זו התנהגות מכוערת ומציקה באופן ברור ובוטה.
כן!
ובגלל זה, אני לא חושבת שצריך לטפל ב"איך שהוא לוקח את ההצקות" אלא ב"איך להפסיק את המצב, או לפחות למתן אותו".
בתור מישהי שעברה מצב כזה (אולי הנסיון שלי יותר חמור משלו) זה לא עזר בכלל שניסו לרכך את זה בסיסמאות, או בנסיון לחזק אותי או בעידוד להתעלם מהם, כי זה לא עוזר. אני מניחה שהוא מתעלם מהן, וכמו שכתבת גם מנפנף אותן, ואפילו אמר לידידה שלו להפסיק, ואת עצמך אומרת שזה לא עוזר. אז התעלמות, ועמידה על שלו לא עוזר, נכון?

עכשיו, אחרי שקראתי את התוספות, ואת מה שכתבת לאחרונה, אמא, אני חושבת שאת קצת (באמת קצת. טיפונת!) מגוננת עליו. ורואה אותו בתור ילד קטן.
אני בשנות השלושים שלי, וכשהייתי ביסודי כבר היו זוגות חברים, היה כזה דבר להציע חברות (מצד הבנים אמנם, אבל בכל זאת), וכשהגענו לחט"ב, זה היה עוד יותר בולט, כי גם החזיקו ידיים, יצאו לסרטים וכו'.
מירב הסיכויים שהוא לא היה מציע חברות לאף אחת, כיוון שהוא עדיין לא עסוק בבנות כלל וכלל. הוא עדיין ילד.
אני לא בטוחה שזה נכון... אולי בגלל שהוא ביישן, הוא חשש להציע לה, אבל נוצרה ביניהם דינמיקה, שהביאה לכך שהיא הבינה שהוא גם רוצה להיות איתה, כי עובדה שעם אחרות הוא לא רוצה... עובדה שאחרות הוא מנפנף.
אל תשכחי, שהדור כיום מתבגר הרבה יותר מהר, הם בבגרות נפשית בגיל שלו יותר גבוהה ממה שהיינו.


הדרך לעזור לבנך, לדעתי, היא להתחיל להתייחס אליו כאל מי שבוחר את חברתו, מי שזכאי לכעוס על המציקים לו, ומי שצורתו החיצונית אינה מקנה לו לא נקודות זכות ולא נקודות חובה בחברה.
מסכימה!
בהצלחה

שרון ס
אני מאוד מודה לך על ההערות - הארות.
כשאמרתי לו שהן עושות את זה מכיוון שכנראה הן נדלקו עליו , זה היה כדי שלא יחשוב שהן שונאות אותו (הוא נוטה לפרש את ההצקות אינטואיטיבית כשנאה כלפיו).
הוא לא כל כל פסיבי- באיזה שהוא שלב הוא מתעצבן עליהן ומעיף אותן ממנו. אבל את קלטת נכון שיש לי נטיה לאבחן אותו כפסיבי יותר ממה שהוא באמת.
אני צריכה לשים לב לכך.
גם בעניין חברתו: אני נוטה לחשוב שהוא לא צריך את זה עדיין והיא מין נדבקה אליו...יכול להיות שאני צודקת: מירב הסיכויים שהוא לא היה מציע חברות לאף אחת, כיוון שהוא עדיין לא עסוק בבנות כלל וכלל. הוא עדיין ילד.
מצד שני: יכול להיות שהיה לו צורך בחברה, והוא מאוד שמח שהיא יזמה את הקשר.

ובעניין ההצקות- איזו התנהגות לדעתך מעוררת הצקות? פגיעות היתר שלו? קשה לי להבין למה ילדה שנדלקת, מציקה לו ומקללת אותו, במיוחד אם הוא נפגע מכך. לאחרונה גם ילדה ידידה שלו, שתמיד הוא נפגש איתה במסגרת חוג מסויים, והם בילו די הרבה יחד, פתאום התחילה להציק לדבריו ("היא כל הזמן רוצה לצלם אותי ולהסריט אותי, וגם כשאני מבקש שתפסיק - היא לא מפסיקה"). האמת היא שאני כבר לא כל כך מבינה למה ילדים פתאום מתנהגים כך.
אמרתי לו שזה באמת נשמע נורא מציק וטוב שהוא ביקש ממנה להפסיק.

מה שהיא אמרה... כל מילה!

שלום לכולכן
תודה על הנכונות לעזור.

_אני רוצה להוסיף שהוא מאוד עדין ופגיע
ויכול להיות שזו הסיבה העיקרית להצקות, ולא היופי החיצוני?_

שרון ס:

אני חוששת שיש בזה הרבה. האם גילוי אדישות מצידו כלפי ההצקות יגרום להן להיפסק לדעתך?
אני אשמח אם תפרטי יותר לגבי המשפט שכתבת:
_ההסבר הזה לא ממש נותן לו סיכוי לשינוי, לכל היותר גורם לעוד פחות בטחון עצמי, עוד פחות תחושה של קבלה שלו את עצמו.
אני גם לא מרגישה שזה מקל עליו, אבל כך פרשתי את המצב. מה עלי להגיד לו לדעתך?

