3 הפתעות ביום. זה המצב שלנו בימים האחרונים. מצב באמת טוב.
יחד עם זאת, שחר מחותל בחיתול בד כל היום. הוא לובש חיתול וחולצה כך שהורדת-הלבשת חיתול בשבילי היא כמו הורדת-הלבשת מכנסיים. בכל פעם שאני הולכת לשירותים ולפעמים גם כשאחד הילדים הולך אני לוקחת גם אותו, מורידה לו את החיתול ומניחה אותו עומד באמבטיה. עכשיו, כשהוא כבר עומד יציב ואפילו נעמד בעצמו כשאין לידו שום רהיט או חפץ הוא מסכים לעשות פיפי רק בעמידה.
אם יש לו קקי הוא יסכים לשבת על הישבנון אבל רק פיפי? מה פתאום על ישבנון. בעמידה ועם הרבה צחקוקים תוך כדי.
אם יש כה מעט פספוסים, למה בכל זאת לחתל?
קודם כל ציינתי שהחיתול נוח כמו או לפעמים אף יותר ממכנסים, מה שהופך את הפשפוש לפשוט.
דבר שני 3 פספוסים ביום אפילו אם רק שניים מהם במהלך היום ואחד בלילה זה עדין 14 שלוליות בשבוע במהלך היום שלא מעט מהן הן על הספות או הצעצועים של הילדים.
קמה פה בבית התמרמרות שאנחנו חיים במין סיר גדול של שחר והחלטתי לחתל אותו בנתים. כל זמן שמצב ההפתעות כמו שהוא כרגע, אני בסדר עם זה.
זוכרים את התינוקת האפריקאית בסרט "בייביז"? זוכרים איך אמא שלה מפשפשת אותה בתחילת הסרט? אח"כ היא מנגבת את הטוסיק של התינוקת ברגל שלה ועם קלח תירס מנקה את הרגל. משהו בי אומר "רגע, זה נראה טבעי, לא לרוץ לשירותים ולעשות "פשששש" " רק שאז משהו אחר בי שואל: "רגע, מה זה טבעי בכלל? אם אנחנו זה הטבע אז כל מה שאנחנו עושים זה טבעי, לא?" והתשובה לכך כנראה חיובית.
אם הטבע האנושי שלנו הוא להשתפר ולהמציא המצאות לנוחיותנו אז גם חיתולים זה טבעי לא? זו המצאה מאד יעילה לחיים מודרנים ובאותה מידה גם להחליט בעולם מודרני לא לחתל אלא לרוץ לשירותים ולעשות "פששש" זו החלטה טבעית. היא הכי נוחה בצורת החיים בה אנחנו חיים אם בחרנו לפשפש.
מה הטבע של התינוק? כי להתרגל לחיתול ולהיגמל ממנו בשלב מאוחר יותר זה מאד בטבע שלו, עובדה שכל כך הרבה תינוקות עושים את זה בטבעיות. אבל מה הטבע שלו בלי החיתול?
עכשיו אני אספר שכנראה פתרתי את שאלת ה-9 חודשים. למה תינוק מסמן כל כך יפה בחצי שנה הראשונה ואחר כך עד שנה וחצי מגיעה תקופה שכולם מכנים אותה "תקופת הסרבנות" או כמו שקרן ציינה לפניי :
זה באמת כנראה איזה קטע התפתחותי הגיל 9-10 חודשים הזה. .
אז אמרנו כבר הרבה פעמים שכשהם פיצים יש סימנים ויש תקשורת. חלק גדול מהסימנים הם
לא סימנים לנו ההורים אלא סימנים שאנחנו בעצמנו מבינים אותם. אם תקראו את הקטעים הראשונים שכתבתי בבלוג הזה תראו שהבנתי בעצמי ששחר מתפתל כי לוחץ לו בבטן בלי שהוא יכוון את זה אליי. אחר כך מתפתחת תקשורת שנעלמת קצת בהמשך. למה? מה קורה בהמשך?
