ילדים ואוכל

שליחת תגובה

הכל יחסי/ם.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: ילדים ואוכל

ילדים ואוכל

על ידי ציל_צול* » 23 ינואר 2016, 14:14

יולי, תודה. מאוד שמחה שאת נהנית מהבלוג ושהוא מעורר מחשבה.

אני מסכימה ממש עם כל מה שכתבת חוץ מכמה הסתייגויות קטנות -
אני מקפידה שהילדים לא יכרכו תודה עם מחמאה שקרית. המחמאות הן תחום נפרד.
זה נכון לאצלנו בבית. בבית תמיד אומרים את האמת, וגם לקרובים אוהבים אחרים אפשר להגיד את האמת על האוכל כי אנחנו יודעים מראש שהם, לא רק שלא ייפגעו, הם ישמחו למשוב בונה שאולי יעזור אחר כך להגיש משהו יותר טעים.
אבל אנחנו מתארחים אצל מישהו רחוק יותר, ובעיקר אם הילדים לבדם אצל חברים, אני מנחה להגיד תודה רבה, ושאם שואלים מפורשות "היה לך טעים?" לענות בכן. לא לשקר מרצונם ולא להתלהב ממשהו שלא היה טעים. אבל אם שואלים ישירות אז יש איזה נימוס בסיסי שאפשר לעמוד בו. ואין שום צורך להגיד לאמא מארחת מה דעתו על האוכל שלה באמת באמת :-)
אגב, זה גם עניין של אופי. הילדים שלי ישקרו בסיטואציות כאלה בצורות מאוד שונות, ואני לא מתערבת בזה ומשאירה לשיקול דעתם את הדרך.
אחד יגיד כן חד משמעי גם אם לא טעים לו. אחד יגיד it was ok והשלישית רק תחייך ולא תשקר אבל התגובה היא בסך הכל חיובית. כל אחד בדרכו.

חשוב לי להכין גם דברים שכרגע הם לא אוהבים
מזדהה. ואני עושה את זה ממגוון של נימוקים.
ראשון - אם אכין רק מה שהם כולם אוהבים נאכל כל יום תפוחי אדמה וזהו :-)
שני - חשוב לי שהם ילמדו גם לאכול מה שיש ולא יהפכו ליותר מפונקים באוכל ממה שהם ממילא. זה חשוב לכל המצבים שבהם הם יהיו במקומות שלא הכינו להם משהו לפי טעמם.
שלישי - זה עניין של התחשבות. אני מכינה רק מנה חמה אחת ואין מצב שהיא תתאים לכולם ואין מצב שאני אכין יותר מאחת. מי שלא מרוצה הולך לשייש ואוכל פירות ואגוזים. אז בכל יום שיש לי מרוצים מאוד, מרוצים קצת פחות, ולא מרוצים. כמעט תמיד גם מי שלא מרוצה אוכל חלק. ואני מצדי משתדלת לא לעשות דווקא. נגיד, אחד אצלי לא אוהב שעועית ירוקה אז אני לא אכין את זה יותר מפעם בשבוע.
רביעי - הטעם שלהם משתנה. מה שהיה שנוא יכול בהחלט להיות אהוב מחדש (ועוד עם הערה מצחיקה כמו - מה? אני לא אוהב סלמון? אני מת על סלמון? ואני מגלגלת עיניים ומעדיפה לא להמשיך לחקור את הכיוון הזה :-)) וזה קורה כל הזמן, ולא יקרה אם לא נמשיך להגיש גם את מה שלא אהוב.

דורשת מהם לטעום כזית מכל דבר חדש או לא אהוב
אני לא דורשת. אני כן מזכירה את הפעמים שבהן טעמנו ובסוף כן היה טעים ומעודדת נמרצות, אבל לא בצורת דרישה. זה מן קו עדין כזה... אני מסכימה שזה מאוד חשוב.

הוא חושב שצריך להסתדר עם מה שיש
אני מסכימה איתו, אבל מעדנת את האמירה ל - צריך לדעת להסתדר גם עם מה שיש - אבל העיקרון הוא שכן אוכלים מה שאוהבים ושכן משתדלים בשבילם. הגישה שהוא מציע, בצורה הקרה שלה, היא גישה מנותקת גוף וזה לא מאוד בריא בעיניי.
גם אני לא מחבבת בררנות יתר לא נחוצה באוכל, אצל ילדים שאין להם הפרעה או בעיה או משהו אחר שדורש תשומת לב. אני מאוד בעד דיוק וקשב, אבל כשזה מתאפשר. וצריך לדעת לקבל דברים בקלות כשזה לא. אוכל זו דרך מאוד נוחה ללמד וללמוד את זה.

ילדים ואוכל

על ידי יולי_קו » 23 ינואר 2016, 09:50

שלום צילי,

בתגובה לפוסט באתר שלך, נימוסים והליכות כתבתי לך תגובה אבל אני לא יודעת אם קיבלת אותה כי הופיעה אצלי הערת ספם. אני שולחת שוב מכאן.

מעניין.
אני מסכימה חלקית, וגם פועלת בעניין אצלנו.

כן לכל מה שמדייק הקשבה פנימית לאוכל המתאים לי, ולתקשר בנימוס בנושא עם הסביבה. לא לבלוע צפרדעים רק כי לא נעים. פשוט לא לבלוע צפרדעים.

מצד שני כן להודות לכל מי שהתאמץ להכין את האוכל הזה גם אם התוצאה אינה לטעמנו ואפילו אם אינה אכילה. כמו שאומרים אצלנו בסוף הארוחה: ,,תודה לכל מי שטרח וערך ומרח וברח!'' זה חשוב להודות. ובמיוחד למי שמשתדל ומשקיע יומיום. עבודת המטבח היא עבודה שלא נגמרת, ולא כולה יצירתית ומענגת. הכרה במאמץ הזה מתבקשת לפי תחושתי העמוקה כמכינה העיקרית בבית. התודה עוזרת לי להמשיך להכין באהבה. אני גם רואה איך חמותי מתמוגגת כשהילדים שלי מודים לה באופן ספונטני, בלי שאנחנו מורים להם (פשוט כי הם רגילים לכך), הילדים האחרים במשפחה המורחבת פשוט לא מתייחסים ולא מכירים במאמץ.
כתבת ש,,על אוכל אומרים תודה, ומוטב גם לזרוק מילה טובה למי שהכין, עדיף אפילו שבחים של ממש (אם אנחנו מתארחים).''
לפי תפיסתי כל המשפט הזה עקום (אני מבינה שגם את חושבת כך). אנחנו מודים על המאמץ והטרחה.

אבל, וזה אבל גדול, אני מקפידה שהילדים לא יכרכו תודה עם מחמאה שקרית. המחמאות הן תחום נפרד.
כלומר משפט כמו ,,תודה על הארוחה, היה טעים מאוד'' שבאה אחרי שלא אהבו את המנה, רק ניקרו בה ופנו למטעמים אחרים או אכלו מעט, רק כי רעבים ואין ברירה- זה לא. אם אומרים באופן כללי שהיה טעים אני מבררת מה נעם להם, ואם אני מגלה שבעצם היה בינוני או לא ממש, אני מבקשת שיגידו מה לא היה טעים. ככה אני לומדת להכין טוב יותר, וגם מקפידה על כנות ויושר.

מצד רביעי חשוב לי להכין גם דברים שכרגע הם לא אוהבים (אני יודעת לפי מה שהם אומרים, לפי שפת הגוף שלהם ולפי איך שהם אוכלים או ולא), ואפילו דורשת מהם לטעום כזית מכל דבר חדש או לא אהוב. זה מוכיח את עצמו. ילדי אוהבים לטעום ולנסות דברים חדשים יותר מרוב הילדים שאני מכירה, ויש להם פתיחות רבה לטעמים מרקמים וצורות הכנה.
זה חשוב לי בשבילי ובשבילם לטווח ארוך, בתחום הקולינרי ובכלל.

הערה נוספת: מחמאה מקובלת היא אכילת מנה נוספת אם המנה מוצלחת. יש האוכלים עוד ועוד על מנת להחמיא, ומסיימים מפוצצים. לפי תחושת הבטן שלי (תרתי משמע) לאכול עד מוות זו שיטה גרועה למות. אני מעדיפה להיות מסוגלת לאכול כמה שטוב לי ולעצור, ואז להודות מילולית.

דרך אגב, בעלי לא חושב כמוני. הוא חושב שצריך להסתדר עם מה שיש. ובאמת הילדים מסתדרים עם אמא ואבא ששונים זה מזה. זה מה שיש.

תודה רבה על הבלוג.

אשמח לקבל תגובה על מה שכתבתי לך. מעניין אותי מה את חושבת.

יום טוב לך!

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 14 ינואר 2015, 17:30

אבל בטח שלא כל יום...
אל דאגה. אפילו לא כל שבוע. אולי אכין לשבת.

ילדים ואוכל

על ידי ענבל_נתן_בר* » 14 ינואר 2015, 17:25

אכן עדיף סרדינים כי הם מכילים פחות כספית (זאת אומרת, הסיכוי נמוך יותר) אבל בטח שלא כל יום... עדיין קופסת שימורים...

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 12 ינואר 2015, 21:15

מאז חנוכה לא הכנתי.
אוכלים טונה לעתים רחוקות בגלל ענייני הכספית האלה, וזה קצת חבל לי, כי זה דג שרוב הילדים היו אוכלים פה בכיף אפילו כמעט מדי יום.
תהיתי מה יקרה אם בכל פעם אעלה את אחוז הסרדינים בתערובת. אולי אפילו פשוט אלך על כל הקופה...

ילדים ואוכל

על ידי ענבל_נתן_בר* » 12 ינואר 2015, 16:51

טונה מאוד בעייתית בגלל המתיל כספית.. לא ממליצה לאכול תדיר אם בכלל, ובעיקר לא לילדים.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 11 ינואר 2015, 23:13

לביבות תפו"א מטוגנות (מפירה! ללא קמח כלל!) הלכו פה טוב והתקבלו אצל כל הנסיינים.
לא נראה לי שארחיק לכת בהוספת צבעים חדשים, אבל תודה שהזכרת לי שחשבתי להכין בהזדמנות ולאפות.
את לביבות הטונה שהכנתי בחנוכה אפיתי, כמו שאני עושה מדי פעם, והן חוסלו, ולא גיליתי לחבר'ה שלשלוש קופסות הטונה הוספתי גם אחת של סרדינים!

גם אני בדיוק סיימתי את הספר הזה.
אני בעמ' 454. :-)

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 11 ינואר 2015, 23:01

ב"הגולם והג'יני"
גם אני בדיוק סיימתי את הספר הזה.
כל כך נהניתי!

ילדים ואוכל

על ידי רק_מה* » 11 ינואר 2015, 22:38

רגע רגע רגע

עברנו מתיאוריה לפרקטיקה!

נשארו לי שאר-ירקות שבושלו יתר על המידה (ביחד עם צלי בקר, אבל אפשר פשוט לבשל ירקות יחד): תפוא קישוא גזר בטטה שומר סלרי.
ואני שונאת לזרוק אוכל כי אני גלגול של אנה פראנק ;-)

אז טחנתי והוספתי ביצה אחת וקמח חומוס (נראה לי שיעבוד גם עם קמח כוסמין וכו).
הורדתי עם 2 כפיות לתבנית - כמו שמכינים עוגיות-
אפיתי על נייר ששימנתי 180 ל-20 דקות.
נראה כמו ״סתם״ לביבות תפוחי אדמה סטנדרטיות. יותר טעים.
אפשר עם כל ירק שהוא, גם לשלב ירק חי קצוץ וגם עדשים מושרות וטחונות ללא בישול למתקדמים

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 11 ינואר 2015, 22:08

זו לא את שפוסלת
אה, נכון. :-)

ילדים ואוכל

על ידי קול_פעמונים* » 11 ינואר 2015, 13:41

<מתנצלת שאני פוסלת כמעט כל הצעה.>

זו לא את שפוסלת (-:

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 11 ינואר 2015, 11:52

תאמיני אם אתוודה שמעולם לא אכלתי כנאפה? אני שומעת על המאכל הזה, ובדיוק קראתי עליו ב"הגולם והג'יני" אבל לא ממש יודעת מה זה.
בכל מקרה, פירורי פיסטוקים ובוטנים למעלה לא נשמע כמו משהו שיעבור...
<מתנצלת שאני פוסלת כמעט כל הצעה.>

ורק כדי למקד מזכירה שהשאלה הנקודתית שלי היא האם אני מרעיבה את הילדה?
אני עסוקה הרבה בתהיות וברעיונות ובניסיונות איך לגוון ולהעשיר את התפריט שלה (ושל שאר החבורה), ובהחלט שמחה להצעותיכן, אבל כרגע חשוב לי בעיקר לשאול אם במקרה שלא מוכנה להיפתח למאכלים מזינים בכמויות, עדיף לתת לה מאכלים מזינים-למחצה או -לשליש ובלבד שתאכל, או שהכמויות שלה סבירות?
בינתיים התחלתי להשתכנע שהכמויות סבירות, ובכל מקרה יש הזדמנויות למאכלים לא ממש מזינים, שאז הכמויות גדלות.

ילדים ואוכל

על ידי קול_פעמונים* » 11 ינואר 2015, 11:29

לא אוכלת גבינות וכאלה

חבל )-: , דווקא עם גבינות טובות אפשר להחביא ירקות, כמו גם בלזניה.

ולא שאני חושבת שהביתיות הן מציאה גדולה

מסכימה ומבינה אותך.

אז בעצם היא מוכנה בעיקר מוצרי חלב מתוקים ומזון תעשייתי?
אז אולי נגביר הילוך לחלק השף החובב שאפיין אותי פעם:
כדי שלפחות הגבינות תהיינה משובחות-
כנאפה ריקוטה עם פירורי פיסטוקים ובוטנים למעלה?

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 11 ינואר 2015, 11:15

אה, עכשיו הסתכלתי במתכון עצמו. אולי היא תאהב עם תוספת הנקניק המוצעת שם... :-)
<אל תציעו לי סויה.>

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 11 ינואר 2015, 11:12

אוי, פעמונים, תודה, אבל...
אני מכינה לפעמים פיצות ביתיות. אנסטסיה אוכלת רק את הקנויות. (ולא שאני חושבת שהביתיות הן מציאה גדולה. כרגע התפיסה שלי היא שגם קמח כוסמין מלא הוא בסך הכול "הרע במיעוטו" ולא מרכיב מזין בתפריט. :-0)


האם היא אוהבת מוצרי חלב?
בוודאי: "מילקי", שוקולד, קצפת, גלידה ועוד רבים וטובים... P-: לא אוכלת גבינות וכאלה. רק את הגבינה הצהובה שעל הפיצה הקנויה.

ילדים ואוכל

על ידי קול_פעמונים* » 11 ינואר 2015, 08:51

תפילה,
כיוון שאני רואה שברירת המחדל שלך כרגע היא לנסות כוחך ב"מצא את המתכון" (-:
אז מנסה גם:

מה עם פיצה ביתית?
הבסיס מקמח כוסמין. מעולם לא ניסיתי אבל ל"פיצה עגבניה" החביבה עלי יש כזו בתפריט.
מצאתי מתכון בקישור הזה:

http://toferethalomot.com/2013/06/18/%D ... %99%D7%9F/

הרוטב: עגבניה מגוררת בפומפיה מתובלת בשום כתוש, אורגנו, מלח.
וגבינת מוצרלה קשה או לבנה (אני מאוד אוהבת) של גד. האם היא אוהבת מוצרי חלב?
אם זה יתקבל אפשר לחשוב על תוספות מעל.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 11 ינואר 2015, 00:53

תודה רבה!
מניחה שה"תבלינים" במחלקתנו יהיו אבקת קקאו...

ילדים ואוכל

על ידי מיכל_בר* » 10 ינואר 2015, 23:14

בהעדר מג'ימיקס הייתי מציעה לך ללכת על הדלעת. מועכים אותה עם מזלג או עם ממחה של פירה.

מתכון לעוגת דלעת/גזר/קישואים שילדים אוהבים

4 ביצים
כוס שמן (זה שחביב עלייך) או 200 ג' חמאה מומסת
2 כוסות סוכר (מציעה להתחיל ככה ולהפחית אולי בעתיד)
תבלינים לפי הטעם אך בנדיבות (אני מגוונת. וניל, קינמון, ציפורן, מוסקט, זרעוני כוסברה, הל...)
3 כוסות קמח (אני שמה 2 כוסמין ומלא, 1 קמח חומוס)
(1 כפית אבקת סודה - אם רוצים)
3 כוסות דלעת (מאודה ואז מעוכה) או גזר (מגורד דק בפומפיה או מרוסק במג'ימיקס בעזרת הסכין מתכת הגלי. לשקול קילוף למען שיפור הטעם) או קישואים (ראו הגזר. טעמם דומיננטי יחסית!)
  1. 5 כוסות מכל טוב המצוי בבית: קוקוס, אגוזים וזרעונים טחונים, צימוקים, חמוציות...
מערבבים בכל שלב. מעבירים לתבנית גדולה, משומנת ומקומחת. 180 מעלות מחומם מראש. שעה ואפילו מעט יותר, אם אוהבים שהעוגה עשויה היטב. עליה להיות שחומה בחלקה. (ותמיד ישנו הילד שמעדיף חתיכה מהמרכז, האפוי פחות, וילד אחר שמבקש וול-דאן).

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 10 ינואר 2015, 22:30

אין לי מג'ימיקס, אבל אולי אנסה לרסק בבלנדר עם קצת נוזלים.
אולי תצרפי מתכון?
לא יודעת כמה גזר אפשר להכניס בלי שיורגש. בסוכר אני די נדיבה גם כך...

ילדים ואוכל

על ידי מיכל_בר* » 09 ינואר 2015, 16:36

לגבי סרבנית הירקות/פירות הצעירה - האם ניסית מתוקים ערמומיים?
אני מכינה למשל עוגת גזר, עם כמות נאה של גזר, אשר לא משאיר עקבות בעוגה. הוא מגורד דק בפומפיה, או - הרבה יותר פשוט - נטחן במ'גימיקס עם הלהב הגלי (קודם יש לחתכו לחתיכות באורך כ-2 ס"מ). אם אינו מתוק ויפה במיוחד, אני מקלפת אותו.
לפעמים אני מחליפה את הגזר בדלעת (מאודה ואז מעוכה) או בקישואים (אבל טעמם יותר דומיננטי).
מציעה לך, אם את הולכת על זה, להיות נדיבה (יחסית להרגלי הבית כמובן) עם סוכר. נראה לי שזה מחיר ראוי בתמורה לאכילת הירקות.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 08 ינואר 2015, 23:59

<גם פעמונים בדעה שמרמייט זה איכס>
תראי, מגעיל אותי אפילו לדמיין את זה, אבל אם הילדה תאהב - זה שזה איכס_ לא אומר שזה לא _מזון בריאות . לא יודעת.



האייפקיסט שלנו סיפר שאשתו מרחה מרמייט על השד וכך גמלה מהנקה.
:-0 D-:
גמילה אכזרית במקצת...

ילדים ואוכל

על ידי קול_פעמונים* » 08 ינואר 2015, 13:46

אה, ועוד משהו על מרמייט:

האייפקיסט שלנו סיפר שאשתו מרחה מרמייט על השד וכך גמלה מהנקה.

ילדים ואוכל

על ידי קול_פעמונים* » 08 ינואר 2015, 13:44

מכרה שלנו באנגליה מורחת מרמייט לנכדתה התינוקת על לחם ומתעקשת שזה מזון בריאות
לך תבין את האנגלים האלה...

<גם פעמונים בדעה שמרמייט זה איכס>

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 08 ינואר 2015, 10:06

וואלה! מוסיפה לי ל{{}}רשימת קניות לסופר אורגני. יוצא לי להגיע אחת לכמה חודשים.

ילדים ואוכל

על ידי גוונים* » 08 ינואר 2015, 09:40

עוזר קצת לחיזוק כל מיני דברים (נניח נטיה לדלקות עיניים!)
כמובן לא שזה מחזק את הנטיה לדלקות עיניים אלא מחזק נגד נטיה כזו.

מה, ככה? לא צריך לאפות או משהו? נניח, אפשר סתם לבזוק על חביתה?
כן. אני הייתי מוסיפה את זה לסלט וגם לקוטג'. צריך כמובן לאהוב את הטעם, אני אוהבת ולדעתי זה מעשיר ומוסיף טעם.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 08 ינואר 2015, 09:21

שמרי בירה זה ממש טעים!

אפשר להוסיף את זה לכמעט כל דבר!

מה, ככה? לא צריך לאפות או משהו? נניח, אפשר סתם לבזוק על חביתה?

ילדים ואוכל

על ידי גוונים* » 08 ינואר 2015, 09:18

כן - שמרי בירה זה ממש טעים! ויש בזה הרבה ויטמיני B אם אני לא טועה.
אם היא תאהב את זה, אפשר להוסיף את זה לכמעט כל דבר!
לדעתי שווה ניסיון!

ילדים ואוכל

על ידי גוונים* » 08 ינואר 2015, 09:17

מרמייט - http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7% ... 7%99%D7%98
בעיני זה דוחה:-) אבל יש לי חברה שמתה על זה ואוכלת את זה גם להנאתה וגם כי היא מאמינה/שמעה שזה עוזר קצת לחיזוק כל מיני דברים (נניח נטיה לדלקות עיניים!)

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 08 ינואר 2015, 09:16

אוי ואבוי!
מתוך הכול על שמרים :
"בשום מקרה לא כדאי לאכול שמרים חיים. אלה ימשיכו לגדול בקיבתכם וישדדו מגופכם מרכיבי מזון בעלי ערך עבורכם על מנת לגדול ולהתפתח בעצמם. אולם ברגע בו השמרים מפסיקים להיות פעילים (על ידי פיסטור), הם הופכים בעצמם מפועלי יצור בועות אויר לבעלי ערך תזונתי חשוב. שמרים של מבשלות בירה למיניהן ותמציות שמרים נמכרים כתוספי תזונה ממכרים. קיימת תסמונת מוזרה במיוחד בקרב האוסטרלים והניו זילנדים. אלה מוכנים, פחות או יותר, להקריב את נפשם בעבור צנצנת ה"מרמייט" ה" ווג'ימייט" וה"פרומייט"."
עכשיו לפסטר לה את השמרים שבבטן? טוב, זה באמת היה קמצוץ קמצוצי ביותר. וגם לי קרה שטעמתי בעבר שמרים.
זוכרת שרקמה שיבחה שמרי בירה כתוספת אפשרית למתכון לחם הכוסמין שנתנה.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 08 ינואר 2015, 09:12

תודה.
עכשיו השאלה אם תמצית שמרים_ _זה מזין???
האם הם יכולים להתפיח ילדים כשם שמתפיחים בצק? (מי יכול לדעת תשובה לשאלה כזאת?)

ילדים ואוכל

על ידי טלי_ב* » 08 ינואר 2015, 09:07

כן :-] בעיני הוא לא טעים למריחה על לחם (באנדרסטייטמנט), אבל מחזיקה אותו בשביל אמא שלי ומשתמשת בו לבישול לפעמים.
כתוב עליו: תמצית שמרים, מלח, חומרי טעם וריח טבעיים מהצומח, תבלינים.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 08 ינואר 2015, 08:48

יש לך בבית???

ילדים ואוכל

על ידי טלי_ב* » 08 ינואר 2015, 07:05

מרמייט זה ממרח על בסיס שמרים.
לא יודעת אם מזין, אבל אוכל לכתוב פה מאוחר יותר מה המרכיבים אם תרצי.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 08 ינואר 2015, 00:09

ואולי (!) לרוטב שמנת
ונראה לי שכן תשים לב, אבל אולי אנסה בכל זאת. אדווח אם תהיה הצלחה.

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 07 ינואר 2015, 23:48

ובשמנת (אם היא בכלל מוכנה לאכול - אני לא זוכרת) ברור שיראו את זה.
כתבתי על שמנת בעקבות מה שכתבת -
מוכנה לרוטב של העוף ואולי לרוטב שמנת ללא כל תוספת
ואם תוסיפי ירקות לבנים היא לא תשים לב - קישוא ללא קליפה, כרוב, כרובית, בצל, קרשה
קולורבי (למרות של ירק הזה יש טעם מאוד דומיננטי אז אולי לא כדאי) ובטח יש עוד.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 07 ינואר 2015, 13:58

על בסיס עגבניות. אין להם מושג שהם אוכלים ירקות...
אבל עגבניות היא לא אוכלת (האחרים אכלו ככה סלק לאחרונה), ובשמנת (אם היא בכלל מוכנה לאכול - אני לא זוכרת) ברור שיראו את זה.

לא ציינתי, כי אני לא יודעת באיזו תדירות זה קורה, אבל כנראה שלעתים קרובות מאוד:
היא קמה לפנות בוקר או מוקדם מאוד בבוקר. אוכלת את המאפין שמחכה לה וחוזרת לישון.
להבנתי, זה אומר שמתעוררת מרעב! או שמתעוררת כמו כל אחד, ובמקום להתהפך לצד השני ולהירדם בחזרה, מתעוררת לגמרי וקמה.

היום נשארו בבית לרגל הסערה.
בבוקר טיגנה לה שתי חביתות (בהפרשי זמן), ניקרה בפופקורן (בטעות המלחתי מדי) ואחר כך אכלה שלושה שניצלונים וחצי וחתיכה מחביתת הפרורים.

ועוד דבר:
הכנתי בצק לפיתות, ונתתי לה לטעום קמצוץ שמרים יבשים. זה טעם לה.
נזכרתי שראיתי איפשהו באתר שיש ממרח על בסיס שמרים. זה מזין???

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 07 ינואר 2015, 00:41

מסופקני. שומרת קילומטרים מכל בדל ירק
ירק מרוסק כמובן.
אצלנו זה נהיה להיט, מכינה הרבה ומקפיאה מנות - על בסיס עגבניות. אין להם מושג שהם אוכלים ירקות...

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 05 ינואר 2015, 23:32

אביא לך שקית לטעימה.
שווה!


אז רוטב ירקות עם שמנת?
מסופקני. שומרת קילומטרים מכל בדל ירק.

אני לא רוצה אפילו לדמיין כזו פגישה. ממש מסוכן!
D-:
אבל עוד נדבר על זה. לדעתי, אולי דווקא נופתע לטובה: תהיה להם הזדמנות לוונטילציה. יקטרו על הנשים המטורללות, ואחר כך ייתנו לנו לעשות מה שאנחנו רוצות בלב פנוי ורגוע.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 05 ינואר 2015, 23:30

חוזרת קצת אחורה:

_העיקרון - הדבר היחיד שחשוב באמת זה מה שקורה בבית (שהוא מעביר המסרים העיקרי) והשיגרה. שיגרה יכולה להיות כל דבר מעל 50%
אם הילדים שלי אכלו היום לפחות 50% אוכל מזין - הכל בסדר. אם לא, סביר שארצה לתקן את זה איכשהו._
רוב התזונה של ילדיי, בהחלט מעל מחצית, הוא האוכל שבאחריותי. ולכאורה כולו או רובו (נגיד, לא כיבוד בימי הולדת) הוא "חיוני", אבל הילדה הנידונה אוכלת מהמבחר רק פריטים מעטים שהם פחות חיוניים בעיניי, לא מגוונת, ונראה לי שהכמויות שאוכלת מועטות. מצד שני, מדווחת ששבעה. אני לא רוצה להתחיל לבשל פסטה (גם אם היא מכוסמין מלא) כדי שתאכל, אם בעצם לא צריכה לאכול.
מבלבל. איך אפשר לדעת?

ובכל זאת - אולי אחרי שאכלה את השניצלון, והארוחה הבאה שלה תהיה כנראה פופקורן בעוד שעתיים,_ (או בעצם, הארוחה הבאה תהיה חביתה בעוד כשלוש שעות) _אז פסטה לא תזיק כאן אלא רק תוסיף.
איך אפשר לדעת???


לא הפריע לי לצמוח לגובה של דוגמנית
זה לא המצב אצלנו, אבל אני לא יודעת במה לתלות זאת. אולי זה רק עניין של הורמון גדילה. אולי הגנים של חמותי?...

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 05 ינואר 2015, 23:12

אוקיי. אפשר לנסות מתישהו
אולי כשפעם נתאם שוב פגישה אביא לך שקית לטעימה.

היו שאריות משבת.
הבנתי, נרגעתי כאן לרגע...

, לא. הילדה לא נוגעת אפילו בקטשופ.
נכון, שכחתי. אז רוטב ירקות עם שמנת?

אולי אכין לשבת
אצלי בשבת הם בקושי אוכלים בגלל ענייני החלה והממתקים, וגם אבא בבית, והוא מסוגל לרדת על דברים בריאים שנראים משונה. ולכן כל מה שהוא בריא ואני רוצה לנסות חדש, אני אנסה אותו ביום חול בצהריים.

אבל אמרת שלא נראה לך שכדאי שהבעלים שלנו ייפגשו.
אני לא רוצה אפילו לדמיין כזו פגישה. ממש מסוכן!

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 05 ינואר 2015, 21:49

לא חושבת שפסטה מקמח כוסמין מלא מביאה תיאבון רק לג'אנק.
אוקיי. אפשר לנסות מתישהו. (לא שבסופר שלנו יש פסטות מקמח כוסמין מלא או מאורז מלא. אני לא זוכרת אם היא אכלה את הספגטי מקמח הקטניות שהכנתי ליום הולדתו של בן ה-7. נשארה עוד חבילה אחת בצבע המפחיד ביותר מבין שלושת הסוגים שקניתי. אולי אכין לשבת.)



רוטב ירקות עם עגבניות אמיתיות
לא, לא. הילדה לא נוגעת אפילו בקטשופ.

אפשר גם לבשל את הפסטה עצמה בתוך מים שבושלו בהם ירקות.
זה אפשרי.


גם אצלי הם לא אוכלים כשאנחנו הולכים למסעדות גורמה...
D-:

מתי בדיוק הספקת להכין את כל העסק הזה?

גזר גמדי עם שמן קוקוס וקינמון, תבשיל של כוסמת נבוטה עם קישואים וחצילים, דגים בפלפלים וכוסברה היו שאריות משבת. אני לא מכינה דברים כאלה באמצע השבוע. בסך הכול חתכתי ירקות, בישלתי תפו"א במים וטיגנתי חביתות.

תגידי לה פעם הבאה שדנדי תגיע לאכול במקומה בשמחה רבה...
הייתי מזמינה אתכם לשבת, אבל אמרת שלא נראה לך שכדאי שהבעלים שלנו ייפגשו... D-:

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 05 ינואר 2015, 17:59

צלחת ירקות חתוכים, גזר גמדי עם שמן קוקוס וקינמון, תבשיל של כוסמת נבוטה עם קישואים וחצילים, דגים בפלפלים וכוסברה, תפוחי אדמה לפירה
הא, עכשיו הכל ברור תפילה.
גם אצלי הם לא אוכלים כשאנחנו הולכים למסעדות גורמה...