ההצקות הן לא ברמה של הטרדה מינית אלא יש להן יותר אופי של דבקיות יתר או כל מיני קללות וההערות לא נעימות ליד כולם. אין לי לזה פירוש אחר מלבד העובדה שהן מנסות לזכות בתשומת ליבו בדרך זו.

תודה

שירי
מה שרציתי להגיד ולא העזתי...

והוא רק התחיל את הקריירה...!!!!
קחי את זה בפרופורציה. בגיל הזה זה קשה, התמודדות, אח"כ - מי יודע. אולי דרכי ההתמודדות שלו ישתכללו, אולי הוא ילמד להנות מזה, שום דבר לא לנצח.
@}

תלמדי אותו להגיד תודה על המתנה שהוא קיבל מאלוהים, תעברי הלאה ןתשחררי. ברגע שאת תשחררי, הכל יסתדר גם אצלו. לא מכל דבר צריך לעשות בעיה. הוא מתמודד, וזה בסדר ככה. השאלה היא איך את מתמודדת עם זה שהוא מתמודד. לא קראתי את כל הדיון, רק, את ראש הדף, אז סליחה אני חוזרת על דברי אחרים.

ללכת באמת לדבר עם האמהות
לא כל האמהות יודעות איך להתמודד עם מצב בו הבת שלהן מציקה לילד מהכיתה (הילדה שלי?... מה פתאום היא הרי כל כך טובה ומתחשבת...) וזה יכול מאוד להביך וליצור בעית "הילד שרץ לאמא"... וילדים מאוד אכזריים כשהם מרגישים איום
מצטרת להמלצה לשאול אותו מה הוא חושב שכדאי לעשות, ואם הוא לא ידע ללכת לייעוץ חד פעמי עם פסיכולוג נוער שידע בדיוק איך לנתח את הבעיה ולפתור אותה.
בהצלחה בכל בחירה!

_אני לא יודעת אם מתאים לך- אולי תשקלי מסגרת נפרדת?
חינוך ביתי?_
זה היה סוג של הומור (למי שלא הבין)

_יש מקום לראות בכך בריונות.
בהחלט_

אני זוכרת שאני הייתי ילדה. כל הזמן סבלתי מהצקות. לא היה סיבוב ברחוב בלי שכמה בנים או גברים יציקו לי. אני זוכרת שרציתי להיות מכוערת. כל הזמן התלבשתי בבגדים רחבים , קצצתי את השיער. אבל שום דבר לא עזר ממש.

כשאני קוראת את פלוני אלמונית, אני רואה במה שקורה לילד שלך יותר הטרדה מינית מאשר בריונות.
אני חושבת שצריך לטפל בזה בצורה ברורה-
או ללכת באמת לדבר עם האמהות או לדבר עם המנהלת, כדי שיראו אולי להעביר איזו פעילות בית ספרית, המבהירה כי התנהגות כזאת היא ממש הטרדה, אפילו אם הוא חתיך הורס- אין סיבה שיסבול כל כך.
לברוח למסגרת אחרת, או לחינוך ביתי נראה לי כמו שכתבתי- בריחה, ולא טיפול בבעיה- שצריך לטפל בצד המטריד....
(אחת שהוטרדה בגלל הסיבות ההפוכות לגמרי...)

הוא כבר אומר שהוא רוצה להיות מכוער או שהוא יהפוך לפריק כדי שיתרחקו ממנו.
אני זוכרת שאני הייתי ילדה. כל הזמן סבלתי מהצקות. לא היה סיבוב ברחוב בלי שכמה בנים או גברים יציקו לי. אני זוכרת שרציתי להיות מכוערת. כל הזמן התלבשתי בבגדים רחבים , קצצתי את השיער. אבל שום דבר לא עזר ממש.

אני מניחה שלמדתי לחיות עם זה. לקבל את זה, לא להתרגש. ידעתי להרביץ ממש טוב לבחורים שהעזו יותר מהצקות במילים. (-:

אין לי ממש עצות איך את יכולה לעזור לו, חוץ מהכלה של הבעיה שלו והקשבה. כי זו באמת בעיה, זה הטרדה לכל דבר. פשוט לתמוך בו ולהיות לו אוזן קשבת. אני בטוחה שהוא יתחזק וימצא פתרונות שיתאימו לו.

_אני לא יודעת אם מתאים לך- אולי תשקלי מסגרת נפרדת?
חינוך ביתי?_

זה לא קצת מוגזם?

