גם אני מתענינת ביעוץ ביוגרפי
אנונימית למה את מעדיפה את דני?

מיכל צור לא מכשירה יועצים ביוגרפים, אלא יש לה קבוצות לימוד. בין דני לאורנה הייתי בוחרת בדני, אבל זו דעה של אנונימית ;-)

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום,
אני מתעניינת בלימודים של הייעוץ הביוגראפי. הבנתי שיש את דני אמן בירושלים ויש את בית ספר כחותם שמנוהל ע"י אורנה. בנוסף, אני לא מוצאת את מיכל צור באינטרנט ולא יודעת אם היא מכשירה יועצים ביוגראפיים. הייתי שמחה לדעת על מי היית ממליצה לעשות את ההכשרה אצלהם? והבנתי שיש גם בלונדון מישהי מפורסמת שגם מכשירה (margly או marely??) - האם שמעת עליה?
תודה רבה

חזרתי לדף הזה.... הולכת טיפה לערוך ולעשות סדר.... בינתיים - רק אעדכן שאני מקבלת מיועצים בירושלים.

שלום למתעניינת,
אני יועצת ביוגראפית. למדתי אצל דני אמן לפני מספר שנים. כיום קורס ההכשרה שלו נחשב הקורס היחידי המקצועי בתחום, אם כי קיימים עוד שתיים-שלוש הכשרות כאלו בארץ, שאינן מוכרות רשמית. ישנם שני קורסים שנתיים (כרגע) שמציעים הכרות עם הידע הביוגראפי וכן התנסות. קורסים אלו הם כמעט תנאי הכרחי ללימודי הכשרה בתחום.
לגבי ההתנסות ביעוץ, אני יכולה להעיד רק על החוויה שלי כמיועצת שהיתה מאד משמעותית. עד היום, מספר שנים לאחר שהתהליך הסתיים, אני שואבת מהתובנות שעלו בתהליך כוחות להתמודדות עם משימות ההווה.

כוכבית בוקר, תודה על המידע.
את מכירה את התחום מקרוב?
אשמח גם לשמוע מעבר לשמות, אם משהי טופלה בתחום או למדה?
אם יש למשהו/י נסיון יותר אישי/ חוויתי.
תודה.

בירושלים יש מורה ומייעץ ביוגרפי בשם דני אמן. יש עוד שלמדו אצלו ומטפלות.
בצפון, בהרדוף, יש את שלומית ליברמן שמלמדת גם כן, בטבעון אני חושבת. יש גם את מיכל צור שנחשבת לשם דבר בתחום. אפשר לבדוק גם באתר "אנתרופוסופיה בישראל", בפורום.
בהצלחה!

שלום.
שמעתי שבשנים האחרונות נפתחו קורסים של יעוץ ביוגראפי, השייך לתחום האנתרופוספיה.
אני מתענינת בתחום האנתרופוספיה, למדתי וקראתי באופן עצמאי חומרים שונים של שטיינר.
מעט קראתי על היעוץ הביוגראפי, אני מבינה שהוא סוג של יעוץ ,
המסתמך על הביוגראפיה האישית של המטופלים/ פונים.
האם יש כאן אנשים שמכירים את התחום?
היכן לומדים את זה?
קצת יותר מידע או נסיון?
תודה, מתענינת.

מעניין מאוד מה שאת כותבת כאן, אני גם בתהליך התפתחות רוחנית ומאוד מעריכה את שטיינר. אני עוסקת בייעוץ לרה-ביוגרפיה אשמח לחלוק עימך הבנות בנושא

[u]"אזרחים של קוסמוס" מאת גוסלין ברדין.[/u]
אני קראתי והחזרתי לחנות. תרגום מזעזע, פשוט לא יכולתי לקרוא .

[u]האם יש ספר בעברית בנושא ייעוץ ביוגרפי?[/u]
ספר נוסף שתורגם לאחרונה נקרא "אזרחים של קוסמוס" מאת גוסלין ברדין. לא קראתי אותו, על פי המידע שקיבלתי עליו הוא עוסק בביוגרפיה של האדם בגישה האנתרופוסופית (אבל אינו עוסק ביעוץ ביוגרפי).

[u]האם יש ספר בעברית בנושא ייעוץ ביוגרפי?[/u]
רקפת, אין ספר [b]בנושא[/b] ייעוץ ביוגרפי. ישנו הספר [b]שלבים[/b] מאת ברנרד לייבגוד ([b]Phases[/b] by Bernard Lievegoed ). עבודתו של המחבר היוותה נדבך חשוב ביסודות הייעוץ הביוגרפי כפי שהוא מיושם כיום.

הי יעל,
אנסה לענות כמיטב הבנתי. קודם כל זו שאלה שכדאי להפנות לרופא אנתרופּופי... אם את חיה בקמפהיל כדאי לנצל את ההזדמנות. לרופאים יש נקודת מבט יותר מדוייקת על מחלות מכיוון שהם מסתכלים קודם כל על הגוף, כלומר על החלק הפיזי של התופעה וגם יכולים לעזור בתרופות לאזן ולעזור לחלק הפיזי.למה שלא קודם כל תיבדקי את המישור שבו הופיעה הבעיה - אני מתכוונת לבדיקות דם, בדיקות אולקוס וכו'... תזכרי שהיעוץ הביוגרפי יכול לספק מבט למה זה קורה, אבל הרופא יכול גם לאבחן מחלות ולהציע תרופות שיעזורו לכאבים...
ואחרי ההקדמה - ברור שמה שמופיע בילדות יחזור לאורך החיים בצורות שונות. השאלה הראשונה שעולה על דעתי היא מה בדיוק הופיע בילדות ומה? ביעוץ הביוגרפי הניסיון יהיה להבין קודם כל את התמונה הזו ואחר כך ניסיון לראות האם יש קשר למה שקורה עכשיו ואם כן אז מהו? לפעמים מה שמופיע בצורה פיזית בילדות דווקא הופך להיות משהו אחר בבגרות ולפעמים בדיוק ההפך (מחלה בבגרות שקשורה לפגיעה נפשית או רוחנית בילדות).
אם תהיה לך אבחנה של רופא, יש מקום גם לניסיון להבין היבטים רוחניים של המחלה ולהתייחס גם אליהם ולשאול האם יש משהו נפשי או רוחני שיוצר את המחלה. ואם מבינים מה זה אפשר לעבוד גם במישור הזה לקראת ריפוי.
בהצלחה לך.

אהלן ליועצים שבא להם לייעץ על גלי הרשת. והרי אתגר, כמתבקש:
(אני מתיחסת לקפיצה של הדף ל"מה חדש" כאל רמז קוסמי הרומז לי לשאול שאלה שמענינת אותי וששקלתי לשאול בדף זה..)
אז ככה- מה אומרים האנתרופופים (לקרוא בפא ראשונה דגושה ושניה רפה.ככה אנחנו מכנים אותם פה..) על מחלות שחוזרות בחיים, על הריתמוס של זה בוא נאמר
אפרט- כשהייתי ילדה (קשה לי לזכור גיל מדויק\ אבל בתקופה של אחרי 7 כנראה) היו לי כאבי בטן עם התכווצויות. כלומר כשהקיבה הציקה לי זו היתה וואחד "הצקה" עם התפתלויות לרצפה וזעקות כאב, משהו כזה שבא בגלים. אני אפילו זוכרת שאמא שלי היתה נותנת לי כדורים נגד התכווצויות, שהיום אני אפילו לא רוצה לחשוב מה יש בזה...
בכל מקרה זה עבר, לא זכור לי שסבלתי מזה בתיכון או בצבא או באוניברסיטה וכולי, כשהיה קלקול קיבה (והיו הרבה, הקיבה שלי מאד "תגובתית"..) היו שלשולים והרגשת נאחס ברמת הנורמלי ללא דרמות. פעם ראשונה שזה שב והופיע היתה אאל"ט גיל 25, ושוב לפני כשנה בגיל 26 ושוב השנה, זה אומר שקלקול קיבה מפיל אותי למיטה ועושה אותי "לא בנאדם". זה בעצם די נורא, לסבול מהתכווצויות ולבי עם הילדים שקראתי עליהם בדפים פה ואחרים שעוסקים בכאבי בטן. לפעמים קורה שזוגי ואני לוקים בקלקול יחדיו, מאותו מקור כלומר, ואז אצלי מתכווץ ככה ואצלו לא- זה מה שמביא אותי בעצם לשאול. ברור שזו תגובה של הגוף __[po]שלי [/po] ולא סוג של מחלה חיצונית. ברור לי גם שאנשים שונים יש להם נקודות תורפה שונות ואז הם נהיים חולים דבר ראשון במערכת ה "חלשה" שלהם. למודת נסיון ורוצה להקשיב ללקחים שהגוף מלמד אותי (נסיון עם קנדידה הביא אותי למקומות), אבל נורא מפחדת דווקא מהקטע של ההתכווצויות כי זה נורא, מתיש ומסמרטט והייתי בטוחה שזה כבר בעברי, אני לא רוצה את זה בעתידי... אז מה אתם אומרים, יש תובנות?
אוסיף שחיה בקמפהיל אירופאי כשנתיים ומתחנכת במסלול תלת שנתי של special care לא בטוחה איך לקרוא לו בעברית. אז יש בסיס במושגים אבל אין הרבה נסיון בעבודה ביוגרפית (אני שנה ראשונה). ו-כמו שנאמר, אני בת 27.
תודה ...

[u]האם האמהות עצמה יכולה להיות פריצת דרך?[/u]
אימהות היא פריצת דרך. לא יודעת מה כתבתי קודם ובאיזה הקשר, אבל ממה שכתבת נשמע שהכל בסדר גמור ואת מתכוננת לאימהות שלך מצוין. לכי עם זה והכל יהיה בסדר.