ועכשיו ברצינות - מתי בדיוק הספקת להכין את כל העסק הזה?
אשמח למתכונים, נשמע יאמי.
תגידי לה פעם הבאה שדנדי תגיע לאכול במקומה בשמחה רבה...

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 05 ינואר 2015, 17:55

גם אני חושדת שזה כך.
באמת נראה לי שעם האוכל בא התיאבון.
לא חושבת שפסטה מקמח כוסמין מלא מביאה תיאבון רק לג'אנק.
ברור שעדיף שהיא תאכל תבשיל עדשים במקום - אבל הרי היא לא אוכלת את זה.
סתם אולי כדאי לעשות ניסוי קטן, לראות את זה גורם לה לאכול יותר.

ואגב - אני ממש התלהבתי מהפסטה הזו מאורז מלא. ממש ממש טעימה, לא כל כך מרגישים בהבדל.
ואם היא מוכנה לאכול עם רוטב אז את יכולה לנסות פעם אחת רוטב ירקות עם עגבניות אמיתיות, אפשר גם לבשל את הפסטה עצמה בתוך מים שבושלו בהם ירקות.

ילדים ואוכל

על ידי אורי* » 05 ינואר 2015, 10:53

אולי מרוב אי חשק למצאי המוגש ואכילה מועטה הקטינה את הקיבה שלה? יש דבר כזה?
לדעתי כן
אבל התהליך שאני מתכננת לי ב החיוניות שלי חלק שמיני הרבה יותר עדין וקליל מהתהליך שלך כנראה... (מה זה מתכננת? לא יודעת, לא ממש תכנון, אבל הרבה יותר באיזי, את עשית באמת שינוי.)

ילדים ואוכל

על ידי מאי* » 05 ינואר 2015, 07:06

בסיכום: ילדה בת תשע אכלה היום מאפין קטן, שתי פרוסות לחם, שתי חביתות (אחת בכריך), שקית קטנה של פופקורן ומעט מאוד עוף. זה מספיק???
עד גיל 11 לא ידעתי מה זה להיות רעבה, הייתי מחזירה מידי יום כמעט את הכריך מבית הספר (אחרי שאימא שלי טרחה לטגן בדיוק את החביתיות שביקשתי!) אוכלת ארוחת צהרים בכמות של ילד קטן מאד, ושתי פרוסות לחם עם קצת ירקות חתוכים בערב. פה ושם גם היתה איזו עוגיה או עוגה, אבל לא הרבה, ובכל מקרה - לא אוכל. לא הפריע לי לצמוח לגובה של דוגמנית :-) (אל דאגה - רק הגובה בקטגוריה הזו!) איפשהו בגיל ההתבגרות גיליתי פתאום את הרעב ותוך שנתיים עליתי משהו כמו 15 קילו (גם גבהתי, אז עדיין הייתי רזונת - אבל בכל זאת) יש הרבה ילדים שלא אוכלים כמעט בגיל הילדות - לא ברור לי אם זה בגלל שהם באמת לא צריכים או בגלל בררנות או תכולת קיבה קטנה - אבל מהיכרות עם עוד כמה בררנים, בדרך כלל המצב מתקן את עצמו במידת מה בהמשך. מה שכן, מהניסיון שלי אי אפשר לסמוך על תחושת הרעב בגיל הזה - פשוט כי אני זוכרת איך בתור ילדה לא חוויתי רעב אף פעם, לא משנה כמה זמן לא אכלתי. ולא סביר שזה היה כי פשוט לא נזקקתי למזון...

ילדים ואוכל

על ידי אורי* » 05 ינואר 2015, 00:28

שאז התינוקת גדלה לי מספיק כדי להרגיש שאני מצליחה להפיק גם ארוחות ערב,
זה בהחלט מעודד שאת אומרת את זה


עוזר לי מאוד כבר כשאני מתכננת מה לאכול בצהריים לתכנן גם את הערב ולבשל להכל ביחד.
אני בקושי מבשלת בבוקר. אני מבשלת בערב אם כבר, ומבשלת מעט-אני מבשלת פשוט מאוד וכמות גדולה, הרבה פעמים מקפיאה. הכמויות שהילדים שלי אוכלים לא גדולות ממילא כי הם קטנים. ובגלל שקשה לי אז בערב יותר בטוח מבחינתי שאצליח לסיים משהו כשגם בעלי בבית ויהיה מי שילך לילד שמתעורר. אבל ממש לא עומדת ומבשלת כמו התיאורים שלך, הרבה יותר פשוט ובסיסי.



איך הם עם אורז מבושל / אפוי עם עוף?
היתה תקופה שאהבו, היום כבר לא מוכנים לאכול. ננסה שוב בעוד פרק זמן מסויים, זה הרי בא להם בתקופות האהבות והשנאות שלהם לאוכל.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 05 ינואר 2015, 00:24

וואו! איזה דיון ער! ומרתק!
בקושי מספיקה לעבור על הכול. ולהגיב?

(הקטנה הצמיחה שיניים עליונות ונשכה אותי שוב ושוב. בסוף יצאה עם אבא לשעור דף יומי, וכשחזרה הצליחה להיזכר ביתר קלות איך יונקים (כמעט) בלי לנשוך את אמא ולהירדם. אאוץ'!)

מגיבה למשהו אחד:
אז אולי ככה זה אצל ילדים - אם הם יקבלו קצת אוכל אולי זה יעיר אותם להתחיל לאכול.
:-(
הרושם שלי הוא שאם אפתח את התאבון בקמח/ בסוכר, יתעורר התאבון לעוד אוכל מהסוג הזה, לא לעוף.
בגלל זה כתבתי על הלחם שהוא כמעט שלא מוזכר לאורך היום. , כי למשל אתמול התארחו אצל שכנה לשעבר שלנו, ואני מנחשת מה אכלו שם (מה לא אעשה למען מנוחת שבת בצהריים), וכשחזרו ביקש הקטן טוסט לארוחת הערב. אולי זה היה גם בזכות השילוב שבמוצאי שבת אבא יותר תופס פיקוד במטבח.

וזהו, מאוחר מכדי להגיב עוד, לכן בינתיים רק אמשיך את סיפורי:

_אכלה הבוקר מאפין ביתי, בארוחת העשר לחם עם חביתה, בצהריים בביה"ס שקית פופקורן ביתי, שבה הביתה וחיממתי לה כשליש ירך עוף קטנה אפויה.
וואוו! עוד פעם העניין הזה של להתלונן בבאופן ואז הכל מסתדר?_
איזה מסתדר ואיזה נעליים...
מהחתיכה הלא גדולה הזאת של העוף היא ניקרה אולי שני ביסים ואמרה שהספיק לה. כשדיברתי אתה, אמרה שלו הייתי מטגנת שניצל טרי הייתה אוכלת יותר, אבל אם הבנתי נכון - הכוונה הייתה שהייתה אוכלת יותר, כי היה לה טעים יותר על אף שלא נזקקה לעוד אוכל. שאלתי וניסיתי להבין אם קיבלה בביה"ס עוד משהו לאכול וטענה שלא. היא מדווחת לי כשכן. אז לא התעקשתי שתאכל, כי אני מנסה לשמר את האכילה-מותאמת-תחושת-הרעב (מה שאני מנסה לרכוש לעצמי מחדש ב{{}}החיוניות שלי חלק שמיני בצעדי עקב בצד אגודל P-:), אבל כן הבעתי פליאה איך הכמות המזערית הזאת משביעה אותה.
אחר הצהריים לא אכלה דבר.
לארוחת הערב יצא שטיגנה לעצמה חביתה ואני רק בזקתי לה עליה לבקשתה פפריקה מתוקה במהלך הטיגון. התענגה על החביתה והתלבטה אם להכין עוד אחת בעקבות עידודי, אבל שוב חזר עניין האכילה "כי טעים" ולא "כי אני רעבה", והזכרתי לעצמי להיות נאמנה לגישה המשמרת את האכילה-מותאמת-תחושת-הרעב, והיא אמרה ששבעה ווויתרה על חביתה נוספת. (כמובן שלא אכלה מהמאכלים האחרים שהיו בארוחה: צלחת ירקות חתוכים, גזר גמדי עם שמן קוקוס וקינמון, תבשיל של כוסמת נבוטה עם קישואים וחצילים, דגים בפלפלים וכוסברה, תפוחי אדמה לפירה.)
בסיכום: ילדה בת תשע אכלה היום מאפין קטן, שתי פרוסות לחם, שתי חביתות (אחת בכריך), שקית קטנה של פופקורן ומעט מאוד עוף. זה מספיק???

אני עוד חושבת מה אני יכולה ללמוד מזה.
לפי מה שהיא אומרת אם הייתה אוכלת יותר זה היה רק מגרגרנות.
האמנם?
אולי מרוב אי חשק למצאי המוגש ואכילה מועטה הקטינה את הקיבה שלה? יש דבר כזה?

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 04 ינואר 2015, 23:09

ולגבי המחשב -
גם אם זה לפני השינה, אפשר שכל אחד יצחצח שיניים אחרי שהוא מסיים את התור, ובטח יש לכם גם זמן מחשב לפני שבת.
בכל מקרה אני ממש ממליצה -
כוס עם גרעיני חומוס מבושלים
צלחת פירות
צלחת ירקות
צלחת אגוזים / שקדים / תמרים

ולראות אם קורה לזה משהו שם.
(כמה שזה מתיש מיד אחרי ארוחת ערב לעמוד לחתוך עוד משהו, אז אולי תוכלי לחתוך את זה כחלק מההכנות לארוחת הערב ותכסי טוב.)

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 04 ינואר 2015, 23:06

לגבי הלתת פסטה או לא -
חשבתי לי פעם, שאולי כמו שזה אצל תינוקות - עם האוכל בא התיאבון, לגבי כל התינוקות הישנונים האלו שלא רוצים לינוק בכלל אלא ישנים - אז אם הם מקבלים שלוק של חלב הם מתעוררים ומוכנים לעבוד.
או אלו שנרדמים על השד, ואם קצת סוחטים להם חלב תוך כדי הם מייד מתחילים לעבוד.
אז אולי ככה זה אצל ילדים - אם הם יקבלו קצת אוכל אולי זה יעיר אותם להתחיל לאכול.

זה קורה גם למבוגרים, שמתי לב שאם אני מתחילה לאכול זה הרבה פעמים פותח לי את התיאבון להמשיך ולהמשיך, מאשר אם לא הייתי מתחילה בכלל, הייתי נהיית רעבה רק כמה זמן אח"כ
(זה גם אותו דבר לגבי יחסי מין...)

אז נראה לי שברור שעדיף לאכול ירקות מבושלים/עוף/הודו וכו' על פני פסטה, ואצלי הפסטה היא הרבה פעמים מוגשת ממש בסוף הארוחה כשכבר מיצו את כל הדברים האחרים, ובכל זאת - אולי אחרי שאכלה את השניצלון, והארוחה הבאה שלה תהיה כנראה פופקורן בעוד שעתיים, אז פסטה לא תזיק כאן אלא רק תוסיף.

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 04 ינואר 2015, 22:49

אכלה הבוקר מאפין ביתי, בארוחת העשר לחם עם חביתה, בצהריים בביה"ס שקית פופקורן ביתי, שבה הביתה וחיממתי לה כשליש ירך עוף קטנה אפויה.
וואוו! עוד פעם העניין הזה של להתלונן בבאופן ואז הכל מסתדר?

_הקטנה מנושכת בנקה
אה?
מה זה?_
אולי ממושכת בהנקה?

אז זהו שאני כבר ככה מרגישה קורסת בערב, ושמחה שבעלי בא (רוב הערבים) וחולק איתי את העניין המתיש הזה של האוכל, אני מחכה לו, והרבה פעמים לא מתחילה להגיש בכלל לפני שהוא בא גם אם הכנתי אוכל (ואני ממש לא תמיד מכינה). ארוחות ערב אצלינו זו גם נקודת תורפה, עוד יותר קשה למצוא מה לאכול מאשר בצהרים. אז כשצריך שמישהו יעשה איתי משהו אני לא יכולה לדרוש שזה יהיה לגמרי כמו שאני רוצה, במיוחד שאין לו שום בעיה עם לחם אחיד
בדיוק כך היה אצלנו עד לפני כמה חודשים, שאז התינוקת גדלה לי מספיק כדי להרגיש שאני מצליחה להפיק גם ארוחות ערב, ולאט לאט הגענו למצב שאני מבשלת כמעט תמיד משהו גם לערב.
זה מצחיק אותי כי נזכרתי שבפעם התלוננתי על הקטן שלי שלא מוכן לאכול כריך כמו כולם בערב, ואני צריכה לבשל לו אוכל מבושל פעמיים ביום ואין מצב שזה יקרה...
עוזר לי מאוד כבר כשאני מתכננת מה לאכול בצהריים לתכנן גם את הערב ולבשל להכל ביחד.

ואגב - גם אצלנו מדובר על לחם אחיד, קונה שלם ופורסת.
הגדול אוהב רק אותו, ניסיתי המון סוגים של לחמים אחרים, או שהם חוזרים שלמים או שהוא אוכל אבל מתלונן.
אז רוב השבוע הוא אוכל לחם אחיד בצהריים, ולפעמים פיתה מלאה, בקושי מוכן, רק אם יש בה שוקולד או טוסט או משהו כזה.
אז אם הוא לא מצא מה לאכול בארוחת צהריים/ערב, התחליף יהיה לחם אחיד עם אבוקדו אם הוא בשרי או עם גבינה/חמאה אם הוא חלבי.
אני מזמן שחררתי בקטע הזה, סתם כי אני לא חושבת שיש לי מה לעשות בנידון.
לפחות האמצעי לא בודק מה הגדול אוכל, ונהנה מהלחם המלא שלו בלי להתלונן.

הא ודרך אגב - הוא רוב הפעמים מעדיף להישאר רעב מאשר להתעסק עם להכין לעצמו כריך...

לחם הוא כבר לא אופציה
איזה שינוי תפילה! מגניב...

אורי - איך הם עם אורז מבושל / אפוי עם עוף? זה מן תבשיל כזה שרוב הילדים אוהבים כי האורז סופג את הטעמים של העוף ויוצא ממש טעים, אפשר להתחיל עם אורז לבן עם מעט תבלינים, ולהתקדם לחלק אורז מלא, עלים ירוקים חתוכים בפנים , ירקות מגוררים וכו'.

ילדים ואוכל

על ידי אורי* » 04 ינואר 2015, 21:52

עוד משהו על
מה שמגעיל לא אוכלים
שאני רואה כמו שצילי אומרת, שיש יום שהם מסוגלים לאכול משהו ולמחרת ממש לא, והאהבה לאוכל אצלם בתקופות. אז אני לא סומכת ידי על המשפט הזה

ילדים ואוכל

על ידי אורי* » 04 ינואר 2015, 21:51

האם אני אוכל משהו שאני לא אוהבת אבל לא ממש מגעיל אותי? בתשעה מקרים מתוך עשרה התשובה היא לא. ואני גם מבואסת לגמרי אם אני לא מצליחה לארגן תחליף. אי לכך ובהתאם לזאת אני לא מעזה לבקש מהילדים יותר גמישות ממה שאני עצמי מפגינה..
אין הרבה דברים שאני ממש לא אוהבת ולא מוכנה לאכול, וזה שונה מהותית מהילדים שלי שטוענים שהם לא אוהבים את רוב המאכלים הקיימים בעולם (חוץ מפיצה/בורקס/נקניקיות - אבל אנחנו מדברים על אוכל) . ונראה לי שכאן ההבדל הגדול. אולי אצלך אוהבים מספיק מאכלים כדי שיהיה אפשר לדאוג שיהיה משהו שאוהבים?
ואם אהיה רעבה אוכל גם מה שאני לא הכי אוהבת (אבל לא מגעיל אותי), אבל שוב, אין כמעט דברים כאלו. יש כמובן דברים שאני אוהבת פחות ודברים שאני אוהבת יותר, ודברים שמגעילים אותי , אבל כמעט הכל אכיל בעיניי, חוץ ממה שמגעיל (וגם זה יש מעט מאוד).
בקיצור, השיטה של אמא שלי כן עבדה עליי כנראה, אני מסוגלת למצוא מה לאכול בכל מקום (והקריטריונים שלי הם לא של טעם הרבה פעמים אלא של איכות המזון). כך שאני לגמרי עוברת את מבחן הצביעות, ונשארת עם הילדים הבררנים שלי בסימן שאלה. גם להם אני בהחלט מוכנה להכין מה שאוהבים,בתנאי שזה מזין (ושזו לא טרחה מטורפת),אבל אין כמעט כאלו דברים, וגם כשיש אז לא כדאי שאכין אותם לעתים קרובות כי אז ימאס להם.


הקטנה מנושכת בנקה
אה?
מה זה?

אבל בדרך כלל ארוחת הערב באחריותי
אז זהו שאני כבר ככה מרגישה קורסת בערב, ושמחה שבעלי בא (רוב הערבים) וחולק איתי את העניין המתיש הזה של האוכל, אני מחכה לו, והרבה פעמים לא מתחילה להגיש בכלל לפני שהוא בא גם אם הכנתי אוכל (ואני ממש לא תמיד מכינה). ארוחות ערב אצלינו זו גם נקודת תורפה, עוד יותר קשה למצוא מה לאכול מאשר בצהרים. אז כשצריך שמישהו יעשה איתי משהו אני לא יכולה לדרוש שזה יהיה לגמרי כמו שאני רוצה, במיוחד שאין לו שום בעיה עם לחם אחיד.

ילדים ואוכל

על ידי רק_מה* » 04 ינואר 2015, 20:57

צילי חידדת את הנקודה ממקודם באחוזים שלך. אני מתכוונת לסמוך רק במה שהוא מזין

סתם דברים שיכולים להיכנס לפה להילעס ולהתעכל (פלסטיק, קרטון, ביצת קינדר) לא נכללים בקטגוריה הזו.

התכוונתי שאם יש איזו ארוחת צהריים שבה פתאום מופיע שריר של ״לא רוצה״ אז מה שאוכלים זה בסדר, גם אם במקום מרק ירקות עשיר זה יסתכם בפריכיות וגבינה.

אני מראש דואגת שכללי המשחק יהיו ״לטובתי״: הלחם הוא מלא, אין מעדן אלא יוגורט שמקובל עליי שאפשר להוסיף לו אוכל אמיתי, וכדומה
אני מקפידה לציין לבכורה אם היא אוכלת משהו ״לא כשר״ שזה לא אוכל, אלא ממתק. נניח
לכן אי אפשר (והיא לא מנסה. הפנימה מראש) לבחור ופלים או עוגיות לארוחה אלא משהו אחר שהינו ״אוכל״.
ולסמוך- זה העניין שלי עם עצמי אולי, לא למדוד לה כל ארוחה אם נאכלו בה ירקות או לא, אם היום היא אכלה יותר או פחות אלא להציע איזונים אם מפריע לי (בתור מנהלת תחום המזון בבית) - ולהזכיר לעצמי שמותר לה לבחור.
ואני מסייגת כיוון שמדובר אצלי באכלניות משובחות.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 04 ינואר 2015, 20:49

אולי הלחם האחיד הזה שהוא המוצא לכל פעם שהם רבעים ולא אוהבים את מה שאני מכינה.
אז אצלי אכן חל שינוי במהלך ה-שנה וחצי האחרונות.
לחם הוא כבר לא אופציה.
אבא מכין כריכים לביה"ס ולפעמים נותן להם בערב, אבל בדרך כלל ארוחת הערב באחריותי (אפילו כשאינני ומשאירה לו שיגיש), ולחם פשוט לא מוגש ובימינו אפילו כמעט שלא מוזכר לאורך היום. כן יכולות להיות אפיזודות שיראו את אבא אוכל טוסט וירצו גם כן, ולדעת אבא לחם הוא אוכל, אבל בסך הכול הסיטואציות האלה מעטות. יש ארוחת ערב שבועית אחת של לחמניות ושוקו וזהו.


הבעיה היא שזה מייאש אותי קצת להכין ושלא אוכלים ובסוף אוכלים לחם אחיד
אצלי דומה, רק שבסוף לא אוכלים כלום.
אבל היום היה מעניין. אני עוד חושבת מה אני יכולה ללמוד מזה.
אחרי שבת ה-9 מתחילת הדיון (אנסטסיה למכירות...) אכלה הבוקר מאפין ביתי, בארוחת העשר לחם עם חביתה, בצהריים בביה"ס שקית פופקורן ביתי, שבה הביתה וחיממתי לה כשליש ירך עוף קטנה אפויה.
אמשיך אחר כך הקטנה מנושכת בנקה

ילדים ואוכל

על ידי ציל_צול* » 04 ינואר 2015, 19:55

האם אני אוכל משהו שאני לא אוהבת אבל לא ממש מגעיל אותי?
תודה על זה, מאי.
מעדנת, כי על הרצף הזה יש המון אפשרויות ויש גם שאלה של תדירות.
אם באופן קבוע היה אוכל שלא טעים לי ואני לא אוהבת הייתי מתבאסת. לא עושים דבר כזה לאף אחד ובטח לא לילדים שלי :)
אני בקלות רבה אוכלת דברים שלא מאוד טעימים לי אם זה מה שיש. בכלל לא מזיז לי ואני אפילו לא מתעכבת לחשוב על זה יותר מדי. בין היתר, זה בגלל שזה לא קורה הרבה.
לאיזה רמה זה מגיע אצלנו בבית? אני מהמרת שבערך פעם בשבוע יהיה בתבשיל של הערב ירק מסוים שיש ילד כלשהו שלא מחבב אותו והיה מעדיף בלעדיו.
מבחינתי - זה כמעט מצווה להגיש ככה.
למה? כי אני רואה דרך זה עד כמה הדברים הם חולפים. ואיך ירק לא אהוד אחרי כמה זמן הופך למבוקש בלי שום סיבה נראית לעין.
אין אצלנו שום מזון שנמצא לא אהוד ונשאר כזה לאורך זמן.
מה שמגעיל לא אוכלים. מי שרעב אוכל מהשייש. בתכלס, זה בדיוק מה שאני עושה בעצמי אז אני עוברת את מבחן הצביעות. ואני חושבת שהוא חשוב מאוד.

ילדים ואוכל

על ידי מאי* » 04 ינואר 2015, 19:38

כשאני הייתי ילדה אני לא זוכרת שהיה דבר כזה שעשו שמיניות באויר כדי להכין דוקא משהו מיוחד לכל ילד באופן ספיציפי

אצלנו בהחלט היה אוכל לכל אחד, וזה במשפחה של יותר ילדים ממה שיש לתפילה...מה שנכון שאימא שלי לא בישלה כל יום כמה דברים אלא: 1. הגיעה לתפריט שבועי קבוע שבו כל אחד אהב את האוכל לפחות 5 ימים מתוך שישה (בשבת כן היה תמיד מאכלים לכל אחד) וביום שמישהו לא אהב אוכל - שמרו לו אוכל מהיום הקודם, שאותו הוא כן אהב...ובהחלט היו וריאציות כמו רוטב כזה ורוטב אחר עוף או הודו, וכנ"ל. לאימא שלי היה ממש חשוב שכולם יהיו מרוצים מהאוכל, כנראה בגלל זיכרונות ילדות שלה. אני? בתיאוריה אני לגמרי חושבת כמו ציל צול, אבל המבחן שלי הוא 'מבחן הצביעות' ביני לבין עצמי: האם אני אוכל משהו שאני לא אוהבת אבל לא ממש מגעיל אותי? בתשעה מקרים מתוך עשרה התשובה היא לא. ואני גם מבואסת לגמרי אם אני לא מצליחה לארגן תחליף. אי לכך ובהתאם לזאת אני לא מעזה לבקש מהילדים יותר גמישות ממה שאני עצמי מפגינה...אני כן מפעילה כל מיני טריקים סבתאיים מסוג 'אם לא תגמור את העוף לא תקבל עוד תפוחי אדמה'. אבל הי, אני לא מיושנת לגמרי: אני מרשה לילדים שלי ללכת לישון בלי ארוחת ערב! (ליתר דיוק, אצלנו בבית אוכלים ארוחת השכם בבוקר, ארוחת עשר, ארוחת צהרים, ותפוח בסביבות חמש. הילדים שלי באופן טבעי נולדו עם נטיה לסיים את צריכת המזון היומית בשעות הצהריים, ואני זורמת עם זה)

ילדים ואוכל

על ידי מיכל_בז* » 04 ינואר 2015, 17:39

אצלנו אין אפילו ילד אחד בררן. (ואנחנו ארבעה.) אני חושבת שזה בגלל שקלטנו בבית שדר שאוכל זה דבר מסעיר, הרפתקאה נהדרת וטעם החיים.

זה כמובן לא משהו בכלל כי אמנם רק אני יצאתי ד מנה אבל כולנו נאבקים במשקל ובעיקר בתאווה העצומה למשהו טעים. אוכל זה דבר נורא מרכזי בדינמיקה המשפחתית.

ילדים ואוכל

על ידי אורי* » 04 ינואר 2015, 16:04

התחושה שככל שזה בלתי מושג זה יותר ויותר נחשק
הממתקים בעיני הילדים. יש להם להט כזה, וכשהם אצל בני דודים למשל או אצל חמותי ,הם יכולים לבלוס בלהיטות כזו (כמובן שהכל על השולחן בצורה בלתי מגבילה), שאני לא רואה אצל ילדים שמורגלים בזה ופחות מתלהבים.

ילדים ואוכל

על ידי ציל_צול* » 04 ינואר 2015, 15:48

אורי, סחטיין! איזה יופי.
אין כמו שחרור. עובד תמיד. תשמרי על החיוך הזה שאת נמצאת בתוכו.

התחושה שככל שזה בלתי מושג זה יותר ויותר נחשק
אני אשמח להרחבה או הסבר של השאלה. נראה לי שאני מבינה אבל אני לא בטוחה. ממתינה בסבלנות.

משפחות של חברים ומה שאוכלים בבתים אחרים ומה שמחולק במרחב הציבורי
אצל חברים לא אומרת מילה, אפילו לא לפני.
אם מציעים לילדים זבל בחוץ ואני מספיקה לעצור את זה לפני הדרמה (נגיד, סבתא שמוציאה שוקולד כשהילדים משחקים ועוד לא רואים) - עוצרת מייד ולא מאפשרת.
אם זה כבר בחוץ אני לא מביכה את מי שמגיש אבל אחר כך בשקט מבקשת לפעם הבאה לא להביא או לא להציע לילדים שלי. ברכות ובחיוך ולוקחת על עצמי את האחריות להיותי משוגעת. גם זה בחיוך כי אני כמובן לא חושבת ככה.
כשחילקו בישראל בבית הספר, וגם היום זה לפעמים קורה - לא אומרת מילה ומאפשרת.
לפני שמגיעים למקום שעמוס בזבל אני מזכירה להפעיל שיקול דעת ולאכול במתינות. אם זה לא מתקדם לשביעות רצוני אני מזכירה שוב בעדינות ובצד.

העיקרון - הדבר היחיד שחשוב באמת זה מה שקורה בבית (שהוא מעביר המסרים העיקרי) והשיגרה. שיגרה יכולה להיות כל דבר מעל 50%
אם הילדים שלי אכלו היום לפחות 50% אוכל מזין - הכל בסדר. אם לא, סביר שארצה לתקן את זה איכשהו.
מתוך השאיפה הכה-בסיסית הזו (לדעתי) יוצא שרוב הזמן זה בכיוון ה 90%

ילדים ואוכל

על ידי אורי* » 04 ינואר 2015, 15:35

:-)
תוצאות מהירות זה תמיד נחמד כדי לתת לי רוח גבית
היום היה לצהרים מרק עוף עם ירקות ותפוחי אדמה בתנור
הגדולה שאלה מה יש ואמרתי שזה מה שיש, די ברוגע, ושנשאר גם קצת מרק כתום אם היא רוצה
(את הלחם שמתי רחוק מהעין,למרות שהוא קיים)
כשאוכלים מרק אפשר אצלינו לאכול שקדי מרק

אז הקטן אכל מרק צח עם תפוחי אדמה (ושכח מהאפשרות של שקדי מרק:-))
והגדולה אכלה תפוחי אדמה בתנור


צילי וענבל מה אתן עושות עם התחושה שככל שזה בלתי מושג זה יותר ויותר נחשק? , ואיך אתן מתמודדות עם משפחות של חברים ומה שאוכלים בבתים אחרים ומה שמחולק במרחב הציבורי (צילי,נראה לי שדוקא ענית על זה פעם,אבל לא זכור לי איך זה מצליח)

ילדים ואוכל

על ידי ענבל_נתן_בר* » 04 ינואר 2015, 14:38

היה לנו דיון מרתק על זה בדף תזונה אינסטנקטיבית וכתבתי על זה גם באתר שלי תזונה אינסטינקטיבית

ילדים ואוכל

על ידי ענבל_נתן_בר* » 04 ינואר 2015, 14:37

כמי שמתעסקת בתזונה מכל כיוון אפשרי, אני רוצה לומר שאני מסכימה עם 'לא לסמוך' תמיד על הילדים בנושא התזונה. הרי רוב הילדים יכולים לאכול שוקולד ועוגות ללא הכרה. גם הילדים שלי, שמגיל אפס אוכלים קינואה ומאש וירקות ופירות, ואוהבים את הדברים האלה (כשחוזרים הביתה :"יש, קינואה!")- עדיין יכולים ללכת לסבתא ולסבא ולרדת על מגירת הממתקים המטורפת שם בלי הכרה. אז אני כן מאמינה בלשים גבולות, כי המזון שאליו אנחנו נחשפים היום הוא ברובו לא טבעי. זאת אומרת, "תמיד לסמוך עליהם בנושא תזונה" זה אם אנחנו יורדים לגינה ומלקטים עלים ירוקים או מסתובבים ביער מאכל ומנשנשים פירות וכו', ולא כשהולכים לסופר ואז אפשר לבחור בין קטיפת בורקס או ליקוט ביצי (חופש) קינדר (-:

ילדים ואוכל

על ידי ציל_צול* » 04 ינואר 2015, 14:07

תמיד לסמוך עליהם בנושא תזונה
אני לא שם בכלל. זו האמת. לא סומכת איפה שיש כוחות אדירים שמשבשים את היכולת להקשיב לגוף ולקבל החלטות טובות.
בריאות פיזית ואוטונומיה הם שני דברים שמאוד חשובים לי אצל הילדים שלי אבל הבריאות יותר גבוהה אצלי בסדר העדיפויות.
בנוסף, אני חושבת שהתזונה של הילדים שלי מהווה חלק עצום מהבריאות שלהם, בעוד שהיא מהווה רק חלק קטן מהבסיס שלהם ליצירת ושמירת אוטונומיה.
אוטונומיה מתפתחת אצלם בעוד המון דרכים, בעוד שהבריאות שלהם תלויה מאוד מאוד בתזונה.
אז הבחירה שלי היא למקד את התזונה בבריאות על חשבון האוטונומיה, ולוודא שהם מקבלים מה שלדעתי הם צריכים.
מאחר וזה לא גובה ממני ומהם מחיר מי יודע מה - בבית שלנו זה עדיף, לדעתי.

וכמו תמיד לא יכולה שלא לתהות אם יום אחד אשלם מחיר כבד על כל זה ולקוות שלא :-)

ילדים ואוכל

על ידי ציל_צול* » 04 ינואר 2015, 14:02

אורי יקרה, זה הגשר.
מה שאת עושה - זה הגשר שחשבת שאין לך.
יש ויש.
שחררי כמה שאת יכולה. הדברים לא כל כך חשובים כמו שנדמה. בתוך מערך של אמהות צעירה ואינטנסיבית - השקט הנפשי שלך חשוב בהרבה מהתזונה של ילדייך. זו דעתי.
תסתכלי רחוק על המטרות הגדולות שנראות כה רחוקות ותגזרי מהן משהו קטן אחד. או שניים. כמה שאת יכולה בלי שזה ייכנס לך לנשמה.
ואל תשכחי לפרגן לעצמך מכאן ועד הירח כשזה מסתדר לך.

(())

ילדים ואוכל

על ידי אורי* » 04 ינואר 2015, 13:03

תפילה
מה שלא הספקתי לכתוב זה שהקטן שלך מזכיר לי בול את הקטן שלי. מוכן להתנסות במגוון קצת יותר גדול מהבת שלי, אבל הכמויות שלו קטנות מאוד,ומכסת הקיבה מגיעה לגודל מצומצם מאוד. והן באחוזון,גם שם הם דומים. וכמובן הנפש חפצה ומוכנה לאכול סוכריות לרוב ומתוקים לרוב,וחטיפים,פחמימות ריקות ועוד. גם הוא מקבל בגן,אם כי לא הרבה,אבל לפעמים מספיק כדי לסתום תיאבון לארוחת צהרים.
אני גם מתלוננת הרבה,אבל בסופו של דבר אני פחות קיצונית בנושא הזה ויש הרבה מקומות שאני מוותרת בהם כי לא רוצה להלחם. וכן יש לנו בבית דברים שמושכים אותם כמו עוגיות (שבעלי קונה-שיהיה.. ובגלל שהוא רוצה לאכול) וממתקים שהם מקבלים מכל מיני מקומות שאני לא משתלטת על זה והם מחכים בארון לשעת כושר שאני מרשה.
וחייבת להודות שאמנם הפחתתי בזה מאוד,אבל גם אצלי אני מסוגלת לשחד בג'אנק במקרים שאני צריכה (למשל כשצריך לקחת תרופה כלשהי, או לעשות בדיקה כלשהי אני מבטיחה לקנות להם משהו)

מה שרציתי להגיד שאני מנסה לעשות,אבל אולי זה לא יתפוס אצלך, אני מנסה להציע לקטן קודם, ובעצם מפרידה בין ההצעה לו להצעה לאחותו, ולפעמים הוא יאכל מה שהיא לא. לא מספיק תופס,לא מספיק עוזר,אבל משהו.

ילדים ואוכל

על ידי אורי* » 04 ינואר 2015, 12:51

צילי
עכשו אני קוראת שוב את מה שכתבת, ואת מה שאני כתבתי ואני רואה שהגבתי לגמרי מהבטן, לא שזה לא נכון מה שכתבתי, אבל הבנתי את המהלך שלך, והבנתי גם את מה לשחרר.
לשחרר כרגע את הלחם האחיד, לשחרר מעצמי,להוריד אותו מהמצפון שלי, כי הרי אני לא הולכת לחתוך אותו מהתפריט כרגע, הוא יותר מדי שם,ואני גם לא היחידה שמכינה אוכל לילדים בבית הזה,גם בעלי שם. לדעת שזה שם וזה נגיש בלי להלחם, כרגע, להציע פירות (זה הדבר היחיד שעוד אפשרי אצל הגדולה, אבל זה לא משביע אותה), להציע את מה שאני מכינה ורוצה שיאכלו, ולשחרר את זה. אולי אם זה ירד ממני יהיו לי אנרגיות לדברים אחרים...
אולי זה אפילו עדיף,כי זה לא שאני צריכה להשקיע ולהכין את זה, זה לא כמו ילד שאוהב רק פיצה/נקניקיות וצריך במו ידיי להכין את הג'אנק הזה (אגב,היא אוהבת,וזה מה שהיתה רוצה שאכין)

(הבעיה היא שזה מייאש אותי קצת להכין ושלא אוכלים ובסוף אוכלים לחם אחיד,אז לפעמים אני מוותרת מראש על הניסיון להכין בכלל. ואז המצפון שלי צועק עליי)

חושבת...
תודה על התיאורים

ילדים ואוכל

על ידי אורי* » 04 ינואר 2015, 12:25

לפתוח פתח ל לחם עם משהו. , בייחוד כשהלחם הזה הוא לחם אחיד
זה מה שקורה אצלינו באופן קבוע. ואין מה לפתוח פתח, הפתח הזה פתוח. הגדולה לא אוכלת שום דבר אחר כמעט. אני לא יכולה פתאום לגדוע את הדבר היחיד הזה.
וגם אצלינו קורה שהם שפוט לא אוכלים וזהו. אצלי לא אוהבים אגוזים ושקדים. ופירות אוהבים באופן חלקי, זה לא משאיר הרבה כדי לשבוע, וכל היום שלנו סובב סביב האוכל (הגדולה יכולה פשוט לגור במקרר, כל רגע היא פותחת אותו גם אם אין לה מה לאכול שם)

תודה שאת חולקת איתי צילי את מה שקורה אצלך, זה מעניין. ואני מנסה לחשוב אם יש לי דרך להגיע לשם או קרוב, כי בהרגשה שלי זה ממש קפיצה מהמקום שאני נמצאת בו בלי שום גשר שמגשר, אפילו לא יכולה לעשות משהו חלקי עם זה.

מה אני לא שלימה איתו? אולי הלחם האחיד הזה שהוא המוצא לכל פעם שהם רבעים ולא אוהבים את מה שאני מכינה.
אולי שגם מה שאני מכינה אני לא תמיד הכי שלימה איתו,אבל יודעת שאולי יש סיכוי שאת זה יאכלו, וגם אין לי כוח למשהו אחר. הם באמת לא אוהבים מגוון גדול של מאכלים.

עם מה עוד אני לא שלימה? שאני בעצמי אוכלת ג'אנק, אז לרוב לא לחם אחיד, אבל שטויות אחרות בודאי, לא כל כך לידם, ואם יש אוכל אמיתי נגיש אני כן אוכל אותו. אבל בבוקר אני אוכלת המון שטויות, וזה כבר עניין אחר שאני מתמודדת איתו.


כותבת מעורבב

תכף אנסה להמשיך

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 04 ינואר 2015, 11:14

הבעיה שה המצב אצלנו הוא_ ש _תירס שהגדול אוהב, אפונה שהקטנים אוהבים, שעועית שאחד מהם אוהב_ , _במיקרו בטטה / תפוח אדמה_ , _פירות/שקדים_ לא רלוונטיים לרוב הילדים, ואני לא רוצה לפתוח פתח ל _לחם עם משהו. , בייחוד כשהלחם הזה הוא לחם אחיד והמשהו הוא גבינה צהובה.

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 04 ינואר 2015, 10:23

.
פעמים רבות הילדים מעדיפים לא לאכול מאשר לאכול משהו שלא מאוד טעים
שהקו המתוח בין לא מאוד טעים לבין מגעיל הוא בקנה מידה מיקרוסקופי עד כדי בלתי נראה.
כנ"ל

כרגע המצב אצלנו הוא שאני מכינה את אותו אוכל לכולם, גם אם זה אוכל שאני מנסה פעם ראשונה.
אני מוסיפה לו כל מיני תוספות - תירס שהגדול אוהב, אפונה שהקטנים אוהבים, שעועית שאחד מהם אוהב, זה לא מאמץ מבחינתי, בקטנה, וככה כל אחד מרגיש שיש משהו שהוא אוהב בשולחן.
אם הם לא אהבו את מה שהכנתי, או אחד מהם לא אוהב, אז יש שתי אפשרויות - אם נותר זמן/כוח אני שמה במיקרו בטטה / תפוח אדמה וזה מה שהם אוכלים.
אם לא - הם אוכלים פירות/שקדים או מכינים לעצמם לחם עם משהו.

אבל זה לא היה ככה בתחילת הדרך - בהתחלה - שנה בערך השקעתי המון, הכנתי המון סוגים של מזון מזין כל הזמן - כדי להבין בכלל מה הם אוהבים, איך להכין, מה להכין וכו'. לעשות להם את המעבר מפסטה/פתיתים לבנים עם קטשופ ושניצל לעוף עם אורז מלא בתנור בלי שמן ולביבות חוביזה ליד... למשהו נעים מעניין טעים ונחמד.

ילדים ואוכל

על ידי רק_מה* » 04 ינואר 2015, 10:10

מה שכן- לטובת הבררנים בינינו (הגדולים) למדתי להכין סלט שטעים לי וירקות חתוכים שטעימים להם בנפרד. ולא להתרגש מפסטה בלי כלום/ אורז בלי כלום. ולקצוץ בצל שלא יראו. ולהציע קודם מה שנראה לי אבל לא להתעקש
דוגמה טריה משבת: הגדולה (הרבה מעל ארבע) רוצה לרזות.
הכנתי צלחת ירקות ופירות ושאלתי אם תרצה לשתות והיא בחרה בשוקו ומאפה. השיחה התגלגלה בינינו והיא העלתה שוב את נושא הדיאטה ואמרתי לה שלכן חתכתי לנו צלחת כזו. אבל הבחירה היא שלה. תמיד לסמוך עליהם בנושא תזונה, גם כשהם שוגים (עד הגבולות ההגיוניים שלך של סכנה לבריאות יש הרבה מקום להתגמש ולכבד את ה״טעויות״. ומדובר על ילדה לא רזה, וגם לא תמיד בריאה כתוצאה מכך - אבל אוטונומית)

לדעתי נזק מתזונה הוא מצטבר. וזה מבאס. אבל אולי כל עוד אין השפעה שלו הסובייקט לא מוכן להשתנות. חוצמזה, נוכחתי לדעת שאצל ילדים יש איזה איזון פנימי, לפי צרכי גדילת הגוף

ילדים ואוכל

על ידי רק_מה* » 04 ינואר 2015, 10:01

מעלה מהאוב:
אצנו לא היה למי להתלונן על האוכל :-(
אז אכלנו מה שהיה או שלמדנו להכין אחר כך.
אבא שלי היה מכין לנו כל בוקר ארוחה מטורפת (חביתה סלט ירקות טונה אבוקדו גבינות... ) וגם מסביר לנו תוך כדי כמה זה חשוב, ואחר כך נותן לנו נשיקה על המצח כך שהבקרים שלי תמיד לוו בריח של בצל ירוק וטונה :-/

אני מזדהה עם לא להיכנס ללופים של הכנות מיוחדות. לא סובלת את ההרצאות הכה- פופולריות אצל אמא שלי למשל (זה הכנתי עם רוטב בצד לx, זה עם קמח כוסמין עבור y, וכו. למרות שגם אני לעיתים מפרטת על חוויות מהמטבח בזמן האוכל, אבל מנסה שזה לא ישמע ככה).
אם אני יודעת שהיא מגיעה ויש לה מגבלות תפריט אכין משהו שמתאים.
כשהבת שלי לא רוצה לאכול משהו בכלל (וזה נדיר כי היא לא בררנית ואני יודעת מה הקוים האדומים שלה) והיא עומדת על דעתה לאכול משהו אחר אני אומרת : אבל אין. את יכולה לקחת פרי במקום ולאכול אחר כך שתהיי רעבה.
  • אני חושבת האמת לעשות איתה לוח של אוכל אהוב לטובת תפריט שבועי שכזה (לכתוב על כרטיסיות, להכין ולתלות על המקרר) סתם כפעילות משותפת

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 04 ינואר 2015, 09:33

אבל משהו שלא מאוד טעים או שהוא לא מה שרוצים - בכלל לא נרשם אצלי כבעיה.
אני מסכימה עם זה ואומרת את זה, למשל, כשהגדולה שלי אומרת שהיא לא אוהבת אורז, והרי היא אוכלת אורז כשיש רוטב בשרי שהיא אוהבת.
העניין הוא... שני עניינים, בעצם:
א) פעמים רבות הילדים מעדיפים לא לאכול מאשר לאכול משהו שלא מאוד טעים , וכיוון שזה לא קורה לעתים רחוקות, זה נראה לי בעייתי.
ב) לפחות אצל חלק מילדיי נראה שהקו המתוח בין לא מאוד טעים_ לבין _מגעיל הוא בקנה מידה מיקרוסקופי עד כדי בלתי נראה.

ילדים ואוכל

על ידי ציל_צול* » 04 ינואר 2015, 08:05

והיום, אני מרגישה שאני בשמיניות באויר על הדברים האלה, ושהמאמצים שלי להכין אוכל שהילדים יאכלו, והכעסים שסביב האוכל, וחוסר הרצון שלהם לאכול את מה שיש, וגם כעס ועצבים שלהם, וגם שלי. וגם אם אני אומרת את מה שזכור לי מילדותי: 'זה מה שיש לאכול'. זה לא נאמר בפשטות, זה נאמר בכעס, ובהמון לחץ שלי.
אורי, זה אליך :-)

מזדהה עם התיאור שלך. אני זוכרת ששמתי לב לזה עוד לפני שנהייתי אמא בגלל האמהות של אחותי. זוכרת גם שקיבלתי החלטה ממש מודעת לא להיכנס לסרט הזה ואני בדיוק כמו אמא שלי וכמו שתיארת. מכינה מה שנראה לי, משתדלת שזה לא יהיה משהו שמישהו מאוד לא אוהב (תכף ארחיב על זה טיפה) ואומרת "זה מה יש". אף פעם אין אצלי בחירה בארוחות, ואכן אין אצלנו לופים בכלל סביב אוכל, ומעט אי שביעות הרצון שמתעוררת פשוט לא מעניינת אותי. ממש אם השנה :-)

הרחבות שאולי יועילו לפתיחת המחשבה:

לי היה חשוב מאוד לבסס את זה שאני מכינה רק דבר אחד לאכול. הסיבה היא הכי נמוכה שיש - אין לי כוח ליותר מזה. אין לי כוח לשבור את הראש, לתכנן, לקנות ולהכין לכל אחד לפי טעמו. ברור לי מראש שלו התנהל אחרת אני אשתגע ואשנא את המטבח ואכניס את האנרגיה הרעה הזו לתוך האוכל והאכילה. ככה אני.
שומרת בכל מחיר כמעט על הפשטות של ההתעסקות באכילה מהצד שלי. זו נוקשות, ואני בהחלט שמה לב לזה, אבל כרגע (ואולי גם לעולם) היא משרתת אותי כל כך טוב, וגובה לדעתי מחיר כל כך קטן, עד שאין מצב שאני מוותרת עליה.
במצב הנוכחי שלי אני מרגישה שהנוקשות הזו, הידיעה הברורה שההתעסקות נשארת פשוטה, מאפשרת לי להכניס במקביל המון אנרגיה טובה לתוך האוכל. למשל, להסביר באופן אוהב ושמח ורך דברים שגורמים אי נחת למי מילדיי.
ברגע שהדבר הזה ברור לילדים, אפשר לעשות בזה שימוש כדי להסביר דברים אחרים.

