דף מקסים,

והנה הציטוט מג'ובראן ח'ליל ג'ובראן בעבריתף
"ילדיכם אינם ילדיכם,
כי פרי געגועי החיים אל עצמם.
באים המה דרככם אך לא מכם,
חיים עמכם אך אינם שייכים לכם".

_דף מקסים,
בעיני דווקא הולם אותו שמו._

דף מקסים,
בעיני דווקא הולם אותו שמו.
השמות שהצעת נראים לי יותר קשורים לסוגיות גירושין או דיונים על נסיונות המדינה לחייב הורים לחסן/לשלוח לבי"ס וכו'.

הילדים שלי הם באחריותי.
הם שייכים לעצמם.

אני אומרת "הילדים שלי" כי ככה נהוג.
אולי לומר "הילדים שילדתי?"
נשמע מאולץ

כשרוני נולדה הסבא היה מאד מעורב. התחושה שעברה אלי היתה רוני היא לא רק שלך היא של כולם. אולי פירשתי לא נכון ואולי זו באמת היתה כוונתו. מכל מקום, אהבתי אותה מאד. אבל היה לי קשה עם זה שהיא לא שלי שלי שלי. אחרי כמה חודשים עשיתי את הסוויטש. היום כל ילד שנולד הוא קודם כל שלי.
שלי באחריות לגורלו, באהבתי אליו, בטיפול בו וכו'. שלי כל עוד הוא זקוק לי.
והצורך באם הוא דבר משתנה וכך משתנה תחושת השייכות שלי לפחות.

אני דובר ספרדית, לכן, רציתי להתחלק עימכם במלות השיר של אחד המלחינים הספרדים המבריקים ביותר Joan Manuel Serrat.
השיר שמו:

ESOS LOCOS BAJITOS

A menudo los hijos se nos parecen
asi nos dan la primera satisfaccion
esos que se menean con nuestros gestos
echando mano a cuanto hay a su alrededor
Esos locos bajitos que se incorporan
con los ojos abiertos
de par en par
sin respeto al horario ni a las costumbres
y a los que "por su bien" ... hay que "domesticar"
Nino, deja de joder con la pelota!
¡ Nino, que eso no se dice,
que eso no se hace
que eso no se toca"
Cargan con nuestros dioses y nuestro idioma
nuestros rencores y nuestro porvenir
por eso nos parece que son de goma
y que les bastan nuestros cuentos para dormir.
Nos empenamos en dirigir sus vidas
sin saber el oficio y sin vocacion
les vamos transmitiendo nuestras frustaciones
con la leche templada y en cada cancion.
Nino, deja de joder con la pelota!
¡ Nino, que eso no se dice,
que eso no se hace
que eso no se toca"
Nada ni nadie puede impedir que sufran
que las agujas avancen en el reloj
que decidan por ellos, que se equivoquen
que crezcan y que un dia
nos digan ... ¡ adios !

אם אינכם קוראים ספרדית, תודיעו לי, ואשמח לתרגמו כמיטב יכולתי עבורכם.

THOSE SHORT CRAZY PEOPLE - translated by bablefish!

Often the children look like us therefore they give to the first
satisfaction those us that wag with our gestures throwing hand to whatever
are to his around Those short crazy people who get up themselves wide with
the open eyes without respect to the schedule nor to the customs and to
which "by his or"... it is necessary "to domesticate" Boy, he lets joder
with the ball! Boy, who that does not say, that that does not become that
that is not touched "Load with our Gods and our language our resentments and
our future for that reason seems to us that they are of rubber and that our
stories are enough to them to sleep. We insisted on directing its lives
without knowing the office and without vocation we are to them transmitting
our frustrations with tempered milk and in each song. Boy, lets joder with
the ball! Boy, who that does not say, that that does not become that that
does not touch "to Anything or anybody can prevent that they suffer that the
needles advance in the clock that decide by them, that they are mistaken
that they grow and who a day they say to us... good bye!

