[u]הלמידה שלו לא הייתה תהליך הדרגתי, אלא ממש קפיצה.[/u]
כן, מתברר שככה זה עובד!
נהניתי לקרוא את התקציר המרתק.

[u]והסיפורים שלך נוסכים בי עוד תקווה[/u]
נהדר (-: אני כל כך שמחה לשמוע (-:
הוא בן שש ורבע, ובגיל של הבן שלך ידע הרבה הרבה פחות ממנו. מדי פעם פקפקתי אפילו בידיעה שלו עד ארבע. וחמש היה לגמרי מחוץ לטווח הידע שלו.
היה שקוע כולו במשחקי דמיון, ושום דבר אחר לא עניין אותו.
בעקבות ההרגעה של יונת עשיתי לפי מה שנטיתי מראש - כלומר לא עשיתי כלום. שום מאמץ מכוון ללמד אותו. אני יודעת שאם ארצה או לא ירצה, הוא שומע אצלנו בבית די והותר מספרים בשלל הקשרים.
הלמידה שלו לא הייתה תהליך הדרגתי, אלא ממש קפיצה. לקראת גיל שש בבת-אחת התחיל להתעניין מאוד מאוד במספרים, באותיות בעברית, באנגלית, בכיוונים (שמאל-ימין), בהתלבשות-עצמית, ובעוד המון נושאים, ומאז ועד היום הוא לומד מבוקר עד ערב (לפעמים זה מתיש! תן לי לנוח טיפה, ארוחת צהריים... לא. הוא מסדר את האטריות בצלחת אחת-אחת: כמו איזו אות האטרייה הזאת נראית? והאטרייה הזאת?) - וקופץ מהישג להישג.

בן כמה הוא קוקייה? בן שש וחצי?
ממש יפה ומשמח - גם ההצלחה אבל לא פחות ממנה התהליך!
[u]כל כך יפה לראות ילד לומד.[/u]

ואני שואלת על גילו דווקא כי גם לי היו [u]דאגות בנושא[/u] . בן הרבע לחמש שלי עדיין לא מזהה את כל הספרות, מתבלבל לפעמים במנייה, לא יודע לספור מעל 10 או 11, מסתבך בתרגילי חיבור במשחק "חלומות" ועוד. אבל כיוון שאני רואה התקדמות אדירה מאז השנה שעברה, אני אופטימית, והסיפורים שלך נוסכים בי עוד תקווה.

לא מתאפקת מלשוב ולהשוויץ כאן (לא התכוונתי מראש שזה יהיה דף בלוג שלי, אבל... כנראה שלאף אחת אחרת אין ולא היו דאגות בנושא?)
"אמא, גמרתי את כל השלושים, כי אמרתי כבר שלושים ותשע ואחר כך אין עוד. אז עכשיו צריך להיות ארבעים או חמישים?"
"ארבעים".
"אה, נכון! כי גם במספרים שאין בהם [b]ים[/b] זה ככה - שלוש ואחר כך ארבע!"
האושר, האושר...
כל כך יפה לראות ילד לומד.

שמחה על עדכונייך!
הכי כיף כשהמיומנויות והידע, שאנחנו חושבים שחשוב שירכשו, מתקשרים לחיים ולתחומי העניין.

מקסים. לי נשמע שיש לך ילד עם נשמה רגישה למתמטיקה טהורה.

<לרקמה יש רגש מיוחד לצורות גיאומטריות>

והשבוע: אמא, תספרי עד חמש וחצי, אבל שאחרי כל מספר יהיה וחצי!

והיום אחיו שאל אותו כמה חברים דמיוניים יש לו (לא במילים האלה, הוא השתמש במונח שהולך אצלנו), והילד הרהר וספר בקול מאחד עד עשר!

איזה תענוג זה, ממש. הלב מתרחב...

איזה יופי לשמוע!
גם אני הרבה פעמים מוצאת את עצמי בהתלבטות גדולה (ולעתים משתקת) - האם יש סיבה לדאגה או שפשוט צריך סבלנות.
לפעמים אפשר לדעת רק ממרחק הזמן, וכמה כיף לגלות שלא דאגנו והלחצנו לשווא.

[u]היום הוא בן 15 ומזהה את כל הצבעים.[/u]
(-:

איזה יופי!