אם תסתכלו שניה על הזמנים שזה קורה (אני גידלתי "רק" שני תינוקות עם תקשורת כזאת אבל ראיתי ושמעתי על לא מעט מפושפשים בחיי) אז בחודשים הראשונים, כשהתינוק תלוי לחלוטין במטפל שלו יש יופי של תקשורת. הוא מסמן (לא תמיד בכוונה, כמו שטענתי) ונמצא בשיחה מושלמת עם המטפל שלו לגבי מתי ואיך להתפשפש.
אחר כך מגיע מצב של הרבה פספוסים שהם תלויים בלחץ על הבטן בזחילה ולא לסימנים או תקשורת.
אז מגיע מצב שהתינוק קצת יותר עצמאי. הוא זוחל על 6, מכניס בעצמו אוכל לפה ומזהה יותר מה קורה מסביב. למעשה הוא גם יכול כבר להתפשפש לבד ולזוז ממקום האירוע. זה לא שהוא מפגין עצמאות, הוא עצמאי ולא צריך את המטפל שלו בשביל להתפנות, זה כל הענין. הוא היה צריך את המטפל שלו כשהוא לא יכל לזוז לבד, עכשיו הוא כבר מסתדר.
מה שנראה לי זה ששחר לא דורש עצמאות, הוא פשוט לא צריך את התקשורת הזאת יותר (זו אני זו שצריכה אותה).
מה שהוא רוצה עכשיו זה להיות חופשי. ללכת לבד למקומות המועדפים בבית לקקי או פיפי (שזה המעבר בין המטבח לחדר השירות או על הספת פוטון בסלון) ואחרי זה לחזור לעיסוקיו.
התקופה הזאת נמשכת עד גיל שנה וכמה חודשים כי אז הם כבר מבטאים במילים ומנהלים איתנו דיאלוג שמובן לנו.
זהו. כמה פשוט, כמה ברור. לי נפל האסימון הזה כבר לפני כמה זמן ורק היום הזדמן לי סופסוף להעלות אותו על הכתב.
עכשיו השאלה החשובה: מה עושים עם זה?
אז אני "משחררת" אותו באמבטיה או בחוץ. הוא מבין כמובן שזה זמן טוב לפשפוש מה שמראה שכן יש ביננו רסיסי הבנה רק שלא הייתי מצפה ממנו שיאמר לי בעצמו. הוא באמת עסוק עכשיו בלהכיר את העולם בעזרת יכולות מוטוריות טובות יותר ואין לו זמן להודיע לי כל הזמן מה הוא צריך.
ללמוד לומר לי עכשיו לפני זה שהוא רוצה להתפשפש כבר משהו בפני עצמו. אם עד עכשיו הוא שלח לי מסר טלפטי או סימן עכשיו הוא צריך ללמוד לתקשר בשפה כי אני מלמדת אותו או מבקשת ממנו, כי אני צריכה את זה (אני ומי שרוצה את הבית נקי) זה כבר לא קשור למה שחר צריך (כי הוא הרי עצמאי).
תעירו לי אם אתם לא מסכימים על זה או על חלק מזה. אני אשמח לפתח ולחשוב על הרעיון הזה.
לסיכום אני רק אספר שמחוץ לבית, בטבע כמו הגינה הציבורית (כמה אירוני
) הוא חסר חלק תחתון. האמהות מציינות שהוא ממש גאון. אני מבטיחה לקהל שאם הוא יעשה קקי אנקה את זה עם השקיקקי או איך שקוראים לזה (השקיות לכלבים).
נכון לימים אלה הפרפורמר הזה עושה לעצמו פרסומת טובה.
בנתים, בזמן כתיבת שורות אלה שחר שלשל משהו שלשולי למדי בחיתול שלו, מה שמראה שעוד שן כנראה בדרך אלינו.
3 הפתעות ביום. זה המצב שלנו בימים האחרונים. מצב באמת טוב.
יחד עם זאת, שחר מחותל בחיתול בד כל היום. הוא לובש חיתול וחולצה כך שהורדת-הלבשת חיתול בשבילי היא כמו הורדת-הלבשת מכנסיים. בכל פעם שאני הולכת לשירותים ולפעמים גם כשאחד הילדים הולך אני לוקחת גם אותו, מורידה לו את החיתול ומניחה אותו עומד באמבטיה. עכשיו, כשהוא כבר עומד יציב ואפילו נעמד בעצמו כשאין לידו שום רהיט או חפץ הוא מסכים לעשות פיפי רק בעמידה.
אם יש לו קקי הוא יסכים לשבת על הישבנון אבל רק פיפי? מה פתאום על ישבנון. בעמידה ועם הרבה צחקוקים תוך כדי.
אם יש כה מעט פספוסים, למה בכל זאת לחתל?
קודם כל ציינתי שהחיתול נוח כמו או לפעמים אף יותר ממכנסים, מה שהופך את הפשפוש לפשוט.
דבר שני 3 פספוסים ביום אפילו אם רק שניים מהם במהלך היום ואחד בלילה זה עדין 14 שלוליות בשבוע במהלך היום שלא מעט מהן הן על הספות או הצעצועים של הילדים.
קמה פה בבית התמרמרות שאנחנו חיים במין סיר גדול של שחר והחלטתי לחתל אותו בנתים. כל זמן שמצב ההפתעות כמו שהוא כרגע, אני בסדר עם זה.
זוכרים את התינוקת האפריקאית בסרט "בייביז"? זוכרים איך אמא שלה מפשפשת אותה בתחילת הסרט? אח"כ היא מנגבת את הטוסיק של התינוקת ברגל שלה ועם קלח תירס מנקה את הרגל. משהו בי אומר "רגע, זה נראה טבעי, לא לרוץ לשירותים ולעשות "פשששש" " רק שאז משהו אחר בי שואל: "רגע, מה זה טבעי בכלל? אם אנחנו זה הטבע אז כל מה שאנחנו עושים זה טבעי, לא?" והתשובה לכך כנראה חיובית.
אם הטבע האנושי שלנו הוא להשתפר ולהמציא המצאות לנוחיותנו אז גם חיתולים זה טבעי לא? זו המצאה מאד יעילה לחיים מודרנים ובאותה מידה גם להחליט בעולם מודרני לא לחתל אלא לרוץ לשירותים ולעשות "פששש" זו החלטה טבעית. היא הכי נוחה בצורת החיים בה אנחנו חיים אם בחרנו לפשפש.
מה הטבע של התינוק? כי להתרגל לחיתול ולהיגמל ממנו בשלב מאוחר יותר זה מאד בטבע שלו, עובדה שכל כך הרבה תינוקות עושים את זה בטבעיות. אבל מה הטבע שלו בלי החיתול?
עכשיו אני אספר שכנראה פתרתי את שאלת ה-9 חודשים. למה תינוק מסמן כל כך יפה בחצי שנה הראשונה ואחר כך עד שנה וחצי מגיעה תקופה שכולם מכנים אותה "תקופת הסרבנות" או כמו שקרן ציינה לפניי : [u]זה באמת כנראה איזה קטע התפתחותי הגיל 9-10 חודשים הזה.[/u] .
אז אמרנו כבר הרבה פעמים שכשהם פיצים יש סימנים ויש תקשורת. חלק גדול מהסימנים הם [b]לא[/b] סימנים לנו ההורים אלא סימנים שאנחנו בעצמנו מבינים אותם. אם תקראו את הקטעים הראשונים שכתבתי בבלוג הזה תראו שהבנתי בעצמי ששחר מתפתל כי לוחץ לו בבטן בלי שהוא יכוון את זה אליי. אחר כך מתפתחת תקשורת שנעלמת קצת בהמשך. למה? מה קורה בהמשך?
