האם יש לסבא משקפיים או כובע? כי הילד של אחותי בן שנה מאוד פוחד מהסבא ובוכה שהוא מתקרב אליו והבנו שזה בגלל המשקפיים והכובע
מוסיפה גם זקן או ריח מיוחד, גם דברים שגורמים לדחייה, אצלנו ביחסים מצויינים עם הסבא אני בעלי והילד הגדול (בן 4) מהתחלה אחותו הקטנה פשוט לא רוצה בקרבתו, למזלי הוא קיבל את זה בהבנה, דיון שקראתי שהסביר שיכול להיות שזה הזקן פתר את הבעיה, היא כרגע די מתמסרת כשהוא עם המסכה על הזקן.

מירי, אולי יעזור לך לקרוא בדף היחס של הסבים לתינוק

חשבתי ש-3 חודשים זה גיל מוקדם מידי ל'העדפות' של אנשים, לא?
לא
זה לא ממש אומר שהיא לא אוהבת את האופי שלו וכולי - זה אומר שהיא קולטת את הלחץ שהוא משדר (או שאת משדרת כשהוא בסביבה, או שניכם) ומגיבה לזה. לפעמים תינוקות גם רגישים לקול / ריח / מגע מסוים.

לדעתי לתת לה לתקשר איתו מתוך הידיים שלך. אם זה גורם לה לכזה בכי בכזה גיל, אז ממש לא להתעקש איתה.
יש לו משהו בפנים לא שיגרתי? אולי משהו מבהיל אותה קצת. בכל אופן זה בטח יעבור עוד כמה זמן..

הקטנה שלנו בת 3 חודשים וכל פעם שהסבא (אבא שלי) מרים אותה היא בוכה בהיסטריה ולוקח הרבה זמן להרגיע אותה. היחסים שלי איתו טובים ואני אוהבת אותו מאוד על כן לא מדובר במשהו "תת-קרקעי" כמו שנכתב כאן. חשבתי ש-3 חודשים זה גיל מוקדם מידי ל'העדפות' של אנשים, לא?
אבל זה ממש כל פעם קורה מחדש ואפילו כשהוא מדבר אליה כשהיא שוכבת על המזרן על הרצפה או משהו כזה - היא בוכה.
יש עצות?

אולי תנסו להפגש תוך כדי טיול בחוץ- פעוטות בגיל הזה אוהבים את גינת השעשועים והסיטואציות שם פחות מלחיצות.

היא תהנה מהטיול והסבא יוכל להנות לראות אותה נהנת.

אם גם תעשו משהו שבדרך כלל אינך עושה איתה (לקנות לה גלידה, ללכת לגינה הרחוקה יותר) אז הבילוי החיובי יתקשר לה עם סבא.

מעבר לכך אני מסכימה עם כל שאר הכותבות רק חושבת שסבא סבתא אשר מעונינים בקשר הם במרבית המקרים מתנה נפלאה לילד, ולכן כן צריך להתאמץ, בגדר הסביר, כדי ליצור קשר.

האם יש לסבא משקפיים או כובע? כי הילד של אחותי בן שנה מאוד פוחד מהסבא ובוכה שהוא מתקרב אליו והבנו שזה בגלל המשקפיים והכובע.
ועכשיו כשהוא רוצה להרים אותו הוא מסיר אותם והילד קצת פחות פוחד.

אני לא רוצה לקחת אחריות על הקשרים של הילדה שלי עם הסבתות שלה.
אני את שלי עושה ואם הילדה שלי לא רוצה להיות קרובה למישהו-אני אכבד את זה ולא אכוון אותה לשם.

כוסמת מארץ עוץ, אני מאוד מעריכה את גישתך, שדרך אגב זהה בדיוק לגישתו של בעלי.
גם בעלי אומר תני לטבע לעשות את שלו, והדברים כבר יסתדרו כפי שהם אמורים להסתדר.
אבל.. קשה לי. קשה לי לקחת את הצעד אחורה ופשוט לתת לדברים להיות. אני כן מרגישה אחראית לתווך לתינוקת שלי את העולם, וגם עדיין לא החלטתי ואני כלל לא בטוחה שלקחת צעד אחורה זה הדבר הנכון במקרה הזה.אם לא אעזור להם היא עשויה להפסיד את הקשר עם סבא שלה. שבסה"כ ולמרות כל הקשיים, אוהב אותה בדרכו שלו. ככל שאני חוששת מכך יותר אני מטרידה את עצמי יותר. ברי לי שאם וכאשר אחליט לוותר על התערבות כלשהיא יוקל מעלי.

אם הוא יעשה מאמצים לתקשר איתה (ולא רק לספר סיפור) יכול להיות שהכל ילך יותר בקלות. הדרך שבה את יכולה לשפר את היחסים בין ביתך לאביך היא לשפר את היחסים ביניך לבין אביך
אמא בגובה דשא, מה שמשגע אותי זה שהוא מנסה. אני רואה שהוא עושה כמיטב יכולתו (המה לעשות, מוגבלת), אבל זה לא הולך.
אני והוא אנשים שונים מדי, ורחוקים מדי אחד מהשני בתקופה הזאת. אני לא רוצה.

תמיד הרגשתי אליו משהו שאולי אוכל לתאר בתור חוסר קירבה. אפילו כשהיה מגיע, ומביא מתנות, וכשהיינו נוסעים לבקר, והיה יושב איתי ומדבר איתי, תמיד הרגשתי כאילו זה אדם זר. שלא ממש אכפת לי ממנו. בטוח שבתך מרגישה את מה שאת ובן זוגך מרגישים.

נסיכת השום, תודה ששיתפת אותי. אני חושבת שהתהליך שתארת זה בדיוק מה שהילדה מרגישה. זה כאילו שמבחינתה (ממש כמו אצלך) הוא לא סבא שלה. אני תוהה אם גם המשך התהליך כמו שהיה אצלכם יהיה בלתי נמנע. לא ציינת שאמך דחפה אותך להדק את הקשר איתו או כי היא מעשיה או דבריה השפיעו על תחושתך כלפיו, אלא שחשת את האוירה בינהם.
גם אבא שלי מגיע ממקומות של מצוקה בחייו. הוא גדל ללא אם והוא פשוט לא יודע להחצין רגשות. הוא אדם שעובד בעבודה מאוד טכנית וכזה הוא גם בחיים. הרגש שלו עובר הסבה ומתורגם לכסף ולמתנות. ילדתי בת השנה וחמישה חודשים לא יודעת מה פרוש כסף וממש לא מעניין אותה מהו המקור של צעצועיה.

לורד לב,
אחד על אחד? אולי אי שם בעתיד הרחוק. הלוואי.

לפלוניתוש,
הרעיון לגבי רכישת חוויות משותפות טובות עשוי להצליח (ואפילו הוא מקפל בחובו את האפשרות לשינוי יחסים גם ביננו המבוגרים). אדבר עם בעלי ואולי נלך יחדיו לגן חיות בשבוע הבא.

גם לי נראה שאת מכירה היטב את בתך, ועוד יותר נראה לי, שבתך יודעת ומרגישה את הסביבה שלה.
אולי פשוט צריך ליצור חוויות משותפות להם לבד ולכולכם יחד.
אולי תחילה חוויות משותפות לכולכם ובהמשך לאפשר זמן לבד משותף לה ולסבא.
ללכת לביקור משותף בגן החיות, לגן השעשועים, ג'ימבורי, סתם משחק משותף וכו'.

אשמח אם תחזרי לדף גם בהמשך ותספרי על השינויים שחלו ביחסיהם.

מסכימה מאד עם מה שכתבו לך פה.
גם בשבילי בתי היא מדד מעולה למה שמתרחש בזרמים התת קרקעיים. אם היא לא מחבבת מישהו (או במקרה שלה, לא מתחברת במהירות) יש לזה כנראה סיבה!
ואני מכבדת את זה.
עם הסבים (והסבתות) אין לי ספק שזה קשור לסיפורים שלנו.
מה שעוזר אצלנו זה לאפשר להם זמן של אחד על אחד, ללא ההתערבות שלנו ואז קורים דברים נפלאים. אבל, כמובן, לא בכפייה או באי נוחות/ בכי וכו'.
בשבילי זה אחלה תיקון עם אבא שלי, יחסיו עם בתי

שלום נוית!
אני רוצה לחלוק אתך קצת מנסיוני.
בסיפור שלי, אני הילדה הקטנה שלא אוהבת את סבא שלה.
לאמא שלי יש והיתה מערכת יחסים מאוד בעייתית וכואבת עם אבא שלה. אני זוכרת את עצמי, בתור ילדה קטנה, אפילו לפני שידעתי את הסיפור הכואב (נטישה בגיל צעיר, התעלמות ממנה במשך השנים), תמיד הרגשתי אליו משהו שאולי אוכל לתאר בתור חוסר קירבה. אפילו כשהיה מגיע, ומביא מתנות, וכשהיינו נוסעים לבקר, והיה יושב איתי ומדבר איתי, תמיד הרגשתי כאילו זה אדם זר. שלא ממש אכפת לי ממנו.
ההרגשה הזאת לא השתנתה עד היום. במשך השנים לאמא שלי נהייה יותר חשוב לשמר את המערכת יחסים אתו, וכרגע, כשהוא כבר ממש מבוגר, הם אולי במצב הכי טוב שהיו מעולם. אני עדיין מרגישה את תחושת הזרות, למרות שעם הגיל, ועם הלידה, ערך המשפחה עולה.

בכל מקרה, מה שאני מנסה להגיד, זה שבטוח בטוח שבתך מרגישה את מה שאת ובן זוגך מרגישים, ושאם חשוב לך לשמר את המערכת יחסים ביניהם, את באמת צריכה קודם כל לשפר את המערכת יחסים ביניכם.

דרך אגב, סבא שלי הוא היחיד שלא נפתר כשהייתי בגיל צעיר, כך שבעצם הוא הסבא היחידי שהכרתי, והסבא היחידי שאחי ואחותי הכירו, כך שבעצם, מעולם לא היו לנו סבא וסבתא.

אם זאת הייתי רק אני אז היה מגיע מתי שיוצא, וגם עם בנזוגי היחסים שלו רחוקים מלהיות טובים. אבא שלי הוא אדם עם קשיי תקשורת משמעותיים,ביקורתי, סגור, טכני, שבקושי מוציא כמה מילים מהפה. ככה שהביקורים שלו מעולם לא היוו אטרקציה גדולה עבור הילדה.
אולי בגלל זה הבת שלך לא רוצה לבלות איתו?

אין לי ממש עיצות או תובנות,
אולי באמת לנסות לשפר את היחסים שלכם איתו יכול לעזור, אבל נראה לי שבאופן יסודי את צריכה להבין שמותר לבת שלך לא לחבב מישהו, גם אם הוא סבא שלה (מה גם, שהבת של הסבא הזה גם לא מחבבת אותו במיוחד, אם הבנתי ממך נכון).
בבוא הזמן יהיה הגיוני לצפות ממנה לכבד אותו, אבל הצפיה שהיא תאהב אותו היא משהו אחר לגמרי.
לאהבה צריך שני צדדים-
אם הוא יעשה מאמצים לתקשר איתה (ולא רק לספר סיפור) יכול להיות שהכל ילך יותר בקלות.

