על ידי שיחות* » 12 פברואר 2009, 12:08
באמת קטע (-: גם אני,
כשראיתי את הדף במה חדש הייתי בטוחה שהוא עתיק!
אז אני רוצה להרחיב רק בטיפונת תובנה שעלתה לי בעקבות הסיפור הזה:
הטקסט הראשון שממש שמענו אותה קוראת, היה הטקסט הבא:
מה בעננה? בעננה (ציור של גשם)
שטה, שטה העננה,
באה ל (ציור של שדה)
רחצה העננה ה(ציור של פרח)
יצא גד ל(שדה)
האדמה רכה!
זרע חסה, נטע (ציור של עץ)
שרה, שרה האדמה,
שרה, שרה העננה:
ל, ל, ל, ל, ל, ל !*
זה היה דף שקיבלה בביקור הראשון בכתה, כמה שבועות אחרי תחילת שנת הלימודים, במסגר ביקורי "העשרה" שהיא החליטה לקחת, לשמחתנו בהסכמה ובשיתוף פעולה נדיר של הנהלת בית הספר ופתיחות מרעננת כלפי תופעת החינוך הביתי.
משם, היא עברה לספרים. אז התבדחתי כמה פעמים "היא הלכה יום אחד לבית ספר והתחילה לקרוא" אבל למען האמת, מזדמן לכולנו כאן חלון יפהפה שממחיש את מה שאנחנו טוענים כל הזמן:
ילדים בחינוך ביתי רוכשים כלים כל העת. בכל תחום. אבל, לרוב, הם מביאים את הכלים האלה לביטוי חיצוני רק
כאשר עולה הצורך .
בתי לא רמזה לנו אפילו ברמז קל שבקלים שהיא יודעת לקרוא או רוצה בזה. השהייה בכתה, בקבוצה שכבר יודעת לקרוא קצת, העלתה את הצורך להחצין את הכושר הזה ולהפוך אותו לפעיל.
אני יודעת שמחנכים מהבית (כמעט אף פעם) לא זקוקים ל"הוכחות" (טוב נו, חוץ מכשאנחנו כן...), אבל אני בהחלט רואה בזה סוג של הוכחה, או מרגיעון. אין מה להשתמש בזה על סבתות דואגות כי מיד מקבלים לפרצוף "נו אז לא חבל שהיא לא הולכת רגיל?! "
אבל מסתתרת כאן דקות שרק יודעי דבר יכולים לחוש בה וליהנות ממנה. זר לא יבין זאת. אז תיהנו (-:
באמת קטע (-: גם אני,
[u]כשראיתי את הדף במה חדש הייתי בטוחה שהוא עתיק![/u]
אז אני רוצה להרחיב רק בטיפונת תובנה שעלתה לי בעקבות הסיפור הזה:
הטקסט הראשון שממש שמענו אותה קוראת, היה הטקסט הבא:
[list]
[*] עננה באה! עננה שטה!
[/list]
מה בעננה? בעננה (ציור של גשם)
שטה, שטה העננה,
באה ל (ציור של שדה)
רחצה העננה ה(ציור של פרח)
יצא גד ל(שדה)
האדמה רכה!
זרע חסה, נטע (ציור של עץ)
שרה, שרה האדמה,
שרה, שרה העננה:
ל, ל, ל, ל, ל, ל !*
זה היה דף שקיבלה בביקור הראשון בכתה, כמה שבועות אחרי תחילת שנת הלימודים, במסגר ביקורי "העשרה" שהיא החליטה לקחת, לשמחתנו בהסכמה ובשיתוף פעולה נדיר של הנהלת בית הספר ופתיחות מרעננת כלפי תופעת החינוך הביתי.
משם, היא עברה לספרים. אז התבדחתי כמה פעמים "היא הלכה יום אחד לבית ספר והתחילה לקרוא" אבל למען האמת, מזדמן לכולנו כאן חלון יפהפה שממחיש את מה שאנחנו טוענים כל הזמן:
ילדים בחינוך ביתי רוכשים כלים כל העת. בכל תחום. אבל, לרוב, הם מביאים את הכלים האלה לביטוי חיצוני רק [b]כאשר עולה הצורך[/b] .
בתי לא רמזה לנו אפילו ברמז קל שבקלים שהיא יודעת לקרוא או רוצה בזה. השהייה בכתה, בקבוצה שכבר יודעת לקרוא קצת, העלתה את הצורך להחצין את הכושר הזה ולהפוך אותו לפעיל.
אני יודעת שמחנכים מהבית (כמעט אף פעם) לא זקוקים ל"הוכחות" (טוב נו, חוץ מכשאנחנו כן...), אבל אני בהחלט רואה בזה סוג של הוכחה, או מרגיעון. אין מה להשתמש בזה על סבתות דואגות כי מיד מקבלים לפרצוף "נו אז לא חבל שהיא לא הולכת רגיל?! "
אבל מסתתרת כאן דקות שרק יודעי דבר יכולים לחוש בה וליהנות ממנה. זר לא יבין זאת. אז תיהנו (-: