על ידי עסק_נשי* » 14 אפריל 2006, 09:15
עבר זמן אז הנה תזכורת ממה שנכתב כבר:
זה אני כתבתי:
עיצוב סדר יום נשי ליום אחד, באמצעי התקשורת, בפוליטיקה ברחוב. לא הכנתי מניפסט סדור, אבל נדמה לי שאפשר לצקת תוכן לתוך הקלישאה הזו.
זו פריחה והתחדשות כתבה וגם טמפסט:
_מה למשל?הסבירי למה את מתכוונת.
יש לך 50 נשים לפחות (כאן) מה הן יכולות לעשות?_
ותודה לסבתא לשמונה שהסבה את תשומת ליבי חזרה לדף
מבחינתי קשה מאוד לצמצם את התשובה לפיסקה,
אני רואה בתשובה שלי בעניין הזה את דרך חיי ובמובן מסויים אף את ייעודי,
בכלליות אני מאמינה שעל מנת להפוך את הקערה,
קודם כל כל אחת מאיתנו צריכה למצוא את הנוסחה בחיי היומיום ל:
אם לא היו נורמות משתקות ומסרסות שהיו שומרות אותנו קטנות ונעדרות כח מה היינו עושות?
מה היית את עושה מחר אם הפחד להיות שונה ופורצת גבול כאישה, לא היה מגביל אותך?
אם כל אחת מאיתנו, או בשלב ראשון אם עשירית מאיתנו היו נוהגות כך, אט אט השנה הייתה נראית אחרת ולכן גם יום האישה.
ביום האישה הייתי עורכת כנסים של נשים שעשו את זה, שפרצו את תקרת הזכוכית,
בתחומי הכלכלה הפוליטיקה, המחקר, וגם סיפורי גבורה של נשים שדוכאו במסגרת המשפחה שהחליטו
לצאת מהסד ולחרוט על דיגלן לא עוד.אם נשים אלו היו עורכות סדנאות והרצאות על איך הן עשו את זה ומשתפות מעגלי נשים רחבים יותר היכן החבלים בהם אפשר להעזר. הדברים היו גולשים
מסימבוליקה לדרכים מעשיות לצאת ממבוך העולם הפטריאכלי
יותר מכך הייתי מקשרת בין יום האישה לתוכניות שנתיות מעצימות לנשים, חלקן מסובסדות, בעיקר בתחום הפיננסי.אני מאמינה כי התחום הכלכלי בו רוב הנשים מעורפלות עיניים, הוא מפתח לשינוי.
אנו צריכות יחד לאגור ידע מעשי על מנת להוביל לשינוי ואז לחלוק אותו. רבות מאיתנו נותרות אי של כח נשי קטן בתוך יבשות גבריות.
ביום האישה על פי נסיוני ובהכללה, נוגעים בנושאים חשובים ומהותיים למעמד האישה, אבל הגישה היא יותר מדיי מתבכיינת ופחות מדיי מעשית.
הדרך לדעתי צריכה להיות מחר בבוקר מה אנו הנשים עושות אחרת?.
עבר זמן אז הנה תזכורת ממה שנכתב כבר:
זה אני כתבתי:
[u]עיצוב סדר יום נשי ליום אחד, באמצעי התקשורת, בפוליטיקה ברחוב. לא הכנתי מניפסט סדור, אבל נדמה לי שאפשר לצקת תוכן לתוך הקלישאה הזו.[/u]
זו פריחה והתחדשות כתבה וגם טמפסט:
_מה למשל?הסבירי למה את מתכוונת.
יש לך 50 נשים לפחות (כאן) מה הן יכולות לעשות?_
ותודה לסבתא לשמונה שהסבה את תשומת ליבי חזרה לדף
מבחינתי קשה מאוד לצמצם את התשובה לפיסקה,
אני רואה בתשובה שלי בעניין הזה את דרך חיי ובמובן מסויים אף את ייעודי,
בכלליות אני מאמינה שעל מנת להפוך את הקערה,
קודם כל כל אחת מאיתנו צריכה למצוא את הנוסחה בחיי היומיום ל:
[b]אם לא היו נורמות משתקות ומסרסות שהיו שומרות אותנו קטנות ונעדרות כח מה היינו עושות?[/b]
[b]מה היית את עושה מחר אם הפחד להיות שונה ופורצת גבול כאישה, לא היה מגביל אותך[/b]?
אם כל אחת מאיתנו, או בשלב ראשון אם עשירית מאיתנו היו נוהגות כך, אט אט השנה הייתה נראית אחרת ולכן גם יום האישה.
ביום האישה הייתי עורכת כנסים של נשים שעשו את זה, שפרצו את תקרת הזכוכית,
בתחומי הכלכלה הפוליטיקה, המחקר, וגם סיפורי גבורה של נשים שדוכאו במסגרת המשפחה שהחליטו
לצאת מהסד ולחרוט על דיגלן לא עוד.אם נשים אלו היו עורכות סדנאות והרצאות על איך הן עשו את זה ומשתפות מעגלי נשים רחבים יותר היכן החבלים בהם אפשר להעזר. הדברים היו גולשים
[b]מסימבוליקה לדרכים מעשיות לצאת ממבוך העולם הפטריאכלי[/b]
יותר מכך הייתי מקשרת בין יום האישה לתוכניות שנתיות מעצימות לנשים, חלקן מסובסדות, בעיקר בתחום הפיננסי.אני מאמינה כי התחום הכלכלי בו רוב הנשים מעורפלות עיניים, הוא מפתח לשינוי.
אנו צריכות יחד לאגור ידע מעשי על מנת להוביל לשינוי ואז לחלוק אותו. רבות מאיתנו נותרות אי של כח נשי קטן בתוך יבשות גבריות.
ביום האישה על פי נסיוני ובהכללה, נוגעים בנושאים חשובים ומהותיים למעמד האישה, אבל הגישה היא יותר מדיי מתבכיינת ופחות מדיי מעשית.
[b]הדרך לדעתי צריכה להיות מחר בבוקר מה אנו הנשים עושות אחרת?.[/b]