(ובכלל הוא מאוד מתלהב מלספור כרגע. סופר מדרכות בדרך הביתה, משחק אנ-דנ-דינו ועוד כהנה וכהנה)

[u]הילד שלי מתקרב לגיל חמש, ולא יודע לספור עד חמש. לפעמים נראה שעד ארבע הוא יודע, ולפעמים גם זה לא[/u]
קפצתי לעדכן:
הגשתי לארוחה לביבות, והילדון אכל שתיים מהן. בהמשך הארוחה הכרזתי שיש מספיק לביבות, וכל אחד יכול לקבל ארבע. הבחור משך לעצמו את הצלחת המרכזית, הוציא שתי לביבות נוספות, והכריז - זהו, לקחתי ארבע. אם אני אקח עוד אחת זה כבר יהיה חמש!
תודה שעזרת לי להתאזר בסבלנות :-)

תודה, יונת. תודה, תפילה.
עזרתן לי.

<חיפשתי בעיקר את המשפט [u]לא הייתי דואגת[/u] :-){{}}>

[u]יש לך אולי תובנות בשבילי?[/u]

לא יודעת אם זה בסדר שאני נדחפת...
אהבתי את הרעיון הזה: [u]חבילה סטנדרטית, לא משחק מיוחד של ילדים, כדי שיראה על הקלף גם את הכמות וגם את המספר[/u]
ורוצה להציע לקוקייה עוד שני רעיונות, שאולי הראשון מביניהם כבר מיושם:

[list]
[*] להרבות בספירה ובמנייה בהקשרים טבעיים: כשאתם עורכים יחד את השולחן, כשאת נותנת לו שקדים/ צימוקים. אפשר גם לשאול אותו "כמה אתה רוצה?" ולתת לו לפי המספר, ששלף תוך שאת מונה אותם אחד לאחד, והוא לומד מפעם לפעם מה המשמעות של הבקשה שלו. אפשר לספור גם בשירה, אולי המוזיקה תכניס את הרצף לראש.
[*] אצלנו בבית שתי קומות. הדבקתי על המדרגות את רצף המספרים. רוב הילדים שלי קלטו את הרצף האוטומטי ונעזרו בו כדי לחבר את השמות למראה המספרים וכדי לחוש את היחס בין המספרים הגבוהים לנמוכים. במקרה שלכם אפשר לעלות ולרדת (אולי בחדר מדרגות) תוך כדי מנייה משותפת בקול רם.
[/list]

[po]ללמד סקרנות[/po], לא יצירתיות. ושם סיפרתי בכלל סיפור אחר על אותו ילד ואותם דינוזאורים. מה לעשות, אין לי זכרון בגרוש.

אז זה פשוט עניין של שינון? אם ככה, זה יגיע עם התרגול. למשל, ממשחקי קלפים (חבילה סטנדרטית, לא משחק מיוחד של ילדים, כדי שיראה על הקלף גם את הכמות וגם את המספר), או מנקלה, או סולמות וחבלים, או קלאס, או המון משחקים אחרים. או מלספור דברים אחרים שרלוונטיים לחייו (כמו הכלים שהוא עורך).

בכל מקרה, אם יש לו תפיסת כמות -- לא הייתי דואגת. יכול להיות שעכשיו מעניינים אותו יותר דברים אחרים, ולכן הוא לא משנן את שמות המספרים. יש לו מספיק שנים ללמוד את זה.

באחד הדפים, נדמה לי [po]ללמד יצירתיות[/po], סיפרתי איך בן השלוש שלי לא התעניין ללמוד את שמות הצבעים, ובמקום להגיד שהמשולש הוא ירוק -- אמר שהוא צמחוני ושיחק איתו כאילו הוא דינוזאור. היום הוא בן 15 ומזהה את כל הצבעים.

[u]אולי תגלי שהוא פתאום סופר יותר, ואולי תגלי מה עוצר אותו, ואולי סתם תהיה התקדמות איטית[/u]
שלום יונת, זוכרת אותי? עם הילד שלא סופר? אפשר להיעזר בך שוב?
אז עברו כמה חודשים, ואולי הייתה מעט התקדמות איטית, אבל בעיקר נראה לי שהצלחתי לחדד לעצמי איפה הקושי:
הוא לא תופס את המשמעות של שמות המספרים. הוא יודע שIIII שווה ל**** ול----, הוא רק לא תופס שהשם לקבוצה כזאת הוא "ארבע".
למשל, אם הוא מתבקש לערוך חמש צלחות, אחת לכל אחד מבני המשפחה (והוא הרי יודע כמה אנחנו במשפחה), הוא יערוך וימנה בקול: "אחת - שתיים - שבע - שלושעשרה - חמש!" (כי אמרנו לו הרגע שצריך חמש, אז הוא זוכר שלשם הוא אמור להגיע).
לכאורה הייתי אומרת שהשמות לא באמת חשובים, והעיקר זה שהוא תופס את הכמות, אבל בפועל זה לא עובד ככה. מסתבר ששמות למספרים זו שיטה די מוצלחת... בלעדיהם הוא מתבלבל בקלות. עד כמה אפשר להשוות כמויות?
די מוזר לי שהוא לא תופס את שמות המספרים. כי הוא כן מסוגל לתפוס שמות אחרים שמייצגים קבוצת ייצוגים של תכונה אחת. אני זוכרת למשל שכשהיה די קטן הסתכל על איך שהסכו"ם שלו עמד על השולחן ואמר: "משולש!" (וזה היה נכון). הוא למד על משולש שמצויר על דף, וידע להשליך מזה על צורה שפגש בהקשר אחר לגמרי.
הוא שומע המון מספרים, אם נרצה או לא. כולם בבית אוהבים מספרים, וזה נושא שיחה שצץ כל הזמן.
יש לך אולי תובנות בשבילי?
תודה רבה!