נועה,
קראתי למעלה משהו שהלחיץ אותי פתאום. בעצם לא משהו, אלא מה שהבנתי לגבי עצמי כתוצאה מעיבוד של כמה דברים שאמרת. אני בת 31 וחצי ומרגישה בדיוק במקום הזה שבין העבר לעתיד. זה התחיל באמת מגיל שלושים והתבטא בהרבה חרדות לקראת העתיד (עתידי האישי, עתיד המדינה (שכרגע נראה ארעי מאי פעם), עתיד העולם(תחושה שח פורענות קרבה)), הרבה חלומות בהם אני משליכה את התחושות שלי ממערכות יחסים קודמות על בן זוגי הנוכחי והמקסים (נטישה), התפקחות (התפכחות?) בקשר להודו כפנטזיה ופרידה מאנשים שאני מכירה משם, וכן הלאה. באופן אולי לא מפתיע, אני ממש ממש לפני לידה. היות ורק חזרנו מטיול בהודו (זה שהביא לניפוץ הפנטזיה) והלידה קרובה, אני לא עומדת לעבוד בקרוב אלא להיות עם הילדה בבית. בנוסף, לא מתכוונת לחזור לתחום המקצועי בו עסקתי קודם.
כתבת למעלה שעד גיל 33 זה הצ'אנס האחרון להיאחז בעולם. מה שכתבת על תסמונת הילדה שמחפשת מה לעולם יש להציע לה בניגוד למה לה יש להציע לעולם, היה מנת חלקי עד כה ואני משתוקקת לשינוי. אבל, אני מרגישה שכרגע, בהמתנה ללידה בבית, אני מאבדת קשר עם העולם. עסוקה מאוד בעצמי ובקריאה ובעצם עושה מעט מאוד דברים פיזיים. כרגע זו אתנחתא שהיא בסדר מבחינתי, אבל אני מפחדת ליפול בדיוק למקום הזה של
[u]בגיל מבוגר מידי למצוא את עצמך מתנהלת בעולם כזרה גמורה, כשכל האיכויות שלך תקועות בתוכך[/u]
האומנם? האם אפשר לפרוץ דרך גם תוך כדי אמהות בראשיתה? האם האמהות עצמה יכולה להיות פריצת דרך?

[u]רציתי לשמוע איך מתייחס היעוץ הביוגרפי לרצון ללדת אחרי גיל 40[/u]
בעקרון היעוץ הביוגרפי אינו מתייחס לרצון - כלומר לעובדה שאת רוצה ללדת, בכל גיל שהוא, אלא אם כן עולה שאלה בקשר אליו מצידך (האם אני רוצה? למה אני רוצה?) אם את רוצה -את רוצה והרצון האנושי הוא קדוש, מי אני שאכנס לך אליו?
ובאשר ליכולת - זה כמובן רק רופא יכול לקבוע, אבל נשים יולדות היום גם יותר מאוחר.

[u]הדגש העיקרי בעבודה שלי כיום הוא עם נשים, במיוחד עם שאלות של הריון ולידה והורות.[/u]
רציתי לשמוע איך מתייחס היעוץ הביוגרפי לרצון ללדת אחרי גיל 40 ( ליתר דיוק 41.5 ) וגם ליכולת..
תודה

[u]יכול ליהיות שיהיה ילד שהוא חצי-חצי? חצי קוסמי חצי ארצי?[/u]

שלום לערסית.
כמובן שיכול להיות.
להפך, אני לא בטוח שיכול להיות ילד שכולו קוסמי...
ביעוץ הביוגרפי יש כל מני דרכים לאפיין ולאבחן, וצריך תמיד לזכור שכל ילד או מבוגר הם עולם ומלואו, ולהיות מאד זהירים עם תיוגים למינהם.
רונן

תגידי יכול ליהיות שיהיה ילד שהוא חצי-חצי? חצי קוסמי חצי ארצי? מזל גדי כזה שהרגלים והציפרניים שלא נטועות עמוק באדמה והראש מרחף מעל הברושים...??

[u]האם את מתייחסת במדיום הביוגרפי למחזורי חיים? אני מתכוונת לגילגולים שאנשים עוברים עוד בחייהם[/u]
וודאי, אם כי כל 7 שנים ולא כל 9, (אם כי, בראייה אחרת, גם עניין ה-9 והריתמוס שלו חשוב - בעיקר ברמה של תודעה).

האם את מתייחסת במדיום הביוגרפי למחזורי חיים? אני מתכוונת לגילגולים שאנשים עוברים עוד בחייהם.
אני יש לי תתפיסה שאנשים משנים כל 9 שנים מחזור חיים והמעבר בין אחד לשני כרוך באיזה פטיש חמש קילו על הראש שלא הורג אותך כמו שנחמן אומר , מרים אותך גילגול הבא

טוב. נניח שד"ר שטיינר, איך שאת מכנה אותו, אומר שהכל הוא [b]אחד[/b](אני מתכוונת להקבלות בטבע היקום והטבע האנושי)אז אני חוזרת לשאלה ששאלתי אותך בדף: האם את חושבת שהתעסקות ב3 מיקצועות מקבילים , אין בינהם קשר? שחבוי לו איזה קשר שבטבע בין שלושת המתנות שקיבלת?! את עורכת , יועצת ביוגרפית, עיתונאית , כותבת ספרי חיים ועוד כמה דברים....ואת אומרת שאת משתדלת להפריד בין התחומים. האם ההפרדה היא מלכותית (כדי לקטלג במוח את סדר היום) או שבאמת את חושבת שאין קשר דם בין כל המיקצועות שאת עוסקת בהם?!
את יכולה לזהות מה הקשר? (טוב ..אל תיתני לי תשובה בנוסח "אני וגופי הם הקשר" טוב?)

[u]אז זה אומר שלא למדתי כלום!?[/u]
לזהות בלאגן זה טוב מאד. בכל מקום שיש חריגה מהריתמוס, קורה משהו מעניין ואחר, שבשביל לזהות בדיוק אותו, צריך להכיר את הריתמוסים...
המון שאלות על [po]יעוץ ביוגרפי[/po]? ילה שוט, מזמן לא אתגרו אותי מעל גלי הרשת, אני כבר חלודה (זה לא כמו לייעץ אחד על אחד, בחדרי חדרים...)

אפרופו נפלאות גיל 32 , אז אני בגיל הזה קמתי יום אחד בבוקר תל אביבי מאובק ארזתי קלטת של מאיר בנאי , תרמוס ושק שינה ונסעתי למדבר.
תארו לעצמכם כמה קילומטרים הייתי צריכה ליסוע בישביל למצא את בחיר ליבי!

אפרופו ריתמוס(מילה מאוד יפה)אם רודולף מלמד לזהות את הריתמוס בטבע ובחיי היומיומ...ואני מזהה רק באלאגן .אז זה אומר שלא למדתי כלום!?

או! יופי! אחרי שגיליתי את הדף הזה אני שמחה כמו שמגלים מקום בילוי חדש! יופי עכשיו אני יכוה לפצח גרעינים ו"להקשיב לריתמוס"

מהי ההתערבות של גורמים חיצוניים מעולמות הרוח במצבו של הסכיזופרן?

גם אני ראיתי את הסרט ומאד נהניתי. במיוחד מהנאום שלו בסוף, על כך שרק האהבה היא באמת אמיתית.
הלכתי לספר של מחלות נפש וניסיתי להבין מה בדיוק כתוב שם על המחלה. זה באנגלית ולא היה לי כוח ממש לתרגם הכל... אבל העקרון הוא כזה: הסכיזופרניה מקורה בהפרדה של הגופים: פיזי, אתרי ואסטרלי, אך בצורה חולנית. המחלה "מוציאה" את הנפש והרוח מהגוף, אך אינה משחררת אותם ממנו, במקום זה הכוחות של הפיזי חודרים לנפש ולרוח. כלומר: ההזיות שמהן סובל הסכיזופרן מקורן בכך שכוחות השייכים לספירה של הפיזי והאתרי חודרים לספירה של הנפש, בדרך כלל בגלל חולשה של החלק הזה של האדם. הסכיזופרן מסוגל לחצות את הסף לעולם האל-חושי, מכיוון שהקשר לגופו הפיזי נחלש ונשבר, כמו שזה קורה באימונים רוחניים. אך בעוד שבאימון רוחני דווקא גוברת בריאות הנפש וכן פעילות השיפוט, הרי שזה לא כך במקרה של הסכיזופרן... חלק גדול מהחוויות שחווה הסכיזופרן הן חוויות של מציאות רוחית אמיתית, שמגיעה בדרך מעוותת וללא הבנה.
ההזיות הן סוג של גידול בתוך הנפש, סוג של סרטן נפשי.
המחלה פורצת בדרך כלל במהלך הנעורים, בזמן שכוחות הנפש נבנים, ועדיין האני לא חדר.
> לא בטוחה שהצלחתי להבהיר... אולי יהיה לי כוח לתרגם יותר מדוייק במועד מאוחר יותר<

ראיתי אתמול את הסרט [url=http://movies.israel.net/mind/mind.html]נפלאות התבונה[/url] .
איך רואים את המצב הפסיכוטי, ההזייתי, הסכיזופרני מנקודת מבט של יעוץ ביוגרפי?
מה קורה בין ה"אני" ושאר הגופים כשבן אדם חי מציאות אחרת הקיימת לגמרי עבורו?
אגב, הסרט מצוין בעיני, הדרך בה בחרו להראות שההזייה היא מציאותית לגמרי עבור ההוזה היא כל כך חזקה.

שכחתי שני דברים:
האחד הוא שאני כבר קצת פחות מודאגת מאשר כשכתבתי, כי ראיתי שדברים אחרים מסתדרים אז אני מניחה שגם עניין השינה, מה גם שהוא באמת קצת הסתדר.
הדבר השני, שבגללו באמת הייתי אז מודאגת כל כך, הוא שכל דרך הרדמה עבדה ימיים. כלומר, היה זמן שהיא הפסיקה להירדם ביניקה וכל פעם משהו אחר עבד ליום וחצי יומיים: כדור פיזיו, טיול עם המנשא, נידנוד, אפילו מוצץ ביחד עם טפיחות על הגב עבד יומיים כשהיא בדרך כלל עושה פרצוף של "מה זה הדבר המגעיל הזה?" כשרק מנסים לתת לה מוצץ.
הלילה, עכשיו כלומר, שוב פתאום הציצי לא עבד ופעם ראשונה שהיא ממש התעצבנה שהצעתי לה לינוק. היא היתה גמורה ורק לפני כמה דקות נרדמה אחרי בכי קשה, שדווקא לא אופייני, כי בדרך כלל אני תופסת מוקדם את הכעס ופותרת את העניין כשהוא עוד קטן.

תודה על התשובה. אני אנסה לאפיין קצת.
לגב האכלה אני עוד לא מוטרדת, למרות שהיא יונקת תכופות עדיין, זה נראה לי די בסדר. מוצא חן בעיני שהרבה פעמים היא בערב מבקשת לינוק כל שעה ואפילו פחות כדי ליצור פער ארוך יותר בלילה. זה לא קל לי אבל זה עדיף מעירנות בלילה, שנדירה אצלנו. בעצם, קצת מטריד אותי שהיא לא פותחת פערים ובמשך היום יונקת בדרך כלל בערך כל שעה וחצי אם היא ערה, אם היא ישנההיא מסוגלת לפתוח פער של שעתיים-שלוש.
בקשר לשינה, זה קצת השתפר מאז שכתבתי לך, אבל עדיין לא פשוט מאד. היא נרדמת בעיקר על הציצי, או בנסיעה באוטו. לעיתים יותר רחוקות במינשא או על הידיים. יש לה שינה מאד מאד קלה. אם זו שעת השינה שלה והיא ישנה באוטו, בדרך כלל אם האוטו יעצור ונצא ממנו, לא חשוב אם אשאיר אותה בסלקל כדי שתמשיך לישון או אפילו אשאיר באוטו עם דלת פתוחה ואהיה קרובה, דקות ספורות עד שתתעור. ברגע שהייתי ניחה אותה במיטה היתהמתעוררת. כאמור, זה מעט השתפר. היו ימים שלמים שלא ישנה ברצף יותר מרבע שעה עשרים דקות עד אחת עשרה בלילה. האמת שהיה לי יום אחד כזה בשבוע האחרון, אבל באופן כללי יש לה לפחות שינה ארוכה אחת ביום וזה שינוי משמעותי. יש לה נטיה לישון מאד מאוחר. בהתחלה זה היה אחת. השבוע היו יוממים שקצת לפני או אחרי חצות. עכשיו היא ערה, נרדמה בתשע ורבע וקמה בעשר ליום חדש. רק שביו היא יודעת להעסיק את עצמה יפה, ואילו בערב קוראת לי אחרי חמש דקות משחק.
בהתחלה הייתי עקבית עם העניין של להיכנסאיתה ערב ערב למיטה בתשע בחושך, לנסות להרדים, הייתי מניקה רצוף עד אחת, עד שנשבר לי. היום אם היא ערנית אני מוציאה אותה מהמיטה (היא ישנה איתי, פעם לפני שהיו לי ילדים חשבתי שזה רעיון נפלא, היום אני יודעת שיש לו כל מיני צדדים) שמה בעריסה מתחת למובייל או מנסה להרדים על כיסא נדנדה, אבל אין לי המון סבלנות בשעות כמו עכשיו.
נראה לי שפירטתי יותר מדיי.

[u]קודם כל זה ידוע שתינוקות שוויצרים נולדים כשהם יונקים כל ארבע שעות ואפשר באופן מיידי להכניס אותם לריתמוס[/u]
אז זהו שסבתא שלי היתה יקית, אבא שלי יקה (גם אם יש לו גינונים של קיבוצניק מרוקאי) וגם אני בדברים מסויימים יקית. הבית מבולגן, אבל סדר יום זה דבר שמאד חשוב לי.
אשמח לשמוע מה יש לך להאיר.

הי רוקדת... לא ראיתי...
תודה על התזכורת.
בדיוק אני עורכת ספר של רופא אנתרופוסופי שעוסק בשאלות של בריאות וחינוך. אבל אנסה לענות לך על פי הידע שלי.
קודם כל זה ידוע שתינוקות שוויצרים נולדים כשהם יונקים כל ארבע שעות ואפשר באופן מיידי להכניס אותם לריתמוס... תינוקות ישראליים מהלוונט הם הרבה יותר חמי מזג והמלאכה קשה יותר (כמובן שאני כותבת קצת בצחוק...)
מלאכת הכנסת הריתמוס לחיי התינוקות היא מלאכה לא קלה אבל בהחלט נדרשת. ולכן הנסיונות שלך ליצור שגרה הם נכונים וטובים ואת צריכה סבלנות ואורך זמן עד שהתינוקת שלך תלמד את הסדר שאת מנסה להקנות לה. אומרים שעקביות, סבלנות ונחישות משתלמים כאן. אני אף פעם לא הצלחתי ליצור שום ריתמוסים בגיל הזה, כך שאלו הן שמועות לגבי.בעיקר עסקתי בלשרוד בחודשים הראשונים ורק מאוחר יותר התפניתי לנושאים כמו שינה והאכלה. אבל אני מקרה ידוע של חוסר סדר.
עד גיל 3 חודשים מערכת העיכול התינוקית עדיין איננה בשלה ולכן כל נושא ההאכלה הוא פחות מסודר. לא הייתי מוטרדת לכן מקצת חוסר סדר בהנקה. לגבי שינה - זה מאד תלוי בילדה. ישנם כאלו שמהר מאד יודעים לישון והרבה וישנם כאלו שלא. אם תאפייני קצת את מה שאת רואה אצל הילדה שלך אולי אוכל לעזור ברעיונות.

נועה,
רק עכשיו ראיתי שאת בעצם מקשרת בין הנושא של יעוץ ביוגרפי לבין הריון ולידה. מרתק בעייני.
הייתי שמחה לשמוע עוד על הקשר ובכלל.
בינתיים, סוג של שאלה, שאני לא בטוחה שהיא קשורה למה שאת עושה, אבל אני אנסה את מזלי.
אחד הדברים או אולי הדבר שהכי מוצא חן בעיני באנתרופוסופיה הוא עניין הריתמוס, אני מסתכלת סביב ורואה סדר ומשתדלת ליצור כזה בחיי. באופן די טבעי, מאז שילדתי לפני חודשיים ועשרה ימים, אני מתקשה ליצור סדר בחיים שלי. נדמה שמישהו אחר, מישהי אחרת בעצם, מחליט לי לגבי שעות שינה, אוכל וכו'. אני מנסה ליצור שיגרה כלשהי בבית, גם אם גמישה, אבל מלבד נושא האמבטיה כמעט שלא מצליחה. מאד מעניין אותי מה יש לאנתרופוסופיה להגיד על דרך הטיפול בתינוקות רכים ובעניין הסדר והשיגרה שניתן ליצור להם. לעצמי אני עוד איכשהו מצליחה לשמור על סדר יותר ויותר, לגבי הקטנה, ממש לא, או ככה נראה לי לפחות.

גניה שלום,
אני די חדש כאן באתר. נדמה לי שהשאלות שאת מפנה אותם אלי אישית (ואני בשמחה אענה עליהם) מקומם כנראה בדף שלי ([po]רונן האן[/po]), ככה שאם את מעונינת תשאלי אותי שם ונמשיך (נועה, אני מפרש נכון את רוח האתר?).

לגבי "איך שומעים על ייעוץ" - אני מניח שכל יועץ בוחר האם הוא מפרסם את עצמו ואיך הוא עושה את זה. לפחות לגבי חברי היועצים (בעיקר יועצות...) הרוב מגיעים "מפה לאוזן".


"מדוע שיבואו ליעוץ ביוגרפי ולא לטיפול פסיכולוגי או הוליסטי":
מעל לכל עקרון החופש - כל אדם שמעוניין בטיפול או יעוץ - יחפש יבדוק וייחליט כראות עיניו.
לי הזדמן לייעץ לקשת רחבה של אנשים - החל מכאלה שהם "עמוק באנתרופוסופיה" ואז השפה המשותפת מאפשרת יכולת דיאלוג, ובהמשך עבודה והתפתחות,
ועד כאלה שמעולם לא שמעו על המילה אנתרופוסופיה ("חברה שלי אמרה שכדאי לי לבוא אליך") .
אני חושב שיש ביעוץ הביוגרפי מנעד רחב של יכולות הכלה, הבנה ופעילות שיכולים להתמודד את אנשים שונים מרקעים שונים ואשר באים עם צרכים שונים.
כבר היו מקרים שאמרתי למיועץ - אתה צריך פסיכולוג, או לחליפין אתה צריך מורה רוחני, ואני לא זה ולא זה.

"איך בדיוק עובד יעוץ זוגי" -
אין "בדיוק" - כאשר מגיע אלי זוג, אני שומע , שואל שאלות ומחליט מה לעשות. (למשל האם לעבוד ביחד אן לחוד) ההחלטה נבדקת שוב ושוב במהלך היעוץ ולפעמים משתנה תוך כדי התהליך.

עניתי על חלק מהשאלות...
לילה טוב
רונן

רונן שלום!
עכשיו אני יותר מאופסת ומאוד מסקרן אותי כל הנושא הזה של ייעוץ ביוגרפי, ואני מקווה שאיני נודניקית מידי, אבל יש לי עוד הרבה שאלות. התשובות המפורטת שלך עוררו בי עוד שאלות...
האם אתה יכול קצת לספר על עצמך, למשל, בן כמה אתה, איך הגעת לתחום של ייעוץ ביוגרפי ומדוע החלטת ללמוד דווקא את התחום הזה? איזה תהליכים עברת בחייך שהביאוך ללמוד את התחום הזה - כמו טיפול, סדנאות למיניהם, לימודים. באיזה תחום עסקת לפני כן?
איך אנשים בכלל שומעים על ייעוץ ביוגרפי? היכן זה מפורסם? זאת לי הפעם הראשונה שאני נתקלת בדבר הזה.
מדוע שמישהו יבוא לייעוץ ביוגרפי כאשר יש לו בעיה מסויימת (בזוגיות, משהון אישי, פחדים, גיכאון, ייעוד בחיים, מקצוע, משברים, הורות, יחסים וכו'...) ולא יפנה לטיפול פסיכולוגי או למתקשר או למטפל הוליסטי כלשהו.
דיברת על ייעוץ זוגי.
אתה יכול לספר קצת איך זה מתנהל?
למשל, אני ובן-זוגי פונים אליך בבעיה, של חוסר תקשורת בינינו, הרבה ריבים ומחלוקות. האם אתה עובד עם שנינו ביחד או עם כל אחד לחוד ואיך זה בדיוק עובד?
תודה ושוב תודה
גניה

[u]אשמח אם תגיבי האם הדברים האלה בינתיים מדברים אלייך לפני שאני (או אחרים) ימשיכו הלאה[/u]
רונן ונועה - ראשית תודה על ההיענות והתשובות. כן בינתיים הדברים מדברים אליי מאוד. גם נכנסתי לגוגל וכתבתי ייעוץ ביוגרפי. הגעתי לאתר של מישהי בשם שרה דגן וקראתי כמה מאמרים מאוד מעניינים. באחד מהם הבנתי את החלוקה של חיי האדם עפ"י שביעונים, שכל סיום/התחלה של שביעון הוא בעצם שינוי/משבר בחיי האדם. אני בת 35+ בשינוי/משבר אדיר בחיי ופתאום הבתי את מה שקורה לי מזווית ראייה אחרת לגמרי.

