על ידי הגבירה_בחום* » 08 אוגוסט 2008, 19:47
האם השחרור בתרגול והמדיטציה אמורה לספק את קפיצת הדרך לכוון ההארה??או שיש פה הרבה קריאה של חומר רוחני שניתן לקרוא אותו ללא קשר לתרגול ? (יודעת את ההקשר: נפש בריאה בגוף בריא)
ואו מותק, איזה שאלה הכנסת בנונשלנט (-:
העניין באופן כללי ביוגה הוא שהיא מתעסקת ושואפת להשפיע על מצבים שמעבר למילים. כלומר, אפשר למלל אותם, אפשר לקרוא עליהם תילי תילים של חומר, אבל להבין אותם באמת אפשר רק בתחושה, ואת הרבדים והתחושות העמוקים והמעודנים לוקח הרבה מאוד זמן להרגיש בעקבות תרגול ארוך (לפחות לרובנו הגדול) ועם ההתקדמות בתרגול יש כל הזמן הליכה מהגס אל המעודן. אז הגס ביותר והקל ביותר לתפיסה ולחישה הוא הגוף, ולכן מתחילים ממנו והוא המערכת הראשונה שמתחילים להתחולל בה שינויים לאט לאט מתחילים לבוא במגע עם תחושות אנרגטיות מעודנות יותר וכל החוויה הפיסית אנרגטית משתנה. והדבר המדהים הוא שההליכה הזאת פנימה לא נפסקת. מה שלפני שנה נראה לך פנימי ומעודן אחרי שנה הופך להיות חיצוני וגס ביחס לתחושות המעודנות והפנימיות יותר שנחשפות.
הקטע עם היוגה הוא שהיא גם המטרה וגם הדרך להגיע אליה.
ההארה היא המטרה היחידה שעומדת בבסיס היוגה הקלאסית. ההארה היא היא השחרור. שחרור ממה? מכל מה שכובל אותנו ומפריד אותנו מההוויה הפנימית האמיתית שלנו. היא היוגה (יוגה = איחוד) להיות במצב שבו היוגה מתרחשת, זה אומר להיות מאוחד עם אותה הוויה, או מודעות טהורה שנמצאת בכל דבר וגם בתוכנו. בסופו של דבר מה שהיוגה, כדרך באה ללמד היא את היכולת להיות במדיטציה כדי להגיע לשם.
מכיוון שלהיות במדיטציה אמיתית זה אולי הדבר הקשה ביותר לעשות, מכיוון שהתודעה שלנו כ"כ אפופה כל הזמן בזיליוניי פילטרים בדמות המחשבות שלנו, הרגשות שלנו, הדעות שלנו, החינוך שלנו, האגו שלנו, הגוף שלנו וכ', מנסה האספקט הפיסי של היוגה קודם כל לטהר ולנקות את הרובד הזה של הקיום, להזרים בו אנרגיה, לעורר אותה, לנקות אותה, לבוא איתה במגע ואז להתחיל לשלוט בה. שזו למעשה המשמעות של פראניאמה. (פראנה
אנרגיית החיים, יאמה
שליטה. או לחלופין פראנה אנרגיית החיים + איאמה
התרחבות). בתירגול היוגה מה שאנחנו באמת רוצים לעשות הוא לשלוט בפראנה על כל סוגיה ולהביא להתרחבות המימד האנרגטי בגוף. כשאלה מתחילים להיות בשליטה, גם היכולת לשלוט במחשבות ובכל גלי התודעה משתפרת, המדיטציות הופכות עמוקות יותר פנימיות יותר והמתרגל נחשף יותר ויותר ולאורך זמן ארוך יותר לחלקים פנימיים יותר יותר בתוכו. בסופו של דבר מצב של הארה הוא היכולת לזכך כ"כ את התודעה, ממש לנקות כל שביב של רושם ממנה שמה שמשתקף בה הוא החלק הפנימי ביותר בקיום שלנו: הנשמה/ פורושה/ האני האמיתי/ מודעות טהורה/ אור פנימי/ הוויה/ אלוהים, לא חשוב איך תקראי לזה.
עכשיו, אני יכולה לקרוא על זה, ולכתוב על זה המון, אבל באמת באמת להבין את זה, אפשר רק בחוויה. עם החלקים העמוקים והמעודנים באמת שלנו, לרובנו (גם למתרגלים הוותיקים) אין יכולת באמת להבין, מה לעשות זה לוקח זמן, אבל עם התירגול, מתחילים להרגיש שברירים של תחושות, מערבולות פנימיות, צלילים פנימיים, סגירות ופתיחות פנימיות שמחזקות את האמונה שאנחנו על השביל הנכון.