שתקתי וחיכיתי והנה בסוף באו יונת וענת וניסחו נהדר - שיחרור מ"בעלות", העדפת ה"התחברות". השתיקה משתלמת!

עם משוייך אין לי קושי

לגבי ההבדל:
אני נותנת לו יותר חופש ומרחב ובחירה בחייו
למורת רוחם של רבים מהסובבים אותי

אני יכולה להשאר שלווה גם כשהוא בסבל - כי זה שלו
וזאת, בלי לפגוע כלל בניסיון להקל ולעזור
אני מציעה לו טיפול שיבריא אותו
אבל אם הוא מסרב לקחת אותו, אני מרשה לו להיות חולה

בעיקרון, לא פירטתי כי זה קשה... זה ניואנסים קטנים
שלא הייתי מודעת להם אילו לא חוויתי שוב ושוב את הפער ליד הורים אחרים.

אפילו בחינוך הביתי, איכשהו אני מוצאת עצמי
משאירה ליהונתן יותר אפשרויות בחירה, מצד אחד
ולוקחת לעצמי יותר מקום, מצד שני.

אני מאמינה באמת ובתמים שהוא היחידי שיודע מה באמת טוב לו
ולכן, עסוקה יותר בלהקשיב מאשר בלהחליט ולקבוע בשבילו.
זה לא מפחית כלום מחובותיי להגן עליו כשפוגעים בו
ולהקנות לו כלים לחיים מאושרים בעולם של מבוגרים
חחחחח כמה שאפשר כי אני הרי לא ממש יודעת איך עושים את זה

נאוה, תפרטי: הבדל בין מה למה? בין מי למי? ואיזה הבדל?
אגב לא התכוונתי שהילד שייך לי אלא שאנחנו שייכים אחד לשני. משויכים. יש איזה ניואנס בין להגיד "שלי" לבין להגיד "שייך לי". הרי המילה - בני - משמעותה הבן שלי. המילה - בן זוגי משמעה בין הזוג שלי.
אחרת, מה מבדיל אותם מכל שאר האנשים?
אני חושבת שלו רק מתוקף הקרבה הפיזית נוצרת שייכות, קשר, יחסי גומלין. שלא לדבר על כל האספקטים האחרים של הקרבה וההקרבה.

אני לא מרגישה שיהונתן שייך לי

אני חשה זכות גדולה על שנבחרתי להיות הערוץ שדרכו הוא בחר להיוולד
וזכות גדולה על שנבחרתי ללוות אותו בתהליך הקליטה שלו על כדור הארץ

אני רואה את ההבדל שזה עושה בכל אפיקי החיים שלנו

השיר הזה הולחן.מישהו יודע מה שם הלהקה ששרה אותו במקור? (הכרתי אותו בביצוע ה"דיסונאנס" ,להקה לא לגמרי מקצועית שהיתה מבצעת שירי אחרים בקיוטו,יפן.אולי במקרה במקרה מישהו מכיר ויש לו אפילו הקלטת שלהם..?)

נכון. ההבחנה צריכה להיות בין שייכות, שזה רגש בסיסי וחיובי לכשעצמו, לבין בעלות, רכושנות, שתלטנות וכאלו.
הרי אי אפשר לגדל ילד בלי תחושת שייכות עמוקה. אפשר, - אבל לא כדאי.
העניין הזה עם ה"שחרור" הוא מעט תיאורתי לגבי. איזה סוג של שחרור אפשר לאפשר לתינוק בן שבוע? האם יש מישהו שאין לו שום גבולות אדומים בחופש שהוא נותן לילדים הקטנים שלו?
לא הייתי משאירה את התינוק שלי לבד ליד נר בטווח ידו לפני שהוא יודע שאש זה חם חם חם, או נותנת לילד לשחק עם חומרים כימיים לפני שהוא מבין את סוג הסכנה הטמון בהם.

