ומה לגבי ילד /ה שכבר מזמן עברו את שלב הפסקת ההחתלה והשגת שליטה על הצרכים ,כבר עברו אפילו שנתיים מאז והם כבר בני 4 -5 ומעלה ועדין מכנסיים רטובים ,תוך כדי השתתפות בחוג או בביקור אצל חברים.
יש ילדים שלמזלם הסביבה תתמוך ותקבל את העינין בשלווה יעילה-תחליף,תשים במכונת כביסה וכ', יש כאלה שזה יגבה מהם מחיר כבד של מבוכה בושה וחוסר אונים.
מצאתי את המאמר :
http://www.livestrong.com/article/15806 ... -children/
למעשה מצוטט בו דר' סירס הידוע.
יש הסבר לגבי הסיבה להרטבה -חולשה ואי שליטה בשרירי רצפת האגן.
שוחחתי עם חברה שעוסקת בשיאצו ורפואה סינית ולפי דבריה הבנתי שישנם טיפוסים של אנשים שאצלם זוהי נטיה טבעית.גם אצל בנים וגם אצל בנות.
יש לציין שכל התחום של אימון שרירי רצפת האגן (ברשותכם: שר"ה)בגברים נמצא בחיתולים. במקרה הזה יהיה מאוד מדוייק לומר: תרתי משמע.., גם גברים עלולים לסבול מחולשה שר"ה,גם אחרי ניתוח פרוסטטה ובעיות אחרות וגם פשוט עינין של גיל.במיוחד אם הנטיה לחולשה זו לא מטופלת בגיל צעיר.
אז מה עושים?תרגילי קיגל .להנחות את הילד/ה לבצע את התרגילים .ולפי ניסיוני- להזכיר מדי פעם,לתת לילד לקחת אחריות על התרגול,או לשים טבלה שבו יכולים להדביק מדבקה כל פעם שתירגל/ה -מה שמתאים לכל ילד.
(מתרגמת בחופשיות)
השלב הראשון הוא ללמד את הילד/ה מהי תחושת הכיווץ וההרפיה של שר"ה.הרי הילד לא יודע איפה נמצאים השרירים הללו.
אפשר לנסות להסביר ,להשתמש בציור אנטומי (ואז להסביר על כל האיברים- אחרת זה קצת מרתיע).
האופן שבו עושים את זה : כאשר הילד משתין באסלה מדריכים אותו לעצור את זרם השתן.הפסקה של מספר שניות (נניח לספור עד 5 ,או להגיד איזה משפט משיר בקול רם)
לבנים אפשר לתת 'מטרה' שתצוף באסלה - למשל חתיכת ציריוס ,לדעתי גם עלה קטן יצוף.
(זה טוב גם לכל אלה שלא יודעים 'לצלוף' )
חשוב מאוד שהילד יתרגל את עצירת הזרם ואחר כך ימשיך להתרוקן היטב.
איך אפשר לדעת שהילד עושה פעולה של כיווץ השר"ה?-הפעולה היא פנימית לגמרי.התנועה של השרירים היא כלפי מעלה.
המורה שלי לפילטיס מדגימה זאת כמעלית שנסגרת ומטפסת קומה.אין כיווץ של שרירי הישבן ולא הבטן.
אפשר לשים יד על הבטן ועל הישבן,כשהילד שוכב על השטיח(עדיף עם ברכים מכופפות) ,להנחות אותו לעשות את התנועה של הכיווץ -ובעצם לא לחוש התכווצות שרירים שלא צריכים להיות מופעלים.
אחרי שהילד הבין את העיקרון, שלא ימשך לעצור את זרם השתן.גם מבוגרים שמתרגלים קיגל מקבלים המלצה לתרגל רק 'על יבש'.
ילדות שמצמידות את הרגלים כשהן רוצות להתאפק לא מפעילות את רצפת האגן-צריך להסביר לילדה שרק הכיווץ הפנימי נדרש.
נשימה- רצוי שהילד/ה ינשום ולא יהיה במתח בזמן הפעלת השר"ה,לפיכך ממליצים לספור בקול רם.
לפי שיטת פילטיס: כשמכווצים את השר"ה נושפים כמו בשריקה.בשאיפה משחררים.
אחרי שהילד הכיר את התנועה של השר"ה בשירותים ,רצוי שלא ימשיך להתאמן בזמן הפרשת השתן, אלא בזמן שהשלפוחית מרוקנת,בשכיבה על הגב, בישיבה (ברמזורים..)ובעמידה.
בפילטיס לומדים לעשות את כל התרגול תוך כדי כיווצים והרפיות, כיווצים סטאטיים.יתכן שזה מורכב מדי לילד ובכלל אין על מה לדבר ,מצד שני , ילדים שעוסקים בפעילות גופנית באוירה רגועה ובלי תחרותיות,עם הרבה דגש של מודעות לגוף-אולי כן יש על מה לדבר.
רצוי להתאמן בכיווץ ממושך -למשל לספור עד 10, להרפות בספירה של 10 וחוזר.
אפשר גם כיווצים קצרים והרפיה .
חשוב לתת דגש על הרפיה של השריר.
מענין אותי לקרוא את תגובותיכן ואם הילדים שלכן עושים קיגל ואיך זה עובד.
