הי יוטי
אני כותבת לך כאן כי הדף שלי הפסיק להיות אנונמי (לגמרה באחריותי ובחוסר הבנתי כלומר באשמתי) ואני חייבת לכתוב
אצטרך לחשוב איך להעביר את הדף למקום אחר או לשנות שם, אם יש לך טיפ אשמח אם תגידי לי
בכל מקרה רציתי לספר על הסיוט (פיזי..לא חלום) שהיה לי היום
אחותי יצאה ונאלצתי להשאר בבית עם אבא שלי, אמא שלי ובן אחותי
אחותי ביקשה שאהיה המבוגרת האחראית ובערך 10 דקות אחרי שהיא יצאה הוא (5.5 חודשים) התעורר בזעקות ודמעות קורעות לב
הרמתי אותו ואיכשהו הוא נרגע
אמא שלי שחייבת להוכיח שהיא יודעת מה היא עושה הכינהלו אמבטיה
עד שהרגעתי אותו ועד שהפשטתי אותו המים כבר לא היו בטמפרטורה..והצורך לפתור את הבעיה כבר הכניס אותנו לסטרס (בכל זאת אמא שלי דור שני של ניצולי שואה) לשפוך את המים להוסיף מים וכל מיני שאלות מאוד הרות גורל.
באמבטיה אבא שלי נבהל לרגע כי הפה שלו היה בתוך המים, מה שגרם לי להבין שאין לי שום נסיון באמבטיות לתינוקות. ופתאום זה מאוד מאוד הלחיץ אותי. החלטתי שאני לא מרטיבה לו את הראש והפנים כי לא הראו לי אף פעם איך לעשות את זה. אמא שלי החליטה שחייבים לרחוץ לו את הפנים בלי שום כבוד למצוקה שלי ולזה שאחותי אמרה שאני זו שאחראית על התינוק ושאסור לי ללכת עד שאחותי חוזרת. אמא של התחילה לשטוף לו את הפנים ואני כמעט התמוטטתי. ניסתי להשאר רגועה בשביל התינוק וביקשתי מאבא שלי שיוציא את אמא שלי מהחדר. אמא שלי כמובן נעלבה עד עמקי נשמתה על כך שלא סומכים עליה ותכלס היא צודקת במה שהיא רצתה לעשות, בסהכ לשטוף לתינוק את הפנים והשיער. בנתיים הלבשתי אותו ואבא שלי שיחק איתו. ואז אבא שלי דחף לו בקבוק כשהוא יושב על הכסא וקשור (כסא תינוקות) זה כבר מאוד הלחיץ אותי שאם הוא ישתנק לא נוכל להרים אותו ולהרגיע אותו. ובכלל התינוק נשך את הפיה והשתולל עם הבקבוק ואני שוב הייתי בסטרס מאוד מאוד גדול. אבא שלי דווקא היה רוגע ואחלה ואני לא יכולתי לנשום. ואז אמא שלי שוב נתנה איזו הערה ושוב עניתי שזה לא קשור אליה או משהו כזה ואז היא אמרה שרע לה והתחילה לבכות. ניסתי להסביר שאני זו שעברה טראומה ואני צריכה זמן ואי אפשר לקבוע לי איך להרגיש אבל היא רק בכתה ובכתה ואבא שלי התעצבן שאני חוזרת על עצמי כמו תקליט שבור.
סיוט!..בטח הבנת מי אני ואת מאוד מאוד מוזמנת לכתוב לי בדף שלי
תודה נשמה
תודה שאת כאן איתי שותפה לחוויה הכ"כ עצובה הזו