על ידי אלמונית_זמנית* » 26 אפריל 2018, 05:54
דברים שאני מפחדת מהם (בסדר אקראי, פחות או יותר):
- דיכאון אחרי לידה. חששתי מזה גם בהיריון הקודם ועכשיו אפילו יותר. זה שזה לא קרה לי אז לא מרגיע אותי, יש איזו תחושה אולי שרק הצלחתי לדחות את הקץ. אין ספק שאני בסיכון לזה. מצד שני, המודעות לכך משמעותית ומאוד עזרה לי בפעם הקודמת. אני מפחדת יותר כי הפעם הלידה צפויה להיות בחורף, תקופה שגם ככה מועדת לשיבושי מצב רוח מבחינתי, וגם כי כבר יש לי ילד אחד גדול ומבין ואני חוששת נורא מלפגוע בו.
- סימפיזיוליזיס, כאבים כתוצאה מהתרחבות יתר של עצמות האגן. סבלתי מזה בהיריון הקודם וזה היה סיוט. כאב שלא עוזב ומלווה אותי כל הזמן. הסבירות לחזרה של זה היא מאוד גבוהה ובהרבה מקרים בהיריון נוסף זה גם חוזר באופן חמור יותר ומתחיל מוקדם יותר. אני גם מגיעה להיריון במצב גופני די ירוד אחרי שתקופה מאוד ארוכה לא תרגלתי יוגה או כל פעילות גופנית אחרת. בניגוד לבמקרים רבים ששמעתי עליהם, הסימפי גם לא עזב אותי מייד אחרי הלידה, אלא ליווה אותי בערך שנה, גם אם בצורה די מינורית. יודעת שכנראה אשרוד את זה גם הפעם, אבל מצב מתבאסת מראש.
- איך מתפקדים ומסתדרים בחופשת לידה עם ילד בן כמעט שלוש, בחורף ובלי לנהוג? חוששת מהלוגיסטיקה, מזה שלא אוכל לנוח כמו שצריך, מזה שלא אסתדר בלי אוטו ושיהיה לי קשה לצאת מהבית ושאין לי מעגל חברתי מספיק תומך.
- מפחדת מזה שהתינוק או התינוקת יהיו שונים מאוד מהבן שלי שהיה תינוק נוח יחסית, בריא והסתגל בקלות לעולם. מפחדת מתינוק שייבכה המון, שלא יישן, שלא אדע להרגיע, שיהיה לו קשה. ראשית ההורות שלי הייתה חוויה מאוד טובה, מעצימה, מחזקת. חיכיתי והתכוננתי להמון קשיים ובסוף לא נאלצתי להתמודד איתם, היה יותר קל משחשבתי. מפחדת שהפעם יהיה אחרת, קשה יותר.
- מפחדת מהטלטלה. ממה שההיריון והלידה יעשו לתא המשפחתי הקיים שלנו, לזוגיות שעורערה כל כך אחרי הלידה הקודמת ולקח לה זמן להתאושש.
- מפחדת מהלידה, למרות שכבר חוויתי לידה אחת שהייתה סבירה בסך הכול, מפחדת שיהיה שונה. הלידה הייתה מהירה יחסית אז מפחדת שזו תהיה מהירה מדי. מפחדת מהסתבכות, מניתוח, מזה שלא יתאפשר לי להיות צמודה לתינוק וזה כל כך חשוב לי. מפחדת מהתערבויות, מסיבוכים. מתבאסת מהאשפוז אחרי הלידה והשהייה בבית חולים.
- מפחדת מכל מה שיכול להסתבך בהיריון. מהפלה או מלידה שקטה, מפגיעה בעובר בגלל מחלה או זיהום, מכה בבטן, מומים גנטיים, מכל מה שעשוי להסתבך.
- חוששת מחולשה, עייפות, בחילות, נדודי שינה וכל שאר התופעות הרגילות והמציקות של היריון, ואיך הן ישפיעו על התפקוד שלי וההתנהלות שלי עם הבן שלי, בבית ובעבודה.
זהו? אני מסתכלת על הרשימה וקצת צוחקת על עצמי אבל גם מחבקת. את כל אחד מהפחדים הגדולים כאן אפשר לפרק לעוד מיליון פחדים קטנים שמרכיבים אותו.
מותר לך לפחד, הפחד שלך אמיתי. חלק מהדברים ייקרו, בוודאות. ואת תתמודדי איתם. חלק מהדברים אפשר רק לקוות ולייחל ולהתפלל שלא יקרו. ואם יקרו גם אז תתמודדי איתם, איכשהו. אבל חלק, לחלק אפשר להתכונן, איכשהו, אולי. וזה תמיד עוזר לי, לגבש תוכנית.
מחר (או שזה כבר היה היום) מתחילה את שבוע 6. בהיריון הקודם רק בשלב הזה גיליתי על ההיריון, מזה שהתחילו בחילות והקאות איומות שליוו אותי כמה חודשים ובעוצמה פחותה גם בהמשך. מרגישה קצת כמו פצצת זמן קטנה, מחכה שזה יתחיל.
דברים שאני מפחדת מהם (בסדר אקראי, פחות או יותר):
[list=1]
[*] דיכאון אחרי לידה. חששתי מזה גם בהיריון הקודם ועכשיו אפילו יותר. זה שזה לא קרה לי אז לא מרגיע אותי, יש איזו תחושה אולי שרק הצלחתי לדחות את הקץ. אין ספק שאני בסיכון לזה. מצד שני, המודעות לכך משמעותית ומאוד עזרה לי בפעם הקודמת. אני מפחדת יותר כי הפעם הלידה צפויה להיות בחורף, תקופה שגם ככה מועדת לשיבושי מצב רוח מבחינתי, וגם כי כבר יש לי ילד אחד גדול ומבין ואני חוששת נורא מלפגוע בו.
[*] סימפיזיוליזיס, כאבים כתוצאה מהתרחבות יתר של עצמות האגן. סבלתי מזה בהיריון הקודם וזה היה סיוט. כאב שלא עוזב ומלווה אותי כל הזמן. הסבירות לחזרה של זה היא מאוד גבוהה ובהרבה מקרים בהיריון נוסף זה גם חוזר באופן חמור יותר ומתחיל מוקדם יותר. אני גם מגיעה להיריון במצב גופני די ירוד אחרי שתקופה מאוד ארוכה לא תרגלתי יוגה או כל פעילות גופנית אחרת. בניגוד לבמקרים רבים ששמעתי עליהם, הסימפי גם לא עזב אותי מייד אחרי הלידה, אלא ליווה אותי בערך שנה, גם אם בצורה די מינורית. יודעת שכנראה אשרוד את זה גם הפעם, אבל מצב מתבאסת מראש.
[*] איך מתפקדים ומסתדרים בחופשת לידה עם ילד בן כמעט שלוש, בחורף ובלי לנהוג? חוששת מהלוגיסטיקה, מזה שלא אוכל לנוח כמו שצריך, מזה שלא אסתדר בלי אוטו ושיהיה לי קשה לצאת מהבית ושאין לי מעגל חברתי מספיק תומך.
[*] מפחדת מזה שהתינוק או התינוקת יהיו שונים מאוד מהבן שלי שהיה תינוק נוח יחסית, בריא והסתגל בקלות לעולם. מפחדת מתינוק שייבכה המון, שלא יישן, שלא אדע להרגיע, שיהיה לו קשה. ראשית ההורות שלי הייתה חוויה מאוד טובה, מעצימה, מחזקת. חיכיתי והתכוננתי להמון קשיים ובסוף לא נאלצתי להתמודד איתם, היה יותר קל משחשבתי. מפחדת שהפעם יהיה אחרת, קשה יותר.
[*] מפחדת מהטלטלה. ממה שההיריון והלידה יעשו לתא המשפחתי הקיים שלנו, לזוגיות שעורערה כל כך אחרי הלידה הקודמת ולקח לה זמן להתאושש.
[*] מפחדת מהלידה, למרות שכבר חוויתי לידה אחת שהייתה סבירה בסך הכול, מפחדת שיהיה שונה. הלידה הייתה מהירה יחסית אז מפחדת שזו תהיה מהירה מדי. מפחדת מהסתבכות, מניתוח, מזה שלא יתאפשר לי להיות צמודה לתינוק וזה כל כך חשוב לי. מפחדת מהתערבויות, מסיבוכים. מתבאסת מהאשפוז אחרי הלידה והשהייה בבית חולים.
[*] מפחדת מכל מה שיכול להסתבך בהיריון. מהפלה או מלידה שקטה, מפגיעה בעובר בגלל מחלה או זיהום, מכה בבטן, מומים גנטיים, מכל מה שעשוי להסתבך.
[*] חוששת מחולשה, עייפות, בחילות, נדודי שינה וכל שאר התופעות הרגילות והמציקות של היריון, ואיך הן ישפיעו על התפקוד שלי וההתנהלות שלי עם הבן שלי, בבית ובעבודה.
[/list]
זהו? אני מסתכלת על הרשימה וקצת צוחקת על עצמי אבל גם מחבקת. את כל אחד מהפחדים הגדולים כאן אפשר לפרק לעוד מיליון פחדים קטנים שמרכיבים אותו.
מותר לך לפחד, הפחד שלך אמיתי. חלק מהדברים ייקרו, בוודאות. ואת תתמודדי איתם. חלק מהדברים אפשר רק לקוות ולייחל ולהתפלל שלא יקרו. ואם יקרו גם אז תתמודדי איתם, איכשהו. אבל חלק, לחלק אפשר להתכונן, איכשהו, אולי. וזה תמיד עוזר לי, לגבש תוכנית.
מחר (או שזה כבר היה היום) מתחילה את שבוע 6. בהיריון הקודם רק בשלב הזה גיליתי על ההיריון, מזה שהתחילו בחילות והקאות איומות שליוו אותי כמה חודשים ובעוצמה פחותה גם בהמשך. מרגישה קצת כמו פצצת זמן קטנה, מחכה שזה יתחיל.