מצחיק-
נכנסתי לדף כדי להבין איך לנהל את "יומן היציאות" של התינוק שלי.... סליחה...

זה הדו''ח הכי נחמד שקראתי מעולם!

טוב. דוח קצר.
אני וההוא (המבוגר, שגם שיקר ביחס לגילו) עדיין יוצאים. אפשר לשדרג ולומר שאנחנו "ביחד".
נעים לי איתו. היום למשל, צפינו ביחד בסרט הישראלי "הגננת". אחר כך ישבנו במכוניתי הרבה זמן, שוחחנו והתנשקנו ארוכות. הוא חושני ואני אוהבת את המגע שלו. גם את השיחות איתו אני אוהבת.
בנוגע לענייני ההופעה החיצונית שנידונו כאן, התייחסות אחת קטנה: לאור גילו (מבוגר ממני ב-15 שנים) אני ממש מרגישה בנוח עם השערות הלבנות שלי. במצב הרגיל, שבו רובן ככולן של הנשים מסביבי צובעות שיער, אני מניחה שגברים בגילי מתבעסים יותר מהלבן שששזור על ראשי. כלומר יש יתרון לגיל...

לגבי ''טיפוח'':
אני לא צובעת, ולא נראה לי שאצבע אי פעם, פשוט כי שיער שיבה יפה מאוד בעיני. זוהר כזה.
יש לי צבע שער מיוחד טבעי (שאטני בהיר מעט נחושתי), כך שניתן לומר שהשיבה 'מקלקלת'.
אבל בעיני זה יפה.
האיפור שבבית הוא לתחפושות, למשחקים של הילדים.
אישית זה מרגיש לי צבוע, נמרח, מלכלך, לא נוח, מרחיק מאהובי. ולרוב גם לא יפה.
אני כן מסירה מדי פעם שערות בשוקיים, סתם כי התרגלתי. האיש שלי רואה אותי גם שעירה, ולא נרשמה דחיה.
אני מורידה מדי פעם, בלי היסטריה (אבל אני לא שעירה במיוחד).
מעניין מתי ארד מההרגל התרבותי (?) הזה.
חשוב לי לשים לב מתי אני מרגישה לי יפה, מושכת.
זה קורה לרוב כשאני מרגישה טוב. בתקופות בהן אני מקיימת אימון גופני ורוחני. יציאה לטבע תורמת רבות.
הטיפוח האופטימלי בעיני כולל מקלחת וחפיפה. מורחת שמן קוקוס ללחות לעור.
כבר שנים אין לי בושם. לא אוהבת.
ציפורניים קצרות. הכי נעים לי.

נראה שההופעה החיצונית שלנו אכן דומה, לפחות בחורף <בקיץ אני לובשת לעיתים קרובות חצאיות>, רק שאם אני רוצה להתלבש יפה אני אלבש חצאית.

אני מסכימה לגבי שיער צבוע, עצם בחירת המילים מצביעה על החולי - הן לא רואות בצביעת השיער הסתרה, אלא "טיפוח" |אוף|

למעשה, ברוב שעות היום וברוב הימים אני עם מכנסי ספורט, נעלי ספורט, חולצת טריקו וקפוצ'ון (בחורף). לא רק בבית, גם מחוץ לו.
רוב מכנסי הספורט שלי שחוקים ואף קרועים פה ושם. למרות זאת אני מסתובבת איתם בציבור.
עם עקבים אני לעולם לא מסתובבת (כבר לפחות 13שנים) וגם אצלי כובע נדיב הוא פריט חובה בקיץ.
האיפור שלי כולל אודם בלבד וזה קורה בממוצע 3-4 פעמים בשבוע, לכמה שעות, כמובן כשאני ללא הילדים.
אז [po]אישה במסע[/po] - ההופעה החיצונית שלנו דומה למדי, אם נתעלם מההתפרעות עם האודם...

אגב, בפעמיים האחרונות בהן הסתפרתי (אצל ספרית שמקבלת בביתה) ביקשתי ממנה לעשות לי פן. היא פרצה בצחוק רם, שהרי אני סרבנית פן ידועה - היא תמיד השתוממה למה זה אני מסרבת בעקביות לפן (כמו גם למיני חומרים מפוקפקים, ולצבע. שערי שזור שערות לבנות למכביר).
לאכזבתי, הפן החזיק לכל היותר יום, וכבר למחרת שערי חזר להתברדק... רבאק, עד שאני עושה פן, הוא תיכף מתפוגג לו?!

לגבי השערות הלבנות - פה יש לי בטן מלאה (לא רק ראש מלא...). מעטות הן הסיטואציות שאני נמצאת בחברת נשים שלא צובעות את שערן. מעל 90 אחוז מהנשים בחברה שלנו, נגיד מעל גיל 30, לא כל שכן 40, צובעות באדיקות. ואז, אישה המעוטרת בשערות לבנות חשופות, מתבלטת מיד על כורחה! היא נתפסת כתופעה ייחודית, יוצאת דופן, אבל לא אקזוטית בכלל...
זה יותר ויותר מבעס אותי, העניין הזה. לדעתי זה אחד הסממנים של החולי של החברה שלנו - שרובן ככולן של הנשים המבוגרות מסתירות באובססיביות את צבע שערן. ושאלה שלא עושות זאת זוכות למבטים עקומים ולביקורת.

_באתר ההכרויות הוא כתב שגילו 46.
היה לי חשד שהוא מבוגר יותר. חשבתי שהוא בן 50 בערך.
בפעם האחרונה שנפגשנו שאלתי אותו. הסתבר שהוא בן 58._

הממ... מצד אחד, עולם הדייטים הוא לא קל. מצד שני, 12 שנה הבדל זה לא מעט.

אבל מה שהכי חשוב פה בעיניי הוא שהוא לא מוכן לצאת עם נשים בגילו. כי ברגע שכתב 46, ברור שאף אחת שקרובה לגיל שלו לא תפנה אליו. ומה זה אומר מרגיש צעיר יותר? זה אומר שהוא לא מרגיש מבוגר כדי לצאת עם בנות גילו? שבנות גילו הן מבוגרות אבל הוא בגילו צעיר?
בעייתי...

יוליקו

מכנסי סורט אלו מכנסי ספורט שה-פ' נשמטה מהם בהקלדה :-)

בנוגע להופעה חיצונית - אני לא מכירה אנשים שבכלל לא מתייחסים להופעה חיצונית ולמה שהיא משדרת. לי נראה שמכנסי ספורט <אצלי הכוונה לרוב לטרנינג, ולעיתים רחוקות לטייץ> משדרים נכונות לפעילות גופנית. באופן כללי לבוש שלא מאפשר לי לפצוח בריצה נראה לי מגביל ומעצבן. גם ככה בחיים המודרניים רובנו פשוט לא עוסקים מספיק בספורט כחלק בלתי נפרד מהחיים, אז להקטין עוד יותר את האפשרויות לספורט?


עצם זה שיש "מכנסי ספורט" ויש את כל השאר מעיד על כך שהספורט הוצא החוצה מהחיים. במקום שבאופן קבוע נעבור ממקום למקום בהליכה ורכיבה על אופניים, כאמצעי תחבורה, נוסעים במכוניות ואחר כך נוסעים לחדר כושר או לחוג כלשהו. בעולם האידיאלי שלי הלבוש הרגיל מאפשר הליכה, ריצה ורכיבה על אופניים. כך שכך הלבוש היומיומי הוא לבוש ספורט.

_גיליתי לבושתי, שגם לי עצמי יותר נעים להיות בחברת אנשים מסודרים ומטופחים, ברמה מינימלית, לא בהפרזה.
וכך גם אני מרגישה יותר בנוח כשהמראה שלי אסתטי._

למה לבושתך? רוב רובם המוחלט של האנשים ימשכו או יהיה להם יותר נעים במחיצת אדם מסודר ומטופח ולא זרוק ומוזנח.
אין מה להתבייש בזה, החיצוניות מקרינה על הפנימיות ולהיפך וברור שהאסתטיות משפיעה עלינו ועל משיכתנו לאנשים.

זה בסדר שכל אחת תתלבש ותתפח את עצמה על פי השקפת עולמה.
לי אישית לא נוח בעקבים ואיפור מוגזם וגם לא עם בגדים חושפניים מידי ולכן לא מתלבשת ככה.
מצד שני כן חשוב לי להראות בצורה שארגיש איתה בנוח וטוב לפגוש אנשים.
זה בהחלט הגיוני שבבית אני לובשת את הדברים הכי נוחים ולא בהכרח מחמיאים וכשיוצאת טורחת להתלבש ולהיות יותר ייצוגית.

[po]אישה במסע[/po],
את ואני חולקות טעם דומה להפליא בלבוש נשי והופעה נשית.
הרשי לי רק לשאול: מה זה [u]מכנסי סורט[/u] ?
[po]מחפשת ניק[/po],
אני מבינה אותך. גם אני עם השנים עברתי ממאוד זרוק ופרוע לקצת יותר מסודר. לפי דעתי, הגיל (או ניסיון החיים) והאמהוּת הם שגורמים את השינוי הזה .

<מצטערת מראש על אולי עודף פמיניזם בהודעה>

מה שהיה מציק לי בנושא הזה הוא לא העדר עמוד שדרה, אלא העדר, או ליתר דיוק מחסור, באושר.

לדעתי מי שבן זוג כל כך חסר לה סימן שהחיים שלה לא כאלו מאושריםם באופן כללי, לא ברור כמה בן זוג <שרצוי לרוב מוחלט של האנשים לא טוב היות האדם לבדו וכו'> ישנה את זה.

המצב האידיאלי לדעתי הוא שמי שלא בזוגיות תהיה מאושרת ללא זוגיות, ותהיה מאושרת גם תצא בת קול משמיים ותגיד לה שהיא לעולם לא תמצא בן זוג. זו נקודת מוצא משמעותית ולדעתי המחסור הזה פוגע בהרבה נשים. גברים לרוב פחות נופלים בפח הזה.

אני הרבה יותר צעירה ממך, ומצאתי זוגיות בלי שחיפשתי, ובלי דייטים, אחרי שהחלטתי שבכמה שנים קרובות אין לי זמן ורצון להשקיע בחיפוש בן זוג. כך שאני לא מגישה שיש לי זכות לשפוט אותך, או כל אישה אחרת. ועדיין, אני מרגישה שיש הבדל כלשהו.

ונקודה פמיניסטית - גבר מוזנח הוא עם שערות באף ובאוזניים, תסרוקת פרועה <איך זה אפשרי בכלל לגבר? לרוב הגברים אין מספיק שיער לתסרוקת> בגדים מוכתמים וציפורניים מגודלות.

מה זה לא להיות מוזנחת בשביל אישה?

לי למשל אין שיערות מהאף והאוזניים <מבלי שעשיתי משהו בשביל זה> לרוב שיערי אסוף בקוקו מסודר, לפעמים צמה או פזור, הבגדים שלי מוכתמים לעתים רחוקות מאוד ולרוב רק לזמן שלוקח להחליף אותם, והציפורניים שלי בכפות רגליי נקצצות סדירות.

אבל אני לא לובשת ג'ינס ולא שמה אודם, ולמען האמת, מבחינתי זה נכלל יותר בהזנחה מאשר בטיפוח. מבחינתי מכנסי סורט זה הנורמה, זה לא מוזנח בשום דרך, ולא שלוכי. זה מסודר ומטופח. בקיץ <הבא עלינו לטובה, אבל עדיין לא הגיע> מראה מטופח יכלול לפעמים חצאית, אבל תמיד כובע. בעיניי כובע זה חשוב והיעדרו ממש לא מטפח את התאים שלי, שממש לא רוצים לחטוף סרטן בקרוב.
מאותה הסיבה טיפוח בשבילי זה הימנעות מדברים לא בריאים, כמו קוסמטיקה, ודברים לא נוחים לי <כמו ג'ינס. נורא התפלאתי כששמעתי שיש (א)נשים שבשבילם ג'ינס זה לבוש נוח>.

כך שההגדרה שלי למראה אסטטי לדעתי שונה מהותית משלך. כשאני חושבת על אישה אסטטית אני חושבת על [po]נשים לבושות באופן טבעי[/po] - האישה הסטטית שלי תלבש בקיץ חצאית או שמלה <אולי הייתי מאמינה יותר בשמלות אילולא לא מצאתי שום שמלה שרציתי לקנות כבר שנים, למרות שחצאיות יש לי לא מעט. אז אני אשאר ריאלית - האישה תלבש חצאית> סנדלים, כובע רחב שוליים. היא לא תהיה מאופשרת בשום דרך, ורגליה לא יהיו מגולחות. יכול להיות שלחולצתה יהיו שרוולים ארוכים, והיא כמובן תהיה בצבעים בהירים.

אישה עם פן ואיפור נדיב זה ההפך מטיפוח לדעתי, זו פגיעה עצמית, ולכן, הזנחה. ואם <ובתקווה שלא> אחפש מישהו אי פעם זה יהיה מישהו שיחלוק איתי את דעותי לגבי מה זה טיפוח ומה זה הזנחה.

הסיפור הוא קודם כל משעשע בעיני. ביקור בחנות טבע על תקן בילוי לילי בניחוח חיפוש בן זוג.
מעבר לזה הוא משקף את המורכבות של המצב הזה של "מחפשת".
פעם הייתי במכולת (וואו, כל כך הרבה התנסויות קורות לי בזירה הצרכנית!) ונכנסה אישה (מבוגרת) מתוקתקת עד כלות; לבושה טיפ טופ, שיער טרי מהפן, איפור נדיב. מדברת בקולניות, שופעת חינדלך, וכל כולה סורקת 360 מעלות מתוך ציפיה למצוא גבר שיתפעל מהמיצג האור קולי הנשי.
זה היה מבחיל בעיני. נגעלתי ובו בזמן הצטערתי בשבילה על כי אין לה (לראייתי) איזה עמוד שדרה פנימי, כל כולה נשפכת החוצה בתקוה נואשת להפיל ברשתה גבר.
זה היה לפני כמה שנים טובות, כאשר הייתי נשואה ולא חלמתי שאהיה גרושה אי פעם.
היום אני חלילה לא במקום שלה; אבל היא נותרה בראשי כמין תמרור אזהרה, סמן שלילי שמתריע: "לשם את [b]לא[/b] רוצה להגיע".
מצד שני, אני כן מכירה היום בחשיבות של המראה החיצוני. לא בהפרזה, אבל בכל זאת. תמיד הייתי שלוכית למדי, פרועה, בתקופות שונות אפילו מוזנחת. בשנים האחרונות אני משקיעה מעט יותר במראה. עדיין אני בד"כ יוצאת מהבית מבלי להסתכל במראה (שוכחת!...), אבל אני מקפידה מעט יותר על הלבוש, מנסה לצמצמם את הבלגן בשיער, עושה פדיקור מידי פעם...
גיליתי לבושתי, שגם לי עצמי יותר נעים להיות בחברת אנשים מסודרים ומטופחים, ברמה מינימלית, לא בהפרזה.
וכך גם אני מרגישה יותר בנוח כשהמראה שלי אסתטי.
ומה לעשות, העולם אינו מושלם, ולבני האדם יש כידוע מגרעות פה ושם, וגם הגבר המצוי יעדיף לפצוח בקשר עם אישה בעלת חזות מטופחת.
וגם אני עצמי אעדיף גבר אשר אין לו שערות מציצות מהאף ומהאוזניים; תסרוקת פרועה; בגדים מוכתמים וציפורניים מגודלות בכפות הרגליים...

הסיפור סופר בתור דבר חיובי או שלילי?

כי אני עם גישתי ליופי וזוגיות הייתי שואלת את עצמי האם אני רוצה גבר שידפדף אותי בגלל מכנסי ספורט, עונה לעצמי שלא, והולכת לחנות הטבע שמחה ועולצת. מצד שני, אם יש לי ג'ינס בארון אז לא לבשתי אותו לפחות שלוש שנים, ואודם וודאי שאין לי.

תודה, נשים חכמות וטובות.

לא מזמן, באחד מהערבים החופשיים שלי (כשהילדים אצל אבא), החלטתי לנסוע ל"חנות טבע" רחוקה למדי, שהיא בעצם סופר חנות (בתוך סופר קונבנציונלי). נסעתי בעשר בלילה, בידיעה שהיא פתוחה עד מאוחר.
הדיאלוג הבא קדם לנסיעה:

יאללה, נעלי ספורט ולצאת?
לא, מה, תראי את המכנסי ספורט המהוהים האלה שעלייך. החליפי לג'ינס (ויפה שעה אחת קודם).
למה מה קרה, אפשר לחשוב לאן הולכים?
תשמעי, אני לא צריכה להזכיר לך שאת ב-mode של חיפוש, נכון? וזו נקודת פתיחה לא רעה, להכיר מישהו במה שנקרא "חנות טבע", את יודעת. את לא רוצה שגבר חלומותייך בדיוק יעבור במבט מצועף ליד ספריית הטחינה עם העגלה שלו וידפדף אותך, עם המראה השלוכי הזה?!
טוב, תיכף תרצי שאוסיף גם אודם?
רעיון לא רע בכלל.
עד כאן!

בסוף יצאתי למסע הקניות החגיגי עם ג'ינס ונעלי ספורט, ללא אודם. לשיער הסרבן הענקתי עוד סירוק קטן.
מיותר לציין שבספריית הטחינה (והשמן, ומקררי הטופו) לא פגשתי אף גבר עם מבט מצועף.
מה שכן, שכחתי לקנות את פירות היער הקפואים, אותם שמרתי לסוף, ואשר היו אחת הסיבות לנסיעתי לאותה חנות.

ועוד כמה מילים בנוגע לפער גילאים - לי תמיד היה ברור שהסיבה להימנע מפער גילאים היא כדי לא להישאר אלמנה מוקדם מידי. כל הסיבות של פער דורות וכו' נשמעו לי תירוצים קלושים. [b]זה[/b] מה שהיה מפחיד אותי בגיל.

גם אני [u]הייתי בטוחה שמתעדים פה קקי של תינוק אלרגי או משהו כזה.[/u]

:-)

[u]לגבי פער הגילים[/u]
לא מביעה עמדה לגבי השקר שמתחבא שם, אבל כן מביעה הבנה למצוקה של אנשים בעולם הדייטינג שעשויה להתגלגל לפתרונות כאלה. וגם מעירה על הדרך שבעיניי יש הבדל עצום בין שקר כללי שמופנה לעולם הרחב לשקר שמופנה כלפיי באופן אישי.
טוב, אולי אני בעצם כן מביעה עמדה ביחס לשקר :)
בכל אופן, נכנסתי כדי לכתוב שאני מכירה ממש באופן אישי וקרוב די הרבה מערכות יחסים אינטימיות ומיניות חוצות דורות וחלקן פשוט מופלאות בצורה בלתי רגילה או פשוט טובות באופן רגיל. זה לא אומר שהפער הגילאי לא מייצר אתגרים. יחד עם זאת, התרשמתי שאתגרי הגיל קטנים בהרבה מרוב אתגרי הזוגיות הרגילים שנוצרים בכל מקרה מחיבור של שני אנשים שיש ביניהם חוסר התאמה.

שיהיה לך בהצלחה.

[u]קשה, קשה, קשה למצוא בן זוג.[/u]
מזכיר לי את תקופת הרווקות, באמת הרגשתי שזה נורא קשה.
כיום מאמינה שזה עניין של התכווננות ויכולת לזמן לעצמך את הגבר שאת מבקשת לעצמך.
מצד שני, בפרספקטיבה של שנים וזמן, הרי אין גבר מושלם, כל מי שתחליטי להיות אתו בזוגיות יהיו לך אתגרים ומכשולים לעבור אתו.
אולי גם התובנה הזו, שבאמת אין גבר מושלם ו"נכון" ו"מתאים" ובטח לא רק אחד כזה, יכולה להקל בתוך מסע החיפוש הזה.

[u]ואו אני בשוק. הייתי בטוחה שמתעדים פה קקי של תינוק אלרגי או משהו כזה.[/u]
איזו יציאה...
אבל כן, הכיוון הזה היה בראשי כשבחרתי את השם של הדף...

שתי הנקודות מועלות כאן לשולחן - גם האמינות וגם פער הגילאים.
לגבי המשיכה, אני בגישה של לתת צ'אנס גם כשאין לי משיכה ראשונית, בהינתן סיבות אחרות למה מתאים לי להיות איתו. אולי כשהקשר יתקדם תופיע משיכה?

קשה, קשה, קשה למצוא בן זוג.
המזל הוא שאני לא מחפשת בן זוג שגם יביא אתי ילדים - זה כבר מאחורי. למצוא "רק" בן זוג לצורך זוגיות, זה הרבה יותר קל.
ועדיין זה כל כך קשה...

מה לעשות, בעולמי הצר למילה יציאות יש רק משמעות אחת D-:

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

(-:
[po]יעלי לה[/po], יה קרועה (-:

וואו אני בשוק. הייתי בטוחה שמתעדים פה קקי של תינוק אלרגי או משהו כזה.

אם את לא נמשכת אליו ובנוסף גילית שהוא מבוגר מאוד, זה בטח לא יעזור לך להמשך אליו.
נשמע שאין לזה אופק.

מה בדיוק השאלה - אמינות או פער גילאים גדול ביניכם?
בואי תשמעי מה קרה לי: הכרתי מישהו, נפגשנו, ואז הוא הזמין אותי לסעודת שבת. חשבתי שזה יהיה ארוע רב משתתפים וכשהגעתי גיליתי שזו ארוחה זוגית.. במהלכה שאלתי אותו בן כמה הוא ונפלתי מהכיסא מרוב בהלה, הוא מבוגר ממני ב 17 שנים. ולא הסתיר את זה, פשוט לפני כן לא שאלתי אותו בן כמה הוא ולא רואים עליו שהוא כ"כ מבוגר.
לא ידעתי לאן אני ממשיכה מכאן. רציתי לקום וללכת, אבל נשארתי.
ומאז אנחנו ביחד, וגדלנו למשפחה עם 3 בנות.
ועדיין קשה לי עם הגיל שלו.


אם השאלה היא אמינות, לדעתי זה לא רלוונטי. באתרי פו"פ אנשים משנים את הגיל שלהם הרבה פעמים.
אם בשיחה פנים אל פנים הוא אמר לך את האמת, אז אין בעיה של אמינות. אם הוא עדיין ייפה את המציאות והוא בן 59 ולא 58... זו כבר בעיה של אמינות. לדעתי.

בהצלחה,
אפרת

אהלן.
מגיחה לעדכן על התרחשות בהווה.
נפגשנו כמה פעמים. יש לנו תחומי עניין משותפים, נהנים לשוחח, לטייל, לצאת לאירועי תרבות. מרגישה אליו חיבור מהצד האינטלקטואלי, התרבותי, הוורבלי. גם מה שנקרא אינטליגנציה רגשית יש לו בשפע, והוא מאוד ספורטיבי בשילוב עם הטבע, כמו שאני אוהבת.
למרות זאת, בשלב זה אין לי משיכה אקטיבית אליו, פיזית ובכלל.
יש גברים שמאוד נמשכתי אליהם (לאו דווקא פיזית; להיות בחברתם, להיות בת הזוג שלהם) ויש כאלה שלא.
אני משתדלת לא למקם פרמטר זה במקום גבוה ולא לתת לו להפריע. כלומר, אם יש לי את המשיכה הראשונית הזאת - נפלא. אם אין - זו לא עילה לפסול את הגבר.
אז בחזרה אליו. כאמור, נחמד לנו ביחד.
הבעיה המרכזית היא לא היעדר המשיכה שלי, אלא הגיל שלו וספח נלווה לכך.
באתר ההכרויות הוא כתב שגילו 46.
היה לי חשד שהוא מבוגר יותר. חשבתי שהוא בן 50 בערך.
בפעם האחרונה שנפגשנו שאלתי אותו. הסתבר שהוא בן 58. <וואו, קשה לי לראות את המספר הזה!>
הערתי שבאתר כתוב מספר אחר לגמרי, והוא השיב במבוכה מובנת כי הוא מרגיש צעיר בהרבה.
מבחינתי, אפילו גיל 50 גדול עלי, למרות שאני מבינה שעלי להתגמש לנוכח המציאות הקשה...
אם הייתי יודעת את גילו האמיתי לא הייתי מעוניינת להיפגש.
כעת, אחרי שכבר נוצר הקשר, אני מעדיפה להדחיק את המספר הארור הזה ולא לנתק את הקשר. לתת צ'אנס.
אבל מה עושים עם השקר הגועלי הזה באתר? הבנאדם הפחית לעצמו 12 שנים, איזה מין דבר זה?!
אם מתעלמים מהמחדל הזה, הרושם שמצטייר אצלי הוא של אדם מאוד אמין וגלוי.
האם אפשר לתת לו קרדיט ולהתייחס לכך כמעידה חד פעמית? נפילה נקודתית בתוך שדה מוקשים של ג'ונגל הפנויים ופנויות?
או שמא נפילה זו בהכרח מעידה עליו חד משמעית כי הוא אדם לא ישר, ואין לי מחפש אצלו יותר?

אחחח, מגיבות יקרות, אני מוצאת את עצמי נדרשת לדייק (וטוב שכך).
[u]אותן מבקרות-בדף אשר נמצאות בקשר זוגי ישמחו, דומני, להציץ לעולמנו, לראות שמץ ממה שהן מפסידות...[/u]
אז "מפסידות" נאמר באירוניה? לא באירוניה?
הרהרתי בכך. התשובה הראשונה היתה, לא באירוניה. אני כאן כדי לספר על קורותי כפנויה (ובפרט פנויה באופנית), כאשר הקורות האלה כוללות התרגשויות מסוגים שונים, התרגשויות אשר הן בד"כ פרה-היסטוריה עבור הנשואות שבינינו.
אבל, רגע, הקורות כוללות גם - כפי שתואר לעיל - לא מעט מפחי נפש. ואין לי כוונה להסתיר אותם, נהפוכו! וזה אכן צובע באור אירוני את ה"מפסידות".
אז אפשר לומר גם וגם.

ופלוניתה, זו היתה סיטואציה מאוד משעשעת עבורי, כן. עד היום עולה על פני חיוך כשאני נזכרת. ולגבי הסיבה שהייתי בקשר עם אותו בחור - מעבר למה שכתבתי, לא ארד כאן לפרטים...

[u]והרי לנצח נידונו להתענות, אנחנו בני האדם, בהתחבטויות מסוג "מה אילו", what if...[/u]
לא הבנתי את זה כאירוניה.

_דומני, להציץ לעולמנו, לראות שמץ ממה שהן מפסידות...
בינתיים ממה שכתבת לא נשמע שאני מפסידה משהו..._
חשבתי שזה נאמר באירוניה...

[u]לעניות דעתי עשית טעות שהמשכת לתקשר איתו אחרי התשובה שלו שיש לו עומס בעבודה. היית צריכה להפסיק את התקשורת איתו באותו רגע ולא להמשיך ללחוץ למרות הפיתוי והרצון לקבל תשובה ברורה.[/u]
מסכימה עם זה מאוד.
הרבה פעמים אנחנו כנשים עושות את הטעות הזו, עקב הרצון לא להשאר באויר.
אבל מה שקורה בפועל שאנו משדרות לחץ ולא נותנות מרחב לצד השני להתגעגע ולרצות להתקשר אלינו מיוזמתו.

_בעודי מתבוננת בעיניים פעורות ובצוואר נשבר בטלוויזיה, הפועלת בקולי קולות.
זה היה כל כך משעשע בעיני, שהייתי צריכה להתאפק לא לפרוץ בצחוק._
מחפשת ניק, לא ממש הבנתי מה משעשע בכל הסיפור הזה?
אם לא התחברת ונמשכת אליו, למה לשכב איתו בכוח?

[u]אותן מבקרות-בדף אשר נמצאות בקשר זוגי ישמחו, דומני, להציץ לעולמנו, לראות שמץ ממה שהן מפסידות...[/u]
בינתיים ממה שכתבת לא נשמע שאני מפסידה משהו...את מזכירה לי את כל החוסר והתסכולים מהדייטים בתקופת הרווקות.
אבל ממשיכה לעקוב ואשמח לשמוע גם דברים חיוביים ומסעירים שקורים לך.

שיט שכחתי איך עושים פרח אולי ככה?
@}

קוראת אותך בעניין @)

שקטה, הלכתי לעיין בדף החירום כהמלצתך. אכן מאיר עיניים!
יש כנראה תובנות שבשביל להפנימן צריך לפגוש אותן חזיתית, שחור על גבי לבן, כמו אלה שנוגעות לחוסר העניין של הגבר.

פעם, גם כן בטיול מדברי של פו"פ, הכרתי גבר.
גם הוא היה רווק, שנים אחדות מעלי.
היינו בקשר תקופה קצרה, למרות שלשנינו היה מאוד ברור שפוטנציאל רציני אין כאן.
תכלס, הקשר הפך כבר בהתחלה לתכליתי מאוד - לבלות ביחד, בעיקר בין הסדינים.
הפעם הראשונה שעשיתי את זה עם טלוויזיה דולקת היתה איתו.
בעצם זו היתה גם הפעם האחרונה.
עוד בדרכי ממכוניתי לביתו נחרדתי לשמוע טלוויזיה צעקנית מרעישה את הרחוב מכיוון הבית.
הוא היה מאלה שאוהבים את הטלוויזיה שלהם מאוד, ורוצים אותה דולקת כמה שיותר.
(לי לעומת זאת, אין טלוויזיה כבר כמעט 20 שנה).
בטרם הגעתי הוא בירר אתי בטלפון מה אחפוץ לאכול. נורא הלחיץ אותו שאני לא אוכלת בשר ("אז מה את אוכלת???"). הציע להכין לי פתיתים. סירבתי בנימוס והרגעתי אותו, ממש אין צורך שתאכיל אותי.
כשהגעתי הוא הוציא מהמקרר בחגיגיות רבה עוגה, אותה קנה לכבודי. עוגה מאוד יפה, אין מה לומר. עם עיטורים קצפתיים בכל מיני צורות וצבעים.
עכשיו, אני אוהבת לאכול. ואני מאוד אוהבת מתוקים. אבל רק על רמה. תמיד ניתן למצוא אצלי מתוקים ביתיים (כדורי תמרים, אגוזי מלך וקוקוס; שוקולד משובח מומס עם מיני זרעונים שלמים ופצפוצי אורז מלא; עוגת שוקולד; עוגת דלעת - כמו זו שאני זוללת עכשיו וגם הילדים אוהבים).
את אותה עוגה שהוא הניח לפני בגאווה הוא קנה בסופר. היא הגיעה בתוך קופסת פלסטיק מלבנית. היתה עליה מדבקה עם תאריך של עוד חודשיים.
דיברתי לעצמי. אמרתי, את חייבת. שידלתי, לפחות תטעמי. ותחייכי קיבינימט.
הוא הגיש לי פרוסה עם חיוך מאוזן לאוזן. בלעתי רוק. לקחתי את הכפית וגירדתי מעט מהעוגה. הכנסתי לפה בדחילו ורחימו.
איזה קטע, זה פרווה! אמרתי. זה היה הרושם היחיד שהרגשתי שיש מקום לאומרו.
מה פתאום, הוא קפץ. תראי, יש פה קצפת.
אהההם, זו לא קצפת אמיתית.
קיוויתי שלא אגרר לעיין ברשימת הרכיבים (רק רע היה יכול לצמוח מזה, מספיק שהבחור יתבונן בהבעות הפנים שלי בעודי קוראת, בשביל להיעלב עד עמקי נשמתו).
לקחתי את האריזה וחיפשתי את הצהרת הכשרות. פרווה, אלא מה.
נתליתי בנקודה זו להצדיק את התנזרותי מהעוגה: קשה לי עם קצפת פרווה, זה עושה לי לא טוב בבטן.
זמן קצר לאחר מכן היינו עסוקים במיטה. אם לדייק, הוא היה עסוק, בעודי מתבוננת בעיניים פעורות ובצוואר נשבר בטלוויזיה, הפועלת בקולי קולות.
זה היה כל כך משעשע בעיני, שהייתי צריכה להתאפק לא לפרוץ בצחוק.

_בבוקר שאחרי הפגישה האחרונה סימסתי לו והוא השיב כי יש לו עומס בעבודה ונדבר בערב. זה היה ביום חמישי שעבר.
בחמישי בלילה ובשישי הוא לא הגיב לסמסים שלי. גם כשצלצלתי לא ענה. כתבתי לו שאני מבינה שהוא איבד עניין.
ביום ראשון השכם בבוקר מגיע סמס עם הסמיילי הוירטואלי המעצבן: היי, בוקר טוב!
השבתי: ???
ענה לי: שכחתי את המטען של הטלפון בעבודה.
הגבתי בשתיקה רועמת. (מה זה, איפה ההתנצלות, ההתייחסות לדברים שכתבתי לו, הבעת הרצינות?...).
למחרת - אתמול - סימסתי לו כי מעצבן כי הדברים תלויים באויר, ושאני מציעה שנדבר. התקשרתי, אמרתי לו כי ניכר כי אינו מעוניין להמשיך. שלל זאת. אמרתי לו כי דאגתי ולחילופין נפגעתי מההעלמות בסוף השבוע. חזר (באוטיסטיות מה) על סיפור המטען. ניסה לקיים שיחת חולין. נותרתי קרה.

לסיכום, לא הצלחתי להבין אם הוא כן מעוניין או לא._


מציעה לך לקרוא את הדף [po]מועצת החירום לנקבות היסטריות[/po] , מאוד מאיר עיניים לגבי סיטואציות כאלה.
לעניות דעתי עשית טעות שהמשכת לתקשר איתו אחרי התשובה שלו שיש לו עומס בעבודה. היית צריכה להפסיק את התקשורת איתו באותו רגע ולא להמשיך ללחוץ למרות הפיתוי והרצון לקבל תשובה ברורה.

הייתי רוצה לשנות את שם הדף...
השם הנוכחי הצחיק אותי בהתחלה, אבל עבר לי.
חשבתי לקרוא לדף "היוצאת בדרכים".
היש גמד קטן שיעזור?

טוב.
בחזרה לרווק - נקרא לו ר'.
אז בשלוש הפעמים שבהן נפגשנו היתה אוירה טובה. טיילנו ושוחחנו, ושמחנו לגלות שבמישורים רבים אנחנו חולקים השקפת עולם דומה. הוא הביא לי מאפה שהוא הכין, אני נתתי לו לטעום את הממרח הירוק שלי. בריאות, ספורט, אקולוגיה, מטבח פעיל, שיוויוניות, פשטות, טבע.
הוא בירר אם אני מעוניינת להביא ילדים נוספים. התשובה הנחרצת היא לא. אמר כי היה רוצה ילדים משלו, אבל הוא גם יכול לראות את עצמו משתלב בתא משפחתי מן המוכן.
אני התחלתי להפתעתי לדמיין מציאות שבה אנחנו עוברים לגור ביחד, עם ילדי כמובן.
בעיקרון אין לי עניין לעבור לגור עם בן זוג בשנים הקרובות, לא רוצה לערבב את הילדים עם גבר זר, בוודאי על בסיס יומיומי. לכן הופתעתי מעצמי.
בבוקר שאחרי הפגישה האחרונה סימסתי לו והוא השיב כי יש לו עומס בעבודה ונדבר בערב. זה היה ביום חמישי שעבר.
בחמישי בלילה ובשישי הוא לא הגיב לסמסים שלי. גם כשצלצלתי לא ענה. כתבתי לו שאני מבינה שהוא איבד עניין.
ביום ראשון השכם בבוקר מגיע סמס עם הסמיילי הוירטואלי המעצבן: היי, בוקר טוב!
השבתי: ???
ענה לי: שכחתי את המטען של הטלפון בעבודה.
הגבתי בשתיקה רועמת. (מה זה, איפה ההתנצלות, ההתייחסות לדברים שכתבתי לו, הבעת הרצינות?...).
למחרת - אתמול - סימסתי לו כי מעצבן כי הדברים תלויים באויר, ושאני מציעה שנדבר. התקשרתי, אמרתי לו כי ניכר כי אינו מעוניין להמשיך. שלל זאת. אמרתי לו כי דאגתי ולחילופין נפגעתי מההעלמות בסוף השבוע. חזר (באוטיסטיות מה) על סיפור המטען. ניסה לקיים שיחת חולין. נותרתי קרה.

לסיכום, לא הצלחתי להבין אם הוא כן מעוניין או לא. מה שכן ברור, זה שיש לו אישיו עם תקשורת בקשר הזוגי (ואולי בכלל). לנוכח הלקות הבסיסית הזאת אין לי עניין להמשיך את הקשר.

אמשיך מחר, כבר מאוחר.
אציין רק שהתמלאתי עליצות בעקבות פרוץ הרעיון לפתוח פה דף שכזה (רגע, עלי להפוך אותן לדף בלוג). טוב לי לשפוך את הדברים, מחשבות, אירועים, תחושות וכו' על הדף, ואם ישנן תגובות מהחבורה החמה והאינטליגנטית שמשייטת כאן אז אני יוצאת עוד יותר נשכרת.
חוצמזה, אני מאמינה שנשים המחפשות (כמוני) בן זוג ימצאו את עצמן כאן לא מעט, וחברותא כזו הרי שווה זהב. מצד שני, אותן מבקרות-בדף אשר נמצאות בקשר זוגי ישמחו, דומני, להציץ לעולמנו, לראות שמץ ממה שהן מפסידות...
והרי לנצח נידונו להתענות, אנחנו בני האדם, בהתחבטויות מסוג "מה אילו", what if...
לילה טוב.

אני לא אוהבת דייטים בבתי קפה.
בטח לא דייט ראשון. יושבים להם שני בני אדם זרים, לחוצים ומתרגשים, בסמיכות לא טבעית, ואמורים לקיים שיחה כאילו הם מכירים ותיקים. פרצוף מול פרצוף, אין לאן לברוח, מקסימום לקשקש עם הכפית בספל או להימלט לשירותים.
הרבה יותר זורם לי לצאת ביחד לטיול. לא צריך משהו מורכב, יכול להיות טיולון נעים באיזור יפה בעיר גדולה. האווירה היא קצבית ודינמית, התפאורה המשתנה תורמת להתפתחות השיחה. התחושה היא שעושים משהו ביחד, במקום לתקוע עצמנו במצב סטאטי.

לא מזמן הכרתי מישהו בטיול שבת של פו"פ (פנויים ופנויות, נו באמת) מיטיבי לכת. איזו פלטפורמה נהדרת להכיר גבר, טיולים כאלה! מראש מסתננים תשעים האחוזים של הגברים אשר לעולם לא יגיחו מהספה לטובת טיול נמרץ שכזה. ואני הרי ממש לא חפצה בבטטת טלוויזיה. חבל רק שבטיול הלז היו שישה גברים בלבד, וכעשרים נשים...
למרות זאת הטיול נשא פירות. על ההתחלה סימנתי גבר אחד כפוטנציאלי, וגם הוא סימן אותי, לשמחתי, ופתח בשיחה. מאותו רגע היינו רוב הזמן זה לצד זו, צועדים בכיף ומפטפטים להנאתנו. בסוף הטיול החלפנו טלפונים. בשבוע שלאחר מכן נפגשנו פעמיים בערב, וגם אז טיילנו.
הוא נראה צעיר מאוד, הייתי בטוחה שהוא איזה עשר שנים מתחתי. הופתעתי לגלות שהוא ארבע שנים מעלי. למרות זאת, הוא רווק ללא ילדים. זו חתיכת נקודת תורפה מבחינתי. אני מחפשת, אם אפשר כמובן, גבר שהוא אבא. זה מאפשר שפה משותפת בסיסית לאור זה שאני (מאוד) אמא. מעבר לזה, גבר שהוא אבא, מניסיוני, עבר על-פי-רוב שלב חשוב של התבשלות. ללא שלב זה, הגבר נשאר במידה רבה ילד, מרוכז בעצמו ובעל סדר עדיפויות אגוצנטרי. בנוסף, חשוב כמובן שבקילומטראז' שצבר, הגבר היה במערכת זוגית רצינית וחי עם אישה. אם חווה אהבה אמיתית, עמוקה, ממושכת, הדדית - זה בונוס גדול. מניסיוני, זה סעיף יקר מציאות.