תודה
ומה לגבי ילד /ה שכבר מזמן עברו את שלב הפסקת ההחתלה והשגת שליטה על הצרכים ,כבר עברו אפילו שנתיים מאז והם כבר בני 4 -5 ומעלה ועדין מכנסיים רטובים ,תוך כדי השתתפות בחוג או בביקור אצל חברים.
יש ילדים שלמזלם הסביבה תתמוך ותקבל את העינין בשלווה יעילה-תחליף,תשים במכונת כביסה וכ', יש כאלה שזה יגבה מהם מחיר כבד של מבוכה בושה וחוסר אונים.
מצאתי את המאמר :
http://www.livestrong.com/article/158065-pelvic-floor-exercises-for-children/
למעשה מצוטט בו דר' סירס הידוע.
יש הסבר לגבי הסיבה להרטבה -חולשה ואי שליטה בשרירי רצפת האגן.
שוחחתי עם חברה שעוסקת בשיאצו ורפואה סינית ולפי דבריה הבנתי שישנם טיפוסים של אנשים שאצלם זוהי נטיה טבעית.גם אצל בנים וגם אצל בנות.
יש לציין שכל התחום של אימון שרירי רצפת האגן (ברשותכם: שר"ה)בגברים נמצא בחיתולים. במקרה הזה יהיה מאוד מדוייק לומר: תרתי משמע.., גם גברים עלולים לסבול מחולשה שר"ה,גם אחרי ניתוח פרוסטטה ובעיות אחרות וגם פשוט עינין של גיל.במיוחד אם הנטיה לחולשה זו לא מטופלת בגיל צעיר.
אז מה עושים?תרגילי קיגל .להנחות את הילד/ה לבצע את התרגילים .ולפי ניסיוני- להזכיר מדי פעם,לתת לילד לקחת אחריות על התרגול,או לשים טבלה שבו יכולים להדביק מדבקה כל פעם שתירגל/ה -מה שמתאים לכל ילד.
(מתרגמת בחופשיות)
השלב הראשון הוא ללמד את הילד/ה מהי תחושת הכיווץ וההרפיה של שר"ה.הרי הילד לא יודע איפה נמצאים השרירים הללו.
אפשר לנסות להסביר ,להשתמש בציור אנטומי (ואז להסביר על כל האיברים- אחרת זה קצת מרתיע).
האופן שבו עושים את זה : כאשר הילד משתין באסלה מדריכים אותו לעצור את זרם השתן.הפסקה של מספר שניות (נניח לספור עד 5 ,או להגיד איזה משפט משיר בקול רם)
לבנים אפשר לתת 'מטרה' שתצוף באסלה - למשל חתיכת ציריוס ,לדעתי גם עלה קטן יצוף.
(זה טוב גם לכל אלה שלא יודעים 'לצלוף' )
חשוב מאוד שהילד יתרגל את עצירת הזרם ואחר כך ימשיך להתרוקן היטב.
איך אפשר לדעת שהילד עושה פעולה של כיווץ השר"ה?-הפעולה היא פנימית לגמרי.התנועה של השרירים היא כלפי מעלה.
המורה שלי לפילטיס מדגימה זאת כמעלית שנסגרת ומטפסת קומה.אין כיווץ של שרירי הישבן ולא הבטן.
אפשר לשים יד על הבטן ועל הישבן,כשהילד שוכב על השטיח(עדיף עם ברכים מכופפות) ,להנחות אותו לעשות את התנועה של הכיווץ -ובעצם לא לחוש התכווצות שרירים שלא צריכים להיות מופעלים.
אחרי שהילד הבין את העיקרון, שלא ימשך לעצור את זרם השתן.גם מבוגרים שמתרגלים קיגל מקבלים המלצה לתרגל רק 'על יבש'.
ילדות שמצמידות את הרגלים כשהן רוצות להתאפק לא מפעילות את רצפת האגן-צריך להסביר לילדה שרק הכיווץ הפנימי נדרש.
נשימה- רצוי שהילד/ה ינשום ולא יהיה במתח בזמן הפעלת השר"ה,לפיכך ממליצים לספור בקול רם.
לפי שיטת פילטיס: כשמכווצים את השר"ה נושפים כמו בשריקה.בשאיפה משחררים.
אחרי שהילד הכיר את התנועה של השר"ה בשירותים ,רצוי שלא ימשיך להתאמן בזמן הפרשת השתן, אלא בזמן שהשלפוחית מרוקנת,בשכיבה על הגב, בישיבה (ברמזורים..)ובעמידה.
בפילטיס לומדים לעשות את כל התרגול תוך כדי כיווצים והרפיות, כיווצים סטאטיים.יתכן שזה מורכב מדי לילד ובכלל אין על מה לדבר ,מצד שני , ילדים שעוסקים בפעילות גופנית באוירה רגועה ובלי תחרותיות,עם הרבה דגש של מודעות לגוף-אולי כן יש על מה לדבר.
רצוי להתאמן בכיווץ ממושך -למשל לספור עד 10, להרפות בספירה של 10 וחוזר.
אפשר גם כיווצים קצרים והרפיה .
חשוב לתת דגש על הרפיה של השריר.
מענין אותי לקרוא את תגובותיכן ואם הילדים שלכן עושים קיגל ואיך זה עובד.
תודה