טוב, מזל שכותבים כאן כמה דברים בעברית...
חני תה, אני אנסה להתייחס לנקודות שהעלת.
כיון שבלקיחת את האחריות מן הילד ובהגבלת חופש הבחירה שלו אנו למעשה סותרים את העקרונות הבסיסיים של החינוך הביתי.
לא מסכימה.
יש כל מיני גישות בחינוך ביתי (הומסקולינג, אנסקולינג וכל מה שמתקיים על הרצף בין שתי הגישות), ואני לא רואה איך הגבלה על טלוויזיה סותרת איזשהו עקרון של חינוך ביתי. שהרי המשמעות של חינוך ביתי היא לקיחת האחריות של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם בעצמם, ללא עזרת מוסדות חיצוניים. לא רואה קשר בין השניים.
כיון שלפי גישה אחת מסויימת, רק בהינתן החופש המוחלט (במסגרת גבולות כלליים ) יתפתח הילד ויגדל להיות מבוגר אנושי, עצמאי, מאושר...
אין דבר כזה חופש מוחלט, כפי שאת עצמך סייגת -
במסגרת גבולות כלליים. במסגרת זה שתמיד יש מסגרת, תמיד יהיו כללים כלשהם, יכולים להיכנס גם כללי טלוויזיה, אם ההורה חש שזה עד כדי כך חשוב.
הרי אף אחד מההורים המאפשרים ביותר - המשחררים ביותר לא נותן לילדו לרוץ לכביש בשם החופש. כנ"ל כאן: אם הורה חושב שטלוויזיה היא
מסוכנת להתפתחותו ולשלמות גופו ונפשו של ילדו, אין שום סיבה להציב את עקרון החופש, מעל עקרון האחריות ההורית להגן על ילדינו מפני סכנות.
כיון שלא ברור מה רע יותר: הנזק הנגרם מצפיה בטלויזיה או הנזק שנגרם לילד הגדל בידיעה שאסור לו, עם תשוקה לא מסופקת.
אז אם לא ברור, זה אומר בהכרח שצריך לבחור בטלוויזיה? למה לא הפוך?
מעבר לזה, יש כל מיני דרכים להתמודד עם הנושא. אצלנו למשל אין טלוויזיה וגם אין צפייה של סרטים במחשב (וגם אין משחקי מחשב. במחשב כותבים מיילים, או ב-וורד או מציירים).
אז כשאין טלוויזיה בבית, אבל כשנמצאים אצל אנשים אחרים אין הגבלה על מה אפשר לעשות ומה לא, אין תחושה של
איסור. זה יותר כמו: אצלנו יש כאלה סוגי מאכלים, ואצל אנשים אחרים יש מאכלים אחרים (אפרופו דיוני הממתקים, ימי ההולדת וכ'ו). וברגע שאין איסור, ולא עושים מזה אישיו, אין בזה תשוקה לא ממומשת. שהרי היא ממומשת, רק במינונים נמוכים ומוגבלים. בוודאי שהיה יותר כיף לילדים לו היה אפשר לצפות בטלוויזיה כל היום באופן חופשי, אבל גם לצרכני סמים היה יותר כיף לו יכלו לעשן/להסניף/להזריק כל היום באופן חופשי.
המסובבת באסוציאציה של "זה רע", שנחשף לראשונה לתכנים המזיקים של הטלויזיה בגיל מבוגר ללא כל יכולת הגנה מפניה.
אולי דווקא חשיפה לטלוויזיה בגיל מבוגר יותר מספקת הגנה גדולה יותר, כי האדם כבר יותר בשל, יותר מגובש ובטח פחות מולעט במסרים של התרבות מהערבית (אלימות, מיניות, צרכנות וכו').
כיון שהטלויזיה היא חלק בלתי נפרד מהחברה שלנו - עדיף להכיר את האויב וללמוד אותו ואת האסטרטגיות המנצחות שלו.
זה סיבה לתת לילדים לצפות בטלוויזיה? כדי שיכירו את האויב? אם זה אויב, לא עדיף לא להכיר אותו? או לפחות לחכות עם ההיכרות לגיל שבו האדם יותר מגובש?
מי שצופה בטלוויזיה לא לומד את האסטרטגיות המנצחות שלו. הוא פשוט שותה בשקיקה את מה שמגישים לו.
ונכון, אם ישב ההורה עם ילדו לצפייה ביקורתית משותפת, הרי שזו חוייה אחרת לגמרי. האם יש הורה שמסוגל לעשות זאת באופן שוטף ויומיומי? למי יש זמן לזה? לא עדיף סתם ללכת לפיקניק עם חברים?
סביבה סטרילית לא מסייעת בהכרח לפיתוח אישיות ביקורתית.
אנחנו ביקורתיים, בין השאר, בגלל שניתנה לנו מנת החשיפה המתאימה למגוון תכנים.
את בעצם אומרת שילדים צריכים לראות טלוויזיה כדי שיוכלו להיות ביקורתיים.
אך מכיוון שטלוויזיה מתמחה בעיקר בטמטום חושים, קשה לי לראות איך דווקא ממנה תוכלי להשיג את מטרתך כפי שניסחת אותה: ילד שגדל לאדם ביקורתי.
אבל מעבר לזה, אינך חושבת שאפשר לגדול להיות ביקורתיים גם בלי להתחנך על ברכי הטלוויזיה?
נזכרתי במאמר
הזה המסביר מדוע צפייה בטלוויזיה היא התמכרות לכל דבר.
טוב, מזל שכותבים כאן כמה דברים בעברית... :-)
[po]חני תה[/po], אני אנסה להתייחס לנקודות שהעלת.