זה לא באמת נכון שאני לא מכינה דברים שלא אוהבים. אני כן. אבל זה נעשה מתוך שיקול דעת.
כאשר ילד שלי מצהיר שהוא לא אוהב לאכול משהו אני לא ממש מתרגשת מזה. ההנחה שלי היא שיש כל מיני תקופות ביחס למאכלים, שיש לפעמים רצון לבדוק את הגבולות וזה בכלל לא קשור לאוכל, שיש טעם נרכש, ועוד ועוד ועוד דברים שגורמים לי להניח שזה שילד אומר "אני לא אוהב בטטה" עוד לא אומר שהוא לא אוהב בטטה ושאני צריכה להפסיק להכין לו בטטה.
כשזה קורה אני רושמת לעצמי לא להפגיז בבטטות אבל כן להמשיך לשלב אותן בבחינת "זה מה שיש היום" ולהתבונן טוב טוב מה קורה.
כאשר עולה מחאה, כי הוא אמר שהוא לא אוהב בטטה, אני מסבירה כך - אני מכינה רק דבר אחד לאכול ומדי פעם חשוב לי שנאכל בטטות והאחים שלך אוהבים בטטות. אז אני עושה ניסיונות להגיש את הבטטות בכל מיני צורות והכי הרבה - אכלת משהו שלא הפיל אותך מהכסא מרוב התלהבות. לא נורא.
לדעתי, לאכול משהו לא נורא טעים שלא נורא משמח זו לא בעיה בכלל. הקו שלי הוא הגועל. אם אני רואה שילד נרתע מהאוכל (למשל, יש לי אחד שסוגים מסוימים של בשר דוחים אותו) אז בזאת סיימנו. לא אוכלים משהו מגעיל. אבל משהו שלא מאוד טעים או שהוא לא מה שרוצים - בכלל לא נרשם אצלי כבעיה.
אני אמשיך להגיש את הבטטות בערך פעם בשבוע על בסיס ההסבר ההוא ואראה איך זה מתקבל.
מניסיוני עם שלושה ילדים - הדבר הזה מחסל בררנות מהזן הרגיל בלי מאבק ולא מאפשר לכל מיני העדפות אופנתיות להתפתח ולנהל אותי. אוכלים מה שיש וזהו.

בחירה - כאמור, אין. אבל... יש שפע גדול שאפשר לבחור ממנו אם לא מרוצים ממה שהכנתי. מיליון פירות וירקות ואגוזים.
ברור שהילדים שלי היו שמחים לקבל תבשיל שמתחשק להם, או לא לאכול סלט מדי פעם, אבל מה שמתחשק להם לא מאוד מעניין אותי כי הוא לא נובע מאיזה קשב לגוף אלא מהרצון שלהם לקבל דברים שבעיניי הם לא אוכל.
אז כאשר לא טעים ולא רוצים יש הפנייה לכל מבחר הדברים הטובים שיש בבית וזהו. מי שלא מוצא את עצמו בזה - שלא יאכל.
בכל הקריירה ההורית שלי קרה רק פעם אחת שילד שלי הלך לישון רעב ומתוסכל.

ולגבי הכעס והלחץ שמתנגבים לאמירות - אני חושבת ששווה לך לעבוד על זה בלי קשר. אני יכולה לומר לך על עצמי שכאשר אני מגיבה כך זה בגלל שאני לא שלמה עם ההחלטה שלי ולא מסוגלת לעמוד מאחוריה.
ההעדפה האישית שלי (הממ... כשאני שמה לב לזה) היא לשחרר את ההחלטה שמייצרת אצלי כעס ולחץ וללכת לטפל בעצמי. אחרי שאני יכולה לעמוד במלואי מאחורי ההחלטה אני מחזירה אותה (ולפעמים לא. לפעמים בתהליך יש הבנה שזו החלטה לא מתאימה בכלל) ומוצאת בקלות את החיוך והאהבה כדי "למכור" אותה הלאה.
רוצה לומר - אולי התגובה שלך מסמנת לך שיש תהליך חשוב שלך מול עצמך ששווה לעבור לפני שזה נוחת על הילדים, ושבינתיים - אפשר לשחרר את ההחלטה הזו. זה לא אומר שתקבלי במקומה החלטה שהילדים אוכלים כל היום ביסלי. אין לדעת איזו החלטה תקבלי.
אבל כרגע יש סימון חזק מהמערכת שלך שההחלטה הנוכחית לא מדויקת, לכל הפחות. קודם כל שחררי אותה. תני לעצמך אוויר. תבדקי למה את נאחזת בה ואיך זה שאת מוכנה לשלם מחיר כבד ושאר שאלות מן הסוג הזה.
ותראי מה עולה בך אחר כך ולאיזה כיוון הבטן שלך סוחבת.

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 04 ינואר 2015, 01:48

תזכירי לי - לכל אחד יש זמן קבוע כל יום?
אחרי ארוחת הערב עולים להתרחץ/ לצפות במחשב ברוטציה. אני מחלקת את הזמן שנשאר עד שעת השנה במספר הילדים וכל אחד יכול לבחור כמה דקות של צפייה. לפעמים הקטן נרדם על הספה.


לסחוט קצת חלב לתוך כוס ולחזור למטבח.
לא יודעת אם כך אגיע לכמות מספיקה לשוקו, בייחוד בשעות הערב, וגם אצטרך לשים לב איזו כוס מגיעה אליה. נו, נראה. בדיוק הוצאתי הערב את המשאבה כדי להתחיל להתרגל לרעיון.


אולי בצהריים?
אני לא יודעת.
קודם כול, אני מקפידה על סדר ההגשה. משתדלת להגיש קודם את מה שרצוי יותר בעיניי שיאכלו. ורק כששמה לב שמתקדמים באכילת הנ"ל, מגישה לפעמים גם את האוכל הרצוי פחות.
אבל מעבר לזה, עד כמה קריטי שתאכל יותר? האם יש משמעות ניכרת לנפח שייכנס אליה?
והאם הפסטה המלאה המעובדת באמת תתרום יותר משתגרע?

<מנסה להשכיב את הקטנה (ואת עצמי).>

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 03 ינואר 2015, 22:41

בדקתי.
אין הבדל משמעותי, אולי טיפה יותר ויטמינים באפיית קמח תירס.

לגבי הויטמינים - אולי שווה לשקול לקחת, תוך הסבר למה צריך. אולי להתייעץ ביחד עם רופא על הנושא?
היא כבר מספיק גדולה כדי לקחת ויטמינים בלי העטיפה של הסוכריה. אולי להסביר לה שזה פורמט יותר זול של הויטמין, ואם צורכים אותו באופן קבוע אי אפשר לקנות את הסוכריות כל הזמן.



_לא. כי אני משאירה להם את האוכל על השולחן בערב, ואוכלים עוד לפני שאני קמה.
וחוץ מזה, אם השאר אוכלים מאפינס, מה פתאום שהוא יוותר?_
אין ספק שלא הייתי מצליחה שיאכלו פירות בבוקר אם לא הייתי קמה ומכינה.
למרות שבחופשים אני משאירה על השולחן פירות ומכסה במגבת או משהו (זבובים וכאלה), והם כן לקחו לעצמם עד שהתעוררתי.
ולא התכוונתי שהוא יוותר, ברור שלא, אלא שבנוסף למאפין אולי יתכבד בפרי, ואז אולי גם אחרים בעקבותיו.

בהחלט, אבל יוצא שאני נתקעת עם ירקות חתוכים שנובלים.
את לא אוהבת לאכול ירקות חתוכים?
גם אם לא, נראה לי שעדיף בכל זאת לחתוך אפילו קצת כל פעם, אפשר להחזיר לקופסא אטומה היטב ולהגיש שוב בארוחת הערב, לא תמיד מורגש.

הבית יתעורר מהבלנדר בשש בבוקר...
זו בדיוק הסיבה שאני לא עושה שייקים עכשיו. לא רוצה שהקטנה תתעורר ואז אין לי סיכוי להוציא אותם למסגרות בזמן.
ואז אחרי שכולם הלכו להכין שייק רק בשבילי - חבל לי על הזמן איכות איתה, הכמה שעות שהיא ערנית ואפשר לעשות איתה דברים.
גם ככה יש לי מליון דברים לדחוף לזמן הזה שלא קשורים אליה, אז מוותרת על השייק. היא אולי תיקח ממנו כמה שלוקים, אולי צריכה יותר להתאמץ.
אולי בכלל שווה להכין את השייק בערב, בבוקר הוא עדיין טעים למדי.
(דנדי מנסה להבין למה היא הפסיקה להכין שייקים?)



בהגדרה (הילדים) אוכלים בבית רק במטבח ובפינת האוכל.
גם אצלינו, ירקות ופירות לא בהגדרה הזו, עוגיות בטח שכן.
הם כבר גדולים, אז אפילו קלמנטינה לא תטפטף להם בסלון.
אין מה לעשות, הם יאכלו יותר ירקות אם אני אשים להם צלחת לידם בזמן המשחק מאשר אם אני אשים צלחת ירקות בזמן ארוחת ערב.

שמה שהן אוהבות הוא המזין
הן קראו את צילי או משהו כזה?

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 03 ינואר 2015, 22:23

ובכלל נראה לי שהבהייה הזאת מתאימה - אם בכלל - לפני השנה ולא לפני הכנת ש"ב ומשחקים. כשהם צופים במחשב במשך היום בחופש, אפילו אם הזמן תחום, זה מוציא אותם מאיפוס ואחר כך לוקח להם זמן להיזכר מיהם ואיך להעסיק את עצמם
גם אצלנו זה היה כך פעם, נראה לי שהתרגלו כי עכשיו שאני חושבת על זה היום הם קמים מהמחשב וממשיכים במה שעשו קודם בלי בעיות.
להפך - ביום שיש למי מהם זמן מחשב הוא לא מצליח להתחיל להעסיק את עצמו עד שהזמן הזה מגיע.
ומצחיק - אני לא הסכמתי אף פעם שיהיה לפני השינה כי חששתי שזה יפריע להם לישון... ובכלל הערב כל כך לחוץ עם זה שצריך לאכול וצריך להתקלח וכו' שאיפה יש זמן גם למחשב?
תזכירי לי - לכל אחד יש זמן קבוע כל יום? והם יושבים כולם ביחד שעתיים או משהו כזה, נכון?

אבל כרגע אני ברתיעה עצומה משאיבות
נראה לי את יכולה סתם ללכת רגע לשירותים, לסחוט קצת חלב לתוך כוס ולחזור למטבח. לא נראה לי שצריך שאיבות ספציפית בשביל זה.
אני עושה את זה לא מעט פעמים לעזור לקטן עם נזלת.

השאלה אם מנה של פסטה מלאה עם או בלי רוטב שמנת היא משהו שכדאי להכניס לתפריט. כרגע אני מצמצמת שילוב של דגנים מעובדים. ואם זה יבוא ע"ח החביתה?
החביתה היא בארוחת ערב, אז לא אז. אולי בצהריים? שאז פרט לשניצל היא לא אוכלת כלום.

ואני לא בטוחה אם פורמט יותר מזין . מישהו יודע?
לא יודעת, נראה לי שפופקורן הוא מטוגן וקמח תירס אפוי אולי הוא יותר מוצלח? בעצם יש בזה שמן, אז לא חושבת שיש הבדל.
יש גם את העניין הזה שפופקורן מתנפח, ואז בעצם אתה אוכל משהו גדול והתכולה הממשית קטנה. כזה קמח טחון אולי ייכנס יותר?
חכי.. בודקת לך

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 31 דצמבר 2014, 23:40

כשאני הייתי ילדה אני לא זוכרת שהיה דבר כזה שעשו שמיניות באויר כדי להכין דוקא משהו מיוחד לכל ילד באופן ספיציפי,
ברור שלא.
וגם היו סיטואציות של "אל תקומי מהשולחן לפני שאת גומרת את ה...". :-(


להזיז את הזמן המחשב לרגע שהם חוזרים מהמסגרות?
לא נראה לי.
חוזרים בזמנים שונים. אמורים לאכול ארוחת צהריים בזמן הזה.
ובכלל נראה לי שהבהייה הזאת מתאימה - אם בכלל - לפני השנה ולא לפני הכנת ש"ב ומשחקים. כשהם צופים במחשב במשך היום בחופש, אפילו אם הזמן תחום, זה מוציא אותם מאיפוס ואחר כך לוקח להם זמן להיזכר מיהם ואיך להעסיק את עצמם.

אולי תשאבי קצת חלב ותשימי לה חלב אם בכל מיני דברים שהיא כן אוכלת/שותה, שוקו לדוגמא...
לרוב שותה שוקו אחד בשבוע. מניחה שלא היה מזיק לתגבר לה אותו, אבל כרגע אני ברתיעה עצומה משאיבות, שנראה שכדאי שאתגבר עליה בקרוב, כי בעוד ארבעה שבועות אני מתחילה קורס. אולי אז אראה איך הולך לי וכמה תצרוך הקטנה בהיעדרי. השאלה... מה יש שם בפועל. אני יודעת באופן כללי, שחלב אם הוא מזין, מכיל נוגדנים וכו'. טוב, משכנע דיו גם בלי רשימה מפורטת של ערכים תזונתיים... :-) (ובייחוד לאחר שאתמול בביקור בטיפת חלב אמרה לי הרופאה שם, שנראה שהחלב שלי מתפקד כטחינה לפי העלייה במשקל של הקטנה!)

למה לא הוספת ירקות קצוצים לקציצות, חששת שלא יאכלו?
כן. וגם לא היה לי זמן לעוד התעסקות. גם ככה לכלכתי עוד סיר, בלנדר מוט ומסננת.


כי נראה לי שהרוטב הזה סמיך ואז הפסטה הכהה תוכל להסתתר מאחוריו והיא לא תשים לב.
אין לה בעיה עם קמח מלא (בשונה מאחיותיה האי-זוגיות). אני לא צריכה להסתיר. לפעמים לוקחת לביה"ס לחמנייה ביתית מקמח כוסמין במקום כריך מלחם אחיד.
השאלה אם מנה של פסטה מלאה עם או בלי רוטב שמנת היא משהו שכדאי להכניס לתפריט. כרגע אני מצמצמת שילוב של דגנים מעובדים. ואם זה יבוא ע"ח החביתה?


ואם ההתנגדות שלה היא ברמה של גועל, כלומר מסתתר כאן איזשהו פחד, אז לא נראה לי שיהיה כאן שינוי משמעותי.
יכול להיות.
מעניין לספר (נדמה לי שסיפרתי פעם באחד הבלוגים?), שאמא שלי לא אכלה פרות וירקות בילדותה, ורק כשהחלה לצאת עם אבא שלי, והוא אמר לה שלא ירצה לקנות לה מנת פלאפל אם לא תאכל את הסלט (?! !!), החלה לאכול סלט. ובמשך שנים אחר כך לא אהבה פרות, וזה השתנה במידת מה רק לאחר תקופה של כימותרפיה.
העניין הוא שההתלבטות הנוכחית שלי היא לא בעניין הסלידה של בתי ממאכלים שונים. זה לא חדש, ואני אכן באקרובטיקה מתמשכת סביב התפריט.
ההתלבטות היא בנוגע לצמצום שנראה לי שחל באכילה שלה לאחרונה - בעיקר בכמויות (של האוכל המזין. במסיבת יום הולדתה לא הופגן קושי לחסל משולש פיצה אחר משולש פיצה, לקנח בעוגה ולעבור לחטיפים מול הסרט) אבל גם במבחר (מפחיתה נכונות לאכול בשר).

