בעקבות שיחה על דודים שגרים בחו"ל ובאים לארץ בחנוכה,
ואיך זה שהם באים באמצע החג וישארו בארץ עוד שבועיים? - למה יש להם חופש..
"אמא את יודעת שפינוקי נוצרי?"
"מה???"
"הוא חוגג את חג המולד וגם פליקס הארנב וגם בייגלה"
"למה בייגלה?" "כי הוא נולד בחודש מאי ולא בתשרי או חשוון.."
ואז התחילה שיחה על לוחות שנה ועל מינהגים וחגים של דתות שונות , עבר כבר שבוע ועדיין מדברים על זה לפעמים, דרך הקשרים שונים שלו.
בן 6 עוד חודש.

אוי איזה יופי לגלות את הדף שפתחתי לפני שנים....
מאז היינו שנתיים בחו"ל, חזרנו, נולדה עוד תינוקת, החיים זרמו לכל מיני, אבל נותרתי קוראת (פאסיבית) באתר.
הפרוייקט שכתבתי בעזרת כל הדברים שלמדתי פה, כבר מזמן הוגש אבל אם מעניין משהו אני יכולה לשלוח
כתבו לי למייל lilachmarom73 בגי-מייל דוט קום.

[u]פוח הלקל[/u]
הבכורה, בת 5.4 נתקלה בזה בתרגום הישן (והגרוע למדי) של גילגי, וכשהיא שאלה מה זה ניסיתי להסביר מאיפה זה בא ונאלצתי להסביר מה זה בעצם לוח הכפל. לא ממש הצלחתי. היא עוד מלמדת את עצמה חיבור... מצחיק שהייתי צריכה לנסות להיזכר בעצמי ונזכרתי שמציירים את זה בטבלה שהיא דווקא יפה בעיני, ממחישה את היופי שבחשיבה מתמטית.

[u]להציע? לא להציע? להציע? לעודד? להראות?[/u]
נראה לי נכון לחכות, אבל מתישהו כשמגיע הזמן הנכון - להראות, כי זה יפה. מעניין אם הם יחליטו ללמוד את זה בע"פ (-:

לימודי חופש גדול:
כשבתי הבכורה (היום בת 15) היתה בת 3, נהגנו ללכת לקסטלר. קונדיטוריה שחלפה... אני בקפה, והיא במסרק (הגענו לשם עם שיער רטוב אחרי בריכה) ואז נהגנו להוציא כלי כתיבה ולשחק משחקי אותיות.
בדרכנו יום אחר לאנשהו- אמרה לי - אמא תראי זה ש'. - אמרה והצביעה על גדר רחוב ירוקה.
נכון אמרתי לה זה ש'.
היינו בדרכנו לסופר בפעם אחרת, ביקשתי ממנה, אולי שנה אחת אחרי, להכין לי רשימת קניות.
פ ט ר ו ז י ל י ה. לא אייתתי- רק הדגשתי כל צליל. אולי כתבה פ ת ר ו ז ל ה- אבל בהחלט הבנו מה כתבה.
עם הזמן, ערכתי את משחקי האותיות שלנו לערכות קלפים, ומשחקי לוח, ונהגתי לשחק איתן גם עם הבן הצעיר.
רק הבת האמצעית קצת פספסה- איתה בעיקר הלכתי לבריכה, והנקתי את אחיה, שלו היא מרגישה אמא קטנה עד היום.

איזה יופי :-)

פוח הלקל

להציע? לא להציע? להציע? לעודד? להראות?
אני נמנעת.

בינתיים, קרו השבוע שני דברים:
1 - (בת ה 8) "בעוד שנה אנחנו נהיה רכבת. 3-6-9". גילאי הילדים שלנו עכשיו הם 2-5-8. הילד חשבה, חישבה, ומצאה שבעוד שנה הם יהיו כפולות של 3 היא הוסיפה לרכבת את השכנה שתהיה בת 12. המציאה מונח, בודקת בעזרתו את העולם. לא קילקלתי לה עם "קוראים לזה כפולות 3". אני מעדיפה שתחקור את זה עוד קצת בעצמה.
2 - (בן ה 8) "אמא, המצאתי משחק. אני מחפש מספרים עגולים שמתחלקים ב 3". שימשתי מכונת כתיבה, והילד בנה רשימה מ 30 עד 900. ב 620 הבחנתי בטעות נגררת מ 530, והצבעתי עליה. (ראבק, 9 בערב, חבל שישאר עם טעות גרורה מעייפות).
אני כל כך מתרגשת לראות את זה קורה כמעט מעצמו.

איזה יופי {@
הזכרת לי

חתכתי ליבות תפוח בשביל להכין חומץ תפוחים. פתאום ראיתי את הכוכב המחומש שיוצרים הזרעים.
הלכתי להראות לילדים. בסדר, לא התרגשו כמוני.
אפשר לעשות מזה חותמת, אמרתי ושניהם נדלקו- תראי!
יצאנו החוצה, שמונה לפנות בוקר, בחוץ קר.
התיישבנו על רצפת המרפסת הקדמית, הבאתי דפים וגואש ומכחולים.
יצרתי הדפס מליבת התפוח ויצאנו לנסות עוד דברים.
הבן לקח ענף. כרגיל. וניסה...זה לא מוצלח כל כך.
הבת לקחה עלה וצבעה אותו בנדיבות בגואש. יצאה שלולית ורודה זרחנית. ביחד חיפשנו את הדרך להראות את נימי העלה או את צורת העלה הכי יפה.
ישובים שלושתינו על רצפה קרה מסביבנו ניירות מוכתמים, עלים וכל מיני דברים.
גילתה שכשיש ממש מעט צבע גואש על העלה, וכאשר הצד ה"לא יפה" של העלה הוא הנצבע- יוצאת חותמת ממש יפה.
קוראים לטכניקה הזו "הדפס" אני מסבירה לה. וזה הדפס הפוך- ואני מדגימה- את העלה לא צובעים, אך מחליקים צבע מסביב לשוליים. כשמרימים בזהירות- דגם העלה נשאר לבן וכל השאר צבוע.
מנסים כל מיני עלים, היא מבחינה שיש עלים שיוצאים יפה יותר בהדפס הפוך. אלו נקראים עלים משוננים. והעלים הללו- שהקצה שלהם חלק ותמים- זה נקרא עלה תמים.
מעלה תמים יפה לעשות הדפס עורקי עלים. מנסים בכל מיני גוונים, ואנחנו ביחד עושות דף מלא הדפסים שונים בגוונים סתוויים.
הבן מתענג על משיחות מכחול על דפים וקצת על הפיג'מה.
אני נזכרת בשיטת הדפס נוספת- מביאה צבע שעווה ואנחנו מתוות את צורתו שמתחת לדף.
אחר כך הולכים לטיול לספריה. בספריה הבן צובע עם טושים צביעה של דורה (הספרנית מקפידה על דפי עבודה וצביעה וטושים נפלאים וזמינים) בלי לצאת מהקווים. ככה בשקט, התיישב לו וצבע בשלווה. בן שלוש וחודשיים. מדהים.
בדרך חזרה מתחילה היא באופן טבעי למיין את העלים על צמחים-
הדס- תמים. ורדים- משוננים. אמא מה זה- זה היביסקוס סיני- היביסקוס- משונן. יסמין- תמים. וככה- כל הדרך הביתה. כל העלים בדרך נחלקו לשניים. היו שזכו לתואר נוסף- זה יפה במיוחד, את זה אני אוהבת כי הוא עדין כזה וכן הלאה.

[b]אנגלית[/b]

_"מה, אתה לא לומד אנגלית?"
"לא"
"למה??"
"לא בא לי". <פאוזה> "בעצם אני לומד אנגלית למחשבים, כי זה מה שאני צריך"._

הילד נ' (שמונה וחצי) קורא וכותב אנגלית פונטית (בלי הסיבוכים של מלים כמו thought, נגיד) ומכיר את כל המלים שקשורות למשחקי מחשב והורדות מהאינטרנט, בלי שום שיעור או חוברת אנגלית.

