על ידי אחת_מפה* » 27 מאי 2013, 08:02
שלום,
צריכה תמיכה, המלצה, עצה.
בהריון שני, בריא וטוב, שבוע 33.
בהריון הקודם לא בקרתי בטיפת חלב, וערכתי מעקב הריון עם מיילדת הבית שלי.
עם ילדי הראשון לא בקרתי בטיפת חלב, ומניחה שגם הפעם לא אבקר.
בהריון הנוכחי, גרים במקום אחר, מיילדת בית אחרת, ממנה הבנתי באופן שגוי, שהיא ממליצה ללכת לטיפת חלב, והלכתי (אחר כך היא תקנה את הרושם השגוי, אבל אז, אחרי ניג'וסים של הרופאה, ועוד כל מני, פתאום אמרתי לעצמי - נו טוב, נלך, מה כבר יכול להיות).
אנחנו גרים ביישוב קטן, מאוד, אחות אחת וחצי.
כשהתקשרתי לראשונה להזמין תור למעקב, בערך בשבוע 26, היא היתה מאוד תקיפה ושאלה שוב ושוב - אבל מה מביא אותך לבוא, ולמה רק עכשיו.
מלמלתי משהו על הרצון להיבדק (מלמלתי, כי לא רצון אמיתי שלי, הרגשתי שאני עושה זאת כדי שיהיה לי שקט מסביב).
כשהגעתי, שוב התחילה הפגישה באותן שאלות. למה באתי, למה רק עכשיו.
אחר כך החלה כשעה ומחצה של ניג'וס בלתי נסבל מבחינתי: מילוי טפסים, על ידי האחות. היא התעקשה לתעד כל בדיקה, כל תוצאה, כל פיפס שפופס מתחילת ההריון ועד עתה. היו הרבה שיאים קומיים לפגישה, אחד מהם היה השאלה האלמותית: מתי עשית בדיקת ביתא?
אני: מה זה בדיקת ביתא?
אחות: בדיקת דם לזיהוי הריון.
אני: לא עשיתי. (משתוממת בלב, הבטן גדולה, כאן לפניה).
אחות: לא עשית??!!
אז מה עשית?
אני: בדיקה ביתית.
(ממשיכות הלאה בחקירה).
באתי בלי דפים או טפסים כלשהם.
היא שאלה לגבי תאריכי הבדיקות, אם בצעתי, מתי היו בדיקות הדם, תוצאותיהן, מהי הפירמה של הברזל שאני נוטלת, למה לא בצעתי בדיקת איידס, למה פעמיים טוקסופלזמה, למה לא העמסת סוכר (עשיתי בדיקה עצמית של עקומת סוכר, בהמלצת המיילדת ולשביעות רצון הרופאה) וכו'. אמרתי לה שאני מניחה שהכל במחשב, ולא הבאתי איתי. סכמנו שאביא בפעם הבאה. עד אז - שאמלא בעצמי גם את כל המעקב. בינתיים מלאה ידנית מה שזכרתי, ונכנסה למחשב לבדוק תאריכי בדיקות, תוצאות וכו'.
בערך אחרי שעה ועשרים היא מדדה את גובהי, משקלי, לחץ דם וחלבון בשתן.
היה מתיש.
מבחינתי גם מיותר.
והנה העניין: אני לא רוצה לחזור.
מרגישה לכודה. לא רוצה, אבל לא יודעת איך להגיד זאת כך שלא לפגוע, כך שאוכל לקבל שירות טוב כשאצטרך (בדרך כלל בדיקות דם וכאלה) וכו'. את התור השני בטלתי כי היה לי תור למשהו אחר באותו זמן.
אתמול היא התקשרה אלי לשאול שוב אם בצעתי בדיקות (שקיפות, סקירות) ומתי, כי יש לה ביקורת של משרד הבריאות, התיק פתוח והפרטים חסרים.
מוצאת את עצמי עסוקה במחשבות ורעיונות איך לתרץ ו"לצאת מזה".
חוככת בדעתי האם לאמר משהו בסגנון של:
- השעות לא נוחות לי, לא מצליחה לתאם.
- נמצאת בטיפול פיזיותרפי פעמיים בשבוע בעיר הסמוכה (נכון) - מעדיפה לעבור את המעקב שם.
- את האמת: אני במעקב של מיילדת בית (ואז לספוג את שלל ההערות, האזהרות, תרחישי האימה, העינים העקומות).
מה מציק לי?
פרטיותי חשובה לי. לא בטוחה שאני רוצה לעדכן על לידת הבית. הכל בקיבוץ מתפשט, חשוף, מדובר בחוצות.
רוצה לשמור איתה על יחסים טובים.
הבוקר דברתי עם בנזוגי והוא אמר לי להרגע. הבריאות טובה, הכל בסדר, זה לא עניין כזה גדול להתעסק איתו. לנוח מזה. אבל בכל זאת מציק ורגיש לי, רוצה לשים את זה מאחורי.
הוא אמר לי: מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? עניתי - שלא יהיה לי נעים להיכנס לשם.
הוא: נו, אז מה? עכשיו נעים לך להיכנס לשם?
אני: לא!
משהו בדבריו הרגיע, שינה והזיז.
תודה על עצות ותמיכה.
@}
שלום,
צריכה תמיכה, המלצה, עצה.
בהריון שני, בריא וטוב, שבוע 33.
בהריון הקודם לא בקרתי בטיפת חלב, וערכתי מעקב הריון עם מיילדת הבית שלי.
עם ילדי הראשון לא בקרתי בטיפת חלב, ומניחה שגם הפעם לא אבקר.
בהריון הנוכחי, גרים במקום אחר, מיילדת בית אחרת, ממנה הבנתי באופן שגוי, שהיא ממליצה ללכת לטיפת חלב, והלכתי (אחר כך היא תקנה את הרושם השגוי, אבל אז, אחרי ניג'וסים של הרופאה, ועוד כל מני, פתאום אמרתי לעצמי - נו טוב, נלך, מה כבר יכול להיות).
אנחנו גרים ביישוב קטן, מאוד, אחות אחת וחצי.
כשהתקשרתי לראשונה להזמין תור למעקב, בערך בשבוע 26, היא היתה מאוד תקיפה ושאלה שוב ושוב - אבל מה מביא אותך לבוא, ולמה רק עכשיו.
מלמלתי משהו על הרצון להיבדק (מלמלתי, כי לא רצון אמיתי שלי, הרגשתי שאני עושה זאת כדי שיהיה לי שקט מסביב).
כשהגעתי, שוב התחילה הפגישה באותן שאלות. למה באתי, למה רק עכשיו.
אחר כך החלה כשעה ומחצה של ניג'וס בלתי נסבל מבחינתי: מילוי טפסים, על ידי האחות. היא התעקשה לתעד כל בדיקה, כל תוצאה, כל פיפס שפופס מתחילת ההריון ועד עתה. היו הרבה שיאים קומיים לפגישה, אחד מהם היה השאלה האלמותית: מתי עשית בדיקת ביתא?
אני: מה זה בדיקת ביתא?
אחות: בדיקת דם לזיהוי הריון.
אני: לא עשיתי. (משתוממת בלב, הבטן גדולה, כאן לפניה).
אחות: לא עשית??!!
אז מה עשית?
אני: בדיקה ביתית.
(ממשיכות הלאה בחקירה).
באתי בלי דפים או טפסים כלשהם.
היא שאלה לגבי תאריכי הבדיקות, אם בצעתי, מתי היו בדיקות הדם, תוצאותיהן, מהי הפירמה של הברזל שאני נוטלת, למה לא בצעתי בדיקת איידס, למה פעמיים טוקסופלזמה, למה לא העמסת סוכר (עשיתי בדיקה עצמית של עקומת סוכר, בהמלצת המיילדת ולשביעות רצון הרופאה) וכו'. אמרתי לה שאני מניחה שהכל במחשב, ולא הבאתי איתי. סכמנו שאביא בפעם הבאה. עד אז - שאמלא בעצמי גם את כל המעקב. בינתיים מלאה ידנית מה שזכרתי, ונכנסה למחשב לבדוק תאריכי בדיקות, תוצאות וכו'.
בערך אחרי שעה ועשרים היא מדדה את גובהי, משקלי, לחץ דם וחלבון בשתן.
היה מתיש.
מבחינתי גם מיותר.
והנה העניין: אני לא רוצה לחזור.
מרגישה לכודה. לא רוצה, אבל לא יודעת איך להגיד זאת כך שלא לפגוע, כך שאוכל לקבל שירות טוב כשאצטרך (בדרך כלל בדיקות דם וכאלה) וכו'. את התור השני בטלתי כי היה לי תור למשהו אחר באותו זמן.
אתמול היא התקשרה אלי לשאול שוב אם בצעתי בדיקות (שקיפות, סקירות) ומתי, כי יש לה ביקורת של משרד הבריאות, התיק פתוח והפרטים חסרים.
מוצאת את עצמי עסוקה במחשבות ורעיונות איך לתרץ ו"לצאת מזה".
חוככת בדעתי האם לאמר משהו בסגנון של:
[list]
[*] השעות לא נוחות לי, לא מצליחה לתאם.
[*] נמצאת בטיפול פיזיותרפי פעמיים בשבוע בעיר הסמוכה (נכון) - מעדיפה לעבור את המעקב שם.
[*] את האמת: אני במעקב של מיילדת בית (ואז לספוג את שלל ההערות, האזהרות, תרחישי האימה, העינים העקומות).
[/list]
מה מציק לי?
פרטיותי חשובה לי. לא בטוחה שאני רוצה לעדכן על לידת הבית. הכל בקיבוץ מתפשט, חשוף, מדובר בחוצות.
רוצה לשמור איתה על יחסים טובים.
הבוקר דברתי עם בנזוגי והוא אמר לי להרגע. הבריאות טובה, הכל בסדר, זה לא עניין כזה גדול להתעסק איתו. לנוח מזה. אבל בכל זאת מציק ורגיש לי, רוצה לשים את זה מאחורי.
הוא אמר לי: מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? עניתי - שלא יהיה לי נעים להיכנס לשם.
הוא: נו, אז מה? עכשיו נעים לך להיכנס לשם?
אני: לא!
משהו בדבריו הרגיע, שינה והזיז.
תודה על עצות ותמיכה.
@}