מקווה שלא בלבלתי יותר מלהבהיר @}
[u]האם השחרור בתרגול והמדיטציה אמורה לספק את קפיצת הדרך לכוון ההארה??או שיש פה הרבה קריאה של חומר רוחני שניתן לקרוא אותו ללא קשר לתרגול ? (יודעת את ההקשר: נפש בריאה בגוף בריא)[/u]
ואו מותק, איזה שאלה הכנסת בנונשלנט (-:
העניין באופן כללי ביוגה הוא שהיא מתעסקת ושואפת להשפיע על מצבים שמעבר למילים. כלומר, אפשר למלל אותם, אפשר לקרוא עליהם תילי תילים של חומר, אבל להבין אותם באמת אפשר רק בתחושה, ואת הרבדים והתחושות העמוקים והמעודנים לוקח הרבה מאוד זמן להרגיש בעקבות תרגול ארוך (לפחות לרובנו הגדול) ועם ההתקדמות בתרגול יש כל הזמן הליכה מהגס אל המעודן. אז הגס ביותר והקל ביותר לתפיסה ולחישה הוא הגוף, ולכן מתחילים ממנו והוא המערכת הראשונה שמתחילים להתחולל בה שינויים לאט לאט מתחילים לבוא במגע עם תחושות אנרגטיות מעודנות יותר וכל החוויה הפיסית אנרגטית משתנה. והדבר המדהים הוא שההליכה הזאת פנימה לא נפסקת. מה שלפני שנה נראה לך פנימי ומעודן אחרי שנה הופך להיות חיצוני וגס ביחס לתחושות המעודנות והפנימיות יותר שנחשפות.
הקטע עם היוגה הוא שהיא גם המטרה וגם הדרך להגיע אליה.
ההארה היא המטרה היחידה שעומדת בבסיס היוגה הקלאסית. ההארה היא היא השחרור. שחרור ממה? מכל מה שכובל אותנו ומפריד אותנו מההוויה הפנימית האמיתית שלנו. היא היוגה (יוגה = איחוד) להיות במצב שבו היוגה מתרחשת, זה אומר להיות מאוחד עם אותה הוויה, או מודעות טהורה שנמצאת בכל דבר וגם בתוכנו. בסופו של דבר מה שהיוגה, כדרך באה ללמד היא את היכולת להיות במדיטציה כדי להגיע לשם.
מכיוון שלהיות במדיטציה אמיתית זה אולי הדבר הקשה ביותר לעשות, מכיוון שהתודעה שלנו כ"כ אפופה כל הזמן בזיליוניי פילטרים בדמות המחשבות שלנו, הרגשות שלנו, הדעות שלנו, החינוך שלנו, האגו שלנו, הגוף שלנו וכ', מנסה האספקט הפיסי של היוגה קודם כל לטהר ולנקות את הרובד הזה של הקיום, להזרים בו אנרגיה, לעורר אותה, לנקות אותה, לבוא איתה במגע ואז להתחיל לשלוט בה. שזו למעשה המשמעות של פראניאמה. (פראנה [h=4] אנרגיית החיים, יאמה [/h] שליטה. או לחלופין פראנה [h=4] אנרגיית החיים + איאמה [/h] התרחבות). בתירגול היוגה מה שאנחנו באמת רוצים לעשות הוא לשלוט בפראנה על כל סוגיה ולהביא להתרחבות המימד האנרגטי בגוף. כשאלה מתחילים להיות בשליטה, גם היכולת לשלוט במחשבות ובכל גלי התודעה משתפרת, המדיטציות הופכות עמוקות יותר פנימיות יותר והמתרגל נחשף יותר ויותר ולאורך זמן ארוך יותר לחלקים פנימיים יותר יותר בתוכו. בסופו של דבר מצב של הארה הוא היכולת לזכך כ"כ את התודעה, ממש לנקות כל שביב של רושם ממנה שמה שמשתקף בה הוא החלק הפנימי ביותר בקיום שלנו: הנשמה/ פורושה/ האני האמיתי/ מודעות טהורה/ אור פנימי/ הוויה/ אלוהים, לא חשוב איך תקראי לזה.
עכשיו, אני יכולה לקרוא על זה, ולכתוב על זה המון, אבל באמת באמת להבין את זה, אפשר רק בחוויה. עם החלקים העמוקים והמעודנים באמת שלנו, לרובנו (גם למתרגלים הוותיקים) אין יכולת באמת להבין, מה לעשות זה לוקח זמן, אבל עם התירגול, מתחילים להרגיש שברירים של תחושות, מערבולות פנימיות, צלילים פנימיים, סגירות ופתיחות פנימיות שמחזקות את האמונה שאנחנו על השביל הנכון.
מקווה שלא בלבלתי יותר מלהבהיר @}