הצקות הן הצקות ולא חשוב אם הרקע הוא כביכול "חיובי". יעני, מאהבה...
ואם ילד בן 12 מגיע לסף בכי מכך יש מקום לראות בכך בריונות.
מסכימה עם ההצעה של המונית לדבר איתו על מה לעשות.
אולי הוא יעדיף שתדברו באופן פרטי עם ההורים של כל אחת מהבנות המציקות, ואולי הוא ירצה לעבור לבית ספר אחר בכלל. מה שאני צופה זה שיהיה לו פתרון מצויין, שאת אפילו לא יכולה להעלות על דעתך.
ואם לא והוא ירצה שתעזרו לו, אז תעזרו לו.

אני חושבת שאת יכולה לסמוך עליו...נשמע לי שהוא לא רק יפה, אלא יש לו גם משהו בתוך הראש :O) תשאלי אותו מה הוא מעדיף, איך הוא חושב שאת יכולה לעזור לו לפתור את הבעיה- את תגלי שיש לו הרבה רעיונות ודרכים ממש טובות, ואולי כל מה שהוא צריך ממך זה רק שתקשיבי לו ותזדהי עם התחושות...ואולי יותר מזה. בסך הכל 12 זה לא גיל שבו אי אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים לבעיות. אולי הוא ירצה שתיזמו שיחה עם המחנכת והכיתה, אולי הוא יעדיף שתדברו באופן פרטי עם ההורים של כל אחת מהבנות המציקות, ואולי הוא ירצה לעבור לבית ספר אחר בכלל. מה שאני צופה זה שיהיה לו פתרון מצויין, שאת אפילו לא יכולה להעלות על דעתך.
לא כדאי, לדעתי (וגם למרבה צערי) לפתח אצלו את התחושה שהוא מאוד פגיע ואין דרך להתגבר על תכונה כזאת. זה עלול להיות בעייתי מאוד כשהוא יגדל. אני למשל נתקלת בהרבה קשיים היום, שחבל שלא התחלתי להתרגל להתמודד איתם בכוחות עצמי כבר כשהייתי קטנה. זה מרגיש טוב להיות מסוגל להתמודד עם הקשיים שאתה נתקל בהם בכוחות עצמך.

אני לא יודעת אם מתאים לך- אולי תשקלי מסגרת נפרדת?
חינוך ביתי?
אם לא, נסי לחזק אותו ותלמדי אותו להתעלם וכדי שהוא יצליח להתעלם עזרי לו להיות עסוק כל הזמן בדברים שמעניינים אותו, להיות מלא מעצמו- כך הוא יהיה פחות מושפע מהסביבה.

אני רוצה להוסיף שהוא מאוד עדין ופגיע.

בני עוד מעט בן 12 יפה באופן יוצא דופן, אולי. אני אישית נהנית מיופיו כמו שכל אמא נהנית מילדה, אבל לא מעוניינת לדחוף אותו לעולם האופנה - נהפוך הוא: אני כל הזמן מזכירה לו שאם חיים נורמלים ופרטיים חשובים לו (והם אכן מאוד חשובים לו): כדאי לו להתרחק כמו מאש מעולם זה. מאז ומתמיד נולדו אנשים יפים במיוחד- רק במאה האחרונה הם נחטפים לעולם האופנה כאילו אי אפשר להיות יפה בלי להיות דוגמן.
זו ההקדמה אבל לא הבעיה:
בשנה האחרונה הוא סובל מהצקות בלתי פוסקות בעיקר מבנות. בהתחלה הוא פירש את זה כמשהו אישי נגדו. הסברתי לו שלדעתי ההצקות נובעות מרצון לתשומת לב מצידו כלפי אותן בנות שכנראה קצת נדלקו עליו. בהתחלה ראיתי שזה התחיל למצוא חן בעיניו לפי החיוכים המבויישים , אבל כשהוא התרגל לרעיון, זה הפך בלתי נסבל ממש. הוא כבר אומר שהוא רוצה להיות מכוער או שהוא יהפוך לפריק כדי שיתרחקו ממנו.
העובדה שלאחרונה יש לו חברה מכיתתו (הציעה לו חברות והוא נענה) רק מגבירה את יחסי הקנאה -שנאה של כל המאוכזבות ואת רף ההצקות. בכל פעם אני שומעת ממנו על בנות חדשות שנוספו לרשימת הקרציות (הוא ממש מגיע לסף בכי מכך).
מכיוון שגם לפני 30 שנה, אני זוכרת היטב, כיצד הרבה בנות ממש הרביצו והתישו את הבנים שמצאו חן בעיניהם (אני זוכרת שבסתר ליבי קינאתי בהם על התעוזה כי היה אז נדמה לי שהבנים ממש מחבבים אותם יותר בשל כך..) ולכן אם זה עניין כל כך מושרש אצליהן- לא נראה שהוא ישתנה בזמן הקרוב-

אולי תוכלו לייעץ לי כיצד לייעץ לו להתמודד, כי בינתיים אני לא מרגישה שהוא מצליח: אני מרגישה שהוא כבר מותש (והוא רק התחיל את הקריירה...!!!!)

תודה לכל עיצה