לפני שזיהה את האותיות (היום הוא מכיר אותן בשמן. איך? לא יודעת. אולי מחברים) הכנתי לו מילון אנגלית למחשבים, עם מלים כמו PLAY, LEVEL, GAME, START וכו'. המילון תלוי ליד מסך המחשב או טמון בתיקיית הדפים החשובים שלו. מפעם לפעם נוספות לשם מלים חדשות. יש שם בערך עשרים מלים היום.

היום יותם (חמש וחצי) שאל אותי למה כשהיינו במצפה התת ימי הייתה שם תערוכה של ג'ונגל האמזונס (השיחה למעשה התחילה מעכביש שטווה את קוריו בפינה, וסיכמנו שהוא [b]לא[/b] טרנטולה, בניגוד לזו שראינו במצפה באילת לפני כשלושה חודשים). מה הקשר בין שונית האלמוגים לאמוזאנאס, הוא שאל.
אז דיברתי איתו על מגוון היצורים, והייחודיות שלהם, ועל הסכנות שאורבות להן. ומכאן התגלגלה שיחה על אפקט החממה. הוא התעניין בזה מאוד.

היום הוא צייר מקרה שקרה לו פעם בים, ואז החליט לכתוב בראש הציור "אני רוצה לספר לכם סיפור". ולא יסף.
הוא שאל אותי איך נראות האותיות שהוא לא זכר. פעם ראשונה שהוא כותב יותר ממילה אחת.

היום אור (5 ורבע) הצטרפה לאבא שלה לטיול אופניים בשדות. מפה לשם יצא שהגיעו לחורשת יעלה.
אחרי כמה שעות, כשנפגשנו, היא ביקשה ממני למצוא את התנ"ך שלה ("סיפורי התנך לילדים") ובתוכו להראות לה את הסיפור על יעל.
מצאתי. קראנו יחד. (גם אני למדתי...)

[u]דוגמאות לתהליכי למידה בהן נעזרתם בשוליאיות[/u]

איזה דף מרתק!

אצלנו הילד אופה בכל יום שישי חלות עם אבא. הגענו למצב שכשאני צריכה לאפות הוא יודע לומר ולכוון אותי איך מכינים את הבצק.

הנה למידה:

אני ואנתוני ממלאים בורות (הבורות של מוטות התמיכה של הגדר) בעפר וקצת בטון ומים.
הבת שלו (בת עשר) באה. היא מנסה גם להדק את האדמה במוט הברזל של אבא שלה, מתייאשת אחרי פעמיים ומפסיקה: זה כבד מדי בשבילה. אחר כך היא מנסה שוב ושוב מפסיקה אחרי פעם אחת.
אני שואלת אותה אם בא לה לנסות את המוט שלי (ארוך יותר, מעץ). היא לוקחת ואומרת "וואו, זה הרבה יותר קל!" וממשיכה. אני לוקחת קורת עץ אחרת, ואז היא מציעה לי להתחלף אתה, כי הקורה קצרה יותר וקצת נמוכה מדי בשבילי. היא נותנת לי את המוט המקורי שלי ואנחנו ממשיכות להדק.

מה למדנו? המון. בעיקר אני, שבמקום לעודד ולדרבן ולהלהיב ו"אתה יכול שוב" ו"כל הכבוד" - תנו להם פשוט כלים מתאימים יותר :-). בלי לבזבז מילה.

[po]אביה נו[/po] (מפי [po]קרן שמש[/po]) [u]"מה את יודעת מה הוא שיחק שם?"[/u]
גם אצלנו גם אצלנו! ממש מדהים שזה קורה.

אתמול בת 9 התרצתה לבוא לשבת עם חוברת עבודה באנגלית (אנחנו בחו"ל ובלה בלה בלה התחילה בית ספר באנגלית ובעברית אין שמץ אוריינות).
הדף עסק בחזרה על מילים שבהן יש A באמצע: can,bag,man,pan, ועוד.
6 ציורים של חפצים ומתחת כל ציור 3 קוקווים עליהם צריך לרשום את שם החפץ.בעמוד שממול - שפע דוגמאות ובעברה הקצת רחוק - התנסות במילים ובסגנון הזה.

אחרי חצי דקה היא מראה לי את התוצאות - מתחה קווים בין 4 ציורים.
והיא מסבירה: The man plants tomato seeds in the ground. he takes water from the tap with this and waters the seeds.

can=tomato seeds
man=man
tap=tap
this=כאן באה ה"מכה" : הציור הוא של משפך. לא מצאתי בשום מקום (כולל מילון) ובטח לא בחוברת עצמה מילה של3 אותיות שיש באמצעה A שפירושה משפך .
משפך באנגלית=FUNNEL . בקיצור - הסתבר שיש טעות בחוברת.

הצעתי לה שתכתוב את המילים שלה מתחת לציורים. כתבה. מתחת למשפך כתבה DOG כי זה השם השני שלה...
זה כל מה שהייתי צריכה כדי להפנים סופית שהיא עברה מזמן את השלב הזה של מלים בנות 3 אותיות.
שהיא קוראת ברצון ובשמחה ומבקשת עזרה אם זה מעניין אותה.
למשל - אחיה שם שלט על הדלת. ניגשה, קימטה ת'מצח וקראה:
Do not enter - Top secret
ולא באותיות של ספר אלא בכתב יד של ילד - קצת עקום, לא מאד ברור.

מופלא.

ביתי הבכורה (בת שתיים עשרה) היא שולייה לאביה הווטרינר. פעמיים - שלוש בשבוע, כשמתחשק לה, היא נוסעת איתו למרפאה בבוקר ועוזרת לו: היא מחזיקה את בעלי החיים כשצריך, מנקה במטלית את שולחן הטיפולים, מביאה את החומרים הדרושים. לרוב ה"עבודה" שלה מתרכזת במשחק עם החיות וליטופן.
פעם אחת היא אפילו באה איתו לביקור בית של חתול חולה. היא פגשה שם ילדה שגדולה ממנה בשנה, התחברה איתה וכיום הן גם נפגשות מדי פעם אחר הצהריים.

מה היא לומדת מזה? ביולוגיה, רפואה (בעיקר איך משתמשים בכל מיני כלים רפואיים שמשמשים גם לרפואת חיות וגם לרפואת בני אדם), קצת כלכלה, יחסים עם בני אדם, יחסים עם בעלי חיים, כבוד לבעלי חיים, ועוד. כמובן שהתועלת הגדולה ביותר שהיא מפיקה מהעניין הזה היא ההנאה מהדבר והסיפוק שהיא שואבת מהידיעה שעזרה, אפילו במעט, ליצור חי.

הכי טוב - תשלחי לי בדואל ואני אשים אצלי באתר, ואז אשים כאן קישור.

כן בדיוק- טקסט של איזה 60 עמודים ושאנשים גם יוכלו להוריד אותו וגם לתת פידבקים

[u]אני רוצה להעלות את הפרויקט שלי כך שכל מי שירצה (אם יהיו) יוכלו לקרוא ולהגיב- איך עושים את זה?[/u]

מה הכוונה? את רוצה להעלות קובץ? טקסט?

[u]יש לכן דוגמאות לתהליכי למידה בהן נעזרתם בשוליאיות[/u]
בלי נסיון לכוון או לתכנן, אלא באמת מהחיים והעניין של העוסקים בדבר: אמא שלי תופרת במקצועה, לפעמים הבת שלי (9) מבלה איתה ימים שלמים במתפרה וכמובן שסבתא צריכה למצוא דרכים להעסיק את הנכדה שלה ולכן היא מלמדת אותה לגזור ולתפור (בעיקר ביד).
מעולם לא השקעתי בזה המון מחשבה אבל אני משערת שתוך כדי העיסוק הזה מעבר ללימוד התפירה עצמה, לומדים גם מתמטיקה ופיזיקה (חוזק חומרים) וכמובן כימיה ובטח עוד המון דברים שלא חשבתי עליהם.
אנחנו מגלים שהיא לומדת משהו חדש, או נמצאת בתהליך לרוב לפי השאלות שהיא פתאום שואלת, שהן תמיד נורא מפתיעות.
לדוגמא לפני כמה ימים: "בשביל מה אנחנו פה? למה יש אנשים, למה אנחנו טובים?" :-O

טוב, אז גם אני אספר.