[u]לא עלה בדעתי שיכול להיות קשר בין ויסות תחושתי לקליטת מספרים[/u]
וגם לרגישות, לבכי, לתיסכולים חריגים ועוד. בחלק מהמקרים הכל קשור לאיזו רגישות פיזית שאפשר לעבוד עליה בעזרת תרגילים כמו פיזיותרפיה וכדומה.
לא אומרת שזה המצב אצלכם - פשוט שווה בדיקה.

תודה לשתיכן. אסתכל בדפים (את [po]רגישות חושית[/po] וגו' כבר קראתי פעם). לא עלה בדעתי שיכול להיות קשר בין ויסות תחושתי לקליטת מספרים.
אגב, לאחרונה הוא התחיל להתעניין בספרות, אבל נראה לי שבלי קשר לחשיבה מתמטית - הוא פשוט תופס אותן כאותיות, ובאותיות הוא מתעניין מאוד. הוא יכול למשל להביא לי דף ולבקש שאכתוב לו חי"ת, למ"ד ושלוש.

[po]רגישות טקטילית[/po]
[po]רגישות חושית העולם הוא יותר מדי[/po]
[po]קושי בוויסות חושי[/po]

[u]די רגיש ומגיע מדי פעם לתסכולים עמוקים ולהתפרצויות בכי, ברמה שגם היא קצת נראית לי חריגה[/u]
סליחה על ההתערבות, אבל נוסף על העצות המצויינות של יונת, הייתי מציעה בזהירות לקחת אותו לכאלה שמתמחות בויסות תחושתי. פתאום יש לי בלק אאוט לגבי זה, אז מציעה לשאול את [po]תמרוש רוש[/po] שלדעתי מומחית בנושא.

קשה לדעת דרך האינטרנט, אבל מהתיאור שלך נשמע שהוא בסך הכל בסדר.
אם את רוצה לעודד ספירה, אפשר לשתף אותו בפעילויות שכוללות ספירה (למשל בישול או זריעות סתיו) או לשחק איתו משחקים שכוללים ספירה (למשל מסירות בלון, כדורגל, מנקלה, סולמות וחבלים). אולי תגלי שהוא פתאום סופר יותר, ואולי תגלי מה עוצר אותו, ואולי סתם תהיה התקדמות איטית.

חמוד, חכם, פעיל, די רגיש ומגיע מדי פעם לתסכולים עמוקים ולהתפרצויות בכי, ברמה שגם היא קצת נראית לי חריגה.
גם אנשים אחרים אומרים שהוא חמוד, חכם ופעיל (-:

איך הוא בתחומים אחרים?
איך הוא בפעילות גופנית?
מה אומרים אנשים אחרים שמכירים אותו?

הילד שלי מתקרב לגיל חמש, ולא יודע לספור עד חמש. לפעמים נראה שעד ארבע הוא יודע, ולפעמים גם זה לא. הרבה זמן הייתי שאנטי עם זה, דפדפתי את ההערות של אמא שלי, וצפיתי בו בסקרנות לראות מתי ואיך זה יפציע. אבל לאחרונה זה התחיל להעלות בי חששות. גיל חמש זה כבר די רחוק מהגיל ה'סטנדרטי' לספור, כבר מעלה תהיות...
היית עושה עוד משהו, חוץ מלנסות להתאזר בסבלנות? יש לדעתך משהו שכדאי לנסות לבדוק? אני ממש לא ששה-אלי-אבחונים, ומאוד מסופקת לגבי התועלת שלהם, אבל כאמור - מוטרדת...
תודה!

ראו גם: [po]מדור לימודים[/po]