגורם לתהליך של סינון מוגבר של רעלנים ממערכת העיכול. התחושה הזו מספיקה בשביל שאני ארגיש טוב עם הפתרון שנתנה הרפואה האלטרנטיבית במקרה הזה, על אף שלא קיבלתי הוכחות מדעיות מוצקות (כמו מה שאני מקווה בשביל צפריר שמבחן הדגים שלו יעלה).

לדעתי, ובעניין הזה אני מסכים עם צפריר, עדי לא ישתכנע ממבחן הדגים של צפריר. למה? כי הוא פשוט לא יבין איך חומר שנמצא באמפולה אטומה יכול להשפיע את ההשפעות שצפריר טוען שהוא יכול. יהיה לו הרבה יותר פשוט להאמין שהמבחן שהמדענים של צפריר עשו היה לא רציני ומלא בטעויות. לעומת זאת, אם עדי יראה איזושהי התחלה של הסבר רציונאלי-מדעי, שייתן לו את תחושת ההבנה העקבית, אז הוא בהחלט עשוי להיות פתוח לפתרון שמציע צפריר. אני חושב.

עדי,
בתגובה זו הנך מסביר בהרחבה שבמערך האמונות שלך הרפואה הקונבנציונלית "מוכיחה" את עצמה לעומת הרפואה האלטרנטיבית.
זאת על פי נסיונך האישי.
כאן חשוב להדגיש כי מערך האמונות שלך איננו נכון או לא נכון, הוא קיים כפי שהוא. אין מי שישפוט מלבדך מה נכון או לא נכון לגביך.

צפריר,

אני לא "מאמין" בקונבנציונלי.
אלא שמגעי עם בעלי מקצוע ברפואה הקונבנציונלית (להלן ר"ק) היו בדרך כלל מסַפקים. מחלות (או סימפטומים, למי שמדקדק) שסבלתי מהן, נרפאו (או אולי: נעלמו?) ברוב המקרים. תרופות שהוצעו לי, עשו ברוב המקרים את מה שנטען שיעשו.
כמו כן, היו מקרים שבהם הרופא הודה שאינו יכול לעזור. מוכר המשפט: "שפעת, בלי תרופות שבעה ימים ועם תרופות שבוע". אני מתרשם דווקא לטובה ממשפט כזה - בעל המקצוע הגון מספיק כדי להודות בגבולות יכולתו.
אני מכיר אישית מספר רופאים והתרשמתי עמוקות מכמות הידע שהם רוכשים בלימודיהם. הלימודים לא משפרים את האופי - ואולי כאן נמדד באמת הרופא טוב.

ולרפואה האלטרנטיבית (ר"א):
היתה לי בעיה קשה, כרונית, שהר"ק לא הצליחה לפתור, אלא רק להקל באופן זמני. מדובר באקזמה קשה בכפות הידיים. קיבלתי משחות מסוגים שונים שהקלו אך הרופאים הזהירו אותי מפני שימוש ממושך בהן (שוב, הגינות מקצועית).
בקשר לבעיה זו פניתי למרפאה אלטרנטיבית, שלא אציין את שמה (קיבלתי המלצות מצויינות). היא הפעילה טכניקות אבחון תמוהות, בלשון המעטה, ולאחריהן ניסתה לנחש מה מפריע לי (ניחושים כלליים בסגנון תחזית אסטרולוגית בעיתון). ממש לא הצליחה לגלות את הסיבה שפניתי אליה. (היה הרבה יותר פשוט לשאול אותי, כמו שעושה כל רופא בתחילת הפגישה).
אחרי שהצגתי את הבעיה, נרשמו לי משחה ותמצית צמחים, שאותם צרכתי על פי ההוראות במשך שבוע. העסק לא עבד בכלל. כמו כן, שילמתי המון כסף, הרבה יותר מאשר מחיר של תרופות ר"ק (שאני יכול להבין מתוך תהליך פיתוחן, את מחירן. אגב, בישראל הרוקחים מרוויחים עלינו בצורה פושעת, אבל זה לא לעניין).

כמו כן, היו לי מספר שיחות עם ידיד שלי שמשמש כמרפא בשיטות שונות, ולמרות היותו אדם נחמד מאוד, שמאמין באמת ובתמים ביכולתו, קיבלתי חיזוק לחוסר הרצינות של שיטותיו.

נכון, אפשר לומר עלי שנסיוני מוגבל (אבל האם הוא לא מייצג?), שאני רציונליסט (ומה רע בזה?) ושלא נתקלתי בבעיות שאותן הר"ק לא יודעת לפתור (ברוך השם, אני אדם בריא למדי).

כדי להוכיח שאני פתוח לדעות שונות (אני באמת משתדל להיות): אשמח לשמוע על מחקרים מדעיים של טכניקות ר"א.

אנסה להעמיד דברים על דיוקם.
אין בנמצא "תרופה" שעובדת על כולם. הדבר כרוך בשני עיקרים:
א. כוונת האדם להבריא / לא להבריא.
ב. מערכת האמונות של האדם באפשרות לקבל ריפוי על ידי ....
מכאן, כאשר האדם מעוניין להבריא - וכוונתי היא שכוונת ההבראה היא שלמה, כלומר מתקיימת גם ברבדים הלא מודעים (ענין שקשה לבדוק למפרע אך תמיד מתברר בדיעבד), ילך לקבל טיפול מתאים למערכת האמונות שלו. לדוגמא עדי שמאמין בקונבנציאלי ומכאן עולים נימוקיו לטובת ההחמרות של פיתוח תרופה קונבנציונלית. החמרות אלה לשיטתו הן ה"תרוץ" המתאים לקבלת ריפוי מאמצעי זה.
לעומתו יקום מישהו אחר ויוכיח באותות ובמופתים כי מרבית התרופות אינן יעילות אלא עבור שליש עד חצי מהאוכלוסיה. אותו אדם ימצא אם כן במקום בו הינו "מתרץ" את חוסר אמונתו ברפואה הקונבנציונלית.

ומוסיף:
עדי,
א. כמות גדולה של "צירופי מקרים"איננה הוכחה לשום דבר? כלומר, כאשר שמונה מאות איש מתוך אלף מבריאים ממחלה "במקרה" לאחר שקבלו תרופה הומיאופתית, אנחנו רק יכולים להסיק שגם זה צירוף מקרים?
למיטב ידיעתי (ויונת מוזמנת לתקן אותי אם אני טועה) זה הולך כך מהבחינה המדעית - יש מי שטוענים שתרופה הומיאופתית מסוימת "עובדת" או אם תרצה שהשיטה כולה עובדת - מכאן תפקידו של הניסוי המדעי הוא להפריך או לאשש טענה זו.
היות וללא נמצא מחקר מדעי ש מפריך את הטענות האלה קביעתך נמצאת שגויה.
בנוסף, הדוגמא של מפעל הפיס איננה רלוונטית, זכייה במפעל הפיס איננה "מקרה" - היא וודאית, כלומר כאשר אף אחד לא זוכה זה "מקרה". כאשר יש מי שזוכים זה צפוי וידוע מראש, למרות שאותו אחד או אחת שזכו בעבורם יהיה זה "מקרה".

ב. אמנם גם מדענים שעוסקים בפיתוח מעוניינים מאוד להוכיח שהתרופה שלהם יעילה, אבל הקהיליה הרפואית מפעילה קריטריונים נוקשים יותר (למשל: ניסויים בבני אדם רחמנא ליצלן )
כפי שכתבת כל אחד (גם אתה) מנסה להוכיח את טיעוניו בדרך רציונלית. אלא שמדענים סבורים שדרך ההגיון שמורה להם והם המייצגים אותה.
באופן מובהק אין כמעט כל ערך לקריטריונים הנוקשים ולכל שאר אחיזות העיניים. בפועל, לאחר שמושקעים מאמצים והון בפיתוח "תרופה" אין סיכוי כמעט שהיא "לא תאושר" (ראה, מקרה הוויאגרה, שם למרות שמהלך הניסויים בבני אדם מתו כמה מתנסים, לא הוזהרו המשתמשים מאפשרות זו (חולי לב, לחץ דם וכד'..) אלא רק לאחר שהתחילו למות אנשים שהשתמשו בוויאגרה - תרופה שנחקרה תחת קריטריונים נוקשים כביכול).
יש לזכור כי בדרך כלל, את המחקרים מממנות חברות תרופות אשר גם מפיצות אותם וכל הטענות בדבר פיקוח ו"טוהר" המחקר צריכות להתקבל אמנם באהדה מחד, אך מאידך בדריכות ובעין ביקורתית.

ג. ולכן, נדיר לשמוע על תרופה "קונבנציונלית" טענות שהיא אינה עושה מה שהיא מתיימרת לעשות.
ובכן, יש לי חדשות בשבילך, רוב התרופות "יעילות" בפחות מחמישים אחוז מהמקרים. כך, בדרך כלל, תרופה שאמורה לרפא מחלה מסוימת איננה פועלת ברוב המקרים. אולי זו גם תוצאה של "צירפי מקרים" ולכן זה לא תופס.
יש להבין ש"תרופות" קונבנציונליות מתבססות על רעלים - בלשון יפה - סמי מרפא (להבדיל מסמים קלים, סמים אלה הינם סמים קשים ברשיון), רעלים אלה הנם בעלי תנופה או הדף גדולים ומעוררים תמורה או שינוי בגוף הפיזי ומכאן גם בהיבטים הנפשיים, לפיכך "נראה" שהם תמיד "עובדים". הבעיה היא שלא כולנו מגיבים באופן דומה למרות שמדובר כביכול רק ב"כימיה". מכאן עולות כמה בעיות רציניות גם בתחום ה"מחקרי" וגם בעניין "תופעות הלוואי" הבלתי הפיכות (להלן: נזק).
לפיכך טענתך כי תרופות אלה מבצעות את מה שהן מתיימרות לעשות איננה נכונה.

יונת,
יש גם פולחן אי הפולחן.
פולחן זה מופיע כאן באתר זה פעמים רבות.
כמובן שהמקיימים אותו יכחישו שזה פולחן אך זה פולחן ככל השאר. וזה לא נורא, תני לי פולחן טוב ואני מסודר. לנו למשל יש בבית "פולחן קופסאות", איתו אנחנו פולחנים את כל השימורים (חיוך)