אצלנו הלימוד העקרי הוא מסודר ומאורגן מאוד, אבל גם ממלא חלק קטן מאוד מהיום. שאר היום מוקדש למשחק (בבית או מחוצה לו), סתם כיף, מנוחה, טיפול בבית וצפיה בטלביזיה (וכמובן שגם מכל אלה ניתן ללמוד).

הלמידה המסודרת נעשית בשעות הערב, לפני השינה, נמשכת בין חצי לשעתיים כל יום ובה אנחנו לומדות (חלק אני מלמדת אותה וחלק לומדות יחד, ומדובר בילדה בת 4 וחצי והתחלנו את השיטה הזאת בגיל 3 בערך). התחומים הנלמדים הם: אלגברה, גיאומטריה, מחשב (עכשיו למשל אנחנו בונות לה אתר), מדעים, גיאוגרפיה, תנ"ך, היסטוריה, אנגלית ועברית פעמים רבות נוסף גם עוד נושא או שניים. כל לילה, לאחר שהיא שוכבת לישון אני מארגנת לה את התוכנית לערב הבא, ואם יום אחד אבקש לוותר על הלמידה המאורגנת היא תהייה מוכנה להרוג אותי.
נראה לי שנמשיך עוד תקופת מה (שנה עד שנתיים פחות או יותר) בשיטה הזאת, ולאחר מכן נעבור ללמידה עצמאית יותר שלה שעיקרה יהיה הרחבה של נושאים שיענינו אותה מקרב הנושאים שקודם לכן למדנו יחד. מידי פעם כמובן אנסה להציע לה גם דברים שעליהם לא חשבה, אם כי יראו לי חשובים מאוד ואם רק כדי להרחיב עוד יותר את אופקיה. כמובן שגם בשלב הזה לא תמיד היא תלמד לבד, פעמים רבות נלמד יחדיו, אבל אז אני בטוחה שפעמים רבות נלמד דברים שיהיו חדשים גם לי.

שכחתי יש לי גם כמה שאלות:

[list]
[*] יש לכן דוגמאות לתהליכי למידה בהן נעזרתם בשוליאיות (למשל ילד שעבר/ למד ממומחה הורה או לא הורה משהו?
[*] יש לכן דוגמאות על סביבת למידה מאפשרת ומעודדת, כלומר איך המרחב הביתי מסייע בתהליכי למידה
[*] עוד דוגמאות ללמידה אותנטית בהם העניין נובע מהחיים ומתווך ללמידה
[/list]

בדיוק רציתי לרענן את הדף שלי ואיזה כייף הוא חיי חיים עצמאיים...

[b]אז אשמח לעוד דוגמאות וסיפורים[/b]

וגם- לקוראת הגאונית יונת שבטח תכנס מתישהו, אני רוצה להעלות את הפרויקט שלי כך שכל מי שירצה (אם יהיו) יוכלו לקרוא ולהגיב- איך עושים את זה?

[u]כמו הילדים, אנחנו זוכרות יותר טוב את מה שעשינו מאשר את מה שרק ראינו או שמענו. ואת מה שלא ראינו ולא שמענו (ויש הרבה למידה כזאת) ? אנחנו לא זוכרות כלל.[/u]

וגם כשאני רואה ושומעת, מה הסיכוי שאבין מהו שלנגד עיני?
הקטן (4.4) עסוק עם משחק שיש בו סדרת תמונות שחוזרת פעמיים - באחת כל ציור מודפס על ריבוע קרטון, בשניה אותם ציורים על עיגולי קרטון. הוא מסדר בקפידה את הריבועים במטריצה כשפניהם כלפי מטה. את העיגולים הוא מניח כשפניהם כלפי מעלה. ואז הוא לוקח עיגול אחד, מרים באקראי (? לי שבאתי באמצע זה נראה באקראי) אחד מהריבועים; אם זה אותו ציור - הוא אומר "יופי! הצלחתי!" ומניח את שניהם הצידה; אם לא אותו ציור - מחזיר את העיגול אל בין שאר העיגולים, הופך חזרה את הריבוע כשפניו כלפי מטה.
וכך ממשיך.
אני, שבמבט ראשון חשבתי שהוא משחק "משחק זכרון", הנחתי שעכשיו, שראה את הציור על הריבוע שזה עתה הפך, ייקח את העיגול עם אותו ציור ו"יצליח". לא: הוא לוקח עיגול אחר ומנסה ריבוע אחר.
למרבה חרדתי, הוא עושה את זה גם כשנשארים ממש מעט ציורים (כך שלא ייתכן שלא זוכר מה נמצא איפה).
בשלב זה אני הולכת לחברתי [po]קרן שמש[/po] בחדר השני ואומרת לה בשקט שמשהו לא בסדר עם הילד. (אני רצינית לגמרי). מזל שמישהי משתינו שפויה; היא מיד נוזפת בי "מה את יודעת מה הוא שיחק שם?"
וואללה. מה אני יודעת? אולי זה היה בכלל "שעור בהסתברות" והילד תהה על מושג הרנדומליות? אולי שעור בפסיכולוגיה והילד תהה על מידת השליטה בגורל? או דברים אחרים שאני לא מעלה בדעתי?

מקרה אחר: התגלגלה לידיו "חוברת עבודה". יש שם דפים בהם בצד שמאל מודפס טור מספרים (נגיד, מלמעלה למטה: 2, 3, 5) ומצד ימין טור של קבוצות ציורים (מלמעלה למטה: שלושה פרפרים, שני מטוסים, חמישה ליצנים). למעלה כתובה הוראה: מתח קו בין המספר המתאים לקבוצה שזה מספר הפרטים בה.
הילד אינו יודע לקרא. אולי סבתא שלו שנתנה לו את החוברת הקריאה או אמרה לו, אולי הוא או אחיו ניחשו את הרעיון הכללי, ואולי הוא, מבחינתו, המציא רעיון מה לעשות עם זה.
הדבר הראשון שעשה בו היה לסמן קו, קשתי פחות או יותר, בין הספרה "2" לספרה "3".
מה המשמעות של זה?
יש לזה בכלל משמעות?
תלוי מה אתם מניחים וכמה אתם שבויים ב"הוראות הרשמיות".
אני, שמסתבר שנפלתי בפח הזה, לא ניסיתי אפילו להשקיע מאמץ אקטיבי מודע בנסיון לפרש את הקו הזה, והנחתי מבלי דעת שהוא "קשקוש חסר משמעות". אבל אחרי כמה ימים הילד הראה לי את הדפים השונים בחוברת, וכשהגיע לדף הזה הסביר: "ה2 צריך להיות כאן, וה-3 שם" - היינו, "מן הראוי היה להדפיס את ה2 ליד הקבוצה בה יש שני פריטים, ואת ה3 ליד הקבוצה של שלושת הפריטים". לוּ היה מכיר את הסימון המקובל ל"להחליף בינהם" (= היה מוסיף ראשי חץ לשני קצוות הקו הקשתי) - הייתי מזהה מיד את כוונתו. אבל הוא לא, ולמעשה הוא "המציא את הגלגל מחדש".

הוא לאחרונה עסוק הרבה ב"לצבוע ציורים מודפסים" (גם בחוברת הזו - "חושבים בכייף" או איזה שם מופלץ אחר - הוא משתמש בתור חוברת צביעה, וצובע את הציורים שיש שם). אהה! מוטוריקה עדינה! וצבעים! ואם פרויד טען שהנכד שלו ששיחק בכפיס עץ קשור לחוט, השליך אותו הרחק ושב ומשך אותו אליו תוך קריאות "לך - חזור", למעשה היה עסוק בעיבוד חווית העזיבה של אמו ובנסיון להשיג תחושת שליטה בנושא - למה שלא אטען שהאימון לצבוע בתוך הקווים אינו התמודדות עם גבולות ויכולת הכלה של רגשות?

אין לי ספק שמספר המקרים בהם אני לא מבינה מה אני רואה, גדול בסדרי גודל מאלה בהם אני מבינה (ולו חלקית) ויכולה לתייג "מה נלמד איך".

< [u]שכרגע הבן דומיננטי בתהליך הלמידה שלי[/u] לא פחות משאני בשלו; זו היתה תזכורת מצוינת לגבי אחד הכשלים הכרוניים והחמורים שלי, assumptions are mother of all fuck ups >

[b]שיעור חשבון[/b]
הגדולה, בת תשע, שאלה מה זה שבר בחשבון. עניתי לה ששבר הוא חלק משלם.
"אבל אמא, יש גם שברים כששוברים משהו!" היא הזדעקה. בדיוק היום הקטן (שש) שבר כוס.
"נכון. אם את קוראת לכוס שאחיך שבר בבוקר 'שלם', השברים שנוצרים הם 'חלק מהשלם'. אפשר להגיד ששוברים את המספר השלם." הסברתי לה. היא מלמלה משהו לעצמה.
"אבל מה זה חצי ושליש?" היא שאלה.
"חצי זה כשמחלקים את השלם, או את הכוס, לשני חלקים זהים. שליש זה כשמחלקים את הכוס ל..."
"לשלוש!" היא הכריזה באושר.
"ומה זה רבע?" שאלתי אותה.
"כשמחלקים לארבעה חלקים!" היא אמרה והלכה לעיסוקיה. בארוחת הצהריים, היא חתכה את מקל הצ'יפס לשני חלקים.
"אמא, זה חצי וזה חצי!" היא הצביעה על כל אחד מהחצאים. אמרתי לה שהיא צודקת.
"אבל אם אני מחלקת כל אחת מהחתיכות לעוד חצי, אז יש לי ארבעה חלקים בדיוק אותו דבר. אז חילקתי לרבעים?" היא שאלה.
"נכון. התהליך הזה נקרא הרחבה." סיפרתי לה.
"ואם אני מחלקת כל אחד מהרבעים לשני חצאים, חילקתי לשְמֵנים?" היא שואלת, תוך כדי חתיכת חלקי הצ'יפס.
"שמיניות, או שמינית." אני מתקנת ומשתדלת לא להתלהב יותר מדי.
"ואם אני מחלקת כל אחת מארבע החתיכות לעוד ארבעה רבעים, כלומר, אם יש לי ארבע חתיכות וכל אחת מהן מחולקת לרבעים, אז, אז, יש לי שישה עשר חלקים!" היא חישבה בראש, בלי להיעזר בצ'יפס, וכך זה נמשך.
(תיקנתי קצת טעויות ניסוח ודקדוק שהיו לה במקור, היא טועה הרבה מאוד פעמים במין המספרים, ואני מקווה שלא הגזמתי עם האורך.)

שיעור בפיזיולוגיה. היום נסענו לראות את השלג ברמת הגולן. עצרנו בדרך, להכין תה, ומיכל הגז של הגזיה נגמר. בנזוגי הצית את השארית, והכנסנו את המיכל לתא המטען. ריח רע מילא את האוטו. אז הסברתי שלגז הבישול, בוטן או פרופן, מוסיפים באופן מלאכותי ריח, כדי שנזהה שיש בריחה של גז. לבוטן יש אפיניות יותר גבוהה מאשר לחמצן לכדוריות הדם, ולכן הוא מסוכן. אם נושמים אותו אפשר להחנק. מה זה אפיניות? זה הרצון להקשר. ומה זה מלאכותי? לגז אין ריח אז מוסיפים לו במיוחד. זה לא מריח באופן טבעי. ויש תמונות של כדוריות דם, ולמה הן שטוחות? ומה זה שטח פנים?וכו'
שיעור בגאוגרפיה, היה גם אצלנו בעקבות האורויזיון.
שיעור בחשבון, אני מבקשת מהגדולה שתביא פחית טונה. היא חוזרת עם אחת שעולה חמישה שקלים. אני מבקשת שתסתכל על האריזות של רביעיות. אמא, ארבע עולים שש עשרה, ואני אז כמה אחת? והיא אומרת ברביעיה יותר חסכוני..
וגם עובדים בחוברות, בעברית אנגלית וחשבון. בערך פעם בשבוע, לא קבוע...
הגדולה בת שמונה והקטנה בת חמש.
היום בטיול, הגדולה פתחה את מגדיר הציפורים ושאלה אותנו חידות, אבא אמא ציפור בס'? אנחנו מנחשים, ויש הרבה שאנחנו לא מכירים או לא זוכרים אז היא מוסיפה פרטים, זה עוף מים וכו' ככה היא מתאמנת בקריאה, ומונעת שיחה בענין התכוננות למשחק שבץ נא באנגלית שהאב מתכונן. אני מקריאה אותיות והוא אומר מילים שיש בהן 7 אותיות, כי מקבלים בונוס חמישים נקודות וזו באמת הדרך לנצח...

למידה מתרחשת בצורה סמויה בתוך המוח של כל אחד מאיתנו. אנו רואים את תוצרי הלמידה רק אחרי שהילד למד וכבר יודע אותם.
למידת הידע, דומה מבחינתי ללמידה המוטורית. הילד לומד ללכת כי זה הטבע שלו ובגלל שהוא חי בסביבה של אנשים הולכים. אם הילד יגדל עם בעלי חיים, הוא לא ילך בצורה זקופה.
ההשפעה היא של סביבת החיים ולא של שיעורי הליכה מונחים.
הילדים שלנו חיים בסביבה קוראת, כותבת ומחשבת. הטבע שלהם הוא לחשוב, לאסוף מידע ולמיין אותו וכך הם עושים.
מאוד התחברתי למה שכתבה בשמת על כך ש:
[u]כל הזדמנות כזאת מחזקת אצלם ידע קודם, ומלמדת אותם ידע נוסף בהקשר חדש.[/u]
בחברה שלנו, יהיה לנו קשה מאד למנוע מהילדים ללמוד לקרוא, לכתוב וחשבון כמו שיהיה לנו קשה מאד למנוע מהם ללמוד לדבר.
וסיפור למידה שהיה לנו לאחרונה:
יובל אוהב להשתעשע עם מספרים גדולים וקטנים. אתמול הוא אמר לי: שישים וארבע ועוד שישים וארבע זה מאה עשרים ושמונה.
אני: ???? נכון.
יובל: "כי חמישים ועד חמישים זה מאה, ואז נשארות שתי עשרות שזה עשרים, וארבע ועוד ארבע זה שמונה.

גיל ועוד כמה עניינים ששכחתי:-)
עד כמעט גיל 4 הוא היה בבית אח"כ שנה בגן ושנה אחר כך רשום בגן אך ביקר באופן לא סדיר. השנה הוא בגן ולשם שינו הוא הולך כמעט כל יום. בשנה הבאה אנחנו בבית.
אף על פי ולמרות :-)הכל על חינוכו אנחנו הוריו מופקדים וחינוכו הוא ביתי:-)
בפברואר הקרוב הוא בן 6

אתמול ישבנו ושיחקנו באתר שמלמד אנגלית (www.starfall.com) למדנו את האות Aa
הבוקר הוא אומר לי "אמא האלף של האנגלית היא לא שעושה את הצליל אה היא לא הראשונה בשם שלי כמו בעברית." הסברתי לו שכדי לקבל את הצליל או באנגלית משתמשים באות Uu והנה הוא כבר למד עוד אות וצליל באנגלית.
חלק לא מבוטל מהלמידה שלו נעשה מתוך סקרנות תהייה, מתוך שאלות.
הרבה מהתשובות אנחנו מגלים ביחד תוך בירור בספרים, אינטרנט, נסויים, חוויות. לפעמים הוא מסרב להסבר "מלומד וממציא הסבר משלו. ואני אומרת לו שהוא כבר יגלה עם צדק או לאו. והאושר גדול כשהוא מגלה פתאום יום אחד שצדק
הרבה הוא לומד מהקשבה ומצפייה ב/לאחרים (אחיינים שלו וחברים בוגרים הם מודל אהוב במיוחד).