[u]כיון שבלקיחת את האחריות מן הילד ובהגבלת חופש הבחירה שלו אנו למעשה סותרים את העקרונות הבסיסיים של החינוך הביתי.[/u]
לא מסכימה.
יש כל מיני גישות בחינוך ביתי (הומסקולינג, אנסקולינג וכל מה שמתקיים על הרצף בין שתי הגישות), ואני לא רואה איך הגבלה על טלוויזיה סותרת איזשהו עקרון של חינוך ביתי. שהרי המשמעות של חינוך ביתי היא לקיחת האחריות של הורים לגדל ולחנך את ילדיהם בעצמם, ללא עזרת מוסדות חיצוניים. לא רואה קשר בין השניים.
[u]כיון שלפי גישה אחת מסויימת, רק בהינתן החופש המוחלט (במסגרת גבולות כלליים ) יתפתח הילד ויגדל להיות מבוגר אנושי, עצמאי, מאושר...[/u]
אין דבר כזה חופש מוחלט, כפי שאת עצמך סייגת - [u]במסגרת גבולות כלליים[/u]. במסגרת זה שתמיד יש מסגרת, תמיד יהיו כללים כלשהם, יכולים להיכנס גם כללי טלוויזיה, אם ההורה חש שזה עד כדי כך חשוב.
הרי אף אחד מההורים המאפשרים ביותר - המשחררים ביותר לא נותן לילדו לרוץ לכביש בשם החופש. כנ"ל כאן: אם הורה חושב שטלוויזיה היא [b]מסוכנת[/b] להתפתחותו ולשלמות גופו ונפשו של ילדו, אין שום סיבה להציב את עקרון החופש, מעל עקרון האחריות ההורית להגן על ילדינו מפני סכנות.
[u]כיון שלא ברור מה רע יותר: הנזק הנגרם מצפיה בטלויזיה או הנזק שנגרם לילד הגדל בידיעה שאסור לו, עם תשוקה לא מסופקת.[/u]
אז אם לא ברור, זה אומר בהכרח שצריך לבחור בטלוויזיה? למה לא הפוך?
מעבר לזה, יש כל מיני דרכים להתמודד עם הנושא. אצלנו למשל אין טלוויזיה וגם אין צפייה של סרטים במחשב (וגם אין משחקי מחשב. במחשב כותבים מיילים, או ב-וורד או מציירים).
אז כשאין טלוויזיה בבית, אבל כשנמצאים אצל אנשים אחרים אין הגבלה על מה אפשר לעשות ומה לא, אין תחושה של [b]איסור[/b]. זה יותר כמו: אצלנו יש כאלה סוגי מאכלים, ואצל אנשים אחרים יש מאכלים אחרים (אפרופו דיוני הממתקים, ימי ההולדת וכ'ו). וברגע שאין איסור, ולא עושים מזה אישיו, אין בזה תשוקה לא ממומשת. שהרי היא ממומשת, רק במינונים נמוכים ומוגבלים. בוודאי שהיה יותר כיף לילדים לו היה אפשר לצפות בטלוויזיה כל היום באופן חופשי, אבל גם לצרכני סמים היה יותר כיף לו יכלו לעשן/להסניף/להזריק כל היום באופן חופשי.
[u]המסובבת באסוציאציה של "זה רע", שנחשף לראשונה לתכנים המזיקים של הטלויזיה בגיל מבוגר ללא כל יכולת הגנה מפניה.[/u]
אולי דווקא חשיפה לטלוויזיה בגיל מבוגר יותר מספקת הגנה גדולה יותר, כי האדם כבר יותר בשל, יותר מגובש ובטח פחות מולעט במסרים של התרבות מהערבית (אלימות, מיניות, צרכנות וכו').
[u]כיון שהטלויזיה היא חלק בלתי נפרד מהחברה שלנו - עדיף להכיר את האויב וללמוד אותו ואת האסטרטגיות המנצחות שלו.[/u]
זה סיבה לתת לילדים לצפות בטלוויזיה? כדי שיכירו את האויב? אם זה אויב, לא עדיף לא להכיר אותו? או לפחות לחכות עם ההיכרות לגיל שבו האדם יותר מגובש?
מי שצופה בטלוויזיה לא לומד את האסטרטגיות המנצחות שלו. הוא פשוט שותה בשקיקה את מה שמגישים לו.
ונכון, אם ישב ההורה עם ילדו לצפייה ביקורתית משותפת, הרי שזו חוייה אחרת לגמרי. האם יש הורה שמסוגל לעשות זאת באופן שוטף ויומיומי? למי יש זמן לזה? לא עדיף סתם ללכת לפיקניק עם חברים?
[u]סביבה סטרילית לא מסייעת בהכרח לפיתוח אישיות ביקורתית.[/u]
[u]אנחנו ביקורתיים, בין השאר, בגלל שניתנה לנו מנת החשיפה המתאימה למגוון תכנים.[/u]
את בעצם אומרת שילדים צריכים לראות טלוויזיה כדי שיוכלו להיות ביקורתיים.
אך מכיוון שטלוויזיה מתמחה בעיקר בטמטום חושים, קשה לי לראות איך דווקא ממנה תוכלי להשיג את מטרתך כפי שניסחת אותה: ילד שגדל לאדם ביקורתי.
אבל מעבר לזה, אינך חושבת שאפשר לגדול להיות ביקורתיים גם בלי להתחנך על ברכי הטלוויזיה?
נזכרתי במאמר [url=http://clickit3.ort.org.il/Apps/WW/Page.aspx?ws=35f0d8e6-1826-4bce-81a1-7d1a60370661&page=cc8b451a-c904-4d74-8d42-6efed0cb0bdf]הזה[/url] המסביר מדוע צפייה בטלוויזיה היא התמכרות לכל דבר.