הדרך שבה את יכולה לשפר את היחסים בין ביתך לאביך היא לשפר את היחסים ביניך לבין אביך.
אם נראה לך בלתי אפשרי לשקם את היחסים ביניכם יכול להיות שזה לא הוגן לצפות מהבת שלך להתנהגות אחרת.

בסוף הסיפור ענית על השאלה בעצמך. הילדה אכן מרגישה וזה בכלל לא בתת מודע אלא לחלוטין במודע, את המתח שהביקורים האלו יוצרים ומגיבה בהתאם.
לא במיקרה המילה "אווירה" מכילה בתוכה "אוויר".
האויר שאנו נושמים כולל גם את האנרגיה הקיימת באזור וילדים במיוחד יודעים לפענח ראשונים את התחושה הקיימת.
אני תמיד יודעת שאני נימצאת במקום לא מתאים לפי הבת שלי. (לי אישית לוקח כמה פעמים או כמה שעות לקלוט את זה לבד).
ודבר אחרון שאני למדתי בהקשר הזה שאני לא רוצה לקחת אחריות על הקשרים של הילדה שלי עם הסבתות שלה.
אני את שלי עושה ואם הילדה שלי לא רוצה להיות קרובה למישהו-אני אכבד את זה ולא אכוון אותה לשם.

שלום לכולם, אני חדשה פה בבאופן.זמן מה קראתי דפים של אחרים ועתה העזתי לצאת לאור.רוצה לשתף בדבר שמטריד אותי לאחרונה והוא שהילדה שלי לא אוהבת את סבא שלה.
קצת מביך, אבל ילדתי בת השנה וחמישה חודשים ממש לא סובלת את סבא שלה (אבא שלי).
הסבא מקפיד לבוא לבקר אותה כל שבוע. ואני בכוונה אומרת אותה ולא אותי או אותנו כי אם זאת הייתי רק אני אז היה מגיע מתי שיוצא, וגם עם בנזוגי היחסים שלו רחוקים מלהיות טובים. אבא שלי הוא אדם עם קשיי תקשורת משמעותיים,ביקורתי, סגור, טכני, שבקושי מוציא כמה מילים מהפה. ככה שהביקורים שלו מעולם לא היוו אטרקציה גדולה עבור הילדה. בביקור האחרון היא ממש סרבה להיות איתו באותו חדר. נדדה למטבח ולחדר השינה, וממש קיטרה כשהיתה בסלון איתו. כל פעם שניסה לתקשר עימה הגיבה ביבבות כשהשיא היה שהוא הציע לה שיקריא לה סיפור והיא לקחה ממנו את הספר והשתטחה על הרצפה תוך כדי זעקות "פור, פור" (סיפור, סיפור). רק כשאני הקראתי לה את הסיפור הסכימה להרגע.
אני לא יודעת מה לעשות.אני לא כ"כ מבינה למה זה קורה. גם לא נעים לי מאבא שלי, אבל גם לא יכולה לראות את היחסים שלהם משתנים בתקופה הקרובה ולא רוצה לתת לה לסבול בינתיים מהביקורים.
לילדה יש יחסים נהדרים עם חמי וחמתי שאיתם היא נמצאת בקשר על בסיס יומיומי. היא שמחה ללכת לשם. מצביעה עליהם וקוראת להם בשמם, וגם שמתי לב לאחרונה שבשעת מצוקה היא רצה לסבתא תופסת לה ברגליים ומתנחמת אצלה. גם עם אחרים משמעותיים כמו מטפלות, ודודים יש לה יחסים טובים. קודם עלתה לי לראש מחשבה קצת משונה בהקשר אליה. יכול להיות שהיא מרגישה בתת המודע שלה שאנחנו ההורים שלה נמצאים ביחסים מתוחים עם סבא ולכן מגיבה כך? היתכן דבר כזה? ברור שמעולם לא התיחסנו לסבא לידה בצורה כועסת. ואולי סתם פשוט אין כימיה ביניהם.
אשמח להארות,תובנות ועצות.