למידה יכולה להתרחש מילדים אחרים.
למשל, אתמול היינו אצל בת דודי. הילדים שיחקו, והבכורה שלי והשני שלה ניהלו שיחות מאוד מלומדות. היה להם דיון על בעלי חיים קדומים (למשל, מסתבר שכרישים הם מבעלי החיים הקדמוניים ביותר ששרדו בעולמנו). כל אחד סיפר לשני את מה שהוא ידע בנושא. מנסיוני, שניהם הכניסו את הידע החדש למאגר הידע שלהם.
הבכורה שלי שאלה אותו אם הוא שמע על הגולם מפראג. הוא לא שמע, אז היא הסבירה בקצרה. ככה יצא, שהיא רעננה ידע שלה, והוא שמע משהו חדש.
שמתי לב, שבהזדמנויות דומות, אנחנו המבוגרים שנמצאים במעגל הרחב של השיחה (הילדים שוחחו זה עם זה בחברתנו, ואף שאנו שוחחנו בינינו, גם האזנו להם) לפעמים מעירים הערות העשרה או תיקון קצרות.
גם אלה מצבי למידה.

היום ראינו בבית פרק מסדרת טלביזיה אירית בביביסי פריים. שם היתה אחת שהזמינה בריכה ללידת מים. הבת שלי שאלה, בדיוק כמו הגבר בסידרה (הקדימה אותו בשניה... ) איך אפשר שהתינוק ייצא למים, איך הוא יוכל לנשום? אז אמרתי לה, הרי ברחם הוא נמצא בתוך מים, כל זמן שהוא בתוך מים הוא עוד לא יתחיל לנשום (הזכרתי לה יידע שכבר בעצם יש לה, אבל קישרתי אותו לשאלה חדשה שעלתה לה בראש כשראתה איך נראית בריכת לידה).
אחר כך היא שאלה למה ללדת במים בעצם.
הזכרתי לה שזה מקל על הכאבים, הרי היא היתה איתי בלידה כשנכנסתי לאמבטיה שלנו כדי להקל על כאבי הצירים.
אחרי זה הזכרנו שוב לקטן איך הוא נולד פה, בדיוק בנקודה שהוא ישב על השטיח כדי לצפות איתנו, ודיברנו עוד על הלידה שלו ועל דברים שקשורים ללידה.
כל הזדמנות כזאת מחזקת אצלם ידע קודם, ומלמדת אותם ידע נוסף בהקשר חדש.
זה גם נבע מהשאלות שלהם, מההתעניינות שלהם.

הילד קיבל צעצוע תיבת נוח (נפתחת, עם חיות וכו') כמתנה ליום הולדתו שחל לפני כחודשיים.
הם משחקים בה המון, וממציאים סיפורים שמתחילים בוריאציות על סיפור תיבת נוח מהתנ"ך, שקראנו.
זה גורם להם לפעמים לשאול שאלות. למשל, הקטן (3) לפעמים רוצה שיהיו רק פיל ופיל, לא פיל ופילה. או רק פיל אחד. אז הבכורה מסבירה לו שאי אפשר, צריכים שיהיו זכר ונקבה כדי שיהיו להם ילדים, אחרת איך יהיו עוד פילים בעולם?

שיעור בפיזיולוגיה
הבכור שאל אותי אתמול אם אני יודעת שכדוריות הדם האדומות מעדיפות לסחוב את החמצן מאשר פחמן דו-חמצני. השבתי שלא, ושאלתי אותו למה. הוא אמר שבגלל המשקל (נשמע הגיוני, אבל אני לא יודעת בדיוק). אחר כך שאל אותי אם כשרצים כדוריות הדם זזות יותר מהר בתוך הגוף. אמרתי לו שאפשר למדוד. מדדנו דופק בזמן מנוחה, ודיברנו על הדופק ומה הוא מייצג. שלחתי אותו לסיבוב "מסביב לבלוק" וכשחזר מדדנו שוב פעם דופק, שהיה יותר מהיר (מן הסתם).

גיליתי שאני לא יודעת במדוייק לגבי הדם, וזה מצריך אותי למידה של הנושא, או למידה משותפת, שבוודאי תגיע...

עדו בן ארבע ועשרה חודשים, נועם בן שלוש וחצי.

תודה על הדוגמאות. רסיסים בני כמה הילדים?
ברשותכן, מידי פעם אני אקפיץ את הדף כדיי להזמין עוד תגובות

עוד דוגמאות:

אני נורא אוהבת תשבצים וחידות הגיון. יש לי חוברת חודשית שנקראת "נקוי ראש". מתי שהו הבן שלי גילה שיש בה ציורים (חידות "רבוס") והתחלנו לעשות אותן יחד, בדרך אחנו מרוויחים:
התעסקות עם כתיבה וקריאה, שמות אותיות וצורות כתיבה שונות (דפוס וכתב גדולים), בסוף יוצא פתגם שאנחנו תמיד מנסים להסביר ולהראות איך משתמשים בו. וגם, פתאם הוא גילה שיש בחוברת עוד דברים, אז ניסינו גם תפזורת מילים, ששוב מאפשרת לו להתנסות המון עם אותיות, צלילים ומילים, וגם עם הכרה של מילים חדשות וכו'.

דוגמא אחרת: נורא קשה לקצוץ אצלנו ציפורניים. החלטתי להתנות את הקציצה בקבלת עדש לכל אצבע. הבן הראשון התמקח ודרש שני עדשים לכל אצבע. התחלנו לחשב מי יקבל יותר. אח"כ הוא ספר את העדשים שצבר בקפיצות של שתיים על כל אצבע שעברנו... עצם ההתעסקות שלחה את הצעיר לבחון מקרוב את האצבעות שלו ולנסות להבין כמה יש שם בכלל...

[u]הדברים הנלמדים הם: בעלי משמעות מבחינה אישית, מציבים בפני הלומדים אתגר שאותו הם מקבלים על עצמם, תואמים את רמת ההתפתחות שלהם. האופן שבו לומדים: בדרכם שלהם, עושים שימוש בידע קודם, הלמידה נעשית תוך פעילות גומלין חברתית ומלווה במשוב מועיל וברכישת אסטרטגיות למידה. המקום בו לומדים: בעל אקלים רגשי חיובי, וסביבה תומכת למידה.[/u]

הייתי מוסיפה את המשפט הידוע הבא כתנאי נוסף ללמידה רבת עוצמה: "כשהתלמיד מוכן, המורה מגיע", זאת אומרת שהתזמון הוא חשוב מאוד, כי אדם יפנים דברים רק כשהוא מוכן לקלוט אותם ולא רגע לפני כן. נכון גם לילדים וגם למבוגרים, כי הרי למידה מתחילה בגיל אפס ונגמרת בסוף החיים (?). מורה, אגב, יכול להיות כל אחד.
דוגמא: שעור תנ"ך (?), שעור חיים (?)-- הלכנו לשלוח חבילה בדאר והאיש ששקל את החבילה שמע אותנו מדברים עברית (אנחנו גרים בארה"ב) ושאל מאיפה אנחנו במקור. ספרנו לו והוא המליץ לנו לקרוא ספר שנכתב ע"י ישראלית ונקרא בתרגום חופשי "האבקות עם מלאכים" על סיפורי תנ"ך והשלכות אישיות לשלבים בחיים. כעבור יומיים כשקפצתי לחנות הספרים בקש ממני הבן האמצעי (15) שאקנה לו את הספר שהאיש דבר עליו. קניתי לו את הספר, דבר שהוביל לקריאת הספר על ידו ולעיונים ממושכים בתנ"ך. בסוף התהליך המליץ לי הבן לקרוא את הספר, מה שעדיין לא עשיתי. נזכרתי בסיפור היום כי הערב שאלתי אותו אם הספר מזכיר דמות מסוימת שמדברת אלי כרגע, וכשהוא ספר לי עליה החלטתי שבאמת בא לי לקרוא את הספר עכשיו.
שימי לב שכרגע הבן דומיננטי בתהליך הלמידה שלי... מרתק, נכון?