כלומר, הדיון מתכוון פחות לשאלה -
אם ילדה (אחרת, לא שלך) מתנגדת באותה העוצמה למשל, להיכנס למים בים/בריכה. מה היית מציעה לעשות, איך להגיב, בהנחה שזה חשוב להורים?
ויותר לשאלה בקשר לילדה, שנהגה לשכשך רגליים בברכה ולא עשתה מזה עניין ואפילו נהנתה, ולהורים ברור שזה חשוב וטוב עבורה, ולפתע מוכנה רק לטבול בהונות וגם זה מדי פעם.

ילדים ואוכל

על ידי אורי* » 31 דצמבר 2014, 22:21

מחשבות קשורות ולא קשורות
כשאני הייתי ילדה אני לא זוכרת שהיה דבר כזה שעשו שמיניות באויר כדי להכין דוקא משהו מיוחד לכל ילד באופן ספיציפי, היה אוכל, וזה היה 'זה מה יש' וזהו. ואכלנו. לא זוכרת שהייתי מאוד בררנית (כמובן שכן, היו דברים שלא אכלתי,אבל תמיד היה לי מה לאכול ואפילו מזין יחסית). וזה לא ש'דוקא' אמא שלי לא הכינה מה שאנחנו אוהבים, היא כן השתדלה,אבל מכיוון שאי אפשר היה תמיד לרצות את כולם,ומכיוון שזמנה היה קצוב, היא הכינה כל פעם משהו אחר, ואנחנו היינו צריכים להסתדר גם אם לא היינו מרוצים.
אני גם לא זוכרת יותר מדי מריבות ותלונות סביב זה.
והיום, אני מרגישה שאני בשמיניות באויר על הדברים האלה, ושהמאמצים שלי להכין אוכל שהילדים יאכלו, והכעסים שסביב האוכל, וחוסר הרצון שלהם לאכול את מה שיש, וגם כעס ועצבים שלהם, וגם שלי. וגם אם אני אומרת את מה שזכור לי מילדותי: 'זה מה שיש לאכול'. זה לא נאמר בפשטות, זה נאמר בכעס, ובהמון לחץ שלי.
כמה מחשבות גולמיות שלי בלי קשר ממשי או מסקנה כלשהי

ילדים ואוכל

על ידי קול_פעמונים* » 31 דצמבר 2014, 21:45

מדובר באחת התאומות בת 9

אופס, קראתי את הדף במקוטע והתבלבלתי...
גיל 9 זה באמת שונה, ויש סיכוי שבדרך של משחק תמוסס את הפחד.

אני לא מכריחה אותה לאכול שום דבר
בודאי שלא, אבל את מייגעת את עצמך (ואיך אפשר אחרת בכלל? גם אני במקומך הייתי נוהגת כך) באקרובטיקה מתמשכת סביב התפריט.
ואם ההתנגדות שלה היא ברמה של גועל, כלומר מסתתר כאן איזשהו פחד, אז לא נראה לי שיהיה כאן שינוי משמעותי.

שאלה למחשבה-
אם ילדה (אחרת, לא שלך) מתנגדת באותה העוצמה למשל, להיכנס למים בים/בריכה. מה היית מציעה לעשות, איך להגיב, בהנחה שזה חשוב להורים?

{@ {@ {@

<לפעמונים התפנו שתי הידיים- אייקון חורפ >

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 31 דצמבר 2014, 19:58

יש לי כמה דקות להיות במחשב, ממהרת לכתוב כאן מחשבות ותגובות.

לגבי האוכל בזמן המחשב - אולי כדאי להזיז את הזמן המחשב לרגע שהם חוזרים מהמסגרות? הם אמורים להיות רעבים אז, לא?
כמה זמן זה אצלכם, תזכירי לי?
אולי את יכולה לנסות גם את השיטה שהצעת לאורי, לשים ירקות חתוכים בשולחן לפני שהאוכל מוגש.
אצלי הם היו היום במחשב לפני שאכלנו כי האוכל לא היה מוכן, אז בנתיים חתכתי להם כל מיני ירקות, אפילו קולורבי וחסה והצלחת נוקתה. לא יודעת מי אכל מה, אבל אני מניחה שכל אחד טעם משהו לפחות.

היא לא יונקת כבר שבע שנים וחצי...
נכון... ועלה לי כאן רעיון... אם כבר באופן אז עד הסוף, אולי תשאבי קצת חלב ותשימי לה חלב אם בכל מיני דברים שהיא כן אוכלת/שותה, שוקו לדוגמא...


טיגנתי בשמן זית (מצד אחד) תערובת שכללה קילו וקצת בקר טחון ועוד כ-300 גר' הודו אדום, ביצים (נדמה לי שארבע), שום כתוש, בהרט ואולי עוד איזה תבלין (פפריקה) ו.. כמה כפות יפות של טחינה גולמית מלאה!!!
מגניב הסלק ברוטב, אנסה. למה לא הוספת ירקות קצוצים לקציצות, חששת שלא יאכלו?

ואולי לרוטב שמנת
למה, זה יכול לעזור, כי נראה לי שהרוטב הזה סמיך ואז הפסטה הכהה תוכל להסתתר מאחוריו והיא לא תשים לב.
אחרי כמה פעמים שהיא תאכל את הפסטה הזו מוסתרת אולי יהיה אפשר לחשוף אותה. אחרי שנתיים נגיד :)

יש מצב שתאכל, אבל זאת נראית לי טרחה עצומה, וחוץ מזה, מה נשאר בגרעינים אחרי טחינה ואפייה? אין איזה קטע שהם מתחמצנים ואפילו הופכים רעילים (פשתן)?
נכון, אני עושה את זה עם גרעיני חמניה, לא בדקתי אם זה הופך לרעיל או משהו, מוסיפה אותם טחונים לעוגיות וכאלה דברים, יש לי חלק מהמעבד מזון שלי שטוחן. זה עדיין טרחה, ללא ספק.
עם פשתן אני באמת לא מתעסקת עם הילדים, אולי קצת בשייקים אם יוצא (כמה זמן לא הכנתי שייק!)

צריכה לרוץ

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 31 דצמבר 2014, 17:40

הבררנות של הגדולה
פעמונים, לא התכוונתי לגדולה. מדובר באחת התאומות בת 9.

לתת לה לאכול כרצונה.
למה את מתכוונת?
אני לא מכריחה אותה לאכול שום דבר.
אני רק תוהה אם לא כדאי שהיא תאכל יותר. ברור שכדאי שתאכל מגוון יותר מבין המאכלים המזינים, אבל זה לא הנושא כרגע. אני שואלת את עצמי אם לשדל אותה (איך?) לאכול יותר מהמבחר שכן מוכנה לאכול או להתפשר על אוכל לא מזין ובלבד שתאכל או שלא לנסות לשנות כלום או ש...

אפשר לקוות שגם היא "תבחר בחיים", ככל שתתבגר ושבאמת תהיה לה אפשרות בחירה.
אני אכן אוחזת בתקווה הזאת, אבל בינתיים... בייחוד כש{{}}ברקע כאמור עיכוב בגדילה_ _וגם ענייני התפתחות/ למידה .


פרחים לרוב
בחזרה. :-)
@} @} @} @} @} וגם ליונק @}

ילדים ואוכל

על ידי קול_פעמונים* » 31 דצמבר 2014, 14:45

תפילה,
אני מנסה לחשוב על הבררנות של הגדולה, ומגייסת לעזרתי בדימיון דמות שאני מאוד מעריכה את דעתה.
מה הוא היה אומר לי אם הייתי מספרת לו על ביתך, כמובן, מהמידע שהבאת כאן?

מה שעולה בשיחה הדימיונית הזו שלי, היא שהכיוון צריך להיות לתת לה לאכול כרצונה.
למרות כל הנזק, פשוט כי לא הולך אחרת.
המידע שהכי חשוב לי כאן מכל מה שסיפרת הוא שהיא נגעלת. היא לא מסוגלת, ועכשיו אשתמש במילה קשה ומחילה כי זה מה שעולה לי וזה שלי בלבד, "לאנוס" את עצמה להכניס לפה את המאכלים האלה.
אם היא היתה ילדה קטנה, אחד המפתחות שהיו יכולים לעבוד הוא דרך משחק.
איזה משחק? לא יודעת, אבל זה הכיוון, משהו שיש בו כיף ואין בו לחץ, ציפיה ו"צריך".
כיוון שכבר חגגתם בת מצווה, אז אולי היא כבר בראש בוגר יותר.
זאת אומרת, שאולי התקווה לשינוי היא כבר מהעבר השני, מהבגרות.
כמו שאנחנו, שבעברנו ג'אנק לרוב, לקחנו את עצמנו בידיים/התפקחנו/למדנו על בשרנו/הושפענו/קראנו מאמרים וכו', ושינינו מרצון את התזונה שלנו.
אפשר לקוות שגם היא "תבחר בחיים", ככל שתתבגר ושבאמת תהיה לה אפשרות בחירה.
כי המסע (שהוא לפעמים מאבק), לבחור בטוב ובמה שבריא לנו בכל הרמות, הוא באמת כל החיים ותלוי בהתפתחות ובהתבגרות שלנו.

איך מרפים בתזונה שלה מבלי לקלקל לשאר בני הבית, אין לי רעיון כרגע.
אני אמשיך לחשוב על זה.

פרחים לרוב-(מניקה)

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 30 דצמבר 2014, 23:03

קיימתם שיחות בנושא?
זה בשיח הביתי כל הזמן. לתחושתי אני רק מרחיקה את הסרבניות שלי עוד יותר בשיחות האלה, אולי כי לא מצליחה להיחלץ מעמדת המטיפה. :-/


יש ילדים שלא טעים להם ולא נעים להם המרקם.
אפילו לא מוכנה לטעום, כך אין מה לדבר על מרקם או על טעם, אם כי היא טוענת "זה לא טעים לי"/ "אני לא אוהבת את זה".

ולמה זה חשוב לך בדיוק שהיא לא אוכלת את זה_ _... מה הכי מפריע לך?
תראי, גם תאומתה וגם הבכורה לא בדיוק בולסות אוכל מזין לאורך היממה, אבל היא הבררנית מכולן. נראה לי שמה שמפריע לי במיוחד הוא שאני חוששת שמשהו חסר לה או יחסר לה. ברקע כאמור עיכוב בגדילה (בעצם, עוד מהרחם :-0 נולדה בהפרש של יותר מקילו (!) מתאומתה, לרעתה כמובן) וגם ענייני התפתחות/ למידה, שלא הולכים חלק. קשה לי שלא לשאול את עצמי, אם משהו היה נראה שונה לו הייתה אוכלת אוכל מזין.


איזו התנגדות יש לה
התנגדות מוחלטת. מסרבת לטעום. נגעלת.
אולי חל שיפור קל ביכולת ובנכונות לשבת לצד כלי שמכיל את מה שמסליד אותה או אפילו - שומו שמיים - להעביר כזה אל סועד אחר.

ילדים ואוכל

על ידי רק_מה* » 30 דצמבר 2014, 21:45

אפשר להחביא ירקות בקציצות, בלביבות, אבל לא לשם כך התכנסנו. (?) היא גדולה. קיימתם שיחות בנושא?
אצלנו הגדולים לא אוהבים ירקות, בארוחת ערב משותפות אני חותכת הרבה סוגים (גזר קולורבי פלפל עגבנייה מלפפון שומר כרובית למשל) ומסדרת בצלחת ענקית לא מעורבב וכל אחד מאמץ לו ירק אחד מינימום (מדברים ו״מכריחים״ לבחור אחד לפחות). הם גם מוכנים לאכול סלט עם בולגרית/ טונה טובע ברוטב אלף האיים ביתי (כמו סלט בתי קפה).
בכורה שלי מקבלת מגוון ירקות טחונים (! ;-) ) ברוטב של הקוסקוס (מרק ירקות עם עדשים שרוסק).
שעועית ירוקה שלמה קפואה ישר מהמקפיא.
או מבושלת עם בשר.

יש ילדים שלא טעים להם ולא נעים להם המרקם. מה היא אומרת? ולמה זה חשוב לך בדיוק שהיא לא אוכלת את זה (אני מתכוונת: לי זה ברור שזה לא בריא, מתסכל, מצמצם, משפיע לרעה על שאר בני הבית... מה הכי מפריע לך?)

לגדולה של אישי יש עכשיו ענייני ברזל חמורים ולדעתי זה קשור להעדפה לפחמימות פשוטות (אורז תפוחי אדמה פסטה קמח) בלי ירקות ירוקים ומגוונים לאורך זמן.
תני כיוון איזו התנגדות יש לה

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 30 דצמבר 2014, 20:30

איזה קציצות הכנת?
טיגנתי בשמן זית (מצד אחד) תערובת שכללה קילו וקצת בקר טחון ועוד כ-300 גר' הודו אדום, ביצים (נדמה לי שארבע), שום כתוש, בהרט ואולי עוד איזה תבלין (פפריקה) ו.. כמה כפות יפות של טחינה גולמית מלאה!!!
בישלתי בסיר נפרד סלק חתוך עם כמה שיני שום ותבלינים עם רסק עגבניות ומים. כשהסלק התרכך ריסקתי בבלנדר מוט וסיננתי במסננת (המעט שנשאר במסננת היה מנה נפרדת לקטנה, לבן הגדול ולי). הרגשתי שחמצמץ והוספתי הרבה פפריקה מתוקה ומעט יין מתוק, ואז יצקתי לסיר הקציצות והמשכתי לבשל.

ילדים ואוכל

על ידי אורי* » 30 דצמבר 2014, 13:05

בינתיים הקציצות היו הצלחה מסחררת.
איזה קציצות הכנת?

דנדי
מה הילדים שלך אוכלים בבוקר?
ומה הם לוקחים לבית הספר/לגן?

אצלי לא אוכלים כלום ולא שותים כלום. לפעמים מים. לפעמים עוגה. לפעמים(נדיר) סנדוויץ

הייתי רוצה להגיב יותר,אבל אין לי זמן כרגע, אולי אחר כך

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 29 דצמבר 2014, 15:46

בינתיים הקציצות היו הצלחה מסחררת. הקטן אכל שלוש ויותר.
וגם אחיו הגדול, אחותו התינוקת ושתי אחיות גדולות אכלו בשמחה. רק בת ה-9 המתוארת לעיל אכלה שניצלון שתאומתה החזירה מהטיול.
בקציצות הטמנתי שום וטחינה מלאה.
הגדולה שאלה מה יש ברוטב שהיה טעים במיוחד. עניתי שרסק עגבניות, שום ו... סלק (מרוסק) וקצת יין מתוק. |יש|

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 29 דצמבר 2014, 11:27

לא היה שום שיפור עם האייפק?
לא בהקשר הזה.
ולמען האמת, על אף שהמטפל סבר שיוכל לעזור לי בהרחבת המגוון (ע"ע בננה), טען בפרוש שאינו מתיימר להרחיב את הרפרטואר שלה. שיש מקרים שמדובר בהעדפות על בסיס טעם ולא הימנעות בשל רגישות.


אבל כל עוד היא יונקת אני משחררת בעניין.
טוב, היא לא יונקת כבר שבע שנים וחצי...