יותר מדבר אלי (אם כי עדין ממש לא קל לביצוע) תחום האמון - שגם הוא יכול להיווצר רק אחרי שנוצרות קרבה והבנה במידה כלשהי. אני לא יכולה לתת אמון ולסמוך לפני שיש התחברות כלשהי, או תנאים מסוימים. בעצם כמו שאמרת החיבור מאפשר לוותר על בעלות זה גם נורא נכון בזוגיות. גברים מסוימים מתלוננים על זה שבנות הזוג לא נותנות בהם אמון בעודם מגבילים את ההתחברות במידה ניכרת.

לעניין חבלי הטבור הניתרים והולכים בגידול ילדים, הם בתחום החיבור וההפרדה ולא בתחום תחושת השייכות שבני האדם נוהגים להרגיש אל צאצאיהם עד מותם.

כותרת העמוד מקסימה, וכן ציטוט המכשפה. אם כי אצלי הכביסה לא יושבת על המצפון, היא פשוט תופסת המון מקום ולאף אחד אין מה ללבוש.

יש קטע נפלא בספר הנפלא "תהנו" של אורסולה לה-גווין הנפלאה, שבו מכשפה אחת מדברת על גברים ונשים, ואומרת "מי ידע היכן אשה מתחילה והיכן היא נגמרת?". ובאמת, האם הילדים הם חלק מאיתנו או שהם נפרדים? ובני זוגנו? והבית? והכביסה שמצטברת - הרי אם היא נפרדת מאיתנו אז למה היא יושבת לנו על המצפון?

אני מאוד אוהבת את השיר הזה של ג'יבראן, ולהבנתי הוא מדבר על שחרור מתחושת בעלות ולא מתחושת החיבור. למעשה החיבור הוא מה שמאפשר לי לוותר על הבעלות. ככה שמה שכתבת כל-כך יפה מבחינתי לא סותר את השיר, אלא משתלב איתו. ובניסוח אחר:
_אם את אוהבת מישהו - שחררי אותו.
אם הוא חוזר, הוא שלך לתמיד;
אם לא, הוא מעולם לא היה..._

כן, אבל יום אחד ניתק חבל הטבור. פעם האמיתי, ופעמים רבות חבלים דמיוניים, והוא נהיה פחות ופחות "שלי".

אלו שאומרים שהילד לא שייך לנו אלא לעצמו, אני חושבת שהם לא היו אף פעם אמא . ג'ובראן חליל ג'וברן וגם ג'ין לידלוף ככל הידוע לי, לא היו אמהות בעצמם.

כשאני מחבקת את הילד שלי אז הוא שלי שלי שלי ולא אכפת לי מה אומרים החכמים ואפילו בעקרון הרצף. יש חיבור שעובד בכל הרמות: הוא שלי כמו שהיד שלי היא שלי וכמו שהלב שלי הוא שלי ואולי אפילו יותר.
כשאני מתבוננת בו, לפעמים נדמה לי שאני מתבוננת בלב שלי.

אני מאמינה שזה לא סותר את כל מה שכדאי לאפשר ילד, למרות שזה מה זה קשה מאד לפעמים.

. . . וההבנה שהילד לא שייך לך אלא לעצמו . . .
אם כבר, אז אפשר לקרוא גם את חליל ג'יברן ב"הנביא" !! (אגב, משורר והוגה לבנוני) -- הרבה יותר מקורי, לדעתי, ו פיוטי.

And he said: Your children are not your children. They are the sons and daughters of Life's longing for itself. They come through you but not from you, And though they are with you, yet they belong not to you. You may give them your love but not your thoughts. For they have their own thoughts. You may house their bodies but not their souls, For their souls dwell in the house of tomorrow, which you cannot visit, not even in your dreams.

You may strive to be like them, but seek not to make them like you. For life goes not backward nor tarries with yesterday. You are the bows from which your children as living arrows are sent forth. The archer sees the mark upon the path of the infinite, and He bends you with His might that His arrows may go swift and far.

Let your bending in the archer's hand be for gladness; For even as he loves the arrow that flies, so He loves also the bow that is stable.

'The Prophet', Khalil Ghibran

דיון שהתחיל בדף מדור עקרון הרצף: