על ידי שרה_ק* » 09 מאי 2005, 03:43
בהיותי בת 13, במחנה הקיץ הילדות והמדריכה אהבו מאד להציק לי. לא ידעתי להתלבש, וכל הבגדים שלי היו צבעוניים בצורה מחרידה. עם כל הנסיונות שלי להתלבש יפה לא הלך לי והכל היה נראה ומוזר ומצחיק. אף אחד לא טרח ללמד אותי להתלבש. ואמא שלי היתה הבנאדם האחרון שיכל לעזור לי בנושא. השיער שלי היה פרוע ומקורזל שהתפרע לכל הכיוונים כמו פיאה של ליצן. כמו להוסיף שמן למדורה, המשקפיים שלי היו ענקיות ובלי טעם. ועוד משהו, לא ידעתי טוב אנגלית, הייתי מדברת באנגלית עילגת, מגומגמת והיגוי גרוע, בגלל החירשות שלי. (היגרתי לארה"ב בגיל 11)
הבנות הלכו לשחות בבריכה. בגלל שזה היה בערב כולן היו צריכות להסתדר בזוגות. אף אחת לא רצתה להיות בת הזוג שלי. אז המדריכה שלי צירפה אותי לזוג בנות שמחו בקול ואמרו לה שהן לא רוצות שאתעלק עליהן. אמרתי למדריכה תעזבי, אני לא רוצה להיות גלגל שלישי! אז היא תוקעת לי מבט רושף: את מצטרפת אליהן או שאת לא שוחה!
כולן נכנסו למים. ה'שותפות' שלי התעלמו ממני לחלוטין. הן מפטפטות ביניהן במים הרדודים. (בתקווה שאשתעמם ואצא מהבריכה?) כאשר זה לא עזר, הן התחילו לשחות במהירות בשחיית חתירה (ואני ידעתי לשחות רק לאט בשחית חזה) אני מנסה להשיג אותן, כי אוי ואבוי אם אתפס בלי השותפות! אני מצליחה איכשהו להזדנב אחריהן. ואז הן נעצרות. שתיהן תוקעות בי מבט ופורצות בצחוק. הן צוחקות וצוחקות. אני לא יודעת למה הן צוחקות. מה כל כך מצחיק פה? אני שואלת, מה למה אתן צוחקות? והן צוחקות עוד יותר, ממש צחוק פרוע. אחרי כמה רגעים אני מסתכלת על עצמי ולחרדתי הרבה אני מוצאת שהבגד ים שהיה קשור אלי בשרוך נפתח בצוואר והחלק הקדמי נשר מה שגילה אותי חשופת חזה לגמרי! מזועזעת לחלוטין, אני תופסת בחלק העליון של הבגד ים ואיכשהו מכסה על החזה. אני לא יכולה לקשור בחזרה את השרוך מאחורי צווארי בהיותי במים כאשר אני זקוקה לידי לשכשך כל הזמן כדי לצוף. אז אני אומרת להן, אני צריכה לצאת מהמים כדי לקשור את זה!
שתיהן אומרות לי ברשעות: לא! אסור לך לצאת מהמים בליעדינו! אסור לך לשחות לבד! אני עונה: אבל אני חייבת לקשור את זה! והן אומרות, לאאאאא את לא יוצאת מהמים! החלטתי להתעלם מהן, אני שוחה לשפת הבריכה כמה שאפשר ביד אחת ובשניה להדק את הבגד ים לחזה. הן שוחות מייד אחרי. איך שאני מתחילה לטפס החוצה, הן מושכות אותי ברגליים ומפילות אותי למים! אני מנסה להתעלם מהן ולצאת. שוב הן תופסות אותי ברגלי. הדמעות טשטשו לי את העיניים. אני אומרת להן בקול רוטט תקשיבו למה אתן עושות לי את זה? ושתיהן צועקות אסור לך לצאת מהמים אסור לך לצאת מהמים אסור לך לצאת מהמים! בסוף לא היתה לי ברירה, ואז בעטתי בהן בחוזקה שיניחו לי כבר! ואז שתיהן צועקות בתרועות נצחון: נספר למדריכה שבעטת בנו! נספר למדריכה שבעטת בנו! נספר למדריכה שהרבצת לנו!!
באותו הערב כשחזרנו לחדר אחרי הבריכה והתלבשתי שכחתי מהסיפור. הבנות דיברו בניהן וצחקו. ואז אחת מהן שהיתה בין 'המנהיגות' שלהן קוראת לי באצבע: שרה שרהההה בואי אלי! היא מחייכת אלי בחיוך מתוק. ואז אני שואלת מה? והיא שוב אומרת, בואי הנה! היתה לי ברירה? אז באתי אליה. היא יושבת על המיטה שלה מוקפת בחברות. כולן מחייכות בציפיה. היא שואלת אותי: תספרי לי מה קרה בבריכה? אני אומרת לה: לא סיפרו לך? היא אומרת בבקשה בבקשה בבקשה תספריייי לייייי! אני שמחה על הפגנת הידידיותיות הפתאומית אז אני אומרת טוב אז אני יספר לך. וסיפרתי וכאשר הגעתי לקטע: "והן צחקו עלי.." אז היא שואלת: על מההה? אז אמרתי: והבגד ים נפל וגילה את... והפסקתי. ראיתי שהבנות מצחקקות. חשתי שמשהו פה מאד לא בסדר. ואז היא שואלת אותי שוב: והבגד ים גילה את מהההה? שאלתי אותה: את לא תספרי למדריכה? היא אומרת: לא. אני לא אספר למדריכה. אני שואלת: את מבטיחה? היא אומרת: מבטיחחההההה! נו כבר תגידי מה ראו לך? אז אמרתי בקול קטן קטן כמעט לא נשמע: ראו לי את הציצי! והיא צועקת: מהההה? תגידי יותר בקול!! אמרתי: ציצי! ואז כולן כולן פרצו בצחוק והיא אומרת לי: אספר למדריכהההה אספר למדריכההה שראו לך את הציייצייייי אספר למדריכה אספר למדריכה!!
הדמעות סימאו את עיני ואמרתי: לאאאא.. אבל הבטחת לי שלא תספרי! והיא צועקת: אספר למדריכה אספר למדריכה.!! כולן ממשיכות לצחוק: ראו לה את הציייצייי ראו לה את הציייצייייי! בחוסר אונים מוחלט צעקתי עליה: FUCK YOU!!!
ואז היא עטה על זה כמוצאת שלל: אוהווווו!!! אמרת לי את זה! אספר למדריכה שניבלת את פיך!! אספר למדריכההההה!
מיותר לספר שלמחרת המדריכה הענישה אותי באכזריות: שמה אותי במרפסת וכולם כולם ראו אותי עומדת שם כמה שעות בשמש. הבנות צחקו ואמרו: מגיע לך!!! מגיע לך!! וכמה ניגשו אלי למרפסת ודחפו אותי. איזה יופי שרואים אותך בוכה! תבכייי!! תיבכייי בווו הווהוו איזה בכיינית! איזו תינוקת! איזו בכיינית! תיבכייי תיבכככייי!
המדריכה היתה צריכה ללכת למשרד. הייתי צריכה להתלוות אליה. היא דרשה ממני לשבת על הכיסא. מצאתי ספר קריאה. כאשר לקחתי אותו לקרוא, היא חטפה אותו ממני. כדי שאהיה בעונש! ביאושי בשיעמום הנורא לקחתי מטאטא והתחלתי לטאטאות את רצפת המשרד כדי שיהיה לי משהו לעשות. המדריכה מצחקקת על הרעיון היצירתי שלי, וחוטפת לי את המטאטא ואומרת לי ברשעות: לא! את בעונש! את תשבי ולא תעשי כלום!
כאשר היתה ארוחת צהריים וכולן ישבו לאכול בחדר האוכל, מובן שהיה אסור להן לדבר איתי. והבנות שיתפו פעולה בשמחה ולא דיברו איתי מילה. ליד הצלחת שלי באופן מסתורי נעלם הסכו"ם ולא יכלתי לאכול את מה שהיה בצלחת. כאשר ניסיתי לפנות למדריכה לספר שאין לי סכו"ם היא התעלמה ממני לחלוטין, שהרי אני בעונש ואסור לי לדבר. כאשר ניסיתי לקום מהשולחן כדי לבקש מהאחראית להגשת האוכל, הבנות שישבו לידי תפסו אותי בחוזקה ולא נתנו לי לקום וצעקו למדריכה ש'שרה מנסה לברוח' המדריכה צעקה עלי לפני כולם: אסור לך לקום!! וניצלתי את ההזדמנות להגיד שאין לי סכו"ם.. ואז בת אחת זורקת אלי כפית מלוכלכת שהיא אכלה ממנה. בעלבון השלכתי את הכפית לרצפה.. ואז המדריכה צעקה עלי: תתביישי לך, זאת התודה רבה שלך? היא מביאה לך כפית ואת זורקת את זה לרצפה?!
הסאה הודגשה, ואז נאבקתי לעזוב את השולחן. הבנות נאבקו איתי ואז נלחמתי במכות בבעיטות ובנשיכות כדי שיניחו לי. רק אז יכלתי לגשת לאחראית ולבקש ממנה סכו"ם. כאשר חזרתי לשולחן, הכוס המיץ שלי נעלמה באופן מסתורי.
באותו הערב היתה תוכנית של הצגה. מובן שבאותו היום היה לי אסור להכנס פנימה לאולם. הייתי צריכה לשבת בחוץ. ישבתי בחוץ ומיררתי בבכי מר במשך שעות רצופות. ההצגה התמשכה 3 שעות. באותו הלילה לעיני הבנות שהסתכלו עלי בבוז, המדריכה, ניסתה לשלוח אותי לישון מוקדם לפני כולן ואמרה לי: שרה, לכי לישון ומייד!. אז הסאה באמת הוגדשה. התחלתי לצרוח ולבכות כמו מטורפת: תניחי לי כבר? מה כבר עשיתי? את לא מוכנה להאמין לי שהציקו לי לפני שנכשלתי בלהגיד את המילה 'הזאת'? כמה את כבר מענישה אותי?!
כל נסיון שלה לגרור אותי למיטה בכוח התקבל בהדיפות. בסוף המדריכה התייאשה.
זה היה הקיץ ההכי נורא בחיים שלי. לא חזרתי יותר למחנה הקיץ הזה!
בהיותי בת 13, במחנה הקיץ הילדות והמדריכה אהבו מאד להציק לי. לא ידעתי להתלבש, וכל הבגדים שלי היו צבעוניים בצורה מחרידה. עם כל הנסיונות שלי להתלבש יפה לא הלך לי והכל היה נראה ומוזר ומצחיק. אף אחד לא טרח ללמד אותי להתלבש. ואמא שלי היתה הבנאדם האחרון שיכל לעזור לי בנושא. השיער שלי היה פרוע ומקורזל שהתפרע לכל הכיוונים כמו פיאה של ליצן. כמו להוסיף שמן למדורה, המשקפיים שלי היו ענקיות ובלי טעם. ועוד משהו, לא ידעתי טוב אנגלית, הייתי מדברת באנגלית עילגת, מגומגמת והיגוי גרוע, בגלל החירשות שלי. (היגרתי לארה"ב בגיל 11)
הבנות הלכו לשחות בבריכה. בגלל שזה היה בערב כולן היו צריכות להסתדר בזוגות. אף אחת לא רצתה להיות בת הזוג שלי. אז המדריכה שלי צירפה אותי לזוג בנות שמחו בקול ואמרו לה שהן לא רוצות שאתעלק עליהן. אמרתי למדריכה תעזבי, אני לא רוצה להיות גלגל שלישי! אז היא תוקעת לי מבט רושף: את מצטרפת אליהן או שאת לא שוחה!
כולן נכנסו למים. ה'שותפות' שלי התעלמו ממני לחלוטין. הן מפטפטות ביניהן במים הרדודים. (בתקווה שאשתעמם ואצא מהבריכה?) כאשר זה לא עזר, הן התחילו לשחות במהירות בשחיית חתירה (ואני ידעתי לשחות רק לאט בשחית חזה) אני מנסה להשיג אותן, כי אוי ואבוי אם אתפס בלי השותפות! אני מצליחה איכשהו להזדנב אחריהן. ואז הן נעצרות. שתיהן תוקעות בי מבט ופורצות בצחוק. הן צוחקות וצוחקות. אני לא יודעת למה הן צוחקות. מה כל כך מצחיק פה? אני שואלת, מה למה אתן צוחקות? והן צוחקות עוד יותר, ממש צחוק פרוע. אחרי כמה רגעים אני מסתכלת על עצמי ולחרדתי הרבה אני מוצאת שהבגד ים שהיה קשור אלי בשרוך נפתח בצוואר והחלק הקדמי נשר מה שגילה אותי חשופת חזה לגמרי! מזועזעת לחלוטין, אני תופסת בחלק העליון של הבגד ים ואיכשהו מכסה על החזה. אני לא יכולה לקשור בחזרה את השרוך מאחורי צווארי בהיותי במים כאשר אני זקוקה לידי לשכשך כל הזמן כדי לצוף. אז אני אומרת להן, אני צריכה לצאת מהמים כדי לקשור את זה!
שתיהן אומרות לי ברשעות: לא! אסור לך לצאת מהמים בליעדינו! אסור לך לשחות לבד! אני עונה: אבל אני חייבת לקשור את זה! והן אומרות, לאאאאא את לא יוצאת מהמים! החלטתי להתעלם מהן, אני שוחה לשפת הבריכה כמה שאפשר ביד אחת ובשניה להדק את הבגד ים לחזה. הן שוחות מייד אחרי. איך שאני מתחילה לטפס החוצה, הן מושכות אותי ברגליים ומפילות אותי למים! אני מנסה להתעלם מהן ולצאת. שוב הן תופסות אותי ברגלי. הדמעות טשטשו לי את העיניים. אני אומרת להן בקול רוטט תקשיבו למה אתן עושות לי את זה? ושתיהן צועקות אסור לך לצאת מהמים אסור לך לצאת מהמים אסור לך לצאת מהמים! בסוף לא היתה לי ברירה, ואז בעטתי בהן בחוזקה שיניחו לי כבר! ואז שתיהן צועקות בתרועות נצחון: נספר למדריכה שבעטת בנו! נספר למדריכה שבעטת בנו! נספר למדריכה שהרבצת לנו!!
באותו הערב כשחזרנו לחדר אחרי הבריכה והתלבשתי שכחתי מהסיפור. הבנות דיברו בניהן וצחקו. ואז אחת מהן שהיתה בין 'המנהיגות' שלהן קוראת לי באצבע: שרה שרהההה בואי אלי! היא מחייכת אלי בחיוך מתוק. ואז אני שואלת מה? והיא שוב אומרת, בואי הנה! היתה לי ברירה? אז באתי אליה. היא יושבת על המיטה שלה מוקפת בחברות. כולן מחייכות בציפיה. היא שואלת אותי: תספרי לי מה קרה בבריכה? אני אומרת לה: לא סיפרו לך? היא אומרת בבקשה בבקשה בבקשה תספריייי לייייי! אני שמחה על הפגנת הידידיותיות הפתאומית אז אני אומרת טוב אז אני יספר לך. וסיפרתי וכאשר הגעתי לקטע: "והן צחקו עלי.." אז היא שואלת: על מההה? אז אמרתי: והבגד ים נפל וגילה את... והפסקתי. ראיתי שהבנות מצחקקות. חשתי שמשהו פה מאד לא בסדר. ואז היא שואלת אותי שוב: והבגד ים גילה את מהההה? שאלתי אותה: את לא תספרי למדריכה? היא אומרת: לא. אני לא אספר למדריכה. אני שואלת: את מבטיחה? היא אומרת: מבטיחחההההה! נו כבר תגידי מה ראו לך? אז אמרתי בקול קטן קטן כמעט לא נשמע: ראו לי את הציצי! והיא צועקת: מהההה? תגידי יותר בקול!! אמרתי: ציצי! ואז כולן כולן פרצו בצחוק והיא אומרת לי: אספר למדריכהההה אספר למדריכההה שראו לך את הציייצייייי אספר למדריכה אספר למדריכה!!
הדמעות סימאו את עיני ואמרתי: לאאאא.. אבל הבטחת לי שלא תספרי! והיא צועקת: אספר למדריכה אספר למדריכה.!! כולן ממשיכות לצחוק: ראו לה את הציייצייי ראו לה את הציייצייייי! בחוסר אונים מוחלט צעקתי עליה: [b]FUCK YOU!!![/b]
ואז היא עטה על זה כמוצאת שלל: אוהווווו!!! אמרת לי את [b]זה![/b] אספר למדריכה שניבלת את פיך!! אספר למדריכההההה!
מיותר לספר שלמחרת המדריכה הענישה אותי באכזריות: שמה אותי במרפסת וכולם כולם ראו אותי עומדת שם כמה שעות בשמש. הבנות צחקו ואמרו: מגיע לך!!! מגיע לך!! וכמה ניגשו אלי למרפסת ודחפו אותי. איזה יופי שרואים אותך בוכה! תבכייי!! תיבכייי [u]בווו הווהוו[/u] איזה בכיינית! איזו תינוקת! איזו בכיינית! תיבכייי תיבכככייי!
המדריכה היתה צריכה ללכת למשרד. הייתי צריכה להתלוות אליה. היא דרשה ממני לשבת על הכיסא. מצאתי ספר קריאה. כאשר לקחתי אותו לקרוא, היא חטפה אותו ממני. כדי שאהיה בעונש! ביאושי בשיעמום הנורא לקחתי מטאטא והתחלתי לטאטאות את רצפת המשרד כדי שיהיה לי משהו לעשות. המדריכה מצחקקת על הרעיון היצירתי שלי, וחוטפת לי את המטאטא ואומרת לי ברשעות: לא! את בעונש! את תשבי ולא תעשי כלום!
כאשר היתה ארוחת צהריים וכולן ישבו לאכול בחדר האוכל, מובן שהיה אסור להן לדבר איתי. והבנות שיתפו פעולה בשמחה ולא דיברו איתי מילה. ליד הצלחת שלי באופן מסתורי נעלם הסכו"ם ולא יכלתי לאכול את מה שהיה בצלחת. כאשר ניסיתי לפנות למדריכה לספר שאין לי סכו"ם היא התעלמה ממני לחלוטין, שהרי אני בעונש ואסור לי לדבר. כאשר ניסיתי לקום מהשולחן כדי לבקש מהאחראית להגשת האוכל, הבנות שישבו לידי תפסו אותי בחוזקה ולא נתנו לי לקום וצעקו למדריכה ש'שרה מנסה לברוח' המדריכה צעקה עלי לפני כולם: אסור לך לקום!! וניצלתי את ההזדמנות להגיד שאין לי סכו"ם.. ואז בת אחת זורקת אלי כפית מלוכלכת שהיא אכלה ממנה. בעלבון השלכתי את הכפית לרצפה.. ואז המדריכה צעקה עלי: תתביישי לך, זאת התודה רבה שלך? היא מביאה לך כפית ואת זורקת את זה לרצפה?!
הסאה הודגשה, ואז נאבקתי לעזוב את השולחן. הבנות נאבקו איתי ואז נלחמתי במכות בבעיטות ובנשיכות כדי שיניחו לי. רק אז יכלתי לגשת לאחראית ולבקש ממנה סכו"ם. כאשר חזרתי לשולחן, הכוס המיץ שלי נעלמה באופן מסתורי.
באותו הערב היתה תוכנית של הצגה. מובן שבאותו היום היה לי אסור להכנס פנימה לאולם. הייתי צריכה לשבת בחוץ. ישבתי בחוץ ומיררתי בבכי מר במשך שעות רצופות. ההצגה התמשכה 3 שעות. באותו הלילה לעיני הבנות שהסתכלו עלי בבוז, המדריכה, ניסתה לשלוח אותי לישון מוקדם לפני כולן ואמרה לי: שרה, לכי לישון ומייד!. אז הסאה באמת הוגדשה. התחלתי לצרוח ולבכות כמו מטורפת: תניחי לי כבר? מה כבר עשיתי? את לא מוכנה להאמין לי שהציקו לי לפני שנכשלתי בלהגיד את המילה 'הזאת'? כמה את כבר מענישה אותי?!
כל נסיון שלה לגרור אותי למיטה בכוח התקבל בהדיפות. בסוף המדריכה התייאשה.
זה היה הקיץ ההכי נורא בחיים שלי. לא חזרתי יותר למחנה הקיץ הזה!