על ידי מיכל_בר* » 31 מאי 2007, 00:32
לא נשמתי כמעט כל היומיון.
מהחום כמובן.
אבל בעיקר מלחץ. דאגה לקטנטן, ששילשל כל הזמן, ודאגה לגדול, שסירב לשתות, כהרגלו. וגם לא כל-כך מצא את עצמו מבחינה חברתית.
לחץ מכך שהמעגל תיכף מתחיל, ואני עוד לא החלפתי לקטן (בסוף לא השתתפתי באף מעגל).
מזה שאני מוקפת באנשים שאת חלקם, לפחות, אני מכירה באיזו רמה שטחית כלשהי, אולי אפילו שוחחתי איתם וירטואלית, אבל אין לי דרך לפרוץ את האנונימיות והזרות של הפרצופים.
בסוף, כשהחושך ירד, עשינו טיול סביב האגם. קנינו שתיה בקיוסק. הגדול דפק סצינה של בכי קורע לב ובלתי-נגמר על כך שלא הסכמתי לקנות לו איזו משרוקית פלסטיק מצופה בסוכריה.
רק באוטו, בנסיעה הארוכה הביתה, הזכרתי לעצמי לנשום.
לא נשמתי כמעט כל היומיון.
מהחום כמובן.
אבל בעיקר מלחץ. דאגה לקטנטן, ששילשל כל הזמן, ודאגה לגדול, שסירב לשתות, כהרגלו. וגם לא כל-כך מצא את עצמו מבחינה חברתית.
לחץ מכך שהמעגל תיכף מתחיל, ואני עוד לא החלפתי לקטן (בסוף לא השתתפתי באף מעגל).
מזה שאני מוקפת באנשים שאת חלקם, לפחות, אני מכירה באיזו רמה שטחית כלשהי, אולי אפילו שוחחתי איתם וירטואלית, אבל אין לי דרך לפרוץ את האנונימיות והזרות של הפרצופים.
בסוף, כשהחושך ירד, עשינו טיול סביב האגם. קנינו שתיה בקיוסק. הגדול דפק סצינה של בכי קורע לב ובלתי-נגמר על כך שלא הסכמתי לקנות לו איזו משרוקית פלסטיק מצופה בסוכריה.
רק באוטו, בנסיעה הארוכה הביתה, הזכרתי לעצמי לנשום.