[u]לימודי יעוץ - כפי שנועה כתבה, מיכל צור פותחת הכשרה ליועצים בשנה הבאה[/u]
רונן - היכן אני יכולה לברר יותר פרטים על הקורס?
דווקא יש לי עוד הרבה שאלות ואני מאוד מאוד סקרנית
נועה - אותך יוצא לי להכיר וירטואלית גם בפורום של לגעת אישה ואני אוהבת לקרוא אותך שם. הבנתי משם, שאת גרה בהרדוף. אני מאוד רוצה לבקר בהרדוף. קראתי כתבות על המקום ועל התפיסה האנתרופוסופית הרוחחת בקיבוץ (?) זה. קראתי גם כתבה על בית הספר המיוחד הנמצא שם. נשמע מרתק.
אני פשוט די עייפה ומאוחר, אז בהזדמנות ראשונה אכנס ואכתוב ושוב תודה שעניתם לי
גניה

אפשר לכתוב הרבה על המזון המיוחד הזה שהוא חלב אם. נראה לי שמקום כלשהו כאן בדף כבר כתבתי על זה קצת. אבל אם להתמקד בשאלה שלך על הקשר בין חלב אם לכוחות חיים, אפשר להגיד את הדבר הבא: חלב אם הוא טרנספורמציה של דם האם. (כמו שנאמר: בדמה וחלבה). הוא מזון שחדור כולו בכוחות רוחניים וכוחות חיים. זהו מזון חי, כלומר חדור בכוחות החיים שלך. כוחות החיים שלך שהיו קודם לכן מופנים לגידולו של העובר ברחם, יוצרים כעת את מזונו. בעתיד הם ייצרו עבורו ריתמוס, סדר, חוקים, תפיסת עולם וכו'...
מאחר והתינוק עוסק בשביעון הראשון בבנית גופו הפיזי, הרי שהדרך להשפיע עליו ולסייע לו היא באמצעות גוף החיים (הגוף הבא בתור, גם אחר כך, בניית גוף החיים, משתתף הגוף האסטרלי וכו הלאה) שלך, דרך חלב האם וגם דרך המון דברים אחרים.
את מתארת בהקשר להנקה וגם לשינה מצב של חוסר סדר וריתמוס. אלו נובעים (אולי....) מחולשה מתמשכת של גוף החיים שלך שיצא מאיזונו ואינו מצליח לחזור לסדר, לריתמוס, לכוחות שמאפיינים אותו בסך הכל. לכן, אולי השאלה כאן היא כיצד לחזק את כוחות החיים שלך, שהסימפטומים שתארת מעידים עליהם. אני לא מציעה שתעשי את זה דווקא דרך התינוק שלך (כלומר, תכריחי ואתו לינוק במרווחים קבועים ולשיון כמו שצריך), אלא על ידי חיזוקך את, כך שמתוך הכוחות שיתחדשו, תוכלי לעשות את מה שנכון ומתאים לתינוק שלך.

נועה תודה.
אני מרגישה בעיקר שאני לא ישנה מספיק. השינה הרצופה הכי ארוכה שאני מקבלת בלילה היא 3 שעות, אבל זה מאז הלידה. כנראה זה הצטבר. מה שהשתנה בסביבות גיל 9 חודשים, זה שהבנתי שאם עד עכשיו לא הסתדר לי להניק במרווחים קבועים וזה לא נכנס למסלול עצמאי, אפשר לוותר ועברתי להנקה על פי רצונו של התינוק. עד אז עוד התאמצתי לשמור על מרווחים פחות או יותר קבועים, אבל כשראיתי שאני עדיין מתאמצת בעניין הזה החלטתי שזה לא שווה את זה. כמובן שמאז הוא יונק יותר פעמים (אבל לא בטוח שיותר בכמות).
בכל זאת, אפשר לפרט יותר בקשר של חלב אם לגוף החיים?

[u]האם יש קשר בין הנקה לכוחות החיים[/u]
יעלי, באמת, אני מתפלאה עלייך (בנימה צינית פולנית). בוודאי שיש קשר עמוק בין הנקה לכוחות החיים שלך. העובדה שהדברים לא מתבטאים בערכים נמדדים פיזיים, מעידה שהבעייה אינה בגוף הפיזי כרגע, אלא בגוף החיים שלך. בסביבות גיל 9 חודשים, האם והתינוק מגיעים לשלב חדש ביחסים שלהם. אפשר להקביל זאת לתשעת חודשי הלידה. יש בינהם יותר הפרדה, שמתבטאת בעיקר בתהליכים העוברים על התינוק בגילאים האלו לעצמאות: בתנועתיות (ניסיון להזדקפות, זחילה וכו') ובדיבור. האם חשה בזאת יותר (במיוחד כשהיא רצה אחרי התינוק הזוחל שלה ומצילה דברים) בכך שהתינוק הולך ונפרד ממנה: מהחלב שלה, מהצורך שהיא תישא אותו לכל מקום. זה זמן שהיא יכולה להתחיל להתבונן על עצמה ועליו כישויות יותר נפרדות.
איך זה קשור לתשישות וחוסר בכוחות חיים? בדקי מה קורה בחודש האחרון, האם השתנו דברים, מה קורה עם התזונה שלך ושלו? איזה צרכים שלך עולים עכשיו שקשורים אליך ושדורשים את סיפוקם. אולי הגיע הזמן לטפל בחידוש כוחות החיים שלך?

אני מניקה כבר 10 וחצי חודשים. בחודש האחרון אני מרגישה תשושה, חסרת כוחות ולפעמים גם מסוחררת. עשיתי את כל הבדיקות הנדרשות (ברזל, לחץ דם, בלוטת התריס...) והתוצאות תקינות. די ברור לי שאני עייפה מהנקה וחוסר שינה. זה כאילו נורא ברור הקשר בין התופעות, אבל בכל זאת כשאני יורדת לעומק הנושא אני לא מצליחה לשים את האצבע... האם יש קשר בין הנקה לכוחות החיים, קשר שאי אפשר לראות בבדיקות מדעיות?

תודה רונן. תארתי לי שלייבגוד הולנדי בגלל החילוף בין ג' לכ'. עניתי לי על שאלה ששאלתי את עצמי בשקט... אגב, הייעוץ הביוגרפי התחיל בהולנד אם אני לא טועה, זה נכון?

שלום למתעניינת,
"שלבים" של ברנרד לייבגוד (הוצאת "תלתן") :
כן, זה הספר (אני מכיר אותו כ- ליווכוד, אבל זה אותו אחד. אגב, הוא הולנדי)
באנגלית:
Phases – The Spiritual Rhythms in Adult Life
By Bernard Lievegoed

לימודי ביוגרפיה:
לימודי יעוץ - כפי שנועה כתבה, מיכל צור פותחת הכשרה ליועצים בשנה הבאה.
כמו כן יש בארץ יש מספר מסגרות ללימוד ביוגרפיה שלא כהכשרה ליעוץ (הרצאות על הביוגרפיה ו\או תרגול על החיים האישיים).

[u]אם זה ממש ממש בשביל עצמך, אולי כדאי ללכת פשוט ל-[po]יעוץ ביוגרפי[/po].[/u]
אז זהו, שאני הולכת.. אבל זה בשפה זרה (אני בחו"ל) והקריאה היא כדי להשלים פערים שנוצרים בגלל הפער בשפה...
תודה על הרשימה - אשתדל להשיג לפחות משהו מהספרים שציינת.

יש בכל זאת כמה ספרים: שלבים של ליכווד, יצא בעברית והוא נותן מושג בסיסי ויסודי.
soulways עוסק בקשר בין ביוגרפיה למחלות נפש ומביא מידע על ביוגרפיה, the veield pulse of time מביא את חוקי הביוגרפיה באופן כללי לאורך החיים וסוקר ביוגרפיות מפורסמות ו-taking charge מביא בעיקר את דרך העבודה הביוגרפית, עם דוגמאות, תרגילים ושאלות.
דרך נוספת ללמוד היא לבוא לקורס של מיכל צור בהרדוף על ביוגרפיה. לדעתי ומנסיוני אין תחליף לידע ולניסיון שלה בעולם.
אם זה ממש ממש בשביל עצמך, אולי כדאי ללכת פשוט ל-[po]יעוץ ביוגרפי[/po].
אני הלכתי ללמוד להיות יועצת ביוגרפית בעיקר בשביל עצמי ובשביל העשרה לעיסוק שלי כעיתונאית וכותבת. כיום אני מוצאת את עצמי יותר ויותר בזה (איזה כיף להשיל את גלימת העיתונאית מעל כתפי...)

תודה נועה, באמת קשה למצוא חומר כתוב אפילו באנגלית, יש לך רעיון איך אפשר בכל זאת ללמוד משהו על הנושא? (אני מתכוונת ללמוד בשביל עצמי, לא כדי להיות יועצת ביוגרפית)

מתעניינת - אין חומר קריאה בעברית. בקושי יש באנגלית. כל ענף היעוץ חדש יחסית בעולם ועדיין לא נכתבו מספיק ספרים (לוקחת לתשומת ליבי).

טרם הספיקותי לקרוא את כל הדף, אולי ישכאן כבר תשובה לשאלתי, ובכל זאת:
מישהו יכול להמליץ על ספר (או חומר קריאה אחר) בעברית, המפרט או מסביר את עיקרי העבודה הביוגרפית? תודה מראש למשיב/ה..

רונן תודה!!! איזה כיף שאתה נכנס ומגיב...
אני גם למדתי אצל דני אמן ואצל מיכל צור. אני עובדת באופן פרטני. הדגש העיקרי בעבודה שלי כיום הוא עם נשים, במיוחד עם שאלות של הריון ולידה והורות. אבל גם אנשים אחרים מגיעים אלי וזה כמובן בסדר גמור.
ספר ביוגרפיה הוא עניין שונה ונפרד. אני גם עוסקת בכתיבה וכתיבת ספרי חיים. כאן בדרך כלל (עד כה) לא מדובר בעבודת יעוץ או טיפול אלא נטו שמיעה של סיפור החיים וכתיבתו ואחר כך הפקת הספר. אני מרגישה שמאד עוזר לי הדיע שיש לי כשאני מקשיבה לאנשים ומנסה לספר את סיפורם.
הטיפול הוא לא יקר במיוחד יחסית לטיפולים דומים והוא מחייב זמן מה של מפגשים, אם כי היו פעמים שכמה מפגשים בודדים גם הספיקו ובעבר נעזרתי בעצמי במפגש בודד כדי לברר שאלה זו או אחרת.
היעוץ הביוגרפי שיך לזרם שמשלב בתוכו התייחסות רוחנית לאדם לצד התייחסות נפשית וגופנית. המיוחד ליעוץ (אך לא ייחודי) הוא ראיית האדם על כל מרכיביו ובעיקר ההתייחסות אליו כאל ישות רוחנית מתפתחת וחופשייה.