אם תסתכלו שניה על הזמנים שזה קורה (אני גידלתי "רק" שני תינוקות עם תקשורת כזאת אבל ראיתי ושמעתי על לא מעט מפושפשים בחיי) אז בחודשים הראשונים, כשהתינוק תלוי לחלוטין במטפל שלו יש יופי של תקשורת. הוא מסמן (לא תמיד בכוונה, כמו שטענתי) ונמצא בשיחה מושלמת עם המטפל שלו לגבי מתי ואיך להתפשפש.
אחר כך מגיע מצב של הרבה פספוסים שהם תלויים בלחץ על הבטן בזחילה ולא לסימנים או תקשורת.
אז מגיע מצב שהתינוק קצת יותר עצמאי. הוא זוחל על 6, מכניס בעצמו אוכל לפה ומזהה יותר מה קורה מסביב. למעשה הוא גם יכול כבר להתפשפש לבד ולזוז ממקום האירוע. זה לא שהוא מפגין עצמאות, הוא עצמאי ולא צריך את המטפל שלו בשביל להתפנות, זה כל הענין. הוא היה צריך את המטפל שלו כשהוא לא יכל לזוז לבד, עכשיו הוא כבר מסתדר.
מה שנראה לי זה ששחר לא דורש עצמאות, הוא פשוט לא צריך את התקשורת הזאת יותר (זו אני זו שצריכה אותה).
מה שהוא רוצה עכשיו זה להיות חופשי. ללכת לבד למקומות המועדפים בבית לקקי או פיפי (שזה המעבר בין המטבח לחדר השירות או על הספת פוטון בסלון) ואחרי זה לחזור לעיסוקיו.
התקופה הזאת נמשכת עד גיל שנה וכמה חודשים כי אז הם כבר מבטאים במילים ומנהלים איתנו דיאלוג שמובן לנו.
זהו. כמה פשוט, כמה ברור. לי נפל האסימון הזה כבר לפני כמה זמן ורק היום הזדמן לי סופסוף להעלות אותו על הכתב.
עכשיו השאלה החשובה: מה עושים עם זה?
אז אני "משחררת" אותו באמבטיה או בחוץ. הוא מבין כמובן שזה זמן טוב לפשפוש מה שמראה שכן יש ביננו רסיסי הבנה רק שלא הייתי מצפה ממנו שיאמר לי בעצמו. הוא באמת עסוק עכשיו בלהכיר את העולם בעזרת יכולות מוטוריות טובות יותר ואין לו זמן להודיע לי כל הזמן מה הוא צריך.
ללמוד לומר לי עכשיו לפני זה שהוא רוצה להתפשפש כבר משהו בפני עצמו. אם עד עכשיו הוא שלח לי מסר טלפטי או סימן עכשיו הוא צריך ללמוד לתקשר בשפה כי אני מלמדת אותו או מבקשת ממנו, כי אני צריכה את זה (אני ומי שרוצה את הבית נקי) זה כבר לא קשור למה שחר צריך (כי הוא הרי עצמאי).
תעירו לי אם אתם לא מסכימים על זה או על חלק מזה. אני אשמח לפתח ולחשוב על הרעיון הזה.
לסיכום אני רק אספר שמחוץ לבית, בטבע כמו הגינה הציבורית (כמה אירוני :-) ) הוא חסר חלק תחתון. האמהות מציינות שהוא ממש גאון. אני מבטיחה לקהל שאם הוא יעשה קקי אנקה את זה עם השקיקקי או איך שקוראים לזה (השקיות לכלבים).
נכון לימים אלה הפרפורמר הזה עושה לעצמו פרסומת טובה.
בנתים, בזמן כתיבת שורות אלה שחר שלשל משהו שלשולי למדי בחיתול שלו, מה שמראה שעוד שן כנראה בדרך אלינו.