[u]ברוב הדוגמאות ההורים לקחו חלק דומיננטי בתהליך הלמידה. כלומר הגירוי בא מהילד אך ההורה הגיב בצורה משמעותית מאוד, זה מיקרי שאלו הדוגמאות שבחרתן לדעתכן?[/u]
כמו הילדים, אנחנו זוכרות יותר טוב את מה שעשינו מאשר את מה שרק ראינו או שמענו. ואת מה שלא ראינו ולא שמענו (ויש הרבה למידה כזאת) -- אנחנו לא זוכרות כלל.

אוקי....
קודם כל מצרפת סיכומים על קצה המזלג של כל מיני תפיסות למידה שקיבצתי כחלק מהפרוייקט שלי. בעצם מה שעשיתי זה חיברתי תפיסות למידה עם ציטוטים (מבאופן) של הורים על תהליכי למידה של ילדיהם וניסיתי להראות דרך זה את הפוטנציאל הגבוה ללמידה משמעותית בבית.
אשמח לשלוח את כל מה שנכתב עד כה במיל- או יונת אם יש איזה דרך ידידותית להעלות את זה לאתר?
לפני הציטוטים עוד 2 שאלות שלי:

[list]
[*] כמו שיונת ציינה ברוב הדוגמאות ההורים לקחו חלק דומיננטי בתהליך הלמידה. כלומר הגירוי בא מהילד אך ההורה הגיב בצורה משמעותית מאוד, זה מיקרי שאלו הדוגמאות שבחרתן לדעתכן?
[*] האם אתן עוסקות בתיאוריות של למידה, או פשוט זורמות עם מה שבא?
[/list]

להלן קצת תיאוריה...

ההוגה הרוסי לב ויגוצקי (Vygotsky) פיתח תפיסה חינוכית שהלמה את בית מדרשו המרקסיסטי. אין תמה על כן
שתפיסה זו הדגישה את המרחב החברתי והפרקסיס כמנועי הלמידה, ונתנה מקום רב למורה בתהליך החינוכי. דברים אלו אין בהם בכדי לתת תמיכה דווקא לחינוך ביתי ואני מניחה שויגוצקי עצמו הייה לאו דווקא תומך בסוג זה של חינוך, אולם בתוך תפיסתו הוא הגדיר כמה עקרונות שמתקיימים לא אחת בחינוך הביתי. ויגוצקי טען כי לא רק פעילותו העצמאית של הילד מעידה על בשלותו המנטלית כי אם גם פעילותו החקיינית מעידה על קיומם של תהליכי למידה. כלומר עצם פעולת החיקוי הוא שלב למידה בדרך להפנמה ולביצוע עצמאי. ויגוצקי קרא למרחב שבין הביצוע העצמאי לביצוע בעזרת מבוגר "אזור ההתפתחות הקרובה". הוא טען כי במיוחד בפעילויות המייחדות את האדם, אשר הוא מכנה פונקציות מנטאליות גבוהות, מתקיים תהליך התפתחותי ייחודי במהלכו מתרחשת הלמידה פעמיים: פעם אחת כפעילות משותפת, ובפעם השנייה כפעילות עצמית. כלומר ע"פ ויגוצקי תהליכי הלמידה המשמעותיים ביותר מתרחשים באמצעות חונך שהינו אדם מיומן יותר שיכול לסייע לתהליך הלמידה באמצעות שיחה והתנסות משותפת. תהליכי למידה דומים מתרחשים בפועל בחינוך הביתי אשר מזמן סיטואציות רבות בהן אדם צעיר לומד מאדם בוגר יותר (הורה או אח) בתהליך של חניכה מתמדת. בשונה מויגוצקי אין דגש על מומחיות ההורה כי אם על סיטואציית החניכה והלמידה המשותפת.

אישוש נוסף למשמעותה של למידה שוליאית ושל למידה מתוך החיים נמצא במחקרה של ג'ין ליב (Lave). ליב יצאה כנגד התפיסה כי הוראה הינה פרקטיקה מובחנת ונבדלת מהעולם הסובב, היא טענה,כמו הוגים נוספים, שחלק חיוני בתהליך הלמידה הוא האינטגראליות שלה בעולם, והקשר שבין למידה לעשייה. היא תמכה תובנה זו במחקר על שוליאות של חייטים וראתה כי הכשרתם בדרך זו מביאה לתפוקות מוצלחות, כאשר רוב החייטים הופכים למומחים והנכשלים הנם מעטים (והם עצמם מגדירים את הכישלון). כאשר בחנה את תהליך הלמידה מצאה מספר מאפיינים: התגמולים ללמידה היו פנימיים; יש תוכנית למידה אולם היא אינו מותנה בפדגוגיה מכוונת אלא מהווה מסגרת כללית; הלומדים יודעים מהי תוכנית הלימודים אך זו אינה נפרטת לפרקטיקה יומיומית מפורטת; תוכנית הלימודים מהווה מערכת של ציוני דרך וככזו היא יוצרת הזדמנויות לפעילויות היוצרות למידה; הלמידה מתרחשת תוך ניסוי וטעייה.
את מסקנות המחקר ניסתה ליב לבחון גם לגבי למידה של תחום תוכן "עיוני"- מתמטיקה. היא בחנה את השימוש במחשבה מתמטית בקרב שומרי משקל, וניסתה להשיב על "שאלת השאלות": היכן נמצאת ההנעה לפתרון בעיות, שלא במסגרת למידה פורמאלית הכרוכה במטלות.
במחקר נמצא כי כשהבעיות המתמטיות נשתרגו בפעילות יומיומית, הצליחו הנבדקים למצוא להן פתרונות יצירתיים ואף לענות על מתחים שבין החישוב לשימוש. להבדיל מהלמידה הבית ספרית פתרון בעיה לאו דווקא נתן את התשובה הסופית שכן הייה צורך לבדוק את יישומו במציאות הקונקרטית. מסקנות מחקר זה עומדות בסתירה להנחה כי יש להפריד את הלמידה מן העשייה, מתוך הנחה כי הידע הבית ספרי הנו טהור ומופשט בשונה מהידע היומיומי הפגום. מחקרים רבים נוספים מראים כי למידה המונעת מתוך דילמה אמיתית, יוצרת תחושה של בעלות אצל הלומד ומובילה למחויבות למציאת פתרון. בשתי הדוגמאות שהצגתי תהליך הלמידה מתבצע מתוך הנסיבות היומיומיות וקשור בדילמות מעשיות המטרידות את הלומד ואשר אי מתן מענה להם משפיע על חייו בפועל.
נראה כי כיום מתרחבת ההבנה כי פרקטיקות יומיומיות: "מגלמות בתוכן את הרעיונות הבסיסיים של סדר בחברה, בזמן ובמרחב הנמצא בבסיסן של מערכות (חברתיות-תרבותיות) ככלל ומארגנות אותן". כלומר הבנה מתוך עשייה היא מקור משמעותי להפנמה של תרבות וליכולת לרכוש ידע רלוונטי.