איך היא עם פסטה שמכוסה ברוטב?
אני מניחה שלא אצטרך להחביא קמח כוסמין ממנה, אבל היא לא אוכלת את רוב הרטבים. נניח, מוכנה לרוטב של העוף ואולי לרוטב שמנת ללא כל תוספת. זה לא עוזר לנו במיוחד...


להחביא זרעונים וגרעינים טחונים,
יש מצב שתאכל, אבל זאת נראית לי טרחה עצומה, וחוץ מזה, מה נשאר בגרעינים אחרי טחינה ואפייה? אין איזה קטע שהם מתחמצנים ואפילו הופכים רעילים (פשתן)?


עוגיות ביתיות? - כנ"ל, גם אגוזים ושקדים
יצא שהכנסתי שקדים טחונים למאפינס, אבל אז האחיות שלה לא רצו לאכול. אולי צריכה לנסות גרסה טחונה דק יותר. בדרך כלל אני מכניסה טחינה מלאה ו/ או "שקדייה". (אתמול אפיתי בנוכחות הילדים, ולכן לא הכנסתי...

הקרוטונים של צילי?
לא ניסיתי. שוב, טרחה, ואני לא בטוחה אם פורמט יותר מזין . מישהו יודע?



ואני לא זוכרת - היא לוקחת ויטמינים/ברזל?
לא.
מדי פעם אמא שלי קונה כל מיני דובוני ויטמינים כאלה. תמיד זה נראה לי כמו ממתק יותר מכל דבר אחר.


אפשר לאכול קציצות על הבוקר.
לא. כי אני משאירה להם את האוכל על השולחן בערב, ואוכלים עוד לפני שאני קמה.
וחוץ מזה, אם השאר אוכלים מאפינס, מה פתאום שהוא יוותר?

אפשר לאכול ירקות חתוכים כוווול היום, ולא רק בארוחת ערב.
בהחלט, אבל יוצא שאני נתקעת עם ירקות חתוכים שנובלים. בערב אני עוד איכשהו מלאימה אותם לטובת הסלט ההורי.
לרוב לא אוכלת אתם, ואם כבר - מתפתה לאכול דברים שהילדים אוכלים, על אף שהייתי מעדיפה לאכול באמת סלט, אבל לא יוצא לי לחתוך את הסלט הענק בשעות שמפיקה את ארוחת הילדים.
כן יכולה להכין טחינה בכמות קטנה לארוחה מדי ערב. ממילא הוא מעדיף בלי שום ופטרוזיליה, כך שהעבודה מינימלית. יופי, אנסה!

הייתי גם מציעה לו לגוון את האוכל לגן
הגדול ממנו לוקח קופסת פרות וירקות ברוב ימי הלימודים. בגן הם מקבלים את האוכל של הגן!


אני מציעה בבוקר לחתוך פלטת פירות יפה
אשמח שתשלחי לי תמונות, אבל כאמור אני לא נוהגת לארגן להם את הארוחה בבוקר. גם לא אוכלת בעצמי בשעות האלה בתקופה הזאת. אולי אצטרך להתחיל לגרד את עצמי מהמיטה למען המטרה. כל הבית יתעורר מהבלנדר בשש בבוקר... :-) ויש מצב שאם יחכה לו שייק מתוק, הוא ילגום ממנו בהנאה, ואז לא בטוח שיישאר מקום בבטן למאפינס.

בעצם כשהם מול המחשב אפשר לנסות הרבה דברים
בהגדרה (הילדים) אוכלים בבית רק במטבח ובפינת האוכל. (חוסך הרבה עבודה לפני פסח ובכלל.) מה שכן, קורה שהקטן נוטל חתיכת פרי מצלחת במטבח ומסתובב אתה בבית ואני מאפשרת, אם זה לא פרי מטפטף, שהרי יש לי אינטרס שלא יוותר על הפרי לטובת ההסתובבות והמשחק, ואני מנמקת שזה לא מתפורר. <חושבת תוך כדי כתיבה> בכל מקרה, פחות מתאים מול המחשב, כי השעה של הצפייה היא אחרי ארוחת הערב, הרחצה וצחצוח השיניים. טוב, בעצם לפעמים מצחצחים אחרי זמן המחשב. אבל אמורים להיות שבעים... נראה...


אנחנו צריכות להזכיר לעצמנו כל הזמן שבמסגרות האלו הם בעצם בסוג של צום תזונתי עד הצהריים המאוחרים. אז בכמה שעות שנותרו עד שהם הולכים לישון עדיף להציע להם המון אפשרויות לאוכל מזין.
ברור!
ונראה לי, שההיצע בגן יוצר תשוקה למתוק אצל ילדים וכמובן מתוק מהסוג המתועש. |אוף|

לספר להן שאת רוצה לגרום לכך שהקטן יאכל יותר מזין ומה את מתכננת לעשות, ולבקש את עזרתן,
ניסיתי להסביר לבכורה, שרצונה להטעים את התינוקת בשוקולד או בעוגה יזיק לקטנה, לא רק בהיבט הנקודתי של אכילת המאכל באותו הרגע אלא בעיקר בפיתוח תאווה לסוכר המזוקק הזה.
זה לא נקלט.
הן טוענות פה בלהט שמה שהן אוהבות הוא המזין. (אבל אצל הגדולה אני רואה ניצנים של הבנה. בכל אופן, לא משהו שהייתי בונה עליו.)
ולמעשה, זה מה שאמר הקטן כשהשתוקק ביום שישי לאכול את הקרמבו שחזר אתו מהגן, ואני התעקשתי שיאכל לפני כן משהו מזין...


אולי אפילו לרתום את עזרתן לכמות העבודה
אולי. צריכה לראות אם לא תירתענה, אם פנויות (לגדולה עומס ביצפר מוטרף), ואם אכן עוזר לי.

יאללה, צריכה לבשל קציצות...

תודה על ההשקעה הרבה בתשובה! @} נתת לי כיוונים.

ילדים ואוכל

על ידי דנד_י* » 29 דצמבר 2014, 08:52

קודם כל שולחת חיבוק! לא פשוט.

לגבי הגדולה. לא היה שום שיפור עם האייפק?
_האם אני מרעיבה את הילדה???
אולי שווה לזנוח את עקרונות האוכל המזין ולהגיש פסטה לארוחת הצהריים ולחם בערבים?_
גם אצלי אני כל הזמן שואלת את עצמי את השאלה הזו, אבל כל עוד היא יונקת אני משחררת בעניין.
לא יודעת מה אעשה עם גם תגדל ככה.
אבל אם נחשוב רגע על כיוון של כן להוסיף קמח לתפריט אז עלו לי כמה שאלות -
  • איך היא עם פסטה שמכוסה ברוטב? - כי אז אפשר להחביא פסטה כוסמין מלא ורוטב ירקות.
  • איך היא עם קרקרים? - כי אז אפשר להחביא זרעונים וגרעינים טחונים, קוואקר או כוסמין מלא וכו'.
  • עוגיות ביתיות? - כנ"ל, גם אגוזים ושקדים
  • נשמע שהיא אוהבת קריספי - ניסית את הקרוטונים של צילי? (חשבתי שגם אפשר להכין מהם קורנפלקס עם תיבול מתוק...) - אכן פורמט אחר של תירס שהיא בעצם כן אוכלת, אבל אולי פורמט יותר מזין?
ואני לא זוכרת - היא לוקחת ויטמינים/ברזל?

לגבי הקטן -
א. אני מציעה לשחרר את המחשבה בעניין הסדר.
אפשר לאכול קציצות על הבוקר.
אפשר לאכול ירקות חתוכים כוווול היום, ולא רק בארוחת ערב. (בדיוק אתמול הייתה לי בטעות קופסא של גמבה חתוכה בתיק על הבוקר בדרך לתחילת היום, והצעתי לקטנה שככה לא מוכנה לגעת בזה בכלל, ולתדהמתי הרבה היא אכלה. תמיד אני מציעה פירות בשעה הזו... אולי הגיוון הפתיע אותה)
אפשר לאכול בכל הזדמנות אפשרית ולא רק בשעות מסודרות.
וכו'.

ב. הייתי לוקחת איתי תמיד קופסא עם גמבה חתוכה / קציצות בקר או הודו / ברוקולי אפוי.
וכל הזמן מושיטה לו.

ג. הייתי מכינה סלט בכל ארוחת ערב ומספרת לכולם שזה ממש טעים סלט עם טחינה וככה אוכלים במסעדות ידועות ואוכלת בכיף בעצמי.
אולי אחרי כמה פעמים הוא יצטרף שכן הטחינה זכורה לו לטובה.
ואם כבר טחינה עדיף לערבב בטחינה הלבנה את הטחינה האתיופית, שזה פשוט מדהים כמה יותר ערכים תזונתיים יש לה.

ד. הייתי גם מציעה לו לגוון את האוכל לגן, אולי הוא יסכים אם תעשי את זה מגניב.
ואז אפשר לשלוח לו במקום כריך - אגוזי קשיו, או שקדים עם תמרים, או סלט פירות קטן, או סלט ירקות עם טחינה.

ה. אני מציעה בבוקר לחתוך פלטת פירות יפה, אולי אפילו מצויירת, יש בפייסבוק כמה אנשים שמציירים צלחות מדהימות כאלו ואם תרצי אוכל לשלוח לך תמונות, ממש מעורר יצירתיות.
ולאכול בעצמך בהנאה גדולה מהפלטה הזו, ולספר כמה שהגוף שלך מרגיש הרבה יותר טוב ועם אנרגיה אחרי שאת מתחילה אותו עם כאלו פירות טעימים.
אני בטוחה שלפחות הקטנים יקחו גם פרי בנוסף למאפה.
מי יודע - אולי בעוד כמה שנים תוכלי להתחיל לשכוח בחלק מהימים לאפות להם את המאפה, ולשכוח לקנות. ואז הם יאלצו להסתפק בפירות, ואז אולי אחרי עוד כמה שנים הם ישכחו שאכלו עוגה בבוקר ... :)

ו. גרעיני חומוס מבושל לנשנוש כשנמצאים בזמן המחשב, בעצם כשהם מול המחשב אפשר לנסות הרבה דברים, פולי סויה/שקדים ואגוזים/שעועית מבושלת /פירות/ירקות - הם לא שמים לב בכלל מה הם אוכלים.

אנחנו צריכות להזכיר לעצמנו כל הזמן שבמסגרות האלו הם בעצם בסוג של צום תזונתי עד הצהריים המאוחרים. אז בכמה שעות שנותרו עד שהם הולכים לישון עדיף להציע להם המון אפשרויות לאוכל מזין.

הגדולות עלולות להפריע עם כל מיני משפטים משלהן על כל העניין הזה, ולכן אני מציעה לרתום אותן למשימה.
לספר להן שאת רוצה לגרום לכך שהקטן יאכל יותר מזין ומה את מתכננת לעשות, ולבקש את עזרתן, אולי לחשוב ביחד מה אפשר לעשות, לחשוב ביחד אילו משפטים יכולים לקלקל הכל ומה כדאי לא להגיד וכו'.
אולי אפילו לרתום את עזרתן לכמות העבודה שתוסיפי לעצמך אם תתחילי לנסות להכין עוד סוגים של מזונות לכמויות שאת גם ככה צריכה להכין...

ילדים ואוכל

על ידי תפילה_לאם » 28 דצמבר 2014, 22:52

לא בטוחה שזה הדף המתאים אבל הכותרת נראתה לי מתאימה.

שני ילדים מעסיקים אותי כרגע במיוחד בעניין האכילה או אי האכילה שלהם:
  1. בת 9.
מוכנה לאכול מבחר מצומצם ביותר של מאכלים מזינים.
לצערי, הרגל הבית הוא לפתוח את היום בעוגה. בתקופה האחרונה אוכלים פה מאפינס ביתיים מקמח כוסמין מלא. אני לא משלה את עצמי שזה באמת מזין במיוחד.
לארוחת העשר אוכלת בביה"ס כריך עם חביתה.
יום הלימודים נמשך ברוב הימים אל מעבר לארוחת הצהריים. הפסקתי לשלוח קופסה לארוחה, כי היא הייתה חוזרת אליי כלעומת שבאה. הילדה מצטיידת בשקית פופקורן תוצרת בית.
בחלק מהימים (קשה לדעת כמה) מקבלת סוכרייה מהמורה החדשה ושלל מרעין בישין.
מגיעה הביתה בערך ב-15:00. מוכנה לאכול מעט מאוד בשרים, וגם מתוך המבחר המצומצם שמוכנה לאכול אוכלת בפועל רבע(!) פולקע שחיממתי או במקרה הטוב שניצלון טרי או שניים. מצהירה ששבעה. לא אוכלת ירקות מבושלים (וגם לא טריים). אם תהיה תוספת פחמימתית, ייתכן שתאכל מתוספות ספציפיות, אבל לרוב אני ממעיטה להכין כאלה המבוססות על קמח, והיא לא אוכלת תפו"א וגם לא תמיד רוצה אורז.
אחה"צ אוכלת לפעמים פופקורן, אבל לרוב לא אוכלת כלום.
בערב אוכלת בדרך כלל חביתה מביצה אחת (עם פפריקה מתוקה!). אם יש יום שאוכלים לחמניות טריות עם שוקו, אוכלת בכיף כמות גדולה, אבל כשאני שואלת אותה, אני מתרשמת שאוכלת כי טעים לה ולא כי צריכה כמות כזאת כדי לשבוע.
וחוץ מזה, שותה די מעט לאורך היום (מים).

נמצאת במעקב גדילה. (גיל עצמות צעיר)

האם אני מרעיבה את הילדה???
אולי שווה לזנוח את עקרונות האוכל המזין ולהגיש פסטה לארוחת הצהריים ולחם בערבים?
  1. בן 4 ו(כמעט) חצי.
בסך הכול פתוח למבחר לא קטן של מאכלים מזינים, ולכן אפשר היה להרגיל אותו לארוחת בוקר מזינה יותר, אבל כששאר האחים אוכלים מאפינס, כמובן שגם הוא מתחיל כך את היום.
ארוחת עשר בגן - כריך. לרוב לא מקבלים פרות וכן מדווח שקיבלו בייגלה/ במבה/ עוגייה.
אוספת אותו רעב בצהריים וממשיכים בדרך לאסוף את אחיו. מביאה לו לדרך פרי או חצי פרי או אגוזים/ שקדים.
כשמגיעים לארוחת הצהריים, אוכל מעט מאוד. (היום קניתי בשר טחון, כי נראה לי שקציצות אהובות עליו במיוחד.)
אחר הצהריים יכול לאכול פרות או פופקורן, אפילו בסמיכות לשעה שסיימתי להגיש את ארוחת הצהריים שניקר ממנה, אבל לפעמים מודיע שרעב ולא רוצה שום דבר ממה שאני מציעה.
לארוחת הערב אוכל הרבה פחות ירקות מבעבר, וגם זה מצריך יצירתיות מצדי, אוכל חביתה מביצה או משתיים (לאחרונה לרוב רק מאחת) ולפעמים מוכן לאכול מאכלים אחרים שיש: פירה, פשטידה, ירקות מבושלים, קוטג'.
ונמצא אי שם מתחת לאחוזון שלוש.
חשבתי לשלב מחדש איפשהו טחינה גולמית מלאה שבעבר היה אוכל בנדיבות, אולי "שקדייה".
צריכה למצוא איך להנדס את זה בלוגיסטיקת היומיום עמוסת המטלות.
והאם זה סביר שילד במצבו יהיה צמחוני-בקרוּב?

חזרה למעלה