עם משוייך אין לי קושי
לגבי ההבדל:
אני נותנת לו יותר חופש ומרחב ובחירה בחייו
למורת רוחם של רבים מהסובבים אותי
אני יכולה להשאר שלווה גם כשהוא בסבל - כי זה שלו
וזאת, בלי לפגוע כלל בניסיון להקל ולעזור
אני מציעה לו טיפול שיבריא אותו
אבל אם הוא מסרב לקחת אותו, אני מרשה לו להיות חולה
בעיקרון, לא פירטתי כי זה קשה... זה ניואנסים קטנים
שלא הייתי מודעת להם אילו לא חוויתי שוב ושוב את הפער ליד הורים אחרים.
אפילו בחינוך הביתי, איכשהו אני מוצאת עצמי
משאירה ליהונתן יותר אפשרויות בחירה, מצד אחד
ולוקחת לעצמי יותר מקום, מצד שני.
אני מאמינה באמת ובתמים שהוא היחידי שיודע מה באמת טוב לו
ולכן, עסוקה יותר בלהקשיב מאשר בלהחליט ולקבוע בשבילו.
זה לא מפחית כלום מחובותיי להגן עליו כשפוגעים בו
ולהקנות לו כלים לחיים מאושרים בעולם של מבוגרים
חחחחח כמה שאפשר כי אני הרי לא ממש יודעת איך עושים את זה