[po]גניה ת[/po] שלום,
אני אשמח לראות גם את התשובות של נועה לשאלות שלך,
ברשותך אנסה להוסיף מעט תשובות משלי, הם מייצגות אותי, לאו דוקא את כל היועצים הביוגרפיים.

אני למדתי יעוץ ביוגרפי אצל דני אמן (3 שנים 1998-2001) ושנה נוספת אצל מיכל צור.
אני נותן יעוץ פרטני, יעוץ לזוגות וגם יעוץ ארגוני בגישה ביוגרפית אנתרופוסופית (שזה משהו אחר ואם יהיה בו עניין ראוי לדף משלו).
אנשים מגיעים עם בעיות שונות: השאלות כי נפוצות קשורות למשברים, שאלות לגבי קריירה, זוגיות, גרושין, דרך רוחנית, יעוד ועוד. לפעמים בעיות מאד פרקטיות כמו מצב כלכלי או איך להשתפר בעסקים.
כמעט תמיד במהלך היעוץ עוברים לעבוד גם על נושאים אחרים, אשר לעיתים מתבררים כמהותיים לאותות אדם בתקופה זו של חייו.

פנייה מסוג אחר הוא של אנשים שרוצים לקבל פרספקטיבה על החיים שלהם, לבצע "אתנחתא" שתאפשר להם התבוננות. לאותם אנשים היעוץ מציע תמונה חדשה על החיים שהיו עד עכשיו (תמיד היא חדשה, לעולם לא מה שחשבנו עד עכשיו על החיים שלנו...), תמונת הווה - איזה אדם אני, החל מדפוסים קטנים ועד המהויות הכי עמוקות שחיות בי ומנחות אותי ועד כמה אני חופשי ומצליח להביא את החלק הגבוה שלי לבטוי בעולם. כל אלה מאפשרים לקבל גם רמז על העתיד, מה נכון לי, מה פתוח בפני, היכן אוכל להשתנות ומה אוכל לעשות.

גניה שאלת שאלות רבות,
אשמח אם תגיבי האם הדברים האלה בינתיים מדברים אלייך לפני שאני (או אחרים) ימשיכו הלאה.
לילה טוב !

נועה שלום!
פעם ראשונה שאני נכנסת לדף המעניין הזה.
את יכולה יותר לפרט על הלימודים של ייעוץ ביוגרפי. היכן לומדים אותם? מתי למדת אותם?
באיזה מסגרות את נותנת ייעוץ ביוגרפי? האם זה ייעוץ פרטני? מי פונה אלייך לקבלת ייעוץ ביוגרפי? איזה בעיות זה יכול לפתור? למה שמישהו יפנה לייעוץ ביוגרפי, למשל, ולא לטיפול פסיכולוגי או טיפול בתנועה או טיפול הוליסיטי או רוחני או עשרות השיטות הקיימות היום. על איזה צרכים הייעוץ הזה בא לענות? האם הייעוץ הוא יקר? האם כותבים ספר אישי בסופו? את יכולה לספר על תהליכים שעברת את עצמך במהלך הלימודים? את יכולה לספר על תהליכים שעברת עם "מיועצים" שלך (כמובן בעילום שם) ומה הייעוץ נתן להם. מה הקשר שלך לאנתרופוסופיה? האם לימודי הייעוץ הביוגרפי הם חלק מלימודי האנתרופוסופיה? האם האנתרופוסופיה היא דרך חיים?
אני בת 35 וחצי ומחפשת כיוון חדש בחיים, לכן אני מתעניינת בכל דבר חדש שנראה לי מעניין ורלוונטי לגביי.
תודה מראש
גניה

[u]כשאדם מסכים לעמוד מול הכאב שלו, מול העקרות, מול האובדן, מול הייאוש, מול בעיה כלשהי בחייו, בהבנה שזו אינה רק בעיה מקרית טכנית, אלא גם רוחנית[/u]
אוי כמה שהמשפט הזה מתחבר לי לכמה מקומות בחיי בהם אירעו לי ניסים. והנס, כמעט תמיד, קורה בקלות, בלי הרבה פעולה טכנית פיזית. אבל בדרך יש שם כל כך הרבה כאב, ותפילה ובקשה, יאוש, חוסר אונים. פתאום דלת נפתחת, מכיוון לא צפוי. ככה זה קורה אצלי בחיים, לפחות. מאד מתחברת לאמת הזו. בשנים האחרונות, אני פחות ופחות מנסה למצוא או להתאמץ ולהתעקש על פתרונות פיזיים, חומריים, מעשיים. זה לא אומר שאני לא בודקת מה אפשרי שם, זה רק אומר שזה נראה לי חסר תוחלת לעשות ולעשות, זה לא נראה לי מקדם משהו. לעומת זה לשלוח את תחינותיי ליקום או לאל עליון, נראה לי עובד הרבה יותר, איכשהו.
מתנצל אם מה שכתבתי לא הכי קשור למה שעלה כאן, אבל זה נגע לי בנקודה מאד חזקה, שיעור מהחשובים שלמדתי.

אני חושבת שכדאי להפריד, לצורך הדיון בנושא טכנולוגיה, את ההתייחסות לגוף, נפש ורוח. אנחנו יצורים שמורכבים משלושת הממדים הללו ושלושתם פועלים ופעילים בתוכנו.
כשאנו מתייחסים לעניין ההריון והלידה רק מהצד הטכני, טכנולוגי שלה ומתייחסים לכל זה רק כבעיות שיש למצוא להן פתרונות, עלינו לזכור במקביל את הצדדים הרוחניים והנפשיים של הבעיה.
למשל בטיפולי פוריות, מתחיל להיות מקובל יותר לתת תמיכה נפשית לזוג במקביל לטיפולים (אם כי עדיין הנושא בחיתוליו והרבה זוגות לא יגיעו לקבוצת תמיכה, למרות ההוכחות הוהלכות ומצטברות שיש לכך ערך טיפולי ותמיכתי משמעותי. הם לא יחוו את עצמם זקוקים לתמיכה הנפשית, בגלל שהם מתייחסים רק לאספקט הטכני של הבעיה.) האספקט הרוחני הוא בכלל כמעט מחוץ לתמונה. כשקוראים למשל סיפורי אגדות או סיפורים מהתנ"ך (חנה בשילה, למשל) על עקרות, תמיד יש בהם אספקט רוחני שהאם פונה לאל ומבטיחה/מתחננת וכו' עד שהוא מחליט ונעתר לפתוח את רחמה.
הצד הרוחני של הקשר עם נשמתו של התינוק, עם אלוהים ועם הרוח בהקשר של עקרות ובכלל בהקשר של בעיה כלשהי, נדחק לפינה ונשכח לגמרי. אין בו צורך, למדע יש פתרונות, ויהיו עוד. אבל הם במשיור החומרי בלבד ומחייבים רק בו את העבודה.
אני מציעה להתבונן בבעית הפוריות ובכלל בבעיות שונות משלושת ההיבטים: גוף, נפש ורוח ולשאול מתוכם את השאלה המתבקשת מכל תחום.
כשאדם מסכים לעמוד מול הכאב שלו, מול העקרות, מול האובדן, מול הייאוש, מול בעיה כלשהי בחייו, בהבנה שזו אינה רק בעיה מקרית טכנית, אלא גם רוחנית, כשהוא מוכן לעמוד חסר אונים ולשאול את אלוהים: מדוע? נסים מתרחשים. לפעמים נס, מגיע בדמות רופא, מחקר, תרופה חדישה... ואז הם מסייעים בהיבט החומרי הפגוע. על השאר עלינו לקחת אחריות בעצמנו.

אוי, נועה. כואב מאד לראות שהילדים שלנו נתפסים כתוצר של אונס.
אני זוכרת שפעם זה עלה בדף [po]הפריה מבנק הזרע[/po] , וכתבת שם משפט שחיבקתי בשמחה:
[u]לדעתי, אמבריולוג מבין ואוהד, יכול להשלים חלק מהחוסר על ידי התייחסות אוהדת לביציות[/u]
מדביקה את המשפט הזה גם לכאן, כדי להקל על עצמי. מסכימה?

נועה, תודה על תשובתך. עדיין נשארתי וחצי תאוותי בידי.. :-P

[u]במקרה של חרור הקרום זה יותר דומה לאונס מאשר לריקוד (להכנס להריון אפשר גם מאונס וגם מאהבה, האם זה משנה?)[/u]

אז לא ממש הבנתי מהו השינוי. איך הוא מתבטא בנשמת העובר.
לגבי הטכנולוגיה. את חושבת שהיא תשפיע- את יכולה להרחיב איך ומה?...

[u]מה קורה לפי התיאוריה במקרה של הפריית מבחנה? הלא אין ריקוד??[/u]
קודם כל חשוב לי לציין שאין זו תיאוריה. בדיוק כפי שחוקים אחרים, כמו כוח הכבידה אינם תאוריה, אלא תיאור של חוקים אמיתיים לגמרי.
מה קורה בהפריית מבחנה? קודם כל זו שאלה מה בדיוק עושים בהפרייה. יש למשל הליכים שבהם מחוררים את קרום הביצית ומחדירים פנימה זרע ויש הליכים שבהם אין התערבות כזו. במקרה של חרור הקרום זה יותר דומה לאונס מאשר לריקוד (להכנס להריון אפשר גם מאונס וגם מאהבה, האם זה משנה?)
מה בכלל קורה כשאדם מפתח אמצעים שבהם הוא יכול לקצר תהליכים או ליצור אותם במעבדה? האם רק התוצאה חשובה (ביצית מופרית, עובר וכו') או שיש משהו בתהליך שגם הוא חשוב וחיוני ושיש לו תפקיד מהותי בהתפתחות.
בעתיד אני מאמינה שתמצא דרך טכנולוגית לעקוף את כל המכשולים הקיימים ולחקות את הטבע בכל תהליך ההתעברות וההריון, האם זה ישנה? אני חושבת שכן.
ולגבי האנטי - זו כמובן בחירה שלך לראות את הדברים באופן סגור וחד ממדי, זאת כמובן לא הכוונה ולא התמונה כלל, אלא רק נסיון לתת היבט אחד של משהו.

[u]אכתוב מאוחר יותר על הצמחונות.[/u]
אני עוד מחכה...

פעם ראשונה שאני קוראת את הנושא. כרגע מתעורר בי הרבה 'אנטי' (ולא בכוונת התרסה אני פה). בעיקר קשה לי עם אמירות סגורות- שיש 2 סוגי טיפוסים ושכולנו אמורים בין 30 ל 33 לעבור תהליך מסויים, ובכלל- רוב האנשים עם הראש הגדול שאני מכירה הם ילדים למישהו עם ראש גדול...
זו כמובן לא בעיה שלכם שלא שוכנעתי (ולא שניסו פה...). מה גם שאני אף פעם לא 'סוגרת דלת' על רעיון חדש.
בכל מקרה- יש לי שאלה אפרופו המשפט הבא;
[u]לדוגמא, הרגע שבו הזרעים מגיעים לביצית, סובבים אותה ו"רוקדים" ביחד מספר שעות. במהלך הריקוד הזה הן הזרעים והן הביצית מאבדים את זהותם הקודמת ונהיים לאורגן אחד, כשבסיום התהליך הזה זרע אחד נמס אל הביצית ומתחיל שינוי פנימי.[/u]
מה קורה לפי התיאוריה במקרה של הפריית מבחנה? הלא אין ריקוד??

[po]נועה ברקת[/po] (11.02.2005 11:06):
מתוך [po]אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ[/po]

אנסה להאיר את העובדות שחלקת איתנו מתוך הראייה של [po]יעוץ ביוגרפי[/po].
קודם כל העובדה שלא ינקת. חלב האם הוא מזון קוסמי, במובן שהוא אינו מגיע מהאדמה בצורה ישירה. האיכויות שלו מאפשרות לנו "לרדת" בקצב נכון יותר לאדמה. במיוחד לילדים קוסמיים החלב מאד חשוב. בלעדיו הם למעשה "מתרסקים" לאדמה. יכול להיות, וזה מבוסס בחלקו ממה שסיפרת על אחיך, שבכלל לא זכית ל"הינשא" על ידי העולם ופחות או יותר הוטלת אליו ושרדת. את מחיר ההשרדות הזו, אנו משלמים רק בגילאים מבוגרים יותר, בשנות השלושים והארבעים שלנו ובזקנתנו.
לא אהבת לאכול - כלומר לא יכולת למצוא אהבה בתוכך לחומרים שהגיעו מעולם האדמה. גם הרזון מראה זאת, את חוסר היכולת לגדול על כוחותיו של העולם. את חוסר היכולת להתחבר אל העולם. מציאות שאת חווה גם כיום, במיוחד בהקשר של בית, בן זוג, עבודה מספקת, תחושת משמעות בקיום שלך כאדם.
מחלות החום הן סימן לכך ש"האני" שלך, אותו חלק גבוה של ישותנו, עבד היטב על הגוף בניסיון להכנס אליו ולהתאים אותו, כעין משקל נגד להתחלת חייך. יחד עם זאת, ניתוח השקדים, קוטע את היכולת הזו ו"מרפא" אותך מאנגינה, אך מעניין מה קורה במהשך הדרך לגבי מחלות חום. גם דלקות הגרון והעובדה שהגרון הינו איבר המטרה של המחלות שלך מעידות, לדעתי על המקום שבו נמצאת "תקיעות", שאותו יש להמיס ולפתוח כדי שהרוח תוכל להשתחרר ולהתבטא בחייך.
אכתוב מאאוחר יותר על הצמחונות.
אבל לסיכום, וכמובן שרק חלקי מאד מאד, אני חושבת שהשאלה שאת עומדת מולה היא כיצד לקשור את החלק הרוחני של ישותך עם העולם. במלים אחרות, כיצד למצוא דרך של מימוש עצמי, דרך שבה תוכלי לתת לעולם ממה שיש בך ולמצוא לעצמך "מקום" ו"בית" בעולם הארצי. יתכן שבתוך כך כלולים גם בעל ובית וילדים ויתכן שלא. כל עוד את מתבוננת בעולם ושואלת את עצמך מה יש בו עבורי, את מפנה אליו מבט כילדה, אמנם כזו שבאמת לא קיבלה ממנו את מה שהיתה זקוקה לו כדי לגדול, אבל כילדה. כמבוגרים עלינו לשאול את עצמנו מה העולם צריך מאיתנו, מה יש לנו שהעולם צריך ותמיד יש לנו משהו כי העולם צריך כל כך הרבה.
מתוך השאלה הזו גם אנו מוצאים משמעות וכוח להמשך החיים המבוגרים שלנו אל תוך הזקינה והמוות.

<ליקוט>
[po]ברונית ב[/po] (06.02.2005 20:58):
נועה, בעקבות הדף של לוונדר התעוררה בי שאלה שכבר מזמן רציתי לשאול: האם אחרי גיל 35 לא פוגשים יותר דמויות מהעבר?
לא ייתכן לפגוש פתאום בגיל 50 את האהוב שלך מחיים קודמים? נגיד, מלפני 3 גילגולים?
ומה בקשר לדמויות מהעתיד? לפי אחת הסברות, כל הזמנים מתקיימים במקביל..

[po]נועה ברקת[/po] (07.02.2005 11:07):
[u]האם אחרי גיל 35 לא פוגשים יותר דמויות מהעבר?[/u]
הד"ר שטיינר אמר כי בעצם אנחנו לא פוגשים יותר אנשים חדשים. ככה שאפילו אדם סתמי באוטובוס הוא מישהו שכבר פגשנו פעם (אולי בעבר הוא נסע איתנו בכרכרה...)
העתיד המדובר עליו מאחרי גיל 35 הוא יותר במובן ההתפתחותי. כלומר, חלק מהאנשים שמגיעים אלינו אחרי הגיל הזה, מביאים אלינו את העתיד שלנו, את מי שאנחנו נהיה או עומדים להיות.

<ממשיכה ללקט>
[po]נועה ברקת[/po] מתוך [po]תנו לי עצות מעשיות לצאת מהתקיעות מגורים ופרנסה טבעי ואקולוגי[/po]

אוי אוי גיל 33...
זה הזמן שלך להתחבר לעולם. כמעט הזמן האחרון, הייתי אומרת. מה שתעשי עכשיו, ממש עכשיו, יקבע את עתידך לשנים רבות, אולי לכל חייך. אפילו צעד קטן, החלטה קטנה אחת תהיה כמו אבן קטנה שמסיטה את זרמו של הנחל. עליך למצוא נקודת משען בעולם. אפילו נקודת משען קטנטנה. התנדבות פעם בשבוע במשהו. מישרה הכי קטנה, מעשה הכי קטן, כזה שדווקא לא ישנה את כל החיים, כל אלו יקבעו.
המשימה שלך היא למצוא קשר לעולם. אם מכל סיבה שהיא (ויש לך המון כאלו) לא תוכלי למצוא נקודה של קשר כזו, את עלולה בגיל מבוגר מידי למצוא את עצמך מתנהלת בעולם כזרה גמורה, כשכל האיכויות שלך תקועות בתוכך. איזה הפסד זה יהיה לעולם.

נועה, את כמובן צודקת. אם יש משהו מיותר כרגע בחיים שלי זו סדנה כלשהי, בעיקר אם היא לא קשורה ישירות להריון ולידה (וגם זה מיותר לי כרגע בנשמה)... אבל- למדתי כל כך הרבה עד היום מהמעט שיצא לי להיתקל ביעוץ ביוגרפי, שזה מעורר השראה ועושה חשק לחקור עוד.
מאד אהבתי מה שהבאת כאן בהקשר של [po]הריון מרוח הקודש[/po], מאד התחברתי לדברים ונזכרתי במשבר שעברתי בדיוק באותה תקופה בחיים שעליה דיברת. כבר כמה פעמים ניסו להסביר לי את העניין הזה של גיל 33, אבל נדמה לי שעכשיו עם הסבר שלך הבנתי הרבה יותר טוב.
תודה לך {@

[u]אדם כזה מחפש אחר הרוח.[/u]
זה מובן ברמה הכללית, האם אפשר אולי קצת לפרט?
מהו להבנתך החיפוש אחר הרוח? איך הוא יכול להתבטא בחיים?
תודה @}

[u]אז מה בדיוק הכוונה ב את הרוח הוא מבקש ?[/u]
הממ שמים את עושה לי חיים קשים... קודם כל לא ידעתי את כל הדברים האלו עלייך. זה לא אובדן רגיל בכלל מה שעברת, זה ממש עניינים של חיים ומוות עד הפיזי ממש...
אני התכוונתי לכך, שכשהאובדן מופיע בצורה כל כך דרמטית, כמו גם במקרה שלך, הוא מעלה את השאלה על פני השטח. בדיוק את השאלה של חיים ומוות, מה שחשבתי שיהיה מול מה שקורה, מה שהייתי מול מה שאני עומדת להיות. התשובה על השאלה היא עניין אחר לגמרי. את הפירות שלה נראה מאוחר יותר.
למצוא את הרוח יכול רק מי שמעוניין בכך ושמתעוררת לו שאלה פנימית בקשר לכך. מצד שני כשאירועים מופיעים בצורה כל כך דרמטית בגיל הזה, הם גם מעידים על האדם שניצב מולם. אדם כזה מחפש אחר הרוח. האם הוא ימצא? זו שאלה שאין לי עדיין תשובה עליה.
<הולכת לנוח עם פיצה חמה שאפיתי מבצק שמרים ליד תנור העצים ולהתעודד מהכנפיים החדשות שצמחו לי ביומיים האחרונות. >

אז מה בדיוק הכוונה ב [u]את הרוח הוא מבקש[/u] ?

אני בפרק הזה תוך חודשיים איבדתי את אחי ואת אבי (שבר גדול) ומיד אח"כ פגשתי את האנתרופוסופיה.
חשוב גם להבין איזו שאלה עמדה שם ב'מאבק' הזה לא?

אכן, שמים לא עשית סלט בכלל. גיל 31 וחצי ניצב בדיוק באמצע הדרך בין 30 ל-33 ובו מתחולל לב המאבק בין העבר לעתיד, בין החומר לרוח וכו'... זהו גם אמצע הדרך מלידה ועד גיל 63, הגיל שבו באופן ארכיטיפי אנו מתחילים את הספירה לאחור (9 שנים עד גיל 72) ובגיל 72 תם היום הקוסמי שלנו (אם כי אנו כמובן יכולים לחיות גם לאחר מכן). שטיינר אמר על כך: מוות מתחת לגיל 72 הוא גורל, מעבר לכך הוא בחסד האלים ואני מוסיפה או בעזרת הטכנולגיה, שהיא משהו אחר לגמרי.

[u]מי שעובר כמוך, בצורה כה חותכת את הגילאים האלו, מעיד על עצמו, דרך גורלו כי את הרוח הוא מבקש.[/u]

נועה, תוכלי להרחיב קצת את האמירה הזו?
יש גם איזו אמירה על גיל 31 וחצי, בו מתקיים המאבק בין כוחות העבר למשהו אחר... זה באותו הקשר? או שאני עושה פה איזה 'סלט'?

<מלקטת>
מתוך [po]הריון מרוח הקודש[/po] מאת [po]נועה ברקת[/po]:

מכובע היועצת הביוגרפית שאני חובשת, אני רוצה להאיר כמה דברים על הגיל שבו כל זה קורה לך, רק אולי כדי לתת קונטקסט רחב לאובדן הזה שלך. בשנים בין גיל 30 לגיל 33 הזהות שהיתה לנו עד כה עוברת מעין מוות, מעין משבר. לא אצל כולם זה כל כך גלוי לעין כמו אצלך, שהרי זהותך בעשר השנים האחרונות היתה קשורה עם האדם ועם הילד שלו והיא מתה ואבדה לך. אבל כולנו עוברים אירוע כזה או אחר שמרסק, מפרק, שובר או בעדינות יותר, מרחיב את מי שאנחנו.
מכאן והלאה מתחילה בנייה של זהות חדשה, שיכולה להבשיל לכלל הכרה עם ישותנו הרוחנית הנצחית ומתוך כך גם מתגלה לנו מקומנו בתוך העולם שמסביבנו בצורה אחרת ממה שראינו עד כה.
את עוברת את אותם רגעים שבהם את מאבדת את כל מי שחשבת שתהיי ושאת, ומה תעשי מכאן אינו ברור. קיים רק הרצון הבוער ללדת ילד, להיות לאם, לתת מהאהבה שלך למישהו אחר. גם המלים שלך להרות לרוח הקודש, מרמזות במובן מסויים שההריון שאת מבקשת לעצמך באמת, הישות שאת הרה כעת, היא ישותך הרוחנית המבקשת לבוא אל העולם.
מי שעובר כמוך, בצורה כה חותכת את הגילאים האלו, מעיד על עצמו, דרך גורלו כי את הרוח הוא מבקש.
אני מאמינה כי האדם שאהבת היה קשור אליך בקשר גורל עמוק, אבל כזה שהיה שייך לעבר, שהגיע מהעבר ועכשיו שחרר אותך כדי שתוכלי לצעוד לעבר העתיד שלך.
אני מבינה את הכאב. באמת מבינה. זהו סוג של מוות. זהו מוות. החזיקי חזק במשאלתך, היי נכונה לכך שהעתיד יביא לך את משאלתך בדרכים שלא חלמת עליהן. לכי בעקבות הבקשה שלך לאהוב ולהעניק את האהבה שלך ותני לזמן להבשיל.
בגיל 42, תוכלי להתבונן אחורה על התקופה הזו ולקטוף את פירות המאמצים שלך.

[u]אז מה בפועל מומלץ לפי השיטה לאלו הרוצים להיגמל?[/u]
לא מכירה המלצות ספציפיות, מלבד אולי טיפול פיזי כלשהו. יעוץ ביוגרפי אינו מתיימר לפתור בעיות לאחר שהן כבר חדרו עמוק אל הגוף, אם כי הוא יכול לדון בסיבותיהן הרגשיות או הרוחניות.
באופן אישי, התוכנית הכי טובה שאני מכירה לטיפול בהתמכרויות היא קבוצות 12 הצעדים. תוכניות המבוססות על העקרון שבכל מקום שישנה התמכרות, יש לשים במקומה עקרונות רוחניים.

אז היום במקום לישון או להסתכר, העברתי עלים מהמרפסת לגינה, לחיפוי השתילים הצעירים. זה היה ממריץ ביותר (וגם מחמם). עכשיו אני רק צריכה להצליח לעשות דברים גופניים/חומריים יותר גם בפעמים הבאות...

[u]אנו זקוקים לסוכר כדי לחשוב, כדי להתרכז.[/u]
אז מה בפועל מומלץ לפי השיטה לאלו הרוצים להיגמל?
ומה בכלל יש למאסטר לומר על התמכרות/גמילה?

[u]והקטע הוא שהתחליף הכי טוב לסוכר זה... שינה![/u]
הסבר נוסף לזה הוא שבשינה הגופים הגבוהים שלנו נמצאים בעולם הרוח, ולכן זה תחליף מצוין... (אם כי יש גם בריחה לשינה)

[u]הקטע הביוגרפי מתקשר איכשהו לזה ששטיינר היה הביוגרף של גתה[/u]
העובדה ששטיינר היה הביוגרף של גתה היא כמובן מאד משמעותית כשמבינים את דרך המחשבה של שטינר וכמה הוא הושפע מגתה.
כל הגישה הפנומנולוגית - התבוננות בתופעות כשלמות ודרך המחקר של גתה היא הבסיס לאופן המחקר של שטיינר על המון דברים: ילדים, התפתחות העובר, חיים של בני אדם, טבע, חקלאות, אמנות, היסטוריה וכו'...
גם האופן שבו, כיועצים ביוגרפיים, אנחנו מתבוננים בחיי האדם בצורה שלמה וחוקרים אותם כתופעה, נגזרת מעבודתו של גתה.
ואם כבר הזכרת את המאסטר, הרי כמה שורות מתוך פאוסט, ששטיינר ציטט אותן בספרו הראשון: הפילוסופיה של החירות:
[list]
[*] שתי נפשות שוכנות, אבוי, בתוך חזי:
[/list]
אחת מהן רוצה להפרד מהאחרת
אחת אוחזת בעולם בתאוות אהבה גסה, אליו באיברים נצמדת
האחרת מתנשאת בעצמה מהקדרות לנחלת אבות מרוממים.*

[u]אנו זקוקים לסוכר כדי לחשוב, כדי להתרכז.[/u]
בדיוק!
והקטע הוא שהתחליף הכי טוב לסוכר זה... שינה!

אגב, מעניין עם הקטע הביוגרפי מתקשר איכשהו לזה ששטיינר היה הביוגרף של גתה... את יודעת משהו על זה?

סיפרתי לחברה על משיכה מוזרה לאכול מתוק ובעיקר ורוד מתוק בהריון והיא סיפרה לי שגם היא לא יכלה להתאפק מלזלול טופי שלרב היא אדישה אליו. יש הסבר לפי התאוריה??

[u]מלאכים ואנורקטיות, ועל ממתקים ועולם הרוח.[/u]
הד"ר (שטיינר) שהיה דוקטור במדעי הטבע, נכנס בפרטי פרטים בהרצאות שלו על התזונה על חומרים שונים שאנו אוכלים ועל המשמעות של הכמיהות שלנו לחומרים שונים, בייחוד לפני שאיבדנו את החוש הטבעי שלנו. הוא ממליץ למשל להתבונן בקפידה על התינוק הנגמל בשעה שהוא מתחיל לאכול אוכל מוצק ולראות למה הוא נמשך. בהרצאות ארוכות (שעוד לא הספיקותי לקרוא לגמרי) הוא נותן דוגמאות רבות לכך. למשל, הוא מספר איך ילדים עם נטייה לתולעים, אפילו קלה, יימשכו מאד לאכילת גזר. יש גם הסבר, אבל שכחתי ובכלל אני בעניין השוקולד (בשבילך יונת...)
והמתוק.
מהו ילד קוסמי?
זהו ילד שראשו גדול וכבד. נכון שלכל התינוקות הראש הוא יחסית גדול, אבל התינוק מהסוג הזה אפילו יותר. הוא מתפתח לאט יותר וקונה לעצמו שליטה על גופו בתהליך ארוך יותר מאשר של הילד הארצי. הוא ישות יותר של מחשבה והמפגש עם האדמה לא תמיד קל בעבורו. הרבה פעמים הוא זקוק לכך שיישאו אותו על כפיים והוא מתקשה להיגמל מחלב אמו, מזון שאינו חומרי ואינו מגיע מהאדמה ישירות ולכן מסייע לו להסתגל לעולם הזה.
חלב וסוכר - מרכיבים אלו שיש בשפע בחלב האם, הם מרכיבים אופייניים למזון שאינו לגמרי חומרי. מזון שמסייע לישות הגבוהה של האדם להגיע לעולם החומרי. אנו זקוקים למתיקות הזו כדי להרגיש את הקשר שלנו לשמיים שמהם באנו.
אנו זקוקים לסוכר כדי לחשוב, כדי להתרכז.
יש שפע של בעיות עם המשיכה לסוכר ולמתוק, רובן קשורות לכוחו של ה"אני" של האדם לעכל את הסוכר ולהשתמש בו. לא אכנס לפתלוגיות, בעיקר כי אני לא יודעת מספיק. רק אציין שני קצוות - האחד הילד הקוסמי שאינו מוצא חיבור לעולם החומרי ודוחה אותו מעליו, באכילה, או בדרכים אחרות. ילד זה למשל, ירצה לינוק הרבה זמן ולא יתעניין במאכלים אחרים. תהליך ההתגשמות שלו יהיה ארוך יותר והוא יזדקק ליותר זמן של "גידול" מילדים אחרים. הוא ירצה לגדול על סוכרים וחלב כמה שיותר זמן, לפעמים תוך יצירת פתולוגיה כמו השמנת יתר, רזון, עיכוב בהתפתחות וכו'...
הילד הקוסמי הוא הבל בסיפור בראשית. הילד שגדל להיות רועה צאן. הוא מייצג שלב באנושות לפני החקלאות (הקשורה עם קין), שלב שבו נהננו רק ממה שאמא אדמה נתנה וה(ע)ניקה באופן חופשי. חיינו אז בארץ זבת חלב ודבש - המזון הרוחני, לפני שהאדם התחיל לעבד ולעבוד את האדמה, בדרך קין.
טוב, זהו להיום, התייגעתי, אני חייבת כוס חלב עם קצת סוכר.

בדף [po]פתאום בגיל 34[/po] כתבת:

_וביעוץ הביוגרפי יאמרו: גיל 30, התלהבות הנעורים שוכחת, כוחות שהביאו את האדם עד לכאן עוזבים, "המלאך" של האדם מתרחק ממנו קצת, האדם מתחיל להיות קצת יותר חופשי.
האדם מתחיל לגבש תפיסת עולם, סדר מחשבתי, תפיסה של המציאות, מגבש מקום, זהות, "אני" יציב.
כל אלו מתגבשים._

הייתי שמחה לשמוע הרחבה
< אני לא מאמינה שזה ממש בעוד חודשיים!>

נועה, את יכולה לכתוב קצת יותר על מלאכים ואנורקטיות, ועל ממתקים ועולם הרוח? (מבטיחה לקרוא בעיון כל דבר שמופיעה בו המלה "שוקולד" :-))

הסמים הקלים (מריחואנה, חשיש, גראס, וכו') פועלים כך שהם משחררים את הגוף האתרי (גוף החיים) מהגוף הפיזי (קלות, שחרור מלא פירושו מוות..) האדם חווה אז את עצמו דרך גופו האתרי ולכן חויות של אחדות, קוסמיות, חיבור וכו'.. הן טיפוסיות. החוויה מחקה חוויות רוחניות שמושגות בזמן ארוך ובתרגול ממושך ובעצם "מקצרת תהליכים" רוחניים בכך שהיא מספקת את התוצאות באופן כימי.
למדנו גם על סמים אחרים, ובכל מקרה, לכל סם יש פעולה אחרת על החיבורים בין הגופים ולכל סם יש את המקבילה שלו באימון הרוחני. מתוך כך נמשכים אל הסמים השונים טיפוסים שונים שמבקשים אחר החוויות הרוחניות שהם מציעים.
הבעיה היא שבדרך כלל נמשכים אל הסמים הקלים כאמור אנשים שמלכתחילה החיבור שלהם אל גופם הפיזי בעייתי משהו ולכן הרבה פעמים השימוש בסם עלול לשבש עוד יותר את הקשר שלהם לפיזיות, שאכן, ככזו, היא מכאיבה למשתמש...
במקרים האלו, תהיה החלשות של כוחות הרצון - אותם הכוחות שמוציאים אל הפועל את מה שאנחנו חושבים ורוצים. הכוחות שלנו לעבוד, לפעול, לעשות, לשנות ולהיות באופן כללי אקטיביים לגבי מה שקורה בחיינו ילכו וייחלשו, כל אחד לפי אופיו ונתוניו ההתחלתיים. כמובן שמה שילך ויתחזק יהיה הנטייה לקבל את הכל כמו שהוא, פסיביות והשלמה עם הגורל, שיש כאלו שגם קוראים לה "לחיות בסבבה" או "להיות מואר".
אני, מתוך [po]האם יש דבר כזה סמים קלים[/po]
[hr]
[b]הנקה[/b]
ההנקה מרדימה את האינדיבדיואל - הנקה היא עדיין לא ממש מזון במובן הארצי (היא לא גדלה בשום מקום על פני האדמה), במובן הזה היא עדיין אוכל מאד "רוחני" שעוזר לישות המתגשמת לרדת לאט אל האדמה. המזון המוצק הוא חומר של האדמה והוא דורש כבר מאמץ מסוג אחר (לכן דרושות שיניים למשל, עצמות נוקשות). באכילה האדם קושר את עצמו לאדמה.
הרבה פעמים רואים את התינוקות האלו שקשה להם מאד לאכול את העולם - קשה להם להגיע לכאן (הם בדרך כלל עם ראש יותר גדול...)
ועוד על הנקה (עדיין מהדוקטור ובמגבלות ההבנה שלי): המזון הקוסמי הזה הוא זהה אצל כל האימהות. זאת אומרת שכל התינוקות היונקים ניזונים ונבנים מאותם החומרים - ולכן זה יוצר קשר ואחדות אנושית ראשונית. זה לא אומר, לדעתי, שבבגרות יהיה מדובר באדם חברותי, אלא מישהו שתחושתו הבסיסית בעולם היא של קשר ואחדות
אני מתוך [po]האם ינקתם[/po]
[hr]
[b]תינוק קוסמי ותינוק ארצי[/b]
בלימודי הביוגרפיה (נושא באנתרופוסופיה) שאני לומדת נתקלתי באבחנה בין שני טיפוסי יסוד של ילדים בגילאים 0-3: ילדים ארציים וילדים קוסמיים. הארציים נחושים להתגלם על האדמה הזו, חיי העולם הזה מענינים ומושכים אותם. הילדים הקוסמיים גם הם הגיע זמנם לבוא להיוולד, אבל יש בהם סוג של היסוס, קושי.הזיהוי חשוב לא על מנת לתייג וזהו, אלא כדי לתת לילד את מה שחסר לו כדי ליצור איזון.
פרמטרים להתבוננות:

איך הילד אוכל? הארציים אוכלים בתאבון יותר בולט.
גודל הראש: לילדים הקוסמיים יש ראש גדול יותר, בהיותם ישויות מחשבה יותר מאשר ישויות רצון.
איך הילד מניח את כף הרגל בשלב ההזדקפות שלפני ההליכה: הליכה על קצות האצבעות אופיינית לילדים הקוסמים (זה נראה כמו סוג של ריחוף), עקבים נטועים באדמה מייצגים יותר את הטיפוס הארצי.
הופעתן של מחלות חום: בשנים שהילד נמצא בתהליך התגשמות החום נושא פנימה את הכוח הרוחני, מעין מוליך של כוחות האני פנימה. ילדים שיודעים לפתח חום שייכים לטיפוס הארצי. חום זה ביטוי של השתוקקות, רעב להתגשמות.

שיטות הטיפול שהאנתרופוסופיה מביאה קשורות בין היתר בתזונה. למשל לילדים קוסמיים לתת מיץ גזר (גזר נטוע באדמה) ולארצים מיץ תפוחים (התפוח תלוי בשמיים) ובטח יש עוד ועוד אבל אני לא יודעת מספיק, רק מתמצתת לך מהמחברת שלי...
פשוט מה שאמרת על ההליכה שלה על קצות האצבעות הזכיר לי ואני משתפת אותך במעט הידע שיש לי
[po]ברונית ב[/po] מתוך [po]מה קורה לאחיינית שלי[/po]
[hr]
[b]תהליך התעברות[/b]
שתהליך ההפריה עצמו ותהליך הראשוני של יצירת העובר הוא תהליך רוחני במהותו שמתבטא דרך מחוות רוחניות (לדוגמא, הרגע שבו הזרעים מגיעים לביצית, סובבים אותה ו"רוקדים" ביחד מספר שעות. במהלך הריקוד הזה הן הזרעים והן הביצית מאבדים את זהותם הקודמת ונהיים לאורגן אחד, כשבסיום התהליך הזה זרע אחד נמס אל הביצית ומתחיל שינוי פנימי. זהו רגע רוחני מפני שזהו תהליך שבו דברים הם בהתהוות שזוהי על גל אחת כל הרוחניות כולה, נשמה שנמצאת במשור האלחושי יכולה "לראות" רק תהליכים כאלו).
לכן, הרוח היא שבונה את הפיזי, שמאפשר אחר כך דרך התפתחותו ל"רוח" לשכון בתוכו. מתי "נכנסת" הרוח אל הפיזי?
שלב אחד כזה הוא ביום ה-19 להפרייה, שלב שממנו מתחילה להתפתח צורת אדם. שלב אחר הוא סוף חודש שלישי שבו כבר יש צורת אדם מוגמרת. שלב נוסף - הלידה, שבה "נכנס" האוויר לריאות ומופיעה יכולת הדבור שהיא יכולת של הנשמה
אני מתוך [po]מתי נכנסת הנשמה לעובר[/po]

משהו שלמדתי מהמורה שלי לביוגרפיה: הבחילות בהריון הן תופעה די חדשה, של המאות האחרונות. הן קשורות קשר עמוק עם תהליך האינווידואציה של האישה, שצריכה לפנות מקום לאדם אחר לגדול בתוכה, מה שלא כזה ברור מאליו בימינו. לפיכך, הבחילה היא תוצאה של דחיה לא מודעת. רצון להקיא החוצה את ההתמסרות הטוטאלית הזו, שלא תתפוס את המקום שלי עצמי כישות מתפתחת.
במסורות בהן האינדווידואציה לא כזאת מהותית כמו במערב, למשל באפריקה, נשים כמעט לא סובלות מבחילות בהריון
<[po]ברונית ב[/po] מתוך [po]בחילות בהריון[/po]>

[b]מה זה ייעוץ ביוגרפי, ובמה הייעוץ שונה מטיפול פסיכולוגי?[/b]

יעוץ ביוגרפי הוא ענף שיצא מתוך עבודתו של רודולף שטיינר והאנתרופוסופיה והתפתח בשלהי המאה העשרים, מתוך עבודה של רופאים ותרפיסטים. היעוץ עוסק בהבנת חיי האדם לאור חוקים ביוגרפיים של התפתחות האנושית, מתוך שאיפה להגיע ולחקור את החידה שהיא האדם המיועץ. לרשות היועץ יש מצד אחד ידע על חוקי ההתפתחות האנושית ומצד שני כלי עבודה שבעזרתם הוא חוקר ביחד עם המיועץ את האירועים השונים כדי להבינם.
דרך העבודה היא מילולית ונעשית דרך חקר הביוגרפיה של המיועץ. אני לא מספיק בקיאה בפסיכולוגיה כדי להגיד את ההבדלים, מה עוד שיש זרמים רבים בפסיכולוגיה וחלק מהם סותרים זה את זה. היעוץ הביוגרפי אינו עוסק ביחסים בין היועץ למיועץ, אלא רק בהקשרם הקונקרטי, אינו עוסק בפרשנות, מתיחס לאירועים שהתרחשו בקונטקסט של הגיל והתפתחות האדם, מסייע למיועץ להבין טוב יותר את דרכו הייחודית בעולם, את הקשר שלו לעולם ומקומו וכמו ש-[po]אורנה שפרון[/po] ניסחה כה יפה - מסייע לו לקשור את עצמו עם גורלו ולראות בגורלו חלק מהותי ממי שהוא.