במידות רבות נראה כי תפיסת הלמידה המקובלת במרחב הביתי הנה קונסטרוקטיבסטית מעיקרה. ע"פ הפילוסוף ד"ק פיליפס( ) הקונסטרוקטיביזם מכיל שלושה רכיבים: הלומד הפעיל, הלומד החברתי והלומד היצירתי. למידה פעילה משמעה שהלומד לומד בצורה משתתפת יוזמת ונוקטת עמדה, הלמידה חברתית במובן שהיא נעשית תוך דיאלוג ולמידה הדדית, והלמידה יצירתית במובן בו הידע נוצר מחדש בתיווכו של הלומד. כיום תיאורית הקונסטרוקטוביזם זוכה לפופולאריות מרובה שכן מחקרים מראים שהיא מובילה ללמידה איכותית יותר. כמובן שלמידה כזו מעוררת גם ביקורות שונות כגון המתח שבין יצירת ידע להפנמת ידע קיים, ומה בין תהליך לתוצאה. במחקר אחר שערכו ברוקס וברוקס ( ) הם הגדירו חמישה עקרונות של קונסטרוקטיביזם : חיפוש נקודת המבט של הלומד, ערעור הנחות הלומד, רלוונטיות לחיי הלומד, התמקדות ברעיונות ולא בפיסות מידע, הערכה לימודית מתמשכת (להבדיל ממבחנים). בספר שכתב ברנדט ( ) , ומתבסס על שורה של מחקרים חדשים הוא מסכם את עיקריה של למידה שהוא מגדיר כ"רבת עוצמה". הוא סיכם את הרכיבים בצורה של תנאים ללמידה רבת עוצמה:
הדברים הנלמדים הם: בעלי משמעות מבחינה אישית, מציבים בפני הלומדים אתגר שאותו הם מקבלים על עצמם, תואמים את רמת ההתפתחות שלהם. האופן שבו לומדים: בדרכם שלהם, עושים שימוש בידע קודם, הלמידה נעשית תוך פעילות גומלין חברתית ומלווה במשוב מועיל וברכישת אסטרטגיות למידה. המקום בו לומדים: בעל אקלים רגשי חיובי, וסביבה תומכת למידה.

תום היבוש לבנתיים
אשמח לעוד דוגמאות
תודה

[b]חשבון[/b] דוגמא לשיעור בנוסח בית ספר...
היום ישבנו בבוקר ליד השולחן, אחרי ארוחת בוקר. זהו זמן המוגדר לחוברות/מחברות/קריאה יחד עם אמא. הקטנים מספיק עירניים ולא עייפים ולרוב לא זקוקים לי ומסוגלים להעסיק את עצמם ואחד את השני עם ארגז המשחקים עד 1/2 שעה.
הבכור לקח חוברת חשבון וסיים 3 עמודים של תרגילי חשבון (חזר לחיבור וחיסור). מה שהדהים אותי שלמרות מורכבות ההוראות הוא עשה הכל בעצמו, וגם קרא את ההוראות.
הצעיר עשה תרגילים מחוברת, היה צריך להקיף מספרים הגדולים ממספר אחד. אחרי שהקפנו כמה פעמים הראיתי לו מה הסימן המקובל: > < =
הוא התלהב מאוד והתאמן לעשות את הסימנים. בנוסף היו עוד תרגילים שעשה. אחרי שעשינו כמה תרגילים כאלו והוא אמר שסיים, שאל אותי מה היה לי הכי כיף היום בלמידה. אמרתי לו (בכנות כמובן) שזה שלמד את הסימנים החדשים. הוא אמר שגם לו היה כיף והראה בגאוה אחה"צ לאבא.

וברגע זה ממש ילדי משחקים עם עוד חבר וחברה בכדור בחוץ - האם אין כאן למידה?
.
וברקע יללות התנים והשועלים- האם אין כאן למידה?

וואו תודה!!!
אני אכנס שוב בלילה ואכתוב קצת הגיגים, על למידה שיעורים ועוד....

[u]האם אפשר להגדיר את השיחות האלה כ"שעור" בנושא מסויים?[/u]
מבחינתך -- עדיף שלא. מבחינת לילך -- נראה לי שכן.

חשבתי לי שכל הדוגמאות שכתבנו הם של למידה שההורים מעורבים בה, וזאת למרות שרוב הלמידה קורית ללא מעורבות שלנו. אז הנה דוגמא מאתמול:

[b]חשבון[/b]
הילד המרכזי יושב ליד הספריה ומקריא לעצמו את מספרי הברקוד (!) -- שלושת אלפים חמש מאות שבעים, עשרים ושלוש, ...

בת 9.5 בן 7.5 גרים בגליל המערבי.
הכנו לילדים דיסק עם שירי ארץ ישראל לתקופותיה.
הילדים התאהבו בשיר על יצחק שדה והשיר על הרצל
בשבת היינו בת"א, הצעתי שאולי נקפוץ לבית שהיה ליצחק שדה הילדים מאוד התרגשו,נסענו עמדנו ליד הבית מול הים וניהלנו שיחה על יצחק שדה -גדוד עבודה,- התקופה, בשיר אומרים "והוא היה לאגדה" דברנו מי למה הופך לאגדה.
המשכנו עם השיר הרצל לרחוב הרצל, הוספנו הסטוריה של ת"א אחוזת בית משם ירדנו לנווה צדק.
והכל בא מהם דרך השירים.

ביום שני היינו בספריה ראו את הספר שרה גיבורת נילי ורצו.
עדין לא קראנו, אך היום מצאתי חומר מענין בנושא באינטרנט,הזנהתי אותם להצטרף באו בשמחה ( באותה מידה יכלו לסרב וגם זה בסדר גמור מצידי) אני ישבתי והם לצידי, קראנו על שרה האישיות, על אחיה והמצאת החיטה, על התקופה, והסברתי את הפרוש נ.י.ל.י הם ידעו מי שלט כאן לפני הבריטים ושאלו שאלה מענינת
אם הבריטים רצו שהטורקים יעזבו למה הם לא עזבו אלא הקשו על התושבים. צרפנו לשיחה את סבא שהוסיף נופך משלו.
ובשבת כנראה נסע לזכרון לראות את הבית והמוזאון.
הרבה מאוד לומדים מסיפורים/שירים ואח"כ נוסעים בעקבותיהם ברחבי הארץ
לרוב הילדים הם המובילים בשאלות ואנחנו זורמים וממשיכים איתם.
לעיתים אנחנו מנסים לענין אותם בתחום מסוים כמו כל דבר לפעמים תופס אותם לפעמים מש לא.
פעם בשבוע יושבים עם דפים חוברות "ולומדים" (-: לפעמים הבת הגדולה משחקת שהיא מורה ואנחנו התלמידים
היא הקריאה לנו את העץ הנדיב הנחתה שיחה ואח"כ נתנה לנו הפעלות בנושא.
אוהבים שאני מכינה להם תפזורות הבן אוהב דפי עבודה בחשבון.הבת לא אוהבת תרגילים רגילים אלא בצורות אחרות.
הבת אוהבת שאני מכינה לה ישובים וארצות באותיות מבולבלות והיא צריכה לרשום את הישוב/מדינה ואח"כ אני נותנת להם מפה אילמת והיא משלימה את הישובים.

[u]הרי לרוב השיחה גולשת לנושאים שנוגעים בסוציולוגיה, כלכלה עולמית, לפעמים קצת פילוסופיה...[/u]
וכמובן היסטוריה של המאה ה-20... ;-).
לא מזמן שאלה אותי מישהי "איך היא לומדת את החומר בחינוך ביתי?" חוסר אונים אדיר הציף אותי באותו רגע, ולא ידעתי איך להתחיל ולגשר על הפערים בין התפיסה המקובלת של למידה, לבין מה שמתרחש במציאות... הייתי שמחה להגדרה חדשה, איזה משפט מחץ שאפשר לשלוף במקרים כאלה...
ציטוט של [po]תבשיל קדרה[/po]: _ברור שהעולם לא מחולק לדיסיפלינות נפרדות
עם זאת, יש נוחות בחלוקה. מגירות בראש._

[u]וכאן לי יש שאלה, האם אפשר להגדיר את השיחות האלה כ"שעור" בנושא מסויים?[/u]
לי זה מאוד מזכיר את המידור הגילאי. כמו שלא טבעי לרכז 40 ילדים מאותו גיל יחד, כך לא טבעי להתייחס רק לפתרון בעיות מתמטיות כשיעור בחשבון. הן חלק ממכלול, כמו שאת מתארת: [u]הרי לרוב השיחה גולשת לנושאים שנוגעים בסוציולוגיה, כלכלה עולמית, לפעמים קצת פילוסופיה...[/u]

שעור גאוגרפיה, בת 9 (מעורב עם גאופוליטיקה)
צפינו בטלויזיה באורוזיון, והשאלות התחילו לצוץ: באיזה שפה הם שרים, למה לכל אחד שפה אחרת וכו'. פתחנו אטלס מדיני וקראנו על המדינות לפי סדר הופעתן, ושוחחנו קצת על כל מדינה (אני כבר לא זוכרת פרטים כי זה היה די מזמן). גאוגרפיה בכלל היא נושא ששזור בחיי היום יום שלנו מאחר ויש לנו משפחה וחברים מעבר לים.
וכאן לי יש שאלה, האם אפשר להגדיר את השיחות האלה כ"שעור" בנושא מסויים? הרי לרוב השיחה גולשת לנושאים שנוגעים בסוציולוגיה, כלכלה עולמית, לפעמים קצת פילוסופיה...
אני באופן אישי מעדיפה לא לקטלג את הלימודים בצורה כזאת, ולכן אני גם לא מתעדת אותם, גם לא בזכרון. את הארוע הזה אני זוכרת כי הוא קצת הצחיק אותי, איך צפיה בתוכנית גרועה בטלויזיה יכולה להניב פירות כ"כ חיוביים...

שיעור טבע, גילאי 7 4.5
צפו (עם סבתא) בסרט "הקיסרים" על פנגווינים באנטרטיקה, נהנו מאוד,
בערב המחיזו במשחק תפקידים את חיי המשפחה של הפנגווינים,
קראנו ספר על הנושא שמצאנו בבית,
המשיכו במשחק גם למחרת,
צפינו (אצל סבתא) בסרט על פנגווינים בדרום אפריקה שבמקרה היה בטלויזיה באותו שבוע,
דברנו על השוני והדמיון בין המינים השונים,
השאלנו בספריה ספר על פנגווינים וקראנו,
חפשנו חומר תמונות ודפי צביעה באינטרנט.
סה"כ הנושא ליווה אותנו כשבועיים. כנראה שהחוויה הקולנועית השאירה בהן את חותמה והן רצו לשחזר עד מיצוי.

שיעור חשבון
הילדים סידרו את החדר. הצעיר לא שיתף פעולה אז הבכור סידר חלק ואמר: "אמא, השארתי לצעיר 1/3 מהבלאגן לסדר." הצעיר: "אמא, 1/3 זה הרבה או מעט?" אז הוצאנו דפים קטנים וחילקתי בטוש לשניים (1/2), דף נוסף לשלוש (1/3) ודף אחר לארבע (1/4). הראיתי לו שכשמחלקים שלם ל3, לכל חלק קוראים שליש והוא קיפל את הדף לפי הקוים ואמר לי: "נשאר לי לסדר מעט בחדר, הבכור סידר את הרוב"

[b]שיעור טבע[/b]
היום העיר אותי משנת הצהרים קיפוד. בני המרכזי (6) החליט להיות קיפוד ובא לשחק איתי, לבוש בדמותו החדשה. חקרתי אותו איפה הוא ראה קיפודים, כי תנועות הרגליים שלו נראו קיפודיות בעליל. "באמת?" -- הוא התפלא -- "סתם המצאתי". הוא שמח מאוד והמשיך להתקפד בהתלהבות. אחר כך הוא עשה עוד כל מיני דברים קיפודיים לדעתו, כמו למצוץ את האצבע של אחיו, לטפס עלי, לרחרח, ועוד. אחר כך הוא שאל אותי האם אלה דברים שקיפודים באמת עושים, ואמרתי לו שלא זכור לי שראיתי קיפודים מוצצים אצבעות, אבל הם בהחלט מרחרחים.
אם הקיפודיות תימשך עד מחר, אולי נלך לחפש סרט על קיפודים בספריה.

[b]שיעור אנגלית[/b]
"אמא, מה העבר של see?" -- שאל אותי הבכור (10). "saw" -- אני אומרת. "אז גם זה יוצא דופן. יש המון יוצאי דופן באנגלית." ככה זה, ילד, מה לעשות. "ומה השלישי שלו?" (הוא מתכוון ל-third tense, משהו שהוא הכיר רק לאחרונה) ואני אומרת "seen, שזה גם משהו שראיתי כבר, וגם דבר שראו אותו." הוא ממשיך לברר על עוד כמה מלים, לגלות ש-y הופך ל-i כשמוסיפים אחריו ed, ואחר כך אנחנו עוברים לדברים אחרים.

[b]שלום לכולם[/b]
במסגרת מחקר שאני עורכת הציעה [po]מיכל דנקנר[/po] רעיון חכם.

אני מתעניינת בתהליכי למידה בחינוך הביתי ומכיוון שלמידה היא עניין חמקמק וסמוי מן העיין- אני פונה אליכן משפחות לשתף אותי (ואחת את השנייה). אני אכתוב את זה בצורה מסודרת גם כחוברת על איך הילדים שלכם לומדים:

דוגמא של מיכל: הבת שלה הסתכלה עליה שורכת נעלים ובקשה שתראה לה איך שורכים, במשפחה אחרת, לאחר מפגש עם חבר ארכיטקט האמא הקריאה ספר על ארכיטקט נודע ונולד דיון על ארכיטקטורה.

משיחות שונות שלי עם משפחות של חינוך ביתי נראה לי מסקרן לשמוע על תהליכי למידה , ואיך מתרחשים אצל משפחות נוספות: ספונטני, ייזום, בייחד, לבד, בנושאים "בסיסים"- (כתיבה, קריאה) ובנושאים מגוונים.
על מנת שיהייה אפקטיבי- חשוב לרשום את גיל הילדים ואולי טיפה פרטים כללים.
זו הזמנה לכתיבה.....

אנחנו שנה שלישית בחינוך ביתי.
הסיפור של בתך מזכיר לי את סיפורנו. בתי החליטה שהיא רוצה ללכת לבית ספר (הסקרנות מה קורה שם גברה). הקשבנו לרצונה וכיבדנו אותו והוחלט על יום בשבוע.
בתום היום הראשון המורה התקשרה מלאת הפתעה ושמחה על יכולתה והשתלבותה בכתה.
כעבור 4-5 פעמים בתי חדלה ללכת (לשמחתי) לבית הספר, טענה שמשעמם לה שם.
אנחנו " מלמדים" גם בחוברות דפי עבודה ( מצטבר אולי שעה וחצי בשבוע, וגם לא תמיד (-: )
שאר "הלימודים" מתרחשים בחיי היום יום והסובב אותנו.
בני כמה ילדיך?

המון קראתי בימים האחרונים באתר כל מיני נושאים "כלליים" וכל מיני סוגים של התלבטויות לגבי חינוך ביתי, ונראה לי שכדאי להתמקד באפשרויות הנפלאות הגלומות בחינוך הביתי ושיותר יחלקו כאן מהנסיון והלמידה הנרכשים כל הזמן תוך כדי חינוך ביתי.
ילדים שלומדים בבית יצאו לדעתי אנשים "יודעים" יותר. אם כי אולי "משכילים" (מהבחינה האקדמית) פחות.
אחרי שלוש וחצי שנים של למידה בבית, נגה בתנו הבכורה הלכה למשך חצי שנה לבית ספר (כיתה ט') והוציאה ציונים מדהימים,
מה שגרם לה להשתעמם סופית ולחדול לבקר בבית ספר לנצח! מסתבר שניתן ללמד "כיצד ללמוד" ושזהו הדבר החשוב ביותר!

בנר הראשון של חג החנוכה האחרון סיימנו למסוק את כל עצי הזית עמוסי הפרי בחצר "ארץ קסם" בה אנחנו מתגוררים במושבה ראש פינה. תוך כדי שמסקנו עלו וצפו השאלות הכל כך מתבקשות לגבי "כמה זיתים יש כאן?" חתיכת ערימה עצומת מימדים !!! וכאלו כמו "כמה שמן זית יצא לנו מזה?" אז תוך כדי העבודה המייגעת של המסיק מדדנו כמויות ועשינו "סטטיסטיקה" כדי ללמוד כיצד "מעריכים" כמויות.
למדנו המון ותוך כדי עבודה.
יצאו לבסוף איזה שבעה פחים של שמן הזית הכי הכי .

{[b]מתוך הדף [po]נושאים ותכנים בחינוך הביתי[/po][/b]}